אם מישהו יכנה אותו בפורום "תותח"?

שים לב, אתה מדבר בלשון איסור, הלכה פסוקה.

אתה גם מביא מעצם נוסח התפילה, שזה עניין אחר לחלוטין...

אגב כמדומה לי שרבינו הרצי"ה כן מצא חילוק שכזה,

עיין עולת ראי"ה בהקדמה עמוד י'.

(מתוך אתר ישיבת מעלה אדומים)

"רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.

עלון לחד אתר, ואשכחון לחזנא דאמר: "האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ" ושיתקו אותו.

אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות."
(תלמוד ירושלמי ברכות ס"ב)

"מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר ...

מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה.

דא"ר אלעזר: מאי דכתיב "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"? -

למי נאה למלל גבורות ה' - למי שיכול להשמיע כל תהלתו.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם,

שנאמר: "היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע".
 

רש"י:

"אסור לספר - בקביעות ברכה. <<< 

למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים.

היסופר לו כי אדבר - הכי דריש ליה: היסופר שבחו כולו? כי ארבה לו דברי שבח?

אם אמר לעשות כך - כי יבולע."
(תלמוד בבלי, מגילה י"ח)

"האל הגדול הגבור והנורא – אין להוסיף עליו

כדאיתא בפרק אין מעמידין: "ההוא דנחית ..." פירוש: כשמפליג לומר,

מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח, הילכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים.

ופירש ר' יצחק[1] ז"ל: דווקא בתפילה קאמר שאין לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות,

אבל בינו לבין עצמו – לית לן בה. אבל מדברי הרמב"ם[2] יראה שאסור בכל עניין..."
(טור או"ח סימן קי"ג)

"ואמנם מאמר ר' חנינא, כשנתבונן בו, הוא יורה על מה שאמרנו.

וזה, שהוא נעזר במה שאמר: "סימתינהו לכולהו שבחי דמרך!" – יראה הראות מבואר,

שסיבת השתיקה הוא להפלגת ריבוי השבחים ...

שהריבוי בהם והירידה בפרטיהם יורה, שהכוונה לקלסו בהם, ולזה יראה לשומעים,

שאם היה יודע שבחים אחרים – לא היה שותק מהם.

ולזה ימשך מהשבח הזה גנאי,להוראתו שאין לו שבח אחר.

ולזה לא היינו מתירים לעצמנו לאומרם בתפילה, להיות התארים שלושה –

שהוא מספר הראשון מריבוי ...

הנה הקפדא בריבוי השבחים ראוי שתהיה בדברים אשר סידורם מחויב,

ולזה יהיה בו הסכנה שלא יראה כמסדר כל השבחים...3]"
(אור ה' מ"א, כלל ג' פרק ג')
 

ספר פתח עיניים (ב"ב טז.), נועם אלימלך (ריש פרשת וארא),

שו"ת תורה לשמה (סי' תפה), הגהות מראה כהן (ברכות לג: ),

ועוד ועוד.

ועדיין לא אמרתי כלום לגבי גוף הדיון. זה נושא קצת עדין

שצריך לתת עליו את הדעת.

פתח עיניים, נועם אלימלך, תורה לשמה, הגהות מראה כהן (ראו שם גם חכמת מנוח על המקום).

בשני הראשונים לא היה לי ברור היכן ההתייחסות לענייננו.

בפתח עיניים - ראה בעמודה השמאלית.

נועם אלימלך - מחילה פספתי באות אחת. הכוונה לריש פרשת וירא:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38141&st=&pgnum=10

האיכות בקישור הזה לא מי יודע מה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19056&st=&pgnum=27&hilite=

אינך מבין את ההבדל שבין "אויב" (ובעיקר על המשתמע מזה למאזין הממוצע),

לבין "תותח"?

עליי להודות שאף אני לא ראיתי את הרב שפירא כותב הודעות בפורום.

האם תמחה באותו אופן אם אכתוב כאן שראש הישיבה שלי הוא פשוט תותח בלמדנות וסברות?

ואגב, אין סופי זה לא גם סוג של הגדרה?

ישים נא כבודו לב שישנן שתי סוגיות מקבילות: בברכות לג ובמגילה כה.

ושם ושם לא נזכר הפסוק שהביאה כי אם במגילה יח.

הסוגיא הזאת. זה בערך כמו להוכיח שמשה ואהרן

היו אחים מהקצות שפלפל בפסול קורבה האם הוא

פסול הגוף או חשש משקר, והוכיח כהצד הראשון

מכך שכתוב שאפילו משה לא יכל להעיד לאהרן 

אחיו...

תופעה שראיתי בכמה מקומות- 

נשים שלא למדו גמרא בכלל- גם לא מסכתות שהן יותר אגדתיות (כמו ברכות ומגילה- לאומת ב"ב למשל...) 

ולכן כל ההכירות שלהן עם דברי חז"ל- מציטוטים בספרי ראשונים מחשבתיים- מהר"ל למשל

(הלך פה שירשור יפה! שוכייח לכם) 

בין הגדרה מרחיבה או מצמצמת. זו וזו - מצמצמות.

שהרי אם הגדרת אותו כאין סוף, הרי ששללת ממנו

את הסופיות.

ואולי התכוונת לומר שרק בלית ברירה אנו נאלצים להשתמש

במינוח מילולי כלשהו, למרות שאין אחד שכזה שיבטא את המבוקש.

ואגב, בתואר אין סוף החלו להשתמש לראשונה חכמי הסוד.

בדיוק כמו שאם אני אומר שמשהו הוא לא מוגדר 

לא הגדרתי כלום.

זו בדיוק תאוריית שלילת התארים של הרמב"ם

עיין בהודעתי הקודמת.

בנוסף לכך - "יש" ו"אין" עצמם הם גם מושגים

נבראים, וייחוסם אל האלוקות הרי היא כהגשמה.

שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר.

'אין' במקרה דנן היא מילת שלילה ולא מושג נברא.

לפעמים כאנחנו שוללים משהו אנחנו מניחים חיוב של משהו אחר 

ולכן נוצרת אשליה כאילו הגדרנו ע"י שלילה אבל מה שעשינו היה 

שהגדרנו מהתחלה כמה אפשרויות ועכשיו שללנו חלק.

כתבת:

"שלילה אינה הגדרה היא ממעטת הגדרה מסוימת אבל לא מספקת מידע לגבי 

המתואר".

ועתה אמור לי:

אם מיטעתי מאובייקט כלשהו הגדרה כלשהי, האם בזה עצמו לא סיפקת בדיל

מידע עליו, שהוא, עכ"פ, לא מה ששללתי?

אם כבר הזכרת אשליה, הרי שזו נכונה בדיוק למושג "אין". מכיוון שנולדנו לתוך

תבנית שמכילה ממהותה את המושג "אין" אנו מקבלים את המושג הזה כמובן

מאליו וכמחוייב המציאות. המושג "אין" ו"יש" הינם בילט אין אצלינו. הרשה לעצמך

להרהר שזה לא מוכרח להיות כך. אולי, רק אולי, יש שורש שהוא לא "אין" ולא "יש".

אם אומר לך שדבר מה אינו אדם.

וכי אתה יודע משהו עליו?

הוא יכול להיות דברים שאין בינהם שום קשר

ולכן אין לך שום מידע חיובי על הדבר.

אני לא מדבר על מושג ה'אין'

כשאתה אומר שמשהו אין סופי זה לא קשור למושג 'אין'

אלא למילה 'לא' וכל המידע שקיבלת שלא תוכל להציב לו סוף

(כמובן שאין לזה ותר מדי משמעות אם לא מבינים מזה 'לו'

אבל זה דיון אחר) 

הנה, במשל שאתה עצמך הבאת,

עומדת מוכנה ומזומנה התשובה:

אם אני שומע על מישהו שהוא אינו אדם, אין שום ספק

שקיבלתי עליו מידע ואני יודע עליו משהו. עד לפני

ששמעתי עליו את מה ששמעתי הייתה קשת בלתי מוגבלת

(... כמותית ולא מהותית) של אפשריות, ועתה היא הצטמצמה.

אתה, משום מה מתעקש להבין שמידע אמור להיות

דווקא חיובי. אינני יודע מדוע אתה מתכחש למידע

או הגדרה שליליים.

הרי כל סיבת בריחתך מהגדרה היא הסלידה מהגשמת

או הגבלת הא-לוה, וצר לי, הגדרה חיובית כשלילית, עושות

בדיוק את אותה עבודה.

דבריך בסוף אינם מובנים.

למדת מורה נבוכים?

הוא מדבר הרבה על שלילת התארים

כוונתי בסוף לחלק בין מושג האין כניגוד לקיום לבין השלילה הלוגית

אך תמיהה תמהתי ועודני מחזיק בה.

לא למדתי את ספר מורה נבוכים מכריכה לכריכה, אך את 

הפרקים של שלילת התארים (לקראת סוף חלק א) דווקא כן.

אם אתה פוטרני באמירה של: אני טוען כך כי כך טען הרמב"ם,

אני די מאוכזב, ואגב, דומני שגם הרמב"ם לא היה מרוצה כ"כ מתלמיד

שהיה טוען כך...

שתפתור לך את הסתירה שאתה רואה בדברי (אני איני רואה כזו) ולכן איני רואה טעם

בלכתוב שוב את דעתי (לא הצלחת לשכנע אותי שיש בעיה בדברי ואני לא אותך שאין)

רק הבאתי תנא דמסייע אני מחזיק בדעתי מבחירה

(יש לי קצת חוסר הבנה ברמב"ם אבל היא לכיוון הפוך מדעתך)

מעלה, שחוסר תואר, הוא גם סוג של תואר.

נראה לי שהפשט ברמב"ם ב"מורה נבוכים", שכמו שהוא כותב לפני כן ומאריך, שיש תארים חיוביים על ה', כי דיברה תורה כלשון בני אדם. כך בתואר שלילה, זה כלשון בני אדם, שבא להגיד לאדם, תתעלה מעל ההגדרה.

זאת בדרך יותר יצירתית.

שהוא לא יכול להרים" לגמרי ברורה לשני הצדדים כאן.

אלא שלצד אחד היא "לא" ולצד השני היא "כן".

אני פשוט חושב שהשאלה שנידונית כאן היא האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים

ושם פשוט לי שלא

שאם אכן אומרים (כמו שכתבת בכותרת הודעתך הקודמת שטוענים לעומתך), שלהגיד ש-X לא מוגבל, מגביל אותו,

אז לומר ש-X לא יכול להגביל את עצמו, מגביל את X.

כלומר, התשובה לשאלה שלי על האבן יוצאת "כן".

ואילו אם לומר של-X אין אפשרות להיות מוגבל לא יכול להתפרש כהגבלתו,

אין פרדוקס, והתשובה היא "לא".

למה התכוונת ב"האם חייבת להיות אבן שהוא לא יכול להרים"? האם בפשטות אפשר לתת תיאורים של כל-יכול \ אין-סופי וכן הלאה?

מבחירה

מה שאני כתבתי היה התנגדות למשפט שהגדרת שאין סוף

שהיינו ללא הגבלת סוף מגבילה אותו מהסופיות כך יוצא שכדי 

להיות לא מוגבל אתה חייב להיות מוגבל אחרת אתה מוגבל בזה שאינך מוגבל

כך שזו לא אותה שאלה לדעתי

(אי לא חושב שזו היתה הכוונה אבל כך יוצא לדעתי ממה שנאמר)

אך לא רציתי להזכיר בפירוש משום שזה נושא טעון ושחוק.

מכיוון שלתפיסתי הבורא הוא גם מוגבל וגם בלתי מוגבל,

או אם תרצי - לא זה ולא זה, אם כן יוצא שהתשובה חיובית. 

ומה שניסח זאת ידידינו בהודעה הבאה בצורה הבאה: "שחייבת 

להיות אבן שהוא לא יכול להרים אותה" מורה בעליל שכנאה לא

הבין מה אני סח.

כל שאמרתי שהוא יכול להרים את האבן וגם לא יכול להרים אותה,

ואני לא מתכוון לפי מצב רוחו או רצונו (ובלשונו של הנ"ל "בחירה"),

אלא בה בעת מבחינה אובייקטיבית מצד עצם העניין.

הבעייה היא שזה לא נשמע הגיוני וממילא מקבלת תדמית מופרכת,

אך הבעייה היותר גדולה שיוצרת בעייה כזאת היא שאנו רוצים להכפיף

את הבורא למגבלות ההגיון האנושי שמייצר קילו וצי של תאים בקודקודינו.

לשיטתך חייבת להיות אבן שהוא לא יוכל להרים אבל כן יוכל להרים?

"חייבת להיות אבן" - משמע שמדובר על אבן

מסויימת אי שם בקצה הגלקסיה. ולא היא.

כך הניסוח מבחינתי: הקב"ה יכול ולא יכול להרים כל אבן.

מה שכתבת הוא הרחבה מוכרחת ממה שכתבתי.

ולדעתי לא שייך לעשות דיון כשההגיון שע"פ מנוהל הדיון

אינו מחייב (אני לא סובר שבהכרח זה לא נכון אני סובר שגם אם כן אין

ביכולתי לדון כיוון שהכלי לדיון הוא ההגיון)

לא שמטתי את מצע ההגיון מתחת הדיון. אדרבה, הוא כל בסיסי וחילי.

הגיוני הוא הוא שהביאני להגדרה הפרדוקסלית הזאת לגבי הבורא.

ההגיון הצרוף נותן שבוראו לא ייכנע לתכתיביו כמו שלא יתפאר הגרזן

על היוצר.

כן. לעיתים דווקא ההגיון הברור מוביל למסקנה מתבקשת שאינה הגיונית. 

הגיוני גם הביאני לידי התפיסה שכל שלילה היא סוג של הגבלה שלא

תאות לגבי הבורא.

ואגב, אינני ממציא את הגלגל. אני מניח שידועים לך דברי הרשב"א 

לגבי נמנע הנמנעות.

ולגבי ההגיון אני מניח שנשאר חלוקים לגבי זה

"ההגיון נותן שבוראו לא ייכנע"?

אני מניח שזה גם קשור למשמעות של שלמות וחסרון

אחדות ופירוד. פישוט והגשמה. 

שעוד תהיה דומה לגביה היא למשל: האם היה ניתן להעלות על הדעת עולם שבו הציווי המוסרי היה לרצוח, לגנוב, ולאמלל בריות אחרות.

(נראה לי שהובנתי, אבל לא לגמרי בבטחון, לכן קצת הרחבתי)

כאן יש כבר קפיצה לנושא אחר (אמנם לא לגמרי) של

מהו מקור הרע בעולם.

בכל אופן, מימדי התדהמה יכולים לקטון אם ננסה לחשוב

על האפשרות שאין רע מוחלט. אפשר להשתמש בכל אחת

מהדוגמאות שהבאת, כמו למשל ציווי מוסרי לרצוח. הנה כי 

כן מצאנו גם במציאותינו אנו כמה וכמה ציווים מוסריים לאבד

נפשות בני אדם: מחיית עמלק, הריגת ז' עממים, הריגת חייבי

מיתות בי"ד, הריגת רודף והרשימה יכולה עוד להתארך.

כך שיתכן שצריך לחשוב מחדש על טיבו של המושג "רע"

והאם הוא ערך מוחלט.

על הגדרת טוב ורע. האם היא שרירותית? האם היה אפשר לחשוב על עולם בו ההחלטה השרירותית שלרצוח זה רע היתה אחרת?

ממ. פירטתי יותר ממה שהתכוונתי. ומחוור לי שאפילו זה לא מפורט, וייתכן שקשה להבין מה אני רוצה. לא משנה.

וחושבת בליבי, "וואי היא מה זה חכמה"..

שתדעי לך. באמת.

|מעריכה|

את כוונתך בשולי דבריי הקודמים...

ולעצם העניין:

אודה ולא אבוש שלא נתתי את דעתי לברר את 

העניין עד תום, אך זו מה שהעלתה מצודתי:

יש לחלק בין ה"טוב" וה"רע" כערכים מופשטים

בפני עצמם לבין תירגומם במציאות. הטוב והרע 

כאידיאות כנראה קבועים ואינם משתנים.

לעומת זאת ביטויים במציאות לובש אופי מאוד גמיש

ומאוד תלוי.

דוגמה נפוצה: אחד האיסורים החמורים בתורה אותו

התורה מכנה "חסד". לאמר: המעשה הזה הוא מעשה

כ"כ טוב עד ש(בעולמינו) הוא רע...

שביב! מה יש לך לספר לנו? מה היה? 

שביבוש!!

אני מנחשת למה כתבת!!

דווקא ממש עיניין אותי הדיון אבל באיזה שהוא שלב כבר לא הצלחתי להבין ולהחזיק ראש..

היום ניתקלתי בסיטואציה שאוטומטית יצא לי מהפה איזה צדיק ה' ונזכרתי בשרשור.

יש מצב בבקשה שאחד המלומדים פה יעשה סיכום קצר בשבילי?

(למרות ש"צדיק" זה שבח שדווקא כן נכתב)

ואני מאחל לכולנו להגיע למדרגתך (בכל הכנות!)

ומאידך גיסא, חשוב להדגיש שאין כאן איסור גורף מבחינה הלכתית

לכל השיטות.

בעצמכם

שנזכה

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.