אבל שיהיה לכם בהצלחה.

כל הכבוד לכם!

אתה שוכח שבחיי נישואים יש מימד כלכלי ואחריות, זה מעבר לקחת ללגור ביחד.

זה מעבר ללגור בדירת שירות או במעונות.

זה נורא נחמד שחברים וטוב להם, אבל לא ראיתי כאן תוכנית אמיתית שהם יכולים להציג להורים, הבנה של מה שעומד בפניהם או אחריות.

כשתהיה כזו אולי יוכלו לשכנע את האבא...

ההורים יעזרו אם יש להם רצון (זה לא טוב בכלל, לבוא בגישה מראש שיעזרו לכם בשנתיים הראשונות), כדאי להשתדל לבדוק באופן ריאלי אם אתם יכולים להסתדר לבד.

ולא קובעים חתונה לפי הגיל במספר (20), אלא לפי בשלות נפשית.

יכול להיות שבמקרה שלכם כדאי כבר להתחתן, אבל ממש כדאי לעצור ולבדוק אם זה המהלך הנכון.

מלא זה לא נימוק לכלום חוץ מללכת בעדר, ולא, זה לא מעיד על חכמה מיוחדת אם בכלל.

יש לכם תוכנית שלא נשמעת רצינית במיוחד, ככה שלמען האמת גם אני במקום האבא לא הייתי רגועה.

יכול להיות שהאחים הגדולים התחתנו מוקדם אבל האב מההיכרות איתם ידע שהם שקולים ורצינים ויסתדרו ולא ישארו תלותיים בהורים, יש סיכוי שאיתכם הוא לא רואה זאת כך שאל תשפטו על כך.

הגיע הזמן לעצור ולעשות שיקולים ולא להתחתן רק כי מלא.....

הם יתחייבו לפניו שידאגו לכם במקרה הצורך.

ויכול להיות שהוא לא סומך על הבן שלו שהוא עצמאי מספיק?! ואולי סתם קשה לו שהילדים עוזבים.

במקרה הראשון- תוכיחו את ההפך: שימצא עבודה, שישקיע בלימודים ובמשפחה שלו.

במקרה השני- תרגיעו אותו ותציעו שתגורו קרוב ותבקרו הרבה.

תראו להם שאתם רציניים, שאתם יודעים להסתדר לבד, זה יקל עליהם מאוד וירגיע אותם

וממש לא אהבתי את הגישה "חוץ מזה שבשנה שנתיים הראשונות ההורים תמיד עוזרים"

אם ההורים לא מוכנים לעזור כ"כ (תשאלי את ההורים שלך אם הם מוכנים לעזור כספית גם אם ההורים שלו לא יעזרו, שתדעו איפה אתם עומדים)

אתם בבעיה רצינית

כדי להתחתן צריך לפחות 3000-4000 ש"ח מדי חודש (וגם אז חיים בצמצום)

שכירות, חשמל, מים, גז, ארנונה, אוכל

זה בסיסי לכל בית

וכדי לרהט בית צריך גם כמה אלפים טובים שיהיו זמנים,

כדי לקנות (ואפילו יד שניה) מקרר, מכונת כביסה, מיטה, ארונות, שולחן וכו'

נכון שיש כאלה שנותנים במתה, אבל לא כ"כ כדאי לגמרי להסתמך עליהם

אם אין לכם את הכסף הזה,

אני יכול בהחלט להבין את אבא שלו שלא מסכים שתתחתנו

לא בא לו לראות אתכם שוקעים בחובות

ויכול להיות שהוא בעצמו לא יכול לשלם את כל ההוצאות האלה עליכם.

מכירה את הפתגם הסיני על "תן למישהו דג-הוא יאכל היום, תלמד אותו לדוג-הוא יאכל כל החיים".

מאוד הגיוני ובצדק שהגישה שלו שתקבלו רק אם בעצמכם תעשו מאמצים לפרנסתכם ולא מלכתחילה להחליט לחיות על חשבון הברון, בהודעות שלך אני ממש מתחילה להבין אותו.

תאמיני לי שמבחינת ההורים שגם בגיל 50 הם היו מפרנסים אותך בשמחה לו יכלו- אבל יש כאן עניין חינוכי עקרוני. וככל שאת כותבת זה נראה שהכל נראה לך קל ונחמד- מה זה כבר ריהוט? ושכ"ד? אז ההורים ישלמו, בקטנה.

לשנות תפיסת מחשבה ומהר.

לא היא זו שצריכה לשנות תפיסת מחשבה!

"העיקרון החינוכי" הראשון במעלה במצב כזה הוא לא לסחוב אותו עוד הרבה.

יש דברים שהם הרבה לפני תואר. חשובים בהרבה - וכן, אפשריים בלעדיו.

מה שאני אומר זה, שאם אתם מרגישים נפשית בשלים להתחתן ושלמים עם ההחלטה - 

לעשות את זה בזריזות.

הכיוון שלכם נכון מאד.

שיהיה בהצלחה, במזל טוב, ובקרוב.

ולא מצאתי את המילה תואר פעם אחת.

יש הרבה דרכים להראות מאמצים לפרנסה שאינם דווקא תואר.

נכון שתואר זה דבר שלפעמים עוזר אבל אל תשכח שיש תארים שלדג' לא עוזרים בכלל לעבודה אח"כ....

להראות מאמצים בא בכל מיני דרכים- מציאת עבודה שתתאים לאדם נשוי שעובד, להחליט שתקופה מסוימת עובדים לפני שלומדים וחוסכים, פריסת לימודים בפתוחה לדג' בדרך שתאפשר עבודה, ואפילו לא חייבים תואר[למה אנחנו בתרבות שכל אחד צריך תואר היום בכלל? יש היום דרכים להתפרנס יפה בלי..].

אבל ההרגשה בהודעות שלה שהכל כל כך ברור וקל- הרי למה יש הורים שיפרנסו אותה גם אחרי שהיא בונה לה בית?

יפה שהם רוצים, אבל יש הרבה תרחישים וכבר ראיתי זוגות שהיו בטוחים שיחיו על ההורים ואח"כ התבדו ולא ידעו מה לעשות כי היו ללא תוכנית כלכלית.

אף אחד לא מציע לסחוב, זה כנראה גם משהו שצריך לחשוב עליו לפני תחילת קשר, אבל זה נורא נחמד שכיף ביחד, בגלל כיף מתחתנים?

הנושא של "תואר" נלקח ממה שהיא הסבירה אח"כ את הגישה של אביו. וחובר לענין הזה.

ההערה העיקרית לדברייך היתה על "לשנות תפיסה", כשה"בעיה", כביכול,כמו כן היא שהיא בונה על כך שההורים יעזרו בשלב ראשוני. וכמו כן על ה"עיקרון החינוכי".

אז אם היה מדובר באמת בסתם מישהי שרוצה לבלות ושההורים ישלמו - צדקת בשני הדברים.

אך כשמדובר במישהי שרוצה להתחתן - שזה דבר חשוב מאד; וכבר בקשר עם מישהו לא זמן קצר - שגם זה חשוב מאד לא לסחוב מכל בחינה; ובמשפחה שכך מקובל בה ואין בעיה כספית עם זה; ובשני חבר'ה חרוצים, ששניהם בתוך ולפני לימודים שאמורים לפרנס (לא "מתכננים לנצח ע"ח הברון"..) -

אז ההתעלמות מזה היא טעות חמורה בשיפוט, לדעתי.

כעת לא מדוב רלפני תחילת הקשר, כך שזה לא רלוונטי וחבל להתייחס כרגע. אבל המחשבה "שכיף ביחד" ובגלל ה"כיף" הם רוצים להתחתן - היא ממש מוטעית לחלוטין.

הם מתחתנים בגלל "כיף" (למרות שהרצון שיהיה כיף מתוך הנישואין אינו פסול. אדרבה, ברכותי לכל עם ישראל..)?...  הם כבר מכירים, ובקשר, ורוצים מן הסתם שיהיה קשר טהור, ולא דבר שאין לו טעם כ"סחיבה" לפני נישואין. לא אמיתי ובעייתי מאד מבחינה יהדותית ובריאותית. חסר תכלית.

ומן הסתם גם כל ה"קשר" שלהם - על אף שהתחיל די צעיר - היה במחשבה להתחתן אם יתברר שמתאים.

אז הם רוצים ליישם את המטרה היחידה שמצדיקה קשר.

 אידיאל גדול ועצום וטהור. יופי.

אז זה לא בגלל כיף מתחתנים. אלא האופציה שירגישו "כיף" (או במילים רגילות: התחושה שהם מתאימים ויכולים להיבנות ולבנות בית ביחד), היא מבהירה להם שאכן זה מתאים וצריך להתחתן.  הכי נורמלי בעולם.

מצטערת, פשוט שכחו להזכיר לנו את זה בסמינריון לחיי משפחה בכיתה יב'.

 כיף כזה אפשר לייצר גם בגיל 14, אחרי שנתיים נמליץ להם להתחתן גם?

תחשוב שבחורה כזו שאין לה מושג איך תתכנן את ההמשך תהיה אמא עושה שנה- שנתיים וצריכה אחריות כלשהי על חייה...

הוא מסתבך מאד מאד אח"כ.

וכמו שאת אומרת - נמליץ להם להתחתן?!

אני פשוט לקחתי את הביטוי שלך, שהציג את דבריהם לדעתי בצורה מעוותת.

והסברתי שלא נכון לומר שהם מתחתנים בגלל ש"כיף"..  אלא כי מן הסתם הכירו לצורך אופציית נישואין (גם אם בגיל צעיר- זה עוד לא 14..), וזה שטוב להם בקשר - הוא סימפטום שאכן זה מתאים.

את הצגת (כך נראה. וכן בתגובתך זו) כאילו ה"קשר" הוא משהו שעומד בפני עצמו. ולא בגלל שהוא "מוצלח" כבר מתחתנים. אני לא מקבל לגיטימציה ל"קשר" כזה.  

"קשר" זה בשביל להתחתן. ואם כבר יש קשר והוא נראה מוצלח - אז זה מה שצריך לעשות.

[ואם שכחו להזכיר דבר כזה בסמינריון לחיי משפחה - אז זה באמת חיסרון. צריך להזכיר שהרגשה טובה אחד עם השני ואופציה להרגשה טובה אחד עם השני מתוך הנישואין - זה חשוב מאד כדי להתחתן.  וגם צריך להזכיר שקשר בין בחור לבחורה, הוא לגיטימי רק בשביל זה, ולכן אינו שייך "בגיל 14"...]

ואגב, הבחורה כאן דווקא נראית מאד אחראית. יש להם תכנון יפה להמשך. ובעז"ה הרעננות שלהם רק תעזור להם (כמובן, לא מביע דעה על עצם המתאימות שלהם להתחתן וכו'  -שהרי אינני מכירם. בזה אני נסמך על דבריה)

צריך לצאת מזה ולראות בודאות מה אתה יכול לעשות, אחרי הכל היום גם הבן של נח דנקנר כבר לא בטוח אם סמך שאביו יכלכל אותו שנתיים.

צריך עצמאיות ותוכניות מעבר.

בגיל 14 לא תמליץ כי אין לך.

ואל תדאג הסמנריון הזה הוא אחד הדברים היותר מיותרים שהייתי בהם.

הסיכוי להוציא תואר שנשואים נמוך בהרבה

אחוז פרישת הנשואים מלימודים אקדמיים גדול בהרבה

זאת אומרת, אחרי שיש את הריהוט והדברים הבסיסיים.

זה לא קל, אבל אפשרי. ודורש השקעה ועבודה מהצד.

הצבא בעקרון עשוי לסייע, שווה לברר.

הקב"ה ציווה על האדם להתחתן לפני גיל 20.

יש כאלה שדוחים את זה היום, כי הם סוברים שהם לא בשלים, אני לא יודע מי התיר את זה, אבל יש בזה הגיון.

אבל היתר של כסף לא נראה לי בכלל.

ואני חושב שאנחנו כאן בעולם כדי לעשות מה שהקב"ה רוצה, זה תפקידינו, וזה מה שצריך להדריך את מעשינו.

לא הרצונות\התאוות\הכיופים וכו'

אז אם זה כסף מול רצון ה', אני מעריך מאד מי שיחליט שהוא בוחר ברצון ה'

מלבד מה שאת ממש מגזימה, בתור אחד שקצת יותר מבוגר ממך (והתחתן בגיל 20...) אני יכול לומר שאי אפשר לתכנן חיים,  והחיים מלאים הפתעות, במיוחד בנושאים האלה

אלא של הבנה למה אתה נכנס.

לא כולם שם בגיל 20.

אני בעד שמי שיודע ורציני ושקול, שיתחתן, אבל גם שיתייעץ במבוגרים שמבינים בזה.

[ויפה שהחלטת שאתה המבוגר...]

לא צריך אותך בשביל זה...

כולם כאן צעירים נורא, אולי שנים שלושה בגיל שלי (ודן שמבוגר הרבה יותר ממני)

אבל אנשים פה לטעמי, הם דתיים ומתייחסים לתורה ברצינות (שלא כמו במקומות אחרים...), וזה העיקר.

זה לא עצוב.

זה יותר בסיגנון של "יזכיר לו יום המיתה"

לנסות לזכור שהעולם הזה חולף עובר, וכל יום שחולף הוא יום שלא יחזור, וצריך להספיק לעשות מצוות כי הדרך בשמים רחוקה והצידה מועטת (כדברי הגמרא)

אם זה זה באמת העניין של הפרנסה אז- איך אתם באמת מתכוונים להסתדר? יש לכם דרך להראות לו שאתם רציניים ואחראים בקטע הזה?

זה ירגיע אותו

לפחות במעט

גיל 65 זה ממש לא זקן מאוד. זה די באמצע החיים...

ההתיחסות אליו בתור זקן שלא מבין אותכם היא קצת צורמת. נשמע כאילו אתם צריכים לשכנע איזה מישהו זקן שלא מבין ענין ומה הוא יודע בכלל..

אולי הוא כן מבין ענין? אולי יש לו משהו חשוב לומר לכם?

לא שאני אומרת לא להתחתן אבל אולי הבעיה תיפתר אם תהיה יותר תקשורת מכבדת.

בהצלחה

אליו.

לא "ראש בראש", אלא איכשהוא אחרת. זה בטח מאוד קשה, אבל אולי אפשר להתייעץ עם רב או דמות אחרת שאתם קרובים אליה, ולנסות להגיע אליו דרך גורם שלישי.

בהצלחה בכל מקרה.

את אומרת שיש לכם שנה לפחות עד שאתם עצמכם תרצו להתחתן- נכון?

אז למה לריב עכשיו את מה שאפשר לריב אחר כך? 

תגידו לו- 

תודה אבא שאתה דואג לנו

אנחנו מקשיבים לך

בינתיים אנחנו רק חברים- ובעז"ה נתחתן כשנראה שיהיה אפשר קצת יותר. 

(מתי? לפי דעתכם- ולא דעתו, אבל גם המימוש של דעתכם תועיל לו קצת...) 

ותורידו את הנושא לגמרי מהדיונים במשפחה

לגמרי

שום ציוץ על חתונה שלכם מאף אחד

שיתרגלו לראות אתכם ביחד, שאתם חברים וזה קבוע. שעוד יבוא יום ויהיה חתונה באופק.... 

למה לכם לריב במשך שנה שלמה - את מה שאפשר לריב במשך חודשיים ולגמור סיפור? 

עיצה מעשית- 

תעשי חשבונות מה עדיף לך- 

לעשות שירות לאומי שנה מלאה- ואז ללמוד- או אולי לעזוב עכשיו את שירות לאומי, להתחיל עכשיו ללמוד סמסטר ב, במקביל לעבוד ולחסוך? 

יש תחומים שדי "חייב" שיהיה לך בקורות חיים שירות כלשהוא -אחרת לא ממש יקבלו אותך.. יש תחומים שלא

יש תחומים שאא להתקבל לסמסטר ב, יש תחומים שזה ייתן לך פור רציני של חצי שנה

יש תחומים שאא לעבוד במקביל ללימודים

יש עבודות שהשכר בהם -הרבה יותר שווה מהדמי כיס+ מענק שמקבלים מש"ל

תחשבי ותבררי- אל תתקעי בקונצפציות 

אין לך ברירה.

או שתקשיבי למאמא ותצאי לעבוד! מה את מתנדבת כשיש לך בית להקים. את רצינית?!

את יודעת כמה קשה יהיה לך לגדל ילד תוך כדי תואר?!

ואולי תוותרי על התואר וזהו? שהוא ילמד ואת תעבדי בשתי עבודות. זה הפתרון הכי מוצלח.

נשמע שטוב לכם ביחד, וכשטוב רוצים להנות מכל העולמות. אבל לא תמיד זה אפשרי.

אתם לא יכולים ללכת ראש בראש מול אבא שלו בלי לעצור רגע ולחשוב למה הוא לא מסכים. להגיד "הוא זקן, עקשן ויש לו דעה" זה אולי נשמע לכם נחמד, אבל מה עם לחשוב "הוא מבוגר, עבר הרבה בחייו, ואולי יש לנו הצעירים מקום קצת של ענווה וקבלה של דברים חכמים"? כן, גם אם הוא בעצמו לא הלך בדרך הזו, וגם אם הוא עלה לארץ.

הוא לא סתם אומר לא. הוא אומר את זה לטובתכם.

קראתי פה את כל התגובות ונתנו לכם עצות טובות- תתחילו לעבוד, תראו לו שאתם יכולים.

ולא מסתמכים על ההורים!!!!! במיוחד לא אם הם לא מסכימים לנישואין.

למה אתם מתחתנים? כדי שיהיה לכם כיף יחד? נישואין זה כיף ונעים, אני לא אומרת שלא, אבל זו גם אחריות גדולה. זה לא משחק ילדים. ברור שיש עניין של ביטחון בקב"ה, אבל אין ביטחון בלי לפחות מינימום של השתדלות, אם לא יותר.

את בשירות ועוד לא בתוך המסגרת של הלימודים? הוא כבר לומד ואתם לא רוצים (ובצדק לדעתי) שיפסיק באמצע? יופי. תחליטו מה עושים מעכשיו, לא מעוד שנה. מה גם שלמצוא עבודה זו עבודה של כמה חודשים בפני עצמה (אני למשל מחפשת עבודה כבר 5 חודשים לצערי...מקווה שיקח לכם פחות אבל אי אפשר לדעת את זה).

את גם אומרת שאחד הדברים שמראים לכם שזה אפשרי הוא שיש לו הרבה אחים, וגם הרבה אנשים בכללי, מתחתנים כששניהם סטודנטים ומצליחים.

יפה. את יודעת מה הם עוברים? מה הם עושים בעצמם? כמה הם חשבו וחושבים כל יום? מה ההורים עוזרים ומה הם, ובאיזו הרגשה? איך זה בכלל ללמוד ולעבוד, או סתם לעבוד? תחקרו קצת, תבקשו עצות מאנשים שעשו את זה, לא סתם להגיד "זה אפשרי". גם לבנות מטוס זה אפשרי, אז אנחנו בהכרח יודעים איך לעשות את זה עכשיו?

אחרי שדאגתם באמת להקשיב לו ולמצוא פתרונות אמיתיים, אז יש מקום כלשהו להציב לו עובדה ולהתחתן. אבל כל עוד אתם לא יודעים מול מה אתם עומדים, ולא באמת עוצרים לחשוב על איך אתם הולכים לחיות לפחות ברמת ההשתדלות המינימלית, קצת ענווה ומחשבה עמוקה לא יזיקו.

ב"הצלחה!

המקרה הזה בדרך כלל מצריך שאלת רב- מה יותר חשוב, כיבוד הורים או להתחתן מוקדם.

אולי תבואו עם אבא של בעלך לרב שמקובל עליו ועליכם ותשטחו את הבעיה?

נראה לי שבנושא כזה עדיף דעת תורה, ולא דעה של אנשי הפורום (לא שאני מזלזלת, ממש לא, פשוט יש נושאים שבהם עדיף לשאול רב). ויש פה גם שאלה הלכתית.

מבחינה הלכתית, אם האב מבקש למנוע מהבן לעשות מצווה כלשהי, אז על הבן לא להקשיב לאב!

והלכה נוספת, האב ממש לא צריך לתמוך כלכלית וגם לא נפשית בבן שלו (בגיל כזה)!

לכן, זה כבר עניין של השקפת עולם, ולא משהו הלכתי...

יש כאלה שגם לעניינים של השקפת עולם הולכים לשאול רב, אני אישית לא תומך בדרך זו (-כל עוד מדובר באדם שלמד תורה, מחובר לתורה ויש לו יראת שמיים), ומי שעושה זאת שיהיה לו לבריאות! <ברציניות>

אם היא רוצה לשאול שני רבנים שיגידו לה תשובות שונות, אז הרב יהושע שפירא ימליץ להם להתחתן, והרב אליקים לבנון ימליץ להם להמתין. (אני משתמש בכוונה במונח 'המלצה' כי זה משהו השקפתי ולא הלכתי)

ונכון שאסור להסיק מסקנות מהפורום, אבל זה פותח כיווני מחשבה מגוונים.

אליקים לא ימליץ להם בשום אופן לחכות שלש שנים...

זה כמעט "לשון הרע" להגיד את זה.....

לא אמרתי שהוא יגיד להם לחכות שלוש שנים, אבל שמעתי אותו טוען שגיל 19-20 זה צעיר מדי.

ממה שאני יודע, לתלמידים שלו הוא מורה להתחתן רק בשיעור ד' (גיל 21-22), גם אם יש להם כבר חברה, הוא אומר לחכות. ואם הבחור מתחתן יותר מוקדם, הוא אפילו מבקש לעזוב את הישיבה. הוא טוען שאם מתחתנים צעירים אח"כ יש הרבה בעיות.

רק הבאתי את דעתו, זה עניין של השקפת עולם, ולא חייבים ללכת דווקא לפי מה שהוא אומר.

לדעתי אל תעזבי את הש"ל, לא נשאר עוד הרבה. זה יכול לעזור בעתיד ובמשכנתא. 

יש כמה אפשרויות:

1. שרק ההורים שלך יעזרו... ואולי זה גם יגרום לאביו בהמשך לרצות לעזור (למרות שלדעתי מלכתחילה לא כדאי לבקש ממהורים).

2. הלוואה - גמחים לשנה -שנתיים (רק אם ממש צריך). 

3. שתדחי את הלימודים עד שהוא יסיים ואז רק תתחילי ללמוד ובינתיים תעבדי.. (נראה לי שבעתודה גם מקבלים כסף).

4. במקביל הכל- לימודים, עבודה של שניכם- לפתוח חסכונות, פקדון שלך מהש"ל, פר"ח, מלגות ועוד...

    הלוואות /ועזרה מהורים שלך ושלו אם יסכימו.  

אתם רוצים להתחתן תצייו עובדה!! 

2-3 שנים נראה לי הרבה זמן לדחות את זה... במיוחד שזה לא בה ממכם והבחור לקראת סיום תואר. 

ב"הצלחה רבה! 

ב"ה

לא בלדחות את החתונה

אלא בלהבין את המקום של הסירוב שלו.

השאלות והטענות שהוא מעלה (לגבי איך תתמודדו כלכלית)- נכונות - והן עולות מתוך דאגה ואהבה לבן שלו.

האם יש לכם תשובות לטענות שלו?

אם לא - אז תחשבו פעמיים. הרי אתם תהיו אלו שתתמודדו עם המצב שאין כסף.

אם כן - מצוין - תראו לו אותם - תראו לשאתם זוג בוגר שיכול לעמוד על הרגליים לבד.

אבל סתם לחשוב שהוא נודניק?

זה לא רציני

אשמח להרחיב את הדיון אם תרצו.

אליסף

[חוץ מזה שאני לא סובל את הביטוי "חבר" ללפני הנישואין.  אחרי שמתחתנים: "היא חברתך ואשת בריתך". זו האמת ההלכתית והמציאותית]

חלילה שתחכו כ"כ הרבה. לא שייך ולא בריא.

אח"כ השאלה מה עושים.

ואני מציע מאד - במחילת כבוד אנשים יקרים פה שבוודאי כוונתם לשם-שמיים - שלא תקשיבו לשום עצות "ריאליות" שמנסות להחליש אתכם.

ואם יש הורים שכדברייך יכולים ומוכנים עקרונית לעזור - אין שום ענין "חינוכי" לדחות חתונה לחבר'ה שממילא מתכוונים ללמוד ולא להתבטל...

תהיו חזקים בדעתכם - וה' יעזור לכם שתוכלו לשכנע גם את האבא.

ההורים שלו, אמא שלך ואתם - זה משקל די חזק.

אולי תעבדו חזק עם האמא שלו, כמובן בדרכי נועם ובלי להתלונן על האבא - והיא תשכנע אותו עם הזמן....

ה' יעזור ותצליחו להקים בית נאמן ויפה בישראל, בקדושה ובטהרה ובקרוב.

וכמובן - לשים לב מאד בינתיים לשמור על כל גדרי הצניעות.

בהצלחה רבה!

כמובן שלא נעים והגון לא לציית לאבא אבל מבחינת ההלכה אמרו שאין בעיה,

סביר שהוא לא יהיה מרוצה אבל אולי הוא יתרכך כשהנכד שלו יישב לו על הברכיים..

אל תתנו לו לעצור אתכם, החיים יקרים מכדי לתת להם לעבור סתם כך, בהנחה שאתם מרגישים מוכנים.

וגם אם יהיה קשה לכם בהתחלה, זה יכול להיות אתגר טוב לזוגיות ולבגר אתכם.

בנתיים אמרת שאתם רוצים לחכות, אז אל תדאגי ותמשיכי לפתח את הקשר בינכם.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב