בס"ד
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת הודעה כאן בפורום הזה,
אז קודם כל רציתי להודות על האתר הנפלא הזה, למבקרים, למגיבים וכו' וכו'. 
בזמן האחרון החלטתי לנקד את השירים אותם אני כותבת.
וקיבלתי הערות/הארות לכאן ולכאן.
הניקוד מוסיף ומרחיב את האותיות כביכול, לעומת הניקוד מפריע לעין, ולפעמים קשה לקרוא כך את השיר.
רציתי לדעת מה דעתכם.
האם יש טעם לנקד שירים? (לאו דוקא שלי, אלא בכלל)
האם זה תלוי בסוג השיר? בסגנון?
אשמח לשמוע דעתכם.
ומי שלא מנקד את שירו, מפרסם בציבור את עצלנותו
לפעמים הניקוד הוא הכרחי, כשיש מילה שיכולה להיקרא בכמה אופנים והמסר הוא חד משמעי.
במקרה ההפוך, כשהכוונה היא שהמילה תוכל להיקרא בכמה אופנים, הניקוד רק יפחית ממשמעות השיר.
שירים שנוטים להיות בסגנון הפוסט-מודרניסטי ופזמונים, בד"כ שורדים יפה בלי ניקוד. שירים עמוקים ועתיקים יותר (גם אם רק בנפשם) מתגעגעים לניקוד.
וכל מה שנכתב כאן הוא לענ"ד בלבד...
פגזניקית גאה!בא לך-תנקדי.
לא בא לך-לא.
אין קשר לעצלנות או משו בסגנון. ואין פה כללים לדעתי. שירה זה דבר אישי. מטופש להשקיע זמן על ניקוד שיש לעשות דברים אחרים.
כמובן, דעתי. תסכימו, תסכימו. לא, מצוין.. אני אוהבת להיות אחת מול כולם.
אוהב אמתמה עם:
התקבצו חכמים ועמדו על עמדכם,אשר לא העלה עליו מלך גדול ולא שחת תחתיו,
ולא השיאוהו משיאיו ולא היה ממפותיו,
וישם על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו.
יסור הנה אל טבחי אשר טבחתי,
ואל ייני אשר ישנתי,
ואל שולחני אשר ערכתי,
לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
והנה בו מכל פרי מגדים חדשים גם ישנים.
ויין הרקח עסיס רמונים.
דובב שפתי ישנים.
והוא תרומת ייני,
וראשית כל דגני,
מדושתי ובן גרני.
ויינו מכרם קרן בן שמן,
ולחמו לחם אבירים כל אוכלו חלקו שמן,
וטעמו כטעם לשד השמן.
אכלו משמנים ושתו ממתקים בני,
אכלו רעים שתו ושכרו נבוני,
זה השלחן אשר לפני ה'.
והוא פירוש המשנה אשר שננו אבותיכם,
וביאור הגדרות אשר גדרו הרועים מנהלי עלותיכם,
ועיקרי היסודות אשר המה יסודותיכם,
והמנהגות והגזרות והתקנות אשר תקנו בעלי גבורותיכם.
מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם.
והנה הוא כמגדל דוד עומד על תליו,
אלף המגן תלוי עליו.
עם כל כלי מלחמות הנברים.
כל שלטי הגבורים.
(הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות)
ההקדמה של הרבמ"ם לפירושו למשניות כתובה במקור בפרוזה ולא בשירה (הבאת רק את חלקה הראשון, אבל יש לה המשך).
בכזאת פרוזה מליצית היה נהוג באותה תקופה וגם אח"כ לכתוב הקדמה לספרי קודש, במיוחד בגיל צעיר, והרמב"ם היה בן 30 כשסיים לכתוב את גרסתו הראשונה לפירוש המשניות. הרמב"ם גם הקדים להקדמתו שיר:
ספר אשר חובר בדין משה, ביאור הלכותיו ודת צדקו
כדת אשר העתיק זקינינו, בוניו אשר חיזקו בדקו
חיבור שפל כח צעיר שנים, משה בנו מימון אשר צעקו
אל אל לישר את בתיבתו, לשום בתורה לבד חשקו
לנפול חבלים לו בהר הבין, לאכל פרי כמה לבד חוקו
אז יחזה טוב אל וזה ישמח, משה ביופי מתנת חלקו
ככל חכמי ספרד ידע הרמב"ם את מלאכת השיר (על-פי כללי היתדות והחריזה שבספרד), אולם מקום השירה בכתיבתו שולי.
בתקופתו הירבו בספרד לעסוק בחכמות חיצוניות ולכתוב מליצה, ומיעטו ללמוד גמרא. לכן הרמב"ם יצא נגד העיסוק בשירה.
יתירה על כך, אפילו הפיוט כתר מלכות, שכתב רבי שלמה בן גבירול כמה דורות לפניו, והיו נוהגים לקרוא אותו מדי יום כיפור,
הרמב"ם מצא בו אריכות מיותרת, שהרי להשם נאוה דומיה (אינני זוכר את המקורות לדבריו, יש להניח שהדברים נמצאים באגרותיו ותשובותיו). לפיכך, לא מפתיע שמקובלי צפת שנשמתם היתה פיוטית יותר התנגדו לספרו מורה נבוכים.
זה קצת מתוח לקרוא לזה פרוזה מליצית. זה כמו להגיד שדוד המלך כתב פרוזה מליצית, שהרי בתקופתו היה נהוג לכתוב ככה ספרי קודש, ולא הקדמות לספרי קודש כבזמנו של הרמב"ם. זה כמו להגיד שספר איוב הוא בעצם שירה צרופה. אי אפשר לטשטש באמצעות טיעון כזה את האמת הפשוטה, שבראש כל חיבור גדול (למעט המשנה תורה) החליט הרמב"ם לכתוב שיר. שיר כפשוטו. לרמב"ם היה הרבה מאוד מה לעשות בחייו פרט לכתיבת שירה, ואם הוא לא הקדיש את עיקר זמנו לכך, נראה בעיני מוזר לטעון שהוא התנגד לכך מהותית. הרמב"ם היה מעדיף שאנשים ילמדו יותר תורה, ויעסקו פחות בחרזנות, אך חשיבותה של השירה האמיתית לא יכולה להיות מופקעת על ידו.
מה גם שזו בעיה רצינית לטעון טענה כל-כך גדולה בשם הרמב"ם מבלי להביא לה מקור מפורש, פרט להפנייה כללית ל"אגרות רמב"ם".
גם ריה"ל יורד על השירה של תקופתו במילים קשות מאוד - הרבה יותר קשות מאשר תמצא אצל הרמב"ם (כוזרי סוף חלק שני), אך מה לזה ולהערכה מהותית של שירה? בטוח לא תגיד שריה"ל היה נגד עיסוק בשירה.
אמנם הרמב"ם הקדים שיר כמעט לכל כתביו, אבל הדבר מלמד יותר על דורותיו מאשר עליו, שהרי היה הזה מנהג כל החכמים בימי הביניים, גם כאלה שלא היו משוררים, וזאת בהשפעת החכמים הערבים. וההוכחה לכך שכל כתבי הרמב"ם נכתבו בערבית מלבד משנה תורה שנכתב בעברית, והנה לא הקדים שיר לספרו העיקרי.
יש הבדל גדול בין יחס הרמב"ם לשירה ליחס ריה"ל לשירה. ריה"ל כתב את ספר הכוזרי בערבית בהיותו בן 60 על מנת לעשות תשובה על שירי החול שכתב בבחרותו בעברית. וכך כתב בכוזרי, מאמר שלישי סעיף ה: "ואם לא תתכן התשובה מהמחשבה בעבור גבורת הרעיוני עליה, במה שקדם לה מזכרון מה ששמעה מימי הנעורים משירים וחידות וזולתם, תינקה מהמעשה ותתודה על הרעיונים, ותקבל שלא תזכרם בלשונה כל שכן שתעשם, כמו שנאמר: זמותי בל-יעבור-פי". (וכבר קדם לו בדברים דומים רבי משה אבן-עזרא שכתב: שירים כאלה אינם אלא שגיאות מתקופת הנערות כשירי אהבה ופזמונים ומליצות מקושטות, דברים כאלה קראו קדמונינו 'שטפא דינוקתא'. חלקי שנפל לי יותר נעים מזה, ולפיכך לא אזכיר שירים כאלה, וטוב להסתירם. והנני מבקש סליחה מאת האלהים על חטאתי זו ואשוב אליו בתשובה שלמה). אבל את ריה"ל הפיוט העריך, וכתב פיוטים כל חייו, וחלק מפיוטיו התקבלו למחזורים בתקופתו והיו נאמרים בבתי הכנסת. רק העיר בספרו שהשימוש של פייטני ספרד במשקלים ערבים זר ללשון הקודש.
הרמב"ם, להבדיל מריה"ל, כתב דברים חריפים נגד הפיוט. הסיבה לכך שלפי שיטתו הפיוטים הפחיתו מכבודו של השם יתברך משום ריבוי תארים. כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ראשון פרק נט: "ולא כמו שעשו הפתיים באמת, אשר המריצו בשבחים והאריכו והרבו דברים בתפלות חברום, ומליצות קבעום, להתקרב בהם לבורא לפי מחשבתם, יתארו הבורא בהם בתארים, אילו יתואר בהם אחד מבני האדם היה חסרון בחקו, שהם לא הבינו אלה הענינים הגדולים והחשובים הזרים משכלי ההמון, ולקחו הבורא יתברך מדרס ללשונם, ותארוהו וספרוהו בכל מה שיחשבו ראוי, וימריצו לשבח בזה עד שיעוררהו להפעל במחשבתם, וכ"ש אם ימצאו כתוב בדברי נביא בזה יהיה הענין מותר להם שיבואו לכתובים שצריך לפרשם עכ"פ וישיבום לפשוטיהם ויגזרו מהם, ויעשו להם סעיפים ויבנו עליהם מאמרים, וירבה התר זה אצל המשוררים והמליצים ואצל מי שיחשוב שהוא עושה שיר, עד שיחברו דברים קצתם כפירה גמורה, וקצתם יש בהם מן השטות והפסד הדמיון, מה שראוי עליו לאדם שישחוק עליו לפי טבעו כשמעו, ויבכהו עם התבוננות איך נאמרו הדברים הללו בחק הש"י, ולולא חמלתי על חסרון האומרים הייתי מגיד לך מהם מעט עד שתתעורר על מקום החטא בהם... ולא תצא ממה שסדרוהו אנשי כנסת הגדולה בתפלות ובברכות, ובזה די לפי ההכרח ויותר מדי". ואכן בסדר התפלה שבמשנה תורה אין פיוטים (שלא כנהוג בתקופת הרמב"ם).
יש לציין שליחס הרמב"ם לפיוט יש יסודות עוד מתקופת האמוראים. במסכת יומא דף לו עמוד ב נאמר: ההוא דנחית קמיה דרבה, ועבד כרבי מאיר. אמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר? אמר ליה: כרבי מאיר סבירא לי, כדכתיב בספר אורייתא דמשה. הפייטן אמר סדר עבודה של יום הכפורים לפני רבה והשתמש בנוסח עויתי פשעתי חטאתי ככתוב בתורה ולא כפי שפסקו חכמים: חטאתי ועויתי ופשעתי. לכן רבה הקפיד עליו. עצם זה שהפייטן נקרא ההוא מלמד על יחס דו-משמעתי באשר לחשיבות הפיוט. במסכת ברכות דף לג עמוד ב נאמר: ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?
וזה היסוד למחשבת הרמב"ם ביחסו לפיוט.
כדאי להזכיר שהפילוסופיה היוונית מאפלטון ואילך יצאה נגד השירה, והרי הרמב"ם הושפע מאריסטו. רבי שם-טוב ברבי יוסף אבן פאלקירה, פילוסוף יהודי ממעריצי הרמב"ם שחי כמאה שנה אחריו, כתב בספרו 'ספר המבקש', שגם הוא נכתב ככפרה על שירת נעוריו, את הדברים הבאים: "השירות על שלשה מדרגות, יש שירות שנאמרו בנבואה כשירת "אז ישיר משה" ושירת "האזינו" ואלו במדרגה העליונה, ויש שירות נאמרות ברוח הקודש כשירות דוד וזולתן משירת "תהלים" ו"משלי" ו"שיר השירים" ואלו במדרגה שניה, ויש שירות אחרות חברו אותן לכמי המשוררים בתשבחות האל יתברך ומעשיו הנפלאים, ואלו במדרגה התחתונה, אבל שירות המשוררים בשבח בני אדם ובגנותם הן ככסף סיגים על חרש מצופה, וכצלם עשוי מעץ אשר עשהו בזהב אותו ייפה, ולא יעלה על לשונו בעל דעה אלא אם יהיה לצורך שעה, ומעת הוסר התמיד ובגלות נפלנו נקחה ממנו רוח הקודש, וסבלנו ונואלנו ונאלמנו דומינו והחשינו מטוב וכאבנו נעכר, ואיך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. אבל המשוררים שהם במדרגה התחתונה, הו מהם באי ספרד כהחכם רבי שלמה בן גבירול זכרונו לברכה, והנגיד רבי שמואל זכרונו לברכה, ורבי יהודה הלוי, ורבי משה בן עזרא, ורבי אברהם אבן עזרא, והרב רבי יצחק אבן גיאת, והחכם הרב רבי משה אבן קמחי זכרונו לברכה, והרב רבי יהודה אבן גיאת, ורבי יוסף בן אביתור זכרונו לברכה ואחרים רבים מהם בספרד, ומה בקטלוניה ופרובינציה, ואין ראוי להשיר משיריהם אלא מקצת פיוטים ולא כולם, ובשירי דוד לבדם ראוי לשבח השם יתברך ולהללו, והאמת כי דומיה תהלה לו."
המשורר שמעון כהן מודון כתב לפני כארבע מאות שנה:
על המשוררים הבוערים
אל הר הזמירות לעלות יעפילו
היום חמורים נושאי מרדעת,
הקוך והינשוף ויש מך דעת,
כל עלגי שפה ברון יצהילו.
מאז קציני-שיר גבול הגבילו -
סביב להר לא יכולו לגעת,
אך פרצו גדר ברב מגרעת,
גם יעלה עלה, ולא הועילו.
הה, כי מאור זמרה בצל הקדירו,
שירות כסירות משחור הועמו,
נועם מליצות-צוף במר המירו.
להם מקורות הזמיר נסתמו,
לא ידעו דבר, וישר ישירו,
לו יחרישו, אומרה: יחכימו.
ועוד ארוכה הדרך עד שיר חדש...
בעזהי"ת
לי נגיד קשה לזרום עם שיר מנוקד. קשה לי לקרוא אותו, הוא תמיד נראה לי ארוך.
יש שירים שפשוט- אני לא יודעת איך להגדיר את זה- דורשים ניקוד.
זה יותר יפה, לדעתי, ומוסיף הרבה.
זה מראה שמישהו ישב והשקיע על השיר
ומעלה את השיר בכמה דרגות
(והוא צריך להיות מנוקד נכון)
שירים מנוקדים לדעתי יפים יותר
אבל שיר שלא מנוקד לא מראה לדעתי על עצלנות
אלא זה רצונו של הכותב.
CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.
כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.."
"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?"
"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."
"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"
"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."
"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"
"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."
מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.
"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.
ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".
"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"
ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.
"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"
באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.
ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.
הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.
ובאמת מעורר השראה
תודה על זה
היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..
אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש
תודה
כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית
עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)
ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...
בס"ד
חודש המודעות הגיע ככה אומרים,
לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,
אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,
על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,
בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,
פתאום את המוות פוגשים,
עברו 5 שנים מאז,
רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,
יפת תואר שקשה לתאר,
זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,
בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,
אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,
לא חטאתם בכלל ככה אומרים,
אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,
הרי הוא סבך,
הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,
והלכתי להדליק נרות לשבת,
אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,
ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,
שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,
אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,
לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,
לחבק את האמונה בבכי של שמחה,
את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,
אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,
ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,
אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,
מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,
תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,
ותודה אבא, תודה שבחרת בי .
כמה עוצמות יש בך.
נגעת בי ממש.
ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.
🤍
אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!
מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!
🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה
בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!
האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?
האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?
האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת?
איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?
איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?
איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?
תם, ועוד אשלים עם זה.
