וחבל להתעסק בזה אלא אם כן רוצים סיוטים..

אגב יש סיפור שקרה קצת לפני זמן הבעל שם טוב שהיה בית רדוף שדים ורוחות בגלל שהדירם בבית הזה ניבלו את הפה והם בראו אותם..

הסיפור כולל תיאורים מדויקים שלהם...

עריכה לבקשת הכותב

חלק א


חלק ב
 

כמובן שהם קיימים במקורות לאורך הדורות השונים, ובדיוק עסקנו בספר של אחד מחכמי אשכנז שכתב על השדים בצפון אירופה. 
אני לא מכניס את הראש שלי בניסיון להכריע בין מקורות, או בין המקורות למדע המודרני, אלא מקבל כפי שהם. 
ואולם, כפי שהעיד הגרי"ד על הגרי"ז, בעולם שלי זה פשוט לא קיים, ולא מהווה חלק מהשיקולים שלי בעבודת ה' או בחישובי המציאות. 
בעיניי, המיסטיקה היא דרך קיצור בניסיון לברוח מהמציאות. השאלה אינה על אמיתותה, אלא על שייכותה והתאמתה ליהודי המאמין שמנסה לעבוד את הקב"ה. 
אילו היו אומרים לי שיש כוח מיסטי שיכול לרפא - כיהודי מאמין, אסור היה לי ללכת אליו, אלא להתפלל לקב"ה וללכת לרופאים הרגילים. הדרך האחרת, אינה מתאימה לדעתי ליהודי המאמין, גם אם היא עובדת ואמיתית. 
זו דעתי ודרכי. 

בעולמם של אחרים? 

ואם הם כן קיימים- מי הם אותה אחרים שראוי להם שיתקיימו בעולמם שדים? 

זה קצת כמו שאנשים מחפשים חוצנים וחייזרים-

ואם יש אותם- אז מה? זה יגרום לאנשים להיות יותר חברותיים למי שנמצא כבר לידם? 

ונ"מ- לעוד קושיה עליך - האם יש מלאכים? האם יש מלאכים בעולם שלך? 

בהרצאות האלה מביאים סרטונים על מחקרים על הנושא(יש שם גם קטעים על רוחות ממש..)

אזהרה:

אני ממש לא ממליצה לראות את הקישורים שצירפתי!

זה ממש מלחיץ (ומקשה על השינה בלילה )

זה רק נועד להראות מחקרים בני ימינו על הנושא..

באמת בסופו של דבר עדיף לא לחשוב על הנושא (ויש סיפור, נדמה לי בגמרא, על אדם שניסה לעשות את ההוראות בגמרא על איך לראות שדים, ואחרי שהוא הצליח הוא השתגע מזה. יש דברים שעדיף לא להתעסק איתם)

אם אתה מעוניין אתה מוזמן להקשיב ולבדוק את המחקרים, אבל תדבר רק אח"כ

ב"ה הארץ שלנו מוגנת

זה ממש להעליב את השדים!

או שזה בהשפעת הוודקה?

כדברי רבינו, תורה כ"ח:

"הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וְהַמְחָרְפִים יִרְאֵי הַשֵּׁם
זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
הֵם מְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מֵהַשֵּׁדִין"

לגבי העבר הרחוק מאוד- אולי, מסתבר שכן

לא רואה צורך בהתעמקות בנושאים האלה, לא מועילים לעבודת השם בכהוא זה

רוב התופעות שיוחסו בעבר לשדים מוסברות בקלות ע"י חוקי הטבע (לדוגמא חשמל סטטי)

ומה שלא, הוא דמיון פורה.

בזמן חז"ל כולם האמינו בשדים ורוחות, כמו שהאמינו שהשמש מסתובבת סביב כדוה"א

לכן זו לא הוכחה שהם קיימים

כמו חייזרים וצלחות מעופפות.

ויש כאלה גם היום שמאמינים ברוחות רפאים ושדים. אפשר לשמוע לא מעט אנשים שדנים בנושא..

יתכן שהכל נובע באמת מדמיון פורה, אבל אי אפשר לומר שזה נחלת העבר..

(ורק הערה- המדע לא חקר הכל. יש דברים שהם נכונים גם אם המדע עדין לא חקר אותם)

ולא לקיום תבוני של אף יצור אחר כמו חייזרים וכו'

למרות נסיונות של עשרות שנים ואולי יותר להוכיח את קיומם.

(יותר קל להראות שרוחות קיימות מאשר חייזרים ועדיין לא הצליחו למצוא בדל ראיה)

לכן סבירות גבוהה מאד שהם לא קיימים

ואם הם לא קיימים היום אז גם בעבר לא היו קיימים, אחרת לאן הם נעלמו?

בקמפוס נוצרי (מנזר וכו')שנקנה עבור ישיבה.(בניו ג'רזי)

היו כל מיני תופעות מוזרות ומפחידות.

בסוף גילו שהסיבה היא עצמות של כומר זקן שנקבר עם קופסה של שתי וערב וכדו' שהוציאו את זה הכול נרגע.

אתה מתוק.

והיום כבר אין לא זוכרת למה  (אויל כי הדורות ירדו או לא יודעת מה)

יש התיחסות לזה בכל מיני מקומות

למשל זה שמבקשים גשם דווקא בליל רביעי בגלל שאז זה זמן שהמזיקים מסתובבים

שהם קיימים ממש

נפגשתי איתם, אתם יודעים

עם אדמין למשל, הוא קיים באמת!!!

רק מעבר להרי החושך. מעבר לקו הירוק ל"ע |שמאלני|

ענק!!! 

רק אלה שפגשתי...

אין בכלל שאלה.

למזלינו, בארץ אין להם שליטה כ"כ.

אבל כאמור אין ענין להתעסק בזה, או כפי שאמר לנו פעם מו"ר הרב לבנון שליט"א (לא בדיוק במילים הללו, כנראה): "יש סביבנו המון שדים ורוחות, אבל אם ה' בחר שלא נוכל לראות אותם, אז כנראה שאין סיבה שנגלה בהם עניין".

אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר (ישעיהו מח, יח) לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו':

תניא אבא בנימין אומר אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי מנייהו הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני כרעי דמנקפן מנייהו האי מאן דבעי למידע להו לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפורייה ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא האי מאן דבעי למחזינהו ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא ולקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק רב ביבי בר אביי עבד הכי חזא ואתזק בעו רבנן רחמי עליה ואתסי.

הרמב"ם הוא דעת יחיד רוב חכמי ישראל לדורותיהם האמינו בהימצואתם של שדים ויש לא מעט סיפורים של גירושי שדים מהאר"י וממקובלים נוספים.

ופטור בלא כלום אי אפשר, לכן בכל זאת, אזכיר כמה נקודות העולות על קצה המזלג:

• דברי חז"ל גדושים על כל גדותיהם באמונה במציאות השדים. המופעים הם בכל התחומים: במדרש, באגדה, ובמיוחד: בהלכה.
• עולה מכך, שאין כל ספק שחז"ל עצמם האמינו במציאות השדים.
• הרמב"ם והמאירי הם מהראשונים שידוע עליהם ששללו את הימצאות השדים. ויתכן שישנם עוד כאלו (יש כמה הוכחות שכנראה גם ר' אברהם בנו של הרמב"ם הלך בדרכו של אביו).
• ניתן לשער שהם גיבשו את דעתם בעיקבות הפילוסופיה היוונית שהייתה מושלת בכיפה באותם ימים (ולגבי המאירי - די לציין את העובדה שהוא שייך לאסכולת חכמי וגאוני פרובנס. ואכמ"ל).
• מכיוון שדברי חז"ל הם בעלי תוקף מחייב, שלילת השדים ע"י הראשונים הנ"ל, מעוררת תמיהה לא קטנה.
• למרות שמצאנו כמה הסתייגויות בקבלת דברי חז"ל מכמה ראשונים, כגון: הרפואות שבש"ס, ובכלל - לגבי הידע המדעי הפזור בש"ס הנטול מהשלכה הלכתית, אלו אינם יכולים לשמש כמענה על התמיהה הנ"ל.
• ואכן, הם ספגו ביקורת לא פשוטה בעקבות כך. הגר"א, כידוע, בביאורו ליו"ד סי' קעז שפך קיתונות של רותחין על דעתו של הרמב"ם, ודחה אותה מכל וכל תוך שהוא משתמש בביטויים חריפים וחריגים ביותר נגד האוחז בדעה זו, ולא חסך את שבט לשונו גם כלפי הרמב"ם עצמו (שלא כדרכו בשאר המקומות).
• ברבות הדורות, נעשו כמה ניסיונות ע"י האחרונים להתחקות אחר דרכו של הרמב"ם בזה, או לנסות ליישבו. חלקם העלו פתרונות מעניינים ויצירתיים כאחד. חלקם לא נמלטו מסבך האילוץ והדוחק.
• בהזמנות זאת ארצה להתייחס לשני נסיונות שהועלו כאן ע"י ידידנו ר' חסדי ה':
  • אפשרות א - כל האזכרות של שדים בדברי חז"ל הם במובן מטאפורי והכוונה האמיתית היא לכוחות הרע בעולם.
    • דחייה: ההסבר הזה יכול לשמש כדיעה עצמאית אך אין בכוחה לתווך בין דברי הרמב"ם לדברי חז"ל. לא ארצה להאריך, רק אציין לכמה מקומות בהם מוכח שחז"ל הכירו במציאות שדים בעלי אופי ישותי: ברכות (ו.) מינייהו הוי, חגיגה (טז.) ששה דברים נאמרו בשדים וכו', מגילה (ג.) אסור לאדם וכו', ועוד עשרות מקומות.
  • אפשרות ב' - אמנם דעת הבבלי שהשדים קיימים, אך בירושלמי אין כל התייחסות למציאות השדים, ויתכן לומר שהרמב"ם העדיף להסתמך עליה.
    • דחייה: ההנחה עליה נשען התירוץ, פשוט איננה נכונה. ראו בירושלמי גיטין (פ"ו ה"ו): אמר ר' אבין המזיקין היו מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות. ע"ש. ומעיון קל שם, ומקבילתו בבלי, אין כל ספק שכאן "המזיקין" באו במשמעות של שדים.

ועוד שלוש נקודות קצרצרות:

• יש להתבונן מה המניע לגיבוש דעתו של האדם. האם הוא לא מאמין בהימצאותם, או לא רוצה להאמין בהימצאותם מסיבות כאלו או אחרות.
• ישנה דעה רווחת, שקיבלה הד רחב גם כאן, שבא"י אין שדים. בניגוד למקובל לחשוב, אין יסוד לדעה זאת בדברי חז"ל, אם כי כן ניתן למצוא מקור מסויים באחד מהספרים.
• שאלת אתגר: מה המקור?

רבנים (מקובלים) בני ימינו אמרו אותה, והם אמרו שכיום אין בא"י שדים. (לא דיברו על פעם, הרי שלמה המלך חי בא"י)

אני לא זוכרת כרגע מי, אבל אם אתה רוצה לחפש זה הכיוון.

(באחד הפורומים - אקטואליה או ארץ מולדת- הזכירו את זה לא מזמן, ונדמה לי שאמרו על הרב כדורי. אבל לא מצאתי את זה כשחיפשתי, אולי זה שרשור שנמחק)

מעבר להיותו בקיא בתורת הנגלה

שמקובלים הם יותר בעלי רוח הקודש וראיה רוחנית

אני לא בטוח שזה נכון

כי תלמיד חכם ירא שמים 

אמור לזכות לרוח הקודש

אבל מצד שני אולי מקובלים מתעסקים ומתענינים בדברים כאלה יותר מאשר תלמיד חכם

שהוא לא מקובל ולכן המקובלים יותר ברי סמכא בתחום הזה

יש גם כאלו שמומחים בקבלה והכונה בדרך כלל לאלו שלמדו אותה לעומק 

אז הם גם רואים דברים שאחרים לא רואים?

זאת אומרת, 

מי אמר שזה זיכך את היכולות הרוחניות שלהם, יותר מאשר תלמיד חכם

שעמל ויגע בתורה לשם שמים וליבו טהור עם בוראו?

אז ראשית הגמרות מלאות מזה ופשוט שבעבר היה 

הרמב"ם ניסה להגיד שזה לא כפשוטו והגר"א התנגד לכך בתוקף (בעלי הקריא לי את הלשון בפנים. לא יאומן)

בכל מקרה כבר בגמ' רואים שהכוח שלהם יורד אני לא זוכרת את התוכן במדויק תסלחו לי :

היתה איזה שדה שהיתה יוצאת בלילות עם 140000 מלאכי חבלה

וערב אחד פגשה את אחד החכמים (לא זוכרת מי אתכם הסליחה)

ושאלה אותו אם עליו נאמר בשמים הזהרו ברבי ... ובתורתו אמר לה שכן וגזר עליה שלא תעבור ביישוב לעולם 

אחרי שהתחננה על נפשה שיתן לה חיים הסכים שהיא תצא בלילות רביעי וליל שבת

(ובגלל זה אמרו שטוב שגשמים ירדו אז כי בגללם אנשים לא הסתובבו בחוץ)

החכמה הזאת לא למדה לקח ונסתה בהמשך להתגרות בעוד אחד מן החכמים והוא כבר גרש אותה מתחום הישוב 

והסכים שתסתובב רק בשדות 

בקיצר אה למדת שתי דברים:

1. היום אין שדים

2. פעם היה

3. איזה כוח היה לת"ח . זה לא שהם יותר מקיימים מצוות או יותר לומדים מאיתנו. זה אנשים אחרים לגמרי

ברור שהם יותר למדו והקפידו

מה שהתכוונתי לומר שת"ח זה לא רק שהוא יותר לומד\יותר מקיים מצוות

זה הוויה אחרת לגמרי 

אבל גם בדורות שלנו ת"ח זה לא רק יותר צדיקים\יותר למדנים זה פשוט הויה אחרת

הלוואי שנזכה...

הדהים אותי הלשון שהשדה פונה לאמוראים: "האתה הוא שעליך מכריזים בשמים הזהרו בחנינא ובתורתו"

ואתה היית אמור לנחש איזה מהשלושה היא לא למדה. 

הפסוק דברים  לב  יז : יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם:

 אומר לנו שהאמונה בשדים היא קשקוש.  ממש כמו שהפסוק ירמיהו י' ב' :

כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:  " אומר לנו שאסטרולוגיה זה קשקוש.

 אבל הדברים האלה נחשבו בכל העולם כעובדות וכמשהו מדעי , אז יהודים ניסו איך שהוא להכשיר את זה.

ממש מעניין לראות שאלו שמקורבים לעולם  סהרורי ומאמינים שאיש שמת הוא חי  והור משיח וכו' מקבלים את  זה שיש שדים ...

תעצור שניה ותפתח את הכרטיס האישי, יש ניקים שלא שווים התייחסות

בכל אופן תהנה.

אני בהחלט לא מאמין בשדים בדיוק כמו שאני לא מאמין בחומר היולי, בצב ענק שהארץ על גביו, בבנות ים ובזה שהשמש סובבת סביב כדור הארץ, אם יש לך הוכחות מדעיות לאחד מהנ"ל אתה מוזמן לשלוח לי אותם ואני אשקול מחדש את עמדתי.

וכמה שאלות לפתיחה (ובינתיים סלח נא לעבדך שאינו נטפל לדוגמאות שהבאת) :

א. בעולם הבא אתה מאמין? בקיום הנשמה? במציאות המלאכים? ככל הידוע לי אין שום הוכחה מדעית לאחד מאלו (ורבים כמותם), ויש המתיימרים לו שאף יש הוכחה להיפך.

ב. אם התשובה לשאלה הנ"ל היא שלילית, עלינו לפתוח דיון חדש מרתק לא פחות. והיה והתשובה תהיה חיובית, אשאל - מה נשתנו אלו מאלו?

ג. האם אתה מבחין בין ידע שעל בסיסו נבנו הלכות לבין ידע תיאורטי? 

אסתפק בזה לבינתיים.

א. כן, לא ידוע לי על הוכחה נגד זה אשמח אם תאיר אם עיני.

ב. אני מפריד בין סוגיות דתיות לסוגיות מדעיות.

ג. לא ברור לי  למה הכוונה, אם אתה מתכוון לשאול על ידע מדעי (כמו לדוגמה האם כינה היא חיה) ואז אני לא כפוף לידע הזה אבל לא אשנה את ההלכה בהתאם לידע החדש.

יש לך דרך לאשש או להפריך את קיומם בניסוי?

לקלל במשך כמה שנים רצוף?

סע לסיבוב במזרח הרחוק כנראה שתמצא כמה.

גם בישראל וגם במזרח הרחוק.

אתה טוען שקיימים יישויות מסוג כלשהו בעלות מאפיינים ייחודיים, שיש להם השפעה פיזית על המציאות.

אם כך, אין שום בעיה להוכיח את הקיום שלהם בכל מקום.

אתה צריך להראות שאפשר לחזור על הניסוי בכל נקודת זמן באותם תנאים ולקבל תוצאות זהות.

לכן אתה צריך לדוגמא לקחת פעולה מסויימת מאחד הסיפורים שלך (שאמורה לקרוא לשדים), לבצע אותה ולתעד במצלמה או במכשור אחר את השדים המגיעים.

תצטרך לעשות זאת מספר פעמים כדי להראות שלא מדובר בשגיאה.

אשמח לראות תוצאות

בהצלחה

או לפחות בתחומים מוגדרים היטב.

למשל כח הכבידה תקף רק בתחום כדוה"א, 

איך הצליחו להנחית חללית על הירח בפעם הראשונה? כי יודעים את החוקיות בכל מקום לפי התנאים שלו.

ברור שלא כל חוקי הטבע ידועים למדע. לפי מה שכן ידוע אין שום דבר שקשור לשדים ורוחות.

אתה מוזמן לעשות ניסויים ולהוכיח את קיומם לפי מה התיאור שלי. כלומר לתעד קיום של שדים וגם להראות חוקיות בהתנהגות שלהם

אתה מגדיר מרחב שאנחנו לא מסוגלים לראות ולחוש, ושואל האם אנחנו יכולים לדעת מה קורה שם.

זה טיעון מעגלי.

מה שאני כן יכול להגיד לפי מה שאני יודע,

שבכל מקום שאני כן יכול לדעת מה קורה אין שדים ורוחות

אם רק תדייק את הניסוח ל: "בכל מקום שאני כן יכול לדעת בחמשת החושים מה קורה, אין שדים ורוחות".

ואני משער שגם אתה תסכים איתי

שיתכן שקיימים מקומות שאתה לא יכול לדעת מה קורה בהם בחמשת החושים, ושם יתכנו קיומם של שדים ורוחות.

זה די ברור שאם הם קיימים, זה לא במרחב הזמן-חלל שאנחנו מכירים.

יש היום מכשירים מאד מדויקים לקליטת כל סוג של קיום

ברגע שאתה טוען שיש לשדים השפעה פיזית על המציאות צריכה להיות להם השפעה כלשהיא גם במכשירים האלו, ועדיין לא מצאו כזו

שמותאם  לבדיקת שדים

מתי תהיה להם השפעה על המציאות

והם יכולים לבחור אם לחשוף את עצמם למכשירים

(מעבר לכך שברור לשנינו שבעתיד המכשירים יהיו מדויקים בהרבה, 

הרי זה ברור שלא הגענו לשיא היכולת הטכנולוגית של האנושות,

מה שאומר שהיום קיימים דברים שאנחנו לא יכולים לקלוט ובעתיד כן נוכל)

בקיצור, 

אתה לא יכול להוכיח שהם לא קיימים

רק לומר שאע"פ שיתכן שהם קיימים, אתה נוטה לחשוב שהם לא קיימים. 

מקובל עליך?

אין לי בעיה להגיד שיש שדים שאני לא יכול להוכיח את קיומם.

רק מוסיף שגם אם הם קיימים אין להם שום השפעה על המציאות הפיזית.

(אם אתה אומר שכן אז ההוכחה עליך)

אני טוען שיש להם השפעה כשהם בוחרים בכך 

ואני מסכים שכדי שתהיה מוכרח לקבל את זה

אז אני חייב להוכיח לך

אבל כל עוד לא הוכחתי לך

אתה חייב להודות שיתכן שיש להם השפעה, ויתכן שלא

עד שתוכיח שלא.

סבב?

ובנוגע לשורה הראשונה, 

שמח שהגענו להסכמה בעניין זה

(שזה די מרשים לאור העובדה שאני כל כך מאמין בזה ואתה כל כך לא....)

אם הם משפיעים פיזית אפשר לתעד את זה בצורה כלשהיא.

אני טוען שהם לא משפיעים על כלום ולא ניתן להרגיש אותם (שזה בעצם הגדרה ללא קיימים)

שיפעל ברגע ובמקום המתאים

דבר שלא יכול להתרחש אם הם לא יבחרו בכך.

תסכים איתי שהעובדה שזה לא תועד לא מוכיחה שהם לא קיימים

אלא רק שיתכן שהם לא קיימים, ועדיין יתכן שהם כן. 

ז"א שהעובדה שזה לא נמדד לא מוכיחה כלום...

אתה מגדיר משהו בצורה שאי אפשר להוכיח או להפריך אותו.

ולכן אני לא יכול להסכים או לא להסכים איתך

אני מסכים שיכול להיות שהם קיימים במישור אחר, והם לא משפיעים בכלל

אתה אומר שהם כן משפיעים - תוכיח בבקשה

הם יכולים להיות קיימים בלי השפעה אלא אם הם בוחרים בכך וכולם בלי יוצא מהכלל בוחרים בזה רק במקרים (ובהמון מקרים) שלא יוכיחו את קיומם לקהילה המדעית.

מסתבר? לי לא.

דמיונות

לכל דבר בטבע יש חוקיות, וגם יצור תבוני לא יכול לעשות משהו בלי להשאיר עקיבות שיסגירו אותו באיזושהיא צורה

מה התוצאות של פגישה איתם?

ה' ברא אותם באופן כה שהם יהיו כמה שיותר נסתרים

כל דבר שניתן לראות בעיניים אפשר לתעד

כרגע אין שום תיעוד של שדים

מה שכן יש זה המון דמיונות וסיפורים

כי הוא ישתגע...

בנוסף לכך הם לא גשמיים במובן שלנו - למשל הם יכולים להחליף דמויות בלי בעיה וכדו

שיתכן שהם קיימים והם משפיעים על המציאות

ויתכן שהם לא. 

אני אומר שהם משפיעים אבל לא יכול להוכיח ולכן לא מצפה ממך להאמין (וגם לא חשוב לי שתאמין, ובכלל לא משנה לי אם הם קיימים או לא, אבל זה עניין אחר)

אבל מה שחשוב לי זה שתקבל את השורה הראשונה של הודעה זאת. האם יש לך סיבה שלא לקבל?

ברור לי שאם יש לשדים השפעה במציאות, לא הייתה בעיה להוכיח את זה

קח למשל כל סיפור מהשרשור הזה, ניתן בקלות לאמת או להפריך אותו.

מכיוון שלא הצליחו לאמת אף סיפור עד היום, ובהתחשב בעובדה שהמוח האנושי מרבה לדמיין דברים שלא קיימים... אז כנראה גם שלא יוכיחו זאת בעתיד

ולשדים אין כל השפעה על חיינו

א. האם אתה מאמין שיתכנו צורות של חומר או אנרגיה שכיום אין לנו את המכשירים לגלות אותם?

ב. למה אתה בטוח שאם היו קיימים שדים בעלי תבונה לא הייתה להם את היכולת להסתתר מהמדענים?

שאלת בונוס: האם גם אתה מתחיל להתעייף מהדיון?

אני חוזר על עצמי יותר מידי

תאמין במה שבא לך..

ואם אתה מצליח לצלם שד אני ארצה להיות הראשון שרואה את התמונה (בלי פוטושופ, מכיר את הטריקים האלו)

של רוחות או שדים

ואני מאמין לגמרי שהם אכן רוחות או שדים. 

מעבר לכך שראיתי בעצמי

אבל מה זה יעזור שאראה לך 

אתה הרי לא תאמין שהתמונה אמיתית.....

להבדיל כל ההבדלות אלוקים משפיע על המציאות ואין לך דרך למדוד אותו במכשירים

כנ"ל מלאכים וכנ"ל נשמות של נפטרים שמגיעות לכאן

אי אפשר להאמין באל בגלל סיבות רציונליות כי לא קיימות כאלה.

אני מאמין בו בגלל סיבות אחרות. 

מלאכים - לא מאמין שיש כאלו יצורים עם כנפיים וכו', זה מטאפורה למשהו אחר

נשמות של נפטרים - לא חושב שהן משפיעות באיזה צורה על מה שמרחש בעולם

אגב בתורה (ונדמה לי גם בתנ"ך) אין כל אזכור לעולם הבא ולחיים אחרי המוות

א. אמנם לא ידוע לך על הוכחות נגד זה, אך ידוע לך על הוכחות מדעיות (כהגדרתך) בעד זה?

ב. מהי אמת המידה על פיה אתה בוחר לקטלג נושאים לקטגוריות דת ומדע. אני עדיין לא מבין, מה שונה סוגיית מציאות השדים ממציאות המלאכים לדוגמא. מדוע זו מוגדרת מדעית וזו דתית.

ג. הריני להודיעך כי ישנן הלכות שנפסקו ע"פ הנחת היסוד שהשדים קיימים בעולמינו. בהחלט, כאב ראש לא קטן.

עם העומס הנוכחי עלי אתה תגיע לשעיר הרבה קודם

א. לא בהכרח אבל יכולים להיות, זה גם תלוי איך אתה מגדיר על אחד מהמונחים.

ב. מלאכים = שליחים של הקב"ה, אני יכול לקבל את היותם ישויות רוחניות אינדוידואליות.

       שדים = ישויות של רוח מעורבב בחומר? מזיקים? רוח שלא נברא לה גוף?

במה הם שונים מפיל או מחיטה? ברגע שניתקנו את הקשר הישיר בינהם לבין הקב"ה (קרי הם לא שליחיו הישירים) וחיברנו אותם להתגלות בעולם בעיני הם סוגיה במעשה בראשית ולא במעשה מרכבה.

ג. לא חסרות דוגמאות לכך ההלכה מקבלת עצמאות מהרגע שהיא נפסקת, כמו בדוגמה שהבאתי, ולכן אני לא רואה בעיה במה שכתבת.

סתם.

א. להגדיר מלאכים למשל? נניח כמו האפשרות השנייה באות ב' שלך. יש לך הוכחה לזה?

ב. שדים - עיקרם רוח המתלבשת בחומר מסוג אחר, יותר "דק" משלנו (ראה באורך בספר חסד לאברהם מעין ראשון נהר כח). כך יוצא שיש להם תכונות גם מן המלאכים וגם מן בני האדם, כדברי חז"ל בחגיגה (טז.).

ואינני מבין את הנחתך ("ברגע שניתקנו" וכו') - גם הם יצירים של הקב"ה, בעלי תפקיד אחר במציאות, ויש להם יכולת להופיע לעין ההכרה האנושית, אך לא הכרח.

ואני כופר בטענה שכל מה שלא מדיד לא קיים, גם אם מדובר במישור הגשמי.

וימי עולם יוכיחו. הפאדיחות שבהיסטורייה המדעית (העתיקה וחדשה) היו אמורות ללמד אותנו להיות עם קצת יוצר ענווה, וקצת פחות נחרצות בקביעות שלנו,

ג. אוקיי. הבנתי. אז אתה לא מאלו שטוענים שחז"ל, לפחות, לא האמינו בשדים.

א. לא יודע בטח משהו כמו שכלים נבדלים הממלאים את שליחותו של הקב"ה, אני מקבל את קיומם כחלק מהאמונה היהודית ובניגוד לשדים הם קונצנזוס.

ב. הם מורכבים מאטומים? חוקי הפיזיקה/כימיה/ביולוגיה פועלים עליהם? יש להם יכולת להופיע אבל הם תמיד עושים את זה כשזה לא יגרום להכרה של הקהילה המדעית אלא רק של קבוצות נידחות?

ג. כן כמו שהם האמינו במודל הגיאוצנטרי ובעוד הרבה דברים אחרים.

בהולנד יש הרבה טחנות רוח ואים טחנות שדים . מסקנה: בהולנד יש רוחות אבל אין שדים.

יכול להיות שבעיקר אשכנזים מאמינים בשטויות כאלה ?

או שזה סתם חינוך גרוע

אני חושבת שזה פשוט משהו שדובר בעבר, ולא קשור לעדות

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)