מצד האמת.

החסיד נהג בעצמו מידת חסידות.

ויפה שעשה את זה על חשבונו ולא על חשבונך..

שזה גורם לך להרגיש שאת מצורעת או משהו..

כאילו עצם זה שהתיישבת- לא מתאים למישהו כי את בת או כל דבר אחר.. לא מרגיש נעים..

כדי לא להגיע לסיטואציות הללו אני אעדיף במקומות מסוימים בכלל לא לשבת/לא להיכנס בכלל למעלית- העיקר לא להרגיש ככה....

ולפעמים אני חושבת לעצמי כאילו למה בכלל? הרי זה לא שמשהו שאני עושה לא בסדר, זה רק בגלל מה שאני.

ליד בחורה חרדיה והיא תקום?

אותו דבר!

ותתפלאי לשמוע, לי עצמי עשו את זה גם כן, (במעלית)

ודוקא לא הרגשתי מצורע, היא מחמירה, וזכותה, וכל הכבוד לה!

זה כבר מתחיל להימאס שצריך לחשוב פעמיים- אם לשבת או להיכנס למעלית רק כי יש בנים, שכמעט תמיד יתנו לך הרגשה רעה אם תשבי/תכנסי.

זה סתם הדרת נשים...

בנתיים הכל בראש שלך

דמיונות על גבי דמיונות..

להתייחס לאישה כמו דבר מוקצה זה דבר משפיל.

וזה בתור בת, שעוברת את זה לפעמים כמה פעמיים ביום.

וכן, זה מדיר, וזה מזלזל.

זה מתחיל כשלא נכנסים איתך לאותה מעלית/ לא יושבים באותו ספסל ואח"כ הפרדה באוטובוסים- ואז גם יבקשו ממך לעמוד ולעבור לאחור.

הכל מתחיל מאותה גישה!

אני גם קמה כשגברים מתישבים לידי. אז מה זה - הדרת גברים?!?!?

לא להיכנס בגלל שיש שם אישה נותן את התחושה מבזה...

זו הדרת גברים מבחינתך?

או שזה כבר לא נכנס ל"אופנה"?

זה עדיין החיים.

קחי את זה איך שבא לך.

אני לא נפגע מזה, ולא מחשיב את זה להדרת גברים

את רוצה לקחת את זה כך? קחי!

זה לא ישנה את המציאות, וזה עדיין יהיה החיים!

לא הייתי יושבת.

אבל אם כבר יושבים לידי, אני לא אקום. לא יודעת.. יצא שכרו בהפסדו

אולי לא הלכתית ממש, אבל יאמרו שלא ראוי

אצלנו בשכונה הרב אמר שמותר לעלות במעלית עם אשה בבנין אחר, אבל אסור לעלות בבנין שלך עם שכינה שלך כי אתה מכיר אותה.

זה לא נשמע איסור הלכתי, ויותר ענין של "לא ראוי"

סתם כך, יש מקום להתחשב בחומרה של מישהו שצריך לקום בגללך, אם הלפי רבותיו זה לא רק חומרה אלא חיוב. מסכן, הוא לא אשם שהחלטת לשבת לידו.

אבל אם לא יכלת לדעת, אז אין מה  לעשות

צורך "להתחשב" בחומרה כזו לדעתי - ולא לשבת בגלל זה.

הרי מדובר בספסל מחובר לריצפה, ארוך. היא התיישבה בקצהו השני. לא יעלה על הדעת שנשים לא תשבנה במרחק כזה. 

זה לא כמו באוטובוס, שהישיבה קרובה.

[כמובן, אם היא יודעת מראש, וגם היא רוצה לעשות לו "מידת חסידות" - זכותה.. ואם הוא רווק - זה ממש יכול להיות שידוך טוב..]

אם לפי רבותיו זה לא רק חומרא, קשה לומר שזכותך לעשות מה שבא לך.

אסור לך להכשיל אותו בדבר שלפי דעתו יש בזה איסור.

מה שאת אומרת נכון רק אם גם הוא חושב שזה חומרא.

אבל האמת שלא שמתי לב שזה היה ספסל גדול, במקרה כזה לא שמעתי שיש אוסרים.

ואני כמעט בטוח שהוא קפץ מבהלה ולא יותר.

אם רבותיו אומרים שזה חומרא, את צודקת.

אם רבותיו אומרים שאסור - אסור לך להכשיל אותו.

יש על זה סעיף מפורש בשו"ע שאסור להאכיל אדם שאסור לו לפי דעתו.

למה לא נצטרך להתחשב בו אם הוא מחויב למשהו?

כל ויכוח בין אשכנזים וספרדים , כל מחלוקת בין רבנים

אם זכור לי נכון (ואני לא בטוח בכלל) הרב וואזנר אוסר מן הדין לשבת ליד אישה. אם את יושבת ליד אדם כשה, והוא נניח יושן ולא שם לב - הכשלת אותו!

הוא לא "בחר" להחמיר. זה מה שהוא צריך לעשות. למה זה שונה מכל מצוה שהוא מחויב בה?

אם לכהן אסור ליסוע מעל קבר, ויש בכביש 1 בנתיב הימני קבר מתחת לכביש (כך המציאות!)

הנהג לא מחויב לעבור לנתיב השמאלי?!

ואם הוא לא כהן, אז מה?

אותו דבר אם יש רב שאוסר, ואני נוהג כמותו, למה לא תצטרך להתחשב בי? לי זה איסור כמו כל איסור אחר!

אין שום הגיון שהכהן יצטרך לרדת.

הוא שילם כמו כולם, ואין סיבה שלא יתחשבו בצרכים המיוחדים שלו. זה צורך לא העדפה

אם הוא היה חולה אסטמה גם כן היית אומרת שלא צריך להתחשב ואפשר לעשן לידו?

זה מסוכן לך!!!

הוא יכול לא לעלות לאוטובוס מלכתחילה, אבל מדובר בסך הכל לעבור נתיב...

וענין שיוכי הוא לא בחירה.

לאחר שאדם בחר רב, הוא לא יכול לומר - "לא בא לי, אני בוחר רב אחר" כך שעכשיו הוא מחויב.

לא עומדים כל הנסיעה בגלל זה, בסך הכל מתארגנים.

את צודקת שמגיע שלב שאדם יחיד לא יכול להכריח את הרוב להתחשב במוגבלתו, והוא יצטרך ליסוע במונית.

כאילו ממש ישבת על הספסל?!?!

מותר לבנות לשבת על ספסל?

ובכלל, מה זה עוזר שישבת על הקצה, הרי הוא פונה לבנות ברבים

וזה אומר שישבו הרבה בנות על הספסל

ואחת מהן היתה ממש קרובה אליו

היית צריכה לקחת את זה בחשבון.

סתם, 

אני חושב שלא רק שברור שאין בעיה עם מה שעשית

אלא אולי יש בעיה עם מה שהוא עשה

כי זה לא חסידות על חשבונו 

אלא על חשבונך, כי הוא היה צריך לחשוש שזה יפגע בך

ולכן, אם הוא רצה לנהוג בחסידות (שזה כשלעצמו סבבה) היה עליו שלא לשבת לכתחילה.

ברחוב שמא תבוא אשה ותשב לידו.

מספרים ע הגרש"ז איערבך שקם וירד מהאוטובוס כדי שלא תיפגע.

אבל יתכן מאד שהוא "קפץ" בלי לשים לב שאולי היא תיפגע

ואחרי זה הוא התבייש ולא היה לו מה לעשות

אבל אם הוא מתכוון לעמוד כשהיא מגיעה אז זה בעייתי ולא ראוי

ואם הוא ממש לא רוצה לשבת ליד אשה

אז שמלכתחילה לא ישב בספסל. 

ומהסיפור על הגרש"ז היה אולי ניתן ללמוד ראיה לדברי אבל

א. זה סיפור, ואפשר לנסות להסביר בעוד אופנים, כמו שעשית

ב. למה צריך ראיה בכלל? האם החשש שהיא תיפגע לא חמור מספיק?

הוא לא עשה משהו שאמור לפגוע בה.

היא מרגישה פגם בעצמה בכך שהוא מחמיר בענייני צניעות

זו בעיה שלה, אין סיבה אמיתית שתיפגע (גם אם היא חושבת שזה הזוי

ק"ו אם היא טועה בזה) ואם היא החליטה להיפגע - היא פגעה בעצמה

(אפשר להגיד שיש כאן מידת חסידות אבל להגיד שהוא לא בסדר

כי היא רואה דברים עקום?) 

מה זה סיבה "אמיתית"?

כל אחת הייתה מרגישה לא נעים מזה (וזה מספיק לצורך העניין, אני לא מתכוון על ממש להיפגע בהכרח)

הנוכחות שלה לא רצויה מבחינתו, והוא מראה את זה בפומבי.  זה ממש משפיל

לא הנוכחות שלה מפריעה אלא נוכחות של בת בקירבתו.

ז"א שאם היא נפגעת או שהיא רואה את מעשיו כאישיים (לא חכם ולא בעיה שלו)

או שהיא רואה בהחמרה בדיני צניעות כדבר שמשפיל ומבזה נשים (בזה להתחשב?)

בשביל לא לעשות את זה. 

היום מותר להיפגע מכל דבר

אותו חרדי מוזמן להציע לה פרח כניחום על העדרותו מהספסל מטעמי צניעות.

אבל להשאר לשבת שם למרות שבוער לו הישבן??

אם הוא מכיר בעצמו שהוא עלול להכשל בהרהורים וכיוצ"ב, לא יהיה רב אחד שיורה לו להשאר על הספסל

"מן הזהירות- שלא תרבה להזהר"

[חובות הלבבות]

לא חומרה ולא נעליים

הוא פשוט ירד עליהם, והתכוין לזה

זה נסיון ברור להעליב בצחוק, לא להחמיר

קורה.

לפעמים אומרים דברים מעליבים בצחוק אצל גברים, ולא נעלבים מהם.

אבל זה לא קשור לחומרה

ומה רמת החומרה.

וזה נקרא משקל החסידות במסילת ישרים

באופן כללי,

כדאי ללמוד מסילת ישרים.

זה מיישר את הראש ומסדר את הבילבולים.

יש דברים בענייני כשרות שאנשים יחמירו בהם בבית שלהם, אבל כשהם אצל אחרים, הם פחות יקפידו,

אבל בפסח אי אפשר!

יש מקום להתחשב, אם ברור שמדובר בחומרא ואין פגם במגיש

והוא מחליט להיעלב בכל מקרה אז את לא פוגעת בו הוא פוגע בעצמו.

(יש הרבה מיקרים שאנשים לא מבינים לחלוטין את מבנה ההלכה

ולכן יפגעו ובבזה יש להתחשב) 

כאן היא נפגעת כי מבחינתה הקפדה יתרה בהלכות צניעות

הכוונה הנסתרת שלה היא שנשים הם "צרעת" (כנאמר לעיל)

מי שסוברת כך - זו בעיה שלה ואין צורך להתחשב בכל טעות

אני לא אוכל אצל מי שאני לא סומכת עליו-

אבל אני כן אשתדל לאכול מה שאני כן יכולה.

דווקא אצל חילונים זה יותר קל- כי הם מוכנים לזה.

הבעיה לפעמים עם דתיים שלא אוכלים גוש קטיף ולא בודקים טוב, או שאוכלים חלב עכו"ם.

כי זה מעיקר הדין. 

אבל כשאני מתארחת- כל קולא שאני יכולה לסמוך עליה- אני סומכת.

(אחותי, שהיא באמת צדיקה, משתמשת בכלי זכוכית לחלבי וגם לבשרי (אחרי שטיפה) לפי הר' עובדיה זצ"ל.

אני אוכלת אצלה למרות שאצלנו פוסקים שזה אסור.

וכנ"ל היא תאכל אצלי- למרות שאני משתמשת בתנור אחד כל עוד זה מכוסה, והיא לא.

או כשאני מתארחת אצל חברה שמותר לה לשים לח על פלטה בשבת.)

וכן- זה מעליב כשלא אוכלים מהכלים שלי כי הם "טרפים" לפי דעתם- הרי יש רבנים שאומרים שזה מותר! אז טרף זה ודאי לא. זה כאילו אמרו עלי שאני אוכלת טריפות. (ואני אומרת את זה כי עשו לי את זה.)

הרי את יודעת שהוא לא חושב שאת לא בסדר כיוון שאת הולכת 

לפי הפסיקה שלך, אבל הוא (או רבו) פוסק אחרת ולכן לשיטתו אסור?

איפה שייך עלבון? (ויש מקרים שממש לא שייך להתיר, כמו שספרדי שיאכל לא חלק

אצל אשכנזי זו בעיה קשה (כיום יש סיבות אחרות להתיר) כי לפי פסיקת

השו"ע זו ממש טריפה ואותו הדבר למי שפוסק שכלי זכוכית בולעים

זה יכול ממש להיות איסור דאורייתא וכבר מצינו בעם ישראל

שיש מח' שלדעת אחד זו מצוה ולשני איסור סקילה וודאי שמי שסובר

שזה איסור לא יכול להתיר משום שמא יפגע האחר

גם לגבי ב"ה וב"ש שנשאו נשים הגמ' שואלת איך יתכן הרי יש נשים מב"ש

שלדעת ב"ה הן ממזרות ועונה שב"ש הודיעו להם שלא ישאו אותן

כיוון שלשיטתם זה איסור) 

לי לא היתה בעיה אם מישהו קם מהספסל כשאני הייתי מתיישבת עליו.

ההפך הוא הנכון - היה לי יותר מקום לשבת.

אולי, ר"ל, ירצה להחמיר ולא להסתכל על נשים,

ואני אעבור בדיוק ברחוב,

ומאוד אפגע אם לא ירצה להסתכל עלי,

וארגיש שהוא ממש מדיר אותי (ממה בדיוק? מנכסי? לא משנה, העיקר ההרגשה)

ומה פתאום הוא יחמיר על חשבוני?

אני הרי יצאתי גם לרחוב באותו יום!!

רוצה להחמיר??? מעצר בית מיידי ל90 יום!!

מה שמותר - מותר

והמחמיר  - יחמיר על עצמו

מזכיר לי 'חסיד' אחד שבבית מלון הקים אותנו מהשולחן כי רצה לשבת ליד הקיר ולהסיט את עיניו הקדושות אל הקיר

ויותר מכך- זה היה יכול להיות מסוכן אם הוא היה ממשיך לשבת, אז- מנסיון - היית צריכה לקום, מחשש ל.. .

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...