בעיקר התמונה

עם הפליימוביל אני יותר מסתדר, כי אין איסור ברור.

הוא שיום אחד נוכל שלפחות 90 אחוז מהתרבות שאנחנו צורכים, תהיה נטו מעצמנו, תרבות יהודית מקורית.

זה כולל התגייסות מלאה של המון המון סוגי אנשים מוכשרים במגזר הדתי והחרדי למשימה - ספרים, שירים (זה כבר יותר מתפתח, עולם המוזיקה), סרטים כשרים, הומור, תיאטרון, חוגים ברוח יהודית, אפילו חידוני טרוויה ושעשועונים של תשבצים וכאלו - יהודיים. המון המון המון. העניין הוא שזה לא מגיע על ידי התארגנות על של מעצבי התרבות היהודית בעולם בע"מ - זה מגיע מהשטח, מאיסוף של עוד פעולה ועוד פעולה. מכון מאיר למשל מתחילים בדרך טובה לעשות את זה בעולם הילדים.

התחום שהוא הכי קשה והכי חסר בו בנתיים, זה תחום הספרות. הוא אולי גם הכי רגיש, הכי נפיץ והכי מסובך ליצירת תרבות יהודית ספרותית אמיתית. במחילה, הרב סבתו יש רק אחד וגם הספרים שלו הם די קשים לקריאה. מאוד קשה ליצור סיפורת יהודית אמיתית שכיף לקרוא, ולוואי שהיו הרבה כאלו. אולי ביום מן הימים אצליח גם אני לתרום משהו ולתת כתף לעניין, מי יודע...

מסופקני אם זה באמת יענה על הצרכים כיום של ספרות וכו', אבל כל עוד זה לא מתורגם לעברית אין על מה לדבר בכל מקרה .

מצאתי בדברים אור וחושך שמשמשים בעירבוביא, אא"כ לא הבנתי אותם

נכונה.

מחד, זה ברור שיש ליהדות אמירה גאה בהרבה תחומים, שיכולה לשמש

כאלטרנטיבה לכל מיני תרבויות קלוקלות.

אך מאידך, לפעמים האמירה הגאה היא דווקא שאין אלטרנטיבה לאותו דבר,

משום שהוא כ"כ פגום מהיסוד, עד כדי כך שכל חיקוי מוצלח או לא מוצלח שלו

לא יכול לשבות תחת המטרייה שנקראת יהדות. סתירה פנימית מובנית.

כמו לדוגמא - דוגמנות יהודית. זלילה יהודית. ראוותנות יהודית. אכזריות יהודית. 

גילוי נאות - לא פתחתי את הקישור בשל האזהרה בגוף ההודעה.

הניסוח.. בעיקר.

משורה חמש: יכול להיות באמת, לפעמים. קשה להכריע מתי. הדוג' שאתה מביא הן די קיצוניות. 

דוגמנות יהודית לא נראית בעייני חמורה עד כדי כך, בייחוד שהיא קיימת כיום, בתור מפעל קטן.

לגבי הגילוי הנאות, הממ...

קשה ליצור תרבות שמנותקת מהסביבה (ויעיד על זה הדמיון המפתיע בין ספרים של כותבים חרדיים לספרים "אסורים", וקשה ליצור מוזיקה עצמאית (כמה מנגינות מגוירות יש?).

בשביל שמהפכה כזאת תצליח הציבור האנשים האלה יצטרכו פרנסה, וזה אומר שתרבות הצריכה הדתית תצטרך להשתנות, אנחנו מעט אנשים שצריכים הרבה תרבות.

ולגבי הנקודה שהיא לא העניין, כמה פעמים כבר ניסיתי להבין עם עצמי והגעתי למסקנה שאיכשהו מצוות צניעות נתפסת היום כמחייבת את הרואה על דברים יחסית יותר חמורים אבל מחייבת את הנראה בקלות.

אני אסיט את המבט אם אני אראה מישהי שאני יודע שהולכת עם חצאית אם היא עם מכנס, אבל לא אסיט כשזאת מישהי שככה היא הולכת.

תמיד התייחסתי לכך אחרת לחלוטין.

היה מקרה שהייתי 'צריכה' לשיר לפני גבר. (קרוב משפחה רחוק, אינו שתומ"צ) אני זוכרת שלאחר מעשה שאלתי את אבא שלי מה היה נכון לעשות, הוא אמר שאולי עברתי על "לפני עיוור לא תיתן מכשול", אבל בפועל אני עצמי לא עברתי עבירה. 

"בשביל שמהפכה כזאת תצליח הציבור האנשים האלה יצטרכו פרנסה, וזה אומר שתרבות הצריכה הדתית תצטרך להשתנות, אנחנו מעט אנשים שצריכים הרבה תרבות." (עד כאן הציטוט)

לדעתי,זאת לא חכמה לרצות תרבות יהודית ובו זמנית להמשיך לצרוך תרבות אחרת.

כדי שהתרבות היהודית תוכל להתפתח-חייבים שיהיה לזה מספיק ביקוש

שימו לב למה שקורה אצל אחינו החרדים: מדי שנה יוצאים המון ספרים,דיסקים והופעות.

למה? כי זו האופציה היחידה! אין להם שום תרבות אלטרנטיבית אחרת!!

אם הם לא יכתבו לעצמם ספרים-לא יהיה לילדים מה לקרוא

לעומת זאת,הציבור שלנו מוכן לפעמים להתפשר

לקחת חצי מפה וחצי משם

ובסוף להישאר קרח מכל הכיוונים

כל אנו מגיעים למצב אבסורדי שבו יש יוצרים אבל...אין קהל!!

קראתי יותר ספרות דתית מקורית מספרות חרדית כזאת, כשהקהל לא שבוי נוצרת תחרות.

משפטים חמודים, לא'ידעת אם נכונים. עזבי "הציבור שלנו". אני מדברת על תרבות לאו דווקא דתית לאומית / חרדית. אני לא יודעת אם לספרים של החרדים ניתן לקרוא תרבות, מה שאני עוד יודעת, זה שקומץ הספרים האלו (ותתפלאי, זה קומץ, לעומת סטימצקי למשל) לא ממש "חי" בתוך החברה החרדית, כלומר, היא צורכת המון תרבות מערבית, רק שאף אחד מהחוץ לא יודע את זה, כמו מוזיקה וכל דבר אחר. ברור ששם, כשזה מקבל ציבוריות צריך ל"ייהד" את התכנים, וצנזר וכו' וכו', אבל אני לא חושבת שהפער בין התרבות המערבית אצל הדת"ל לבין זו שאצל החרדים משמעותית. הקניונים זו אולי דוג' טובה, מלאים עד אפס בחרדים, (בהגזמה כמובן), אני לא יודעת אם קניון זו התגלמות התרבות המערבית, אבל הוא בהחלט גדוש בה. אני גם לא יודעת אם נכון לפסול אותו, (במיוחד כשאני עצמי משתמשת בו) אבל אפשר לאמר ש,"מחאת חולצות הבסיס" זו דוג' טובה לניצוץ של תרבות יהודית.

קחי את הדוג' של הפליימוביל, לא של הספרים, שהיא די קשה להוכחה. המוני בתים חרדיים צורכים את המוצר הזה, (בלי לדעת מה מקורו..) 

בקיצור נמרץ, כל שכבות הציבור הישראלי (בעיקר החילוני, ותאמיני לי שהם יקנו את זה) צריך תרבות יהודית, ויכול לקבל אותה, אם רק יהיה איזה שינוי בתודעה...

איך את כן מגדירה תרבות יהודית?

*בקשר לספרים של החרדים,לא שאני תמיד מתלהבת מהסגנון הזה

לפעמים הספרים האלה קצת לוקים בחסר אבל.. לפחות יש להם קהל!

אם נבדוק כמה ספרים חרדיים יוצאים מדי שנה לעומת ספרים דת"ל שיוצאים בשנה תראי שהפער הוא עצום!

נניח והפער הוא עצום. מה זה אומר? שהם הצליחו ליצור תרבות חדשה? אולי מגזרית. אולי. מגוחך.

אני לא מדברת על נושא ספציפי דווקא של דוגמנות/ספרות/מוזיקה/משחקים, וכל הדוג' שהבאתי למעלה. 

אני מדברת על זה שכשמשהו נוחת בישראל, הוא ידע שהוא הגיע לישראל, ולא לניו- יורק..

וכתב את כל זה בצורה נפלאה זאב מגן:

"הכפר הגלובלי מדכא אותי. אני רוכש כרטיס טיסה יקר בעליל, עולה על המטוס בניו יורק ומתפתל באי-נוחות אחת-עשרה שעות, המטוס נוחת (לא משנה כמעט באיזו ארץ), הדלתות נפתחות, והנה - פלאי פלאים: כאילו בכלל לא המראתי. אותן חנויות ומסעדות עם שלטיהן המעוטרים באותה השפה האנגלית, אותם מכנסי קלווין קליין מהודקים על הישבנים, אותה "מוסיקת" ראפּ בוקעת בקצב מטמטם מן הרדיו של נהג המונית - למרות שגם הוא וגם נוסעיו לא יצליחו בחיים לפענח ולו מילה אחת ממנה (למזלם, אם תשאלו אותי). 

בארץ - בדומה לרוב יתר המדינות בעולם (אך כהרגלנו, אנו מובילים בעניין ומקצינים אותו) - "הכפר הגלובלי" הנו בעצם הכפר המערבי. ודבר תמוה הוא: אנו הרי באנו ארצה, וייסדנו ובנינו כאן בדם, ביזע, בדמעות וביצירתיות חסרת תקדים מדינה, למטרה אחת עיקרית, שנוסחה בידי א"ד גורדון כך: 

והיה כי תעזוב כלה את החיים ההם שיצרו אחרים, כאשר עזבת את ארצם, ובאת לברוא לך פה חיים חדשים, חיים שלך - ושבה הגחלת וחיתה, ושבה והיתה לשלהבתיה, ושבת אתה וחיית, ושבו עמך וארצך וחיו... "

אז מה עושים?...

מעדיפה לענות לך בהרחבה בהמשך כשיהיה לי יותר זמן וראש..

את שואלת בצדק:מה עושים?

אפשר לחלק את הפתרון ל-2

מנקודת המבט שלנו כצרכני תרבות-לנסות כמה שיותר לעודד תרבות יהודית אמיתית

כן,מותר לנו גם לקנות דיסק מקורי מדי פעם או לרכוש לעצמנו איזה ספר טוב

ובכך לעודד את היצירה היהודית

כנ"ל גם בנקודה ההפוכה,מהצד של היוצרים

להתחיל לפתח תרבות משל עצמינו

כל אחד עם כשרונותיו

נכון,זה תהליך ארוך שיכול לקחת שנים

אבל מספיק שכל אחד מאיתנו יעשה עוד צעד קטן

צעד קטן לאדם-צעד גדול ליהדות

היה בא לי על איזו הפגנה...

וברצינות, את אומרת דברים שהם מובנים מאילהם, כלומר, (לא לפגוע ח"ו), אבל אין ככ מה לעשות, את מציינת כל מיני מנהגים טובים וראויים, לקרוא לזה "תהליך"?.. זו תרבות שחילחלה כבר, אני לא יודעת מה לעשות, אני לא מובילה מהפכות, אני רק יודעת להתלונן...

(אני די במצב ח.ר.פ.נ. אז נא להתחשב)

חשבתי שאולי זה קצת מובן מאליו

הייתי יוצאת איתך לאיזה הפגנה אבל....אחרי שצחקת על ריבוזום ועל העיתון המהולל-קצת הוצאת לי את החשק

ועכשיו ברצינות: אין לי פתרונות קסם,כל שינוי אמיתי דורש מיליוני צעדים ועבודה קשה

ואולי למישו יש רעיון אחר

הוא פשוט ממלא את הבית עד אפס מקום, (תוצרת גרמניה, המוצר היחיד מהתוצרת הזו שנכנס לבית), במקום שימלא את הבית בובות יהודא המכבי.

אין בעיה ספציפית, כלומר, כן, אני מדברת על תרבות שלמה, פליימוביל זו דוג'.

שמתבטאת גם בתרבות חומרית-פליימוביל,מוצרים וכו

וגם בתרבות רוחנית-ספרים,שירים ועוד

על אף שלעניות דעתי עיקר הבעיה זה בסוג השני..(מסכימה עם ריבוזום)

כת של עובדי בובות-פליימוביל, שמקריבים להן קרבנות, ומקטירים להן קטורת

אבל בובות פליימוביל -  ז"א משחקים של יום-יום, ולא של דמויות הוד מן ההיסטוריה (יהודה המכבי) - זה פסול? זה נשמע לי הכי הגיוני, טבעי ובריא בעולם.

אולי אפשר לומר אחרת, שהיית מעדיפה בובות כמו פליימוביל, אבל עם אורח חיים יהודי. משפחה יותר גדולה, חזות חיצונית יהודית, הקשרים תרבותיים של חגים, שבת, אבא לומד תורה, וגם ההקשרים היומיומיים הפשוטים (משהו כמו משפחת מגנטי, אם את מכירה)?

לק"י

אנחנו בדרך לזה. (אומנם בהתחלה אבל זה הולך ומתפתח) אנחנו עם שקפא לשם שימור  במשך 2000 שנות גלות. נשארנו במצב של הישרדות בזמן הזה.

כאשר התחילה שיבת עמ"י לארצו גם התחלנו להתעורר ולהסיר מאיתנו את אפר הגלות. הלאומיות שלנו התעוררה, הרצון לעצמאות, צבא, מדינה משלנו, חקלאות משלנו וכו'- אלה תהליכים ישנים שהדור הקודם עבר.

הדור שלנו עובר התעוררות תרבותית- במוסיקה,  בספרות ועוד.

הכול זה חלק מאותו מכלול של  לידה מחדש של העם היהודי שהיה מפוזר בגלות, שקפא  בזמן והתאמץ כדי לשרוד.

 היה לנו תורה בגלות והיא זו ששמרה עלינו, היא התפתחה במשך הגלות. אבל היא הייתה מבחינת "הציבי לך סימנים" התורה ניתנה לעמ"י  בתור עם כדי שנקיים את התורה בארץ. התורה היא חיים ולא רק ספרים. הקללה של "עם הספר "רודפת אותנו כבר שנים רבות.

חלק מההתעוררות התרבותית היא להפוך את התורה שוב לתורת חיים- תרבות שבאה ממנה, תרבות אותנטית לעם היהודי- תרבות יהודית.

נראה לי על זה דיברת.

אבל למה לדעתך צריך דוגמנות יהודית? צניעות היא מידה בנפש.  גם אם מבחינת סנטימטרים הכול יהיה בסדר גמור לפי החומרות הגדולות ביותר, אני לא הייתי מסכימה להצטלם למקום כזה ציבורי. את היית מסכימה? שכל אחת תחשוב על עצמה או על אחותה, אמא שלה, הבת שלה.... האם היא הייתה רוצה שאחת מהן תצטלם לדבר כזה?

עכשיו יקפצו עלי כל הפמיניסטיות (לא באמת אין פה הרבה כאלו או אולי כן?) ויגידו שאני רוצה להסתיר את הנשים, שאני בעד איסלאם... אז זהו שלא!!!  כל התרבות האיסלאמית מתייחסת לאישה כאל לא צנועה מלכתחילה ולכן היא צריכה להסתתר כדי שלא "תטמא את הגברים"

לעומת זאת התפיסה הנוצרית הופכת את האישה לאובייקט, לבובת ראווה, ולכן הכול מותר.

היהדות לעומת זאת מתייחסת לאישה כאל אישה- כאל אדם  שנברא בצלם אלוקים בדיוק כמו הגבר אך הם בעלי תפקידים שונים... (ויש המון מה להרחיב על זה ויש פה כאלו שיכולים לכתוב על זה טוב ממני- נשים וגברים כאן אבל זה לא הדיון)

כל מושג הדוגמנות לקוח מהתפיסה הנוצרית ולכן  דוגמנות יהודית בתהליכי אמת של התרבות היהודית החדשה שנבנית כאן לדעתי זו סתירה פנימית.

תראי.. יכול להיות שעל זה דיברתי, כלומר, דיברתי על זה, אני מדברת על מצב, שבו אתר דתי מפרסם תמונה של דוגמנית לא צנועה. למה שלא יהיו דוגמניות צנועות? הרי בכל מקרה יש כאן עבירה על ההלכה. אם אין דוגמניות חילוניות (שממילא ידגמנו) שמסכימות להצטלם צנוע, אז כן, אני צריך ליזום כזה דבר. לא נעים, שבירת מוסכמות, ובעע של מגזריות וכו וכו, אבל אם בכל זאת ורצים תרבות יהודית, זה בדיעבד עדיף על המצב הנוכחי, בו בגלל גבולות ההלכה, (שתכלס הותרה, ההלכה היבשה מתירה את זה) ישנה תרבות מערבית שמתנחלת כאן.

את מתארת בפסקה של האיסלאם את כל ענין החפצת הנשים. צודקת. כלומר, אם הן צנועות, אין כאן עבירה על הלכה, ובקישור שהבאתי אני לא חושבת שיש כאן החפצה ממש. לא כל דוגמנות, זו העמדה כבובת ראווה והחפצה וכו' וכו'. 

ממילא יש את זה. (בלא צנוע) לא נכון ליצור את זה בצנוע?

(איזה תהיות מוזרות, חבר'ה, זה לא ככ עקרוני אצלי, פשוט פתאום בכתבה הזו קלטתי את האבסורד)

אבל אני בהחלט מבינה אותך... שפתחת דיון בכיוון הזה

לי בראש מזמזמת השאלה שיש בטור הזה-

כאילו באיזה חור האמא ששאלה -חיה?? מה זה מנותקות הזו מהילדים שלך??

(לא שאין לי מה לומר בעניין, אבל..)

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני