אבל לא כל אחד... אלא רב מוסמך..

אז כל דור עד האחרונים אינו רשאי לחלוק או לקבוע הלכה בעיניין שהיה נתון במחלוקת בדור/ ות הקודם לו.

כלומר אפשר לחדש חידושים אבל לא לצדד ולהגיד מה שהוא אמר נכון ומה שהוא אמר לא נכון.

לדג: השו"ע לקח את הרא"ש הרי"ף והרמב"ם כשניים נגד אחד הוא פסק כמותם

שלוקחים את מכלול הדעות שלהם ומסבירים לפי זה דיעה אחרת זה אפשרי

רק סנהדרין או כל רב כפי הבנתו?

שמנמק כל פסק שלו

סנהדרין יכולים לעשות דברים שאת אפילו לא חולמת שהם יכולים.... 

תמקדי יותר את השאלה שלך כדי לברר מה בדיוק הכיוון תשובה 

מה הם יכולים לעשות שאני לא חולמת?

אנא ראי הקדמות הרמב"ם 

בשביל שיהיה סמוכים צריך את המשיח.

אנחנו מחכים לו מאד, גם בשביל זה. אתה מוזמן להצטרף לתפילות שהוא יבוא כבר <צ>

יש פרשנות בדעת הרמב"ם שאם רוב חכמי א"י יצטרפו יחד, הם יכולים למנות סנהדרין.

והיה פולמוס על זה לפני 500 שנה עם מחלוקת גדולה (עיין סוף שו"ת מהרלב"ח).

מישהו ניסה לארגן את זה בדור האחרון (הרב מימון) אבל הרבנים החרדים קישרו את זה לציונות ולא הסכימו להשתתף כך שה לא המריא, ולא הצליחו לקחת את רוב חכמי א"י.

גם בזמנינו זה ממש לא מעשי, כי יש מחלוקת בדעת הרמב"ם ולא יקבלו את זה.

אם תתארגן סנהדרין יוכלו לפסוק הלכה כדעת הרמבם.. לא?

אולי (במחילה) הרבנים החרדיים יסכימו להתעלות מעל ה"ציונות", ולמען ה' ולמען התורה... יתאחדו?

ואני שואלת ברצינות. אני מרגישה שהפורום הוא במה למפגש שלא יתכן במציאות. ואולי דרך פה נוכל להתחיל איזה שהוא מהלך?

שביב- 

סמוכים זה אומר שיש להם את העברת סמכות ההלכה ממשה רבינו, 

רבנים "רגילים" יכולים לשחק על המגרש לפי הכללים, רבנים "סמוכים" קיבלו את המפתחות למגרש כדי לקבוע את כללי המשחק לפי "כללי על". 

לא באמת צריך שיגיע איש אחד שקוראים לו משיח, והוא יקים בית דין של כלל ישראל ויחדשו סמיכה

אלא זה שכל ישראל יסכימו לשבת ביחד, לקבל את הרבנים אחד של השני שהם באמת גדולי תורה גם שלי, להסכים שתצא הוראה אחת וכולנו נתבטל כלפיה- זה עצמו משיח. 

מה אנחנו יכולים לעשות- כפורום- כדי לקדם את זה?

א. לעשות חוג לימוד הקדמות הרמב"ם- לבער את הבורות מישראל. להרבות דעת ואהבה ושלום. 

ב. לעורר את עצמינו לאהוב את עמ"י יותר. 

ג. לעורר אותנו להתפלל על הגאולה של התורה. 

ד. אם יש מי מאיתנו ששומע קולו שלא מספיק באים לקראת מגמת הגאולה של עמ"י- להאיר בהם את אחדות ישראל. 

מזה שיושב למעלה בכבודו ובעצמו, והוא זה שהעביר הלאה את הסמיכה - רב הוא סמוך רק אם רב שהיה סמוך קודם, סמך אותו. זה קצת יותר מהבחינות לרבנות כיום - כיוון שגם מי שלמד הרבה, לא אומר שרבנים סמוכים ישר סמכו אותו.

הסמיכה נפסקה לפני קרוב ל2000 שנים, מאז ועד היום אין סמיכה. האפשרות לחדש את הסמיכה אכן ניתן שהיא קיימת - אם רוב רבני ארץ ישראל או כולם, יסכימו לסמוך רב אחד, שהוא יוכל בתורו לאחר מכן להתחיל לסמוך אחרים (מהי ההגדרה של חכם ארץ ישראלי -זה גם שאלה...מיהו "Rב" לצורך הגדרה כזאת, יכולות להיות מחלוקות בעניין...).

בכל מקרה זה קצת הרבה מסובך, ולמרות שניסו באמת לחדש את הסמיכה (מהר"י בירב בצפת), זה לא צלח. גם כיום עדיין לא חזרו לזה.

אולי מה שיקרה בסוף, באמת יהיה שהמשיח - האדם, לא התקופה - יגיע, והוא מן הסתם בכוח השליחות האלוקית שלו, יוכל לסמוך בחזרה רבנים, וכך תחזור הסמיכה.

רק לאחר שתחזור הסמיכה, יהיה ניתן לחדש את הסנהדרין - וגם זה כיום נראה כאב ראש גדול מאוד - איך בדיוק ירכיבו את הרכב הסנהדרין...

לרב הראשי לישראל התקיימו מהומות עולם, אז לסנהדרין??וואי וואי... נקווה שהמשיחח יידע איך להתמודד עם זה

ממשיכי דרכו של הבעש"ט שמסכו אחד את השני הם גם סמוכים, לא?

האם יש לזה גדר רוחני או גדר הלכתי? 

האם פעולת ההסמכה הזו- היא דבר שכל ישראל (בדגש על- כל ) הסכימו לקבל אותו? 

(אישית אני לא ממש מכירה את הנושא הזה, אז השאלות שלי הן גם ידע וגם בירור) 

שאלת עליי או על מה שכתב מושיקו על הבעש"ט (אני מגיב גם לו עוד שנייה...)

אם שאלת לגבי מה שאני כתבתי - הסמיכה היא גדר רוחני והלכתי גם יחד. רוחני - כי סוף סוף זאת האצלת סמכות רוחנית שעוברת מדור לדור מימות משה, עד שנפסקה הסמיכה...

גדר הלכתי - כי רב סמוך יכול לשבת בסנהדרין, יכול לסמוך רב אחר, וכו'...

א-ב-ל, אם שאלת על ההסמכה לכתחילה ולא על מה שכתב מושיקו - אזי התשובה היא לא. אין קשר למה שמסכים עם ישראל, להסמכה. ברגע שיש מישהו סמוך מדור לדור, בהנחה שהוא באמת צדיק, הוא יודע כבר את מי לסמוך, מי ראוי לזה - וזה התפקיד שלו וההחלטה שלו, ולעם ישראל לא אמורה להיות נגיעה בכך. הכל כמובן יוצא מנקודת הנחה שלא מדובר ב"רב מושחת" (כמו שהיו כהנים מושחתים בימי בית שני שקנו את הכהונה הגדולה בכסף, לדוגמה...) - שיעוות את הכל...מדובר במצב נרמאלי וסביר...

אם שאלת על מה שכתבת מושיקו - שמעתי וקראתי מעט על זה שאחיה השילוני התגלה לבעש"ט, אבל לא ראיתי ולא שמעתי בשום מקום שהוא סמך אותו. מעניין מה המקור של מושיקו.

בכל מקרה-  לסמוך ניתן או מידי סמוך, או, על פי חלק מהדעות (כי יש בזה מחלוקות) כאשר רוב או כל רבני ישראל מסכימים לסמוך אחד מהם...

בזמן כלשהו פסקה הסמיכה.

אבל זה מקרה שיכל להיות עם עוד אנשים צדיקים שרב מוסמך הגיע אליהם ולימד אותם את כל התורה - וכפשוטו.

בנוגע לפועל היו רבנים סמוכין שנים אחרי החורבן (הבית יוסף הרי"ף ועוד) כמבואר בפירוט רב בקבצים המצו"ב(סליחה מראש על האיכות)

 20131030084525.pdf

20131030084538.pdf

היא לא רק עצם הובדה שהוא לימד אותו תורה.

יכול להיות שהוא אפילו לא למד ממנו מילה אבל בכל זאת הרב הסמוך החליט לסמוך אותו כי לדעתו הוא ראוי.

הסמיכה היא האצלת סמכות.

ולכן גם עם הבעש"ט למד אצל אחיה השילוני (מישהו 10 - גם אני מאמין לזה),

הוא עדיין לא נחשב סמוך.

מעולם לא שמעתי שהבעש"ט הוסמך על ידי אחיה השילוני.

מה גם שלמיטב הבנתי אחיה התגלה אליו בדרך של גילוי ולא בצורה פיזית ממש של חיים (לפחות איך שמספרים בחב"ד, לא הייתי שם...) - ואם ככה זה באמת תמוה מה שאתה אומר - האם "מת" יכול לסמוך מישהו אחר? איתמהה.

ואם ינסו לעשות את זה כיום אז תהיה מחלוקת גדולה יותר..

בכל מקרה פסק דין של רב משנה את מציאות העולם.

וכל רב שפוסק על בסיס ההלכה בהתאם לחוקי ולפסקי התורה באופן מנומק יכול לשנות דברים

אחפש ואביא פירוט

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t588772#6484471

שאולי מתחיל להיראות קצת יותר מעשי למרות שבעלי טוען שזה עוד חלום באספמיה.. להוציא שאלת סקר ולהשתדל להגיע לכל יהודי ויהודיה עלי אדמות, אני לא יודעת אם צריך דווקא את יהודי ארץ ישראל, אם כן זה יהיה פשוט יותר- ולבקש מכל אחד שיגיד אדם אחד שהוא הסמכות התורנית שלו, כל אחד בוחר אחד,

אחר כך לוקחים את התוצאת ומצמצמים: דמויות תורניות עם פחות השפעה לוקחים את הדמות התורנית שלהם.. ככה מצמצמים מצמצמים עד שמגיעים ל120.. [או ל1 כדי שיחליטו לסמוך אותו להסמיך.. שזה נראה לי קצת יותר מסובך..]

ובזמן הסנהדרין אז שהיו צדוקים ואיסיים ואנא עארף היו גם סנהדרין כאלו? לא!..

ככה גם לא יהיה "רב" חילוני

שמקבל על עצמו את היהדות

אין שום משמעות לדעות שלא מקבלות את הנחות היסוד

(אני אישית לא חושב שיש משמעות לדעה שלי או של כל אחד שלא ראוי אבל 

גם אם נקבל שכן ודאי שחילונים ורפורמים לא נספרים)

כלומר- רבני ערים, ראשי ישיבות, ר"מים וכו' (יעני לא כל מי שעשה סמיכה- אלא מי שבאמת נושא בתפקיד רבני)

אופס, כבר יש דבר דומה- הרבנות הראשית 

סתם לא באמת- כי זה לא כולם קיבלו על עצמם- ופה טמונה הבעיה. צריכים אנשים שכוווווולם יסכימו לקבל עליהם. אחד מתנגד- הלך הכל..

בלי להיכנס למצבי גאולה עתידיים. 
מה רע בשיטות הלכה שונות, בהנהגות שונות, ברבנים שונים וקהילות שונות? 
בשביל מה צריך את כור ההיתוך הזה שימחק כל זכר של גיוון וצבע מהעם היהודי למחנותיו? 

טוב, אני לא אוהב לעשות את זה, וזה נוגד את הסגנון שלי, אבל בכל זאת, הנה כמה ציטוטים. 

הציטוט הראשון, ממחיש את היופי הכללי שיש בגיוון השונה. 

"N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language:HE">ואדרבא, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה, וכל התורה כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (ערוך השולחן). 

הציטוט השני זה בכדי להמחיש את התועלת והצורך בגיוון השונה. 

N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language:HE">"הרבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו. ואדרבא, גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמיתת החוכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק... כי הבניין יבנה מחלקים שונים" (הראי"ה)

כזה לא האחידות - שקיימת בלאו הכי סביב השולחן ערוך, והפסיקה המקובלת. אלא דווקא סביב המסורת. למה לעשות משהו? כי ככה נהגנו מבית אבא, וכך אביו ואבי אביו עד למתן תורה. 

ואומנם, יש מקום לדון מה היחס הנכון כלפי הגיוון השונה - האם זהו יחס הרמוני אליבא דראי"ה, או היחס הדיאלקטי כפי שהגרי"ד אהב. 

ולגבי הבהירות, זו התכונה הנפלאה ביותר בפניני הלכה בדור שלנו. סדרה שהנגישה את ההלכה לכל בית בישראל. 
 

יש מסורות שישארו. מה שישתנה- זה המקום שמה שמותר לאחד טרף לשני. המקום של המחלוקות הרציניות וההפכים. 

רב כזה יוכל להתיר את גזירת הקטניות למשל.

לקבוע הלכות כשרות ברורות- וכולם יהיו מחויבים אליהן באותה מידה. וככה לא יהיה "כשר רק אם אתה מעדהX, מעדה אחרת- טרף"

אז המהדרין יישאר מן הסתם (יש אנשים שאי אפשר לקחת מהם את העניין להחמיר כמה שהם רק יכולים) אבל זה יהיה ברור שזה מהדרין ולא מעיקר הדין.

וככה גם בשאר הדברים.

אולי באידאל זה טוב, למעשה זה גורם בלבול,ריחוק, ובעיות..

גם בתקופת הגמרא היו דיעות שונות.

מה שקורה היום- זה שאלו לא אוכלים אצל השניים, ול מתפללים חוץ מאשר ב.. וההם טוענים שהם כופרים, וכל מני שהולכים לפי הרב נוח, ובקיצור- זה יוצר פילוג, שנאה, ובעיות.

החלום שלנו (כלומר של שביב ושלי) זה למצוא רב, או קבוצת רבנים טוב יותר, שיהיו מוסכמים על כל הרבנים הקיימים כיום (לא כולל רפורמים ושות', ובלי להכנס כרגע לסוגיה איפה עובר הגבול בין אורתודוכסי לרפורמי) כדי שתהיה לנו הלכה בהירה וברורה. 

ואז אנשים יחיו בפחות OCD דתי, ובפחות שנאה כלפי אחרים, וביותר רוגע ושלווה.

 יהיה ספר הלכה אחד רלוונטי ומקיף, תהיה כתובת אחת לשאלות, וליהודים היתה אורה ושמחה וגו'

(גם הגמרא היא כזו. רק שאז התחילו לפרש אותה לכל מני כיוונים ולהחמיר עליה, או שלא, ואיפה שאין הכרעה- בכלל שישו ושמחו..)

וכל קהילה משמרת את המסורות במיוחדות שלה. 
וכל זה בתוך תחושת החיבור והאהבה והשייכות לכלל ישראל. 
ואין לי עניין לבטל לאף אחד את המנהגים המיוחדים, המוסיקה המיוחדת, והדרכים המיוחדות לעבודת הקב"ה וחיזוק הקהילה והחברה. 

ואם מישהו מתייחס בשנאה או זלזול - נדמה שהוא פשוט צריך לעבוד על המידות שלו, ולהתחזק בלימודי אמונה ויראת שמיים. 


 

וכנראה שיש יותר מדי שצריכים לעבוד על המידות הללו..

אם בני דודים שלי לא אוכלים אצלנו מהכלים כי הם טריפים

או שיש ריחוק ענק בין אנשים על סמך הגדרות של "רמה דתית" (דבר אדיוטי לדעתי..)

או שיש אנשים שלא מתחתנים עם עדות אחרות

וילדים שלא אוכלים אצל ההורים

זה בעיה.

וזה לא סותר שהמוזיקה, והמנהגים והקהילות יישמרו.

כל מה שלא סותר דברים אחרים- ישאר.

רק דברים שגורמים להרחקות- יתבטלו.

(אבל גם ככה זה ויכוח עקר. כי יש כ"כ הרבה קבוצות שאם הוא לא יהיה מהקבוצה "שלהם" אז אין מצב שהם יקשיבו לו.. (חסידים על כל גווניהם בעיקר אבל לא רק- ואפשר לראות את מה שקרה עם הרב שטיינמן..))

אבל כאן אני נוטה לראי"ה ולגרי"ד - כל עוד קיימים החילוקים, הם צריכים להלחם אחד בשני, וצריכים להיות מלאים במידת הגבורה - כדי להוציא לפועל את כל הזווית המיוחדת שלהם, ועד שהם לא יוציאו הכול, הם ימשיכו להתקיים. ואילו הם יתמסמסו לפני, הם לא יספיקו את שלהם. (פירוש כוללני לחלוטין, כמעט הסטורי\מיסטי, אבל אהוב עליי). 

אנחנו מדברים על שורת הדין, עיקר ההלכה. 

שיהיה הלכה אחת פסוקה ומבוררת לכל ישראל- דבר ה' מירושלים 

אפילו בתק' הגמרא- כבר לא היה ממש לגמרי דבר כזה, 

היו שתי ישיבות בבבל, 
בתק' הגאונים רוב\כל הקהילות קיבלו את הסמכות שלהם- אבל התחילו כבר מנהגי מקום. 

וזהו

יש צד מסויים שאתם אפילו "לא מבינים" על איזה רמה אנחנו מדברים. 

ואני לא מדברת על דרשת הכתובים- לדיני דאוריתא... 

זה דבר שלדעתי והרגשתי מאוד דרוש לנו- אבל אנחנו אפילו לא יכולים לחלום איזה זעזועים דבר כזה יכול לעשות לעולם הדתי המקובע שלנו. 

(שסנהדרין יפסקו נגד הגמרא???? כן! יש דבר כזה!) 

אני לא צריך כור היתוך בשביל אחדות.

גם משום הרמוניה וגם משום דיאלקטיקה. 

אילו, וגם אילו, וגם אילו, וגם אילו 

ונעשית התורה- תורות, תורות 

לא ככה התכוון המשורר 

אני לא רוצה הרמוניה או דיאלקטיקה- אני רוצה אחדות. 

ואחידות- ברמת הפסיקה ההלכתית הקונקרטית 

ואני צודק כל עוד מדובר בבני אדם. (מצטער, אבל אני אוהב את בית הלל). 
ואת תצדקי לעתיד לבוא, כאשר הם כבר לא יהיו בני אדם (בית שמאי). 
כאשר אליבא דרמב"ם (מינימליסט) של הגאולה.  

כשמדברים על תורה- בהכרח לא מדברים על בני אדם

אלא על האלוקיות שנמסרה והתגלתה לבני אדם 

ולא הבנתי מה אתה רוצה מהרמבם 

בעל כורחך נפלת בזה. 
בית הלל - אתנוצנטרי - האדם במרכז. 
בית שמאי - תאוצנטרי - האלוקים במרכז. 

הרמב"ם - היה לצורך תיאור המציאות האל-אנושית של העתיד לבוא (הגישה המינימליסטית). 

בחלוקה הנ"ל, מדובר על שורש עקרונות ואין לזה שום התייחסות למניעים דתיים. 
ה"א שברור שאין כוונה להגיד שאלו עובדים את האדם ואלו את האלוקים. 
 

סנהדרין?

לכל תקופה יש דברים שמתאימים לה, אבל לא בהכרח טובים לתקופה אחרת .
ישנם כוחות רבים שניסו להנהיג את ישראל בתקופות השונות כגון מלוכה, כהונה, סנהדרין ונביאים. בספרות חז"ל יש העדפות שונות לתמהילים שונים, ובפשט זה תלוי מאוד בתקופה ובמאפייניה. 
במיוחד כאשר יש תקופות שמתקיימות בפרידגמה המוכרת לנו היום, ויש תקופות של השראת שכינה, לעתיד לבוא, גאולה, וכו. שם ישנה חוקיות אחרת לעולם. כדוגמת חכם עדיף מנביא. 

וישנה דרך יפה לפרש את המוסדות (ראי"ה משפט כהן - בדיעבד) או גרי"ד (לכתחילה) הנצי"ב (חצי חצי) כלפי המוסדות הללו. כך למשל, אפשר לראות את הכנסת או מערכת המשפט הנוכחית בתפקידים מסוימים. אבל זו סטייה מהדיון, וזה נושא מספיק גדול ומורכב בפני עצמו. 

בנוסף, מה שאת מגדירה בתור סנהדרין, ומייחסת לה בתור תפקידיה, לא בהכרח תואם את מה שהיא הייתה בפועל, או מה שחז"ל טענו שהיא צריכה להיות.   

אבל חשוב לזכור שהמציאות שהייתה קיימת בבית ראשון ושני, רחוקה שנות אור ממציאות מתוקנת ושלימה של בית שלישי, ולכן הניסיון לשחזר מציאויות לא בהכרח נכון. מעבר לספרות בעניין, הגלות, והתהליכים שחלו בעקבותיה באו לתקן את הצרות של אז. ולכן לא צריך למהר לפסול את ההתקדמות של 2000 שנה, ולרצות להחזיר ימינו אחורה כאז. ישנה יצירה חדשה שצריכה לקום, והיא קמה על בסיס של הכול. אבל חשוב להבין שהיא גם תלויה במציאות, ואינה באה כל עוד לא זמנה ולא מתאים לה שתבוא, וזה מתקדם קמעא קמעא. וחלק קטן בידי אדם.  

גם בתקופת סנהדרין, לא היו עולים אליה על כל הלכה או תקנה, אלא היו הולכים לבית הדין המקומי, ולא הייתה בעיה ששני בתי דין יפסקו דברים שונים, העיקר שהאחידות תתקיים באותו המקום, בסגנון מרא דאתרא, ולא אחידות כללית. וזה עניין לא תתגודדו ההלכתי. 

כך לדוגמא אפשר גם לראות בדיון ההלכתי של "לא תסור", שחז"ל הציבו גבולות לעניין, ובסיכום מהיר, ממש לא חייבים ללכת אחר סנהדרין בכל מצב. אבל זהו כבר בעיון על המוסד עצמו בספרות ההלכתית.  

ולכן, אחדות כן, ואחידות לא. ואני חושב שזה יפה ומבורך ומעשיר את כלל ישראל. ואומנם לפעמים יש קצת נטייה למידת גבורה מוגזמת, וזה דבר קשה ושלילי, אבל גם בעל תכונות חיוביות בהוצאה לפועל של הגלום. ומצד אדם, צריך עבודת המידות וחיזוק האמונה, ומצד העולם, זו התזמורת. 

ומה שזמנה עתה, שתבוא, ומה שלא זמנה שלא תבוא. ואנחנו נשתדל.  

אם ברוך מנסה לכתוב משו קצר- 2-3 שורות ככה, אז לא מבינים אותו

ואז הוא מביא וואחד מגילה.... בטענה "אני אסביר!" 

ומה שזמנה עתה, שתבוא, ומה שלא זמנה שלא תבוא. ואנחנו נשתדל.  

|נפעמת| 

שעושים את מרוצי הסוסים." (טווין)

אני מקווה שאני לא יוצאת פה מפגרת לחלוטין.

[אפשר אולי לתרץ את זה בזה שאני אחרי לידה?!]

לא הבנתי את התשובה שלך.

אתה לא רוצה שתקום סנהדרין?

אתה חושב שזה לא הזמן לסמכות הלכתית מאוחדת?

אתה אומר שגם במידה ותקום סנהדרין עולם כמנהגו נוהג? [שזה נכון, אבל אולי דברים מסויימים שהתקבלו ישתנו?!]

האנחנו נשתדל שלך במה הוא מתבטא?

רמב"ם הלכות ממרים פרק א 

כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו אם ידעו אמרו לו אם לאו הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לבית דין שבהר הבית אם ידעו אמרו לו אם לאו הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה, אם ידעו אמרו להן ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול ושואלין, אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל, ידוע אצל בית דין הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה אומרים מיד, אם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן, או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב ויאמרו לכל השואלים כך הלכה והולכין להן, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר. 

עכשיו גם חשבתי על זה, שבשביל שכשיבא המשיח ויגד שהוא המשיח, כדי שבאמת יאמינו לו נצטרך איזה בית דין גבוה של רבנים שמוסכם על כל העם. לא?

ודרשו חז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת 

וכן הרמב"ם כותב שיהיה נביא כמעט כמשה וחכם משלמה

ע"פ זה אני מניח שכשיגיע נדע

מבחינה הלכתית אין בעיה ששני בתי דין יפסקו הלכות שונות - זו לא הכוונה למחלוקת. 
דעתי שניתן לפרש את המחלוקת - את העדר התשובה ההלכתית - שאין סמכות שיכולה לתת תשובה. וחשיבותה של הסנהדרין מזווית זו אינה משום ייחודיותה, אלא בתור כתובת שניתן היה לפנות אליה במידה והרב המקומי לא ידע לענות (בדומה לשו"ת פוסקים). ומעניין הכתוב ב"סנהדרין" "שלא היו מרבין מחלוקות בישראל", שנדמה שזה מקור הדברים של הרמב"ם, אלא "שואלין בית דין שבעירן". וכך כל מקום נוהג לפי בית דינו, ואין מחלוקת. (ובשפת המחקר, כדי לעצבן, הומוגנים בינם לבין עצמם אבל הטרוגנים ביחס לקהילות אחרות). 

וסימוכין מצאתי דווקא בביטול הסנהדרין בחשש הגדול שמעלה התוספתא בעדיות :"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה, אמרו: עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא.. אמרו נתחיל מהלל ומשמאי..נשאל לחכם וטימא לו - לא ישאל לחכם אחר. היו שניים, אחד אוסר ואחד מתיר, אחד מטמא ואחד מטהר, אם יש חכם אחר - נשאלין לו. ואם לאו, הולכין אחר המחמיר ".

ומעניין שאף לשיטתכם, לפי הרמב"ם הבעיה לא נפתרת בסנהדרין, משום שהיא נובעת מירידת הדורות: "אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה, ונחלשה סברתם ביחס לסברת הלל ושמאי רבותיהם, נפלה מחלוקת ביניהם בעיון בדברים רבים. שסברת כל אחד ואחד מהם הייתה לפי שכלו, ומה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת, שלא נכריח אנחנו לשני חכמים המתווכחים בעיון, להתווכח בשכל יהושע ופנחס. " 

גם בעניין לא תסור, הירושלמי פירש הפוך. והרמב"ן חלק על הרמב"ם, והראי"ה הלך בעקבות הרמב"ן.  וזה חשוב רק כדי לקבל פרופורצייה הלכתית, ולהזכיר שזו תמונה גדולה ומגוונת של ראשונים ואחרונים. 

ובכל מקרה, לעניינינו, כמובן שיש לחכות ולהאמין בביאת המשיח, החזרת המלוכה, הכהונה, הנבואה והשכינה (סנהדרין כזקנים).  וכל מושג כאן עמוק ודורש הרבה מאוד הבנה, ויש דרכים רבות להבין את המשמעות של כל אחד מהם (למשל, האם דווקא מלך? או שמא פשוט שלטון? או חוסר שלטון דווקא, ואומנם הרמב"ם פסק שמלך, אבל הנה הגרי"ד פירש שכוונת הרמב"ם עצמו אינה אלא מותנית ולא חובה, מבלי להזכיר את האברבנאל או הנציב שחולקים על הרמב"ם, וכו וכו ).

ולכן, זהו דיון מורכב יותר כאשר דנים האם סנהדרין צריך לחזור - כי צריך להבין מהו המוסד הזה, מה תפקידו, סמכותו, עניינו, ויש דעות שונות להבנת הדברים. אולם ברור שאנחנו רוצים את החזרה העקרונית של הנהגת חז"ל. ורוח הדברים הביאה את הראי"ה להקמת הרבנות הראשית. אולם לדעתי, ברור שבהסתכלות על הדור שלנו, מדובר בדברים שמקדימים את עצמם בהרבה. 

ולכן, אם נחזור למהות הדברים - הדיון הוא היה באחדות לעומת אחידות. 

וכתשובה לקולה - חובה להביא את המשפטים היפים אך טראגיים על בית שמאי ובית הלל: " אף על פי שנחלקו בית שמאי, לא נמנעו בית שמאי לישא מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, אלא נהגו האמת והשלום ביניהן.. אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו". וכמה אנחנו רחוקים מזה (והנה קצת ביקורת אישית, שאולי לא במקומה, ועדיין, שלפעמים צדיקים הרבה על חשבון הציבור ועם ישראל, ומקפידים מאוד ומחמירים הרבה, כדי להתקרב לקב"ה, אבל באותו הזמן מתרחקים מעם ישראל ויוצרים פילוג ושנאה וריחוק בין יהודים, וקשה שלא לחשוב שאת העיקר פספסו, עד שזה כמעט כמו נבל ברשות התורה. ויש בזה מן הרמיזה לדברים שאמרתי מקודם, וגרמו למסרים האישיים).  

 

די ברור מהרמב"ם באותו פרק שההלכה הוכרעה ע"י בי"ד אחד וזהו

ההמשך לא קשור הרמב"ם רק הסביר למה המח' התפתחו רק מתלמידי הלל ושמאי

אבל הסנהדרין בטלה עוד לפני ולפי הרמב"ם יש מצוות עשה בזה

הירושלמי לזכרוני בסה"כ מדבר על הדרשה ולא רלוונטי (גם לרמב"ם מי שיודע שטעו לא הולך על פיהם)

והרמב"ן לא חלק על המצוה לגבי בי"ד הגדול אלא לגבי מצוות דרבנן

וכיוון שיש מצוות עשה וכן הגמרא מציינת יותר מפעם שרע שהתורה נעשית כשתים 

אז זה לא טוב...

גם על הגלות הרב קוק מציין את הצורך וההתאמה בה וכן יש במדרשים אבל היא עדיין עונש ודבר שלילי.

[הבעיה תפטר עם סנהדרין כיוון שגם אז היו מח' בדרשת הפס' והרוב מכריע ושם נגמר הדיון]

ההכרעה היא רק כאשר הדברים הובאו לפתחו, אבל הרמב"ם עומד על זה שלא הביאו את זה לפתחו, אלא הלכו לבית דין המקומי, ושם בית דין מקומי יכול לחלוק על בית דין אחר - ועדיין אין זה נקרא מחלוקת. ורק ברמה הארצית - כאשר הביאו את זה עד למעלה - היה גם מי שיקבל את זה (בדומה לפסיקה של הרב עובדיה ביחס לעגונות). ומשום שהייתה כתובת לפסיקה, לא היתה מחלוקת. וזה מתחבר לרמב"ם בהמשך, ולמקורת האחרים שהבאתי. 

הרמב"ם כבר הטיל את הסייגים, והרמב"ן העצים אותם הרבה יותר, ובכך הגבילו מאוד את תפקידו וסמכותו של הסנהדרין. 

נעשית שתי תורות לא מדברת על אחידות אלא אחדות. ואפשר לראות את זה בגמרא במקרים השונים של מחלוקות בעניין קבלת הרוב. ולרוב כאשר החליטו לבטל לחלוטין את פסיקת המיעוט, זה משום שחששו באמת לאחדות. 

הגלות זה כלי. היא שלילית משום שהיא חשיכה לאחר אורה, אבל משם שהיא כלי שמביא לאור הגדול, היא חיובית מאוד, והיא מתקנת את כל הפגמים שקדמו לה. ולכן כמו כל דבר, היא דבר מורכב ועמוק עם צדדים רבים. מה שכן, יש לה מטרות שהיא באה למלא, ולכן חשוב שהיא גם תמלא אותם, ולא נפספס את התיקונים הגדולים. וחסד עשה הראי"ה כאשר הדגים את העניין בבהירות אקטואלית שלא ניתן לברוח ממנה או לפרשה אחרה במאמר הדור.    

הבעיה לא נפתרת, משום שלא מספיק להסתמך על זקני הדור, זו מציאות נמוכה של בית שני ונגזרות, אבל לא מציאות של אורה. ולא ניתן לבנות על הדיעבד של ירידת הדורות. ודווקא נדמה שדורות הגאולה הם המורכבים והעמוקים ביותר והם אלו שצריכים את ההכוונה העמוקה ביותר, לא מתוך הצורך והעשייה, אלא מתוך גאולה. 

ודאי שאין צורך שכל שאלה תגיע לפתחו, כל מה שכבר ידוע ידוע

אבל יש שו"ע אחד ומה שלא נמצא בו להכרעה בבי"ד

וכתוב גם על מח' בית הלל ובית שמאי שנעשתה תורה כשתי תורות

ושם היתה אחדות

ודאי שהגלות במצב שהיא נצרכת היא חיובית אבל היא מיועדת למצב שלילי

 (מאוד יכול להיות שכיום לא מתאים סנהדרין ולכן א"א להקים אחת ובאותה מידה 

 גם לא שייך כיום ביהמ"ק ולכן אין אבל זה לא סותר ששואפים לשם)

זה לא שייך לירידת הדורות ריכוז התורה במקום אחד היא האידאה 

ש'מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'

ולפי הרמב"ם זו מצווה לא בטלה לעד 

והרמב"ן סייג רק לענין גזרות ותקנות שאינם לאו

בחז"ל יש כמה פעמים שלא תהיה התורה כשתי תורות,

וכיום לצערנו יש כבר כמה וכמה.

וגם התורה החליטה שיש מוסד עליון שהוא קובע

אז היא לא רוצה מצב של אלו ואלו.

חוץ מזה שהמשפט נגמר ב'הלכה כב"ה'

(מנהגים יכולים להשאר, היו מאז ומתמיד)

(גם נוסחי תפילות היו) 

(לפחות לפי האר"י היו 12 נוסחים לפחות)  

הסברת מעולה את מה שאני מנסה להגיד!

אני לי מילים או נשימה מרוב שאני רוצה להגיע למצב הזה כבר...

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.