מקצוע שברובו נשי כך שמהבחינה הזו אין בעיה.

ואני מאוד מתחזקת מלהיות שם.

אל תדאגי, הם לא באמת שמאלנים....

ראי מה עשו למרצה שרק רמזה משהו שם באותו חוג...

וכנראה שאת לומדת סיעוד...

אין שם עוד ממש חוגים נשיים אז סליחה מראש....

וקוראים לזה בשפת הפורומים - לעשות אאוטינג למישהו. גם אם זה נכון - זה משהו שפשוט לא עושים. כמו שלא היית רוצה שמישהו יסיק באישי מסקנות לגבי מקום המגורים/כל דבר שאת שומרת פחות או יותר בסוד, שלך - ויכתוב את זה לעיניי כולם בפורום.

הרי אם הייתה רוצה לכתוב באיזה מוסד ממש היא לומדת - הייתה כותבת איפה, וכנ"ל אם הייתה רוצה לכתוב באיזה חוג היא נמצאת - הייתה כותבת.

ברגע שהיא לא כתבה - את בפומבי אל תכתבי, גם אם זה רק השערה...

ולגוף הודעתך, במיוחד לנוכח תשובתה - ישנם המון המון מוסדות לימוד חילוניים עם אג'נדה חילונית, בכלל לא רק אוניברסיטאות - גם הרבה מכללות, ובלאו הכי יש בהם גם יותר מקצועות וחוגים ממה שיש איפה שאת חשבת...

בכל מקרה - סוף מעשה במחשבה תחילה

ואוניברסיטאות הן בהחלט מקום עם האג'נדה הכי שמאלנית, בעיקר ה2 שציינתי..

אבל כאמור זה בעיקר תדמית בגלל חיבתן העזה לאפליות מתקנות לערבים, ובגלל כל מיני מקרים והתבטאוית בעבר שאנשים נוטים להשליך מהמרצים וממקרה בודד לשאר המקום.....

ברור שיש יותר חוגים, אבל ציינתי מה החוג הכי נשי באופן מובהק באוניברסיטאות.... אם ננתח נתונים סטטיסטים זה אכן מה שכתבתי(אז אולי אחריו יהיה עוד... אבל הוא אכן מוביל בכמות הנשים לעומת גברים)....

[ושוב חינוך הרבה אנשים נוטים ללמוד במכללות ושם באמת יש רוב לבנות]...

אבל אין חובת נוכחות, אז בפועל אני בקושי נמצא שם..

המפגש עם חילונים (קיצוניים, שמעולם לא פגשו דתיים/ימניים/מתנחלים בחייהם מחוץ למסכי הטלוויזיה) הביאה לשאלות והכרות עמוקה.

(אוניברסיטה חילונית מובהקת, מספר חד ספרתי של דתיים בחוג..)

(פעם ראשונה שאני כותבת כאן! סתם ראיתי קישור למטה והיה נשמע מעניין. מזל שאני מעל 20!)

"קחו עמכם דברים", יש לי הרגשה שאנחנו לומדות באותו מוסד!!!!!

לשמחתי הרבה מאוד האנשים בחוג שלי ממש לא לקוחים ישירות מהסטיגמה ואני הדתייה היחידה ויש איתי עוד דתי. וזהו.

יוצא לי לדבר הרבה עם אנשים על היהדות אך לצערי לא תמיד יש לי מה לענות וזה קצת מתסכל.

אוסיף ואומר שאני שומעת כמיהה מטורפת ואנשים פשוט לא יודעים כלום על היהדות, ובהחלט גורמים לי ללמוד עוד ולחשוב קצת יותר על מה שאני עושה לעומת רק לעשות.

אבל סה"כ אני כנראה כן מרגישה קצת בירידה...

ואני מרוצה מזה,

יש מעט מאוד דתיים

לפני זה למדתי במקום דתי,

כשהגעתי לאונ' חיפה הרגשתי מוזר ובודד להיות הדתייה היחידה עד שהבנתי שזה השפעה של הסגרות במקום דתי.

בעיני צריך לצאת מהבועה.... ואם הייתי יכולה מלכתחילה הייתי לומדת במקום לא דתי את כל לימודיי האקדמאים.

לא מרגישה שהשתניתי, אין כמעט דיבורים על דת... ואם יש אז ההפך, אנשים צמאים להבין, גם אגב מוסלמים ונוצרים, מצד שני גם למדתי עליהם.

אבל כעיקרון לא עושים אישיו מהיותי דתייה.

אני לא ממש מנהלת איתם דיוני דת... אין עניין שזה יהיה המוטיב העיקרי שלך עם אדם לא דתי.

זה סתם אותיות שהקלדתי כשקראתי הודעות ורציתי לראות איזה כרטיס....

ואם כבר זה, וזה ממש לא בקטע של אללה, סליחה על הקונטציה אם כבר זה "אלה"- שזה שם שהיה תפוס...

נוח לי לכתוב בו עכשיו למרות שיש לי ניק אחר למניעת זיהוי

שכל אחד מבין את זה לבד?

אלא אם כן מדובר בחינוך ואז רוב הבנות לומדות ממילא במכללות....

בשאר המקצועות אין מובהקות של נשים....

סיעוד הוא מקצוע אקדמאי שלומדים באוניברסטאות 40% גברים..... [ובארץ 20%],

ככה שאם את כותבת דבר כזה אל תתפלאי אם ינחשו נכון... זה הרי דיי ברור....

ותמיד יש סיכוי שטעיתי....

לי כאמור אכפת, למי שלא אכפת יספק רמזים כ"כ עבים על עיסוקיו....

ורשמתי על 2 אונ' שהיו בהם מקרים שכביכול מראים על אג'נדה שמאלנית, אבל כאמור יש דג' על מרצים כאלה שלא נגמרו טוב...

ושוב ייתכן שהיא בכלל בעברית/בן גוריון ועבורה זה קיצוני.....

זה ניחוש, אתה יכול גם לנחש עלי אם בא לך... 

גם אם לא אסור מעשית - זה לא היה ראוי לכתוב את זה. את חושבת שאת יודעת איפה היא לומדת? תתכבדי וותשאלי אותה באישי...את לא חייבת לכתוב את זה על גבי הפורום. הרי היא עצמה לא כתבה איזה מקצוע ואיזה מוסד לימודים - אז למה את עושה את זה במקומה? אם נניח וזה היה נכון.

אז כן - זה ניחוש - אבל גם ניחוש כזה שיכול לגרום לאאוטינג למישהו - צריך להיזהר ולא לעשות.

רק שתדעי לפעם הבאה...אנשים כאן לא כל כך אוהבים את זה. גם אם ונגיד שזה רמז עבה (חוץ מזה שזה כנראה לא היה רמז עבה כי היא שללה את ההנחות שהנחת, אבל נניח שהיה) - זכותו של כל אחד ואחת לספק רמזים עבים ככל שירצה, אבל כל עוד הוא/היא לא כותבים במפורש פרט כלשהו, את אל תנדבי אותו בניחוש או בקביעה, בפומבי.

באישי עשי מה שבא לך - על גבי הפורום יש הרבה עיניים שלא לכולם נוח שיראו דברים כאלו שעלולים לחשוף מישהו לכאן או לכאן...

שבת שלום

אבל כמו שאמרת בהחלט הבנתי שאין מה לעשות וצריך לצאת מתישהו מהבועה. לא אבחר את המקצוע שלי לפי מי סביבי וכו'.

פשוט הנחיתה לכזאת מנטליות מאתגרת משהו.

חזרתי בטרמפ עם מישהי מהמכללה, לא דתיה 

וכל הדרך דיברנו על...המון..

יהדות, מצוות, כפיה דתית/חילונית, גיוס, זוגיות ועוד..

זה לא פעם ראשונה שאני נוסעת בטרמפ ומתחילה לה שיחה.

ופתאום מתברר כמה יש רצון לדעת, להבין על היהדות מעבר לאיך שהיא מוצגת בעיתונים, לשאול ולשמוע.

ברגע שהתחלנו לדבר הבחורה לא הפסיקה להמטיר שאלות.. 

דיברנו על זה שצריך לעשות מפגשים כאלה במכללה (למרות שאני עדיין לא סגורה אם אני בעד העניין..)

ובהקשר לשאלתך, אני מרגישה שאני לא בירידה בעקבות הלימודים והמפגשים שנוצרים בהם. להפך.

כשיוצא באמת לדבר, זה בעיקר גורם לי לחשוב שוב על האמונה שלי, לבסס ולהעמיק אותה.

אבל אולי אני לא דוגמה, אני גם עושה מדרשה תוך כדי.

ועוד משהו נחמד..באחד השיעורים השבוע יצא לי אכשהו לקרוא מול הכיתה קטע מתוך מאמרי הראיה של הרב קוק.

ואז התפתח עליו דיון .. שמחתי שהתאפשר להשמיע גם מקורות כאלה.

אני מסכימה שזה ממש מעמיק ומבסס את האמונה.. בכלל כשמסתכלים על קשרים בין אישיים בחברה החילונית מאוד מחזק אותי לראות איך היהדות שומרת על בנות ובנים...אני חושבת שאם הייתי עושה מדרשה בטוח שהיה לי קל יותר וכיף יותר.אז כל הכבוד על זה.

איזה כיף זה לקרוא משהו דתי מול כיתה של לא דתיים! גאוות יחידה כזאת. כל הכבוד..

אבל בהחלט היו לי תקופות שלמדתי עם הרבה דתל"שים וחילונים.

לא התווכחתי רק עניתי על שאלות כשהתעניינו.

ולמזלי יש לי תשובה אחת להכל

בדיוק לנושא הנ"ל, והיא "אורייתא לומדים תורה בקמפוס"

זהו מיזם שהקמנו מס' סטודנטים - קבוצת לימוד תורה בלב הקמפוס

פתוח לכולם, והזדמנות למי שמחפש הקשר יהודי בלב ליבו של אונ' המכחישה 

קשר ליהדות. פשוט מכחישה.

למעוניינים ניתן להצטרף יום ראשון 14:15-15:45

בכל מקום בו נמצאים יהיו התמודדויות ברמה הדתית - אם זה להיות במקום בו כולם כמוך (ואז השאלות של למה אני עושה את זה? כי כולם סביבי עושים או כי זה מה שאני מאמין שנכון) ואם זה להיות במקום בו כולם שונים ממך (ואז השאלות של למה הדרך שלי היא הנכונה).

אז ב"ה החברה שסביבי רק חיזקה אותי ואת מה שאני כלומר, אני מרגישה עלייה רוחנית.

יש דתיים סביבי, אנחנו כ-10 דתיים בכיתה (מתוך 120).

יוצא לי לדבר עם אנשים על היהדות וב"ה כמעט תמיד יש לי תשובות שהן טובות. (וחברה טובה אמרה לי פעם: "אני מתחילה לאהוב את היהדות בחזרה בזכותך").

ברור שיש את הקושי שלפעמים מתייחסים אליך כאל "דתי" ולא כאל "אדם", אבל זה רק לפעמים ורוב הזמן ממש-ממש טוב.

בהצלחה

בתור דת"ל שלומדת במקום חרדי,יצא לי לחשוב על זה השבוע. שכמה שיש אצלנו אווירה תורנית ונעימה,לפעמים אני מרגישה יותר מדי בתוך בועה,סגורה בד' אמות של הלכה וקצת מנותקת מהעולם שבחוץ.

ב"ה שהיו לי גם תקופות חיים (ש"ל וכו..)שהייתי יותר מעורבת בחברה הכללית כך שזה קצת מתאזן.

כמו כל דבר בחיים,יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן.

בעיני,מי שלומדת באוניברסיטה-זאת גם זכות גדולה וגם ניסיון מאתגר (ולא פשוט)

אין ספק שיש פער עצום בין הישיבה הקדושה לאוניברסיטה. 
פער שבא לידי ביטוי - בעיסוק, באקלים, במסגרת, באנשים, בתחושה פנימה.
   
ההבדל בין עולם הקודש פנימה, בד' אמותיה, והתמקדותה באידיאה הדתית המוגבלת, לבין העולם הגדול שמכיל את האדם והטבע וכוחות היצירה והעשייה. עולם שבו הנשמה שואפת לאידיאה האלוקית הגדולה, ופעמים מתוך מחסור מחפשת להתנחם בדתיות הישנה מקדם. בה האדם מתוודע לנפש הבהמית ולנפש האלוקית שמבקשות לדור יחד, ולחבר את הפרודים הגדולים לאור הישראלי הגדול.  אין כמו "משבר הביינישים", שעוזבים את הישיבות ונכנסים לאקדמיה ולמקצועות הפרנסה כדי לדרוש אל "למהלך האידיאות" של הראי"ה. 

הרצון הוא לא לשמש כמשגיח דת או משגיח כשרות ולדאוג שהקצוות והפרטים הקטנים הולכים יחד עם דרישות ההלכה הפסוקה (כדוגמת: לא לעבוד בשבת). העיסוק אינו רק "בקטנות", בסוגיות הצניעות, השבת, האוכל, ודעות המרצים. הנשמה דורשת איחוד ואור. את אור הקודש שהשיגה בבית המדרש בלימוד ואווירה של ישיבה. דרישת הנשמה אינה בחזרה המבוישת אל הקודש בדף יומי או שיעור, אלא היא דורשת את ההוויה. היא דורשת שכל מעשיה יהיו לשם שמיים, מתוך תורה ובעצמם תורה. כמו שכל רגע ורגע מהישיבה היו בבחינת קודש, היא דורשת שכל רגע ורגע מחיי האקדמיה והפרנסה יהיו הקדושה שבטבע, ולא צורך חיצוני או כורח מתוך עול הקיום, או בהפרדת מה נאה אילן זה. 

זהו האתגר הגדול מחוץ לישיבה. 
כיום, אני לומד לתואר מתקדם באוניברסיטה שתדמיתה לא חיובית במיוחד בקרב המגזר, למרות שלא חסרים שם דתיים. אני הדתי היחידי אצלנו בשנה, ונדמה לי שגם בפקולטה. החברים והמרצים הם נחמדים וטובים. 
אני חושב שכל אחד נפגש עם האתגר הזה, ולפי דרישת נפשו מתמודד עם שאלות המהות הגדולות. 
לפיכך, השאלה אינה על המציאות, כי אם על האדם. 

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.