כל המטרה של החדשות זה לייצר קיצוניות (ופחות מסירת מידע). בכל מגזר קיים בעיות. תחשוב לרגע שיעשו כתבה על הרבה אנשים חילוניים שחוזרים בתשובה וננפח את זה ל-"תופעה".

("מי שלא מאמין מפחד ממי שמאמין")

כי נתת קישור לכל המגזין ולא לכתבה ספציפית.

בכל מקרה, יצא לי לעבוד בבתי ספר יסודיים חילוניים והיו הרבה נושאים שחשבתי הרבה איך להסביר אותם לתלמידים ואם יש נושאים שלא כדאי לדבר עליהם, כי חששתי שיגידו שזו כפייה דתית.

ותמיד הופתעתי - לטובה!

המורות היו אומרות את הדברים שלא העזתי להגיד ובשיא הטבעיות!

ברור שזה לצערנו לא מייצג ושזה תלוי אוכלוסיה ומקום, אבל תראה מה הולך במרכזים להעמקת יהדות

שלא יגידו שאני מקלקלת אנשים ומעודדת אותך להיכנס לפורום הזה לא אביא לך קישור, אבל אתה מוזמן לחפש ולשאול אותם ולראות את הכמות שם.

אבל כן, זה קיים וזאת תופעה ידועה- אין לי מושג לגבי היקפה, אבל זאת הבעייתיות שאתה כבר נשוי עם ילדים ורק אז חוזר בשאלה, ומכיוון שגיל הנישואים בציבור הזה צעיר אז הרבה פעמיים קורה שבחורים ובחורות בני 18-25, ואולי יותר נזכרים שזה לא מה שהם רוצים כשהם כבר עם ילדים.

לפי מה שמובא למטה אין שום קשר לחזרה בשאלה!

קיימת בציבור החרדי כמו גם בדתי. 
כמובן שמצד מוסדות המגזרים (רבנים, עיתונים ושות) זה לא קיים. 
זו רק תופעה אחת מיני רבות במגזרים הנ"ל. 
 ב"ה שהמגזרים גדולים, והצרכים מרובים. 
ומי שיכול להוסיף אור בסביבתו ותחומו, טוב יעשה. 

אבל זה חסום לי!

על מה מדובר?

יש כאן כותב שלא יודע מה זה יהדות שמתעצבן על חילונים שהבינו מהי יהדות,

ורוצה שהחילונים יהיו כמו דור הקמת המדינה - יהדות של פולקלור בלי תוכן פנימי ובלי אמונה.

הוא לא רפורמי במקרה?

צריך לשלוח הודעה פעם אחת ושהו, אפילו שכתוב למטה באדום שלא ניתן לשלוח.

משההה!

ב"ה

עכשיו אני מהמחשב, משומה אצלי זה נפתח ישר לכתבה הזו, סליחה עם התבלבלתם,

(או שאני בלבלתי אתכם?<)

 

 

 

"אנו מטביעים את ילדינו בבוץ". האנוסים של החברה החרדית מדברים

מאת: שבתי בנדט, מערכת וואלה! חדשות

יום חמישי, 2 בינואר 2014, 16:00

בני הזוג ששנים הסתירו את הספקות זה מזה, האב שמתגנב לספריה כדי ללמוד פילוסופיה, והצעיר שמגן על המסורת בעודו לועס פיצה עם נקניק - כולם חרדים שהציצו ונפגעו, ועכשיו הם חיים על התפר בין שני העולמות

תגיות: מגזין,חרדים

 

 

 

שפרה ואהרון, הורים לשישה בשנות השלושים לחייהם, מתגוררים בשכונה חרדית ומשתייכים לקהילה חסידית אדוקה. זה שנים שהם חיים חיים כפולים – חרדים כלפי חוץ וחילונים בסתר. "מאז שאני זוכרת את עצמי, כילדה, לא האמנתי באלוהים", מגלה שפרה. "כבר בגן, כשלימדו אותנו את סיפורי יציאת מצרים ומעמד הר סיני זה נשמע לי הזוי. אבל כיוון שגדלתי וחייתי במסגרת הזו, זרמתי. קיימתי כמעט הכל".

לפני כשמונה שנים היא החלה להציץ לעולם החילוני, וכבר לא הקפידה על קיום המצוות כפי שהייתה רגילה. היא הסתירה את העובדה שהיא מחללת שבת - לא רק מעיני הקהילה, אלא גם מבן זוגה ומילדיה. היא לא ידעה שאהרון עובר משבר דומה.

 

 

 

המשפחה לא יודעת. ילדות חרדיות בירושלים (צילום: AP)

 

 

לכתבה הראשונה בסדרה: חיי הלילה הסודיים של האנוסים

התהליך שהוביל את אהרון להתפקרות בסתר נבע מלימוד מעמיק. כמי שכל חייו למד תורה, וגם כיום מקדיש לכך את רוב זמנו, הוא מצא עצמו מאבד אמונה במילים העתיקות. כמו שפרה, הוא החל "לחפף".

רק לפני כשנתיים הם התוודו זה בפני זה. אף ששפרה כבר איבדה את אמונתה, כשהתחוור לה שגם בעלה מצוי באותו המצב, היא לקחה את זה קשה. "בהתחלה, כשגיליתי שבעלי אנוס, נשברתי. לא ידעתי מה יהיה עם הילדים ואיך נצליח להמשיך לחיות בתוך הקהילה החרדית כאשר שנינו לא מאמינים".

עכשיו הם כבר "אנוסים": שותפים לסוד, מבלים בסתר במקומות שהדת מהם והלאה. טועמים מהחיים החילוניים, אף שלבושם וחזותם החיצונית לא מותירים, לכאורה, מקום לספק בזהותם החרדית האדוקה.

הקושי הגדול מבחינת שפרה ואהרון הוא העובדה שהם מחנכים את ששת ילדיהם בדרך שבה הם לא מאמינים. "הבנתי שכל זמן שאנחנו נחיה כאנוסים, אנחנו נשקר לילדים שלנו", אומרת שפרה. "אני סולדת מדרך החיים החרדית, וכשאתה מוביל את ילדיך לאותו המקום, שאתה עצמך כבר לא מרגיש חלק ממנו – זה כואב. זה קורע את הלב שאני צריכה להסתתר מילדיי. למשל, בשבת, אחרי שהם הולכים לישון, אנחנו מסתגרים מאחורי דלת נעולה ורואים סרט במחשב. החלום שלי הוא שאחיה בגלוי כפי שאני מאמינה ואחנך את ילדי בדרך שהייתי רוצה".

אז למה לא לצאת בשאלה ולחיות את החיים על פי השקפתכם?

"יש לנו אחריות על הילדים ועל פרנסתם. בעלי למד בישיבה ובכולל כל חייו. אין לו מקצוע. מה נעשה בחוץ? ממה נתפרנס? אין לנו אפשרות לעשות דבר כזה. אין לי ספק שאם הוא היה לומד לבגרות ורוכש מקצוע הוא היה מצליח מאוד, אבל במצב הקיים, כשאנחנו צריכים לדאוג לפרנסה, אנחנו לא יכולים לממן גם לימודי מקצוע, ולכן אנחנו תקועים, למרות שהיינו מאוד רוצים לעשות את השינוי. זה לא קל בכלל. אני מרגישה שיש לי שתי זהויות ושאני חיה בשני עולמות. כואב לי שאנחנו לא יכולים לצאת מהבוץ שאנחנו טובעים בו ומטביעים בו את ששת ילדינו המקסימים".

בין הכולל לספריית האוניברסיטה

 

החזות החיצונית לא מסגירה. חרדים בירושלים (צילום: AP)

קהילת האנוסים, כמו הקהילה החרדית שאליה היא משתייכת לפחות כלפי חוץ, רב-גונית. ניתן למצוא בה אנשים עם דעות שונות וסיבות מגוונת שהובילו לאותו המצב. חלק מהאנוסים מאמינים עדיין, אך רוצים ליהנות משני העולמות. אחרים אבדו את אמונתם, אך לא עוזבים את הקהילה בגלל קשיים שונים: כלכליים, משפחתיים או חברתיים. המשותף לכולם הוא העובדה שהם הציצו אל העולם שמעבר לחומה האורתודוקסית ואיבדו את תמימותם. רק חלק מהם ישלים את התהליך ויעבור את הגדר, לאחר שיקבל החלטה ויתגבר על הקשיים. עד אז, המחיר שהם עלולים לשלם גורם להם לדבוק בחיים הכפולים.

לאהרון ולשפרה יש זה את זה. דוד, גם הוא בשנות השלושים לחייו ואב לשישה ילדים, מתמודד עם המצב לבדו, ללא תמיכת בת זוגו, שאינו יודעת דבר וחצי דבר על החיים החדשים לו. אנו נפגשים בספרייה של אחת מהאוניברסיטאות בארץ, שם הוא מבלה כמה שעות ביום, כדי לצבור את הידע שחסר לו בגלל הסגירות של הקהילה החרדית.

"אני שייך לקהילה מאוד אדוקה, מכל הבחינות", הוא מספר. "הגישה היא שגבר צריך ללמוד תורה כל חייו. השידוכים הם על פי תו התקן המחמיר ביותר, ולאחר כמה פגישות קצרות כבר קובעים חתונה. הסגירות היא בכל. אתה לא מכיר את העולם החילוני כלל וכלל, ויותר מזה - אתה לומד כל הזמן עד כמה הוא שלילי ושגוי".

דוד החל בתהליך איבוד האמונה לפני פחות משנה, אך הרהורי הכפירה עלו במוחו עוד קודם לכן. "היו לי כמה שלבים של שאלות באמונה, ובכל פעם למדתי את הנושא והשתקתי את הספק. בפעם האחרונה התוודעתי לפורום באינטרנט של חרדים לא מאמינים וזה די עשה לי שוק. לא הצלחתי להבין את זה. מילא חילונים, שלא למדו ולא יודעים. אבל חרדים? השוק הוביל אותי לבדיקה וללמידה עמוקה יותר. התחלתי ללמוד הכל מהיסוד – החל מהתנ"ך וכלה בתורת האבולוציה. די מהר האמונה פשוט נעלמה. הבנתי שמדובר בדברים הזויים ופשוט הפסקתי להאמין".

מאז, מקפיד דוד על קיום מצוות במידה מועטה ככל האפשר ומחלק את יומו בין הספרייה לבין הכולל. "בבקרים אני נמצא שעות בספרייה. לומד הכל - היסטוריה, פילוסופיה, שירה - פשוט הכל, כדי לצבור ידע שחסר לי. אני אדם סקרן ואני פשוט לומד מכל הבא ליד. אחר הצהריים אני נמצא בכולל ולומד כפי שחונכתי, למרות שמלבד ההנאה האינטלקטואלית אין לי שום עניין בלימוד הזה.

"קשה לי שאני צריך להסתיר. אני לא יכול לספר מאיפה אני בא ולאן אני הולך לאנשים הקרובים לי ביותר. כשהבן שלי שואל אותי שאלות בהלכה או למשל כשאני עושה בשבת קידוש, אני לא מחובר לזה, אבל אין לי ברירה".

 

 

"כל פעם השתקתי את הספק". חרדים מתפללים בכותל (צילום: AP)

 

 

השיקול הכלכלי הוא לא היחיד שמשאיר את דוד בעולם החרדי. "אין לי לב לעשות את זה למשפחה שלי", הוא מסביר. "אשתי שאני אוהב אותה והילדים שלי לא יודעים דבר. גם אם אשתי הייתה זורמת איתי אני מפחד לטלטל את ילדיי לחוויה כזאת, אין לי מושג איך הם יתמודדו עם זה". דוד חושב גם על משפחתו הרחבה. "הקשר עם המשפחה מאוד חזק, ועל דבר כזה אין כפרה. ברגע שאנחנו עושים את הצעד, אין דרך חזרה. הם יושבים עלינו שבעה וזה לא פשוט בכלל. אני כל הזמן שואל את עצמי אם זה שווה".

לא קשה לחיות בשקר?

"מה זאת אומרת שקר? לחיות במקלט בזמן מלחמה זה לחיות בשקר? לא, זו המציאות. גם המצב שבו אני נמצא הוא המציאות וצריך ללמוד לחיות אתו. אני לא ידוע אם אני אשאר במצב הזה כל הזמן, אבל בינתיים אני חי את החיים ואיפה שאפשר עושה מה שנכון לי כשהמשפחה לא רואה ובינתיים ממשיך לשחק את המשחק. מה שחשוב מבחינתי הוא שאני כל הזמן זז קצת. בסופו של דבר אולי נעשה את המהלך עד הסוף אבל אני לא ממהר. אני חייב לחשוב ולהתחשב במשפחה. ברור לי שלחיות לעד כמו שחייתי עד איבוד האמונה זה לא רלוונטי. ברור שיהיה שינוי. גם ברור לי שבסופו של דבר אצא לעבוד, למרות שמבחינת המשפחה זה לא צעד פשוט. החלום שלי הוא שנוכל לעבור לצד החילוני, אבל אני לא בטוח שהוא ריאלי כל כך. ימים יגידו".

חשוב לדוד להדגיש שהאנוסים הם לא סתם חרדים נהנתנים. "כדי ליהנות ממסיבות וממנעמי העולם המערבי לא צריך לאבד את האמונה. יש חרדים שרוצים לטעום גם מהתרבות החילונית והם עושים זאת. האנוסים הם אנשים שאיבדו את האמונה, זה מצב שהגענו אליו ואין מה לעשות בנידון. אני מאוד מקווה שההנהגה והציבור החרדי יבינו שמדובר בתופעה ובתופעה נרחבת וילמדו להשלים עם זה ולא להילחם בזה כי זה חסר סיכוי והופך את המצב קשה יותר לכל הצדדים".

"אף אחד לא מחכה לי בצד החילוני"

 

שניאור, אב לארבעה ילדים, חי בשכונה חרדית ומגדיר את עצמו כופר גמור זה כמה שנים. הוא לא מתפלל, לא מקפיד על כשרות ומבחינתו קיום מצוות הוא דבר מיותר לחלוטין. אשתו יודעת על דעותיו ומקבלת אותן אף שהיא דתייה. במקומות שבהם הוא לא נדרש לכך, הוא לא מקפיד על אף מצווה, אף שחזותו חרדית לגמרי. שלא כמו שפרה, אהרון ודוד, שניאור לא מצוי בקונפליקט. הוא פשוט נהנה מכל העולמות. "אני לא מבין מה התועלת בלחזור בשאלה, בשביל מה לעשות צעד כזה. הרי לא מרוויחים שום דבר. כל מה שאני רוצה לעשות אני יכול לעשות, ובנוסף אני לא מאבד את הקהילה שאליה אני שייך ואת המשפחה".

 

 

"למה לוותר על הקהילה ועל המשפחה?". חרדים בירושלים (צילום: AP)

 

 

שניאור מדלג בין העולמות בכל הזדמנות אפשרית, בארץ ובחו"ל. כמעט מדי שנה הוא טס למדינה זרה ומתנהג כפי שהוא רוצה. "אם אני רוצה לאכול לא כשר אני יכול לעשות זאת במקומות מסוימים, אם אני רוצה ללכת לפאב גם זה אפשרי. אין טעם לטרוף את כל הקלפים. אני אוהב את הקהילתיות בציבור החרדי, למה לי לאבד את זה", הוא ספק שואל ספק קובע.

"איפה אפשר למצוא חיי חברה כמו בציבור החרדי? מדי שבת אנחנו נפגשים בבית הכנסת. אחרי התפילה עושים קידוש, אוכלים ומדברים. אין דבר כזה בציבור החילוני. אני אוהב את זה ולא מוצא סיבה להפסיד את זה. בצד החילוני אף אחד לא מחכה לי, והקשיים הרבה יותר גדולים ליוצאים בשאלה כך, שאין בזה שום יתרון וחבל לעשות את הצעד הזה". לדבריו, הוא יוכל להמשיך לחיות כך, ללא תסכול, כל ימי חייו.

אונליין בשבת

 

להט של בחור ישיבה. צעיר חרדי בביעור חמץ (צילום: AP)

הפגישה הראשונה עם זלמן, גרוש ואב לשניים בשנות העשרים לחייו, נערכת בביתו בשכונה חרדית. בעוד כמה שבועות יתקיימו הבחירות לרבנות הראשית והנושא נמצא בכותרות. זלמן מזמין לנו אוכל. לאחר התלבטות קלה, ההכרעה נופלת על פיצה. עם נקניק. תוך כדי אכילת בשר וחלב הוא מסביר בהתלהבות של בחור ישיבה מדוע כל אברך צעיר שם בכיס הקטן את הרב דוד סתיו, מועמד הציבור הדתי-לאומי לתפקיד הרב הראשי האשכנזי.

במשך הזמן שמתי לב שבשבתות הוא מחובר לפייסבוק, ולא בטעות. מאז אנחנו מדברים בטלפון בשבת או מתכתבים במסנג'ר. באחת הפעמים שביקרתי באותו ביום שישי בלילה יצאנו לפאב. כשחזרנו בחמש בבוקר הוא זיהה לפתע את שכנו צועד לבית הכנסת ובתוך שנייה כמעט התקפל מתחת למושב המכונית, כדי לא להיתפס מחלל שבת.

הוא לא איבד לגמרי את האמונה, אלא חש ספק. די ברור לו שבעתיד הוא יחזור לחיק הדת, כי זה פשוט יותר משתלם. "מבחינתי הכל עניין של אחוזים. חמישים אחוז שיש אלוהים וצריך לקיים מצוות וחמישים אחוז שלא. עדיף ללכת על בטוח ולא לחטוא. כרגע מתאים לי יותר ליהנות מכל העולמות ולכן אני נהנה ומבלה, אבל ברור לי שעוד כמה שנים אחזור בחזרה ואקפיד על קיום מצוות. זה נכון שאם אתה נפתח אתה לא יכול חזור לאדיקות הרגילה, אבל בגדול אני אחזור להקפיד".

גם הוא, כמו שניאור, לא מבין למה צריך לבחור בין שני העולמות. "אני לא חושב שהחיים שלי עכשיו מסובכים ומתסכלים. אני חלק מהציבור החרדי, אבל אני עושה מה שאני מוצא לנכון באותו הרגע בלי לחתוך ולהכריע. אני לא מבין את הטעם במעשה כזה, מבחינתי זה סוג של מוחלטות וקיצוניות שאני לא רואה בו שום עניין".

זלמן לא רק מסרב לבחור, הוא גם מגן בחירוף נפש על צדקת הדרך החרדית. "בגדול החינוך החרדי טוב יותר מכל בחינה. זה בא לידי ביטוי בערכים, בחוסר באלימות ובכל הפרמטרים. נכון, גם אני, לאחר שרכשתי, לבד, השכלה רחבה יותר, מעדיף שילדיי ילמדו בחינוך עם לימודי ליב"ה, אבל בהחלט בחינוך החרדי".

בין אם מדובר באיבוד אמונה או ברצון להיפתח לעולמות נוספים אך לשמור על אורח החיים החרדי, האנוסים מתמודדים עם קשיים יומיומיים, כמי שחיים בקהילה סגורה שלא רואה בעין יפה את הפסיעה לכיוון החילוניות. בין אם הקהילה מגיבה באגרסיביות ובין אם בהתעלמות חלקית, מסע ההסתרה הוא לחם חוקם של האנוסים.

"אנחנו חייבים לרקוד בין שני העולמות מאוד בזהירות", מסכם דוד. "בין העולם שאנו רוצים להיות בו, לבין המציאות שבה אנו חיים בפועל, מציאות שנכון לעכשיו אנו לא יכולים לעזוב. זו משימה לא פשוטה והיא מלווה בחששות מתמידים עם ניסיונות זהירים לחיות על פי צו מצפוננו. זה ריקוד לא קל שמעסיק אותנו בכל יום ובכל שעה״.

&lt;img height="1" width="1" border="0" alt="" src="http://googleads.g.doubleclick.net/pagead/viewthroughconversion/1002714599/?frame=0&amp;random=1389199602329&amp;cv=7&amp;fst=1389199602329&amp;num=1&amp;fmt=1&amp;label=TyhRCMGLpgMQ5-uQ3gM&amp;guid=ON&amp;u_h=768&amp;u_w=1366&amp;u_ah=728&amp;u_aw=1366&amp;u_cd=24&amp;u_his=2&amp;u_tz=120&amp;u_java=false&amp;u_nplug=4&amp;u_nmime=8&amp;frm=1&amp;url=http%3A//mag.walla.co.il/item/2708752%3Fpage%3D14&amp;ref=http%3A//mag.walla.co.il/item/2708752%3Fpage%3D14" /&gt;

והם חשודים על שקר...

שסובלים מפיצול אישיות!

נו ב'מת.

זה נשמע כאילו החיים שלהם זה כלא. בן אדם יגיע למצב כזה ולא יתפקר?

וכו וכו וכו 
נכון שהדינמיקה החברתית של המגזר החרדי אינו תואם את זה של המגזר הדתי. 
אבל כאשר מסתכלים יותר לעומק, יש הרבה מה לראות, ולא כאן המקום להאריך. 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל