רגע, הקדמה:
היי כולם, למי שעוד לא מכיר: שלום, קוראים לי רבקה. אני סטודנטית לרפואה, שנה ב' עכשיו 
היוש! מספיק אאוטינג לפוסט אחד?
עדיין לא יודעת אם אמשיך עם הפינה הזו, תלוי אם תתלהבו ותביעו עניין 
טוב, לענייננו: תכירו: קורטיזול. הורמון הסטרס.
יש לו כמות קבועה-פחות-או-יותר בדם, אבל ייצורו עולה כתגובה לכל אחד מהתהליכים הבאים:
1. ירידה חדה ברמות הסוכר (מצב רעב קיצוני של הגוף)
2. דלקת, טראומה, ניתוח, הרדמה, זיהום
3. עלייה בחום הגוף
4. חרדה, דכאון, אבל
5. יקיצה (כן, הגוף שלנו מודע לזה שצריך הרבה כוחות בשביל להתעורר..)
מלבד פעילותו החשובה בעת מצב הסטרס (למשל, שמירה על אנרגיה זמינה ברמות גבוהות, חימום הגוף, סיוע לגוף להסתדר ללא כמות מספקת של מזון ועוד), יש לו תופעת לוואי מאוד חשובה ומרכזית: הוא גורם לנו לירידה בתפקוד של מערכת החיסון. זאת, מכיוון שבמצב כ"כ חמור – צריך להשקיע את כל הכוחות והמאמצים באנרגיה הזמינה, ואין לבצע תהליכים הדורשים אנרגיה לא הכרחית.
פה קבור הכלב – רמת ההורמון קורטיזול נשארת גבוהה בדם גם הרבה אחרי שמצב הסטרס עובר. יוצא מכך, שלמעשה גם זמן רב אחרי שאנחנו לא בסטרס, מערכת החיסון שלנו עדיין חלשה!
זו הסיבה שלחץ לפני מבחן גורם למחלה.
וכנ"ל לגבי דכאון – פעילות הקורטיזול נשארת הרבה אחרי מצב הסטרס, שגורם להורדת יעילות המערכת החיסונית ולרגישות יתר לכל מיני מחלות בנאליות, כמו שפעת, או וירוסים שמסתובבים...
ובכן, מסקנה לעתיד- אם אתם בדיכאון-הישמרו מחיידקים יותר מתמיד!
שלכם, סטודנטית לרפואה שלא הפנימה ומבריאה לאיטה מדלקת גרון :P
לילה טוב אנשים!
)
