ישנן כאלו בוגרות לגילן

יש מקומות שמאוד מקובל בגיל כזה שידוכין

או ניהול קשרים כלשהן

תן קצת יותר פרטים

איך הכרתם מה הדעה של אמא שלה שלה עצמה

איך הסביבה שלכם.. שיהיה יותר קל לסייע

וגם כאלו שבוגרות לגילן בגיל 17, עדיין צריכות להתבגר.

ובמילים אחרות:

די כבר עם הטיעון הילדותי של בוגרת לגילה.

סתם תירוצים של מישהי שרוצה חבר.

עד סוף שמינית לא עניין אותי חבר..

אותי עניין חבר מגיל 12 ואולי לפני.

ויש המון בנות שהתעניינו בהרבה עוד קודם.

השאלה פה אם הזוג השואל אכן הולכים לחתונה, כי חברים סתם לאורך זמן - זו טעות!

ולהתחתן בגיל 17 - זה נהדר!!

מי שזה מתאים לו - זה יופי!! וכל הכבוד על כך!

"טוב לגבר שיישא עול מנעוריו.."

מי ישלם בשבילם על

הלגו?

וטוב להן בחיים..

וגם בזוגיות

[והלגו זו ההוצאה הקטנה יחסית של החתונה ]

וחלקן גרושות,

וחלקן הגדול שנשואות טורחות לומר שהן לא ממליצות להתחתן בגיל הזה-

אלא לחכות לפחות שנה-שנתיים,

אז אני לא בעד בכלל.

כי אני מכירה את המאושרות.. 

הן גם מאושרות- והיו בוחרות בדיוק את אותו האיש, ובסכ"ה טוב להן, אבל- הן ממש לא ממליצות להתחתן בגיל הזה, כי יש התמודדויות לא פשוטות כתוצאה מהגיל- וגם ככה נישואין זה עבודה והן הרגישו שזה היה טו מאצ' מכל מיני בחינות- ואם הן היו יכולות להחזיר את הגלגל אחורה הן היו מחכות

בקשה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t577326#6375233

וכן! הייתי בוגרת יותר משאר החברות, וענין אותי מאז ומתמיד גברים...

וחיי הנישואין זה התמודדות יום יומית ולא קלה בכלל, אבל שווה כל רגע בחיים!!!!!!

אני לשניה לא מתחרטת שעשיתי את זה בגיל הזה, ובעלי גדול ממני ב3 שנים. (למרות שההורים שלי התנגדו)

שהם יותר בוגרות מאחרות (או מאחרים).

מעניין על סמך מה הן מבססות את העניין!

באמת נראה לי שאחוקק על העניין חוק!

ומישהי שמתחתנת כי מאז ומתמיד גברים עניינו אותה, זה ממש ממש לא נשמע סיבה טובה!

(וגם לא נשמע טוב, בלי קשר)

חוק הבחורה הבוגרת!

שאמרו להן בזמנו.

או שהן רואות שהן לא מצליחות להשתלב מנטלית עם בנות גילן בכל מיני תחומים - כיון שהן ילדותיות בעיניהן.

זה בסדר גמור להעיד כך.

בנוסף - אני שמחה מאוד לדעת שיש בנות שמגיל צעיר התעניינו בגברים!

כפי שאמור להיות בטבע האנושי!!

(וההורמונים לכיוון - מתחילים באיזור גיל 12.. ככה שזה לחלוטין תקין ובריא!!)

שכוייח לרויזא שנתנה פה בלאנס לכל המלעיזים נגד..

מסכימה גם עם טנגענס -

שבסופו של דבר, כל מקרה לגופו, וכדאי להתייעץ עם תלמיד חכם שיפגוש את שני בני הזוג ויעזור להם להגיע להחלטה הנכונה לרצון ה' ולרצונם!!

א. משום מה רוב הבנות חושבות שהן יותר בוגרות מחברותיהן, אז תנסי להוכיח לוגית איזו מהן יותר בוגרת...

ב. יכול להיות שזה שהיא לא מצליחה להשתלב מנטלית, זה מגיע מאגו. וזה דבר שדווקא מעיד על חוסר בגרות.

ג. בנות (אמהות, מורות וחברות) אוהבות לחלק "מחמאות" בסגנון זה אחת אל השנייה, כי זו מחמאה לא מחייבת. כלומר, הבחורה תצא מאושרת מזה שאמרו לה שהיא בוגרת ויפה, אבל אין שום דרך להוכיח זאת.

לעומת, אם אומרים לה שהיא חכמה, אז זה יצטרך לבוא לידי ביטוי בידע, במבחנים וכד'.

ד. שמעתי באוזני רבנים שאמרו, שנישואין, זה לא בית-חולים לבני אדם שההורמונים שלהם שולטים על שכלם (הם אמרו בית-חולים לסיפוק יצר הרע. אבל כדי שזה יובן, שיניתי להתנסחות שלך, וגם לעניין צנזורה).

אז מכאן שהתעניינות בגברים, היא ממש ממש לא סיבה טובה להתחתן מוקדם!!!

ה. אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אין לו אפשרות בכלל להעיד עדות על עצמו.

ואפילו חז"ל אמרו שאין אדם משים עצמו רשע (וק"ו שהוא לא יכול להעיד על עצמו דברים טובים)

יש דברים שחכמים הגדירו שמאמינים למה שאדם אומר על עצמו, אבל זה דברים מוגדרים שהוציאו אותם מעניין עדות.

ו. גם אני מסכים באופן כללי, שכל מקרה לגופו, והתלונות שלי הן על דברים נקודתיים בלבד.

בס"ד

לגילה?

אין אצלך בלקסיקון שום מצב כזה שבת תהיה בוגרת לגילה?

לא הבני מה הבעיה שאגיד על עצמי שאני נחשבת בוגרת לגילי...

אם תאיר את עיניי אשמח.

[אגב, העניין של אדם לא מעיד על עצמו וכו' די מצחיק בהקשר הזה כי אתה לא יכול להגיד אז גם מה טוב בך, מה רע בך...

הרי אדם לא מעיד על עצמו.

אז למה בכל הראיונות אני נדרשת לומר שני דברים טובים שיש בי ושני דברים רעים? אני לא יכולה להעיד.].

אבל לא מאמינים למה שהיא אומרת.

כלומר, זה לא אומר שמה שהיא אמרה הוא לא נכון, אבל לא מאמינים לה.

בראיונות, לא מאמינים למה שאת כותבת, רק בודקים איך את כותבת ומה את מסוגלת לכתוב.

וזה גם שיקול של המראיין, אם להאמין לך או לא.

אני משער שיש דבר כזה בת שהיא בוגרת לגילה..

ואם את רוצה, תגידי, אבל תבססי את דברייך על דברים קונקרטים.

יש כאן כבר ארבע בנות שממש ממש רוצות להעיד על עצמן שהן בוגרות לגילן...

אז זה כבר מתחיל להוכיח את סעיף א שכתבתי לעיל.

יש אנשים כאלו שהם בוגרים לגילם, אבל חלק מהביטוי לבגרות שלהם היא שהם לא מעידים את זה על עצמם.

אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה.

(ורוב הפעמים בצדק)

וכשאומרים "בוגרת" למי שהיא "גדולה", מה מתכוונים בזה?

בס"ד

[בלי לפגוע, היא באמת שעשעה אותי ].

"אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה."

אמממ..

קודם כל לא התאמצתי להעיד על עצמי שאני בוגרת לגילי, הגבתי לתגובתך ומה לעשות שכדי להגיב עליה היה מתאים להוסיף פרט כזה?

אני ממש לא מתאמצת להעיד דבר כזה ומה שאתה תחשוב עלי לא ממש מפריע לי, אני לא מכירה אותך.

אה, וגם אתה לא מכיר אותי .

דבר שני, לגבי המשפט שהעתקתי מתגובתך, הסביבה שלי משדרת לי את זה, תהיה בטוח.

אני כשלעצמי לא הייתי חושבת דבר כזה אם לא היו אומרים לי את זה..

לא שמתי לב לזה וזה לא ממש עניין אותי לשים את החיים שלי תחת תגית מסוימת.

אנשים הם אלה שתייגו אותי ובעקבות זה פשוט נתתי שם לתופעה שחייתי בה.

אין לי צורך נפשי לומר את זה, זה פשוט עולה בהרבה מקומות...

אני לא מחזיקה שלט חוצות כזה וגם לא רושמת את זה לעצמי על המצח,

אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...].

ובהרבה מהשרשורים פה ובכל מיני מקומות אחרים, וכנל בחיים, עולה הצורך להזכיר את זה.

זה לא אומר שיש לנו צורך נפשי להכריז על העניין.

כשאומרים בוגרת למישהי שהיא גדולה פשוט מציינים שהיא בוגרת מספיק לגילה ולא נותרה ילדה...

ככה נראה לי.

למרות שלא שמעתי הרבה אנשים אומרים לבחורות גדולות יותר שהן בוגרות..

כי הן אמורות להיות בוגרות.

כי זה בתת-מודע, עצם זה שכתבת: "זה פשוט עולה בהרבה מקומות..."

למעשה הסגרת את עצמך...

ציטוט: "אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...]."

זה דבר שבדיוק מראה שזה דבר  שאת צורכת אותו..(ובאופן כללי מכל מה שכתבת זה נשמע כך)

ואם לא היית נצרכת לזה, אז אף אחד לא היה מרגיש צורך להגיד לך, כמה את בוגרת..

אני לא זוכר מעודי, שיחה של בנים שהשתתפתי בה, שדנו בה על השוואה בגרותית.

ולעומת זאת אצלכן, את לא יכולה לומר שלא מדברות על זה. (לפחות את אחותי וחברותיה שמעתי המון)

לגבי הפיסקה האחרונה, א. נראה לי שלא הבנת את השאלה, מדובר תמיד, שמי שנותן את המחמאה, הוא גדול או בן גילו של מושא המחמאה, ולא מישהו קטן ממנו.

ב. גם אם כן הבנת, אז מה זה אם לא מחמאה? לא מדובר כאן על נתון אובייקטיבי, כמו הגובה שלך הוא 1.65 מ'.

אלא על נתון סובייקטיבי, ונתונים סובייקטיבים יבואו תמיד כמשהו שאדם חושב על אדם אחר. שזה אומר, מחמאה, גנאי, הערכה, וכד'.

נכון שאת תשמעי שאומרים את זה יותר לילדים, אבל תשימי-לב שמי שבד"כ אומר את זה, זה נשים, גברים כמעט אף פעם לא יגידו את זה.

נ.ב.

אני יודע מה שמך, מה גילך והיכן את גרה. (בהנחה שהנתונים עלייך אמיתיים)

לעומת זאת את לא יודעת מה שמי, מה גילי והיכן אני גר. (הניק שלי הוא לא שמי)

אז כרגע (תלוי אם אחליט להגיע למפגש, וגם את), את לא יכולה לדעת אם אני גר אפילו במרחק הליכה ממך.. (או שלא)

נגיד בלהתנדב בעמותות חסד

להדריך בתנועת נוער

לטייל, לעשות ספורט, ללמוד,

אפשר גם להתחיל לחשוב על עבודה ככה מהצד

וכו' וכו'

גיל נהדר.

יבוא יום וגם להתחתן יבוא בחשבון. אל תדאגי

החיים לא בורחים לנו מהידים!

שצריך אישור של עובדת סוציאלית +בית משפט, כדי לאפשר להתחתן לפני גיל 18.

את האישור הזה ייקח להוציא לפחות שנה, אז גם אם האבא שלה יאשר, זה לא יעזור להם!

מה שאומר שיש עוד קצת זמן..

לא שאני בעד נישואים בגיל צעיר אבל החוק מתיר בינתיים.

העונש זה שנתיים בכלא אז מקסימום יהיה להם שנתיים דירה חינם על חשבון המדינה....

לצערי זה חוק שאני לא יזכה לעבור עליו....

סוג של פיצול אישיות

מה בדיוק אמורה להיות הבעייה?

בלי קשר לזה שהוא אמריקאי, אם כבר זו זכות

זה נשמע לא אמיתי? מופרך משהו..

משום מה זה נראה שהוא סתם כתב כדי שיגיבו על דבריו..

(ואם זה לא נכון, אז סליחה מראש)

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך