בכל קשר כזה משקיעים כוחות נפש.

 לפעמים יש תקווה מתנפצת,חיתוך חד

ואתה שוב מוצא את עצמך עומד שם,לבד.

כשרוצים להסתכל על זה בהסתכלות חיובית

אפשר לראות יש פה תהליך של השתלמות

מניסיון, מכל קשר אפשר ללמוד

מהמידות הטובות,מתהליך הבנייה

לחזק את הרצון,להתחיל לטעום מה זאת אהבה

לחדד לעצמך את התכונות שחשובות לך

ואפילו בדייטים הכי מאכזבים: לגלות שאימון וכימיה בין אנשים-זה ממש לא אוטומט!

האכזבות האלה יקלו עליך לזהות את האחת

בהצלחה

למרות שהיה לי קשר ארוך..

ואולי טוב שכך?

לא לשאול שאלות, לא לחשוב מה היה קורה אילו, לא להתעסק בעבר?

(וברור שזה כואב וזה לוקח הרבה כוחות נפש)

יש כאלה שיכולים פשוט להמשיך הלאה שזה אחלה

(אם אני זוכרת נכון,כתבת לי פעם שאת לא חופרת)

ויש כאלה שנוטים להעמיק ולחשוב,לאסוף תובנות מהדרך

שגם בזה יש יתרון (כל עוד לא מגזימים בנבירה ומתרחקים ממצב של הלקאה עצמית על טעויות וכו)

כל אחד והסגנון שלו

העיקר שמצליחים להמשיך ללכת

וברור שמלכתחילה לא הייתי רוצה את זה...

אבל אני מאמינה שבשביל להגיע לאיש שלי הייתי חייבת לעבור דברים -

לעבור מסלול כדי להגיע לשלמות שלי.

וזה המסלול שלי... ובלי זה לא הייתי מגיעה למקום שאליו הגעתי.

ראייה חיובית שראיתי אצל אישה מקסימה:

היא התחילה לצאת בגיל 18 והתחתנה בגיל 28 - 10 שנים... (!)

והיא אמרה לי: ב"ה שהתחלתי לצאת מוקדם! הייתי צריכה לעבור את כל זה - אז טוב שהתחלתי עם זה מוקדם...

אין לי הסתכלות חיובית יותר מזה שזה רצון ה'.

שקשה לי לפתח קשר עם בחור כי אני מפחדת שבסוף זה לא ילך ואני אשאר עם לב שבור..

כל קצה קצהו של צער או כל תחושה אחרת נלקחו בחשבון

על ידי נורא עלילה.

אין איתנו מי שיכול לרדת לעומק מזימותיו (במובן של מחשבה.

כך אצל הראשונים).

"כל גל וגל שבא עליי נענעתי לו בראשי" (יבמות קכא.).

אני לא מאלו שמחטטים בכל דבר שעובר על מנת למצוא

בו בכל זאת את מה שטוב לי. די לי במה שאני מאמין שברמת-

העל הכל לטובה ואני לא אמור בהכרח להבין איך כמה ולמה. וכמדומני

שכרוח הדברים הללו כתב החזו"א בספר אמונה וביטחון. אמנם

אם התובנה עולה מאליה, אדרבה, אני לוקח אותה בשמחה,

אך נזהר שלא לקבוע בה מסמרות ולא לראות בה את חזות הכל.

לענ"ד כל הצדדים החיוביים שמעלים כאן מדי פעם שקוראים להסתכל

על צד פלוני או לשים לב לצד אלמוני, הם רק כתרופת הרגעה לנפש

המיוסרת והנבוכה. מוצאים לה נקודת אור שתבליח באפילה.

אך צריכים להיות מאוד זהירים מן היומרה לומר ש"עלינו" על התכנית

האלוקית. 

נכון שאני צריכה להאמין שהכל לטובה ונכון שקטונתי מלהבין חשבונות שמים

ועדיין,אני לא רואה בעיה בלנסות לחפש את הטוב האלוקי שמסתתר מאחורי הדייטים המאכזבים

אפשר לעשות את זה בדיוק כמו שמנסים לראות את הטוב האלוקי גם בתחומים אחרים בחיים

לא עולה לי עכשיו דוגמא אבל אני חושבת שהובנתי

לא שללתי את הנסיון כל עוד הוא נשאר בגדר נסיון.

עם זאת, לא כ"כ התלהבתי מחתירה קדחתנית לתור

אחר איך זה טוב בשבילי. לפעמים זה בא בהברקות

והארות, וזה מספיק לענ"ד.

לפעמים יש תחושה שאונסים את המציאות לחייך אליי, גם

אם היא לא כ"כ מעוניינת. ברובד האלוקי וודאי שזה כך,

אך לא צריך להתעקש לראות את זה גם בעיננו (אמנם,

להתפלל אפשר, וכמו שכתוב: "הראנו ה' חסדך").

אם אדם מרגיל את עצמו באופן קיצוני לדרך הזאת, יתכן

שהוא ימצא את עצמו נבוך במציאות שחורה משחור

שלא יימצא בה אף חלקיק אור אחד.

אמנם אם הוא מרגיל את עצמו לחשיבה על תכנית

כוללת שמגמתה ואפילו מציאותה בהווה היא טוב לכולם,

הוא ילמד לחשוב בצורה קצת מופשטת מעבר למה שרואות

עיניו ומשיגים חושיו בפועל.

לכאורה לא יתכן ש"נדע" באמת מאומה, והרי ההסבר:

ידועים דברי הרמב"ם בהל' יסוה"ת שלגבי הקב"ה הכל אחד- 

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה. נמצא א"כ שהמידע ("הידוע"

בלשון הרמב"ם) הוא חלק בלתי נפרד מהקב"ה, ואיננו נטפל

אליו כבני אדם. ועל דרך זו אמר החכם ר"י אלבו בספר העיקרים:

"אילו ידעתיו - הייתיו".

נוסיף עוד נדבך:

מכיוון שהשאיפה לאחד את שלושת ה"מרכיבים"

הנ"ל לגבי הבורא נובעת מתוך הכרת אחדותו, שלא יתכן שכלפיו

יתפרדו שלושת היסודות הללו משום שא"כ לא יהיה אחוד באמת,

א"כ כל שכן שלא נוכל לומר במידע עצמו שהוא חלוק לכמה חלקים,

כלומר שניתן להפריד ידיעה מידיעה, שהרי המידע הוא חלק ממנו,

ואם במידע ימצא פירוד וחיבור, נמצא שגם בו עצמו שייכים אותם

מושגים.

נעבור הלאה:

לאור האמור לעיל לכאורה נגזרת המסקנה שלא יתכן שבן אנוש

יבין וישיג וידע השגה אמיתית כלשהי מהמציאות על אמיתתה,

שהרי אותה השגה היא בהכרח חלק מהמידע אותו הקב"ה יודע,

וכבר אמרנו  שאם משיג מקצת המידע בהכרח הוא שמשיג כולו,

ואם משיג כולו נמצא שהוא עצמו הקב"ה. והרי הכשל עומד לפנינו

כחומה בצורה.

ואם תרצו אפשר גם להתקדם הלאה:

גם התובנה הזאת שלא ניתן להבין כלום בכל זאת מוגדרת 

כ"תובנה". לאור התובנה הזאת עצמה - איך ניתן להבין או לידע

אותה עצמה?

וסליחה אם  למישהו,

או שהוא מה אני רוצה ממנו...

אשתדל בעז"ה להיות יותר ברור.

אבל אבל אבל!

עם זאת יצויין שלעיתים אני כותב בכוונה תחילה ובאופן

יזום בסיגנון אזוטרי על מנת לסנן את קהל הקוראים לסיבת

סיבות שונות ומגוונות.

הצלחת לסנן...

אתה מבין את כל העסק הזה שה' וידעתו אחד, ולא יכול להיות בו שום שינוי?

לפי זה הקב"ה לא שמח במצוות שלנו, לא עצוב מהעבירות שלנו, לא רוצה שנעשה מצוות והוא כמו סלע שלא משתנה בכלל.

וכתוב שם שהקב"ה "כביכול" רוצה, ו"כביכול" שמח. מה זה "כביכול?

אני מזמן התייאשתי להבין את המושג אלוקים בעצמותו, אלוקים הוא משהו לא מובן מעצם היותו דבר שלא היה צריך בריאה.

קשה, אך לא תמיד בלתי אפשרי.

ולגבי מענך:

בעצם מה אמרת?

"שאלת שאלה? בא ואוסיף לך עוד שאלה. כמו שלשאלתי אין תשובה -

כך לשאלתך".

ובכן,

בעיקרון אינני נבהל משאלה ללא תשובה, אך לשאלתך הספיציפית

הזאת כנראה שיש תשובה. בעצם לא ממש תשובה. יתכן ששאלתך

או ליתר דיוק - תמיהתך, היא היא התשובה. כלומר, יתכן שאתה די

צודק למרות שלא כ"כ נראה לך. "די צודק" - בבחינה מסויימת.

בהתגלות -לא, אך בעצמות - כן. יש דרגה (אין הכוונה ל'דירוג' ח"ו

באלוקות אלא יותר במובן של 'בחינה'. ואכמ"ל) עליה נאמר: "אם חטאת מה

תפעל בו וכו' ואם צדקת מה תתן לו" (איוב לה). ועליה גם נאמר:

"הלא אח עשו ליעקב" (עובדיה א) - ששם, שניהם שווים לפניו רע כטוב,

וטוב כרע.

ועוד בטרם תתקפני על "החילוק" הזה שחילקתי (למרות שאם תדייק

זו לא בדיוק המילה הנכונה), שים לב שאתה צריך להתמודד עם מקראות

מפורשים כאלו ואחרים המצביעים על הנקודה הזאת שהנחת כמושכל

ראשונה שאיננה נכונה.

זה בעצם כל הקבלה, אחרת איך יש עשר ספירות.

מדברים על התגלות ועל מה שאנחנו רואים שהוא פועל.

בקיצור כל הזמן מדברים על האינטראקציה שלו איתנו ולא עליו בעצמו.

אבל זה לא קשור לדבריך. אתה דיברת על עצמותו יתברך, שהוא וידיעתו אחד, וזה מה שניסיתי להעביר - אין לנו שום מושג בעצמותו ית', וקשה לבנות טיעונים לוגיים על דברים שלא מבינים

(לא אמרו לך פעם שאתה חופר על?, כי לי אמרו...)

החילוק הזה מופיע כמה פעמים כבר אצל הראשונים.

אך שים לב שלא ניסית ללבן סוגיות בעצמותו גופה, אלא ביחסינו

אנו אליה וכלפיה, וחושבני שזה די לגיטימי.

בנוגע לסוגריים:

שאלה טובה שאלת בני. 

קודם כל - "חופר" <> "על" - הילכו שניהם יחדיו?

שנית, אינני זוכר אם אמרו לי בעבר או לא, אך מה שבטוח שעכשיו

אמרו (ואגב, למה התכוונת ב"כי לי אמרו"? זה סובל שתי משמעויות

לפחות).

ברוב זמני אינני כזה, אלא אם כן כאשר נחה עליי הרוח. אבל מה יש? דווקא כיף.

היינו שאמרו לי שאני כזה (כשהייתי צעיר ושיגעתי את כולם, עדיין לא קראו לזה חפירה, וקראו לזה שאני מתפלסף)

התכוונת להגיד שאין בעיה בהארות האלה של התגלות הטוב האלוקי (יותר נכון,מה שאנחנו בשכלנו הפשוט חושבים שזה אולי  קצה קצהו של הטוב האלוקי..)

אך צריך להזהר מחיפושים קדחניים של חיפוש האור במצבי חשיכה כי זה עלול להוביל לייאוש

כך שבמצבים כאלה כבר עדיף להסתפק באמונה הפשוטה שהטוב האלוקי קיים גם כשהוא לגמרי נסתר מאיתנו

במילים אחרות: אם יש הארה-יש!

וכשאין הארה-אוחזים באמונה

*במחשבה שניה,מבחינה מסויימת האפשרות השניה יותר גבוהה מהראשונה בגלל שהיא דורשת ממך להסתכל מעבר למה שאתה רואה (מלך האריות,שם שם) ולהאמין במקום שבו שבו השכל נגמר והראות מיטשטשת.

היה לך תיקון כלשהו
ב"ה שזה נגמר בטוב, ועכשיו יש מעכב אחד פחות בדרך לחופה

צריך באמת לחשוב- מה קיבלת, איזה כוחות חדשים גילית בעצמך?
מה הפתיע אותך? משהו שדווקא זרם לך כשחשבת שאין סיכוי?
מה המכנה המשותף בין קשרים שהסתיימו? האם יש דפוס שחוזר על עצמו?

הייתי מציעה לך קודם כל להחליף את המילה "קשר" במילה שידוך... למה? ובכן, קודם כל כדי להיות יותר ממוקד. "קשר" יכול להימשך גם זמן רב, חודשים... לכאורה הכל "כשר" אבל משהו עמוק יכול להיות מפוספס ולחרוץ את גורל ה"קשר"...

יש הכרויות שמתחילות נהדר ונכון. מבררים, שומעים דברים טובים, נפגשים, יש "כימיה" ואפילו התלהבות. זה השלב שבו "שידוך" היה פשוט נסגר - היו אומרים לחיים ושוברים צלחת!  (כן, כן, אחרי שלוש או חמש פגישות בלבד. כמובן שלפגישות הללו קדם בירור מעמיק)

אבל "קשר" עלול לחשוב שהוא רק בתחילת הדרך וצריך להמשיך להיבחן מאלף זויות לאורך תקופה.... מוכרחים "לצאת" ולהכיר עוד ועוד ועוד... כך או כך שטות כזו או אחרת יכולה פשוט להפיל אותו.

לאנשים יש מצבי רוח, משפחות לא מושלמות, רגישויות, טראומות... כשהוא לא צולח, כהגדרתך, לא חושבים שזה שטות אלא דבר מהותי ושהוא לא צלח "בצדק". אבל האמת היא, שאין שלמות בעולם. במילים פשוטות, כל אדם שהתלהבת ממנו בהתחלה, לאורך זמן תמצא אצלו גם חסרונות ואפילו מהותיים...

בשביל להתחתן לא צריך למצוא אדם חסר חסרונות כי אין כזה. אלא לראות שהדברים העיקריים הם בסדר (יראת שמים, טוב לב) ומרגישים טוב ביחד ויש הערכה הדדית ורצון טוב ומשיכה, וזהו. לקפוץ למים. בכל מקרה יצוצו חסרונות, בכל מקרה תהיה עבודה משותפת, בכל מקרה החיים זה התמודדות.

הרבה הכרויות מוצלחות נגמרות בכלום, (ותמיד בגלל סיבות לכאורה מוצדקות) בשעה שאותן הכרויות ממש בתור שידוכים ממוקדים היו נגמרות בחתונה... בשורות טובות והצלחה רבה

למרות שעדיין יהיה חוסר בהבנה  מדוע ולמה למה דוקא היא  , 

האם לא היתה לקב"ה דרך אחרת להביא אותי להיכן שאני רק באמצעותה  ועוד שאלות ...

בל נשכח שגם הצד השני עבר דרך לא קלה עם שאלות לא פחות משלך בסופה 

בגדול נראה לי שאם תתחיל עם השאלות יהי לך קשה להבין וגם השאלות רק יתחילו להצטבר 

תשובות לכל השאלות סביר להניח שתמצא רק אחרי  120

אבל אתה לא צריך תשובות , אתה צריך הבנה ובהירות שמה שלא היה טוב שלא היה ,

ולחכות לטוב שבע"ה יבוא וישאר תמיד , 
בע"ה כשתפגוש את האחת הכל יהיה מאיר ובהיר וכל השאלות יעלמו ברגע עם סייעתא דשמיא .

יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו לחוש זאת מהרה עם זיווגו בשמחה !

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.