כמו החשמונאים עצמם, גם חג החנוכה הפך עם השנים מסמל לגבורה ותרבות יהודית לסמל להתיוונות רופסת ורדודה. ולא, אני לא מדבר על הפסטיגל ומה שהחופשיים בני עמנו עשו לו. אני מדבר על הצלם בהיכל: הדלקת הנרות.
והרי מה יותר חוקות הגויים ונסיון נואל ונמהר לחכות את חג המולד מאשר הקלישאה הדתית החבוטה של כל המשפחה מול נרות החג, שירים, אוכל ואחווה הוליוודית מתקתקה ומבעבעת. זאת התיוונות!
ומה זו הדלקת נרות יהודית? ובכן, זה מתחיל בלחץ נוירוטי בפלג המנחה. חישובים של צאת הכוכבים וגרמי שמים. מריבות משפחתיות, ספקות הלכתיים וספקי ברכות. פחד מרוחות רעות שיכבו את הנרות וארונות זכוכית ואקססורייז דתי במחירים מופקעים בר' עקיבא. נשים שמסרבות לעבוד, ילדים מנוזלים ומסריחים עם ריח של צהרון שרבים על סביבונים, ואבא לחוץ שממלמל מזמורי תהילים ארוכים ולא מוכרים כדי לסגור עם אלוקים פינה על זה שהוא מדליק שלוש שעות אחרי הזמן ולא מתפלל במניין כבר שנה... זאת יהדות!
(מתוך הודעה שחבר שלי כתב לי הבוקר)
.
בילדים יהודים!!!
ב"ה- המצב מעולה, מדליקים נרות סה"כ בשמחה וגיל ושיר על השפתיים, ומרגישים את הקדושה במעמד.. תגיד לחבר שלך שהוא מוזמן אלינו להדלקה.
, סופגניות, ריח של לביבות וכל השאר...
