*לחבר'ה שלנו קראו ירחמיאל, ארציאל ומחוייאל, ולא Admin שדרותי ונפשי

למשל:

"לא כולנו היינו תלמידים טובים. מי שנכשל, נשאר כיתה. אף אחד לא הלך לפסיכולוג, או ליועצת חינוכית.
פשוט, נשארו כיתה וקיבלו הזדמנות שנייה."

פעם אדם עם דיסלקציה, ראו אותו כעצלן, כיום יכולים לאבחן אותו ולעזור...

ניתן למצוא עוד דוגמאות

לא הכל רע, יש גם טוב.

שהיום מאבחנים לקויות במקום לדרוש יותר.

יש אומרים,

שתעשיית האבחונים הופכת לעתים לשוק מסקרן מאוד

של עיגולי פינות וקיצורי דרך תמורת כסף.

(לא כאמירה כוללת חלילה, אבל קיים צד כזה)

פשוט דוחפים להם רטלין/קונצרטות העיקר שלא יפריעו ושלמורה יהיה שקט..

כדי להקל על הלימודים. 
אומנם אני מוקף בסביבת גיל אחרת - ולא מכיר כמה "מכריחים" את הצעירים לקחת. 
אבל בגיל האקדמיה - ראיתי אחוזים עצומים שלוקחים בכדי להקל ולעזור. 

פשעם אחוזי הנשירה היו גבוהים יותר

בכל מקרה, לא מפריע לי שכלל הציבור ייקחו תרופות לאיזונים ובלמים בדומה לוויטמינים. 
אם זה עוזר, אז סבבה. (כמעט כל אחד יכול להיעזר במשהו). 

יש אמת וצריך לומר אותה, אולי קצת הכללתי אבל באמת מדובר בתופעה מדאיגה אחוז התלמידים שלוקחים רטלין הוא גבוה והרבה פעמים הן ההורים והן הבית ספר מעדיפים לתת את זה משיקולי נוחות, כי אין כוח להתמודד עם הילד, ההורים היום הרבה פחות סבלניים מפעם..

קשה לשמוע/לקרוא את זה אבל זאת המציאות.

למרות שאני מסכימה עם שדרותי בגדול שצריך להיזהר עם זה.

אבל, בתכלס, ילדים שצריכים עזרה ולא לוקחים הם הכי מסכנים ולא המורה... (אוהבת את תלמידי הלקויים מאוד והם לפעמים ככ ככ אומללים עם כל האהבה שלי )

שידם של המורים וההורים קלה על הכדור, אם יש מקרים חריגים אחרי בדיקות ואבחונים והמצב ממש בטטה, אז אין בעייה לתת אבל לא כל ילד קצת קופצני צריך השבית עם כדורים וכמו שציינתי קודם אין להורים היום הרבה סבלנות ובמקום להתמקד בילד חלקם מעדיפים פשוט לתת לו כדור ושלום על ישראל..

לא מצליח להתחבר למרבית הסעיפים. העולם היה ועדיין שפוי וטוב. 

הקטע עם הברז לא זכור לי אומנם.

אשמור בעזרת ה׳

לאחותי יש 6 בנים בלי מחשב....

אחות אחרת עם עוד 6 ילדים וגם בלי מחשב

לאף אחד מהאחיינים שלי אין פלא והגדול בניהם בן 18

אז.... תמיודעים, זה עניין של בחירה ועקרונות

לי עצמי אין פייס ולא סמארטפון והניקים היחידים שאני מכירה זה פה....

התכוונת אולי לילידי שנות ה60 וה70...

כי ממש לא נכון!

אבל בכותרת היה כתוב 70 ו-80.

בכל אופן, בסוף שנות השמונים כבר היה מחשב 

בכל בית שמכבד את עצמו.

משחקים בחוץ היו רק בשבת....

על שנות ה-90 זה בוודאי לא נכון.

ומשחקי וידאו, וכשהייתי בת עשר בערך התחיל להכנס האינטרנט לכל הבתים (אבל זה היה על שעות ויותר זול בערבים ובסופי שבוע XD). קראתי  לפני כמה זמן קטע אחר שהרבה יותר גרם לי לנוסטלגיה, הנהונים נמרצים וקריאות "נכון! נכון!". צריכה לחפש אותו.

קל להעצים את העבר

הזיכרון שלנו לאחור תמיד יהיה טוב יותר ממה שחוינו באמת.

אז נכון לא היה לנו פלא' ולכן כשארגנו מסיבת הפתעה שבוטלה ברגע  האחרון- לא היה איך להודיע לזו שגרה הכי רחוק וכבר יצאה מהבית, אז היה צריך לנסוע עד לשם ולחכות לה כדי להגיד שזה התבטל.. 

אז נכון, לא היה אינטרנט, לטוב ולמוטב. יש לו המון יתרונות לכפר הגלובלי, לשיתוף פעולה הענק הזה. 

וישבנו ברכב לא חגורים- וב"ה שלא קרה כלום, מצד שני- היו הרבה פחות מכוניות על הכביש והן היו פחות מהירות ממה שיש היום. חוץ מזה- מי אמר שפעם התאונות לא היו קטלניות יותר? כל הכללים האלו (חגורות בטיחות, סוגרי ביטחון, תווי תקן) נכתבו בדם. היום שומרים עליהם- כי פעם הם אכן הזיקו. גם אם כותב הקטע ניצל מהם באופן אישי. 

וגם אם לחברים שלנו היו שמות אמיתיים- הם היו רק מהסביבה הקרובה. עם חברים שהתרחקו התכתבנו במקרה הטוב או ניתק הקשר. (חוצמזה- אני עדיין אקרא גם לניקים בשמותיהם האמיתיים ולא בניק.)

מי שנכשל נשאר כיתה- גם אם הבעיה שלו היתה רק דיסלקציה קלה שהפריעה לו לקרא, או בעיית קשב ורכוז שגרמה לו להשתולל במקום ללמוד ולעוף מהבי"ס לרחוב. או סתם לא היה מבריק ונשלח לבי"ס מקצועי.

היום יותר ילדים מקבלים רטלין- אבל יותר ילדים מפתחים בעיות קשב בגלל הטלויזיה והמהירות של הדור הזה. הרטלין מציל אנשים ונותן להם לסיים בכבוד. וכמו כל דבר- יש לו גם חסרונות ויש מה לשפר ואיך לתת פחות. אבל להחליט שהיה הרבה יותא טוב בלי? לא מסכימה.

פעם המורים היו בגישה של "ילד רע" היום המורים יותר בגישה של "ילד שצריך יותר עזרה"

פעם מחוננים היו נשארים משועממים, היום נותנים גם להם מענה ומעצימים את היכולות שלהם.

פעם התלמיד היה תמד אשם והמורה תמיד צודקת, לא משנה מה קרה. 

גם פעם היו דברים רעים וגם היום יש דברים טובים בכל ההתקדמות.

וכמו כל דבר- לטכנולוגיה יש שני צדדים.

פלא' זה כלי, אינטרנט זה כלי, תרופות זה כלי, מחשב זה כלי.

והכלי הזה יכול לשמש לטוב ולרע.

יש אנשים שמשתמשים בכלים האלו להרבה טוב, ויש הפוך.

אף אחד לא אמר שהכל פעם היה מושלם, ממש לא, אבל הרבה דברים השתנו בין עם זה בחינוך ובין עם זה חברתית..

החברה היום הרבה יותר סגורה, אנשים יותר מרוכזים בעצמם ובאייפוניהם מאשר בחברים..

היום שחנ"ש היא מילה גסה, ישיבה בחברה, או סתם שיחה משפחתית זה דבר שכמעט ולא ניתן למצוא בלי שכל אחד יתעסק באיזה מכשיר, אלה דברים שהרסו המון את החברה..

חינוכית- היום הנוער פתוח יותר לתקשורת ולדברים שבעבר לא היו פתוחים אליהםם וזהו אובדן התמימות שכולם מברים עליו..

היום ילד בכיתה ב' יודע מה שפעם ילד בכיתה ט' לא ידע ולא במובן החיובי, אז כן החברה נהרסה, פעם היה הרבה יותר כבוד למורים ולהורים, אני זוכר שמורה היה נכנס לכיתה הייתה יראה מסויימת אפילו המופרעים של הכיתה לא העיזו להתחצף והיו מורידים ראש, איפה היום תמצאי דבר כזה? היום מורה מדבר עם תלמיד, במקרה הטוב הוא מאיים שיביא את ההורים במקרה הפחות טוב מעיף עליו כיסא..

אז כן, העבר היה הרבה יותר טוב תרצי או לא, אפשר לעצום עיניים ולהכחיש אבל זאת המציאות וחבל שזאת המציאות!

חינוכית וחברתית ^^^ על כל מה שכתבת

אמרו לאמא שלי שפעם הנוער היה מחונך יותר ופעם היה טוב יותר 

וגם אז אנשי חינוך התחלחלו ממה שקורה.

ונאנחו שבזמנם לא היתה טלויזיה והלהקות היו סולידיות ולא מופרעים כמו הביטלס

ומה קרה לחברה

תמיד זה הכי כיף להסתכל אחורה ולצבוע הכל בורוד.

גם פעם היו דפקטים.

גם בשנות ה80 נערים שרפו מכוניות.

גם אז לקחו סמים (נוער הפרחים, מכיר את המושג?)

גם אז היתה אלימות, ולא פחות מהיום.

גם אז היו ילדים שהיו עם חברה אמיתית והיו ילדים שכל היום קראו ספרים או מגזינים "רדודים" כמו מעריב לנוער והארץ שלנו.

החברה היום לא יותר סגורה.

החברה היום יותר מכילה- כי קל יותר להכיר את השונה. 

אנשים לא יושבים מול הטלויזיה\משחק מחשב\ספר אלא הרבה יותר מתעסקים באינטקציה חברתית. נכון, היא שונה קצת ממה שהיה פעם אבל גם חבר וירטואלי הוא חבר.

אני רואה איך אני שומרת על קשר עם אנשים אמיתיים- אם יש לי קשר איתם בפייסבוק\ג'ימייל צ'אט\פורום. ובעיני זה לא שונה בהרבה משיחת טלפון. 

בתחילת שנות ה90 הייתי ביסודי, רוב הקשר שלי עם החברות היה בטל'. לא היה כ"כ קל ללכת גם בתוך השכונה. 

וגם היום- אחים שלי משחקים בחוץ עם שכנים, מקימים מחנות, משחקים כדורגל\הנדאפ\הדגל ונוסעים ביחד על אופניים.

נכון שמערכת החינוך השתנתה- אבל זה קרה בגלל שניסו לגרום ליותר פתיחות (לקרא למורה בשם הפרטי, לא לעמוד כשהיא נכנסת וכו') זה לא קשור לקידמה ולטכנולוגיה- אלא כשל במערכת החינוך.

ולא בטוח שבעבר שמורה היה מטיל אימה ומרביץ ומדרבן את התלמידים באיומים ופחדים היה יותר טוב. זה שמשהו לא טוב לא מחייב שההפך הקיצוני שלו  כן טוב. ואפשר לראות בחינוך הדתי המון מקומות שמצד אחד- מלמדים מתוך חיוב ולא שלילה והפחדה ומצד שני כן מקפידים על דיסטאנס בין המורה לתלמידים.

לא אוהבת התרפקויות רומנטיות וחולמניות על העבר. 

העבר היה עם הטוב והרע שהיו בו.

ההוה זה מה שיש כאן. ומה שצריך להתמודד איתו. ולהוציא ממנו את הטוב.

ולבנות עתיד טוב יותר.

ות'אמת? לא הייתי רוצה שהעתיד יהיה דומה לעבר. 

אבל זה קצת מקפיץ שריכזו בקטע אחד את כל השלילי שיש היום ואת העבר צבעו בוורוד

כאילו באמת שאין היום יתרונות או שלא היו חסרונות.

והיותר מקפיץ זה שלוקחים נושאים שנויים במחלוקת ומכניסים בתוך הרשימה ה"מוחלטת" בציפיה להאכיל אותנו בדעה של כותב המאמר

אבל בהחלט העלה כמה חיוכים נוסטלגיים

אולי אם היה כתוב בסגנון נוסטלגי נטו היה יותר כיף לקרוא והיה אפילו גורר שירשור נוסטלגי נעים ולא דיון כזה .

כי גם מה שנכון אי אפשר לשנות ואנחנו חיים בתשע"ד ולא תשנ"ד

אכן בעבר היו הרבה יותר הרוגים, ביחס לגודל האוכלוסיה ולפעמים אפילו במספר הכולל -

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D#.D7.94.D7.A8.D7.95.D7.92.D7.99.D7.9D_.D7.91.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C_.D7.9C.D7.A4.D7.99_.D7.A9.D7.A0.D7.99.D7.9D

השאר חלק טוב, חלק רע, וחלק בכלל נראה לי שייך לתקופה יותר מוקדמת.

אבל הסביבה ה"מגניבה" המתוארת כאן התאימה אכן לסוגים רבים של אנשים, ולא לסוגים אחרים שמצאו את המפלט שלהם מהסביבה על גבי המקלדת.

חגורות -  באופן גורף היו פחות מכוניות, וממילא פחות הרוגים מהעדרן.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.