אבל שיהיה לכם בהצלחה.

כל הכבוד לכם!

אתה שוכח שבחיי נישואים יש מימד כלכלי ואחריות, זה מעבר לקחת ללגור ביחד.

זה מעבר ללגור בדירת שירות או במעונות.

זה נורא נחמד שחברים וטוב להם, אבל לא ראיתי כאן תוכנית אמיתית שהם יכולים להציג להורים, הבנה של מה שעומד בפניהם או אחריות.

כשתהיה כזו אולי יוכלו לשכנע את האבא...

ההורים יעזרו אם יש להם רצון (זה לא טוב בכלל, לבוא בגישה מראש שיעזרו לכם בשנתיים הראשונות), כדאי להשתדל לבדוק באופן ריאלי אם אתם יכולים להסתדר לבד.

ולא קובעים חתונה לפי הגיל במספר (20), אלא לפי בשלות נפשית.

יכול להיות שבמקרה שלכם כדאי כבר להתחתן, אבל ממש כדאי לעצור ולבדוק אם זה המהלך הנכון.

מלא זה לא נימוק לכלום חוץ מללכת בעדר, ולא, זה לא מעיד על חכמה מיוחדת אם בכלל.

יש לכם תוכנית שלא נשמעת רצינית במיוחד, ככה שלמען האמת גם אני במקום האבא לא הייתי רגועה.

יכול להיות שהאחים הגדולים התחתנו מוקדם אבל האב מההיכרות איתם ידע שהם שקולים ורצינים ויסתדרו ולא ישארו תלותיים בהורים, יש סיכוי שאיתכם הוא לא רואה זאת כך שאל תשפטו על כך.

הגיע הזמן לעצור ולעשות שיקולים ולא להתחתן רק כי מלא.....

הם יתחייבו לפניו שידאגו לכם במקרה הצורך.

ויכול להיות שהוא לא סומך על הבן שלו שהוא עצמאי מספיק?! ואולי סתם קשה לו שהילדים עוזבים.

במקרה הראשון- תוכיחו את ההפך: שימצא עבודה, שישקיע בלימודים ובמשפחה שלו.

במקרה השני- תרגיעו אותו ותציעו שתגורו קרוב ותבקרו הרבה.

תראו להם שאתם רציניים, שאתם יודעים להסתדר לבד, זה יקל עליהם מאוד וירגיע אותם

וממש לא אהבתי את הגישה "חוץ מזה שבשנה שנתיים הראשונות ההורים תמיד עוזרים"

אם ההורים לא מוכנים לעזור כ"כ (תשאלי את ההורים שלך אם הם מוכנים לעזור כספית גם אם ההורים שלו לא יעזרו, שתדעו איפה אתם עומדים)

אתם בבעיה רצינית

כדי להתחתן צריך לפחות 3000-4000 ש"ח מדי חודש (וגם אז חיים בצמצום)

שכירות, חשמל, מים, גז, ארנונה, אוכל

זה בסיסי לכל בית

וכדי לרהט בית צריך גם כמה אלפים טובים שיהיו זמנים,

כדי לקנות (ואפילו יד שניה) מקרר, מכונת כביסה, מיטה, ארונות, שולחן וכו'

נכון שיש כאלה שנותנים במתה, אבל לא כ"כ כדאי לגמרי להסתמך עליהם

אם אין לכם את הכסף הזה,

אני יכול בהחלט להבין את אבא שלו שלא מסכים שתתחתנו

לא בא לו לראות אתכם שוקעים בחובות

ויכול להיות שהוא בעצמו לא יכול לשלם את כל ההוצאות האלה עליכם.

מכירה את הפתגם הסיני על "תן למישהו דג-הוא יאכל היום, תלמד אותו לדוג-הוא יאכל כל החיים".

מאוד הגיוני ובצדק שהגישה שלו שתקבלו רק אם בעצמכם תעשו מאמצים לפרנסתכם ולא מלכתחילה להחליט לחיות על חשבון הברון, בהודעות שלך אני ממש מתחילה להבין אותו.

תאמיני לי שמבחינת ההורים שגם בגיל 50 הם היו מפרנסים אותך בשמחה לו יכלו- אבל יש כאן עניין חינוכי עקרוני. וככל שאת כותבת זה נראה שהכל נראה לך קל ונחמד- מה זה כבר ריהוט? ושכ"ד? אז ההורים ישלמו, בקטנה.

לשנות תפיסת מחשבה ומהר.

לא היא זו שצריכה לשנות תפיסת מחשבה!

"העיקרון החינוכי" הראשון במעלה במצב כזה הוא לא לסחוב אותו עוד הרבה.

יש דברים שהם הרבה לפני תואר. חשובים בהרבה - וכן, אפשריים בלעדיו.

מה שאני אומר זה, שאם אתם מרגישים נפשית בשלים להתחתן ושלמים עם ההחלטה - 

לעשות את זה בזריזות.

הכיוון שלכם נכון מאד.

שיהיה בהצלחה, במזל טוב, ובקרוב.

ולא מצאתי את המילה תואר פעם אחת.

יש הרבה דרכים להראות מאמצים לפרנסה שאינם דווקא תואר.

נכון שתואר זה דבר שלפעמים עוזר אבל אל תשכח שיש תארים שלדג' לא עוזרים בכלל לעבודה אח"כ....

להראות מאמצים בא בכל מיני דרכים- מציאת עבודה שתתאים לאדם נשוי שעובד, להחליט שתקופה מסוימת עובדים לפני שלומדים וחוסכים, פריסת לימודים בפתוחה לדג' בדרך שתאפשר עבודה, ואפילו לא חייבים תואר[למה אנחנו בתרבות שכל אחד צריך תואר היום בכלל? יש היום דרכים להתפרנס יפה בלי..].

אבל ההרגשה בהודעות שלה שהכל כל כך ברור וקל- הרי למה יש הורים שיפרנסו אותה גם אחרי שהיא בונה לה בית?

יפה שהם רוצים, אבל יש הרבה תרחישים וכבר ראיתי זוגות שהיו בטוחים שיחיו על ההורים ואח"כ התבדו ולא ידעו מה לעשות כי היו ללא תוכנית כלכלית.

אף אחד לא מציע לסחוב, זה כנראה גם משהו שצריך לחשוב עליו לפני תחילת קשר, אבל זה נורא נחמד שכיף ביחד, בגלל כיף מתחתנים?

הנושא של "תואר" נלקח ממה שהיא הסבירה אח"כ את הגישה של אביו. וחובר לענין הזה.

ההערה העיקרית לדברייך היתה על "לשנות תפיסה", כשה"בעיה", כביכול,כמו כן היא שהיא בונה על כך שההורים יעזרו בשלב ראשוני. וכמו כן על ה"עיקרון החינוכי".

אז אם היה מדובר באמת בסתם מישהי שרוצה לבלות ושההורים ישלמו - צדקת בשני הדברים.

אך כשמדובר במישהי שרוצה להתחתן - שזה דבר חשוב מאד; וכבר בקשר עם מישהו לא זמן קצר - שגם זה חשוב מאד לא לסחוב מכל בחינה; ובמשפחה שכך מקובל בה ואין בעיה כספית עם זה; ובשני חבר'ה חרוצים, ששניהם בתוך ולפני לימודים שאמורים לפרנס (לא "מתכננים לנצח ע"ח הברון"..) -

אז ההתעלמות מזה היא טעות חמורה בשיפוט, לדעתי.

כעת לא מדוב רלפני תחילת הקשר, כך שזה לא רלוונטי וחבל להתייחס כרגע. אבל המחשבה "שכיף ביחד" ובגלל ה"כיף" הם רוצים להתחתן - היא ממש מוטעית לחלוטין.

הם מתחתנים בגלל "כיף" (למרות שהרצון שיהיה כיף מתוך הנישואין אינו פסול. אדרבה, ברכותי לכל עם ישראל..)?...  הם כבר מכירים, ובקשר, ורוצים מן הסתם שיהיה קשר טהור, ולא דבר שאין לו טעם כ"סחיבה" לפני נישואין. לא אמיתי ובעייתי מאד מבחינה יהדותית ובריאותית. חסר תכלית.

ומן הסתם גם כל ה"קשר" שלהם - על אף שהתחיל די צעיר - היה במחשבה להתחתן אם יתברר שמתאים.

אז הם רוצים ליישם את המטרה היחידה שמצדיקה קשר.

 אידיאל גדול ועצום וטהור. יופי.

אז זה לא בגלל כיף מתחתנים. אלא האופציה שירגישו "כיף" (או במילים רגילות: התחושה שהם מתאימים ויכולים להיבנות ולבנות בית ביחד), היא מבהירה להם שאכן זה מתאים וצריך להתחתן.  הכי נורמלי בעולם.

מצטערת, פשוט שכחו להזכיר לנו את זה בסמינריון לחיי משפחה בכיתה יב'.

 כיף כזה אפשר לייצר גם בגיל 14, אחרי שנתיים נמליץ להם להתחתן גם?

תחשוב שבחורה כזו שאין לה מושג איך תתכנן את ההמשך תהיה אמא עושה שנה- שנתיים וצריכה אחריות כלשהי על חייה...

הוא מסתבך מאד מאד אח"כ.

וכמו שאת אומרת - נמליץ להם להתחתן?!

אני פשוט לקחתי את הביטוי שלך, שהציג את דבריהם לדעתי בצורה מעוותת.

והסברתי שלא נכון לומר שהם מתחתנים בגלל ש"כיף"..  אלא כי מן הסתם הכירו לצורך אופציית נישואין (גם אם בגיל צעיר- זה עוד לא 14..), וזה שטוב להם בקשר - הוא סימפטום שאכן זה מתאים.

את הצגת (כך נראה. וכן בתגובתך זו) כאילו ה"קשר" הוא משהו שעומד בפני עצמו. ולא בגלל שהוא "מוצלח" כבר מתחתנים. אני לא מקבל לגיטימציה ל"קשר" כזה.  

"קשר" זה בשביל להתחתן. ואם כבר יש קשר והוא נראה מוצלח - אז זה מה שצריך לעשות.

[ואם שכחו להזכיר דבר כזה בסמינריון לחיי משפחה - אז זה באמת חיסרון. צריך להזכיר שהרגשה טובה אחד עם השני ואופציה להרגשה טובה אחד עם השני מתוך הנישואין - זה חשוב מאד כדי להתחתן.  וגם צריך להזכיר שקשר בין בחור לבחורה, הוא לגיטימי רק בשביל זה, ולכן אינו שייך "בגיל 14"...]

ואגב, הבחורה כאן דווקא נראית מאד אחראית. יש להם תכנון יפה להמשך. ובעז"ה הרעננות שלהם רק תעזור להם (כמובן, לא מביע דעה על עצם המתאימות שלהם להתחתן וכו'  -שהרי אינני מכירם. בזה אני נסמך על דבריה)

צריך לצאת מזה ולראות בודאות מה אתה יכול לעשות, אחרי הכל היום גם הבן של נח דנקנר כבר לא בטוח אם סמך שאביו יכלכל אותו שנתיים.

צריך עצמאיות ותוכניות מעבר.

בגיל 14 לא תמליץ כי אין לך.

ואל תדאג הסמנריון הזה הוא אחד הדברים היותר מיותרים שהייתי בהם.

הסיכוי להוציא תואר שנשואים נמוך בהרבה

אחוז פרישת הנשואים מלימודים אקדמיים גדול בהרבה

זאת אומרת, אחרי שיש את הריהוט והדברים הבסיסיים.

זה לא קל, אבל אפשרי. ודורש השקעה ועבודה מהצד.

הצבא בעקרון עשוי לסייע, שווה לברר.

הקב"ה ציווה על האדם להתחתן לפני גיל 20.

יש כאלה שדוחים את זה היום, כי הם סוברים שהם לא בשלים, אני לא יודע מי התיר את זה, אבל יש בזה הגיון.

אבל היתר של כסף לא נראה לי בכלל.

ואני חושב שאנחנו כאן בעולם כדי לעשות מה שהקב"ה רוצה, זה תפקידינו, וזה מה שצריך להדריך את מעשינו.

לא הרצונות\התאוות\הכיופים וכו'

אז אם זה כסף מול רצון ה', אני מעריך מאד מי שיחליט שהוא בוחר ברצון ה'

מלבד מה שאת ממש מגזימה, בתור אחד שקצת יותר מבוגר ממך (והתחתן בגיל 20...) אני יכול לומר שאי אפשר לתכנן חיים,  והחיים מלאים הפתעות, במיוחד בנושאים האלה

אלא של הבנה למה אתה נכנס.

לא כולם שם בגיל 20.

אני בעד שמי שיודע ורציני ושקול, שיתחתן, אבל גם שיתייעץ במבוגרים שמבינים בזה.

[ויפה שהחלטת שאתה המבוגר...]

לא צריך אותך בשביל זה...

כולם כאן צעירים נורא, אולי שנים שלושה בגיל שלי (ודן שמבוגר הרבה יותר ממני)

אבל אנשים פה לטעמי, הם דתיים ומתייחסים לתורה ברצינות (שלא כמו במקומות אחרים...), וזה העיקר.

זה לא עצוב.

זה יותר בסיגנון של "יזכיר לו יום המיתה"

לנסות לזכור שהעולם הזה חולף עובר, וכל יום שחולף הוא יום שלא יחזור, וצריך להספיק לעשות מצוות כי הדרך בשמים רחוקה והצידה מועטת (כדברי הגמרא)

אם זה זה באמת העניין של הפרנסה אז- איך אתם באמת מתכוונים להסתדר? יש לכם דרך להראות לו שאתם רציניים ואחראים בקטע הזה?

זה ירגיע אותו

לפחות במעט

גיל 65 זה ממש לא זקן מאוד. זה די באמצע החיים...

ההתיחסות אליו בתור זקן שלא מבין אותכם היא קצת צורמת. נשמע כאילו אתם צריכים לשכנע איזה מישהו זקן שלא מבין ענין ומה הוא יודע בכלל..

אולי הוא כן מבין ענין? אולי יש לו משהו חשוב לומר לכם?

לא שאני אומרת לא להתחתן אבל אולי הבעיה תיפתר אם תהיה יותר תקשורת מכבדת.

בהצלחה

אליו.

לא "ראש בראש", אלא איכשהוא אחרת. זה בטח מאוד קשה, אבל אולי אפשר להתייעץ עם רב או דמות אחרת שאתם קרובים אליה, ולנסות להגיע אליו דרך גורם שלישי.

בהצלחה בכל מקרה.

את אומרת שיש לכם שנה לפחות עד שאתם עצמכם תרצו להתחתן- נכון?

אז למה לריב עכשיו את מה שאפשר לריב אחר כך? 

תגידו לו- 

תודה אבא שאתה דואג לנו

אנחנו מקשיבים לך

בינתיים אנחנו רק חברים- ובעז"ה נתחתן כשנראה שיהיה אפשר קצת יותר. 

(מתי? לפי דעתכם- ולא דעתו, אבל גם המימוש של דעתכם תועיל לו קצת...) 

ותורידו את הנושא לגמרי מהדיונים במשפחה

לגמרי

שום ציוץ על חתונה שלכם מאף אחד

שיתרגלו לראות אתכם ביחד, שאתם חברים וזה קבוע. שעוד יבוא יום ויהיה חתונה באופק.... 

למה לכם לריב במשך שנה שלמה - את מה שאפשר לריב במשך חודשיים ולגמור סיפור? 

עיצה מעשית- 

תעשי חשבונות מה עדיף לך- 

לעשות שירות לאומי שנה מלאה- ואז ללמוד- או אולי לעזוב עכשיו את שירות לאומי, להתחיל עכשיו ללמוד סמסטר ב, במקביל לעבוד ולחסוך? 

יש תחומים שדי "חייב" שיהיה לך בקורות חיים שירות כלשהוא -אחרת לא ממש יקבלו אותך.. יש תחומים שלא

יש תחומים שאא להתקבל לסמסטר ב, יש תחומים שזה ייתן לך פור רציני של חצי שנה

יש תחומים שאא לעבוד במקביל ללימודים

יש עבודות שהשכר בהם -הרבה יותר שווה מהדמי כיס+ מענק שמקבלים מש"ל

תחשבי ותבררי- אל תתקעי בקונצפציות 

אין לך ברירה.

או שתקשיבי למאמא ותצאי לעבוד! מה את מתנדבת כשיש לך בית להקים. את רצינית?!

את יודעת כמה קשה יהיה לך לגדל ילד תוך כדי תואר?!

ואולי תוותרי על התואר וזהו? שהוא ילמד ואת תעבדי בשתי עבודות. זה הפתרון הכי מוצלח.

נשמע שטוב לכם ביחד, וכשטוב רוצים להנות מכל העולמות. אבל לא תמיד זה אפשרי.

אתם לא יכולים ללכת ראש בראש מול אבא שלו בלי לעצור רגע ולחשוב למה הוא לא מסכים. להגיד "הוא זקן, עקשן ויש לו דעה" זה אולי נשמע לכם נחמד, אבל מה עם לחשוב "הוא מבוגר, עבר הרבה בחייו, ואולי יש לנו הצעירים מקום קצת של ענווה וקבלה של דברים חכמים"? כן, גם אם הוא בעצמו לא הלך בדרך הזו, וגם אם הוא עלה לארץ.

הוא לא סתם אומר לא. הוא אומר את זה לטובתכם.

קראתי פה את כל התגובות ונתנו לכם עצות טובות- תתחילו לעבוד, תראו לו שאתם יכולים.

ולא מסתמכים על ההורים!!!!! במיוחד לא אם הם לא מסכימים לנישואין.

למה אתם מתחתנים? כדי שיהיה לכם כיף יחד? נישואין זה כיף ונעים, אני לא אומרת שלא, אבל זו גם אחריות גדולה. זה לא משחק ילדים. ברור שיש עניין של ביטחון בקב"ה, אבל אין ביטחון בלי לפחות מינימום של השתדלות, אם לא יותר.

את בשירות ועוד לא בתוך המסגרת של הלימודים? הוא כבר לומד ואתם לא רוצים (ובצדק לדעתי) שיפסיק באמצע? יופי. תחליטו מה עושים מעכשיו, לא מעוד שנה. מה גם שלמצוא עבודה זו עבודה של כמה חודשים בפני עצמה (אני למשל מחפשת עבודה כבר 5 חודשים לצערי...מקווה שיקח לכם פחות אבל אי אפשר לדעת את זה).

את גם אומרת שאחד הדברים שמראים לכם שזה אפשרי הוא שיש לו הרבה אחים, וגם הרבה אנשים בכללי, מתחתנים כששניהם סטודנטים ומצליחים.

יפה. את יודעת מה הם עוברים? מה הם עושים בעצמם? כמה הם חשבו וחושבים כל יום? מה ההורים עוזרים ומה הם, ובאיזו הרגשה? איך זה בכלל ללמוד ולעבוד, או סתם לעבוד? תחקרו קצת, תבקשו עצות מאנשים שעשו את זה, לא סתם להגיד "זה אפשרי". גם לבנות מטוס זה אפשרי, אז אנחנו בהכרח יודעים איך לעשות את זה עכשיו?

אחרי שדאגתם באמת להקשיב לו ולמצוא פתרונות אמיתיים, אז יש מקום כלשהו להציב לו עובדה ולהתחתן. אבל כל עוד אתם לא יודעים מול מה אתם עומדים, ולא באמת עוצרים לחשוב על איך אתם הולכים לחיות לפחות ברמת ההשתדלות המינימלית, קצת ענווה ומחשבה עמוקה לא יזיקו.

ב"הצלחה!

המקרה הזה בדרך כלל מצריך שאלת רב- מה יותר חשוב, כיבוד הורים או להתחתן מוקדם.

אולי תבואו עם אבא של בעלך לרב שמקובל עליו ועליכם ותשטחו את הבעיה?

נראה לי שבנושא כזה עדיף דעת תורה, ולא דעה של אנשי הפורום (לא שאני מזלזלת, ממש לא, פשוט יש נושאים שבהם עדיף לשאול רב). ויש פה גם שאלה הלכתית.

מבחינה הלכתית, אם האב מבקש למנוע מהבן לעשות מצווה כלשהי, אז על הבן לא להקשיב לאב!

והלכה נוספת, האב ממש לא צריך לתמוך כלכלית וגם לא נפשית בבן שלו (בגיל כזה)!

לכן, זה כבר עניין של השקפת עולם, ולא משהו הלכתי...

יש כאלה שגם לעניינים של השקפת עולם הולכים לשאול רב, אני אישית לא תומך בדרך זו (-כל עוד מדובר באדם שלמד תורה, מחובר לתורה ויש לו יראת שמיים), ומי שעושה זאת שיהיה לו לבריאות! <ברציניות>

אם היא רוצה לשאול שני רבנים שיגידו לה תשובות שונות, אז הרב יהושע שפירא ימליץ להם להתחתן, והרב אליקים לבנון ימליץ להם להמתין. (אני משתמש בכוונה במונח 'המלצה' כי זה משהו השקפתי ולא הלכתי)

ונכון שאסור להסיק מסקנות מהפורום, אבל זה פותח כיווני מחשבה מגוונים.

אליקים לא ימליץ להם בשום אופן לחכות שלש שנים...

זה כמעט "לשון הרע" להגיד את זה.....

לא אמרתי שהוא יגיד להם לחכות שלוש שנים, אבל שמעתי אותו טוען שגיל 19-20 זה צעיר מדי.

ממה שאני יודע, לתלמידים שלו הוא מורה להתחתן רק בשיעור ד' (גיל 21-22), גם אם יש להם כבר חברה, הוא אומר לחכות. ואם הבחור מתחתן יותר מוקדם, הוא אפילו מבקש לעזוב את הישיבה. הוא טוען שאם מתחתנים צעירים אח"כ יש הרבה בעיות.

רק הבאתי את דעתו, זה עניין של השקפת עולם, ולא חייבים ללכת דווקא לפי מה שהוא אומר.

לדעתי אל תעזבי את הש"ל, לא נשאר עוד הרבה. זה יכול לעזור בעתיד ובמשכנתא. 

יש כמה אפשרויות:

1. שרק ההורים שלך יעזרו... ואולי זה גם יגרום לאביו בהמשך לרצות לעזור (למרות שלדעתי מלכתחילה לא כדאי לבקש ממהורים).

2. הלוואה - גמחים לשנה -שנתיים (רק אם ממש צריך). 

3. שתדחי את הלימודים עד שהוא יסיים ואז רק תתחילי ללמוד ובינתיים תעבדי.. (נראה לי שבעתודה גם מקבלים כסף).

4. במקביל הכל- לימודים, עבודה של שניכם- לפתוח חסכונות, פקדון שלך מהש"ל, פר"ח, מלגות ועוד...

    הלוואות /ועזרה מהורים שלך ושלו אם יסכימו.  

אתם רוצים להתחתן תצייו עובדה!! 

2-3 שנים נראה לי הרבה זמן לדחות את זה... במיוחד שזה לא בה ממכם והבחור לקראת סיום תואר. 

ב"הצלחה רבה! 

ב"ה

לא בלדחות את החתונה

אלא בלהבין את המקום של הסירוב שלו.

השאלות והטענות שהוא מעלה (לגבי איך תתמודדו כלכלית)- נכונות - והן עולות מתוך דאגה ואהבה לבן שלו.

האם יש לכם תשובות לטענות שלו?

אם לא - אז תחשבו פעמיים. הרי אתם תהיו אלו שתתמודדו עם המצב שאין כסף.

אם כן - מצוין - תראו לו אותם - תראו לשאתם זוג בוגר שיכול לעמוד על הרגליים לבד.

אבל סתם לחשוב שהוא נודניק?

זה לא רציני

אשמח להרחיב את הדיון אם תרצו.

אליסף

[חוץ מזה שאני לא סובל את הביטוי "חבר" ללפני הנישואין.  אחרי שמתחתנים: "היא חברתך ואשת בריתך". זו האמת ההלכתית והמציאותית]

חלילה שתחכו כ"כ הרבה. לא שייך ולא בריא.

אח"כ השאלה מה עושים.

ואני מציע מאד - במחילת כבוד אנשים יקרים פה שבוודאי כוונתם לשם-שמיים - שלא תקשיבו לשום עצות "ריאליות" שמנסות להחליש אתכם.

ואם יש הורים שכדברייך יכולים ומוכנים עקרונית לעזור - אין שום ענין "חינוכי" לדחות חתונה לחבר'ה שממילא מתכוונים ללמוד ולא להתבטל...

תהיו חזקים בדעתכם - וה' יעזור לכם שתוכלו לשכנע גם את האבא.

ההורים שלו, אמא שלך ואתם - זה משקל די חזק.

אולי תעבדו חזק עם האמא שלו, כמובן בדרכי נועם ובלי להתלונן על האבא - והיא תשכנע אותו עם הזמן....

ה' יעזור ותצליחו להקים בית נאמן ויפה בישראל, בקדושה ובטהרה ובקרוב.

וכמובן - לשים לב מאד בינתיים לשמור על כל גדרי הצניעות.

בהצלחה רבה!

כמובן שלא נעים והגון לא לציית לאבא אבל מבחינת ההלכה אמרו שאין בעיה,

סביר שהוא לא יהיה מרוצה אבל אולי הוא יתרכך כשהנכד שלו יישב לו על הברכיים..

אל תתנו לו לעצור אתכם, החיים יקרים מכדי לתת להם לעבור סתם כך, בהנחה שאתם מרגישים מוכנים.

וגם אם יהיה קשה לכם בהתחלה, זה יכול להיות אתגר טוב לזוגיות ולבגר אתכם.

בנתיים אמרת שאתם רוצים לחכות, אז אל תדאגי ותמשיכי לפתח את הקשר בינכם.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.