מקום או לגיטימציה מלכתחילה.

אם מישהו חושב שהצד השני מסוכן, הגיוני שיתמודד באופן שלא מאפיין

דיון מתורבת.

שאני לא רואה שום לגיטימציה בדעות האלה!

ממש כלום! 

וגם אמרתי את זה.. אבל הכל היה כ"כ בשקט ובנועם.. 

כאילו רציתי לצעוק. אבל לא הצלחתי.. 

האם את רק מאוד לא מסכימה,

או שמא את סבורה שאין מקום לדעות כאלה להישמע כלל

(מהוות סכנה מיידית מסיבה כזו או אחרת)

אם דעה היא מסוכנת מאוד - למה לתת לה להישמע?

(אישית, אני לא סגור שהדעות של מרצ עד כדי כך מסוכנות*)

* - סכנה לא רק מצד תוכן הדעות, אלא גם מצד ההקשר

והיכולת שלהן להתקבל ולגרום נזק ממשי.

המציאות מוכיחה שהדעות שלהם הפכו לסוג של קונצנזוס.

הם הצליחו ליצור שפה שמייצרת מציאות.

השפה של השמאל הקיצונה נכנסה כ"כ, עד שהיום ה"ימין" משתמש בה ואפילו בחלק מרעיונותיה

(ומי שמעוניין בהמחשה של התהליך לאורך עשרות שנות המדינה -

שיעיין ב"שטחים תמורת חלום" של חגי סגל)

וכן, חשבתי גם על הספר הזה 

על זה שיש מרגישים שמאויימים וכו'... - את יכולה לעמוד בתקיפות על דעתך ולהביע אותה בנחת ובצורה יפה - אבל בלי להתנצל על שאת חושבת ככה!

אולי בגלל סימני קריאה ובגלל שאנשים פה מדמיינים את הבנאדם שמולם מדבר את מה שהוא כותב, הם מדמיינים אותו מתלהם, אבל אני לדוגמה, אם תראו אותי במציאות ותתווכחו איתי על אותו ויכוח שהתווכחתם בפורום, תראו שאת כ-ל הדעה שלי אני מביע בצורה נאותה, ראויה לגמרי, בלי איבוד עשתונות ובלי התלהמות מיותרת. אבל אני אומר ה-כ-ל, בלי צורך להתנצל.

תקיפות, לא חייבת להתבטא בצעקות. המורים הטובים ביותר הם אלו שמסוגלים להשתיק כיתה שלמה רק במבט חודר, בלי צעקה אחת.

זה בדיוק עונה על מה ששאלו למעלה - אין פסול בלהתבטא בתקיפות, כשזה לא מגיע לרמה "מכוערת" אישית ו/או קולנית מציאותית...

דווקא בגלל ההבחנה הזו.

הקורא ידון לכף זכות, והכותב ישתדל להתרחק מתרחישים אפשריים,

במקום לשבת ולצפות שידונו אותו לכף זכות.

וזה כבר נצל"ש... יקירי...

אבל ברצינות עכשיו - הכותב צריך לכתוב בכנות בלי להגרר להתלהמות שלו. ברגע שאני כותב בכנות ובלי להיגרר להתלהמות ולתרחישים שמערבים פגיעה אישית במישהו - אני לא יכול כל החיים לחשוש שמה מישהו יפגע ושמא מישהו...

אחרת לפי זה, כמעט אף אחד לא יוכל לכתוב כלום. ואם יש מישהו רגיש מאוד שרק אומרים את המילים "אני לא מסכים איתך" - והוא כבר נפגע? מה, בגללו לא נכתוב "אני לא מסכים איתך"?

אז איפה הגבול? אני אמרתי מה אני חושב שהגבול שלי - אי היגררות לפגיעה אישית ואי התלהמות ושימוש במילים לא ראויות. מעבר לזה, בשימוש בשפה יפה תוך הבהרה שזה לא אישי

 - אני יודע שאת חובתי להבהיר עשיתי ומכאן מי שנפגע, זה מצער אבל אני לא יכול לתקן את כל העולם...

חשבתי עליך אתמול

דיברת איתי די בחריפות (אגב לא ענית לי עדין שם...)

ואמנם לא תקפת או משהו, וממש לא נפגעתי, אבל עדין היה אוירה של התלהמות.

ממש עלה לי האנדרנלין כשקראתי מה שכתבת, וכך גם עניתי לך.

אולי לא כל כך חכם להתווכח כך, כי זה לא יעיל! זה גורם להכניס רגשות לתוך הדיון, ואז קשה לך לקבל דעות אחרות, ואתה לא תתנצל או תתחרט. וחבל!

לא התכוונתי. בכל מקרה, כמו שכבר כתבת - לא תקפתי אותך ישירות. רק השתמשתי לכאורה ב-ך, כדי להראות למה לדעתי הגישה שאתה מייצג שם היא לא נכונה, אז כאילו אתה היית "המשל" שלי להסביר שאם אתה רוצה לשבת בכלא אז שתשב...סתם שביב דבר משם... (לא עניתי כי לא תמיד אני מספיק לענות להכל. אולי בהמשך).

אני לרוב לרוב לרוב (אף אחד לא מושלם, אתה יודע) משתדל להיות ענייני ולא להגיב מהבטן אלא מהראש...זה הדבר שהכי עוזר... ואמת - אם לעיתים מתפלק משפט פה או שם, ומסיבים את תשומת ליבי לכך, אני מתנצל גם אישית ולעיתים גם פומבית. ישנם פעמים גם שהגבתי לא נכון לאדם מסויים בגלל משהו מסוים שחשבתי, ואכן לאחר מכן פרסמתי בתגובה לאותו שרשור  הבהרה והתנצלות - זה לא בושה לדעת שטעית ושצריך לבקש סליחה.

השאלה היא האם קיימת בעולם המודרני (לא בקבוצות סגורות) דעה מסוכנת בצורה כזו שצעקה מולה תביא יותר תועלת מאשר דיון נגדה?

אלא בבמות לימודיות כלשהן,

ולרוב לא אצל פעילים פוליטיים שדעותיהם - קרוב לודאי -

עשויות להיות מוצקות מכדי שייפתחו לחשיבה מחודשת

באופן כה ספונטני.

השאלה היא האם דיון או צעקה.

אני חושב שלרוב צעקה תזיק יותר (לדעתי צופה נורמלי מהצד יתמוך בצד הלא צועק באופן טבעי, או בצד שהטענות שלו נשמעות לו יותר טובות)

ויכוחים לרוב לא יעילים לשינוי הדעה של המתווכחים אלא להרחבת דעתם ולגיבוש הדעה של סובביהם.

הרבה פעמים דעה משובשת נחשבת אצלנו כטאבו, מגירסא דינקותא.

לעתים אנחנו - אם להודות על האמת - אולי חסרי עמוד שדרה קצת,

ועצם פתיחתם לדיון של נושאים שנחשבו לטאבו - עשויים לגרום להם

להפוך מבחינתנו לשאלה פתוחה במקרה הטוב, ואפילו להיספג

במקרה הפחות טוב.

אם "גדלתי" על הדעה המתגוננת, ואני עובר אורח בסצינה שתיארת -

צעקה בשבילי נגד דעות אחרות (כשהן מסוכנות!) היא טבעית.

אבל פתיחה לדיון תחולל בקרבי חידוש מסעיר.

כמובן, שהאידיאל הוא להיות מסוגלים להתמודד עם כל דעה,

כל עוד אנחנו לא שם - אנחנו בבעיה גדולה.

ואם להודות על האמת, לא בטוח שכולנו באמת שם...

די ברור שבעיה להתווכח עליהם בגלל זה

אבל דעות של שמאל לא נראים לי כפירה בעיקר, ומי שחושב שצריך לחלק את ירושלים בשביל שלום הוא בסך הכל טועה, לא כופר.

כך שאצלי לפחות זה לא חלק מהטאבו

דיברתי על דעות שיש בהשתרשותן סכנה קיומית ממשית. פיקוח נפש.

העיקר פה איננו המעמד של בעל הדעה הנידונת,

אלא מה המשמעות של השמעתה כשהיא לעצמה.

והמונח "טועה" מתאים לוויכוחים אינטלקטואליים,

לא לאפקטים פוליטיים שלא מתחשבים ב - עד כמה פלוני צודק מבחינת האמת,

כי המעשים שלו מובילים מהלכים ותמורות.

לעצם דבריך, אין לך שליטה על מחשבותיהם ומעשיהם של אחרים. רק הקב"ה מנהל את העולם, כך שמטבע הדברים אם יש מי שחושב שצריך לעשות שטויות, והוא מסכן אותנו, אין כל כך איך למנוע את זה.

ואני מדבר לצערי מהניסיון של כולנו בעשרים שנה האחרונות.

(אולי אתה מסכים איתי, ואין כאן ויכוח)

(למרות שאם תקטין את החשיפה של דעות מסוכנות,

הן תשתרשנה במהירות מוקטנת, מן הסתם)

נכון, לקחתי דוגמא מהעניין של אמונה כדי להדגים

תנועה ושינוי של דעות.

שהנאצים ביקשו מהיהודים מאד בנימוס להיכנס תאי הגזים. בשקט, בתרבותיות..

לא יודעת למה זה הזכיר לי

א' זה לא התיאור שאני שמעתי. ("הראוס! הראוס!")

ב' רדוקטיו אד היטלרום או חוק גודווין.

רדוקטיו אד היטלרום

ולגופו של עניין, לו יצוייר שהעובדה ההיסטורית היתה כדברי הרב,

האם הטיעון כאן לא ברור?

(דוגמא יותר מדוייקת של הכשל הנ"ל היתה: הנאצים אהבו לשתות קולה דיאט)

שלא בדקתי אבל זכור לי ששמעתי סיפורים מניצולי שואה על הסדר המופתי שבו מי שנשלח לתאי הגזים השאירו את הבגדים/הנעליים, הצרחות התחילו כשבמקלחת במקום מים יצא גז..

ולא פסלתי את הנימוס עצמו

הרב קרליבך, אני לא זוכרת איפה אבל אני מאמינה שמי שיחפש ימצא [אולי בחוברת של פורים], מסביר שלפעמים הרשע מתלבש בחליפה מאוד תרבותיתי ואלגנטית ומשכנע אותך לדבר איתו בגובה העיניים. כשבעצם לא יהיה לו אכפת גם אם תצרח מולו או תדמם מולו למוות.

אני לא מכירה אישית את האנשים שהיו שם בהפגנה, אבל אם זה אותם אנשים שתומכים בשחרור מחבלים וגירוש יהודים מבתיהם- ולא רואים בעיניים את הבקתבים והחייל היום שנדקר ובלי סוף יהודים שניצלים בנס. אני מבינה למה נזכרתי בהשוואה ההיא

למה בכלל לנהל דיון מתורבת עם אנשים כאלה? 

אבל למה לא יכולתי לעשות משהו אחר?!

הצעקה אולי צריכה להיות יותר "זעקה".. שאני מרגישה שהיתה חסרה. 

ואני תוהה אם זה בגלל הגיל.. 

חברה שלי למשל שגרה בעיר דוד,בהחלט התווכחה עם שמאלנית בצורה מאוד חריפה,אחרי שזרקו כל יום כמעט אבנים בשילהוב ועידוד של אנרכיסטים וכד' שתכלס די התסיסו את הערבים...

והיא הבנאדם הכי 'ממוסד'\ממלכתי שאני מכירה...

גם בנות אחרות,נוער או יותר מבוגרות שהקריבו ומסרו המון מעצמן היו מגיבות יותר בחריפות..

*לא קראתי את שאר התגובות,אולי חזרתי על דברים שנאמרו סליחה

כשאנשים צועקים על הצד שמולם-הצד שממול לא מקשיב והוא רק מתגונן.

כשניהלת דיון תרבותי-נוצר סיכוי יותר גדול שהם יקשיבו לך..

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.