עמידה רופפת ולא יציבה, וכל הגול נשען על היד שמקופלת בצד ימין.
מציעים לי כיסא ואני מסרבת. כל הבטן מתנפחת, כנראה שזה גם כאב, ולא רק הצום, אולי זו גם חולשה. אין לי מושג.
אחרי שמונה עשרה, המבוגרת האנגלוסקסית ההיא, מהקהילה נגשת אלי בעדינות ובחרדה ושואלת:
"את בהר'יון? (עם הריש הזו, דמיינו) את חייבת לשבת."...
בעע...
מה היא חושבת לעצמה? מישהי עם חצאית, ובלי כיסוי ראש ובהריון?!?!
אמרתי לה: "לא, לא, מה פתאום. זה בסדר."...
(טוב, אז אני ממש לא שמנה, אולי להיפך, ובצורה קיצונית, אבל העמידה היא כן כמו נשענת,אולי בגלל זה?..)
בכל אופן, המשכתי בתפילה, כשכל העיינים עלי, מביטות איך הגוף מתנדנד מצד לצד, ואיך אני קורסת על הכיסא כשהש"ץ חוזר על הוידוי...
זה היה לא נעים. בעע. אולי לא הייתי צריכה ללכת בכלל לבית הכנסת, זה סתם הוציא בטח מהריכוז. ומה אעשה שנה הבאה? רוצים לעזור לי להחליט?...




