אם מישהו יכנה אותו בפורום "תותח"?

שים לב, אתה מדבר בלשון איסור, הלכה פסוקה.

אתה גם מביא מעצם נוסח התפילה, שזה עניין אחר לחלוטין...

אגב כמדומה לי שרבינו הרצי"ה כן מצא חילוק שכזה,

עיין עולת ראי"ה בהקדמה עמוד י'.

(מתוך אתר ישיבת מעלה אדומים)

"רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.

עלון לחד אתר, ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ" ושיתקו אותו.

אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות."
(תלמוד ירושלמי ברכות ס"ב)

"מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר ...

מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה.

דא"ר אלעזר: מאי דכתיב "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"? -

למי נאה למלל גבורות ה' - למי שיכול להשמיע כל תהלתו.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם,

שנאמר: "היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע".
 

רש"י:

"אסור לספר - בקביעות ברכה. <<< 

למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים.

היסופר לו כי אדבר - הכי דריש ליה: היסופר שבחו כולו? כי ארבה לו דברי שבח?

אם אמר לעשות כך - כי יבולע."
(תלמוד בבלי, מגילה י"ח)

"האל הגדול הגבור והנורא – אין להוסיף עליו

כדאיתא בפרק אין מעמידין: "ההוא דנחית ..." פירוש: כשמפליג לומר,

מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח, הילכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים.

ופירש ר' יצחק[1] ז"ל: דווקא בתפילה קאמר שאין לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות,

אבל בינו לבין עצמו – לית לן בה. אבל מדברי הרמב"ם[2] יראה שאסור בכל עניין..."
(טור או"ח סימן קי"ג)

"ואמנם מאמר ר' חנינא, כשנתבונן בו, הוא יורה על מה שאמרנו.

וזה, שהוא נעזר במה שאמר: "סימתינהו לכולהו שבחי דמרך!" – יראה הראות מבואר,

שסיבת השתיקה הוא להפלגת ריבוי השבחים ...

שהריבוי בהם והירידה בפרטיהם יורה, שהכוונה לקלסו בהם, ולזה יראה לשומעים,

שאם היה יודע שבחים אחרים – לא היה שותק מהם.

ולזה ימשך מהשבח הזה גנאי,להוראתו שאין לו שבח אחר.

ולזה לא היינו מתירים לעצמנו לאומרם בתפילה, להיות התארים שלושה –

שהוא מספר הראשון מריבוי ...

הנה הקפדא בריבוי השבחים ראוי שתהיה בדברים אשר סידורם מחויב,

ולזה יהיה בו הסכנה שלא יראה כמסדר כל השבחים...3]"
(אור ה' מ"א, כלל ג' פרק ג')
 

ספר פתח עיניים (ב"ב טז.), נועם אלימלך (ריש פרשת וארא),

שו"ת תורה לשמה (סי' תפה), הגהות מראה כהן (ברכות לג: ),

ועוד ועוד.

ועדיין לא אמרתי כלום לגבי גוף הדיון. זה נושא קצת עדין

שצריך לתת עליו את הדעת.

פתח עיניים, נועם אלימלך, תורה לשמה, הגהות מראה כהן (ראו שם גם חכמת מנוח על המקום).

בשני הראשונים לא היה לי ברור היכן ההתייחסות לענייננו.

בפתח עיניים - ראה בעמודה השמאלית.

נועם אלימלך - מחילה פספתי באות אחת. הכוונה לריש פרשת וירא:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38141&st=&pgnum=10

האיכות בקישור הזה לא מי יודע מה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19056&st=&pgnum=27&hilite=

אינך מבין את ההבדל שבין "אויב" (ובעיקר על המשתמע מזה למאזין הממוצע),

לבין "תותח"?

עליי להודות שאף אני לא ראיתי את הרב שפירא כותב הודעות בפורום.

האם תמחה באותו אופן אם אכתוב כאן שראש הישיבה שלי הוא פשוט תותח בלמדנות וסברות?

ואגב, אין סופי זה לא גם סוג של הגדרה?

ישים נא כבודו לב שישנן שתי סוגיות מקבילות: בברכות לג ובמגילה כה.

ושם ושם לא נזכר הפסוק שהביאה כי אם במגילה יח.

הסוגיא הזאת. זה בערך כמו להוכיח שמשה ואהרן

היו אחים מהקצות שפלפל בפסול קורבה האם הוא

פסול הגוף או חשש משקר, והוכיח כהצד הראשון

מכך שכתוב שאפילו משה לא יכל להעיד לאהרן 

אחיו...

תופעה שראיתי בכמה מקומות- 

נשים שלא למדו גמרא בכלל- גם לא מסכתות שהן יותר אגדתיות (כמו ברכות ומגילה- לאומת ב"ב למשל...) 

ולכן כל ההכירות שלהן עם דברי חז"ל- מציטוטים בספרי ראשונים מחשבתיים- מהר"ל למשל

(הלך פה שירשור יפה! שוכייח לכם) 

בין הגדרה מרחיבה או מצמצמת. זו וזו - מצמצמות.

שהרי אם הגדרת אותו כאין סוף, הרי ששללת ממנו

את הסופיות.

ואולי התכוונת לומר שרק בלית ברירה אנו נאלצים להשתמש

במינוח מילולי כלשהו, למרות שאין אחד שכזה שיבטא את המבוקש.

ואגב, בתואר אין סוף החלו להשתמש לראשונה חכמי הסוד.

בדיוק כמו שאם אני אומר שמשהו הוא לא מוגדר 

לא הגדרתי כלום.

זו בדיוק תאוריית שלילת התארים של הרמב"ם

עיין בהודעתי הקודמת.

בנוסף לכך - "יש" ו"אין" עצמם הם גם מושגים

נבראים, וייחוסם אל האלוקות הרי היא כהגשמה.

שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר.

'אין' במקרה דנן היא מילת שלילה ולא מושג נברא.

לפעמים כאנחנו שוללים משהו אנחנו מניחים חיוב של משהו אחר 

ולכן נוצרת אשליה כאילו הגדרנו ע"י שלילה אבל מה שעשינו היה 

שהגדרנו מהתחלה כמה אפשרויות ועכשיו שללנו חלק.

כתבת:

"שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר".

ועתה אמור לי:

אם מיטעתי מאובייקט כלשהו הגדרה כלשהי, האם בזה עצמו לא סיפקת בדיל

מידע עליו, שהוא, עכ"פ, לא מה ששללתי?

אם כבר הזכרת אשליה, הרי שזו נכונה בדיוק למושג "אין". מכיוון שנולדנו לתוך

תבנית שמכילה ממהותה את המושג "אין" אנו מקבלים את המושג הזה כמובן

מאליו וכמחוייב המציאות. המושג "אין" ו"יש" הינם בילט אין אצלינו. הרשה לעצמך

להרהר שזה לא מוכרח להיות כך. אולי, רק אולי, יש שורש שהוא לא "אין" ולא "יש".

אם אומר לך שדבר מה אינו אדם.

וכי אתה יודע משהו עליו?

הוא יכול להיות דברים שאין בינהם שום קשר

ולכן אין לך שום מידע חיובי על הדבר.

אני לא מדבר על מושג ה'אין'

כשאתה אומר שמשהו אין סופי זה לא קשור למושג 'אין'

אלא למילה 'לא' וכל המידע שקיבלת שלא תוכל להציב לו סוף

(כמובן שאין לזה ותר מדי משמעות אם לא מבינים מזה 'לו'

אבל זה דיון אחר) 

הנה, במשל שאתה עצמך הבאת,

עומדת מוכנה ומזומנה התשובה:

אם אני שומע על מישהו שהוא אינו אדם, אין שום ספק

שקיבלתי עליו מידע ואני יודע עליו משהו. עד לפני

ששמעתי עליו את מה ששמעתי הייתה קשת בלתי מוגבלת

(... כמותית ולא מהותית) של אפשריות, ועתה היא הצטמצמה.

אתה, משום מה מתעקש להבין שמידע אמור להיות

דווקא חיובי. אינני יודע מדוע אתה מתכחש למידע

או הגדרה שליליים.

הרי כל סיבת בריחתך מהגדרה היא הסלידה מהגשמת

או הגבלת הא-לוה, וצר לי, הגדרה חיובית כשלילית, עושות

בדיוק את אותה עבודה.

דבריך בסוף אינם מובנים.

למדת מורה נבוכים?

הוא מדבר הרבה על שלילת התארים

כוונתי בסוף לחלק בין מושג האין כניגוד לקיום לבין השלילה הלוגית

אך תמיהה תמהתי ועודני מחזיק בה.

לא למדתי את ספר מורה נבוכים מכריכה לכריכה, אך את 

הפרקים של שלילת התארים (לקראת סוף חלק א) דווקא כן.

אם אתה פוטרני באמירה של: אני טוען כך כי כך טען הרמב"ם,

אני די מאוכזב, ואגב, דומני שגם הרמב"ם לא היה מרוצה כ"כ מתלמיד

שהיה טוען כך...

שתפתור לך את הסתירה שאתה רואה בדברי (אני איני רואה כזו) ולכן איני רואה טעם

בלכתוב שוב את דעתי (לא הצלחת לשכנע אותי שיש בעיה בדברי ואני לא אותך שאין)

רק הבאתי תנא דמסייע אני מחזיק בדעתי מבחירה

(יש לי קצת חוסר הבנה ברמב"ם אבל היא לכיוון הפוך מדעתך)

מעלה, שחוסר תואר, הוא גם סוג של תואר.

נראה לי שהפשט ברמב"ם ב"מורה נבוכים", שכמו שהוא כותב לפני כן ומאריך, שיש תארים חיוביים על ה', כי דיברה תורה כלשון בני אדם. כך בתואר שלילה, זה כלשון בני אדם, שבא להגיד לאדם, תתעלה מעל ההגדרה.

זאת בדרך יותר יצירתית.

שהוא לא יכול להרים" לגמרי ברורה לשני הצדדים כאן.

אלא שלצד אחד היא "לא" ולצד השני היא "כן".

אני פשוט חושב שהשאלה שנידונית כאן היא האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים

ושם פשוט לי שלא

שאם אכן אומרים (כמו שכתבת בכותרת הודעתך הקודמת שטוענים לעומתך), שלהגיד ש-X לא מוגבל, מגביל אותו,

אז לומר ש-X לא יכול להגביל את עצמו, מגביל את X.

כלומר, התשובה לשאלה שלי על האבן יוצאת "כן".

ואילו אם לומר של-X אין אפשרות להיות מוגבל לא יכול להתפרש כהגבלתו,

אין פרדוקס, והתשובה היא "לא".

למה התכוונת ב"האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים"? האם בפשטות אפשר לתת תיאורים של כל-יכול \ אין-סופי וכן הלאה?

מבחירה

מה שאני כתבתי היה התנגדות למשפט שהגדרת שאין סוף

שהיינו ללא הגבלת סוף מגבילה אותו מהסופיות כך יוצא שכדי 

להיות לא מוגבל אתה חייב להיות מוגבל אחרת אתה מוגבל בזה שאינך מוגבל

כך שזו לא אותה שאלה לדעתי

(אי לא חושב שזו היתה הכוונה אבל כך יוצא לדעתי ממה שנאמר)

אך לא רציתי להזכיר בפירוש משום שזה נושא טעון ושחוק.

מכיוון שלתפיסתי הבורא הוא גם מוגבל וגם בלתי מוגבל,

או אם תרצי - לא זה ולא זה, אם כן יוצא שהתשובה חיובית. 

ומה שניסח זאת ידידינו בהודעה הבאה בצורה הבאה: "שחייבת 

להיות אבן שהוא לא יכול להרים אותה" מורה בעליל שכנאה לא

הבין מה אני סח.

כל שאמרתי שהוא יכול להרים את האבן וגם לא יכול להרים אותה,

ואני לא מתכוון לפי מצב רוחו או רצונו (ובלשונו של הנ"ל "בחירה"),

אלא בה בעת מבחינה אובייקטיבית מצד עצם העניין.

הבעייה היא שזה לא נשמע הגיוני וממילא מקבלת תדמית מופרכת,

אך הבעייה היותר גדולה שיוצרת בעייה כזאת היא שאנו רוצים להכפיף

את הבורא למגבלות ההגיון האנושי שמייצר קילו וצי של תאים בקודקודינו.

לשיטתך חייבת להיות אבן שהוא לא יוכל להרים אבל כן יוכל להרים?

"חייבת להיות אבן" - משמע שמדובר על אבן

מסויימת אי שם בקצה הגלקסיה. ולא היא.

כך הניסוח מבחינתי: הקב"ה יכול ולא יכול להרים כל אבן.

מה שכתבת הוא הרחבה מוכרחת ממה שכתבתי.

ולדעתי לא שייך לעשות דיון כשההגיון שע"פ מנוהל הדיון

אינו מחייב (אני לא סובר שבהכרח זה לא נכון אני סובר שגם אם כן אין

ביכולתי לדון כיוון שהכלי לדיון הוא ההגיון)

לא שמטתי את מצע ההגיון מתחת הדיון. אדרבה, הוא כל בסיסי וחילי.

הגיוני הוא הוא שהביאני להגדרה הפרדוקסלית הזאת לגבי הבורא.

ההגיון הצרוף נותן שבוראו לא ייכנע לתכתיביו כמו שלא יתפאר הגרזן

על היוצר.

כן. לעיתים דווקא ההגיון הברור מוביל למסקנה מתבקשת שאינה הגיונית. 

הגיוני גם הביאני לידי התפיסה שכל שלילה היא סוג של הגבלה שלא

תאות לגבי הבורא.

ואגב, אינני ממציא את הגלגל. אני מניח שידועים לך דברי הרשב"א 

לגבי נמנע הנמנעות.

ולגבי ההגיון אני מניח שנשאר חלוקים לגבי זה

"ההגיון נותן שבוראו לא ייכנע"?

אני מניח שזה גם קשור למשמעות של שלמות וחסרון

אחדות ופירוד. פישוט והגשמה. 

שעוד תהיה דומה לגביה היא למשל: האם היה ניתן להעלות על הדעת עולם שבו הציווי המוסרי היה לרצוח, לגנוב, ולאמלל בריות אחרות.

(נראה לי שהובנתי, אבל לא לגמרי בבטחון, לכן קצת הרחבתי)

כאן יש כבר קפיצה לנושא אחר (אמנם לא לגמרי) של

מהו מקור הרע בעולם.

בכל אופן, מימדי התדהמה יכולים לקטון אם ננסה לחשוב

על האפשרות שאין רע מוחלט. אפשר להשתמש בכל אחת

מהדוגמאות שהבאת, כמו למשל ציווי מוסרי לרצוח. הנה כי 

כן מצאנו גם במציאותינו אנו כמה וכמה ציווים מוסריים לאבד

נפשות בני אדם: מחיית עמלק, הריגת ז' עממים, הריגת חייבי

מיתות בי"ד, הריגת רודף והרשימה יכולה עוד להתארך.

כך שיתכן שצריך לחשוב מחדש על טיבו של המושג "רע"

והאם הוא ערך מוחלט.

על הגדרת טוב ורע. האם היא שרירותית? האם היה אפשר לחשוב על עולם בו ההחלטה השרירותית שלרצוח זה רע היתה אחרת?

ממ. פירטתי יותר ממה שהתכוונתי. ומחוור לי שאפילו זה לא מפורט, וייתכן שקשה להבין מה אני רוצה. לא משנה.

וחושבת בליבי, "וואי היא מה זה חכמה"..

שתדעי לך. באמת.

|מעריכה|

את כוונתך בשולי דבריי הקודמים...

ולעצם העניין:

אודה ולא אבוש שלא נתתי את דעתי לברר את 

העניין עד תום, אך זו מה שהעלתה מצודתי:

יש לחלק בין ה"טוב" וה"רע" כערכים מופשטים

בפני עצמם לבין תירגומם במציאות. הטוב והרע 

כאידיאות כנראה קבועים ואינם משתנים.

לעומת זאת ביטויים במציאות לובש אופי מאוד גמיש

ומאוד תלוי.

דוגמה נפוצה: אחד האיסורים החמורים בתורה אותו

התורה מכנה "חסד". לאמר: המעשה הזה הוא מעשה

כ"כ טוב עד ש(בעולמינו) הוא רע...

שביב! מה יש לך לספר לנו? מה היה? 

שביבוש!!

אני מנחשת למה כתבת!!

דווקא ממש עיניין אותי הדיון אבל באיזה שהוא שלב כבר לא הצלחתי להבין ולהחזיק ראש..

היום ניתקלתי בסיטואציה שאוטומטית יצא לי מהפה איזה צדיק ה' ונזכרתי בשרשור.

יש מצב בבקשה שאחד המלומדים פה יעשה סיכום קצר בשבילי?

(למרות ש"צדיק" זה שבח שדווקא כן נכתב)

ואני מאחל לכולנו להגיע למדרגתך (בכל הכנות!)

ומאידך גיסא, חשוב להדגיש שאין כאן איסור גורף מבחינה הלכתית

לכל השיטות.

בעצמכם

שנזכה

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.