(לא שזה קשור לזה שהוא יהיה יהודי מעכשיו..)
מעניין אותי איך שאר האנשים פה חושבים שצריך להתייחס לגויים "בלי קרניים" כאלה שמסתובבים ביננו יוצאים בלי הבדל.
פעם נסעתי באוטובוס ושמעתי חייל אחד מתלונן על קורס גיור לחבר שלו. "אחי, איזה שטיפת מוח עושים שם! אתה נמצא כל הזמן שם, מתחיל להאמין בכל הדברים האלה. מזל שיוצאים סופ"ש, מבינים שהכל חרטה!" (משהו כזה)
נפשי תערוגבאמת רוב מי שעובר שם גיור לא ממשיך להיות שומר תו"מ לאורך זמן
וזה ממש בעייתי עם הגיור שזה ככה
הרג אותי - ממתי הוא גוי אז בדיחה >>>ותן טלאז אני חייב בדיחה על הדרך:
בחור ישיבה אחד התארס אחרי כמה שנים טובות בישיבה. הוא פונה לחבר שלו הקרוב מזה 5 שנים, חברותא שלו, ואומר לו - יהושוע, רציתי לבקש ממך שתהיה העד בחתונה שלי.
"אי אפשר" משיב יהושע.
"למה" מתפלא המאורס הטרי
"אני גוי" עונה יהושע "ושמי המקורי הוא על שם ישו".
"אתה רציני? גוי? אבל...איך...למה?" נדהם המאורס האומלל.
"עניין אותי היהדות, הדת שלכם, הסתקרנתי אז באתי לארץ ישראל וישבתי בישיבה כמה שנים ללמוד...נהנתי מכל רגע!" משיב יהושע
"אבל - יהושע!!!אתה גוי!!!נגיד, אסור לך לשמור שבת!!גוי ששמר שבת חייב מיתה גם אתה יודע את זה!"
"אה, ברור, אבל אל תדאג, כל שבת דאגתי לחלל ככה שלא אשמור באמת שבת"
"באמת, איך חיללת שבת כל שבת בלי שאשים לב?" שואל המאורס
"זוכר שכל שבת אנחנו יוצאים לטיול בעיר? אז אני תמיד דואג לקחת איתי מפתח בתוך הכיס וככה אני מטלטל מרשות לרשות".
"אבל, יהושע!" נדהם המאורס "יש עירוב, בחייך!".
מסתכל עליו יהושע במבט עקום כזה " אה, באמת - ואתה סומך על העירוב הזה?".
ותן טלאז זה עוד סביר
בקטנהבנחמדות רגילה בגלל היותו אדם.
אבל לא אוהב אותו. ככה שמי שמכיר אותי יודע להבחין בין היחס הנחמד שלי כלפיו, לבין היחס שאני אפרגן ליהודי (אהוב).
שכחתי להגיד שזה כל עוד זה לא קורה בארץ. זה קרה כי התייחסתי לשאלה שמחקת..
ולערבים!!! גם בחו"ל אשנא אותם שנאת מוות. 
שיכחדו מן העולם מצידי.
גזענית גאה
נסביר: הבחור הגוי מתחיל להתפלסף עם החבר על העירוב האם הוא תקין וראוי או לא - כשזה בעצמו נמצא במחלוקת גדולה בין גדולים, וישנם הסומכים וישנם שלא סומכים - אולם איך יכול גוי למען ה' להחליט שהוא לא סומך על העירוב ולכן זה יהיה חילול שבת בשבילו? הרי הוא גוי...
זה פחות או יותר העניין של הבדיחה...
אספר לך שעבדתי במקום עם ילדים השנה,
והייתה לנו חיילת
(מגעילה ממש אבל לא משנה )
היא לא גילתה לאף אחד שהיא לא יהודיה, רק לקראת סוף השנה היא הייתה צריכה לעזוב כדי לעבור את הקורס הזה
(ולא כי היא רצתה בכל מאודה להיות יהודיה, אלא כי חבר שלה היה יהודי)
ואז היא גילתה לנו.
מסתבר שאכלנו מהאוכל שהיא בישלה כל השנה..
מבחינתי אל תתרמו למדינה ואל תחיו פה.
רוסים (גויים כמובן) כמו דרוזים כמו ערבים כמו סודנים.
ההתבוללות פה בארץ, כבר מפחידה.
צר לי
שמעתם על תנועת דרך חיים?
זה ב-ד-י-ו-ק המטרה שלה
למנוע התבוללות בארץ- לא תאמינו כמה חוקים יש - במדינה היהודית שלנו- שמחייבים התבוללות
מוזמנים לחפש בגוגל על תנועת דרך חיים
אני ממליצה בכל לב
[אגב זה לא פרסומת למטרות רווח כספי אז אני מניחה שזה בסדר]
[למרות לדעתי גם מי שתורם לתנועה זאת מצווה מדהימה, ולנו גם יש הו"ק אליהם]
נושא נפיץ מדי, רגיש מדי וקרוב מדי ללבי. לפעמים הדברים האלה נכפים עלינו ואין לנו בחירה, אז סתם שתדעו שהדיון הזה לא תמיד משנה משהו באמת...
כי אין לי ממש דעה בנושא...
כשפתחתי את השאלה הייתי כזה----- אה? בנחמדות, כמו כולם. מה לא?!
ואז חשבתי- אבל רגע, יש גדרי הלכה של יחס אחר לגויים...
אז קיצר....
חוץ מה-גדרות ההלכתיות.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.
מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.
מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...
נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:
"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.
אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.
גם בעבר,ברור
גם הנוכחיים.
