אם מישהו יכנה אותו בפורום "תותח"?

שים לב, אתה מדבר בלשון איסור, הלכה פסוקה.

אתה גם מביא מעצם נוסח התפילה, שזה עניין אחר לחלוטין...

אגב כמדומה לי שרבינו הרצי"ה כן מצא חילוק שכזה,

עיין עולת ראי"ה בהקדמה עמוד י'.

(מתוך אתר ישיבת מעלה אדומים)

"רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.

עלון לחד אתר, ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ" ושיתקו אותו.

אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות."
(תלמוד ירושלמי ברכות ס"ב)

"מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר ...

מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה.

דא"ר אלעזר: מאי דכתיב "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"? -

למי נאה למלל גבורות ה' - למי שיכול להשמיע כל תהלתו.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם,

שנאמר: "היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע".
 

רש"י:

"אסור לספר - בקביעות ברכה. <<< 

למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים.

היסופר לו כי אדבר - הכי דריש ליה: היסופר שבחו כולו? כי ארבה לו דברי שבח?

אם אמר לעשות כך - כי יבולע."
(תלמוד בבלי, מגילה י"ח)

"האל הגדול הגבור והנורא – אין להוסיף עליו

כדאיתא בפרק אין מעמידין: "ההוא דנחית ..." פירוש: כשמפליג לומר,

מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח, הילכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים.

ופירש ר' יצחק[1] ז"ל: דווקא בתפילה קאמר שאין לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות,

אבל בינו לבין עצמו – לית לן בה. אבל מדברי הרמב"ם[2] יראה שאסור בכל עניין..."
(טור או"ח סימן קי"ג)

"ואמנם מאמר ר' חנינא, כשנתבונן בו, הוא יורה על מה שאמרנו.

וזה, שהוא נעזר במה שאמר: "סימתינהו לכולהו שבחי דמרך!" – יראה הראות מבואר,

שסיבת השתיקה הוא להפלגת ריבוי השבחים ...

שהריבוי בהם והירידה בפרטיהם יורה, שהכוונה לקלסו בהם, ולזה יראה לשומעים,

שאם היה יודע שבחים אחרים – לא היה שותק מהם.

ולזה ימשך מהשבח הזה גנאי,להוראתו שאין לו שבח אחר.

ולזה לא היינו מתירים לעצמנו לאומרם בתפילה, להיות התארים שלושה –

שהוא מספר הראשון מריבוי ...

הנה הקפדא בריבוי השבחים ראוי שתהיה בדברים אשר סידורם מחויב,

ולזה יהיה בו הסכנה שלא יראה כמסדר כל השבחים...3]"
(אור ה' מ"א, כלל ג' פרק ג')
 

ספר פתח עיניים (ב"ב טז.), נועם אלימלך (ריש פרשת וארא),

שו"ת תורה לשמה (סי' תפה), הגהות מראה כהן (ברכות לג: ),

ועוד ועוד.

ועדיין לא אמרתי כלום לגבי גוף הדיון. זה נושא קצת עדין

שצריך לתת עליו את הדעת.

פתח עיניים, נועם אלימלך, תורה לשמה, הגהות מראה כהן (ראו שם גם חכמת מנוח על המקום).

בשני הראשונים לא היה לי ברור היכן ההתייחסות לענייננו.

בפתח עיניים - ראה בעמודה השמאלית.

נועם אלימלך - מחילה פספתי באות אחת. הכוונה לריש פרשת וירא:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38141&st=&pgnum=10

האיכות בקישור הזה לא מי יודע מה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19056&st=&pgnum=27&hilite=

אינך מבין את ההבדל שבין "אויב" (ובעיקר על המשתמע מזה למאזין הממוצע),

לבין "תותח"?

עליי להודות שאף אני לא ראיתי את הרב שפירא כותב הודעות בפורום.

האם תמחה באותו אופן אם אכתוב כאן שראש הישיבה שלי הוא פשוט תותח בלמדנות וסברות?

ואגב, אין סופי זה לא גם סוג של הגדרה?

ישים נא כבודו לב שישנן שתי סוגיות מקבילות: בברכות לג ובמגילה כה.

ושם ושם לא נזכר הפסוק שהביאה כי אם במגילה יח.

הסוגיא הזאת. זה בערך כמו להוכיח שמשה ואהרן

היו אחים מהקצות שפלפל בפסול קורבה האם הוא

פסול הגוף או חשש משקר, והוכיח כהצד הראשון

מכך שכתוב שאפילו משה לא יכל להעיד לאהרן 

אחיו...

תופעה שראיתי בכמה מקומות- 

נשים שלא למדו גמרא בכלל- גם לא מסכתות שהן יותר אגדתיות (כמו ברכות ומגילה- לאומת ב"ב למשל...) 

ולכן כל ההכירות שלהן עם דברי חז"ל- מציטוטים בספרי ראשונים מחשבתיים- מהר"ל למשל

(הלך פה שירשור יפה! שוכייח לכם) 

בין הגדרה מרחיבה או מצמצמת. זו וזו - מצמצמות.

שהרי אם הגדרת אותו כאין סוף, הרי ששללת ממנו

את הסופיות.

ואולי התכוונת לומר שרק בלית ברירה אנו נאלצים להשתמש

במינוח מילולי כלשהו, למרות שאין אחד שכזה שיבטא את המבוקש.

ואגב, בתואר אין סוף החלו להשתמש לראשונה חכמי הסוד.

בדיוק כמו שאם אני אומר שמשהו הוא לא מוגדר 

לא הגדרתי כלום.

זו בדיוק תאוריית שלילת התארים של הרמב"ם

עיין בהודעתי הקודמת.

בנוסף לכך - "יש" ו"אין" עצמם הם גם מושגים

נבראים, וייחוסם אל האלוקות הרי היא כהגשמה.

שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר.

'אין' במקרה דנן היא מילת שלילה ולא מושג נברא.

לפעמים כאנחנו שוללים משהו אנחנו מניחים חיוב של משהו אחר 

ולכן נוצרת אשליה כאילו הגדרנו ע"י שלילה אבל מה שעשינו היה 

שהגדרנו מהתחלה כמה אפשרויות ועכשיו שללנו חלק.

כתבת:

"שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר".

ועתה אמור לי:

אם מיטעתי מאובייקט כלשהו הגדרה כלשהי, האם בזה עצמו לא סיפקת בדיל

מידע עליו, שהוא, עכ"פ, לא מה ששללתי?

אם כבר הזכרת אשליה, הרי שזו נכונה בדיוק למושג "אין". מכיוון שנולדנו לתוך

תבנית שמכילה ממהותה את המושג "אין" אנו מקבלים את המושג הזה כמובן

מאליו וכמחוייב המציאות. המושג "אין" ו"יש" הינם בילט אין אצלינו. הרשה לעצמך

להרהר שזה לא מוכרח להיות כך. אולי, רק אולי, יש שורש שהוא לא "אין" ולא "יש".

אם אומר לך שדבר מה אינו אדם.

וכי אתה יודע משהו עליו?

הוא יכול להיות דברים שאין בינהם שום קשר

ולכן אין לך שום מידע חיובי על הדבר.

אני לא מדבר על מושג ה'אין'

כשאתה אומר שמשהו אין סופי זה לא קשור למושג 'אין'

אלא למילה 'לא' וכל המידע שקיבלת שלא תוכל להציב לו סוף

(כמובן שאין לזה ותר מדי משמעות אם לא מבינים מזה 'לו'

אבל זה דיון אחר) 

הנה, במשל שאתה עצמך הבאת,

עומדת מוכנה ומזומנה התשובה:

אם אני שומע על מישהו שהוא אינו אדם, אין שום ספק

שקיבלתי עליו מידע ואני יודע עליו משהו. עד לפני

ששמעתי עליו את מה ששמעתי הייתה קשת בלתי מוגבלת

(... כמותית ולא מהותית) של אפשריות, ועתה היא הצטמצמה.

אתה, משום מה מתעקש להבין שמידע אמור להיות

דווקא חיובי. אינני יודע מדוע אתה מתכחש למידע

או הגדרה שליליים.

הרי כל סיבת בריחתך מהגדרה היא הסלידה מהגשמת

או הגבלת הא-לוה, וצר לי, הגדרה חיובית כשלילית, עושות

בדיוק את אותה עבודה.

דבריך בסוף אינם מובנים.

למדת מורה נבוכים?

הוא מדבר הרבה על שלילת התארים

כוונתי בסוף לחלק בין מושג האין כניגוד לקיום לבין השלילה הלוגית

אך תמיהה תמהתי ועודני מחזיק בה.

לא למדתי את ספר מורה נבוכים מכריכה לכריכה, אך את 

הפרקים של שלילת התארים (לקראת סוף חלק א) דווקא כן.

אם אתה פוטרני באמירה של: אני טוען כך כי כך טען הרמב"ם,

אני די מאוכזב, ואגב, דומני שגם הרמב"ם לא היה מרוצה כ"כ מתלמיד

שהיה טוען כך...

שתפתור לך את הסתירה שאתה רואה בדברי (אני איני רואה כזו) ולכן איני רואה טעם

בלכתוב שוב את דעתי (לא הצלחת לשכנע אותי שיש בעיה בדברי ואני לא אותך שאין)

רק הבאתי תנא דמסייע אני מחזיק בדעתי מבחירה

(יש לי קצת חוסר הבנה ברמב"ם אבל היא לכיוון הפוך מדעתך)

מעלה, שחוסר תואר, הוא גם סוג של תואר.

נראה לי שהפשט ברמב"ם ב"מורה נבוכים", שכמו שהוא כותב לפני כן ומאריך, שיש תארים חיוביים על ה', כי דיברה תורה כלשון בני אדם. כך בתואר שלילה, זה כלשון בני אדם, שבא להגיד לאדם, תתעלה מעל ההגדרה.

זאת בדרך יותר יצירתית.

שהוא לא יכול להרים" לגמרי ברורה לשני הצדדים כאן.

אלא שלצד אחד היא "לא" ולצד השני היא "כן".

אני פשוט חושב שהשאלה שנידונית כאן היא האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים

ושם פשוט לי שלא

שאם אכן אומרים (כמו שכתבת בכותרת הודעתך הקודמת שטוענים לעומתך), שלהגיד ש-X לא מוגבל, מגביל אותו,

אז לומר ש-X לא יכול להגביל את עצמו, מגביל את X.

כלומר, התשובה לשאלה שלי על האבן יוצאת "כן".

ואילו אם לומר של-X אין אפשרות להיות מוגבל לא יכול להתפרש כהגבלתו,

אין פרדוקס, והתשובה היא "לא".

למה התכוונת ב"האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים"? האם בפשטות אפשר לתת תיאורים של כל-יכול \ אין-סופי וכן הלאה?

מבחירה

מה שאני כתבתי היה התנגדות למשפט שהגדרת שאין סוף

שהיינו ללא הגבלת סוף מגבילה אותו מהסופיות כך יוצא שכדי 

להיות לא מוגבל אתה חייב להיות מוגבל אחרת אתה מוגבל בזה שאינך מוגבל

כך שזו לא אותה שאלה לדעתי

(אי לא חושב שזו היתה הכוונה אבל כך יוצא לדעתי ממה שנאמר)

אך לא רציתי להזכיר בפירוש משום שזה נושא טעון ושחוק.

מכיוון שלתפיסתי הבורא הוא גם מוגבל וגם בלתי מוגבל,

או אם תרצי - לא זה ולא זה, אם כן יוצא שהתשובה חיובית. 

ומה שניסח זאת ידידינו בהודעה הבאה בצורה הבאה: "שחייבת 

להיות אבן שהוא לא יכול להרים אותה" מורה בעליל שכנאה לא

הבין מה אני סח.

כל שאמרתי שהוא יכול להרים את האבן וגם לא יכול להרים אותה,

ואני לא מתכוון לפי מצב רוחו או רצונו (ובלשונו של הנ"ל "בחירה"),

אלא בה בעת מבחינה אובייקטיבית מצד עצם העניין.

הבעייה היא שזה לא נשמע הגיוני וממילא מקבלת תדמית מופרכת,

אך הבעייה היותר גדולה שיוצרת בעייה כזאת היא שאנו רוצים להכפיף

את הבורא למגבלות ההגיון האנושי שמייצר קילו וצי של תאים בקודקודינו.

לשיטתך חייבת להיות אבן שהוא לא יוכל להרים אבל כן יוכל להרים?

"חייבת להיות אבן" - משמע שמדובר על אבן

מסויימת אי שם בקצה הגלקסיה. ולא היא.

כך הניסוח מבחינתי: הקב"ה יכול ולא יכול להרים כל אבן.

מה שכתבת הוא הרחבה מוכרחת ממה שכתבתי.

ולדעתי לא שייך לעשות דיון כשההגיון שע"פ מנוהל הדיון

אינו מחייב (אני לא סובר שבהכרח זה לא נכון אני סובר שגם אם כן אין

ביכולתי לדון כיוון שהכלי לדיון הוא ההגיון)

לא שמטתי את מצע ההגיון מתחת הדיון. אדרבה, הוא כל בסיסי וחילי.

הגיוני הוא הוא שהביאני להגדרה הפרדוקסלית הזאת לגבי הבורא.

ההגיון הצרוף נותן שבוראו לא ייכנע לתכתיביו כמו שלא יתפאר הגרזן

על היוצר.

כן. לעיתים דווקא ההגיון הברור מוביל למסקנה מתבקשת שאינה הגיונית. 

הגיוני גם הביאני לידי התפיסה שכל שלילה היא סוג של הגבלה שלא

תאות לגבי הבורא.

ואגב, אינני ממציא את הגלגל. אני מניח שידועים לך דברי הרשב"א 

לגבי נמנע הנמנעות.

ולגבי ההגיון אני מניח שנשאר חלוקים לגבי זה

"ההגיון נותן שבוראו לא ייכנע"?

אני מניח שזה גם קשור למשמעות של שלמות וחסרון

אחדות ופירוד. פישוט והגשמה. 

שעוד תהיה דומה לגביה היא למשל: האם היה ניתן להעלות על הדעת עולם שבו הציווי המוסרי היה לרצוח, לגנוב, ולאמלל בריות אחרות.

(נראה לי שהובנתי, אבל לא לגמרי בבטחון, לכן קצת הרחבתי)

כאן יש כבר קפיצה לנושא אחר (אמנם לא לגמרי) של

מהו מקור הרע בעולם.

בכל אופן, מימדי התדהמה יכולים לקטון אם ננסה לחשוב

על האפשרות שאין רע מוחלט. אפשר להשתמש בכל אחת

מהדוגמאות שהבאת, כמו למשל ציווי מוסרי לרצוח. הנה כי 

כן מצאנו גם במציאותינו אנו כמה וכמה ציווים מוסריים לאבד

נפשות בני אדם: מחיית עמלק, הריגת ז' עממים, הריגת חייבי

מיתות בי"ד, הריגת רודף והרשימה יכולה עוד להתארך.

כך שיתכן שצריך לחשוב מחדש על טיבו של המושג "רע"

והאם הוא ערך מוחלט.

על הגדרת טוב ורע. האם היא שרירותית? האם היה אפשר לחשוב על עולם בו ההחלטה השרירותית שלרצוח זה רע היתה אחרת?

ממ. פירטתי יותר ממה שהתכוונתי. ומחוור לי שאפילו זה לא מפורט, וייתכן שקשה להבין מה אני רוצה. לא משנה.

וחושבת בליבי, "וואי היא מה זה חכמה"..

שתדעי לך. באמת.

|מעריכה|

את כוונתך בשולי דבריי הקודמים...

ולעצם העניין:

אודה ולא אבוש שלא נתתי את דעתי לברר את 

העניין עד תום, אך זו מה שהעלתה מצודתי:

יש לחלק בין ה"טוב" וה"רע" כערכים מופשטים

בפני עצמם לבין תירגומם במציאות. הטוב והרע 

כאידיאות כנראה קבועים ואינם משתנים.

לעומת זאת ביטויים במציאות לובש אופי מאוד גמיש

ומאוד תלוי.

דוגמה נפוצה: אחד האיסורים החמורים בתורה אותו

התורה מכנה "חסד". לאמר: המעשה הזה הוא מעשה

כ"כ טוב עד ש(בעולמינו) הוא רע...

שביב! מה יש לך לספר לנו? מה היה? 

שביבוש!!

אני מנחשת למה כתבת!!

דווקא ממש עיניין אותי הדיון אבל באיזה שהוא שלב כבר לא הצלחתי להבין ולהחזיק ראש..

היום ניתקלתי בסיטואציה שאוטומטית יצא לי מהפה איזה צדיק ה' ונזכרתי בשרשור.

יש מצב בבקשה שאחד המלומדים פה יעשה סיכום קצר בשבילי?

(למרות ש"צדיק" זה שבח שדווקא כן נכתב)

ואני מאחל לכולנו להגיע למדרגתך (בכל הכנות!)

ומאידך גיסא, חשוב להדגיש שאין כאן איסור גורף מבחינה הלכתית

לכל השיטות.

בעצמכם

שנזכה

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)