שנשוי לאחת עם נזם והם תורניים. לא לכל אחד זה מתאים אבל זה לא אומר משהו מבחינה דתית.

בס"ד

רוצה לעשות יום אחד, ותכלס אני מאמינה שכשמשיח יהיה פה- זה יהיה מקובל.

כרגע לא עושה בגלל חברה וכו'.

לרוב זה באמת לחץ חברתי. אבל אולי לא?!

ולי אישית נראה הרבה יותר גרוע לצאת עם מישהו מעשן. למרות שהוא עשה את זה מאותן סיבות (פרט להירגעות) כי בעגיל אין סכנה לבריאות.

אבל בגלל שאני מבין שיש בנות שאוהבות את זה.

אישית,

אין לי מושג מה יפה בזה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מכוער.

(וסליחה מכל החברות שלי בעלות הנזם, זה לא שאני לא אוהבת אתכן)

אתן חושבות שנזם באף זה יפה?

כן? יאללה תעשו!

בטוח שתמצאו מישהו שיסכים..

היום, לדעתי, זה כבר לא מעיד על רמה דתית..

ובאשר לשאלה - נזם זה יפה.. תלוי למי..ואיזה נזם, וכמה זה מוגזם וכו'..

'נזם זהב באף חזיר - אישה יפה וסרת טעם' (משלי)

אני לא יודע על מה זה מעיד או לא מעיד, אבל נזם זה דבר מכוער, שמוחק את כל הצניעות והעדינות הקיימים באישה. 

בנות, אולי תפסיקו עם הדברים הללו? מה רע לכן בעצמכן??

בס"ד

הפסוק הזה מאיר ללנו במעט על התכשיטים שהיו נהוגים בעבר.

נזם הוא דבר שברור שהוא מותר הלכתית אך השאלה היא יותר ברוח ההלכה כמו ששאלת, כלומר היות וזה דבר פחות מצוי היום הוא יכול למשוך תשומת לב 'מיוחדת' שזה מה שנוגד את רוח ההלכה, במקום שזה לא מושך תשומת לב 'מיוחדת אין מניעה.

והשאלה אם זה יפה זו שאלה אינדבידואלית.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וזה גם תלוי בתחום העיסוק שלך.

אם את עובדת בהיי טק זה מתאים, אבל אם את רואת חשבון או עו"ד או מורה זה לא לעניין.

של נערה בתיכון?

אני אהבתי את זה בעבר, ועדיין יש לי רגעים של מרידה במוסכמות שבא לי לעשות מה שבא לי,

אבל לא בגלל מוסכמות, אלא בגלל סוג של "מעמד" אחר, גיל, מצב משפחתי, תחום העיסוק שלי, זה לא לעניין.

זה לא משדר מקצועיות, נשיות, אמהות, אלא מתאים לימי התיכון.

סבבה?

יופי

מבחינתי זה הכי נשי, הכי אמהי, הכי מקצועי.

אני לא חושבת שזה רק לנערת תיכון.

זה לא מראה על רמת דוסיות, זה פשוט שטויות..

תלוי איך זה נראה ומה עושים עם זה, זה בדיוק כמו איפור, יכול להיות מאוד בולט ויכול להיות מאוד עדין.

זה גם מאוד תלוי סביבה.. ההורים שלי לקחו מאוד מאוד קשה כשעשיתי את הנזם, כי ביישוב שלנו זה מראה אולי על משהו, זו סטיגמה, ולא יותר.

ובמקום שאני נמצאת בו היום, זה לא מעיד על כלום.. הכל פשוט, פשוט.

לכן הרשיתי לעצמי, ואני מאוד שלימה עם זה, ב"ה.

וכשחוטפים צינון אז בכלל.....

יפה? תלוי למי,יש מצבים שזה עדין ומוסיף חן

(וכמו שכבר נאמר,אם כולן היו מתחילות ללכת עם זה-

זה היה מושך פחות תשומת לב

וזה היה הופך את זה לפחות בעייתי

אבל כנראה שזה עדיין חריג יחסית)

עשיתי באותו שבוע חור שני באוזן, ונזם.. החור השני כאב לי תופת, והנזם בכלל לא

ואני מתעטשת חופשי והכל בסדר

|אפצ'י|

_______________________

אני מרגישה כמו הוועד להגנת הנזם

נו די..

חחח

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אם הוא עושה את זה מתוך מחשבה שכך זה יפה,

אבל זה לא פוגע ברמה הדתית שלו, 

אז לכאורה אני לא רואה בכך בעיה,

אבל אני בהחלט מבינה כאלו שיירתעו מזה.

זה כמו פיטר פן אהובי, שיו!

אתם מכירים בחורים כאלו? עם נוצה? ושעפים כזה ומנצחים את קפטן הוק?

יוווו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

שואלת ברצינות..

נראה לי שפשוט עגיל בגבה פחות מקובל בקרב בנות דתיות.

לעומת נזם, שמקובל אצל בנות דתיות במקומות מסויימים.

(אני לא אוהבת את שניהם, אבל עגיל בגבה מרתיע אותי יותר...בעעע..).

שהוא לא רוצה שאצא עם אף אחד שפוסל אותי בגללו..  מי מכם היה פוסל את רבקה אמנו (להבדיל..כמובן..)?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שכל דבר שקצת לא נראה למישהו,

ישר הוא מנסה להביא לזה טעמים לא קשורים כמו "מנהג גויים".

לא נראה לך שייך - אל תשימי,

אבל תאשימי את ההלכה בתחושות שלך.

ואל תוציאי שם רע לכאלה שהולכות עם זה.

לק"י

היא בסה"כ העלתה השערה!

היא לא אמרה שזה בודאות מנהג גויים, אלא אולי.

הצורך לתרץ את זה שזה לא נראה לה,

וישר להגיש ש"נראה לה" שזה מנהג גויים.

על המון דברים אפשר להגיד שהם חוקות הגויים,

אבל יש לכך קריטריונים ברורים.

אחד הדיונים שבו רואים את זה בצורה הפשוטה ביותר זה הדיון על הצפירה בימי הזיכרון.

יש על זה דיון הלכתי שלם וזה ממש לא עובד לפי "נראה לי".

הצורך לתלות את התחושה האישית באמירה הלכתית,

הוא צורך לא טוב.

יש תחושות שהן בסדר גמור גם אם אין להן גיבוי הלכתי.

מישהי לא אוהבת נזם - מעולה.

שלא תחפש לה להיתלות בהלכות מוטעות.

מדובר על הרצון לתלות כל תחושה באידיאלים גבוהים.

זה בסדר גמור לא לאהוב נזם.

זה לא בסדר להפוך את זה למשהו אסור מכל וכל הלכתית.

באותה מידה זה גם מגוחך לעשות מנזם אידיאל גדול של קדושה,

כמו שיש בחלק אחר של השרשור.

אגב, לא צריך להיות  ברור לך שבנים יידעו יותר טוב הלכה.

את מחוייבת לדעת ולקיים הלכה כמו בנים.

זה שיש עומק לתכשיטים וליופי של האישה, זה ברור.

זה שאתה אומר שבת רוצה נזם כי זה מעיד על השיבה שלה אל האידיאליות -

זה מגוחך.

זה מוצא חן בעיניה.

זאת הסיבה וזהו.

וזה מעולה גם בלי להפוך את זה לערך נשגב.

אבל אני מאוד מסכים עם מה שמוטי כתב לך בהמשך...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t584265#6442636

ובכלל קשה לי עם הגישה שעולה מכל ההודעות שלך,

שכל דבר ישר הופך לדיון עומק אידיאלי.

לא לכל דבר צריך להביא ציטוט ומקורות,

הרבה פעמים זה פוגע בשטף השיחה ומוציא את הנגיעה האישית.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לא היו יהודים בכלל, מה שייך בזה מנהג גויים...

ומה קשור פה מנהג גויים? ואיך אפשר לומר מנהג גויים כשיש הפרש של אלפי שנים...

מחפשים מילים תורניות להרגשה הפשוטה של... זה לא קיים היום, זה מוזר היום, זה מושך תשומת לב ונראה חריג ודבילי.

ברור שאם נזם היה מקובל זה היה אחלה... אז היה מקובל, היום לא, ובכלל לא נראה לי שיש איזשהי חשיבות לכך שהיו להן נזמים, אם בא לך להתלבש בסגנון תנכ"י - אוקיי, אבל ללמוד מזה שיש מעלה בנזם, ושיש עניין, או להשתמש בזה בתור תשובה לכך שנזם היום הוא חריג, מוזר, מושך את העין... לא לעניין.

לא קשור לתנ"ך בגובה העיניים.

אז תתחיל קודם באשתו של הרב סולובייצי'ק שהלכה ללא כיסוי ראש כלל.

מה הבעייה להגיד שרבקה הלכה עם נזם ועם צמידים כי זו הייתה האופנה המקובלת לבנות עשירים?

(ולכן מצויין גם המשקל בזהב, שנדע בדיוק כמה זה היה שווה.)

לא צריך לקחת כל דבר לכיוון מיסטי

הלכה או אפילו מנהג לא פוסקים לפי הסוד

וכנ"ל את המקובלים, שאני לא מכיר.

שדווקא הבנים פה נותנים גיבוי לעניין הנזם יותר מהבנות.

ובאמת רוב הבנות שאני מכירה שנוהגות לענוד נזם הן נשים נשואות. סתם הרהור שעלה בי פתאום..

ולטעמי האישי, יש בנזם משהו יותר בוגר ונשי מעגילים במקומות אחרים (אפילו באזניים).

אבל לגבי השאלה הבסיסית של הדיון,  לי אישית יפריע לצאת עם מישהו שלא רואה את זה בעין יפה בגלל מה שזה משדר (אם זה מעניין של טעם אז משהו אחר לגמרי...) בחור שיצאתי איתו אפילו העיר לי, בעדינות אמנם, לגבי זה אבל זה נתן לי אור אחר להסתכל על הבחור עצמו..

|באורות|

חחח

אם כל הדוסיות היו שמות נזמים והיית שואלת את אותה שאלה, היו עונים לך הרוב שהם בעד.

נזם פשוט הפך ללא מקובל חברתית. כמו נזרים, מחוכים, מניפות, גלביות וכדומה.

כיום הרבה בנות שמות נזם בגלל סיבות מסוימות, בגלל זה מעניקים לו משמעויות שלא באמת מגיעות לו בפני עצמו.

אם את רוצה לשים נזם ולא בגלל לחץ חברתי או מחאה את צריכה לקחת בחשבון את המוניטין הזה..

אבל נראה לי שההקפדה שהייתה בנושא מתחילה להתרופף, יכול להיות שנזמים יהיו שוב נפוצים בעתיד- כי גם בנות טובות מתחילות לעשות (לפחות באזור המרכז).

אז לא הבנים יקבעו את האופנה, אלא בנות. מה זה משנה?  כשאת בוחרת להתלבש בצורה כלשהי את אמורה לעשות את זה כי זה טוב לך וכי זו הדרך שלך לא כי זו אופנה. זה דיון שנלעס ונטחן כבר מכל הצדדים אבל לא הרבה אנשים לא נצמדים למסקנות שעולות ממנו!

למה אני צריכה להתלבש לפי האופנה-- ואם לא אעשה זאת יפסלו אותי? למה כולם חושבים שבחורה צריכה להיות שבלונה של החברות שלה? כל עוד אני מכבדת גדרי הלכה בסיסיים, מי שפוסל אותי על עניין הנזם ההפסד הוא שלו, ולי זה מסנן בחורים שמסתכלים על העולם בצורה עדרית.

אני מצטערת על חריפות הדברים אבל מאד כואב לי שאנשים מתרגלים לעניין מסוים ולא מסוגלים לחשוב החוצה ממנו, ותוך כדי זה פוסלים אנשים אחרים שלא עומדים גם בקריטריונים.. אבל אני ככה בכל התחומים ויכולה להתווכח מפה עד הדור הבא וזה כבר לא לעניין..

כיום כבר מעריכים אנשים עם ראש גדול ופתוח.

אבל בני אדם הם יצורים שחיים בלהקות, וזו אחת הסיבות לזה שיש להם חוקים לא הגיוניים...

רוב בני האדם דווקא אוהבים שיש להם חוקים, הכי קל ללכת אחרי החוקים.

..

אבל זה הפורום של ערוץ 7.. אז אולי עדיף שאני אשתוק

.

אף אחת לא אמורה לתכנן את סגנון הלבוש במחשבה על בעלה לעתיד (בס"ד)

אני ממש לא אוהבת נזם.. אז גם אם בעלי יאהב אני לא אשים! ואותו דבר ההיפך- את אוהבת נזם - שימי... והקב"ה ישלח לך את הבעל שיאהב אותך הכי בעולם גם עם נזם!

(חוצמזה שאני חושבת שזה קצת בעייתי.... כמו שעגיל שני היה קצת בעייתי לפני 15 שנים..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."