מצד האמת.

החסיד נהג בעצמו מידת חסידות.

ויפה שעשה את זה על חשבונו ולא על חשבונך..

שזה גורם לך להרגיש שאת מצורעת או משהו..

כאילו עצם זה שהתיישבת- לא מתאים למישהו כי את בת או כל דבר אחר.. לא מרגיש נעים..

כדי לא להגיע לסיטואציות הללו אני אעדיף במקומות מסוימים בכלל לא לשבת/לא להיכנס בכלל למעלית- העיקר לא להרגיש ככה....

ולפעמים אני חושבת לעצמי כאילו למה בכלל? הרי זה לא שמשהו שאני עושה לא בסדר, זה רק בגלל מה שאני.

ליד בחורה חרדיה והיא תקום?

אותו דבר!

ותתפלאי לשמוע, לי עצמי עשו את זה גם כן, (במעלית)

ודוקא לא הרגשתי מצורע, היא מחמירה, וזכותה, וכל הכבוד לה!

זה כבר מתחיל להימאס שצריך לחשוב פעמיים- אם לשבת או להיכנס למעלית רק כי יש בנים, שכמעט תמיד יתנו לך הרגשה רעה אם תשבי/תכנסי.

זה סתם הדרת נשים...

בנתיים הכל בראש שלך

דמיונות על גבי דמיונות..

להתייחס לאישה כמו דבר מוקצה זה דבר משפיל.

וזה בתור בת, שעוברת את זה לפעמים כמה פעמיים ביום.

וכן, זה מדיר, וזה מזלזל.

זה מתחיל כשלא נכנסים איתך לאותה מעלית/ לא יושבים באותו ספסל ואח"כ הפרדה באוטובוסים- ואז גם יבקשו ממך לעמוד ולעבור לאחור.

הכל מתחיל מאותה גישה!

אני גם קמה כשגברים מתישבים לידי. אז מה זה - הדרת גברים?!?!?

לא להיכנס בגלל שיש שם אישה נותן את התחושה מבזה...

זו הדרת גברים מבחינתך?

או שזה כבר לא נכנס ל"אופנה"?

זה עדיין החיים.

קחי את זה איך שבא לך.

אני לא נפגע מזה, ולא מחשיב את זה להדרת גברים

את רוצה לקחת את זה כך? קחי!

זה לא ישנה את המציאות, וזה עדיין יהיה החיים!

לא הייתי יושבת.

אבל אם כבר יושבים לידי, אני לא אקום. לא יודעת.. יצא שכרו בהפסדו

אולי לא הלכתית ממש, אבל יאמרו שלא ראוי

אצלנו בשכונה הרב אמר שמותר לעלות במעלית עם אשה בבנין אחר, אבל אסור לעלות בבנין שלך עם שכינה שלך כי אתה מכיר אותה.

זה לא נשמע איסור הלכתי, ויותר ענין של "לא ראוי"

סתם כך, יש מקום להתחשב בחומרה של מישהו שצריך לקום בגללך, אם הלפי רבותיו זה לא רק חומרה אלא חיוב. מסכן, הוא לא אשם שהחלטת לשבת לידו.

אבל אם לא יכלת לדעת, אז אין מה  לעשות

צורך "להתחשב" בחומרה כזו לדעתי - ולא לשבת בגלל זה.

הרי מדובר בספסל מחובר לריצפה, ארוך. היא התיישבה בקצהו השני. לא יעלה על הדעת שנשים לא תשבנה במרחק כזה. 

זה לא כמו באוטובוס, שהישיבה קרובה.

[כמובן, אם היא יודעת מראש, וגם היא רוצה לעשות לו "מידת חסידות" - זכותה.. ואם הוא רווק - זה ממש יכול להיות שידוך טוב..]

אם לפי רבותיו זה לא רק חומרא, קשה לומר שזכותך לעשות מה שבא לך.

אסור לך להכשיל אותו בדבר שלפי דעתו יש בזה איסור.

מה שאת אומרת נכון רק אם גם הוא חושב שזה חומרא.

אבל האמת שלא שמתי לב שזה היה ספסל גדול, במקרה כזה לא שמעתי שיש אוסרים.

ואני כמעט בטוח שהוא קפץ מבהלה ולא יותר.

אם רבותיו אומרים שזה חומרא, את צודקת.

אם רבותיו אומרים שאסור - אסור לך להכשיל אותו.

יש על זה סעיף מפורש בשו"ע שאסור להאכיל אדם שאסור לו לפי דעתו.

למה לא נצטרך להתחשב בו אם הוא מחויב למשהו?

כל ויכוח בין אשכנזים וספרדים , כל מחלוקת בין רבנים

אם זכור לי נכון (ואני לא בטוח בכלל) הרב וואזנר אוסר מן הדין לשבת ליד אישה. אם את יושבת ליד אדם כשה, והוא נניח יושן ולא שם לב - הכשלת אותו!

הוא לא "בחר" להחמיר. זה מה שהוא צריך לעשות. למה זה שונה מכל מצוה שהוא מחויב בה?

אם לכהן אסור ליסוע מעל קבר, ויש בכביש 1 בנתיב הימני קבר מתחת לכביש (כך המציאות!)

הנהג לא מחויב לעבור לנתיב השמאלי?!

ואם הוא לא כהן, אז מה?

אותו דבר אם יש רב שאוסר, ואני נוהג כמותו, למה לא תצטרך להתחשב בי? לי זה איסור כמו כל איסור אחר!

אין שום הגיון שהכהן יצטרך לרדת.

הוא שילם כמו כולם, ואין סיבה שלא יתחשבו בצרכים המיוחדים שלו. זה צורך לא העדפה

אם הוא היה חולה אסטמה גם כן היית אומרת שלא צריך להתחשב ואפשר לעשן לידו?

זה מסוכן לך!!!

הוא יכול לא לעלות לאוטובוס מלכתחילה, אבל מדובר בסך הכל לעבור נתיב...

וענין שיוכי הוא לא בחירה.

לאחר שאדם בחר רב, הוא לא יכול לומר - "לא בא לי, אני בוחר רב אחר" כך שעכשיו הוא מחויב.

לא עומדים כל הנסיעה בגלל זה, בסך הכל מתארגנים.

את צודקת שמגיע שלב שאדם יחיד לא יכול להכריח את הרוב להתחשב במוגבלתו, והוא יצטרך ליסוע במונית.

כאילו ממש ישבת על הספסל?!?!

מותר לבנות לשבת על ספסל?

ובכלל, מה זה עוזר שישבת על הקצה, הרי הוא פונה לבנות ברבים

וזה אומר שישבו הרבה בנות על הספסל

ואחת מהן היתה ממש קרובה אליו

היית צריכה לקחת את זה בחשבון.

סתם, 

אני חושב שלא רק שברור שאין בעיה עם מה שעשית

אלא אולי יש בעיה עם מה שהוא עשה

כי זה לא חסידות על חשבונו 

אלא על חשבונך, כי הוא היה צריך לחשוש שזה יפגע בך

ולכן, אם הוא רצה לנהוג בחסידות (שזה כשלעצמו סבבה) היה עליו שלא לשבת לכתחילה.

ברחוב שמא תבוא אשה ותשב לידו.

מספרים ע הגרש"ז איערבך שקם וירד מהאוטובוס כדי שלא תיפגע.

אבל יתכן מאד שהוא "קפץ" בלי לשים לב שאולי היא תיפגע

ואחרי זה הוא התבייש ולא היה לו מה לעשות

אבל אם הוא מתכוון לעמוד כשהיא מגיעה אז זה בעייתי ולא ראוי

ואם הוא ממש לא רוצה לשבת ליד אשה

אז שמלכתחילה לא ישב בספסל. 

ומהסיפור על הגרש"ז היה אולי ניתן ללמוד ראיה לדברי אבל

א. זה סיפור, ואפשר לנסות להסביר בעוד אופנים, כמו שעשית

ב. למה צריך ראיה בכלל? האם החשש שהיא תיפגע לא חמור מספיק?

הוא לא עשה משהו שאמור לפגוע בה.

היא מרגישה פגם בעצמה בכך שהוא מחמיר בענייני צניעות

זו בעיה שלה, אין סיבה אמיתית שתיפגע (גם אם היא חושבת שזה הזוי

ק"ו אם היא טועה בזה) ואם היא החליטה להיפגע - היא פגעה בעצמה

(אפשר להגיד שיש כאן מידת חסידות אבל להגיד שהוא לא בסדר

כי היא רואה דברים עקום?) 

מה זה סיבה "אמיתית"?

כל אחת הייתה מרגישה לא נעים מזה (וזה מספיק לצורך העניין, אני לא מתכוון על ממש להיפגע בהכרח)

הנוכחות שלה לא רצויה מבחינתו, והוא מראה את זה בפומבי.  זה ממש משפיל

לא הנוכחות שלה מפריעה אלא נוכחות של בת בקירבתו.

ז"א שאם היא נפגעת או שהיא רואה את מעשיו כאישיים (לא חכם ולא בעיה שלו)

או שהיא רואה בהחמרה בדיני צניעות כדבר שמשפיל ומבזה נשים (בזה להתחשב?)

בשביל לא לעשות את זה. 

היום מותר להיפגע מכל דבר

אותו חרדי מוזמן להציע לה פרח כניחום על העדרותו מהספסל מטעמי צניעות.

אבל להשאר לשבת שם למרות שבוער לו הישבן??

אם הוא מכיר בעצמו שהוא עלול להכשל בהרהורים וכיוצ"ב, לא יהיה רב אחד שיורה לו להשאר על הספסל

"מן הזהירות- שלא תרבה להזהר"

[חובות הלבבות]

לא חומרה ולא נעליים

הוא פשוט ירד עליהם, והתכוין לזה

זה נסיון ברור להעליב בצחוק, לא להחמיר

קורה.

לפעמים אומרים דברים מעליבים בצחוק אצל גברים, ולא נעלבים מהם.

אבל זה לא קשור לחומרה

ומה רמת החומרה.

וזה נקרא משקל החסידות במסילת ישרים

באופן כללי,

כדאי ללמוד מסילת ישרים.

זה מיישר את הראש ומסדר את הבילבולים.

יש דברים בענייני כשרות שאנשים יחמירו בהם בבית שלהם, אבל כשהם אצל אחרים, הם פחות יקפידו,

אבל בפסח אי אפשר!

יש מקום להתחשב, אם ברור שמדובר בחומרא ואין פגם במגיש

והוא מחליט להיעלב בכל מקרה אז את לא פוגעת בו הוא פוגע בעצמו.

(יש הרבה מיקרים שאנשים לא מבינים לחלוטין את מבנה ההלכה

ולכן יפגעו ובבזה יש להתחשב) 

כאן היא נפגעת כי מבחינתה הקפדה יתרה בהלכות צניעות

הכוונה הנסתרת שלה היא שנשים הם "צרעת" (כנאמר לעיל)

מי שסוברת כך - זו בעיה שלה ואין צורך להתחשב בכל טעות

אני לא אוכל אצל מי שאני לא סומכת עליו-

אבל אני כן אשתדל לאכול מה שאני כן יכולה.

דווקא אצל חילונים זה יותר קל- כי הם מוכנים לזה.

הבעיה לפעמים עם דתיים שלא אוכלים גוש קטיף ולא בודקים טוב, או שאוכלים חלב עכו"ם.

כי זה מעיקר הדין. 

אבל כשאני מתארחת- כל קולא שאני יכולה לסמוך עליה- אני סומכת.

(אחותי, שהיא באמת צדיקה, משתמשת בכלי זכוכית לחלבי וגם לבשרי (אחרי שטיפה) לפי הר' עובדיה זצ"ל.

אני אוכלת אצלה למרות שאצלנו פוסקים שזה אסור.

וכנ"ל היא תאכל אצלי- למרות שאני משתמשת בתנור אחד כל עוד זה מכוסה, והיא לא.

או כשאני מתארחת אצל חברה שמותר לה לשים לח על פלטה בשבת.)

וכן- זה מעליב כשלא אוכלים מהכלים שלי כי הם "טרפים" לפי דעתם- הרי יש רבנים שאומרים שזה מותר! אז טרף זה ודאי לא. זה כאילו אמרו עלי שאני אוכלת טריפות. (ואני אומרת את זה כי עשו לי את זה.)

הרי את יודעת שהוא לא חושב שאת לא בסדר כיוון שאת הולכת 

לפי הפסיקה שלך, אבל הוא (או רבו) פוסק אחרת ולכן לשיטתו אסור?

איפה שייך עלבון? (ויש מקרים שממש לא שייך להתיר, כמו שספרדי שיאכל לא חלק

אצל אשכנזי זו בעיה קשה (כיום יש סיבות אחרות להתיר) כי לפי פסיקת

השו"ע זו ממש טריפה ואותו הדבר למי שפוסק שכלי זכוכית בולעים

זה יכול ממש להיות איסור דאורייתא וכבר מצינו בעם ישראל

שיש מח' שלדעת אחד זו מצוה ולשני איסור סקילה וודאי שמי שסובר

שזה איסור לא יכול להתיר משום שמא יפגע האחר

גם לגבי ב"ה וב"ש שנשאו נשים הגמ' שואלת איך יתכן הרי יש נשים מב"ש

שלדעת ב"ה הן ממזרות ועונה שב"ש הודיעו להם שלא ישאו אותן

כיוון שלשיטתם זה איסור) 

לי לא היתה בעיה אם מישהו קם מהספסל כשאני הייתי מתיישבת עליו.

ההפך הוא הנכון - היה לי יותר מקום לשבת.

אולי, ר"ל, ירצה להחמיר ולא להסתכל על נשים,

ואני אעבור בדיוק ברחוב,

ומאוד אפגע אם לא ירצה להסתכל עלי,

וארגיש שהוא ממש מדיר אותי (ממה בדיוק? מנכסי? לא משנה, העיקר ההרגשה)

ומה פתאום הוא יחמיר על חשבוני?

אני הרי יצאתי גם לרחוב באותו יום!!

רוצה להחמיר??? מעצר בית מיידי ל90 יום!!

מה שמותר - מותר

והמחמיר  - יחמיר על עצמו

מזכיר לי 'חסיד' אחד שבבית מלון הקים אותנו מהשולחן כי רצה לשבת ליד הקיר ולהסיט את עיניו הקדושות אל הקיר

ויותר מכך- זה היה יכול להיות מסוכן אם הוא היה ממשיך לשבת, אז- מנסיון - היית צריכה לקום, מחשש ל.. .

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה