אבל לא כל אחד... אלא רב מוסמך..

אז כל דור עד האחרונים אינו רשאי לחלוק או לקבוע הלכה בעיניין שהיה נתון במחלוקת בדור/ ות הקודם לו.

כלומר אפשר לחדש חידושים אבל לא לצדד ולהגיד מה שהוא אמר נכון ומה שהוא אמר לא נכון.

לדג: השו"ע לקח את הרא"ש הרי"ף והרמב"ם כשניים נגד אחד הוא פסק כמותם

שלוקחים את מכלול הדעות שלהם ומסבירים לפי זה דיעה אחרת זה אפשרי

רק סנהדרין או כל רב כפי הבנתו?

שמנמק כל פסק שלו

סנהדרין יכולים לעשות דברים שאת אפילו לא חולמת שהם יכולים.... 

תמקדי יותר את השאלה שלך כדי לברר מה בדיוק הכיוון תשובה 

מה הם יכולים לעשות שאני לא חולמת?

אנא ראי הקדמות הרמב"ם 

בשביל שיהיה סמוכים צריך את המשיח.

אנחנו מחכים לו מאד, גם בשביל זה. אתה מוזמן להצטרף לתפילות שהוא יבוא כבר <צ>

יש פרשנות בדעת הרמב"ם שאם רוב חכמי א"י יצטרפו יחד, הם יכולים למנות סנהדרין.

והיה פולמוס על זה לפני 500 שנה עם מחלוקת גדולה (עיין סוף שו"ת מהרלב"ח).

מישהו ניסה לארגן את זה בדור האחרון (הרב מימון) אבל הרבנים החרדים קישרו את זה לציונות ולא הסכימו להשתתף כך שה לא המריא, ולא הצליחו לקחת את רוב חכמי א"י.

גם בזמנינו זה ממש לא מעשי, כי יש מחלוקת בדעת הרמב"ם ולא יקבלו את זה.

אם תתארגן סנהדרין יוכלו לפסוק הלכה כדעת הרמבם.. לא?

אולי (במחילה) הרבנים החרדיים יסכימו להתעלות מעל ה"ציונות", ולמען ה' ולמען התורה... יתאחדו?

ואני שואלת ברצינות. אני מרגישה שהפורום הוא במה למפגש שלא יתכן במציאות. ואולי דרך פה נוכל להתחיל איזה שהוא מהלך?

שביב- 

סמוכים זה אומר שיש להם את העברת סמכות ההלכה ממשה רבינו, 

רבנים "רגילים" יכולים לשחק על המגרש לפי הכללים, רבנים "סמוכים" קיבלו את המפתחות למגרש כדי לקבוע את כללי המשחק לפי "כללי על". 

לא באמת צריך שיגיע איש אחד שקוראים לו משיח, והוא יקים בית דין של כלל ישראל ויחדשו סמיכה

אלא זה שכל ישראל יסכימו לשבת ביחד, לקבל את הרבנים אחד של השני שהם באמת גדולי תורה גם שלי, להסכים שתצא הוראה אחת וכולנו נתבטל כלפיה- זה עצמו משיח. 

מה אנחנו יכולים לעשות- כפורום- כדי לקדם את זה?

א. לעשות חוג לימוד הקדמות הרמב"ם- לבער את הבורות מישראל. להרבות דעת ואהבה ושלום. 

ב. לעורר את עצמינו לאהוב את עמ"י יותר. 

ג. לעורר אותנו להתפלל על הגאולה של התורה. 

ד. אם יש מי מאיתנו ששומע קולו שלא מספיק באים לקראת מגמת הגאולה של עמ"י- להאיר בהם את אחדות ישראל. 

מזה שיושב למעלה בכבודו ובעצמו, והוא זה שהעביר הלאה את הסמיכה - רב הוא סמוך רק אם רב שהיה סמוך קודם, סמך אותו. זה קצת יותר מהבחינות לרבנות כיום - כיוון שגם מי שלמד הרבה, לא אומר שרבנים סמוכים ישר סמכו אותו.

הסמיכה נפסקה לפני קרוב ל2000 שנים, מאז ועד היום אין סמיכה. האפשרות לחדש את הסמיכה אכן ניתן שהיא קיימת - אם רוב רבני ארץ ישראל או כולם, יסכימו לסמוך רב אחד, שהוא יוכל בתורו לאחר מכן להתחיל לסמוך אחרים (מהי ההגדרה של חכם ארץ ישראלי -זה גם שאלה...מיהו "Rב" לצורך הגדרה כזאת, יכולות להיות מחלוקות בעניין...).

בכל מקרה זה קצת הרבה מסובך, ולמרות שניסו באמת לחדש את הסמיכה (מהר"י בירב בצפת), זה לא צלח. גם כיום עדיין לא חזרו לזה.

אולי מה שיקרה בסוף, באמת יהיה שהמשיח - האדם, לא התקופה - יגיע, והוא מן הסתם בכוח השליחות האלוקית שלו, יוכל לסמוך בחזרה רבנים, וכך תחזור הסמיכה.

רק לאחר שתחזור הסמיכה, יהיה ניתן לחדש את הסנהדרין - וגם זה כיום נראה כאב ראש גדול מאוד - איך בדיוק ירכיבו את הרכב הסנהדרין...

לרב הראשי לישראל התקיימו מהומות עולם, אז לסנהדרין??וואי וואי... נקווה שהמשיחח יידע איך להתמודד עם זה

ממשיכי דרכו של הבעש"ט שמסכו אחד את השני הם גם סמוכים, לא?

האם יש לזה גדר רוחני או גדר הלכתי? 

האם פעולת ההסמכה הזו- היא דבר שכל ישראל (בדגש על- כל ) הסכימו לקבל אותו? 

(אישית אני לא ממש מכירה את הנושא הזה, אז השאלות שלי הן גם ידע וגם בירור) 

שאלת עליי או על מה שכתב מושיקו על הבעש"ט (אני מגיב גם לו עוד שנייה...)

אם שאלת לגבי מה שאני כתבתי - הסמיכה היא גדר רוחני והלכתי גם יחד. רוחני - כי סוף סוף זאת האצלת סמכות רוחנית שעוברת מדור לדור מימות משה, עד שנפסקה הסמיכה...

גדר הלכתי - כי רב סמוך יכול לשבת בסנהדרין, יכול לסמוך רב אחר, וכו'...

א-ב-ל, אם שאלת על ההסמכה לכתחילה ולא על מה שכתב מושיקו - אזי התשובה היא לא. אין קשר למה שמסכים עם ישראל, להסמכה. ברגע שיש מישהו סמוך מדור לדור, בהנחה שהוא באמת צדיק, הוא יודע כבר את מי לסמוך, מי ראוי לזה - וזה התפקיד שלו וההחלטה שלו, ולעם ישראל לא אמורה להיות נגיעה בכך. הכל כמובן יוצא מנקודת הנחה שלא מדובר ב"רב מושחת" (כמו שהיו כהנים מושחתים בימי בית שני שקנו את הכהונה הגדולה בכסף, לדוגמה...) - שיעוות את הכל...מדובר במצב נרמאלי וסביר...

אם שאלת על מה שכתבת מושיקו - שמעתי וקראתי מעט על זה שאחיה השילוני התגלה לבעש"ט, אבל לא ראיתי ולא שמעתי בשום מקום שהוא סמך אותו. מעניין מה המקור של מושיקו.

בכל מקרה-  לסמוך ניתן או מידי סמוך, או, על פי חלק מהדעות (כי יש בזה מחלוקות) כאשר רוב או כל רבני ישראל מסכימים לסמוך אחד מהם...

בזמן כלשהו פסקה הסמיכה.

אבל זה מקרה שיכל להיות עם עוד אנשים צדיקים שרב מוסמך הגיע אליהם ולימד אותם את כל התורה - וכפשוטו.

בנוגע לפועל היו רבנים סמוכין שנים אחרי החורבן (הבית יוסף הרי"ף ועוד) כמבואר בפירוט רב בקבצים המצו"ב(סליחה מראש על האיכות)

 20131030084525.pdf

20131030084538.pdf

היא לא רק עצם הובדה שהוא לימד אותו תורה.

יכול להיות שהוא אפילו לא למד ממנו מילה אבל בכל זאת הרב הסמוך החליט לסמוך אותו כי לדעתו הוא ראוי.

הסמיכה היא האצלת סמכות.

ולכן גם עם הבעש"ט למד אצל אחיה השילוני (מישהו 10 - גם אני מאמין לזה),

הוא עדיין לא נחשב סמוך.

מעולם לא שמעתי שהבעש"ט הוסמך על ידי אחיה השילוני.

מה גם שלמיטב הבנתי אחיה התגלה אליו בדרך של גילוי ולא בצורה פיזית ממש של חיים (לפחות איך שמספרים בחב"ד, לא הייתי שם...) - ואם ככה זה באמת תמוה מה שאתה אומר - האם "מת" יכול לסמוך מישהו אחר? איתמהה.

ואם ינסו לעשות את זה כיום אז תהיה מחלוקת גדולה יותר..

בכל מקרה פסק דין של רב משנה את מציאות העולם.

וכל רב שפוסק על בסיס ההלכה בהתאם לחוקי ולפסקי התורה באופן מנומק יכול לשנות דברים

אחפש ואביא פירוט

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t588772#6484471

שאולי מתחיל להיראות קצת יותר מעשי למרות שבעלי טוען שזה עוד חלום באספמיה.. להוציא שאלת סקר ולהשתדל להגיע לכל יהודי ויהודיה עלי אדמות, אני לא יודעת אם צריך דווקא את יהודי ארץ ישראל, אם כן זה יהיה פשוט יותר- ולבקש מכל אחד שיגיד אדם אחד שהוא הסמכות התורנית שלו, כל אחד בוחר אחד,

אחר כך לוקחים את התוצאת ומצמצמים: דמויות תורניות עם פחות השפעה לוקחים את הדמות התורנית שלהם.. ככה מצמצמים מצמצמים עד שמגיעים ל120.. [או ל1 כדי שיחליטו לסמוך אותו להסמיך.. שזה נראה לי קצת יותר מסובך..]

ובזמן הסנהדרין אז שהיו צדוקים ואיסיים ואנא עארף היו גם סנהדרין כאלו? לא!..

ככה גם לא יהיה "רב" חילוני

שמקבל על עצמו את היהדות

אין שום משמעות לדעות שלא מקבלות את הנחות היסוד

(אני אישית לא חושב שיש משמעות לדעה שלי או של כל אחד שלא ראוי אבל 

גם אם נקבל שכן ודאי שחילונים ורפורמים לא נספרים)

כלומר- רבני ערים, ראשי ישיבות, ר"מים וכו' (יעני לא כל מי שעשה סמיכה- אלא מי שבאמת נושא בתפקיד רבני)

אופס, כבר יש דבר דומה- הרבנות הראשית 

סתם לא באמת- כי זה לא כולם קיבלו על עצמם- ופה טמונה הבעיה. צריכים אנשים שכוווווולם יסכימו לקבל עליהם. אחד מתנגד- הלך הכל..

בלי להיכנס למצבי גאולה עתידיים. 
מה רע בשיטות הלכה שונות, בהנהגות שונות, ברבנים שונים וקהילות שונות? 
בשביל מה צריך את כור ההיתוך הזה שימחק כל זכר של גיוון וצבע מהעם היהודי למחנותיו? 

טוב, אני לא אוהב לעשות את זה, וזה נוגד את הסגנון שלי, אבל בכל זאת, הנה כמה ציטוטים. 

הציטוט הראשון, ממחיש את היופי הכללי שיש בגיוון השונה. 

"N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language:HE">ואדרבא, זאת היא תפארת תורתנו הקדושה והטהורה, וכל התורה כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (ערוך השולחן). 

הציטוט השני זה בכדי להמחיש את התועלת והצורך בגיוון השונה. 

N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language:HE">"הרבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו. ואדרבא, גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו כשמתגלה אמיתת החוכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק... כי הבניין יבנה מחלקים שונים" (הראי"ה)

כזה לא האחידות - שקיימת בלאו הכי סביב השולחן ערוך, והפסיקה המקובלת. אלא דווקא סביב המסורת. למה לעשות משהו? כי ככה נהגנו מבית אבא, וכך אביו ואבי אביו עד למתן תורה. 

ואומנם, יש מקום לדון מה היחס הנכון כלפי הגיוון השונה - האם זהו יחס הרמוני אליבא דראי"ה, או היחס הדיאלקטי כפי שהגרי"ד אהב. 

ולגבי הבהירות, זו התכונה הנפלאה ביותר בפניני הלכה בדור שלנו. סדרה שהנגישה את ההלכה לכל בית בישראל. 
 

יש מסורות שישארו. מה שישתנה- זה המקום שמה שמותר לאחד טרף לשני. המקום של המחלוקות הרציניות וההפכים. 

רב כזה יוכל להתיר את גזירת הקטניות למשל.

לקבוע הלכות כשרות ברורות- וכולם יהיו מחויבים אליהן באותה מידה. וככה לא יהיה "כשר רק אם אתה מעדהX, מעדה אחרת- טרף"

אז המהדרין יישאר מן הסתם (יש אנשים שאי אפשר לקחת מהם את העניין להחמיר כמה שהם רק יכולים) אבל זה יהיה ברור שזה מהדרין ולא מעיקר הדין.

וככה גם בשאר הדברים.

אולי באידאל זה טוב, למעשה זה גורם בלבול,ריחוק, ובעיות..

גם בתקופת הגמרא היו דיעות שונות.

מה שקורה היום- זה שאלו לא אוכלים אצל השניים, ול מתפללים חוץ מאשר ב.. וההם טוענים שהם כופרים, וכל מני שהולכים לפי הרב נוח, ובקיצור- זה יוצר פילוג, שנאה, ובעיות.

החלום שלנו (כלומר של שביב ושלי) זה למצוא רב, או קבוצת רבנים טוב יותר, שיהיו מוסכמים על כל הרבנים הקיימים כיום (לא כולל רפורמים ושות', ובלי להכנס כרגע לסוגיה איפה עובר הגבול בין אורתודוכסי לרפורמי) כדי שתהיה לנו הלכה בהירה וברורה. 

ואז אנשים יחיו בפחות OCD דתי, ובפחות שנאה כלפי אחרים, וביותר רוגע ושלווה.

 יהיה ספר הלכה אחד רלוונטי ומקיף, תהיה כתובת אחת לשאלות, וליהודים היתה אורה ושמחה וגו'

(גם הגמרא היא כזו. רק שאז התחילו לפרש אותה לכל מני כיוונים ולהחמיר עליה, או שלא, ואיפה שאין הכרעה- בכלל שישו ושמחו..)

וכל קהילה משמרת את המסורות במיוחדות שלה. 
וכל זה בתוך תחושת החיבור והאהבה והשייכות לכלל ישראל. 
ואין לי עניין לבטל לאף אחד את המנהגים המיוחדים, המוסיקה המיוחדת, והדרכים המיוחדות לעבודת הקב"ה וחיזוק הקהילה והחברה. 

ואם מישהו מתייחס בשנאה או זלזול - נדמה שהוא פשוט צריך לעבוד על המידות שלו, ולהתחזק בלימודי אמונה ויראת שמיים. 


 

וכנראה שיש יותר מדי שצריכים לעבוד על המידות הללו..

אם בני דודים שלי לא אוכלים אצלנו מהכלים כי הם טריפים

או שיש ריחוק ענק בין אנשים על סמך הגדרות של "רמה דתית" (דבר אדיוטי לדעתי..)

או שיש אנשים שלא מתחתנים עם עדות אחרות

וילדים שלא אוכלים אצל ההורים

זה בעיה.

וזה לא סותר שהמוזיקה, והמנהגים והקהילות יישמרו.

כל מה שלא סותר דברים אחרים- ישאר.

רק דברים שגורמים להרחקות- יתבטלו.

(אבל גם ככה זה ויכוח עקר. כי יש כ"כ הרבה קבוצות שאם הוא לא יהיה מהקבוצה "שלהם" אז אין מצב שהם יקשיבו לו.. (חסידים על כל גווניהם בעיקר אבל לא רק- ואפשר לראות את מה שקרה עם הרב שטיינמן..))

אבל כאן אני נוטה לראי"ה ולגרי"ד - כל עוד קיימים החילוקים, הם צריכים להלחם אחד בשני, וצריכים להיות מלאים במידת הגבורה - כדי להוציא לפועל את כל הזווית המיוחדת שלהם, ועד שהם לא יוציאו הכול, הם ימשיכו להתקיים. ואילו הם יתמסמסו לפני, הם לא יספיקו את שלהם. (פירוש כוללני לחלוטין, כמעט הסטורי\מיסטי, אבל אהוב עליי). 

אנחנו מדברים על שורת הדין, עיקר ההלכה. 

שיהיה הלכה אחת פסוקה ומבוררת לכל ישראל- דבר ה' מירושלים 

אפילו בתק' הגמרא- כבר לא היה ממש לגמרי דבר כזה, 

היו שתי ישיבות בבבל, 
בתק' הגאונים רוב\כל הקהילות קיבלו את הסמכות שלהם- אבל התחילו כבר מנהגי מקום. 

וזהו

יש צד מסויים שאתם אפילו "לא מבינים" על איזה רמה אנחנו מדברים. 

ואני לא מדברת על דרשת הכתובים- לדיני דאוריתא... 

זה דבר שלדעתי והרגשתי מאוד דרוש לנו- אבל אנחנו אפילו לא יכולים לחלום איזה זעזועים דבר כזה יכול לעשות לעולם הדתי המקובע שלנו. 

(שסנהדרין יפסקו נגד הגמרא???? כן! יש דבר כזה!) 

אני לא צריך כור היתוך בשביל אחדות.

גם משום הרמוניה וגם משום דיאלקטיקה. 

אילו, וגם אילו, וגם אילו, וגם אילו 

ונעשית התורה- תורות, תורות 

לא ככה התכוון המשורר 

אני לא רוצה הרמוניה או דיאלקטיקה- אני רוצה אחדות. 

ואחידות- ברמת הפסיקה ההלכתית הקונקרטית 

ואני צודק כל עוד מדובר בבני אדם. (מצטער, אבל אני אוהב את בית הלל). 
ואת תצדקי לעתיד לבוא, כאשר הם כבר לא יהיו בני אדם (בית שמאי). 
כאשר אליבא דרמב"ם (מינימליסט) של הגאולה.  

כשמדברים על תורה- בהכרח לא מדברים על בני אדם

אלא על האלוקיות שנמסרה והתגלתה לבני אדם 

ולא הבנתי מה אתה רוצה מהרמבם 

בעל כורחך נפלת בזה. 
בית הלל - אתנוצנטרי - האדם במרכז. 
בית שמאי - תאוצנטרי - האלוקים במרכז. 

הרמב"ם - היה לצורך תיאור המציאות האל-אנושית של העתיד לבוא (הגישה המינימליסטית). 

בחלוקה הנ"ל, מדובר על שורש עקרונות ואין לזה שום התייחסות למניעים דתיים. 
ה"א שברור שאין כוונה להגיד שאלו עובדים את האדם ואלו את האלוקים. 
 

סנהדרין?

לכל תקופה יש דברים שמתאימים לה, אבל לא בהכרח טובים לתקופה אחרת .
ישנם כוחות רבים שניסו להנהיג את ישראל בתקופות השונות כגון מלוכה, כהונה, סנהדרין ונביאים. בספרות חז"ל יש העדפות שונות לתמהילים שונים, ובפשט זה תלוי מאוד בתקופה ובמאפייניה. 
במיוחד כאשר יש תקופות שמתקיימות בפרידגמה המוכרת לנו היום, ויש תקופות של השראת שכינה, לעתיד לבוא, גאולה, וכו. שם ישנה חוקיות אחרת לעולם. כדוגמת חכם עדיף מנביא. 

וישנה דרך יפה לפרש את המוסדות (ראי"ה משפט כהן - בדיעבד) או גרי"ד (לכתחילה) הנצי"ב (חצי חצי) כלפי המוסדות הללו. כך למשל, אפשר לראות את הכנסת או מערכת המשפט הנוכחית בתפקידים מסוימים. אבל זו סטייה מהדיון, וזה נושא מספיק גדול ומורכב בפני עצמו. 

בנוסף, מה שאת מגדירה בתור סנהדרין, ומייחסת לה בתור תפקידיה, לא בהכרח תואם את מה שהיא הייתה בפועל, או מה שחז"ל טענו שהיא צריכה להיות.   

אבל חשוב לזכור שהמציאות שהייתה קיימת בבית ראשון ושני, רחוקה שנות אור ממציאות מתוקנת ושלימה של בית שלישי, ולכן הניסיון לשחזר מציאויות לא בהכרח נכון. מעבר לספרות בעניין, הגלות, והתהליכים שחלו בעקבותיה באו לתקן את הצרות של אז. ולכן לא צריך למהר לפסול את ההתקדמות של 2000 שנה, ולרצות להחזיר ימינו אחורה כאז. ישנה יצירה חדשה שצריכה לקום, והיא קמה על בסיס של הכול. אבל חשוב להבין שהיא גם תלויה במציאות, ואינה באה כל עוד לא זמנה ולא מתאים לה שתבוא, וזה מתקדם קמעא קמעא. וחלק קטן בידי אדם.  

גם בתקופת סנהדרין, לא היו עולים אליה על כל הלכה או תקנה, אלא היו הולכים לבית הדין המקומי, ולא הייתה בעיה ששני בתי דין יפסקו דברים שונים, העיקר שהאחידות תתקיים באותו המקום, בסגנון מרא דאתרא, ולא אחידות כללית. וזה עניין לא תתגודדו ההלכתי. 

כך לדוגמא אפשר גם לראות בדיון ההלכתי של "לא תסור", שחז"ל הציבו גבולות לעניין, ובסיכום מהיר, ממש לא חייבים ללכת אחר סנהדרין בכל מצב. אבל זהו כבר בעיון על המוסד עצמו בספרות ההלכתית.  

ולכן, אחדות כן, ואחידות לא. ואני חושב שזה יפה ומבורך ומעשיר את כלל ישראל. ואומנם לפעמים יש קצת נטייה למידת גבורה מוגזמת, וזה דבר קשה ושלילי, אבל גם בעל תכונות חיוביות בהוצאה לפועל של הגלום. ומצד אדם, צריך עבודת המידות וחיזוק האמונה, ומצד העולם, זו התזמורת. 

ומה שזמנה עתה, שתבוא, ומה שלא זמנה שלא תבוא. ואנחנו נשתדל.  

אם ברוך מנסה לכתוב משו קצר- 2-3 שורות ככה, אז לא מבינים אותו

ואז הוא מביא וואחד מגילה.... בטענה "אני אסביר!" 

ומה שזמנה עתה, שתבוא, ומה שלא זמנה שלא תבוא. ואנחנו נשתדל.  

|נפעמת| 

שעושים את מרוצי הסוסים." (טווין)

אני מקווה שאני לא יוצאת פה מפגרת לחלוטין.

[אפשר אולי לתרץ את זה בזה שאני אחרי לידה?!]

לא הבנתי את התשובה שלך.

אתה לא רוצה שתקום סנהדרין?

אתה חושב שזה לא הזמן לסמכות הלכתית מאוחדת?

אתה אומר שגם במידה ותקום סנהדרין עולם כמנהגו נוהג? [שזה נכון, אבל אולי דברים מסויימים שהתקבלו ישתנו?!]

האנחנו נשתדל שלך במה הוא מתבטא?

רמב"ם הלכות ממרים פרק א 

כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו אם ידעו אמרו לו אם לאו הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים ושואלין לבית דין שבהר הבית אם ידעו אמרו לו אם לאו הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה, אם ידעו אמרו להן ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול ושואלין, אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל, ידוע אצל בית דין הגדול בין מפי הקבלה בין מפי המדה שדנו בה אומרים מיד, אם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן, או יעמדו למנין וילכו אחר הרוב ויאמרו לכל השואלים כך הלכה והולכין להן, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר. 

עכשיו גם חשבתי על זה, שבשביל שכשיבא המשיח ויגד שהוא המשיח, כדי שבאמת יאמינו לו נצטרך איזה בית דין גבוה של רבנים שמוסכם על כל העם. לא?

ודרשו חז"ל ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת 

וכן הרמב"ם כותב שיהיה נביא כמעט כמשה וחכם משלמה

ע"פ זה אני מניח שכשיגיע נדע

מבחינה הלכתית אין בעיה ששני בתי דין יפסקו הלכות שונות - זו לא הכוונה למחלוקת. 
דעתי שניתן לפרש את המחלוקת - את העדר התשובה ההלכתית - שאין סמכות שיכולה לתת תשובה. וחשיבותה של הסנהדרין מזווית זו אינה משום ייחודיותה, אלא בתור כתובת שניתן היה לפנות אליה במידה והרב המקומי לא ידע לענות (בדומה לשו"ת פוסקים). ומעניין הכתוב ב"סנהדרין" "שלא היו מרבין מחלוקות בישראל", שנדמה שזה מקור הדברים של הרמב"ם, אלא "שואלין בית דין שבעירן". וכך כל מקום נוהג לפי בית דינו, ואין מחלוקת. (ובשפת המחקר, כדי לעצבן, הומוגנים בינם לבין עצמם אבל הטרוגנים ביחס לקהילות אחרות). 

וסימוכין מצאתי דווקא בביטול הסנהדרין בחשש הגדול שמעלה התוספתא בעדיות :"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה, אמרו: עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא.. אמרו נתחיל מהלל ומשמאי..נשאל לחכם וטימא לו - לא ישאל לחכם אחר. היו שניים, אחד אוסר ואחד מתיר, אחד מטמא ואחד מטהר, אם יש חכם אחר - נשאלין לו. ואם לאו, הולכין אחר המחמיר ".

ומעניין שאף לשיטתכם, לפי הרמב"ם הבעיה לא נפתרת בסנהדרין, משום שהיא נובעת מירידת הדורות: "אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה, ונחלשה סברתם ביחס לסברת הלל ושמאי רבותיהם, נפלה מחלוקת ביניהם בעיון בדברים רבים. שסברת כל אחד ואחד מהם הייתה לפי שכלו, ומה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת, שלא נכריח אנחנו לשני חכמים המתווכחים בעיון, להתווכח בשכל יהושע ופנחס. " 

גם בעניין לא תסור, הירושלמי פירש הפוך. והרמב"ן חלק על הרמב"ם, והראי"ה הלך בעקבות הרמב"ן.  וזה חשוב רק כדי לקבל פרופורצייה הלכתית, ולהזכיר שזו תמונה גדולה ומגוונת של ראשונים ואחרונים. 

ובכל מקרה, לעניינינו, כמובן שיש לחכות ולהאמין בביאת המשיח, החזרת המלוכה, הכהונה, הנבואה והשכינה (סנהדרין כזקנים).  וכל מושג כאן עמוק ודורש הרבה מאוד הבנה, ויש דרכים רבות להבין את המשמעות של כל אחד מהם (למשל, האם דווקא מלך? או שמא פשוט שלטון? או חוסר שלטון דווקא, ואומנם הרמב"ם פסק שמלך, אבל הנה הגרי"ד פירש שכוונת הרמב"ם עצמו אינה אלא מותנית ולא חובה, מבלי להזכיר את האברבנאל או הנציב שחולקים על הרמב"ם, וכו וכו ).

ולכן, זהו דיון מורכב יותר כאשר דנים האם סנהדרין צריך לחזור - כי צריך להבין מהו המוסד הזה, מה תפקידו, סמכותו, עניינו, ויש דעות שונות להבנת הדברים. אולם ברור שאנחנו רוצים את החזרה העקרונית של הנהגת חז"ל. ורוח הדברים הביאה את הראי"ה להקמת הרבנות הראשית. אולם לדעתי, ברור שבהסתכלות על הדור שלנו, מדובר בדברים שמקדימים את עצמם בהרבה. 

ולכן, אם נחזור למהות הדברים - הדיון הוא היה באחדות לעומת אחידות. 

וכתשובה לקולה - חובה להביא את המשפטים היפים אך טראגיים על בית שמאי ובית הלל: " אף על פי שנחלקו בית שמאי, לא נמנעו בית שמאי לישא מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, אלא נהגו האמת והשלום ביניהן.. אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו". וכמה אנחנו רחוקים מזה (והנה קצת ביקורת אישית, שאולי לא במקומה, ועדיין, שלפעמים צדיקים הרבה על חשבון הציבור ועם ישראל, ומקפידים מאוד ומחמירים הרבה, כדי להתקרב לקב"ה, אבל באותו הזמן מתרחקים מעם ישראל ויוצרים פילוג ושנאה וריחוק בין יהודים, וקשה שלא לחשוב שאת העיקר פספסו, עד שזה כמעט כמו נבל ברשות התורה. ויש בזה מן הרמיזה לדברים שאמרתי מקודם, וגרמו למסרים האישיים).  

 

די ברור מהרמב"ם באותו פרק שההלכה הוכרעה ע"י בי"ד אחד וזהו

ההמשך לא קשור הרמב"ם רק הסביר למה המח' התפתחו רק מתלמידי הלל ושמאי

אבל הסנהדרין בטלה עוד לפני ולפי הרמב"ם יש מצוות עשה בזה

הירושלמי לזכרוני בסה"כ מדבר על הדרשה ולא רלוונטי (גם לרמב"ם מי שיודע שטעו לא הולך על פיהם)

והרמב"ן לא חלק על המצוה לגבי בי"ד הגדול אלא לגבי מצוות דרבנן

וכיוון שיש מצוות עשה וכן הגמרא מציינת יותר מפעם שרע שהתורה נעשית כשתים 

אז זה לא טוב...

גם על הגלות הרב קוק מציין את הצורך וההתאמה בה וכן יש במדרשים אבל היא עדיין עונש ודבר שלילי.

[הבעיה תפטר עם סנהדרין כיוון שגם אז היו מח' בדרשת הפס' והרוב מכריע ושם נגמר הדיון]

ההכרעה היא רק כאשר הדברים הובאו לפתחו, אבל הרמב"ם עומד על זה שלא הביאו את זה לפתחו, אלא הלכו לבית דין המקומי, ושם בית דין מקומי יכול לחלוק על בית דין אחר - ועדיין אין זה נקרא מחלוקת. ורק ברמה הארצית - כאשר הביאו את זה עד למעלה - היה גם מי שיקבל את זה (בדומה לפסיקה של הרב עובדיה ביחס לעגונות). ומשום שהייתה כתובת לפסיקה, לא היתה מחלוקת. וזה מתחבר לרמב"ם בהמשך, ולמקורת האחרים שהבאתי. 

הרמב"ם כבר הטיל את הסייגים, והרמב"ן העצים אותם הרבה יותר, ובכך הגבילו מאוד את תפקידו וסמכותו של הסנהדרין. 

נעשית שתי תורות לא מדברת על אחידות אלא אחדות. ואפשר לראות את זה בגמרא במקרים השונים של מחלוקות בעניין קבלת הרוב. ולרוב כאשר החליטו לבטל לחלוטין את פסיקת המיעוט, זה משום שחששו באמת לאחדות. 

הגלות זה כלי. היא שלילית משום שהיא חשיכה לאחר אורה, אבל משם שהיא כלי שמביא לאור הגדול, היא חיובית מאוד, והיא מתקנת את כל הפגמים שקדמו לה. ולכן כמו כל דבר, היא דבר מורכב ועמוק עם צדדים רבים. מה שכן, יש לה מטרות שהיא באה למלא, ולכן חשוב שהיא גם תמלא אותם, ולא נפספס את התיקונים הגדולים. וחסד עשה הראי"ה כאשר הדגים את העניין בבהירות אקטואלית שלא ניתן לברוח ממנה או לפרשה אחרה במאמר הדור.    

הבעיה לא נפתרת, משום שלא מספיק להסתמך על זקני הדור, זו מציאות נמוכה של בית שני ונגזרות, אבל לא מציאות של אורה. ולא ניתן לבנות על הדיעבד של ירידת הדורות. ודווקא נדמה שדורות הגאולה הם המורכבים והעמוקים ביותר והם אלו שצריכים את ההכוונה העמוקה ביותר, לא מתוך הצורך והעשייה, אלא מתוך גאולה. 

ודאי שאין צורך שכל שאלה תגיע לפתחו, כל מה שכבר ידוע ידוע

אבל יש שו"ע אחד ומה שלא נמצא בו להכרעה בבי"ד

וכתוב גם על מח' בית הלל ובית שמאי שנעשתה תורה כשתי תורות

ושם היתה אחדות

ודאי שהגלות במצב שהיא נצרכת היא חיובית אבל היא מיועדת למצב שלילי

 (מאוד יכול להיות שכיום לא מתאים סנהדרין ולכן א"א להקים אחת ובאותה מידה 

 גם לא שייך כיום ביהמ"ק ולכן אין אבל זה לא סותר ששואפים לשם)

זה לא שייך לירידת הדורות ריכוז התורה במקום אחד היא האידאה 

ש'מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'

ולפי הרמב"ם זו מצווה לא בטלה לעד 

והרמב"ן סייג רק לענין גזרות ותקנות שאינם לאו

בחז"ל יש כמה פעמים שלא תהיה התורה כשתי תורות,

וכיום לצערנו יש כבר כמה וכמה.

וגם התורה החליטה שיש מוסד עליון שהוא קובע

אז היא לא רוצה מצב של אלו ואלו.

חוץ מזה שהמשפט נגמר ב'הלכה כב"ה'

(מנהגים יכולים להשאר, היו מאז ומתמיד)

(גם נוסחי תפילות היו) 

(לפחות לפי האר"י היו 12 נוסחים לפחות)  

הסברת מעולה את מה שאני מנסה להגיד!

אני לי מילים או נשימה מרוב שאני רוצה להגיע למצב הזה כבר...

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז