שתגיע במהרה בימינו.
לי אישית זה הזכיר את נבואת זכריה (פרק י"ד, צירפתי למטה) שם הוא מדבר על בקיעת הר הזיתים באחרית הימים.
לצערי, אני לא מספיק בקיאה בפרשנות סביב הנבואה הזו (אולי אחרים יוכלו לדייק את דברי),
ואינני יכולה לומר אם זה תיאור מצב ממשי או ביטוי מטאפורי למציאות, ואולי רעידת האדמה עליה דיבר הנביא התרחשה כבר בעבר... מי יודע..
בכל אופן הפסוק האחרון הוא זה בו אנו חותמים את תפילתנו בכל יום:
ג וְיָצָא ה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה. ה וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה וּבָא ה אֱלֹהַי כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ. ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא-יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן). ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר. חוְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה. ט וְהָיָה ה לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
אשרינו מה טוב חלקנו שאנו זוכים להיות בדורו של משיח, ולראות נבואות ראשונים מתקיימות.
ומוכר מאמרו של ר' עקיבא במקור הבא:
"...פעם אחת (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא) היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: 'והזר הקרב יומת' (במדבר, א', נ"א) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: 'וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ' (ישעיהו, ח', ב'), וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: 'לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' (מיכה, ג', י"ב), בזכריה כתיב: 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם' (זכריה, ח', ד'), עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!'" (מכות, כ"ד, ע"ב).
אז מדוע לא נתנחם גם אנו מדבריו של ר' עקיבא?