https://www.facebook.com/photo.php?fbid=689370594414804&set=a.120657114619491.16094.116311335054069&type=1

ודיברתי איתו, זה בסדר..

הרבי מלובאויטש אמר שמי שנפצע במהלך השירות הוא לא מנכי/פצועי צה"ל אלא ממצויני צהל שמסר את נפשו ..

כקומונרית במיל' של מחוז דרום בבנ"ע, אני זוכרת את הפעם הראשונה שראש המחוז העלה את העניין בכלל.. ואח"כ את השיחה שהביא לנו, הקמונורת, של פצוע צה"ל.. ואז את הכתבה הראשונה בעולם קטן, ואח"כ בית ספר שמשתתף, ואז רשת, ואז כל מיני גופים בכירים.. =) 

באמת מגניב בעיניי- חלום מתגשם בהתגלמותו

נשמע מעניין.

(ואין לי גישה לפייסבוק)

ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה תמיד זוכרים את מי שנהרג/ נרצח וכו'..

הבעיה היא שמסתובבים ביננו המון חיילים (או חיילים לשעבר) שהיו באותו מקום ממש שחבריהם נהרגו, אך הם רק "נפצעו".

אותם אנשים מסתובבים עד היום, חלקם עם נכויות לכל החיים או עם בדיקות תקופות, וגם טראומות וכו' אך אין להם הוקרה ממלכתית כלשהי.

נראה שהם נשכחו..

אז קם אליעד אברקי, רכז מחוז דרום בבנ"ע עם רעיון להפוך את יז' כסלו, התאריך העברי של כ"ט בנובמבר, ליום הוקרה לפצועי צה"ל..

המיזם החל שנה שעברה, דובר על יום בו יהיה יחס בבתי הספר ותנועות הנוער- שיחות מפי פצועים, לימוד משותף, פעולות וכו'..

בתחילה התחילו עם זה מחוז דרום בבנ"ע, אח"כ כמה בתי ספר בב"ש, אז רשתות שלמות (כמו אמי"ת למשל) ולאחרונה גם הוכרז בכנסת וע"י הרבנות הראשית (אאל"ט).

מיום זה התפתח לשבוע.. אז היום זה היום והשבוע זה השבוע.. =)

אצלינו במשפחה אנחנו בצד של השכול. דוד שלי נרצח מירי מחבלים ימ"ש, כשהיה חייל

אבל אני חושבת שלזכור את החיים מבחינתי זה גדול יותר מלזכור את המתים.

שה' ישלח להם רפואה שלימה בגו"נ.

הם חיים את מסירות הנפש שלהם יומיום, בקושי ובשמחה, וזה נס גדול בפני עצמו. להצדיע ולהעריך אין קץ!

הגבתי ל ~nhykb~  (טעות קלה בשרשור)

רפואה שלמה!

נשמח לשמוע ממך (אם אתה רואה את זה..)

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.