קל לדבר על אחרים, אבל האם אנחנו באמת נהפכים לציניים עם הגיל?!? לעצלנים?!? לחסרי אידיאלים?!?

לפני מספר שנים מן הסתם כולנוגם אתה היינו יוצאים, פועלים, אולי גם מתלהמים. אז נכון התבגרנו ואנחנו יותר שקולים אבל זה אומר שלא צריך יותר לפעול ולעשות?!? לא!!!!!!!!! זה אומר שאנחנו צריכים לפעול יותר בחכמה ויותר בגדול! כי בשביל זה נועד השיקול דעת והבגרות. כדי לעשות יותר ולא פחות. 

אז למה בגיל 25 כל האידיאלים בזבל, וגם אם לא -אנחנו לא עושים איתם כלום?!? 

לא נכתב אישי אל אף אחד, מדבר על התופעה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t604910#6710892

דיברו אחרת וחשבו אחרת!

המציאות עגומה, כל השיקולים האלו אולי נכונים אבל הם תירוצים! מי  שהקים את גוש אמונים נתקל בקשיים גדולים הרבה יותר.

ואם היינו כאלה "ריאליים" אז גם אף אחד לא היה מכריז על הקמת מדינה! 

שלא נדבר על המחתרות, זה היה מנוגד להיגיון הישר אך העקום שאנחנו מציגים! - יש ממשלה ואי אפשר לשנות... אפשר! 

אז בוא נניח שאנחנו כולנו מאמינים. למה לא עושים עצרות תפילה? תקציב? לא! מקום - כותל, הבעות - לא צריך לבוא להתפלל! אנחנו לא מאמינים שזה עוזר? למה הפתרון הזה לא מופיע שם? כי שגדלנו, וסוג של התמקמנו כבר בחיים האישיים שלנו - התנתקנו מהאחריות, אנחנו א מרגישים עמוק בלב את האחריות שמוטלת עלינו כעם. ולכן מגיעים התירוצים ההגיונים האלה.

אבל הם תירוץ, לא סיבה

סתם להקפיץ

בשנים האחרונות, הנושא של פולארד הפך להיות דגל של הצעירים במגזר. 
גם אני הייתי שם כנער, ראיתי, שמעתי, הפגנתי, וכו. 
ועכשיו אני רוצה לפתוח את הנושא לדיון, ולהציע ראיה אחרת. 
מי שחושש שדיון בנושא עלול לעצבן אותו או לפגוע במיתרי הנפש העדינים שלו, מוזמן להפסיק לקרוא ולעבור לשרשור אחר. 
אשמח שתחלקו עליי, שתראו לי עובדות אחרות, ובמילים אחרות, שיתנהל דיון. 

הטיעונים שהועלו בגוף התגובה של פותח השרשור - אינם מחזיקים מים לדעתי.
כמובן שמדינות מרגלות אחת אחרי השנייה, בכל הזדמנות ולפעמים בצורות חובבניות שמעלות גיחוך.
ולפעמים כאשר גוף תקשורת כבר מפרסם בריש גלי פרשיה כזו או אחרת, נאלצים בכירי המדינות "לכעוס" בכאילו על המעשה הנוראי. (לדוגמא: הולנד ומרקל לאחרונה). 
אבל מעבר לכך, כאשר נתפסים המרגלים של המדינות, מחייכים ומחזירים את המרגלים למדינותיהם. כך למשל נהגו ארה"ב ורוסיה בפרשיות האחרונות, כך למשל הוחזרו הישראלים בפרשיות האחרונות כדוגמת ניו זילנד, אנשי מינכן וכו וכו וזה נובע משיקולים פוליטיים שבין שתי המדינות (כדוגמת עיקרון POW). 

אממה?  מה נשתנה במקרה הזה מכל שאר המקרים? 
1. מדובר באמריקאי ולא בישראלי.  (נכלא ב-1985, ואילו ישראל העניקה לו אזרחות רק 1996). 
2. מדובר באיש המודיעין האמריקאי ולא מרגל רגיל מבניין שגרירות זרה. (בשר מבשרם)
שתי עובדות שהופכות את האירוע לרגיש במיוחד עבור האמריקאים - וכמעט כנושא פנים-אמריקאי לחלוטין. ככה שלא מדובר בישראלי שריגל עבור ישראל כמו במקרים הרגילים, אלא באמריקאי בתפקיד רגיש שסרח.
3. רק בשנת 1998 החליטה ישראל להכיר בפולארד כסוכן שפעל עם ישראל - וזאת רק לאחר פניה לבג"ץ. 
4. לפי ועדות החקירה, מדובר בגוף קטן במשרד הביטחון שפעל על דעת עצמו בשת"פ עם פולארד, ולאחר החקירה, הגוף נסגר. סתם כך, בראיה סבירה, שת"פ עם פקיד של מדינה אחרת, זה אחד הדברים הכי מטומטמים שיש בעולם הזה. דמיינו שאוסטרליה הייתה משחדת קצין בכיר באמ"ן להעביר לה מידע, כיצד ישראל הייתה מגיבה, והאם הוא היה משוחרר לאוסטרליה? ברור שזה שונה לחלוטין מאיש שגרירות אוסטרליה שהיה מרגל עבור אוסטרליה. 

השערות נוספות שיש להן ביסוס מסוים
1. ארה"ב רואה את פולארד כקלף מיקוח פוליטי. 
2. יהודי ארה"ב התנגדו לפעול למען שחרורו - בגלל הדואליות באמינות שפולארד פגע בה. 
3. גם כשהכנסת מבקשת, לרוב זו בקשה מטעמים הומניטריים ולא דרישה מדינית. 
4. רק בשנים האחרונות, מתחיל להתפתח קונצנזוס מצד בכירים אמריקאים, ארגונים יהודיים בארה"ב ודרישה ברורה יותר של הממשל הישראלי.
5. הפעילות של פולארד נתונה במחלוקת - האם העביר מידע רק לישראל? מה היו המניעים שלו? האם הביא לפגיעה בסוכנים אמריקאים או פגיעה בביטחון ארה"ב? אלו שאלות שקיימות ויש מספר תשובות עליהן, ולא חכמה להסתפק רק בדעה ארגון שפועל למען שחרורו. 
6. יש שטוענים שמדובר בעונש לא פרופורציונאלי - ומתבססים על השוואה של שנות המאסר ביחס לאנשים שנשפטו על דברים דומים. זה לא בהכרח נכון, יש כמות לא קטנה של אנשים במצב דומה שנמצאים במאסר עולם ללא חנינה כמו אולדריץ איימס. 

ואולם, לאחר דברי הרקע. 
הראיה המצויה היום, היא שמדובר ביהודי, ישראלי, שפעל למען ישראל, במדינה ידידותית. מה עוד שמדובר בתקופת מאסר ארוכה של 29 שנה. 

האם ראוי לשחרר אותו? 
ולו רק משיקולים הומניטריים? 
האם ראוי להפוך אותו לגיבור ישראל ולשלוח את הציבור לצאת ולהפגין וללחוץ פוליטית למען שחרורו? 
האם המקרה שלו דומה לאסירי ציון? 
האם היה עיוות במשפטו? 
האם מעורבים פה שיקולים פוליטיים: אמריקאים וישראליים?

לדעתי, זוהי סוגיה מורכבת, שהתשובה אינה כל כך פשוטה כמו שיש כאלו שרוצים שנאמין.
מה שכן, הכתובת היתה על הקיר. הטיפשות של ישראל בכלל לשתף פעולה עם פולארד, הן דרך "המקצוענים" בשטח, והן דרך "הדרג הפוליטי", היא זו שיצרה את הברוך הזה, ופולארד מעבר להיותו קרבן של ההחלטות והבחירות של עצמו, הוא גם קרבן של אדם שנפל בין הכיסאות בהבטחות שווא תמימות של אנשים שדיברו ללא כיסוי עם אינטרסים שונים משלו.

ועכשיו תשאלו אותי, מה המסקנה? מה בפועל צריך לעשות היום? 

אז אני חושב שצריך להסתפק בתפילות למען בריאותו ולמען שחרורו.  
ואני לא תומך נלהב בפעילויות מעשיות למען שחרורו, אם כי, גם לא מתנגד.
וצריך להוסיף לתפילות "היגיון בריא" לאלו שעוסקים בנושאים ישראלים רגישים.      
   
 

מבחינתי הדברים הרבה יותר פשוטים.

מדובר ביהודי שפעל למען עם ישראל ובגלל זה הוא היום בכלא - ובמצב רפואי לא משהו.

מצוות פדיון שבויים היא בהגדרה הלכתית עולה על כל שאר המצוות,

ועושים למענה בדיוק כמו שעושים למען אדם שהולך להירצח.

את כל הטיעונים שהזכרת אנחנו צריכים לדעת רק בשביל להבין שהמאבק הרבה יותר מסובך ממה שנראה לנו,

הם לא משנים בכי הוא זה את הלהט שצריך להיות לנו כדי לשחרר אותו.

דבר נוסף: יש לי אמונת חכמים (לפחות קצת),

ודברים שעשה ואמר הרב מרדכי אליהו זצ"ל ור' אברום שפירא זצ"ל,

מסספיקים בשבילי כדי שארצה לפעול למען שחרורו.

לצערי הרב אני לא מוכן להשתתף בפעילויות של המטה שלדעתי מנציחות את הישארותו בכלא.

איך צריך לפעול?

רק אומר שצריך ייעוץ משפטי לפני ולקרא את הספר 'ספורה של הליגה להגנה יהודית'

שנכתב על ידי הרב כהנא.

אפשר אולי להסתפק בספר שאשתו, ליבי כהנא, כתבה עליו.

פעילות דוגמת זו של המטה תהיה חשובה במקביל לפעילות של משהו כמו הליגה.

כרגע הפעילות שלהם לצערי רק מוציאה את הכוחות של אנשים שיכלו לפעול הרבה יותר.

אם תפשט ותגביל את ההלכה לתחום הפרט בלבד, ניחא. אבל יש גם את תחום הכלל והלכות מלכים ומלכויות שהופכות את הכול למורכב וגדול יותר. 
לא מספיק לטעון שמדובר ביהודי, ולכן יש חובה להציל אותו בכל מחיר ובכל מצב ועל כל יהודי ויהודי, ובכל זמן. זהו עניין מורכב, בדיוק כמו גלעד שליט, ומקרים מקבילים, בשונה מהנחטף הקלאסי תמורת כופר באירופה של ימי הביניים והשותי"ם. 

אין לי בעיה שתגיד ששני הרבנים הללו הם רבותיך, ואתה פשוט הולך בדרכם מבלי להרהר בכל דבר ועניין כולל סוגיית פולארד . זה מייתר את כל הצורך בדיון, וכל אחד ילך אחר רבותיו.
 
לגבי דרכי פעולה. 
לליגה היו שתי מטרות: 
1. להעביר את הסיפור לכותרות ולדף הראשי של כלי התקשורת. 
2. ללחוץ בצורה פוליטית על הגורמים באמצעות פגיעה באינטרסים שלהם. 
אתה מוזמן להסביר איך זה יעזור במקרה הנ"ל שהוא מפורסם ומוכר בישראל וארה"ב, ושהאינטרס נמצא בידיים של בכירי הממשל האמריקאי לדורותיה. אבל בכל מקרה, אתה מוזמן להסביר למה אתה מתכוון, ולא להסתפק בניתוח שלי. 

מסכים שהפעולות של המטה הן מיותרות, ומאפשרות את ההכלה של הסיפור על ידי שחרור קיטור.  

 



 

האם 'הכלל' מעדיף שהוא ישאר בכלא.

אם ראש הממשלה חושב שזה יפגע באינטרסים של ישראל אם היא תפעל בעצמה באופן גלוי לשחרורו, סבבה, הוא לא יעשה את זה. אבל אני בתור אזרח קטן ועוד הרבה אזרחים קטנים יכולים לפעול בלי שזה יזיק בכלל לעם ישראל.

לא תוכל להיות שום טענה כלפי מדינת ישראל כשמי שפועל זה אזרחים על דעת עצמם, בכל זאת דמוקרטיה.

אחרי כל מה שטענת, לא הבנתי מדוע לא נכון לפעול למען שחרורו.

גם בזמן הליגה סיפורם של 'אסירי ציון' היה ידוע.

אין בעיה של ידיעה, יש בעיה שזה לא נושא בוער!

אם השטח בוער על נושא מסויים הוא מחייב התייחסות של כולם.

מה שצריך לעשות זה בהחלט לפגוע באינטרסים של אמריקאים,לאו דוקא לעשות את זה בארץ.

דוגמאות לסוגי פעילויות אפשריים:

(כמובן שצריך יעוץ משפטי לפני כן והכל בהתאם לחוקי התורה)

לארגן קבוצות של מאות אנשים שמתקשרים בו זמנית לקו טלפון מסויים של שגרירות, קונסוליה, שגריר, ג'ון קרי וכדו'.

זה אמור להפיל את הקווים. (נכון לפחות לגבי הצורה שבה הם היו פועלים לפני שנים בודדות - צריך לבדוק)

לדאוג ששהותם של אנשי דיפלומטיה ושגרירות אמריקאים בכל העולם לאו דוקא בארץ, תהיה לא נוחה.

צריך לחשוב אפילו על גרימת נזקים ועצבים לסחר האמריקאי.

(לכל הדברים האלו יש דוגמאות בספר "סיפורה של הליגה")

לגבי היותו אמריקאי כבר היו דברים בהקשר ריגול האטום לסובייטים שנגמרו בפחות

ועוד שלגבי מקרה כגון פוקס שהוא אזרח אויב שקיבל מעמד גבוה ובגד לכאורה אמור להחמיר

והוא קיבל 14 שנים (לגבי בני הזוג רוזנברג יש ביקורת על פסק הדין במוגזם

ויש שתולים את זה באנטישמיות ושם מדובר באדם שניהל רשת שלמה של ריגול)

לגבי היותו קלף פוליטי - זו אחת מסיבות המחאה שהתעללות באדם כדי לסחוט מדינה ידידה

זו לא התנהגות ראויה

לגבי העברת מידע לארצות אחרות גם במשפטו הכי רחוק שהגיעו היה שמידע דלף לסוביטים

וגם בזה לא הוצגו ראיות גלויות וכיום יש קונסנזוס שזה אינו נכון (גם בויקי באנגלית) לגבי מניעים 

בפסק הדין נגדו נכתב שלא היו מניעים כספיים

לגבי איימס - כאן בדיוק המחאה שריגול למען מדינה ידידותית (במיוחד על פי הטענות שהמידע היה אמור

להיות מועבר לישראל בכ"מ) הוא לא כמו ריגול למען האויבת בגדולה ביותר (ברית המועצות)

עוד יש טענה שארה"ב הפרה התחיבות בע"פ לישראל שהוא ישוחרר אחרי 10 שנים (כך טוען רפי איתן)

גם העובדה שלא קיבלו את הסכם הטיעון אפילו לא חלקית מוסיפה לבעיתיות של ההתנהגות האמריקאית

האם הפיכתו לאסיר ציון מועילה לו? זה דיון אחד. האם מגיע לו התואר?  הוא הקריב הרבה למען ישראל

למה שלא יזכה לתואר ( גם אסירי ציון הוי אזרחי ברהמ"ע). 

לגבי היותו אמריקאי - זה בא להסביר שני דברים
1. זה לא עניין ישראלי, אלא אמריקאי פנימי. 
2. מגיע לו מאסר עולם על בגידה  (ולא ריגול). אא"כ יש סיבה פוליטית לשחררו מוקדם יותר, בגלל אינטרסים של שת"פ בין מדינות. 

קלף פוליטי - ראוי זה עניין של דעה. אבל אינטרסים זה בהחלט שיקול מרכזי ביחסים בין מדינות. 

מה הוצג במשפט - חשוב, אבל לא בלבדי. תזכור שצריך לקחת בחשבון את בכירי הממשל האמריקאי ויחסם לפרשייה. בסופו של יום, מעבר למשפט, זה גם מה שראש המודיעין האמריקאי חושב, וכו . ההתבטאויות של הבכירים האמריקאים מכילים את כל מה שצריך לדעת על היחס האמריקאי לזה, ולא רק הקצת של בית המשפט. 

רפי איתן הוא לא מקור מהימן. הוא על תקן הבעייתי בכל הסיפור. שלא לדבר על קבלת ההחלטה לשת"פ עם פולארד. נדמה שהרבה כאב ראש הוא עשה לדרגים הבכירים, ובמיוחד הפוליטיים בפעולותיו. 

 

נ"ל שזו היתממות לקרוא לעניין אמריקאי פנימי. ישראל מעורבת עמוק בעניין

וכמו שכתבת בעניני מדינות אינטרסים משחקים את עיקר הענין.

לגבי מאסר עולם על בגידה חלק ממרגלי האטום שהיו אזרחים לא נשפטו למאסר עולם

קשה להאשים אותו בבגידה כיוון שפעולותיו לא היו כנגד ארה"ב אלא בשביל מדינה ידידותית

חלק מהמחאה הוא שאנשים מרגישים שהיחס שישראל מקבלת מארה"ב

בנושא הוא לא של ידידה אלא של ואסל שמחזיקים בבני ערובה שלו

וההרגשה שכאן צריך ללחוץ כדי לשנות את הגישה הזו

קשה לי להאמין שאם היו ראיות חותכות שפגע בביטחון ארה"ב הם לא היו מופיעות במשפטו

הרבה יותר מסתבר שדברי הגורמים נאמרו כדי להצדיק מוסרית את גזר הדין

ולא להציג בפומבי שיש כאן עונש לישראל.

אני מסכים שהוא לא מקור מהימן אבל בצירוף לזה שגם היתה עיסקת טיעון

וגם שבמשך רוב הזמן לא הביע אשמה כלפי מה שקרה, לא נראה לי

שהוא פתאום ממציא סיפור כדי לנקות את שמו שעד עכשיו זה לא הפריע לו 

ואני תמיד תהיתי, האם בכל ההפגנות הגדולות שנעשו פולארד לא התברר לעיניהם

של האמריקאים כקלף מיקוח חיוני כ"כ מול ישראל שחשוב לשמור צמוד לחזה.

(ולא לשחרר בשלב מוקדם כלשהוא כצעד של רצון טוב)

אבל לגבי "האם ראוי לשחרר אותו" -

האם מישהו כאן לא רוצה שישתחרר?

ואם כן - מדוע?

אבל הבעיה היא שזה מורכב יותר מיהודי בצרה. 
בדיוק כמו שהמקרה של גלעד שליט היה מורכב יותר. 
אומנם, שניהם תוצאה של מחדל. 
אבל שניהם יהודים יקרים שאנו כאומה דואגים להם. 
האם הציבור הדתי לאומי יצא להפגין למען שחרורו של שליט? (הס מהלזכיר את הנוער) 
לא. הדתיים התנגדו. כמגזר, הייתה התנגדות רבה. 
למה? האם משום שהם לא רצו את גלעד שליט משוחרר? 
איפה היו אז כל מצטטי המקורות של שחרור בני ערובה יהודים? 
אז בסדר, הם הבינו שיש גם שיקולים נוספים, כמו השלכות, השפעות, ברמה המדינית, ברמה הפוליטית, ברמה הביטחונית, וכו וכו וכו וזה בסדר גמור.
אז למה נראה לכם שהמקרה של פולארד כל כך פשוט.

"יהודי שצריך לשחרר בכל מחיר".
כמה הזעקתם כנגד מחנה התומכים בשחרור שליט.

בנימה אישית, תמיד התפללתי לשחרורו של גלעד שליט.
אבל לקח לי שנים לגבש דעה האם צריך להפגין וללחוץ על הממשלה לשחרר אותו באמצעות עסקה.
גם היום, אני מתפלל לשחרורו של פולארד.
אבל גיבוש הדעה היא מורכבת מאוד ומבוססת על מרכיבים רבים ועמוקים, ולכן אני לא רץ להפגין למען שחרורו, למרות שאני לא מוחה בידי מי שכן. כפי שלא מחיתי בידי המפגינים למען שחרורו של שליט. 

אני מזכיר, החלטתי לחלוק על כותב השרשור, כדי שיהיה לנו דיון והעמקה בסוגיה. 

 
   
 

וגם אם משמעות שחרורו של פולארד הוא גם שחרורם של מחבלים,

בטח בקנה המידה ששוחרר עבור גלעד שליט, יישמעו יותר קולות

שמתנגדים למהלך (ובראשם פולארד עצמו, כפי שחיווה דעתו).

ולגבי הבנה של השפעות - אני לא בטוח שאתה צודק.

הבעיה היתה שם גדולה אולי מכל נסיבתיות מדינית או צבאית -

הכניעה הזוועתית שמהדהדת בצעד הזה של שחרורם

של טרוריסטים לביתם, כגיבורים ולוחמי חופש שידם על העליונה.

כשהציבור, והממשלה בעקבותיו, מאותתים "עייפנו מלהילחם" -

זהו תקדים בטחוני חמור מכל תקדים שתוכל לצייר.

כמעט.

אולי אני טועה ולא זוכר נכון. 
אבל אני לא זוכר את בני עקיבא, האולפנות וישיבות יוצאים להפגין למען שחרורו של גלעט שליט, כפי שאנחנו הפגנו למען שחרורו של פולארד. כמובן שההנהגה הרבנית-פוליטית של הימין התנגדה למהלך. 

מה הטענה שלי?
שמקרה פולארד הוא לא פחות מורכב ממקרה שליט, אלא אפילו יותר מורכב, משום שלא מדובר בדברים גלויים לעין כמו "פרס לטרור", אלא בענייני דיפלומטיה, אינטרסים, פוליטיקה, וכו, נושאים שהרבה יותר קשים להבנה והרבה יותר רחוקים מעין הציבור. 

כמה קל להכריז על החמאס כארגון טרור (צריך להיכנס בהם), להתנגד לשחרור מחבלים (רוצחים עם דם הידיים), בתואנה שמדובר ב"פרס לטרור". ילד בן 4 יכול להבין את המסר. 
מסר שיכול להיות נכון או שגוי, יש לכאן ולכאן. 
מאשר להסביר את היחסים האמריקאים-ישראליים והסיבות בעד ונגד שחרור פולארד כנגזרות מהעניין. או להסביר את הרגישות האמריקאית המיוחדת לעניין. או להסביר איך מדינות מתייחסות בנושאים כאלו. להסביר למה ישראל התכחשה לפולארד בעשור הראשון שלו בכלא, ולמה במשך שנים סרבה לבקש חנינה, וכו וכו

אין לי בעיה שתתפלל למען שחרורו של גלעד שליט ותתנגד להפגנות למען שחרורו שלדעתך פוגעים בכל מיני שיקולים כבדים וחשובים. אני אומר, שהגישה הזו צריכה להוביל אותך גם בהסתכלות על הפרשייה של פולארד, לא משנה מה המסקנות שלך. 
 

אבל האם הימין הפוליטי הלא דתי השלים לחלוטין עם עיסקת שליט ורצה בה?

(כמובן שקצת יותר, כמו בכל דבר)

השיקול אצל גלעד שליט פשוט וברור ומיידי עד כדי יילול היסטרי, כפי שביארתי לעיל.

לא יתכן, פשוט לא יתכן ששיקולים והתדיינויות, מעמיקים ואמיתיים ככל שיהיו,

ששמורות למומחים וליודעי ח"ן ובינה לעיתים -

יְעקרו וינטרלו מכל וכל, כל רצון פשוט ובריא שמתעורר בציבור!!!

אחרת - כדאי שניכנע כולנו ונשתוק...

מה מקום יש לשיח ציבורי, ולדמוקרטיה, בהכרעות בטחוניות שקריטיות לחייו

של כל אחד ואחד מאיתנו?...

זהו התפקיד והאחריות של הציבור להחליט.
ודווקא בגלל זה הציבור צריך להיות "מומחה", הוא צריך להעמיק ולקיים דיונים עמוקים ומורכבים, כדי שיוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר שנראית לו. 
אני לא רוצה דיקטטורה של חכמים או טיפשיים. 

אני קובל על הדיון השטחי בגובה הגרביים בנושא של פולארד.
אז לא, זה לא פשוט. זה נושא רגיש ומורכב מאוד. 
אני מסכים שההחלטה על כל מעשה צריכה להיות בידיים של הציבור. 
אז כדאי מאוד, שהוא ילמד את הנושא הזה לעומק. 
ומקרה שליט סיפק בבואה נהדרת של מקרה מקביל, בו פלאי פלאי המגזר הדתי התנגד להחזרת שליט, למרות שהתפלל לשחרורו. 
 
 

לא רק את הלב, אלא גם את המוח לטובת העניין.

ההבדל בין האמירה הזו ^^^ לבין פסילה על הסף של כיווני פעולה כלשהם

מצד הסברא של "יש פה שיקולים שאין בכוחי להבין, לכן שב ואל תעשה עדיף" -

ברור למעיינים.

אדרבה, יש בהם משום הבעת אי אמון ביכולת של הישראלי הממוצע

מהבאסטה בשוק, להביע את דעתו בסוגיא שרלוונטית לבטחונו האישי והלאומי

ולצפות שלדעתו, בלתי מלוטשת ובלתי מומחית ככל שתהיה (כפי שנדמה לנו) -

יהיה משקל בפועל.

דהיינו, לא עוד "דברים שרואים משם..."

מאן מלכא 

<ר>

וקורטוב ראסמיות נוסף,

אין דבר יותר טוב שיכולתי לקוות לו מהפורום הזה,

כמו דיון אמיתי ומעמיק.

ו....מי שיגיד חופר - יקבל את בראש!!! 

לראות את עוגי נותן למישהוא על הראש!! 

ואוו!! 

ובכן, חברים- חפרתם!! 

|מחכה לראות מה יקרה| |מתייבשת מרוב חיכיון| 

היה כיף לקרוא את הדיון שלכם ביחד 

את והב בסופה

ברוך!

לא ענית לשאלה במקורית של פותח השירשור- 

"אומרים שכשעוברים את גיל 18 סף האידיאלים ובעיקר מימוש האידיאלים - יורד. אז באו נוכיח שזה לא נכון" 

זה טענה קשה נגד חברי פורום מעל 20 --- 

האם ההתנהלות היומיומית שלנו- גרמה לנו להתברגן, להתנוון, ולשכוח את שאר העולם? 

או- שאלה יותר מבוררת - 

האם זה שנכון בשלב הזה של החיים שלנו להתנהל לאיטנו לרגל המלאכה ולרגל הילדים- מונע מאיתנו לעשות פעילויות מעשיות לטובת נושאים כלל-ישראליים? 

כמה מחשבות בנושא
1. כאשר אתה נער, ואין לך דאגות, קל "להיעלם" להפגנות, מאחזים, פעולות התנדבות וכו. הרי כולנו עברנו את התקופה הזו, וזה מה שעשינו. הרי עברנו את תקופת הטרור, המאחזים, גוש קטיף, עמונה, פולארד, בני עקיבא, בריחה לישיבות גבוהות, טיולים, מאחזים, ארגוני חסד, התנדבויות, מה לא? 
2. בנוסף, זו גם תקופה של תמימות. כל ארגון, כל גוף שמחפש כוח עבודה זול מוכר לנו את הלוקשים של האידיאולוגיה. (מה שכינינו בתיכון: דייגים). אז קיבלנו את האמת של כולם, ורצנו להיות המבצעים. 
3. עם ההתבגרות, הרבה מהאידיאלים או דרך מימושם השתנו אצלנו. או שמאמצים אידיאלים חדשים וכופרים בישנים, או שמעדיפים דרכי מימוש אחרים.
4. בנוסף, פתאום אנחנו בעולם דורש וקשה, של לימודים באקדמיה, לעבודה, למשפחה, ואין זמן למותרות כמו אידיאלים.  
5. ואולי גם יש לנו אידיאלים חדשים של התקופה הבוגרת. את המאחז מחליפים במשפחה. את ההפגנות באקדמיה, והרי אלו הם ערכים ולא צרכים, לפי האסכולות של חלקנו. 
6. ומאידך, האם אין פה עייפות? וויתור על אידיאלים? שקיעה בחיי היומיום, באפרוריות הבורגנית של מירוץ החיים אחר המטרות החברתיות של הנורמה. 
7. איפה היא אותה התלהבות של אש קודש, ורדיפה אחר הלימוד שיש בשנים של הישיבה, שמתחלפת לה בשבירת הראש על מתמטיקה באקדמיה, והמזל הוא קביעת עיתים של דף יומי בנסיעה חזרה. 

והרי צדיקה אנחנו מנהלים את הדיון של הקדושה שבטבע כבר שנים, אז לא אכנס אליה. 
אבל אגיד כך, לא המעשים הם החשוב, אלא האש הבוערת והאמונה התמידית שמה אתה עושה זה ערך או צורך, לתועלת הכלל או לתועלת עצמך. וכו וכו. 

 

האש הבוערת והאמונה התמידית במה שאני עושה- שזה הדבר הכי חשוב שדווקא אני אעשה ודווקא עכשיו--- 

עד כמה זה עוזר ליהודי שתקוע בצרות כמו יונתן פולארד? 

איזה דברים ביומיום השיגרתי, הקטן, הפרטי, ה--- הרווי בשליחות של גידול משפחה יהודית חמה ונורמאלית- 

יכול להיות עשיה לטובת האידיאל הזה?

(או כל אידיאל אחר- ע"ע ההודעה שרשמתי שאני מסכימה לאמץ את ציפי ליבני ולתת לה "זמן סבתא" במקום שהיא תכלה את זמנה בהתרוצצויות ושיחות מול אבו-מאזן... אם זה מועיל....  > מעבר לציניות- יש פה מצידי אמירה אמיתית! ) 

ואל תגידו לי- להתפלל

כי זה דבר חשוב- אבל זה עשיה מול השם, לא מול בני אדם 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%90%D7%9C_(%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%94)

גם בלי להיכנס אליו

הייתי יכול לומר פשוט, תשאלו את ריבוזום למה אני מתכוון

או שלא.

כדי לא לנצלש את שירשור האידיאלים, וגם כדי שיראו את זה (מי נכנס בכלל למעל 40 תגובות?!?) אז ככה:

למה לא הלכתי להפגין בעד שיחרורו של גלעד שליט?

אז ככה כל הישיבות, האולפנות, הציבור הדתי לאמי לא היה שם בצורה גורפת, לא רק אני. שאלת למה? אז ככה

ההפגנות לצערינו הרב לא היה\ו בעד שיחרורו של גלעד שליט, מצטער, לא היו הפגנות כאלו! היו הפגנות שקראו לממשלה לשחרר תמורתו רוצחים, להיכנע ללחצים הפלסטינים ולעשת חילוף הזוי כלכך כמו שבאמת קרה.

הדבר היחיד שהוכח אז הוא באדם ישראלי שווה לדעת המדינה שלנו מעל 1000 מחבלים!!! אז למה כשזה מגיע לחיים זה הפוך, דווקא מכאן ניתן ללמוד שכדי להציל אדם יהודי אחד צריך להרוג אפילו 1000 מחבלים (אני מדגיש מחבלים לא ערבים) אבל עם ההוראות פתיחה באש של צהל זה לא תופס.... ואולי גזר דין מוות לרוצחים?  הוא רצח ואם אנחנו כלכך לא רוצים לשחרר אלא עומדים תחת לחץ מדיני - בואו נהרוג מחבלים רוצחים ואז אף אחד לא יוכל לדרוש מאיתנו את שיחרורם... אז נהרוג 1000 רוצחים על מנת שאפילו לא אחד מהם ישתחרר מתי שהוא וירצח עוד יהודי - זאת המשוואה לא?!?

אז אני לא הלכתי להפגין, כמו כל הציבור שהתנגד להסכם כלכך מטופש. לא הולך למקום שקוראים בו לשיחרור רוצחים. אז כן התפללנו, קראנו תהילים באדיקות!!! אתה יודע מה? אפילו עשינו פא"פ  בבתים של אנשים להסביר למה צריך לשחרר אותו אבל לא בכזה מחיר!

אז ברוךש

אתה רוצה לומר לי שיש דימיון בין הלבטים של למה ללכת להפגין לפולארד (דרישה לשיחרור ללא תמורה) לבין למה לא הפגנו למען שליט (ושיחרור 1000 מחבלים)

אני לא רואה את הקשר... תחפש בבקשה דוגמא אחרת

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז