בעקבות דיון עם חברה..
גודל הכיפה- קובע או לא?
או בהרחבה: האם בחור עם כיפה של 7 ס"מ יכול להיות גם דוס אמיתי?
(דיון שהועלה בעקבות אמירה שלי שלא אצא לדייטים עם בחורים שאני אדע מלכתחילה שהכיפה שלהם פיצית)
אודה לתובנותיכם! פורים שמח
בעקבות דיון עם חברה..
גודל הכיפה- קובע או לא?
או בהרחבה: האם בחור עם כיפה של 7 ס"מ יכול להיות גם דוס אמיתי?
(דיון שהועלה בעקבות אמירה שלי שלא אצא לדייטים עם בחורים שאני אדע מלכתחילה שהכיפה שלהם פיצית)
אודה לתובנותיכם! פורים שמח
השאלה למה את קוראת דוס אמיתי
מאמינה שאם מכירים את הבחור זה שונה,
לא בטוחה שהייתי שוללת ישר, אבל זה היה גורם למחשבות.
(למרות שלא הייתי רוצה שבעלי ינתח אצלי נניח את אורך החצאית...)
אבל בגדול - הייתי שמחה שאם בעלי 'דוס אמיתי' זה יתבטא גם במעשים - גם בבן אדם למקום וגם בבן אדם לחברו.
לי זה היה מפריע..וזה קובע בעיניי.למרות שיכול להיות שהוא צדיק
אבל אם אתה שם כיפה וגאה בהיותך יהודי אז למה לעשות טובה ולשים כיפה פיצית?
אני אוהבת לראות כיפה גדולה זה סימן יהודי וזה גם יפה!!!!
![]()
יעל נ"הסיבה למה התחפשת" לא קשורה ל"מי אתה באמת"?
אני לא מבין ניואנסים כאלה אצלכם, כך שאני לא יכול לדעת מי צודק כאן
אבל יש לי הרגשה שמי שאכפת לו באמת מתורה ומצוות, וחשוב לו כבוד שמים,
לא ילבש כיפה קטנה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא רוצה שיחשבו עליו שהוא לייט
הרי יש כאן אנשים שחושבים כך, ומהיכרות עם חלק מהם, הם מהיותר רציניים כאן מבחינה דתית, (לא שהם היחידים, אבל רק אותם הכרתי)
אז אם הוא כזה דוס, איך לא אכפת לו שחלק גדול מהדוסים יחשבו עליו שהוא לא רציני?
ואם נגיד שלא אכפת לו מהחברה שלו, לא אכפת לו גם מכבוד שמים?
או שאולי הוא חושב שזה לא כל כך נורא להיות לייט?
בקיצור, נראה לי מוזר.
אבל אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים
גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?
מה שכתבתי מקודם, זה בתגובה ל"מופים" שכתב "אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים
גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?"
הבנים ממילא לא מתלבשים "אפנתי" במיוחד
<צ>
חוץ מזה שכיפה ענקית בד"כ באה עם פאות ארוכות...
כיפה קטנה סתם יותר אופנתית...
ונתון למחשבה: מדובר יותר בסימן זיהוי, זה לא היה נהוג פעם בכלל... ולמרות שיש דעות שאומרות שהיום זה חובה, יש גם אומרים שזה רק מנהג...
וכיפה אופנתית לא מראה משהו?
את דעתי על פאות?![]()
לא, זה לא מראה כלום, תתפלאי כמה צדיקים יש עם כיפה פיצית, וכמה בנים עם כיפה ענקית- שטוב, יש להם מה להסתיר... וכמובן שיש צדיקים עם כיפות ענקיות וההפך.... אז? אי אפשר לדעת עד שלא מכירים.
בין גודל הכיפה לבין גודל הצדיקות?
ולפעמים זה אפילו ההפך, והכיפה הגדולה מכסה על דברים אחרים....
אי אפשר לדעת.
ולכן אם שמעת עליו שהוא דוס אמיתי, ממישהו שמכיר אותו טוב, והמושגים שלו בעניינים האלה קרובים לשלך, אפשר אולי לתת צ'אנס.
כמי שמעולם לא שינה את קוטר כיפתו ביותר משני מילימטרים פנימה והחוצה - דבריך יפים וחשובים. ממליץ לבנות לדעת שאצל גברים קשה מאוד לנחש מראש מה מסתתר מתחת לכיפה - אני מכיר כיפות קטנות יחסית שמתחתן עומד גבר יהודי שומר תורה ומצוות חזק ביותר, וגם מכיר כיפות גדולות בהרבה שמתחתן לאו דווקא עומד משהו. כמובן גם להיפך. קוטר כיפה בימינו הוא ממש לא פרמטר ענייני.
האדם יראה לעינים ו-ה' יראה ללבב. וזה מהמקורות שלנו. לא מתרבות המערב...
היזהר בדבריך...נימת זלזול רצינית נשמעת מדברייך... כיפה זה דבר מאוד גדול וחשוב, ומנהג ישראל חובה הוא. חוץ מזה, שתתפלא - יש הגדרות הלכתיות גם לכיפה - חייבים שהיא תוכל להיראות מכל הצדדים של הראש.
אנשים אומרים: " זה לא מעיד במאה אחוז" - נו, באמת. ברור שלא במאה אחוז. היא גם מין הסתם לא חשבה ככה. אבל התשובה האמיתית היא שכן - זה מעיד על משהו. לא במאה אחוז, אבל מעיד.
בואו לא נתכחש - אולי כולנו צדיקים, כולנו חסודים ואת כולנו לא מעניינים בגדים - אבל אנחנו עובדים על עצמנו בעיניים...כל אחד במהלך חייו עובר הרבה תהליכים שבסופו של דבר מובילים אותו אל דרך וסגנון משלו, שאותו הוא אוהב ואליו הוא רגיל.
לא, לשם - אדם שכל יום מחליף סוג כיפה, פעם ענקית ברסלב, פעם קטנה שחורה, פעם קטנה סרוגה, פעם ענקית גבעות, פעם נורמאלית שחורה, פעם שקל סרוגה - זה בנאדם שלא סגור על עצמו, או בנאדם עם הרבה הרבה הרבה שיגעונות - וזה בהחלט מעיד על משהו עליו.
בסופו של דבר לאדם נורמאלי מהשורה יש את הסגנון אליו הוא מתחבר וש-כן. הוא מעיד עליו משהו.
כמו שחצאית ארוכה/קצרה/מגרדת את הברך - מעיד משהו. כמו ששרוול עוקף מרפק/לא עוקף מרפק/מגרד מרפק - לבנות כמובן - מעיד על משהו.
כמו שחולצה מכופתרת/טריקו/הדפסים/פולו - מעידה על הלובש אותה.
כמו שפאות, עגיל לבן, הילוך מרושל, הילוך מוקפד, זקן, אי זקן, זקן צרפתי, תסרוקת מיוחדת, ג'ינס קרוע, ציצית צמר, ציצית בד, בלי ציצית, נעליים, שורש וגרביים, קרוקס, ולהבדיל אצל בנות - עגיל אחד, כמה עגילים באותה אוזן, עגיל עליון, נזם, נעליים/סנדלים, וכו' וכו' - הכל, כולל הכל - מגדיר את האדם.
אחת ולתמיד, בואו נפסיק עם השקר - הלבוש והמראה החיצוני וצורת ההתנהגות של האדם - כ-ן מגדירים את האדם, כן אומרים עליו משהו, כן מבטאים משהו עמוק מהנשמה שלו.
נאמר אומנם אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו - אבל זה לא אומר שהקנקן לא מעיד לפחות במשהו על תכולתו. זה לא אומר שקנקן שמקושט כולו בגרפיטי - אתה תאמין שהוא שייך לעשיר. לעשיר יש קנקן מכסף או מזהב, ואם יש לו קנקן מכוסה בגרפיטי אתה צריך להבין שמשהו משובש אצלו...
ומקווה שהבנתם את המשל - בסופו של דבר, הלבוש כן מעיד על אדם, ובהחלט לוקחים בחשבון את עניין הלבוש.
זה לא אומר שעכשיו להתחיל לפסול על כל סוג לבוש. בגדול כל אחד ואחת צריכים להגדיר לעצמם מה הקווים האדומים שלהם, וכן, מותר להם בהחלט לעמוד עליהם - אפילו אם הם לא אך ורק הלכה, אלא קצת יותר מזה. מותר לאדם להחליט שעם מראה מסויים, אפילו אם מבחינה הלכתית מסויימת הוא כשר, לא זה לא מתאים.
בנוגע לכיפת שקל, אגב - זה בעיה, כי הלכתית הכיפה צריכה להיראות מכל הכיוונים. אבל יותר מזה, גם מבחינה מחשבתית - צריך לחשוב מה באמת הוביל את אותו אדם לשים כיפה כזאת קטנה. מה שהוביל אותו לעשות את זה - זה מה שמעיד עליו.
לדעתי, כיפה קטנה מ(---.. נראלי 15 ס"מ.. אולי 12?.. לא זוכרת..) הגדרות ההלכה-
כנראה שלא מספיק חשובה לו ההלכה כדי להכריח את עצמו לנהוג על פיה.
זה לדעתי לא דוס אמיתי.
כמו אחת שההלכה מחייבת אותה חצאית שהיא עשר ס"מ אחרי הברך,
והיא בוחרת ללכת, עם האופנה או סתם, בחצאית עד הברך בלבד.
דוסית אמיתית?....
משם והלאה- עשרים/ ארבעים ס"מ- על כל אחד מעיד משהו אחר. וכל אחד יכול להיות דוס אמיתי.
גם הצבע ודרך ההכנה (תפירה/ סריגה) לא תמיד מעיד על האדם.
כנ"ל בחצאית- עשר אחרי הברך?.. עד הקרסול?.. לא באמת משנה תמיד.
מעבר לגדרי ההלכה זה מעיד על האדם, לאו דווקא על רמת הדוסיות...
למרות שראוי לו לאדם שיחמיר על עצמו, ולכן בנות לדוג'- חולצות ארוכות, חצאית עד הקרסול.
בנים לא שמעתי שיש עניין להגדיל את הכיפה מבחינה הלכתית.
וכן, מי שמחמיר על עצמו יותר בדברים שיש בהם עניין- יותר חשוב לו להתקרב לה'.
נק' נוספת- מצטרפת לותן טל. לבוש מעיד על האדם. האדם בחר ללבוש את מה שהוא לובש ולא סתם.
וכבר פורט מעלי, אז אני אעצור פה.. 
קיצרתי קצת, אם יהיה צורך בהמשך ארחיב....
עם כל הכבוד לכל יהודי דתי , לא כל אחד הוא גאון אדיר וכו' וכו' . חיפשתי בגוגל "קציני ארץ" ומצאתי בס"ה 2 איזכורים. ומסתבר שהוא יהודי מברוקלין שלא מצטטים אותו , ומה שהוא אומר על ללכת עם כיפה בברוקלין ממש לא רלונטי. רק לדוגמא חיפשתי בגוגל "ציץ אליעזר" ומצאתי 4000 ! חיפשתי "הרב אברהם שפירא" ומצאתי 3300 .
אם מישהו נחשב על ידי ציבור כל הוא אז בהכרח הוא יופיע הרבה פעמים בכל מיני מקומות וזה יתבטא בגוגל . צריך להכיר את הציבור שמעריך איש כזה , ולכן אם כן מזכירים מישהו שהירביץ רבנות זה עוד לא אומר שהוא גדול בתורה ושאפשר לסמוך עליו , אבל אם לא מזכירים זה אומר שהוא לא משהו.
את "הרב שי פירון" מזכירים 5400 פעמים , את "הרב מיכאל מלכיאור" מזכירים 661 פעמים ( ביחד עם "הרב מלכיאור" 900 פעמים, ואף אחד לא יגיד שאפשר להסתמך על הדברים האלה בענייני תורה.
אבל כולם מסכימים שהציץ אליעזר הוא רב אמיתי , לא סתם אחד שהירביץ סמיכה, ואם מזכירים אותו 4000 פעמים ואת הקציני ארץ רק 2 פעמים זה אומר המון . זה אומר שעל הציץ אליעזר אפשר לסמוך , והקציני ארץ לא רלונטי. להבדיל להבדיל להבדיל אם אני ארצה לדעת אם איזה טינופת מאש"ף נחשב בעיני הערבים למשהו אני אסתכל בגוגל כמה פעמים מזכירים אותו לעומת כל מיני טינופות אחרות.
לא נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תשאלי את הבחור באמת אם הוא...
(ואני לא מזלזלת בזה, שיוך חברתי זה דבר חשוב, החברה שבה אדם בוחר להשתייך אליה מראה משהו עליו)
הייתי בשבת של סטודנטים (לא משנה של איזה אוניברסיטה) ואני זוכרת שהיה דבר אחד שמאוד הפריע לי: 99% מהבנים שם (והיו בסביבות ה50) היו עם כיפה ממש קטנה.
ואז שאלתי את עצמי: איפה הדוסים?
תשובות אפשריות:
והאמת היא שאני נוטה יותר להסכים עם תשובות 1-2. שלא תבינו אותי לא נכון, הלוואי שמישהו יבוא ויגיד לי שאני חיה בסרט ושיש מלא דוסים עם כיפה קטנה, אבל גם אם כן, קצת מפריע לי שבחור דוס (שההגדרה שלי לדוס אמיתי הוא אחד שמקפיד לקיים את כל ההלכה, קובע עיתים לתורה וכל החיים שלו הם ברוח התורה) בוחר לשים לעצמו מעטפת שהרוב המוחץ של האוכלוסייה רואה אותה כמעטפת של דתי לייט.
כי אם אתה דוס, למה בעצם שלא תשים כיפה בגודל נורמאלי? כזאת שתשדר: "אני יהודי דתי גאה. מקיים את ההלכה כמו צריך ולא מחפש לעגל פינות"???
(מצד שני אני אומרת על עצמי, שגם אני לפעמים הולכת בחצאית שלא תמיד מכסה את הברך בכל תנוחה, ולא הייתי רוצה שבחור ישפוט אותי על פי זה, כי באמת בפנים אני כן דוסית.. ואז זה קצת מתנגש לי עם מה שאני חושבת על כיפות. גודל כיפה כן מעיד על הבן אדם ואורך החצאית לא קובע. אבל אני שואלת את עצמי אם כיפה זה כמו חצאית? האם באמת כזה קשה לבן להגדיל את הכיפה שלו בעוד כמה ס"מ כמו שזה קשה לבת??)
בקיצור.. קצת הסתבכתי, אבל מקווה שהרעיון הכללי הובן.
הקושי של בת להאריך את החצאית הוא קטע חברתי, לא?
הרי אם המודה לשים חצאית ארוכה, אין לאף אחת בעיה עם זה, הבעיה של בנות זה ללכת נגד הזרם
אז זה נראה לי שזה בדיוק אותו דבר אצל בנים.
אם יש בנים שמתפדחים שיאמרו שהם דוסים, והם "כבדים כאלה", יהיה קשה להם להגדיל כיפה בדיוק מאותה סיבה שקשה לך עם החצאית
(אני לא בת, לא דת"ל, ומתלבש כמו דוס מארץ הדוסים גם אצל החרדים, כך שאני לא פונקציה, אבל בכל זאת, כך קיבלתי הרגשה)
לצורך העניין, כן, כיפה זה כנראה כמו חצאית פחות או יותר - או לפחות לפי איך ששמעתי בנות רבות מתארות את הבעיות שלהן בנוגע לחצאית.
אבל תחשבי גם יותר מכיפה. נניח, ציצית. ואני לא מדבר על בפנים או בחוץ - זה כבר עניין הלכתי אשכנזים ספרדים - אלא יותר על עניין - ציצית בד/צמר. יש עניין יותר גדול בצמר, זה יותר הידור - ובכל זאת הרבה ירגישו שצמר מקטלג אותם (אגב - לפי הספרדים לפחות איך שאני הבנתי, צמר זה עיקר המצווה, אבל עדיין יש ספרדים שהולכים בלי צמר. אשכנזים - צמר בשבילם לא עיקר המצווה אבל כן הידור) - וגם, בערך כמו בקטע של החצאית - זה לא נוח הרבה פעמים, בעיקר בקיץ, מאוד מחמם, מגרד וכו'...
ובכל זאת מי שזה חשוב לו, ישים צמר.
אז זה כן אומר משהו על הבנאדם. לא במאה אחוז, כי אין מאה אחוז - אבל אומר.
כיפה קטנה ומקיימים קלה כחמורה פשוט אוהבים
מראה כזה.
מכיר בנות דוסיות, פריקיות,
מקיימות קלה כחמורה פשוט אוהבות
מראה כזה.
רק לראות מהיכן זה מגיע
אם ממקום של מרד או ממקום של ככה אני אוהב את עצמי.
השאלה היא האם האופן שבו אנו מפרשים את שנראה לעינינו הוא הנכון מצד האמת?..
אז תשובתי הסופית היא: כן, זה אומר משהו. השאלה היא מה.. 
ואפילו שקל להשמיץ את עצמנו , לדתיים יש באופן ממוצע מידות יותר טובות ממה שיש לאחרים .
זה נגד כל מה שעובדים עלינו באזרחות, על שכאילו כל דרך מחשבה זה לגיטימי , ושיש חופש דת וכל אחד יכול לעשות מה שהוא חושב ( כולל כל מה שבסדר בעיני אנטי דתיים כמו להיות סוטה ובודאי להיות מחלל שבת ואוכל טריפות ) ושכולם בסדר גמור ( חוץ ממי שבאמת בעד הארץ ולא שותק לערבים בתוקפים אץת היהודים).. אבל במציאות רואיםפ שדתיים ברצינוץת יותר בסדר מאחרים ( באופן ממוצע כמובן ) . והמידות של דתיים ודתיים זה יותר משל חילוניים, ובהרבה מקרים אלו עם פיציכיפה איכפת להם (כמעט) רק מעצמם .
בכל הדברים האלה אי אפשר להגיד במאה אחוז , אבל ברור שלא צריך מאה אחוז. יכול להיות מישהו עם כיפה קטנה ( ואדומה) אבל זה עוד לא אומר שהוא דתי חלש , תסתכלו על אברום בורג לדעתכם הוא : דתי , כמודתי ,או חילוני?
משהו שראיתי ותוציאו את המסקנה.
לפני חתונה באוהל הארועים בכפר עציון ערכו תפילת מנחה. היו שם 24 שהצטרפו למנין . מהם 23 עם כיפה בינוני או גדולה ו1 עם כיפה זערורית אדומה. במרחק איזה 8 מטר משם עמדה ופטפטה קבוצה של שמונה , כולם עם כיפה פיצית.
לדעתי זה אומר הכל.
לא מדובר כאן במקרה אחד .מדובר ב 32 אנשים . והסיכוי שזה רק מקרה שכל אלה עם הכיפה הצטרפו וכל אלה בלי כיפה ( רק עם כמוכיפה) חוץ מאחד לר הצטרפו זה עשירית של מליונית אחוז !
אותו דבר להגיד שאלה עם הכיפה לא התפללו ואלה שבלי כיפה ( רק עם כמוכיפה ) כן התפללו זה גם עשירית מיליונית האחוז !
וחוץ מזה אם אלה עם הכמוכיפה היו דתיים הם היו מצטרפים להגיד קדושה .
אז למה לרמות את עצמנו ? ברור מהמקרה הזה לגמרי שמי שהולך עם כמוכיפה הוא רק כמודתי . ( חוץ מבודדים בודדים שהם קצת דתיים) .
הנתון לגבי בעלי הכיפה הקטנה הוא ש8 מ9 לא הצטרפו, ואחד מ9 הצטרף.
כלומר, אם ניקח אותם כמדגם מייצג, הרי ש11% מתפללים.
ברור שבמדגם כ"כ קטן, טעות הדגימה יכולה להיות די גדולה. ובפרט שלא מדובר כאן בקבוצה אקראית, אלא בקבוצה שיתכן שכולם או חלק גדול מהם מגיעים מרקע דומה (והרי הם פטפטו ביניהם).
וגם אם נניח שבאמת 89% לא מתפללים, זה לא סיבה להכליל את ה11% הנותרים. (אם כי זו כן יכולה להיות סיבה להמליץ לאדם דתי לא להתלבש באופן שמזהה אותו ככזה.)
אתה דנת רק על ה9 בלי כיפה אמיתית . והיזנחת את 24 שעם כיפה אמיתית .
לגבי ה- 9 .
בהחלט נכון שזה מראה שבערך 89% מאלה עם פיציכיפה הם לא הכי דתיים . ( תגיד מה שגיד שם מכירים וכו' , אבל זה שהצשיכו לפטפט כשהדתיי ממש אמרו קדושה זה כן מראה ).
אבל בגלל שהמדגם לא ענק הגיוני להגיד שאולי רק 80% מחובשי פיציפה הם לא הכי דתיים , ואולי אפילו רק 75% מאלה עם פיציפה הם כאלה .
אז זה לגמרי מספיק בשביל להגיד לשואלת איך להתיחס לאחד כזה . כמו שאם יציעו לה אחד שרק 75% שהוא גנב כרוני , או רק 80% שיש לו סרטן עור , או רק 89% שזרקו אותו משלושה בתי ספר של חינוך מיחוד.
וצריך לחשוב גם על ה 24 עם כיפה . שזה מראה ברור שלאלה עם כיפה יש יחס רציני לעניינים דתיים. זה לא אומר שכל אחד הוא בטח שיא השלמות, לגמרי לא , אבל זה נותן תמונה בשטח של דתי / לא דתי.
והכל מראה לגמרי ( כמו שכתבתי עם אפשרות של טעות פחות מעשירית מליונית אחוז) שאלה עם כיפה יותר דתיים מאלה עם פיציפה.
שמירת נגיעה?!
מופיםלדעת הרבה אשונים שמירת נגיעה היא איסור דאורייתא
וגם אם היא מדרבנן מבואר בגמרא שיהרג ואל יעבור
זה ממש לא "רק" מנהג!
(בלי לזלזל ח"ו במנהגים)
"...לגלות ערווה" כל מגע שמטרתו לגילוי ערווה אסור מן התורה הא לאו הכי אסור מדרבנן!
ולכן כל בחורה אע"פ שהיא נידה אסורה במגע מדרבנן מדין הרחקות!
גם אישה לבעלה בימי הוסת והליבון אסורה במגע כלשהו מדרבנן רק המעשה עצמו הוא בכרת
בכל מקרה אין קשר לשמירת נגיעה ומנהג זה איסור מדרבנן לכל דבר!
אבל אם הבנתי נכון את דבריך אתה אומר שהאיסור לשמירת נגיעה הוא מדרבנן ?,ראה את הכתבה המצורפת הרמב"ם אומר שזהו איסור תורה וכך נפסק בשולחן ערוך,הרב יוני לביא מדבר על זה כאן:
http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55290&kategory=1602
הכוונה , של הפשט לפחות, "לא תקרב" = לא תקיים איתה יחסי אישות. לא מדובר בלחיצת יד לשלום או בלקיחת מוצר מידה של מוכרת. בדור הזה יש הקצנה. על הסיבות להקצנה הזאת, כבר הכבירו מלים לפני.
[שמות רבה] אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי.. הריני תופשה ואין לי עוון וכו'.. אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים וכו'.. אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו וכו'.
מסילת ישרים: ועל דרך זה אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו באיזה חוש שיהיה..במעשה.. ראיה.. דיבור.. שמיעה ואפילו במחשבה ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז"ל וכו' (פרק יא).
אנחנו לא קראים. וכוונה אינה לפי "הפשט לפחות"...
אז ה"הקצנה" היא קודם כל בכותרת שהבאת. והיא גרועה בהרבה מה"הקצנה" השניה. אח"כ יש לבדוק הלכה למעשה.
לחיצת יד לשלום גם הרבה אסרו או ראו בכך דבר שאינו הגון. וכן שמעתי מר"א שפירא זצ"ל שפעם מישהו שאל אותו על דבר כזה "משום נימוס". אמר: "לא תהא כוהנת כפונדקית? זה הנימוס שלהם וזה הנימוס שלנו"...
"לקיחת מוצר" - אמרו חז"ל על המרצה מעות מידו לידה כדי ליהנות, ולא סתם כך. בווודאי שיפה שנזהרים מנגיעה כלשהי בזה.
אז אין כאן "חוכמת ישישים". חוכמת הישישים היא בדברי חז"ל שצוטטו לעיל, ולא בהתעלמות מהם ו"הסברת" הפסוק כאילו אין תושבע"פ.
ולא תפילה , ולכן לא אומרים את זה , או שמוסיפים מילים. כמו ששמעתי בבית אל בבית הכנסת המרכזי אברהם אוהבי שמבקשים בהתחלה שיהיו בראש המדינה אנשים דתיים ייראי ה' .
רק בגיל 40 נכנס לחיידר לראשונה ושם התגדל
אממה
תיקן את מידותיו ב40 השנים שקדמו לתורה וכך נתיישבה התורה בליבו
כיפה קטנה + מידות טרומיות לרוץ על זה אישה חכמה תוכל להצמיח בן
תורה אמיתי מאיש עם מידות מתוקנות
ומאידך גם מת"ח שינשא ל"מהבולה" אפשר לעשות אפיקורוס
ואידך זיל גמור
הפרוש של דברים זה איך שמבינים אותו האנשים. בארץ מי שהולך בךי כיפה מכריZ בזה שהוא לא דתי ומי שהולך עם כיפה זה שלט אני בעד שצריך לשמור את המצוות . ומי שהולך עם כיפה פיצית ( אדומה בדרך כלל) מכריז בזה לחילוניים שהם אלה שחשובים לו : תיראו אני לא דתי ממש אני כזה רק קצת רק בערך. תבינו אותי אני בסדר ראני בעצם כמו אחד משלכם.
כל הניסיונות למצוא הצדקה הלכתית ממש מצחיקות. כי לא ההלכתי זה העניין כאן. אלא מה שהכיפה הפיצית משדרת.
מתחת אליו- "התורה לא מחייבת אותי"
וכן, כללי החיוב של התורה הם ההלכה, ולכן היא משנה.
מעליו- על כל אחד מעיד דברים אחרים.
וכיפה קטנה היא לאו דווקא הכרזה לחילוניים.
באופן כללי מסכימה איתך.. ניסחת היטב 
למה בדיוק את חושבת שמי שהולך עם כיפה קטנה רוצה להעביר מסר לחילונים???!!!!
יש שיטות שהיום אי לבישת כיפה (חוץ מבשינה) זה בעייה של "בחוקתיהם לא תלכו".
זה "בחוקותיהם לא תלכו" וכמובן זה "שיטות שהיום"..
ונכון שזה "שיטות שהיום" כי המציאות משתנה.
כיוון שכל ישראל קיבלו עליהם ללכת עם כיפה מי שלא הולך עם כיפה נידמה בזה לגויים,זה מאוד פשוט.
עלוב
פייגליניזיתתשובה לשאלה- כן, וודאי, ברור.
די מקומם שהמון בחורים שיצא לי להכיר, טובים באמת, "דוסים" אם את קוראת לזה כך- לובשים כיפה קטנה קטנה, אולי כי זה יותר יפה, (זה באמת כן), אני טוענת שכיפה גדולה יותר מכבדת את המשמעות שלה.
צריך לבדוק את המידות הטובות שלו
כיפה זה סתם סמרטוט! את צריכה להכיר אותו באמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חלק חושבים שזה אהבת ישראל לא להגיד ת'אמת. אז מלמדים זכות אפילו שיודעים שזה סתאאאם. תירא ישר. אף אחד לא אומר שכיפה גדולה זה פחות דתי. למה הרבה אומרים על פיצית ואף אחד לא אומר על גדולה ? בגלל שיודעים ת'אמת.
תשסתכלו ב
ותראו את הכיפה פיצית האופיינית חנוך דאום איך הוא מדבר על היהודים הדתיים ב 2 דקות ו שניות : "העם רצה לז** אתכם" , ואיך הוא מצהיר הוא לא ממש דתי ב 17 דקות 54 שניות. ( אגב דאום זייף חלקים בראיון :http://tinyurl.com/nr9yujf )
למה חנוך דאום לקח כיפה פיצית אדומה ולא כיפה גדולה ? בגלל שהוא יודע שכיפה פיצית זה אומר :"אני דתי כאילו , לא ממש , אני בעצם חילוני כמוכם".
זאת האמת . ומי שאומר שהכיפה לא מראה על כלום ויכולך להיות בעל מידות הכי טובות וצדיק הכי גדול אבל עם כיפה פיצית , ולהפך עם כיפה גדולה והכי לא בן אדם . מי שאומר את זה אומר סתם . הוא יודע שכמעט תמיד זה לא ככה.
בקיצור אם את רואה מיהו עם כיפה פיצית אז לגמרי בשכל זה להבים שלפניך מישהו כמודתי. וזה כמו שתפגשי מישו שיש לו 3 הרשעות מהמשטרה על זה שגנב וישב פעם חצי שנה ופעם חודשים ופעם שנה בבית סוהר , והוא יגיד לך שהכל טעות .
נכון שלפעמים יש טעויות אבל מעניין מה יגישו אלה אומרים שאסור להגיד שמשהו שמראה זה בעצם לא מראה כלום.
ואיתמר עם הכיפה הענקית הוא קיצוני עם תמונה של דר' גולדשטיין על הקיר...אז כל בכל כיפה ענקית הוא קיצוני?
בקיצור, לא אומר כלום....
והנושא כאן זה דתיות. ובהחלט דאום עם הפיציכיפה שאומר שלא ממש מאמין ב א לוהים , ושאומר כאילו רוב העם רצב לז** את המתנחלים ולכן גרשו את היהודים ( הנפלאים !!! ) מחבל עזה בראה כמה שהוא אפס. חשבת פעם שד"ר ברוך גולדשטיין קיבל הודאה מהמח"ט להתכונן , בתור רופא, לזה שמחר הערבים יכעשו טבח ביהודים " חשבת על זה שהמון פעמים ד"ר גולדשטיין טיפל ביהודים שהערסים פצעו או הרגו ? חשבת על זה שכל מה שהוא רצה זה לעצור את הטבח ולהציל יהודים( ובטוח שהוא הציל). אז אני לא שם תמונה שלו על הקיר וגם לא של מאיר הר ציון שהיה לוחם נפלא ועה המון בשביל כולנו , וגם לא של טרומפלדור וגם לא של עוד הרבה שמסרו את נפשם בשביל העם שלנו.
אבל צריך להיות ממש צבוע בשביל לצאת נגד מי ששם תמונה של ד"ר ברוך גולדשטיין ולא להגיד מלה אחת נגד מי ששפ תמונה של יצחק רבין שירה והרג ( אם אכתוב רצח ימחקו) ניצולי שואה ולוחמים מתנדבים שקפצו מאוניה טובעת בחוף תל אביב ושחו לחוף. כן מהיריות שלו ושל אלה שפקד עליהם לירות , נרצח הילד הקדוש אברהם כהן בן 16 שהיה תלמיד בתלמוד תורה נוה שלום בתל אביב ושחה בים להציל את ניצולי השואה והמתנדבים שקפצו לים ולא ידעו לשחות.
ארוון תהיה ישר : אתה מסכים שמי שתולה תמונה של יצחק רבין שהרג בט"ו סיון תש"ח את הילד אברהם כהן הוא קיצוני נוראי ?
ןוחוץ מזה אתה מוחק את העובדה שחנוך דאום ערך וזייף את הצילומים כך שהוא יצא לא לגמרי מגוחך.
וחוץ מזה מי שמפריע לאזכרה של יהודי שנרצח בידי הערבים שרוצים להשמיד את כולנו הוא אפס אחד גדול , ואפילו פחו מאפס.
זכרת לעלות לקבר של גולדשטיין היום?
כדוגמה ללא דתי[לא היית צריך להביא פרק שלם בשביל זה, הוא כבר מזמן אמר שיש לו ספקות..]
וממנו הסקת על הכיפה.
לגבי מעורבותו של רבין באטלנטה, כבר היום הראו מעורבותו לא הייתה גדולה כפי שניפחו, בכל מקרה הוא לא ירה בגבם של 29 מתפללים.
וזאת לא הוכחה לכלום בכל מקרה כי אני בטח לא אתלה תמונות של גולדשטיין כמו שלא אתלה תמונות של רבין...
בכל מקרה האם ניתן להסיק מחנוך דאום שכל דתי עם כיפה קטנה הוא בעל בעיות באמונה? ואם כך, האם כל בעל כיפה גדולה הוא קיצוני שמצית רכבים ומסגדים בכפרים ערבים?
וגשאיש מקצוע מחלליט שדתי לייט לייט אופיני הולך עם פיצי כיפה זה די מוכיח.
ולמען הדיוק.
אין שום בסיס על זה שיהודים שורפים מסגדים בכפרים ערביים ! שיקרו פעם שקר כזה והתברר שזה עניין פנימי של הערבים. ערבי שרף במסגד.
כדאי שתיזהר מלהיגרר אחרי תעמולה של אנשים מסוגו של דאום.
רבין הוציא פקודה לרצוח את השוחים בים . זו מוערבות מוחלטת. לפי החוק אז הייתה חובה לדון אותו על רצח הילד אברהם כהן ששחה בים להציל ניצולי שואה ומתנדבים מטביעה ,ועוד כמה. ולתת לו להתנדנד על חבל . בספר אלטלנה עמוד 282 מסופר גם על זה שרבין אישית זרק רימוני יד על כאלה שהיו ע"י הבנין שבו היה רק בגלל שההם היו ימניים, (והוא היה יכול אז להרוג גם ילחדיםן שהסתובבו שם.).
ד"ר ברוך גולדשטיין פעל למנוע טבח ביהודים ! זו האמת שמוחקים אותה .
יש "חילונים" שמאמינים ב-ה' יותר מהרבה דתיים, ולהיפך -- יש דתיים וגם חרדים שאין בליבם אמונה בכלל אבל הם נולדו וגדלו במגזר המסויים וטוב להם שם כי המשפחה והחברים שם. כלומר כל קבוצת התמיכה שלהם שם. חוץ מזה, הם מכירים את כל ההתנהגויות הנדרשות ומסתדרים איתן היטב. לעומת זאת, העולם בחוץ זר להם והם לא יודעים להסתדר שם, אז הם נשארים חרדים או דתיים אפילו שאין אמונה בליבם כלל וכלל.
חילונים שמאמינים ב-ה', הרבה פעמים בכלל לא יודעים מה דתיים עושים בחיי היומיום שלהם. אין להם מושג איך להתפלל. הם לא מכירים את הסידור. הם לא מכירים את המצוות. הם נולדו וגדלו כחילונים בסביבה חילונית. זה מה שהם מכירים. הם גם לא רוצים להיות מוזרים. גם להם חשוב להיות מקובלים בחברה שלהם. גם להם חשובה קבוצת התמיכה שלהם. חוץ מזה, הרבה פעמים הם בכלל לא מבינים שאמונה ב-ה' דורשת משהו מלבד להאמין בו. מה שנוגע לתפילה, הם חושבים שזה משהו שבא "מן הלב". משהו פרטי, אישי, אינטימי. משהו שנאמר במילים שלהם. לא משהו שכתוב בסידור.
,
אז איך אתה אומר שהם מאמינים?
הם חושבים שהם מאמינים...
כנ"ל הרבה שומרי מצוות...
שטובים רק בשביל להתווכח.
אני בטוח שאתה לא תציע אחד כזה לאחות שלך שמעוניינת בדתי על אמת , אם אתה רוצה שיהיה לה מה שהיא רוצה.
וזה נכון שיש צבועים בעולם
אבל ברוך ה' הם מיעוט
וה"מגזר" הדתי לא כזה, וכן ה"מגזר" החילוני לא כזה.
דעתי היא שבנאדם הולך עם מה שההורים שלו שמו לו על הראש.
אחר כך זה כבר נשאר, כי ככה התרגלו לראות אותו:
אם יקטין יאמרו שהוא מוריד גם את הרמה הרוחנית שלו,
אם יגדיל - יאמרו שהוא יותר נהיה דוס.
לכן לפי דעתי זה לא אומר שום דבר, יש לכאן ולכאן, זה שאדם הולך עם כיפה קטנה זה לא בהכרח כי הוא מתבייש ביהדותו.
לרוב אני לא כותב פה, סתם בגלל שזה דיון שעשיתי כמה פעמים עם חברים..
השתכנעתי יותר ויותר שגודל הכיפה מראה על רמת דתיות
זה פשוט עובר כחוט השני בתגובות של כל הדתיים שאני מכיר כאן
ואלה שאני מכיר שהם לא כל כך דתיים - הם אומרים שזה לא אומר כלום
זה עושה לי הרגשה שמי שלא כל כך דתי האמירה הזאת מציבה לפניו מראה - הנה החיצוניות שלך מראה לכולם שאתה שייך למגזר לא כל כך רציני מבחינה דתית
וכיון שאין אדם שחושב שהוא "לא מספיק דתי", כולנו חושבים שאנחנו זה הנורמה - מי שיותר דתי מאיתנו הוא מגזים, ומי שפחות דתי מאיתנו הוא חפיפניק (תחשבו רגע על עצמכם) אז כשאומרים לו שמבחינה חברתית מתקבל רושם שהוא לא רציני - הוא מזדעק - "לא נכון! זה לא אומר כלום, יש אנשים שלבושים כמוני, ובכל זאת הם בסדר (אני למשל...) לא צריך להכליל"
יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא (וברור שיש יוצאים מן הכלל, אני מדבר על רוב האנשים, על מגזר בכללותו, לא על כולם)
צדקת. אבל נורמה במובן של "כולם ככה". לא במובן של "כמוני צריך להיות"רק בשביל שאם מישהו יתנפל על מופים ויגיד לו "איך אתה אומר שאני שהולך עם כיפה פיצית , לא ממש דתי ". אז מופים יענה לו "לך התכונתי שיש יוצא מהכלל". אבל באמת מופים יודע שאין כאן יוצר מהכלל !
אבל עובדה... המציאות הזו שאתה מציג שם לא קיימת!
אני הרי יודע שימחקו לי את התגובה הזאת, כדרכם האלימה של הפורומים האלו. אבל אני בכל זאת מנסה שזה יישב כאן, אפילו אם לזמן קצר, רק כדי למחות נגד התוקפנות הברוטאלית של מחלק הציונים מטעם עצמו (או שאולי בהסמכת הרבנות הראשית). וכמובן שאם "זה עושה לי הרגשה", אז זו כבר ההוכחה החותכת. ההרגשות של מופים. פשוט תגיד במפורש שאתה בעל רוח הקודש, ויודע ב"הריחו ביראת" מה כן ומה לא, מה אסור ומה מותר, מה טמא ומה טהור. אה, אגב, ומה קורה כשהתיאוריה מתנפצת כי "יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא" כדבריך? מאוד פשוט: מסבירים שיש לך את היכולת לדבר "על רוב האנשים, על מגזר בכללותו", ונפתרה הבעיה! חבר, אתה ואדון יונתן הפסקן המכונה "פיקאלו" יכולים לפתוח את ישיבת היודעים. אם לצטט גם מתובנותיו המבוססות: "מי שמשוחרר אפילו קצת מדעות קדומות... מבין שהגודל כן קובע, הכיפה קובעת והשרוולים קובעים..." בוודאי, אין ספק שהוא המשוחרר מדעות קדומות. נו, עכשיו אפשר למחוק בכיף.
[בלי להתייחס דווקא ל"גודל הכיפה" שהוזכר בתחילה, שזה ממש די "קטנצ'יק"..]
שאכן, יש אנשים במקומותינו, שהם בעלי רמה דתית ושל יראת שמיים גבוהה -
והולכים עם כיפה לא-גדולה.
הם פשוט לא שמים לב לזה. לא כ"כ מודעים ל"גדרים" בנושא, וכמו דברים אחרים בלבוש שלהם - גם זה לא תופס אצלם מקום.
הכרתי כמה כאלה - מופלגים ביר"ש, מידות טובות ומצוות (לצערי, גם ראיתי קצת שעם כיפות "גדולות" וההיפך..)
אבל נכון שיש כאלה שזה מבטא אצלם "אמירה". לשני הכיוונים.
ויש מקומות מסויימים, שבהם הבוטות של "ללכת דווקא כך", גם מבטאת אמירה..
היחס בין גודל הכיפה לראש. אם הכיפה נראית מכל כיוון הרי אין כל בעיה שהיא קטנה.
ואם מכיוון מסוים נראה כאילו אין כיפה.. נראה שאין כיפה!
האם צריך שתהיה כיפה על הראש בשביל שיראו אותה או אולי מספיק שיהיה לי בכיס או בלב.
כנראה אחד שיש לו כיפה בכיס, הוא דתי בלב. האם דתי בלב יכול להיות דוס אמיתי? שאלה.
אורך החצאית קובע או לא ?
דוסית אבל עם חצאית גבולית - עד הברך בישיבה, יכולה להיות חיה כזו ?
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו"
האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה?
והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך
אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...
אז לא יודעת.
אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה
שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.
לא כולל מע"מ.
איראני בקריפטו.
אני:)))))זה יותר כמו דמי טיפול.
הכסף הועבר
זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.
לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.
זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.
מה זה ZOOM out?
יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם
פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר
הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?
תודה!
היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית. היא - היא.
מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.