השאלה למה את קוראת דוס אמיתי 

מאמינה שאם מכירים את הבחור זה שונה,
לא בטוחה שהייתי שוללת ישר, אבל זה היה גורם למחשבות.
(למרות שלא הייתי רוצה שבעלי ינתח אצלי נניח את אורך החצאית...)

אבל בגדול - הייתי שמחה שאם בעלי 'דוס אמיתי' זה יתבטא גם במעשים - גם בבן אדם למקום וגם בבן אדם לחברו.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

"הסיבה למה התחפשת" לא קשורה ל"מי אתה באמת"? 

אני לא מבין ניואנסים כאלה אצלכם, כך שאני לא יכול לדעת מי צודק כאן

אבל יש לי הרגשה שמי שאכפת לו באמת מתורה ומצוות, וחשוב לו כבוד שמים,

לא ילבש כיפה קטנה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא רוצה שיחשבו עליו שהוא לייט

הרי יש כאן אנשים שחושבים כך, ומהיכרות עם חלק מהם, הם מהיותר רציניים כאן מבחינה דתית, (לא שהם היחידים, אבל רק אותם הכרתי)

אז אם הוא כזה דוס, איך לא אכפת לו שחלק גדול מהדוסים יחשבו עליו שהוא לא רציני?

ואם נגיד שלא אכפת לו מהחברה שלו, לא אכפת לו גם מכבוד שמים?

או שאולי הוא חושב שזה לא כל כך נורא להיות לייט?

בקיצור, נראה לי מוזר.

אבל אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים

גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?

מה שכתבתי מקודם, זה בתגובה ל"מופים" שכתב "אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים

גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?"

הבנים ממילא לא מתלבשים "אפנתי" במיוחד

<צ>

חוץ מזה שכיפה ענקית בד"כ באה עם פאות ארוכות...

כיפה קטנה סתם יותר אופנתית...

ונתון למחשבה: מדובר יותר בסימן זיהוי, זה לא היה נהוג פעם בכלל... ולמרות שיש דעות שאומרות שהיום זה חובה, יש גם אומרים שזה רק מנהג...

וכיפה אופנתית לא מראה משהו?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בין גודל הכיפה לבין גודל הצדיקות?

ולפעמים זה אפילו ההפך, והכיפה הגדולה מכסה על דברים אחרים....

אי אפשר לדעת.

ולכן אם שמעת עליו שהוא דוס אמיתי, ממישהו שמכיר אותו טוב, והמושגים שלו בעניינים האלה קרובים לשלך, אפשר אולי לתת צ'אנס.

כמי שמעולם לא שינה את קוטר כיפתו ביותר משני מילימטרים פנימה והחוצה - דבריך יפים וחשובים. ממליץ לבנות לדעת שאצל גברים קשה מאוד לנחש מראש מה מסתתר מתחת לכיפה - אני מכיר כיפות קטנות יחסית שמתחתן עומד גבר יהודי שומר תורה ומצוות חזק ביותר, וגם מכיר כיפות גדולות בהרבה שמתחתן לאו דווקא עומד משהו. כמובן גם להיפך. קוטר כיפה בימינו הוא ממש לא פרמטר ענייני.

האדם יראה לעינים ו-ה' יראה ללבב. וזה מהמקורות שלנו. לא מתרבות המערב...

היזהר בדבריך...נימת זלזול רצינית נשמעת מדברייך... כיפה זה דבר מאוד גדול וחשוב, ומנהג ישראל חובה הוא. חוץ מזה, שתתפלא - יש הגדרות הלכתיות גם לכיפה - חייבים שהיא תוכל להיראות מכל הצדדים של הראש. 

אנשים אומרים: " זה לא מעיד במאה אחוז" - נו, באמת. ברור שלא במאה אחוז. היא גם מין הסתם לא חשבה ככה. אבל התשובה האמיתית היא שכן - זה מעיד על משהו. לא במאה אחוז, אבל מעיד.

בואו לא נתכחש - אולי כולנו צדיקים, כולנו חסודים ואת כולנו לא מעניינים בגדים - אבל אנחנו עובדים על עצמנו בעיניים...כל אחד במהלך חייו עובר הרבה תהליכים שבסופו של דבר מובילים אותו אל דרך וסגנון משלו, שאותו הוא אוהב ואליו הוא רגיל.

לא, לשם - אדם שכל יום מחליף סוג כיפה, פעם ענקית ברסלב, פעם קטנה שחורה, פעם קטנה סרוגה, פעם ענקית גבעות, פעם נורמאלית שחורה, פעם שקל סרוגה - זה בנאדם שלא סגור על עצמו, או בנאדם עם הרבה הרבה הרבה שיגעונות - וזה בהחלט מעיד על משהו עליו.

בסופו של דבר לאדם נורמאלי מהשורה יש את הסגנון אליו הוא מתחבר וש-כן. הוא מעיד עליו משהו.

כמו שחצאית ארוכה/קצרה/מגרדת את הברך - מעיד משהו. כמו ששרוול עוקף מרפק/לא עוקף מרפק/מגרד מרפק - לבנות כמובן - מעיד על משהו.

כמו שחולצה מכופתרת/טריקו/הדפסים/פולו - מעידה על הלובש אותה.

כמו שפאות, עגיל לבן, הילוך מרושל, הילוך מוקפד, זקן, אי זקן, זקן צרפתי, תסרוקת מיוחדת, ג'ינס קרוע, ציצית צמר, ציצית בד, בלי ציצית, נעליים, שורש וגרביים, קרוקס, ולהבדיל אצל בנות - עגיל אחד, כמה עגילים באותה אוזן, עגיל עליון, נזם, נעליים/סנדלים, וכו' וכו' - הכל, כולל הכל - מגדיר את האדם.

אחת ולתמיד, בואו נפסיק עם השקר - הלבוש והמראה החיצוני וצורת ההתנהגות של האדם - כ-ן מגדירים את האדם, כן אומרים עליו משהו, כן מבטאים משהו עמוק מהנשמה שלו.

נאמר אומנם אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו - אבל זה לא אומר שהקנקן לא מעיד לפחות במשהו על תכולתו. זה לא אומר שקנקן שמקושט כולו בגרפיטי - אתה תאמין שהוא שייך לעשיר. לעשיר יש קנקן מכסף או מזהב, ואם יש לו קנקן מכוסה בגרפיטי אתה צריך להבין שמשהו משובש אצלו...

ומקווה שהבנתם את המשל - בסופו של דבר, הלבוש כן מעיד על אדם, ובהחלט לוקחים בחשבון את עניין הלבוש.

זה לא אומר שעכשיו להתחיל לפסול על כל סוג לבוש. בגדול כל אחד ואחת צריכים להגדיר לעצמם מה הקווים האדומים שלהם, וכן, מותר להם בהחלט לעמוד עליהם - אפילו אם הם לא אך ורק הלכה, אלא קצת יותר מזה. מותר לאדם להחליט שעם מראה מסויים, אפילו אם מבחינה הלכתית מסויימת הוא כשר, לא זה לא מתאים.

בנוגע לכיפת שקל, אגב - זה בעיה, כי הלכתית הכיפה צריכה להיראות מכל הכיוונים. אבל יותר מזה, גם מבחינה מחשבתית - צריך לחשוב מה באמת הוביל את אותו אדם לשים כיפה כזאת קטנה. מה שהוביל אותו לעשות את זה - זה מה שמעיד עליו.

לדעתי, כיפה קטנה מ(---.. נראלי 15 ס"מ.. אולי 12?.. לא זוכרת..) הגדרות ההלכה-

כנראה שלא מספיק חשובה לו ההלכה כדי להכריח את עצמו לנהוג על פיה.

זה לדעתי לא דוס אמיתי.

כמו אחת שההלכה מחייבת אותה חצאית שהיא עשר ס"מ אחרי הברך,

והיא בוחרת ללכת, עם האופנה או סתם, בחצאית עד הברך בלבד.

דוסית אמיתית?....

משם והלאה- עשרים/ ארבעים ס"מ- על כל אחד מעיד משהו אחר. וכל אחד יכול להיות דוס אמיתי.

גם הצבע ודרך ההכנה (תפירה/ סריגה) לא תמיד מעיד על האדם.

כנ"ל בחצאית- עשר אחרי הברך?.. עד הקרסול?.. לא באמת משנה תמיד.

מעבר לגדרי ההלכה זה מעיד על האדם, לאו דווקא על רמת הדוסיות...

למרות שראוי לו לאדם שיחמיר על עצמו, ולכן בנות לדוג'- חולצות ארוכות, חצאית עד הקרסול.

בנים לא שמעתי שיש עניין להגדיל את הכיפה מבחינה הלכתית.

וכן, מי שמחמיר על עצמו יותר בדברים שיש בהם עניין- יותר חשוב לו להתקרב לה'.

נק' נוספת- מצטרפת לותן טל. לבוש מעיד על האדם. האדם בחר ללבוש את מה שהוא לובש ולא סתם.

וכבר פורט מעלי, אז אני אעצור פה..

קיצרתי קצת, אם יהיה צורך בהמשך ארחיב....

עם כל הכבוד לכל יהודי דתי , לא כל אחד הוא גאון אדיר וכו' וכו' .  חיפשתי בגוגל "קציני ארץ" ומצאתי בס"ה 2 איזכורים. ומסתבר שהוא  יהודי מברוקלין שלא מצטטים אותו , ומה שהוא אומר על ללכת עם כיפה בברוקלין  ממש לא רלונטי.  רק לדוגמא חיפשתי בגוגל  "ציץ אליעזר" ומצאתי 4000  !   חיפשתי "הרב אברהם שפירא" ומצאתי 3300 .

אם מישהו נחשב על ידי ציבור כל הוא אז בהכרח הוא יופיע הרבה פעמים בכל מיני מקומות וזה יתבטא בגוגל . צריך להכיר את הציבור שמעריך איש כזה , ולכן אם כן מזכירים מישהו שהירביץ רבנות זה עוד לא אומר שהוא גדול בתורה ושאפשר לסמוך עליו  , אבל אם לא מזכירים זה אומר שהוא לא משהו.

 את "הרב שי פירון" מזכירים  5400 פעמים , את "הרב מיכאל  מלכיאור" מזכירים  661 פעמים ( ביחד עם "הרב מלכיאור" 900 פעמים, ואף אחד לא יגיד שאפשר להסתמך על הדברים האלה בענייני תורה.

 אבל כולם מסכימים  שהציץ אליעזר הוא  רב אמיתי , לא סתם אחד שהירביץ סמיכה, ואם מזכירים אותו  4000 פעמים ואת הקציני ארץ רק 2 פעמים  זה אומר המון . זה אומר שעל הציץ אליעזר אפשר לסמוך , והקציני ארץ  לא רלונטי. להבדיל להבדיל להבדיל אם אני ארצה לדעת אם איזה טינופת מאש"ף נחשב בעיני  הערבים  למשהו  אני אסתכל בגוגל כמה פעמים  מזכירים אותו  לעומת כל מיני טינופות אחרות. 

לא נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תשאלי את הבחור באמת אם הוא...

(ואני לא מזלזלת בזה, שיוך חברתי זה דבר חשוב, החברה שבה אדם בוחר להשתייך אליה מראה משהו עליו)

הייתי בשבת של סטודנטים (לא משנה של איזה אוניברסיטה) ואני זוכרת שהיה דבר אחד שמאוד הפריע לי: 99% מהבנים שם (והיו בסביבות ה50) היו עם כיפה ממש קטנה.

ואז שאלתי את עצמי: איפה הדוסים?

תשובות אפשריות:

1. הלכו לשבת זכור בישיבה שלהם
2. אין דוסים. כולם התקלקלו באוניברסיטה
3. אולי בעצם כן יש כזה דבר דוס עם כיפה קטנה?

והאמת היא שאני נוטה יותר להסכים עם תשובות 1-2. שלא תבינו אותי לא נכון, הלוואי שמישהו יבוא ויגיד לי שאני חיה בסרט ושיש מלא דוסים עם כיפה קטנה, אבל גם אם כן, קצת מפריע לי שבחור דוס (שההגדרה שלי לדוס אמיתי הוא אחד שמקפיד לקיים את כל ההלכה, קובע עיתים לתורה וכל החיים שלו הם ברוח התורה) בוחר לשים לעצמו מעטפת שהרוב המוחץ של האוכלוסייה רואה אותה כמעטפת של דתי לייט.

כי אם אתה דוס, למה בעצם שלא תשים כיפה בגודל נורמאלי? כזאת שתשדר: "אני יהודי דתי גאה. מקיים את ההלכה כמו צריך ולא מחפש לעגל פינות"???

(מצד שני אני אומרת על עצמי, שגם אני לפעמים הולכת בחצאית שלא תמיד מכסה את הברך בכל תנוחה, ולא הייתי רוצה שבחור ישפוט אותי על פי זה, כי באמת בפנים אני כן דוסית.. ואז זה קצת מתנגש לי עם מה שאני חושבת על כיפות. גודל כיפה כן מעיד על הבן אדם ואורך החצאית לא קובע. אבל אני שואלת את עצמי אם כיפה זה כמו חצאית? האם באמת כזה קשה לבן להגדיל את הכיפה שלו בעוד כמה ס"מ כמו שזה קשה לבת??)

בקיצור.. קצת הסתבכתי, אבל מקווה שהרעיון הכללי הובן.

הקושי של בת להאריך את החצאית הוא קטע חברתי, לא?

הרי אם המודה לשים חצאית ארוכה, אין לאף אחת בעיה עם זה, הבעיה של בנות זה ללכת נגד הזרם

אז זה נראה לי שזה בדיוק אותו דבר אצל בנים.

אם יש בנים שמתפדחים שיאמרו שהם דוסים, והם "כבדים כאלה", יהיה קשה להם להגדיל כיפה בדיוק מאותה סיבה שקשה לך עם החצאית

(אני לא בת, לא דת"ל, ומתלבש כמו דוס מארץ הדוסים גם אצל החרדים, כך שאני לא פונקציה, אבל בכל זאת, כך קיבלתי הרגשה)

לצורך העניין, כן, כיפה זה כנראה כמו חצאית פחות או יותר - או לפחות לפי איך ששמעתי בנות רבות מתארות את הבעיות שלהן בנוגע לחצאית.

אבל תחשבי גם יותר מכיפה. נניח, ציצית. ואני לא מדבר על בפנים או בחוץ - זה כבר עניין הלכתי אשכנזים ספרדים - אלא יותר על עניין - ציצית בד/צמר. יש עניין יותר גדול בצמר, זה יותר הידור - ובכל זאת הרבה ירגישו שצמר מקטלג אותם (אגב - לפי הספרדים לפחות איך שאני הבנתי, צמר זה עיקר המצווה, אבל עדיין יש ספרדים שהולכים בלי צמר. אשכנזים - צמר בשבילם לא עיקר המצווה אבל כן הידור) - וגם, בערך כמו בקטע של החצאית - זה לא נוח הרבה פעמים, בעיקר בקיץ, מאוד מחמם, מגרד וכו'...

ובכל זאת מי שזה חשוב לו, ישים צמר.

אז זה כן אומר משהו על הבנאדם. לא במאה אחוז, כי אין מאה אחוז - אבל אומר.

כיפה קטנה ומקיימים קלה כחמורה פשוט אוהבים

מראה כזה.

מכיר בנות דוסיות,  פריקיות,

מקיימות קלה כחמורה פשוט אוהבות

מראה כזה.

רק לראות מהיכן זה מגיע 

אם ממקום של מרד או ממקום של ככה אני אוהב את עצמי.

השאלה היא האם האופן שבו אנו מפרשים את שנראה לעינינו הוא הנכון מצד האמת?..

אז תשובתי הסופית היא: כן, זה אומר משהו. השאלה היא מה..

ואפילו שקל להשמיץ את עצמנו , לדתיים יש באופן ממוצע מידות יותר טובות ממה שיש לאחרים .

 זה נגד כל מה  שעובדים עלינו באזרחות, על  שכאילו כל דרך מחשבה זה לגיטימי , ושיש חופש דת וכל אחד יכול לעשות מה שהוא חושב ( כולל כל מה שבסדר בעיני אנטי דתיים כמו להיות סוטה ובודאי להיות מחלל שבת ואוכל טריפות ) ושכולם בסדר גמור ( חוץ ממי שבאמת בעד הארץ ולא שותק לערבים בתוקפים אץת היהודים).. אבל במציאות רואיםפ שדתיים ברצינוץת יותר בסדר מאחרים ( באופן ממוצע כמובן ) . והמידות של דתיים ודתיים זה יותר משל חילוניים, ובהרבה מקרים אלו עם פיציכיפה  איכפת להם (כמעט) רק מעצמם .

בכל הדברים האלה אי אפשר להגיד במאה אחוז , אבל ברור שלא צריך מאה אחוז. יכול להיות מישהו עם כיפה קטנה ( ואדומה) אבל זה עוד לא  אומר שהוא דתי חלש ,  תסתכלו על אברום בורג   לדעתכם הוא : דתי , כמודתי ,או חילוני?

משהו שראיתי  ותוציאו את המסקנה.

 לפני חתונה באוהל הארועים בכפר עציון  ערכו תפילת מנחה. היו שם 24 שהצטרפו למנין . מהם 23  עם כיפה בינוני או גדולה ו1 עם כיפה זערורית אדומה. במרחק איזה 8 מטר משם עמדה ופטפטה קבוצה של שמונה , כולם עם כיפה פיצית.

 לדעתי זה אומר הכל.

לא מדובר כאן במקרה אחד .מדובר ב 32  אנשים . והסיכוי שזה רק מקרה  שכל אלה עם הכיפה הצטרפו וכל אלה בלי כיפה ( רק עם כמוכיפה)  חוץ מאחד לר הצטרפו זה  עשירית של מליונית אחוז !

 אותו דבר להגיד שאלה עם הכיפה לא התפללו ואלה שבלי כיפה ( רק עם כמוכיפה ) כן התפללו זה גם עשירית מיליונית האחוז !

 וחוץ מזה אם אלה עם הכמוכיפה היו דתיים הם היו מצטרפים להגיד קדושה .

אז למה לרמות את עצמנו ? ברור מהמקרה הזה לגמרי שמי שהולך עם כמוכיפה הוא רק כמודתי . ( חוץ מבודדים בודדים שהם קצת דתיים) .

הנתון לגבי בעלי הכיפה הקטנה הוא ש8 מ9 לא הצטרפו, ואחד מ9 הצטרף.

כלומר, אם ניקח אותם כמדגם מייצג, הרי ש11% מתפללים. 

ברור שבמדגם כ"כ קטן, טעות הדגימה יכולה להיות די גדולה. ובפרט שלא מדובר כאן בקבוצה אקראית, אלא בקבוצה שיתכן שכולם או חלק גדול מהם מגיעים מרקע דומה (והרי הם פטפטו ביניהם).

וגם אם נניח שבאמת 89% לא מתפללים, זה לא סיבה להכליל את ה11% הנותרים. (אם כי זו כן יכולה להיות סיבה להמליץ לאדם דתי לא להתלבש באופן שמזהה אותו ככזה.)

אתה דנת רק על  ה9  בלי כיפה אמיתית . והיזנחת את 24 שעם כיפה אמיתית .

 לגבי ה- 9 .

 בהחלט נכון שזה מראה שבערך  89% מאלה עם פיציכיפה  הם לא הכי דתיים . ( תגיד מה שגיד שם מכירים וכו' , אבל זה שהצשיכו לפטפט כשהדתיי ממש אמרו קדושה זה כן מראה ).

 אבל בגלל שהמדגם לא ענק  הגיוני להגיד שאולי  רק  80% מחובשי פיציפה  הם לא הכי דתיים , ואולי אפילו רק  75%  מאלה עם פיציפה  הם כאלה .

 אז זה לגמרי מספיק בשביל להגיד לשואלת איך להתיחס לאחד כזה . כמו שאם יציעו לה אחד שרק 75%  שהוא  גנב כרוני , או רק 80%  שיש לו סרטן עור , או רק  89%  שזרקו אותו משלושה  בתי ספר  של חינוך מיחוד. 

 וצריך לחשוב גם על ה 24 עם כיפה . שזה מראה ברור שלאלה עם כיפה יש יחס רציני לעניינים דתיים.  זה לא אומר שכל אחד הוא בטח שיא השלמות, לגמרי לא , אבל זה נותן תמונה בשטח של דתי / לא דתי.

 והכל מראה לגמרי  ( כמו שכתבתי עם אפשרות של טעות פחות מעשירית מליונית אחוז) שאלה עם כיפה יותר דתיים מאלה עם פיציפה.

לדעת הרבה אשונים שמירת נגיעה היא איסור דאורייתא

וגם אם היא מדרבנן מבואר בגמרא שיהרג ואל יעבור

זה ממש לא "רק" מנהג!

(בלי לזלזל ח"ו במנהגים)

"...לגלות ערווה" כל מגע שמטרתו לגילוי ערווה אסור מן התורה הא לאו הכי אסור מדרבנן! 

ולכן כל בחורה אע"פ שהיא נידה אסורה במגע מדרבנן מדין הרחקות!

גם אישה לבעלה בימי הוסת והליבון אסורה במגע כלשהו מדרבנן רק המעשה עצמו הוא בכרת

בכל מקרה אין קשר לשמירת נגיעה ומנהג זה איסור מדרבנן לכל דבר!

אבל אם הבנתי נכון את דבריך אתה אומר שהאיסור לשמירת נגיעה הוא מדרבנן ?,ראה את הכתבה המצורפת הרמב"ם אומר שזהו איסור תורה וכך נפסק בשולחן ערוך,הרב יוני לביא מדבר על זה כאן:

http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55290&kategory=1602

הכוונה , של הפשט לפחות, "לא תקרב" = לא תקיים איתה יחסי אישות. לא מדובר בלחיצת יד לשלום או בלקיחת מוצר מידה של מוכרת. בדור הזה יש הקצנה. על הסיבות להקצנה הזאת, כבר הכבירו מלים לפני.

[שמות רבה] אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי.. הריני תופשה ואין לי עוון וכו'.. אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים וכו'.. אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו וכו'.

מסילת ישרים: ועל דרך זה אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו באיזה חוש שיהיה..במעשה.. ראיה.. דיבור.. שמיעה ואפילו במחשבה ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז"ל וכו' (פרק יא).

אנחנו לא קראים. וכוונה אינה לפי "הפשט לפחות"...

אז ה"הקצנה" היא קודם כל בכותרת שהבאת. והיא גרועה בהרבה מה"הקצנה" השניה. אח"כ יש לבדוק הלכה למעשה.

לחיצת יד לשלום גם הרבה אסרו או ראו בכך דבר שאינו הגון. וכן שמעתי מר"א שפירא זצ"ל שפעם מישהו שאל אותו על דבר כזה "משום נימוס". אמר: "לא תהא כוהנת כפונדקית? זה הנימוס שלהם וזה הנימוס שלנו"...

"לקיחת מוצר" - אמרו חז"ל על המרצה מעות מידו לידה כדי ליהנות, ולא סתם כך. בווודאי שיפה שנזהרים מנגיעה כלשהי בזה.

אז אין כאן "חוכמת ישישים". חוכמת הישישים היא בדברי חז"ל שצוטטו לעיל, ולא בהתעלמות מהם ו"הסברת" הפסוק כאילו אין תושבע"פ.

http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55290&kategory=1602

ולא תפילה , ולכן לא אומרים  את זה , או שמוסיפים מילים. כמו ששמעתי בבית אל בבית הכנסת המרכזי אברהם אוהבי שמבקשים בהתחלה שיהיו בראש המדינה אנשים דתיים ייראי ה' .

רק בגיל 40 נכנס לחיידר לראשונה ושם התגדל

אממה

תיקן את מידותיו ב40 השנים שקדמו לתורה וכך נתיישבה התורה בליבו

כיפה קטנה + מידות טרומיות לרוץ על זה אישה חכמה תוכל להצמיח בן

תורה אמיתי מאיש עם מידות מתוקנות 

ומאידך גם מת"ח שינשא ל"מהבולה" אפשר לעשות אפיקורוס

ואידך זיל גמור

הפרוש של דברים זה איך שמבינים אותו האנשים.  בארץ מי שהולך בךי כיפה מכריZ בזה שהוא לא דתי ומי שהולך עם כיפה זה שלט אני בעד שצריך לשמור את המצוות . ומי שהולך עם כיפה פיצית ( אדומה בדרך כלל) מכריז בזה לחילוניים שהם אלה שחשובים לו : תיראו אני לא דתי ממש אני כזה רק קצת רק בערך. תבינו אותי אני בסדר ראני בעצם כמו אחד משלכם.

 כל הניסיונות למצוא הצדקה הלכתית ממש מצחיקות. כי לא ההלכתי זה העניין כאן. אלא מה שהכיפה הפיצית משדרת.

מתחת אליו- "התורה לא מחייבת אותי"

וכן, כללי החיוב של התורה הם ההלכה, ולכן היא משנה.

מעליו- על כל אחד מעיד דברים אחרים.

וכיפה קטנה היא לאו דווקא הכרזה לחילוניים.

באופן כללי מסכימה איתך.. ניסחת היטב

למה בדיוק את חושבת שמי שהולך עם כיפה קטנה רוצה להעביר מסר לחילונים???!!!!
 

יש שיטות שהיום אי לבישת כיפה (חוץ מבשינה) זה בעייה של "בחוקתיהם לא תלכו".

זה "בחוקותיהם לא תלכו" וכמובן זה "שיטות שהיום"..

ונכון שזה "שיטות שהיום" כי המציאות משתנה.

כיוון שכל ישראל קיבלו עליהם ללכת עם כיפה מי שלא הולך עם כיפה נידמה בזה לגויים,זה מאוד פשוט.

עלוב

תשובה לשאלה- כן, וודאי, ברור.

די מקומם שהמון בחורים שיצא לי להכיר, טובים באמת, "דוסים" אם את קוראת לזה כך- לובשים כיפה קטנה קטנה, אולי כי זה יותר יפה, (זה באמת כן), אני טוענת שכיפה גדולה יותר מכבדת את המשמעות שלה.

צריך לבדוק את המידות הטובות שלו

כיפה זה סתם סמרטוט! את צריכה  להכיר אותו באמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חלק חושבים שזה אהבת ישראל לא להגיד ת'אמת. אז מלמדים זכות אפילו שיודעים שזה סתאאאם. תירא ישר. אף אחד לא אומר שכיפה גדולה זה פחות דתי. למה הרבה אומרים על פיצית ואף אחד לא אומר על גדולה ? בגלל שיודעים ת'אמת.

 תשסתכלו ב 

    ותראו את הכיפה פיצית האופיינית חנוך דאום איך הוא מדבר על היהודים הדתיים  ב 2 דקות ו שניות : "העם רצה לז** אתכם" , ואיך הוא מצהיר הוא לא ממש דתי ב  17 דקות 54 שניות. ( אגב דאום זייף חלקים בראיון :http://tinyurl.com/nr9yujf    ) 

 למה חנוך דאום לקח כיפה פיצית אדומה  ולא כיפה גדולה ? בגלל שהוא יודע שכיפה פיצית זה אומר :"אני דתי כאילו , לא ממש , אני בעצם חילוני כמוכם".

 זאת האמת . ומי שאומר שהכיפה לא מראה על כלום ויכולך להיות בעל מידות הכי טובות וצדיק הכי גדול אבל עם כיפה פיצית , ולהפך עם כיפה גדולה והכי לא בן אדם . מי שאומר את זה אומר סתם . הוא יודע שכמעט תמיד זה לא ככה. 

 בקיצור אם את רואה מיהו עם כיפה פיצית אז לגמרי בשכל זה להבים שלפניך מישהו כמודתי. וזה כמו שתפגשי מישו שיש לו 3 הרשעות מהמשטרה על זה שגנב וישב פעם חצי שנה ופעם חודשים ופעם שנה בבית סוהר , והוא יגיד לך שהכל טעות  .

 נכון שלפעמים יש טעויות אבל מעניין מה יגישו אלה אומרים שאסור להגיד שמשהו שמראה זה בעצם לא מראה כלום.

ואיתמר עם הכיפה הענקית הוא קיצוני עם תמונה של דר' גולדשטיין על הקיר...אז כל בכל כיפה ענקית הוא קיצוני?

בקיצור, לא אומר כלום....

והנושא כאן זה דתיות. ובהחלט דאום עם הפיציכיפה שאומר שלא ממש מאמין ב א לוהים , ושאומר  כאילו רוב העם רצב  לז** את המתנחלים ולכן גרשו את היהודים ( הנפלאים !!! ) מחבל עזה בראה כמה שהוא  אפס. חשבת פעם שד"ר ברוך גולדשטיין קיבל הודאה מהמח"ט להתכונן , בתור רופא, לזה שמחר הערבים יכעשו טבח ביהודים " חשבת על זה שהמון פעמים ד"ר גולדשטיין טיפל ביהודים שהערסים פצעו או הרגו ?  חשבת על זה שכל מה שהוא רצה זה לעצור את הטבח ולהציל יהודים( ובטוח שהוא הציל).  אז אני לא שם תמונה שלו על הקיר וגם לא של מאיר הר ציון שהיה לוחם נפלא ועה המון בשביל כולנו , וגם לא של טרומפלדור וגם לא של  עוד הרבה שמסרו את נפשם בשביל העם שלנו.

 אבל  צריך להיות ממש צבוע בשביל לצאת נגד מי ששם תמונה של ד"ר ברוך גולדשטיין ולא להגיד מלה אחת נגד מי ששפ תמונה של יצחק רבין שירה והרג ( אם אכתוב רצח ימחקו)  ניצולי שואה ולוחמים מתנדבים שקפצו מאוניה טובעת בחוף תל אביב ושחו לחוף.   כן מהיריות שלו ושל  אלה שפקד עליהם לירות , נרצח  הילד  הקדוש אברהם כהן בן  16 שהיה תלמיד בתלמוד תורה נוה שלום בתל אביב  ושחה בים להציל את  ניצולי השואה והמתנדבים  שקפצו לים ולא ידעו לשחות.

 ארוון תהיה ישר  :  אתה מסכים שמי שתולה  תמונה של יצחק רבין שהרג בט"ו סיון תש"ח את  הילד אברהם כהן  הוא קיצוני  נוראי ?

 ןוחוץ מזה אתה מוחק את העובדה שחנוך דאום ערך וזייף את הצילומים כך שהוא יצא  לא לגמרי מגוחך.

 וחוץ מזה מי שמפריע לאזכרה של יהודי שנרצח בידי הערבים  שרוצים להשמיד את כולנו הוא אפס אחד גדול , ואפילו פחו מאפס.

זכרת לעלות לקבר של גולדשטיין היום?

כדוגמה ללא דתי[לא היית צריך להביא פרק שלם בשביל זה, הוא כבר מזמן אמר שיש לו ספקות..]

וממנו הסקת על הכיפה.

לגבי מעורבותו של רבין באטלנטה, כבר היום הראו מעורבותו לא הייתה גדולה כפי שניפחו, בכל מקרה הוא לא ירה בגבם של 29 מתפללים.

וזאת לא הוכחה לכלום בכל מקרה כי אני בטח לא אתלה תמונות של גולדשטיין כמו שלא אתלה תמונות של רבין...

בכל מקרה האם ניתן להסיק מחנוך דאום שכל דתי עם כיפה קטנה הוא בעל בעיות באמונה? ואם כך, האם כל בעל כיפה גדולה הוא קיצוני שמצית רכבים ומסגדים בכפרים ערבים?

וגשאיש מקצוע מחלליט שדתי לייט לייט אופיני הולך עם פיצי כיפה זה די מוכיח.

ולמען הדיוק.

אין שום בסיס על זה שיהודים שורפים מסגדים בכפרים ערביים ! שיקרו פעם שקר כזה והתברר שזה עניין פנימי של הערבים. ערבי שרף במסגד.

 כדאי שתיזהר מלהיגרר אחרי תעמולה של אנשים מסוגו של דאום.

 רבין הוציא פקודה לרצוח את השוחים בים . זו מוערבות מוחלטת. לפי החוק אז הייתה חובה לדון אותו על רצח הילד אברהם כהן ששחה בים להציל ניצולי שואה ומתנדבים מטביעה ,ועוד כמה. ולתת לו להתנדנד על חבל . בספר אלטלנה  עמוד 282 מסופר גם על זה שרבין אישית זרק רימוני יד על כאלה שהיו ע"י הבנין שבו היה רק בגלל שההם היו ימניים, (והוא היה יכול אז להרוג גם ילחדיםן שהסתובבו שם.).

 ד"ר ברוך גולדשטיין פעל למנוע טבח ביהודים ! זו האמת שמוחקים אותה .

יש "חילונים" שמאמינים ב-ה' יותר מהרבה דתיים, ולהיפך -- יש דתיים וגם חרדים שאין בליבם אמונה בכלל אבל הם נולדו וגדלו במגזר המסויים וטוב להם שם כי המשפחה והחברים שם. כלומר כל קבוצת התמיכה שלהם שם. חוץ מזה, הם מכירים את כל ההתנהגויות הנדרשות ומסתדרים איתן היטב. לעומת זאת, העולם בחוץ זר להם והם לא יודעים להסתדר שם, אז הם נשארים חרדים או דתיים אפילו שאין אמונה בליבם כלל וכלל.

חילונים שמאמינים ב-ה', הרבה פעמים בכלל לא יודעים מה דתיים עושים בחיי היומיום שלהם. אין להם מושג איך להתפלל. הם לא מכירים את הסידור. הם לא מכירים את המצוות. הם נולדו וגדלו כחילונים בסביבה חילונית. זה מה שהם מכירים. הם גם לא רוצים להיות מוזרים. גם להם חשוב להיות מקובלים בחברה שלהם. גם להם חשובה קבוצת התמיכה שלהם. חוץ מזה, הרבה פעמים הם בכלל לא מבינים שאמונה ב-ה' דורשת משהו מלבד להאמין בו. מה שנוגע לתפילה, הם חושבים שזה משהו שבא "מן הלב". משהו פרטי, אישי, אינטימי. משהו שנאמר במילים שלהם. לא משהו שכתוב בסידור.

,

אז איך אתה אומר שהם מאמינים?

הם חושבים שהם מאמינים...

כנ"ל הרבה שומרי מצוות...

שטובים רק בשביל להתווכח.

 אני בטוח שאתה לא תציע אחד כזה לאחות שלך שמעוניינת בדתי על אמת , אם אתה רוצה שיהיה לה מה שהיא רוצה.

וזה נכון שיש צבועים בעולם

אבל ברוך ה' הם מיעוט

וה"מגזר" הדתי לא כזה, וכן ה"מגזר" החילוני לא כזה.

דעתי היא שבנאדם הולך עם מה שההורים שלו שמו לו על הראש.

אחר כך זה כבר נשאר, כי ככה התרגלו לראות אותו:

אם יקטין יאמרו שהוא מוריד גם את הרמה הרוחנית שלו,

אם יגדיל - יאמרו שהוא יותר נהיה דוס.

לכן לפי דעתי זה לא אומר שום דבר, יש לכאן ולכאן, זה שאדם הולך עם כיפה קטנה זה לא בהכרח כי הוא מתבייש ביהדותו.

לרוב אני לא כותב פה, סתם בגלל שזה דיון שעשיתי כמה פעמים עם חברים..

 השתכנעתי יותר ויותר שגודל הכיפה מראה על רמת דתיות

זה פשוט עובר כחוט השני בתגובות של כל הדתיים שאני מכיר כאן

ואלה שאני מכיר שהם לא כל כך דתיים - הם אומרים שזה לא אומר כלום

זה עושה לי הרגשה שמי שלא כל כך דתי האמירה הזאת מציבה לפניו מראה - הנה החיצוניות שלך מראה לכולם שאתה שייך למגזר לא כל כך רציני מבחינה דתית

וכיון שאין אדם שחושב שהוא "לא מספיק דתי", כולנו חושבים שאנחנו זה הנורמה - מי שיותר דתי מאיתנו הוא מגזים, ומי שפחות דתי מאיתנו הוא חפיפניק (תחשבו רגע על עצמכם) אז כשאומרים לו שמבחינה חברתית מתקבל רושם שהוא לא רציני - הוא מזדעק - "לא נכון! זה לא אומר כלום, יש אנשים שלבושים כמוני, ובכל זאת הם בסדר (אני למשל...) לא צריך להכליל"

יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא (וברור שיש יוצאים מן הכלל, אני מדבר על רוב האנשים, על מגזר בכללותו, לא על כולם)

רק בשביל שאם מישהו יתנפל על מופים ויגיד לו "איך אתה אומר שאני שהולך עם כיפה פיצית , לא ממש דתי ". אז מופים יענה לו "לך התכונתי שיש יוצא מהכלל". אבל באמת מופים יודע שאין כאן יוצר מהכלל !

אבל עובדה... המציאות הזו שאתה מציג שם לא קיימת!

אני הרי יודע שימחקו לי את התגובה הזאת, כדרכם האלימה של הפורומים האלו. אבל אני בכל זאת מנסה שזה יישב כאן, אפילו אם לזמן קצר, רק כדי למחות נגד התוקפנות הברוטאלית של מחלק הציונים מטעם עצמו (או שאולי בהסמכת הרבנות הראשית). וכמובן שאם "זה עושה לי הרגשה", אז זו כבר ההוכחה החותכת. ההרגשות של מופים. פשוט תגיד במפורש שאתה בעל רוח הקודש, ויודע ב"הריחו ביראת" מה כן ומה לא, מה אסור ומה מותר, מה טמא ומה טהור. אה, אגב, ומה קורה כשהתיאוריה מתנפצת כי "יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא" כדבריך? מאוד פשוט: מסבירים שיש לך את היכולת לדבר "על רוב האנשים, על מגזר בכללותו", ונפתרה הבעיה! חבר, אתה ואדון יונתן הפסקן המכונה "פיקאלו" יכולים לפתוח את ישיבת היודעים. אם לצטט גם מתובנותיו המבוססות: "מי שמשוחרר אפילו קצת מדעות קדומות... מבין שהגודל כן קובע, הכיפה קובעת והשרוולים קובעים..." בוודאי, אין ספק שהוא המשוחרר מדעות קדומות. נו, עכשיו אפשר למחוק בכיף.

[בלי להתייחס דווקא ל"גודל הכיפה" שהוזכר בתחילה, שזה ממש די "קטנצ'יק"..]

שאכן, יש אנשים במקומותינו, שהם בעלי רמה דתית ושל יראת שמיים גבוהה - 

והולכים עם כיפה לא-גדולה.

הם פשוט לא שמים לב לזה. לא כ"כ מודעים ל"גדרים" בנושא, וכמו דברים אחרים בלבוש שלהם - גם זה לא תופס אצלם מקום.

הכרתי כמה כאלה - מופלגים ביר"ש, מידות טובות ומצוות (לצערי, גם ראיתי קצת שעם כיפות "גדולות" וההיפך..)

אבל נכון שיש כאלה שזה מבטא אצלם "אמירה". לשני הכיוונים.

ויש מקומות מסויימים, שבהם הבוטות של "ללכת דווקא כך", גם מבטאת אמירה..

היחס בין גודל הכיפה לראש. אם הכיפה נראית מכל כיוון הרי אין כל בעיה שהיא קטנה.

ואם מכיוון מסוים נראה כאילו אין כיפה.. נראה שאין כיפה!

האם צריך שתהיה כיפה על הראש בשביל שיראו אותה או אולי מספיק שיהיה לי בכיס או בלב.

כנראה אחד שיש לו כיפה בכיס, הוא דתי בלב. האם דתי בלב יכול להיות דוס אמיתי? שאלה.

אורך החצאית קובע או לא ?

דוסית אבל עם חצאית גבולית - עד הברך בישיבה, יכולה להיות חיה כזו ?

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.