יש מצב שתסבירו לי אחת ולתמיד מה היה שונה אצלכם?

אני שוקלת אם לקחת אוהל למדבר/למקום נידח ולנסות את זה...

שזה נשמע הרבה יותר כיפ..

גם אמא שלי עם כל סיפוריה על עיזים..

אבל צריך חברה בשביל זה..אי אפשר לעשות את זה לבד...

אז אולי ארד מהרעיון..

וואלו כנראה שני הדברים המשמעותיים ביותר שנכנסו לחיינו בשני עשורים האחרונים - האינטרנט והפלאפון (אם אני לא טועה במחקרים רשמיים מגדירים את האינטרנט כהמצאה גדולה יותר מהפלאפון. אחפש היום את המידע המדוייק ואביא בעז"ה.

שני הדברים שלכאורה נועדו כדי להקל עלינו את החיים - ובמובן מסוים באמת עושים זאת, אבל במובן אחר, הם משעבדים אותנו, וגורמים לחיים לנוע בתזזיות הרבה יותר גדולה ממה שהיה בעבר...

תחשבי על זה רגע - מתי הפעם האחרונה שישבת עם אמא שלך לכוס קפה/תה/שוקו  - בלי פאפונים, בלי התעסקות בחדשות באינטרנט וכו' וכו' וכו' - ופשוט דיברתם. וכמה זמן זה נמשך? וכמה פעמים כאלו היו בשבוע האחרון? בחודש האחרון? בשנה האחרונה?

ומתי הפעם האחרונה שאת זוכרת את עצמך יושבת יחד עם כל האחים הקטנים שלך (בהנחה שיש לך, אם לא אז תשאלי את האחים הגדולים שלך את זה)  ומשחקת איתם מונופול/רמי/ואפילו סתם משחק "מלחמה" פשוט?

כמה אחוז מהתקשורת עם החברות שלך (הקרובות, אלו שגרות במקום שאת גרה בו, לא בהונלולו) נעשה בפלאפון, כמה באינטרנט - וכמה פנים מול פנים ב"יציאות לקניות" , "בית קפה" וכו'...?

כן - העולם השתנה, זה ברור. יש כאלה שיפרשו את זה לטובה ממש - למרות החסרונות שבדבר, ויש כאלה שיצטערו על מה שהיה ואיננו. אנחנו יכולים פשוט במקביל להתפתחות הטכנולוגיה לנסות עדיין לשמר את הרוגע היחסי שהיה פעם, לנסות ליזוםם יותר מפגשי חברה, יותר מפגשים בלתי אמצעיים עם המשפחה, עם ההורים...

ב"הצלחה לכולנו

לפחות הקשר איתם הוא פנים אל פנים או מקסימום בטלפון

סביר להניח שלא הייתי מוצא טעם לחיי בתקופה כזו.

בשני העשורים האחרונים אני תלוי לחלוטין במחשב ובשנים האחרונות גם בסלולרי. תקחו אותם ממני ואין לי זכות קיום...

לא היית זקוק לזה. רציני!!!עכשיו במציאות של היום אתה חושב שאין לך זכות קיום בלי הטכנולוגיות האלו - אבל אם להיות מעט מעט בוטים - זה סוג של עבודה זרה!!! (וחלילה לא משהו אישי נגדך, זאת רק תיאוריה שלי שברור לי שהרבה לא יסכימו איתה).

אם היית חי לפני חמישים שנה כשלא היה אינטרנט, כשלא היה פלאפון, כאשר לא לכל אחד בבית היה טלפון, וטלוויזיה היה בעיקר רק בשחור לבן (מתי נכנס הצבע?) - וכלי העברת המידע העיקרי היו העיתונים והרדיו - אז לא היית יודע בכלל שיש מציאות כזאת של אינטרנט, לא היית יודע בכלל שיש מציאות של לדבר טלפון מכל מקום עם כל אחד - גם מחשבים, תקן אותי אם אני טועה - ממש לא היו אז בעניין (לפני חמישים שנה).

זה כמו שאם לרגע נקפוץ לעתיד לעוד חמישים שנה, בטוח הרבה דברים ישתנו אז. האם נראה לך שהנכד שלך שיהיה אז בערך בגילך היום, נניח - יגיד "וואי, אם הייתי חי לפני חמישים שנה לא היה לי זכות קיום"? הרי זה אבסורד!!!

אז כן - אני בטוח וסמוך שהיית מוצא טעם לחייך באותה תקופה! ואולי אפילו היית מקים מפעל טקסטיל גדול, ועם השנים הולך וממחשב אותו, והיום היית סטף ורטהיימר או בעלי מפעל המלט נשר או השד יודע מה - כי כאשר אין טכנולוגיה מפותחת כל כך, אנשים לומדים לעבוד בידיים ולהקים הכל מאפס, בתחומים הכי פשוטים של החיים והכי טריוויאליים לכאורה.

היית מוצא משמעות לחיים, ואז, כיום, אחרי חמישים שנה כאשר אתה עצמך היית כבר בן בערך 80, לא היית מבין את הצעירים האלו של היום שאומרים שבלי פלאפון ובלי אינטרנט לא היו להם חיים... ג-ם אם אתה בעצמך היית כן משתמש בהם (כמו סבתא שלי, וסבא שלי) - עדיין זה היה בפרופורציות, תוך הבנה שזה אכן עוזר לחיים, אבל זה לא החיים עצמם...

ואינטרנט היה רק אחרי הרבה שנים...

ולא. זה היה חסר לי עוד לפני שזה היה. לפני כן הייתי ממש אבוד בכל קנה מידה אפשרי.

לקח לי קצת זמן להבין מה הכלי הזה יודע לעשות בשבילי, אבל כשהבנתי - זהו, אני שם.

הרי טיפוסים שבפוטנציאל היו יכולים להיות אתה - לא היו חסרים גם לפני מאות ואלפי שנים - אתה מסכים איתי?

נראה לך שכולם היו אבודים???

להיפך!!! יכול להיות שנניח, תומאס אדיסון בדיוק היה הטיפוס שלך! ולא היה לו מחשב, אז הוא המציא את הנורה, ועוד המון המון המצאות אחרות.

וגם ליאונרדו דה וינצ'י, נובל, ועוד ועוד ועוד רבים וטובים.

אנחנו רק חיים במציאות אז קשה לנו לרגע לצאת ממנה ולחשוב על עולם אחר.

אתה חיית בחיים שמהר מאוד הגיע לתוכם הטכנולוגיות האלו. אתה בן 26, האינטרנט נכנס חזק לתודה לפני כ15 שנה - להתחיל בגיל 21 להתעסק באינטרנט זה לא מבוגר מידי...

לעומת זאת אם היית חי כמו סבא רבה שלך בדור המחתרות - אני בספק אם היית מרגיש שאתה לא שווה כלום בלי זה...

ובן משפחה שהיה עובר לגור בעיר השכנה במרחק חצי שעה נסיעה, כל כמה זמן היה רואה את בני משפחתו לפני הסקייפ? 

יש כאלה שבאמת מוותרים על הפנים אל פנים כי יש קשר רצוף אבל נראה לי שאצל רוב האנשים זה בנוסף ולא במקום. ככה שאם פעם היו באים להתארח אצל סבא וסבתא לשבוע בקיץ וטלפון פעם בחודש אז גם היום זה ככה פלוס ההתקשרות הוירטואלית..

היו חיים בחמולות במלוא מובן המילה - לרוב הבן היה מתחתן עם מישהי מהכפר/מהעיר (עד כמה שפעם עיר הייתה עיר...) והיו נשארים לגור ליד המשפחות, עסק משותף וכו'...

לנדוד היה פריווילגיה שלא כולם היו שותפים לה...ונכון, זה גבה מחיר של קשר מועט מאוד עם בני המשפחה שנדדו.

יש יתרונות וחסרונות לשני הצדדים...

בערך, ואפילו קרוב יותר להיום.

באירופה המצב היה מעט שונה כי ההשכלה נכנסה לשם מוקדם יותר, אבל גם שם מודל המשפחה המורחבת כגרעין קשיח היה קיים עד לפני לא הרבה מאוד שנים...

פוי

מצד אחד החיים פעם היו קשים מאוד

לא היה גשם? מתים ברעב ובצמא. 

מישהו כתב פה פעם שאנשים היו מתים בגיל 40 חסרי שיניים, וזה נשמע לי הגיוני. 

תינוקות ונשים היו מתים בלידה חופשי. 

כל מחלה פשוטה הייתה סכנת חיים ממשית. 

לא היה זמן וכוח לחשוב ולהתפתח, רק כל החיים אתה מבלה בנסיון נואש לשרוד. 

נשמע נורא.

אבל אני לא כל כך בטוח שהסיבה לכל זה הייתה חוסר הטכנולוגיה. 

היה להם ידע על הטבע והדרך להסתדר בו שלנו אין אותו היום (ולכן זה לא כל כך אפשרי לחזור לפעם)

ואני שואל את עצמי

אולי זה בגלל המלחמות 

אני מרגיש, 

שאם היה שלום בעולם, 

אז גם הייתה רווחה כלכלית

ואנשים היו שמחים ומאושרים ופנויים לטפל בעצמם

אז אני חושב שהיה להם את היכולת לחיות חיים בריאים 

לאכול בריא ולהתנהג בריא וטבעי ככה שהגוף היה מתגבר על המחלות

והחיים היו ארוכים וטובים הרבה יותר מהיום. 

ואולי זה לא קשור לטכנולוגיה בכלל

האושר תלוי באיך האדם חי את החיים שלו מבחינה רוחנית. וזהו. 

וזוכר רק את הדברים המתוקים.

אשליה.

איך מתאים לי לחזור לפעם,

תקופת החלוצים שהקימו את המדינה 

רוצה להכין עוף לארוחת ערב - הולכת לסופר קונה עוף טרי, שמה במחבת כמה דקות מכל צד והרי עוף

וזה כמובן יותר טוב מאשר ללכת לשוק לבחור תרנגולת ללכת איתה לשוחט , למרוט את הנוצות, להמליח ולהדיח

ואחרי כל זה עוד לבשל ואחרי כל זה אין מקרר בשביל לשמור למחר\מחרתים

|קטנוני שכמוני| לא היו הולכים לבחור תרנגולת וכו' וכו' - אלא פשוט היו הולכים ישירות לקצב ומבקשים עוף, לו כבר היו עופות חתוכים... קצב זה לא המצאה של העשרים שנים האחרונות, את יודעת...כבר בימי המשנה היו קצבים ואני מניח שעוד לפני זה...

ולגבי לשמור אוכל - ובכן, מצד מסוים זה גם יתרון - בישלו בדיוק מה שצריך לאותו יום, ואכלו...הרבה יותר בריא מאשר לשמור אוכל מיום ליום כאשר ערכו התזונתי הולך ויורד... (שמעתי תיאוריות שיש היום מחלות שפעם לא היו, כי פעם הכל היה מהפה ליד, ישירות, טרי לגמרי ובלי לשמור, ולכן הרבה מהתחלואים שמופיעים היום - גם אם יש להם תרופות - פשוט לא היו קיימים אז...)

מצד שני, תזכרי שבכלל לא היה ברור מאליו שכל יום יש בשר לאכול...זה היה יקר... הרבה פעמים בשר ועוף היו נשמרים בעיקר לשבת (ההוראה בגמרא שבחגים אין שמחה אלא בבשר ויין - היום היא נשמעת מעט מגוכחת - הרי היום אתה יכול לאכול בשר ויין כל יום, אז מה ההבדל בין חג ליום רגיל שמצווה לשמוח בחג יותר? אלא שאם חושבים במונחים של פעם - לאכול בשר ויין זה היה דבר נדיר שהיו עושים בעיקר בשבתות וחגים - ואז זה באמת היה סיבה לחגיגה ולשמחה גדולה).

סבתא שלי עוד היתה הולכת לקנות עוף חי בשוק

גם לא היו הולכים לשוק, היו בוחרים את העוף הכי שמן בחצר והולכים איתו לשוחט וכל הסרט.. זאת המציאות שהייתה בישראל לפני 40/50 שנה..

כשהצמחונות נהיתה דבר מקובל

אפילו הכתבה בידיעות על טבעונות הייתה יותר מעניינת השבת מעל נוער הגבעות... אהמ

שעוד אנשים מצטרפים לערכים שלך?

כל אח והקיצוניויות שלו...

זה נשמע לי קטסטרופה

הרבה מהטענות מתבססות על רגעים של ילדות, רגעים שממילא לא היו בהם הרבה רגעי לחץ ולכן מאובחנים כטובים.

בלי קשר, הטכנולוגיה היום נמצאת בכל מקום, ויש מי שכואב את זה, היו חיים יפים גם לפניה ועל כך ההתרפקות.

זה נובע משניהם, מי יתר בכיוון הזה ומי יותר בכיוון הזה.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל