(עלק)
יוצאות מהים. מתחילות נסיעה, חלונות פתוחים, רוח.
פתאום מתעופף פנימה עש לילה ע-נ-ק!!!
כמעט התהפכתי עם האוטו מבהלה, שתינו צורחות תנשמה, הוא מתעופף לי מול העיניים... דוחה!
חתכתי הצידה, והתחלנו במאבק מולו, כל מי שחלף על פנינו ושמע חשב ש........ כל אחד והסרטים שלו בראש ![]()
חטפתי לחברה את הארנק ואיתו הצלחתי למרוח אותו החוצה מהאוטו |קווצ'|
התגלגלנו מצחוק כל הדרך והמשכנו הלאה.
סמוך לבית של החברה שמענו פתאום רישרושים מחשידים מתוך השקית נייר שלקחנו איתנו לחוף.
דממנו והאזנו. כן... אין ספק...
שוב צרחות, והפעם כמעט דרסתי תחנת אוטובוס מלאה אנשים, עליתי על המדרכה... אל תשאלו...
העפנו את השקית החוצה מהאוטו והפכנו אותה, פדקנו פריט פריט.
ואז החברה ממש צורחת! "עכבר בתוך האוטו!"
טוב. סרט שלם.
טלפון ראשון? לאבא, כמובן. HELP!!! אבל לא! עם קול ישנוני הוא אומר- לקחת את האוטו? תתמודדי
אוף...
אז עצרנו כל יצור ממין זכר שעבר לידנו, בתחנונים שיעזרו ![]()
השלושה הראשונים התחמקו בטענות שהם מפחדים מעכברים (הגברים של היום!!!
) הרביעי רץ לאוטובוס שלו.
אח"כ עוברי אורח חביבים עזרו לנו וסרקו בפנסים את הרכב.
אין עכבר.
אבל אנחנו לא ויתרנו.
החברה טירטרה את גיסה שיבוא להושיע, מן העיר הסמוכה.
אמא שלי החמודה באה עם האוטו השני , גם כן מחוץ לעיר, עם אחי המתגברר והאמיץ, ועשו עוד סריקה.
ויחד איתו נסעתי רגועה יותר הביתה 
הלוואי הלוואי הלוואי שהוא חמק ויצא בזמן שאנחנו היינו עסוקות בהיסטריה שחוללנו.
מסקנה?









