כבר מצליחה לבכות(סופסוף!)

ולהשתחרר

ואם יש לכם מה להגיד בנושא-עוד יותר טוב

עצם זה שכתבת בכנות את מה שאתה מרגישה

ואפילו הצלחת לשחרר את זה-כבר פתרת לפחות חצי מהבעיה

צריך לקבל את כל התחושות האלה באהבה, עם כל הקושי. החיים הם כאלה, עם עליות ומורדות. זה מה שעושה אותם למעניינים.

אני חושבת שאת צריכה ללכת לפי הלב שלך. יש תקופות שאת יותר פנויה להצעות ויש תקופות שאת רוצה יותר לעצמך וזה בסדר. אין משהו חד משמעי. אנחנו בני אדם, מורכבים, מרגישים, משתנים.

כשיבוא האחד, לא יהיו יותר מידי התלבטויות. אולי קצת חששות, אבל חששות זה טבעי ותביני שעם אותו אדם את תירצי לחיות כל חייך. זה עניין של בשלות להכיל מישהו נוסף בחייך. מישהו שהוא חלק בלתי נפרד ממך. זה יבוא עם הזמן.

בנוסף, מתייחסת לחלק האחרון שכתבת: כל היופי שמתמודדים ביחד גם בזמנים קשים ולא רק שהכל טוב ויפה. במצבים כאלה את לומדת לבחון ולהעריך בצורה הטובה ביותר את הבן זוג שלך.

ואם זה מעודד ולו במעט, כולם מרגישים כך מפעם לפעם, חלק יותר וחלק פחות.

בע"ה שתזכי להיות שלמה בקרוב, בזמן הנכון המתאים!

בהצלחה!

תודה על התגובות המחזקות

חשבתי על זה עוד קצת והרגשתי

שלצאת עם כזה בלבול וחוסר בהירות

זה יהיה עוול וגם גזל זמן כלפי הבחור

לא,לא מחכה להיות מושלמת!

רק חשבתי על כמה דברים פרקטיים שיכולים להכניס בי קצת יותר בהירות

(ואת הדברים הפרקטיים אני מעדיפה שלא לפרט..

 מקווה בעז"ה לראות התקדמות בימים\שבועות הקרובים

ולחזור שוב אל מסע החיפושים

הייתה לי דילמה דומה.
תחשבי רק אם את מוכנה להכניס מישהו אחר לתוך החיים שלך. מי אמר לך שהוא לא בדיוק באותו מצב? למה את מחליטה בשבילו שזה בזבוז זמן? תחליטי בשבילך ותסמכי עליו שלא 'ירחם עליך' על חשבונו.
[ואני לא בטוח שעשיתי את מה שכתבתי, אבל זה דברים שאמרו לי אחר כך ותובנות שלי.]

אי אפשר לחכות שהאתגרים יעלמו

כי מהניסיון שלי,אתגרים לא נעלמים

הם רק מתחלפים

אבל עדיין, אם אפילו עם עצמי קשה לי לחיות (אל דאגה,זה רק זמנית)

אז להכניס עוד מישהו לתוך הסבתוכה הזאת?

ואולי יש כאלה שיתאים להן,

לי אישית-לא

קודם צריכה לייצב עניינים,לצאת לדייט עם עצמי

בכל מקרה,כתבת דברים מועילים ונכונים

אז תודה

אני מרגישה ככה הרבה (וכ"כ כ"כ כיף לי לראות שאני לא לבד!! )

הבעיה, שאני תמיד מסתבכת איתה, היא עד כמה זה נכון באופן גורף. כי כמו שכתבת, תמיד יש לנו אתגרים בחיים, והם לא נעלמים. 

לכן לדעתי אולי כן צריך להיות איזה שלב שאני אומרת CUT, צריך להיכנס לזה, ואם לא עכשיו אימתי, אבל אני לא יודעת מתי הוא מגיע... 

אני לא אגיד לך שאין שלבים ששואלים אותי אם אפשר להציע לי מישו ואני אומרת שלא (ולא כי אני תפוסה). 

אין לי תשובה חד משמעית, אבל אולי יעזור לך לשמוע שיש מי שמרגישה בדיוק כמוך.. (לי ממש עזר לדעת שאני לא היחידה עלי אדמות עם ה'תסביך' הזה, ובאמת תודה!!)

בהצלחה רבה! 

בעז"ה רק שמחה תמיד!!

חיזקת

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?