(היינו מוזמנים לאותה חתונה ונפגשנו לפני..)

(אותו בחור התעקש שנפגש בזמן החתונה ולא הסכמתי למרות לחציו המרובים..)

- "כן, למה לא?"

- "החצאית צריכה לכסות את השוק.."

-"אני יודעת.. ב"ה אני מקפידה על זה.."

-" קומי רגע, אני רוצה לבדוק איך זה בעמידה.."

"אז רגע איפה את גרה? אני כבר לא זוכר מי גרה איפה...אה, זהו, מה שזכרתי זו היתה הקודמת..."

לק"י

כל פעם שכחתי מה הבחור לומד, כבר לא היה לי נעים לשאול..

בסוף זה נתקע אצלי בזיכרון..

פעם, חשבתי לערוך מכירת טאקט בזול לבחורי ישיבות, כי על בטוח אני ארוויח מזה.

במחשבה שניה הבנתי-

שאני לא ארויח גרוש,

כי הם אפילו לא מבינים שיש להם חוסר בטאקט...

ביינישים קמצנים

חסכנים

הגימטריה של חסכנים יותר זולה

אולי תנסי למכור לי?

בוא ניקח את כל הבחורים שמדברים באנחנו

ונחבר אותם לכל הבחורות הבל"חיות

לק"י

אבל כן, זה לא תמיד הזמן המתאים.

הרי זה כל המטרה!!!

לק"י

יש כאלה שזה עלול להלחיץ אותם.

אם מישהו אומר לי- "אם נתחתן אז.."- זה לא תמיד כ"כ נעים, אלא יותר מפדח ומלחיץ.

אפשר לתאר בתאוריה על חתונה.

(למרות שזה תלוי גם במדוייטים עצמם- יש כאלה שזורמים עם זה).

על מקום המגורים שלו:

"כשתהיי שם..."

ואז הוא תפס את עצמו:

"אם תהיי שם"

נראה שאני יוותר....

אני ממשיך לקרוא פה את החוסק טאקט...

י'דפוק! אלוהים אדירים!!

(אם כי לפעמים עצוב לקרוא עד כמה יש חוסר טאקט לאנשים...)

העולם מצחיק אז צוחקים

בעיקר שיודעים לקחת הכל בזרימה

וגם את השרשור של הפאדיחות

במסגרת סדרת שאלות של אם היית חיה -איזה חיה היית וכד'...

מה היית מעדיפה להיות - פיה או ערפד?

או שבעצם את לא יודעת מה זה ערפד...

לק"י

"את רוצה שאני אבדוק לך אוטובוסים הביתה?"..

(דייט שני ואחרון עם איזה בחור. באותו ערב הוא חתך..כנראה שהוא פשוט ניסה לקצר את הפגישה ).

מראש דברנו שאני אחזור באוטובוס..ובדקתי קווים הביתה.

ובאיזשהו שלב בדייט כבר התחלתי להשתעמם אז אמרתי לו שכבר יש לי אוטובוס אז שנתחיל לקצר..אז הוא אומר לי "אה..אין בעיה, בדקתי ויש לך עוד שעה..זה בסדר"

'כשהייתי שביעיסטית, ורציתי לחשוב על כמה א-לקים גדול,

אמרתי לעצמי: יואו, הוא ברא את הרב *** (ראש האולפנה שלה)'

ד' ירחם על דברים שיש פה..

התחלנו קצת ללכת, ופתאום היא שואלת "עם כמה בנות יצאת מהמוסד שאני לומדת?"

בחייאת, עוד לא התחלנו את הפגישה וכבר כזו שאלה???

לק"י

"סבתא שלי תהיה מבסוטית אם אני אביא לה כלה תוניסאית"..

(אני תוניסאית..).

יש בזה מן החמוד דווקא

ועוד שאלו את זה על הפגישה הראשונה(!).בעיני זו שאלה לא יעילה בכלל

גם אם חשוב למישהי שלבן הזוג שלה יהיה אף בצבע סגול  ולמדוייט יש אף בצבע אחר

מה היא תעשה,תברח מהפגישה?!

(חוצמזה שזאת שאלה קצת מביכה,במיוחד כששואלים את זה בהתחלה)

- לא

יש לך מזל, הם הפסידו...

בס"ד

הוא שאל משהו,אני עונה, מספרת.. .

קולטת שהבחור לא ממש מקשיב מצד אחד,

אך מאד מתרגש מצד שני, כמובן שעצרתי משטף דיבורי (ממש באמצע עניין) והוא קולט את ההפסקה ושואל 

:"אז מה את אומרת שנתחתן?"

אני :"מה?"

ואז מה קרה?

לא יודעת, ימים יגידו...

הבחור מגיע לפגישה עם מעיל עור.

אני בהלם.

מה זה??

בכלל זאת פגישה שני , ואחרונה מבחינתי, לא יודעת מה לעשות עם השיעמום...

פתאום הוא שואל :"מה דעתך על המעיל?"

אני מגמגמת :"אה... מיוחד... "

הבחור :"לבשתי אותו לכבודך.."

מה לכבודי? מה אני נראית לך?

יש מעילים יפים (למרות שאני לא לובש מעילים כאלה). יש לי חבר אברך שיש לו מעיל עור. כל עוד המעיל מכבד את עצמו וזה לא מעיל עם עיטורים/ קוצים וכל מיני שטויות, מה הבעיה?

ויותר מיזה צרם לי שבחור מודה בכך שהוא מתגנדר...

אבל יש מעילים מעור שהם נאים והם לא בסגנון של ערסים. בנוסף, אולי זה גם הטעם שלך ללבוש שלו שזה לא מתאים בשבילך.

הגיע משהו עם בגדי קורדרוי וכובע גנבים!!! (לפי מיטב זכרוני המטושטש- זכרונות קשים מדחיקים)

פגישה שניה

הבחור :את תעשי דיאטה לפני חתונה? 

אני - מחליפה צבעים

הבחור :פשוט היית רזה יותר בפגישה הקודמת, (שבוע בין הפגישות)

אני חושב שזה יותר יפה כשאת רזה.

אני-  כן, הבנתי.

הבחור (עקשן!) - אז מה ניראה לך? תעשי?

אני - (מתאוששת )- לא, אני כנראה הולכת להשמין , אבל ממש...

הבחור חתך. (אגב, זאת הייתה כוונתי)

מאיפה את מוצאת את האנשים האלה? ממש חצוף הייתי אומר.

והכי פדיחה שזה היה בבית קפה, כשאכלתי גלידה...

(הוא רק שיחק עם הכפית בגלידה שלו.)

ופתאום אני מבינה את פשר המבטים המוזרים...

טוב שהוא לא הביא לה סוכרזית במקום סוכר לקפה

שאת כל-כך מדהימה, שהשכל של מי שנפגש איתך מתעופף. אחרת אי אפשר להסביר את היציאות האלו.

זה ממש מנחם, כי אני יכולה למלא שירשור שלם של פדיחות ועוד יישאר לי מה לספר...

האמת שכבר התחלתי לחשוש שמשהו אצלי לא בסדר

לבין היציאה שלה החוצה מהפה..

הפעם משהו די טרי, (בניגוד לכל השאר...)

מישהו התקשר לברר על חברה טובה שלי, ותוך כדי שאני מהללת אותה הוא מתחיל להחמיא לי על יכולת הפירגון ו, ועוד כמה דברים, אני המומה

וממשיך:",האמת שמעתי שגם את גרושה, אולי אפשר להציע.. ז"א לחשוב על אפשרות שניצא..."

לא נעים בכלל.

ולא זה לא היה מתאים לא לי ולא לחברה שלי.  (מהרבה סיבות)

ומאידך מישהו אחר שבירר על בחורה, לא חברה טובה במיוחד, אבל מישהי שאני מכירה די טוב.

אז כהרגלי אמרתי את כל מה שאני חושבת, ובדרך כלל זה המון דברים טובים,

אז הוא שואל אם ידוע לי למה היא התגרשה, אמרתי שהבחורה כזאת מדהימה שבמקום להשמיץ את הגרוש שלה שומרת על דיסקרטיות  וכבוד שם אבי ילדיה. 

הוא שאל עוד כמה דברים ולבסוף התייאש :"אפשר אולי מספר של מישהי יותר אובייקטיבית?"

אני :"אהמ.. אני אמורה להיות אובייקטיבית בסך הכל, היא באמת בחורה מדהימה. אבל כן ..."- נתתי טלפון של עוד אשים שמכירים אותה...

בחור אחד שחברתי דיברה איתו בטלפון, לפני הפגישה הראשונה ביקש לעיין בפייסבוק שלה.

היא אישרה אותו, הוא מסתכל על התמונות ושואל :"מה זה? זאת את? את נראית כמו עב"ם!"

שנייה של הלם והוא ממהר להתנצל "זה היה בצחוק כן? את לא נעלבת, נכון? את ממש נראית בסדר,

בסדר גמור אפילו..."

היא :"אה.. תודה.."

הוא :"פשוט בנות אוהבות הומור, את לא אוהבת?"

מיותר לציין שגם שיחה זאת לא הגיעה לדייט...

בחיים לא שמעתי כאלה סיפורים אפילו לא מחברים.....

השאר אלו בחורים שיצא לי להכיר רק בשידוכים, 

ולגבי הסיפורים האחרונים- חברתי ואני גרושות,  ו

לצערי הרב בשלב הזה של החיים באמת רוב אלו שמציעים נופלים על זה שאינם נורמאליים...

אבל מה שטב בעסק הזה זה שבאמת לא משעמם, וכל הצעה נגמרת בבדיחה

​

ולא, לא מפריע לי שהיא צעירה ויפה, מפריע לי שאתה כל כך מודע לזה...

מה ענית?

ואם מזכירתו תהייה מכוערת, היא פחות אישה? הסביבה פחות "מעורבת"?

שלא נדע 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.