בס"ד

קודם כל תזכרי, זה הניסיון כמעט הכי גדול שרובנו עוברים, הקשר עם הורה שלא מבין אותך, זה כ"כ קשה ומתסכל כמו שאת מתארת.

אני חושב על שני פתרונות שאפשר לנסות והם לא סותרים, 

אחד זה שתדברי עם אחות גדולה, או דודה או מישהי שיש לך ולאמא שלך דיבור איתם ותבקשי שיעלו את הנקודה הזו למודעות של האמא (רק בעדינות..)

דבר שני שאם הוא מתאפשר, הוא הכי כדאי, 

לדבר עם אמא... מה שקורה במציאות הוא שיוצא לנו לדבר על הנושאים האלה רק כשאתם כוועסות אחת על השניה או כשהיא עצבנית, ואז זה לא עוזר..אף אחד כבר לא שומע..

אבל אם תנסי לדבר איתה דווקא בזמן שאתם רגועות, תגידי לה שאת רוצה לדבר איתה על משהו שחשוב לך..

כדאי אפילו לצאת איתה לבית קפה או למקום מסוים שהוא שונה רק בשביל שאמא תבין שזה לא כמו כל שיחה שאת מספרת לה או כמו שאלה רגילה, אולי זה יגרום לה להבין שזה ממש חשוב לך ויפתח לה את האוזניים..

חשוב שתדגישי שאת מבינה שהכל מתוך אהבה! ופשוט אצלך זה יוצר לחץ כל הזמן ואת מתרגמת את זה לחוסר ביטחון של האמא בך, ודווקא אם היא תשחרר זה יחזק את ההבנה שלך באמון שהיא נותנת לך..

חשוב להדגיש את הרצון הטוב מצידה, שאת מבינה את זה, אלא שהתוצאה מתפקששת..

מקווה שזה יעזור.. 

בהצלחה אחות יקרה..!

בס"ד

א. לא היה ברור לי אם לקחת אותה לשיחה רק את והיא לא בסיטואציה של כעס כשנוצרת, אלא במצב טבעי.

  כי אם החברות מוחות זה לרוב קורה תוך כדי..

ב. אולי תנסו לעשות כללים לגבי יצירת הקשר של אמא איתך והמעורבות שלה בחיים אצלך.

   ז"א במקום שהיא מתקשרת כל שעתיים, את צריכה ליצור קשר פעם ביום נגיד, או כשאת יוצאת לאנשהו, אז לשלוח הודעה שהכל בסדר, המטרה היא לנסות להגדיר חוקים ברורים יותר, ולא להשאיר הכל לרגש של אמא, שבמקרה הזה הוא חונק את הפרטיות שלך.

ג. תנסי לשאול אותה לפיתרון.. במקום לבוא עם פתרונות ולהגיד לה תשתני, תשאלי אותה: אמא, תגידי את איך משנים את המצב..

ד. כל עוד את לא יכולה באמת לעזוב את הבית, זה יהיה תמיד קשה,  זה קורה בהרבה בתים, אולי לא באותו מינון אבל גם קצת.

    אז נשאר רק להתפלל.. ולדעת שזה סופר ניסיון מהקב"ה, וזה הדבר שאיתו את צריכה להתמודד..

  לא כי את אשמה וכי את ילדה רעה, לכי תביני בחשבונות שמים, אולי את תהיי עובדת סוציאלית שתעזור לילדים במצבים הרבה יותר קשים משלך..

בהצלחה אחות!

להיות דובר של מישהו זאת עבודה אבל להיות דובר של עצמך זאת עבודה קשה. אבל אין ברירה, את צריכה לדאוג שהיא תראה אותך באור חיובי. 

את מכירה את עצמך, את מכירה את כל המעלות שלך וגם את החסרונות שלך, את רק צריכה להדגיש את המעלות שלך באוזני אמא שלך. 

זה לא דבר שקורה מהר, צריך סבלנות וצריך תוכנית עבודה בשביל שזה יעבוד.. 

לאט לאט. 

אחד מהדברים שאני עשיתי- הכנתי רשימה עם המעלות והחסרונות של עצמי, את הרשימה עם החסרותות הכנסתי למגירה ואני יעבוד עליה יום אחד ואת הרשימה עם המעלות השוותי עם המעלות והמידות שאמא שלי חולמת שיהיו לי והגעתי לכמה שאותם אני משתדל להדגיש שאני בסביבה שלה. עבודה קשה. 

חוץ מזה, אני משתדל לספר לה על חוויות שעברתי בהדגשה על דברים שאני חושב שהיא צריכה לשמוע ודואג שאנשים אחרים יזכירו לה כמה 'ילד טוב' אני וכמה שזה נשמע דבילי, יוצא לי לעשות דברים שאנשים אומרים לי "כל הכבוד" וכו' אז אני אומר להם "כן? אז תספרו לאמא שלי".. וזה עוזר! 

עדיין, יש מריבות מדי פעם 

עדיין, לפעמים אני שומר מרחק 

עדיין, לפעמים היא צודקת 

לפני פחות משנה התחלתי עם זה והיום זה כבר בלתי מורגש ואני רגיל להתנהג ככה. בהצלחה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל