(היינו מוזמנים לאותה חתונה ונפגשנו לפני..)

(אותו בחור התעקש שנפגש בזמן החתונה ולא הסכמתי למרות לחציו המרובים..)

- "כן, למה לא?"

- "החצאית צריכה לכסות את השוק.."

-"אני יודעת.. ב"ה אני מקפידה על זה.."

-" קומי רגע, אני רוצה לבדוק איך זה בעמידה.."

"אז רגע איפה את גרה? אני כבר לא זוכר מי גרה איפה...אה, זהו, מה שזכרתי זו היתה הקודמת..."

לק"י

כל פעם שכחתי מה הבחור לומד, כבר לא היה לי נעים לשאול..

בסוף זה נתקע אצלי בזיכרון..

פעם, חשבתי לערוך מכירת טאקט בזול לבחורי ישיבות, כי על בטוח אני ארוויח מזה.

במחשבה שניה הבנתי-

שאני לא ארויח גרוש,

כי הם אפילו לא מבינים שיש להם חוסר בטאקט...

ביינישים קמצנים

חסכנים

הגימטריה של חסכנים יותר זולה

אולי תנסי למכור לי?

בוא ניקח את כל הבחורים שמדברים באנחנו

ונחבר אותם לכל הבחורות הבל"חיות

לק"י

אבל כן, זה לא תמיד הזמן המתאים.

הרי זה כל המטרה!!!

לק"י

יש כאלה שזה עלול להלחיץ אותם.

אם מישהו אומר לי- "אם נתחתן אז.."- זה לא תמיד כ"כ נעים, אלא יותר מפדח ומלחיץ.

אפשר לתאר בתאוריה על חתונה.

(למרות שזה תלוי גם במדוייטים עצמם- יש כאלה שזורמים עם זה).

על מקום המגורים שלו:

"כשתהיי שם..."

ואז הוא תפס את עצמו:

"אם תהיי שם"

נראה שאני יוותר....

אני ממשיך לקרוא פה את החוסק טאקט...

י'דפוק! אלוהים אדירים!!

(אם כי לפעמים עצוב לקרוא עד כמה יש חוסר טאקט לאנשים...)

העולם מצחיק אז צוחקים

בעיקר שיודעים לקחת הכל בזרימה

וגם את השרשור של הפאדיחות

במסגרת סדרת שאלות של אם היית חיה -איזה חיה היית וכד'...

מה היית מעדיפה להיות - פיה או ערפד?

או שבעצם את לא יודעת מה זה ערפד...

לק"י

"את רוצה שאני אבדוק לך אוטובוסים הביתה?"..

(דייט שני ואחרון עם איזה בחור. באותו ערב הוא חתך..כנראה שהוא פשוט ניסה לקצר את הפגישה ).

מראש דברנו שאני אחזור באוטובוס..ובדקתי קווים הביתה.

ובאיזשהו שלב בדייט כבר התחלתי להשתעמם אז אמרתי לו שכבר יש לי אוטובוס אז שנתחיל לקצר..אז הוא אומר לי "אה..אין בעיה, בדקתי ויש לך עוד שעה..זה בסדר"

'כשהייתי שביעיסטית, ורציתי לחשוב על כמה א-לקים גדול,

אמרתי לעצמי: יואו, הוא ברא את הרב *** (ראש האולפנה שלה)'

ד' ירחם על דברים שיש פה..

התחלנו קצת ללכת, ופתאום היא שואלת "עם כמה בנות יצאת מהמוסד שאני לומדת?"

בחייאת, עוד לא התחלנו את הפגישה וכבר כזו שאלה???

לק"י

"סבתא שלי תהיה מבסוטית אם אני אביא לה כלה תוניסאית"..

(אני תוניסאית..).

יש בזה מן החמוד דווקא

ועוד שאלו את זה על הפגישה הראשונה(!).בעיני זו שאלה לא יעילה בכלל

גם אם חשוב למישהי שלבן הזוג שלה יהיה אף בצבע סגול  ולמדוייט יש אף בצבע אחר

מה היא תעשה,תברח מהפגישה?!

(חוצמזה שזאת שאלה קצת מביכה,במיוחד כששואלים את זה בהתחלה)

- לא

יש לך מזל, הם הפסידו...

בס"ד

הוא שאל משהו,אני עונה, מספרת.. .

קולטת שהבחור לא ממש מקשיב מצד אחד,

אך מאד מתרגש מצד שני, כמובן שעצרתי משטף דיבורי (ממש באמצע עניין) והוא קולט את ההפסקה ושואל 

:"אז מה את אומרת שנתחתן?"

אני :"מה?"

ואז מה קרה?

לא יודעת, ימים יגידו...

הבחור מגיע לפגישה עם מעיל עור.

אני בהלם.

מה זה??

בכלל זאת פגישה שני , ואחרונה מבחינתי, לא יודעת מה לעשות עם השיעמום...

פתאום הוא שואל :"מה דעתך על המעיל?"

אני מגמגמת :"אה... מיוחד... "

הבחור :"לבשתי אותו לכבודך.."

מה לכבודי? מה אני נראית לך?

יש מעילים יפים (למרות שאני לא לובש מעילים כאלה). יש לי חבר אברך שיש לו מעיל עור. כל עוד המעיל מכבד את עצמו וזה לא מעיל עם עיטורים/ קוצים וכל מיני שטויות, מה הבעיה?

ויותר מיזה צרם לי שבחור מודה בכך שהוא מתגנדר...

אבל יש מעילים מעור שהם נאים והם לא בסגנון של ערסים. בנוסף, אולי זה גם הטעם שלך ללבוש שלו שזה לא מתאים בשבילך.

הגיע משהו עם בגדי קורדרוי וכובע גנבים!!! (לפי מיטב זכרוני המטושטש- זכרונות קשים מדחיקים)

פגישה שניה

הבחור :את תעשי דיאטה לפני חתונה? 

אני - מחליפה צבעים

הבחור :פשוט היית רזה יותר בפגישה הקודמת, (שבוע בין הפגישות)

אני חושב שזה יותר יפה כשאת רזה.

אני-  כן, הבנתי.

הבחור (עקשן!) - אז מה ניראה לך? תעשי?

אני - (מתאוששת )- לא, אני כנראה הולכת להשמין , אבל ממש...

הבחור חתך. (אגב, זאת הייתה כוונתי)

מאיפה את מוצאת את האנשים האלה? ממש חצוף הייתי אומר.

והכי פדיחה שזה היה בבית קפה, כשאכלתי גלידה...

(הוא רק שיחק עם הכפית בגלידה שלו.)

ופתאום אני מבינה את פשר המבטים המוזרים...

טוב שהוא לא הביא לה סוכרזית במקום סוכר לקפה

שאת כל-כך מדהימה, שהשכל של מי שנפגש איתך מתעופף. אחרת אי אפשר להסביר את היציאות האלו.

זה ממש מנחם, כי אני יכולה למלא שירשור שלם של פדיחות ועוד יישאר לי מה לספר...

האמת שכבר התחלתי לחשוש שמשהו אצלי לא בסדר

לבין היציאה שלה החוצה מהפה..

הפעם משהו די טרי, (בניגוד לכל השאר...)

מישהו התקשר לברר על חברה טובה שלי, ותוך כדי שאני מהללת אותה הוא מתחיל להחמיא לי על יכולת הפירגון ו, ועוד כמה דברים, אני המומה

וממשיך:",האמת שמעתי שגם את גרושה, אולי אפשר להציע.. ז"א לחשוב על אפשרות שניצא..."

לא נעים בכלל.

ולא זה לא היה מתאים לא לי ולא לחברה שלי.  (מהרבה סיבות)

ומאידך מישהו אחר שבירר על בחורה, לא חברה טובה במיוחד, אבל מישהי שאני מכירה די טוב.

אז כהרגלי אמרתי את כל מה שאני חושבת, ובדרך כלל זה המון דברים טובים,

אז הוא שואל אם ידוע לי למה היא התגרשה, אמרתי שהבחורה כזאת מדהימה שבמקום להשמיץ את הגרוש שלה שומרת על דיסקרטיות  וכבוד שם אבי ילדיה. 

הוא שאל עוד כמה דברים ולבסוף התייאש :"אפשר אולי מספר של מישהי יותר אובייקטיבית?"

אני :"אהמ.. אני אמורה להיות אובייקטיבית בסך הכל, היא באמת בחורה מדהימה. אבל כן ..."- נתתי טלפון של עוד אשים שמכירים אותה...

בחור אחד שחברתי דיברה איתו בטלפון, לפני הפגישה הראשונה ביקש לעיין בפייסבוק שלה.

היא אישרה אותו, הוא מסתכל על התמונות ושואל :"מה זה? זאת את? את נראית כמו עב"ם!"

שנייה של הלם והוא ממהר להתנצל "זה היה בצחוק כן? את לא נעלבת, נכון? את ממש נראית בסדר,

בסדר גמור אפילו..."

היא :"אה.. תודה.."

הוא :"פשוט בנות אוהבות הומור, את לא אוהבת?"

מיותר לציין שגם שיחה זאת לא הגיעה לדייט...

בחיים לא שמעתי כאלה סיפורים אפילו לא מחברים.....

השאר אלו בחורים שיצא לי להכיר רק בשידוכים, 

ולגבי הסיפורים האחרונים- חברתי ואני גרושות,  ו

לצערי הרב בשלב הזה של החיים באמת רוב אלו שמציעים נופלים על זה שאינם נורמאליים...

אבל מה שטב בעסק הזה זה שבאמת לא משעמם, וכל הצעה נגמרת בבדיחה

​

ולא, לא מפריע לי שהיא צעירה ויפה, מפריע לי שאתה כל כך מודע לזה...

מה ענית?

ואם מזכירתו תהייה מכוערת, היא פחות אישה? הסביבה פחות "מעורבת"?

שלא נדע 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?