עמק רפאים, ירושלים
בית קפה שוקק חיים וריחות משקיף על פני שני רחובות הומי אדם.
ראובנצ'יק שלנו מתנער ומפנה את תשומת ליבי לזוג היושב מאחוריי "אין להם סיכוי, היא לא סופרת אותו בכלל"
"תוריד את העיניים" אני מזהיר ופוזל אחורה |צודק| אני חושב לעצמי |הא טריה פתוחה וזורמת. מלאת חיים, והוא..עסוק בלבהות בה. טיפוס מיושן כזה|
אחרי שאני משתף את רובי במחשבותיי אנו מסכמים בנחת שאכן, אין להם סיכוי להמשיך לדייט שני. היא כל הנראה מהביצה הידועה, בטוחה בעצמה ויודעת את מקומה, והוא..נעבך..עזבו.
על שלחן אחר יושבים להם בניחותא זוג, שעל פי הנינוחות המופגנת והרגליים הנפרשות של הבחור המחוייך אין ספק שזה להם כבר דייט השני, לפחות. "בהצלחה להם" אנחנו מאחלים בכל לב, ופונים הלאה. הרבה עבודה הערב, מסתבר.
שילמנו (כולל טיפ זעום. קמצן שכמוני) ויצאנו, וסיור האהבה מקבל משנה תוקף כשכל הרחוב הלח והקריר מתמלא צעירים וצעירות משוטטים בחוצות קריה. אנו עסוקים כמובן בלפסוק מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי יעני ומי יעשר, מי ישלו ומי יתייסר, מי יחתוך ומי יזרק, מי יתחתן ומי יאלץ קודם ללמוד איך מתנהגים.
"הי! אני מכיר אותו! לפחות 5 חודשים הם יחד" קורא ראובנצ'יק. "וההוא על האופנוע, ביטל אירוסין לא מזמן"אני מוסיף את חלקי
מחייכים בסיפוק וממשיכים הלאה..בציר נאה הערב
כיף לנוע בדרכים. יחד עם ילדים וילדות משחקים ברחובותיה. העולם עולץ, הרומנטיקה חוגגת, וכולם מחכים לחתונה..


