השאלה למה את קוראת דוס אמיתי 

מאמינה שאם מכירים את הבחור זה שונה,
לא בטוחה שהייתי שוללת ישר, אבל זה היה גורם למחשבות.
(למרות שלא הייתי רוצה שבעלי ינתח אצלי נניח את אורך החצאית...)

אבל בגדול - הייתי שמחה שאם בעלי 'דוס אמיתי' זה יתבטא גם במעשים - גם בבן אדם למקום וגם בבן אדם לחברו.

לי זה היה מפריע..וזה קובע בעיניי.למרות שיכול להיות שהוא צדיק 

אבל אם אתה שם כיפה וגאה בהיותך יהודי אז למה לעשות טובה ולשים כיפה פיצית?

אני אוהבת לראות כיפה גדולה זה סימן יהודי וזה גם יפה!!!!

"הסיבה למה התחפשת" לא קשורה ל"מי אתה באמת"? 

אני לא מבין ניואנסים כאלה אצלכם, כך שאני לא יכול לדעת מי צודק כאן

אבל יש לי הרגשה שמי שאכפת לו באמת מתורה ומצוות, וחשוב לו כבוד שמים,

לא ילבש כיפה קטנה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא רוצה שיחשבו עליו שהוא לייט

הרי יש כאן אנשים שחושבים כך, ומהיכרות עם חלק מהם, הם מהיותר רציניים כאן מבחינה דתית, (לא שהם היחידים, אבל רק אותם הכרתי)

אז אם הוא כזה דוס, איך לא אכפת לו שחלק גדול מהדוסים יחשבו עליו שהוא לא רציני?

ואם נגיד שלא אכפת לו מהחברה שלו, לא אכפת לו גם מכבוד שמים?

או שאולי הוא חושב שזה לא כל כך נורא להיות לייט?

בקיצור, נראה לי מוזר.

אבל אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים

גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?

מה שכתבתי מקודם, זה בתגובה ל"מופים" שכתב "אצלי שיוך מגזרי קשור בהחלט ליראת שמים

גם חילוניות היא מגזר, אז גם היא לא מעידה על חוסר יראת שמים?"

הבנים ממילא לא מתלבשים "אפנתי" במיוחד

<צ>

חוץ מזה שכיפה ענקית בד"כ באה עם פאות ארוכות...

כיפה קטנה סתם יותר אופנתית...

ונתון למחשבה: מדובר יותר בסימן זיהוי, זה לא היה נהוג פעם בכלל... ולמרות שיש דעות שאומרות שהיום זה חובה, יש גם אומרים שזה רק מנהג...

וכיפה אופנתית לא מראה משהו?

את דעתי על פאות?

לא, זה לא מראה כלום, תתפלאי כמה צדיקים יש עם כיפה פיצית, וכמה בנים עם כיפה ענקית- שטוב, יש להם מה להסתיר... וכמובן שיש צדיקים עם כיפות ענקיות וההפך.... אז? אי אפשר לדעת עד שלא מכירים.

בין גודל הכיפה לבין גודל הצדיקות?

ולפעמים זה אפילו ההפך, והכיפה הגדולה מכסה על דברים אחרים....

אי אפשר לדעת.

ולכן אם שמעת עליו שהוא דוס אמיתי, ממישהו שמכיר אותו טוב, והמושגים שלו בעניינים האלה קרובים לשלך, אפשר אולי לתת צ'אנס.

כמי שמעולם לא שינה את קוטר כיפתו ביותר משני מילימטרים פנימה והחוצה - דבריך יפים וחשובים. ממליץ לבנות לדעת שאצל גברים קשה מאוד לנחש מראש מה מסתתר מתחת לכיפה - אני מכיר כיפות קטנות יחסית שמתחתן עומד גבר יהודי שומר תורה ומצוות חזק ביותר, וגם מכיר כיפות גדולות בהרבה שמתחתן לאו דווקא עומד משהו. כמובן גם להיפך. קוטר כיפה בימינו הוא ממש לא פרמטר ענייני.

האדם יראה לעינים ו-ה' יראה ללבב. וזה מהמקורות שלנו. לא מתרבות המערב...

היזהר בדבריך...נימת זלזול רצינית נשמעת מדברייך... כיפה זה דבר מאוד גדול וחשוב, ומנהג ישראל חובה הוא. חוץ מזה, שתתפלא - יש הגדרות הלכתיות גם לכיפה - חייבים שהיא תוכל להיראות מכל הצדדים של הראש. 

אנשים אומרים: " זה לא מעיד במאה אחוז" - נו, באמת. ברור שלא במאה אחוז. היא גם מין הסתם לא חשבה ככה. אבל התשובה האמיתית היא שכן - זה מעיד על משהו. לא במאה אחוז, אבל מעיד.

בואו לא נתכחש - אולי כולנו צדיקים, כולנו חסודים ואת כולנו לא מעניינים בגדים - אבל אנחנו עובדים על עצמנו בעיניים...כל אחד במהלך חייו עובר הרבה תהליכים שבסופו של דבר מובילים אותו אל דרך וסגנון משלו, שאותו הוא אוהב ואליו הוא רגיל.

לא, לשם - אדם שכל יום מחליף סוג כיפה, פעם ענקית ברסלב, פעם קטנה שחורה, פעם קטנה סרוגה, פעם ענקית גבעות, פעם נורמאלית שחורה, פעם שקל סרוגה - זה בנאדם שלא סגור על עצמו, או בנאדם עם הרבה הרבה הרבה שיגעונות - וזה בהחלט מעיד על משהו עליו.

בסופו של דבר לאדם נורמאלי מהשורה יש את הסגנון אליו הוא מתחבר וש-כן. הוא מעיד עליו משהו.

כמו שחצאית ארוכה/קצרה/מגרדת את הברך - מעיד משהו. כמו ששרוול עוקף מרפק/לא עוקף מרפק/מגרד מרפק - לבנות כמובן - מעיד על משהו.

כמו שחולצה מכופתרת/טריקו/הדפסים/פולו - מעידה על הלובש אותה.

כמו שפאות, עגיל לבן, הילוך מרושל, הילוך מוקפד, זקן, אי זקן, זקן צרפתי, תסרוקת מיוחדת, ג'ינס קרוע, ציצית צמר, ציצית בד, בלי ציצית, נעליים, שורש וגרביים, קרוקס, ולהבדיל אצל בנות - עגיל אחד, כמה עגילים באותה אוזן, עגיל עליון, נזם, נעליים/סנדלים, וכו' וכו' - הכל, כולל הכל - מגדיר את האדם.

אחת ולתמיד, בואו נפסיק עם השקר - הלבוש והמראה החיצוני וצורת ההתנהגות של האדם - כ-ן מגדירים את האדם, כן אומרים עליו משהו, כן מבטאים משהו עמוק מהנשמה שלו.

נאמר אומנם אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו - אבל זה לא אומר שהקנקן לא מעיד לפחות במשהו על תכולתו. זה לא אומר שקנקן שמקושט כולו בגרפיטי - אתה תאמין שהוא שייך לעשיר. לעשיר יש קנקן מכסף או מזהב, ואם יש לו קנקן מכוסה בגרפיטי אתה צריך להבין שמשהו משובש אצלו...

ומקווה שהבנתם את המשל - בסופו של דבר, הלבוש כן מעיד על אדם, ובהחלט לוקחים בחשבון את עניין הלבוש.

זה לא אומר שעכשיו להתחיל לפסול על כל סוג לבוש. בגדול כל אחד ואחת צריכים להגדיר לעצמם מה הקווים האדומים שלהם, וכן, מותר להם בהחלט לעמוד עליהם - אפילו אם הם לא אך ורק הלכה, אלא קצת יותר מזה. מותר לאדם להחליט שעם מראה מסויים, אפילו אם מבחינה הלכתית מסויימת הוא כשר, לא זה לא מתאים.

בנוגע לכיפת שקל, אגב - זה בעיה, כי הלכתית הכיפה צריכה להיראות מכל הכיוונים. אבל יותר מזה, גם מבחינה מחשבתית - צריך לחשוב מה באמת הוביל את אותו אדם לשים כיפה כזאת קטנה. מה שהוביל אותו לעשות את זה - זה מה שמעיד עליו.

לדעתי, כיפה קטנה מ(---.. נראלי 15 ס"מ.. אולי 12?.. לא זוכרת..) הגדרות ההלכה-

כנראה שלא מספיק חשובה לו ההלכה כדי להכריח את עצמו לנהוג על פיה.

זה לדעתי לא דוס אמיתי.

כמו אחת שההלכה מחייבת אותה חצאית שהיא עשר ס"מ אחרי הברך,

והיא בוחרת ללכת, עם האופנה או סתם, בחצאית עד הברך בלבד.

דוסית אמיתית?....

משם והלאה- עשרים/ ארבעים ס"מ- על כל אחד מעיד משהו אחר. וכל אחד יכול להיות דוס אמיתי.

גם הצבע ודרך ההכנה (תפירה/ סריגה) לא תמיד מעיד על האדם.

כנ"ל בחצאית- עשר אחרי הברך?.. עד הקרסול?.. לא באמת משנה תמיד.

מעבר לגדרי ההלכה זה מעיד על האדם, לאו דווקא על רמת הדוסיות...

למרות שראוי לו לאדם שיחמיר על עצמו, ולכן בנות לדוג'- חולצות ארוכות, חצאית עד הקרסול.

בנים לא שמעתי שיש עניין להגדיל את הכיפה מבחינה הלכתית.

וכן, מי שמחמיר על עצמו יותר בדברים שיש בהם עניין- יותר חשוב לו להתקרב לה'.

נק' נוספת- מצטרפת לותן טל. לבוש מעיד על האדם. האדם בחר ללבוש את מה שהוא לובש ולא סתם.

וכבר פורט מעלי, אז אני אעצור פה..

קיצרתי קצת, אם יהיה צורך בהמשך ארחיב....

עם כל הכבוד לכל יהודי דתי , לא כל אחד הוא גאון אדיר וכו' וכו' .  חיפשתי בגוגל "קציני ארץ" ומצאתי בס"ה 2 איזכורים. ומסתבר שהוא  יהודי מברוקלין שלא מצטטים אותו , ומה שהוא אומר על ללכת עם כיפה בברוקלין  ממש לא רלונטי.  רק לדוגמא חיפשתי בגוגל  "ציץ אליעזר" ומצאתי 4000  !   חיפשתי "הרב אברהם שפירא" ומצאתי 3300 .

אם מישהו נחשב על ידי ציבור כל הוא אז בהכרח הוא יופיע הרבה פעמים בכל מיני מקומות וזה יתבטא בגוגל . צריך להכיר את הציבור שמעריך איש כזה , ולכן אם כן מזכירים מישהו שהירביץ רבנות זה עוד לא אומר שהוא גדול בתורה ושאפשר לסמוך עליו  , אבל אם לא מזכירים זה אומר שהוא לא משהו.

 את "הרב שי פירון" מזכירים  5400 פעמים , את "הרב מיכאל  מלכיאור" מזכירים  661 פעמים ( ביחד עם "הרב מלכיאור" 900 פעמים, ואף אחד לא יגיד שאפשר להסתמך על הדברים האלה בענייני תורה.

 אבל כולם מסכימים  שהציץ אליעזר הוא  רב אמיתי , לא סתם אחד שהירביץ סמיכה, ואם מזכירים אותו  4000 פעמים ואת הקציני ארץ רק 2 פעמים  זה אומר המון . זה אומר שעל הציץ אליעזר אפשר לסמוך , והקציני ארץ  לא רלונטי. להבדיל להבדיל להבדיל אם אני ארצה לדעת אם איזה טינופת מאש"ף נחשב בעיני  הערבים  למשהו  אני אסתכל בגוגל כמה פעמים  מזכירים אותו  לעומת כל מיני טינופות אחרות. 

לא נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תשאלי את הבחור באמת אם הוא...

(ואני לא מזלזלת בזה, שיוך חברתי זה דבר חשוב, החברה שבה אדם בוחר להשתייך אליה מראה משהו עליו)

הייתי בשבת של סטודנטים (לא משנה של איזה אוניברסיטה) ואני זוכרת שהיה דבר אחד שמאוד הפריע לי: 99% מהבנים שם (והיו בסביבות ה50) היו עם כיפה ממש קטנה.

ואז שאלתי את עצמי: איפה הדוסים?

תשובות אפשריות:

1. הלכו לשבת זכור בישיבה שלהם
2. אין דוסים. כולם התקלקלו באוניברסיטה
3. אולי בעצם כן יש כזה דבר דוס עם כיפה קטנה?

והאמת היא שאני נוטה יותר להסכים עם תשובות 1-2. שלא תבינו אותי לא נכון, הלוואי שמישהו יבוא ויגיד לי שאני חיה בסרט ושיש מלא דוסים עם כיפה קטנה, אבל גם אם כן, קצת מפריע לי שבחור דוס (שההגדרה שלי לדוס אמיתי הוא אחד שמקפיד לקיים את כל ההלכה, קובע עיתים לתורה וכל החיים שלו הם ברוח התורה) בוחר לשים לעצמו מעטפת שהרוב המוחץ של האוכלוסייה רואה אותה כמעטפת של דתי לייט.

כי אם אתה דוס, למה בעצם שלא תשים כיפה בגודל נורמאלי? כזאת שתשדר: "אני יהודי דתי גאה. מקיים את ההלכה כמו צריך ולא מחפש לעגל פינות"???

(מצד שני אני אומרת על עצמי, שגם אני לפעמים הולכת בחצאית שלא תמיד מכסה את הברך בכל תנוחה, ולא הייתי רוצה שבחור ישפוט אותי על פי זה, כי באמת בפנים אני כן דוסית.. ואז זה קצת מתנגש לי עם מה שאני חושבת על כיפות. גודל כיפה כן מעיד על הבן אדם ואורך החצאית לא קובע. אבל אני שואלת את עצמי אם כיפה זה כמו חצאית? האם באמת כזה קשה לבן להגדיל את הכיפה שלו בעוד כמה ס"מ כמו שזה קשה לבת??)

בקיצור.. קצת הסתבכתי, אבל מקווה שהרעיון הכללי הובן.

הקושי של בת להאריך את החצאית הוא קטע חברתי, לא?

הרי אם המודה לשים חצאית ארוכה, אין לאף אחת בעיה עם זה, הבעיה של בנות זה ללכת נגד הזרם

אז זה נראה לי שזה בדיוק אותו דבר אצל בנים.

אם יש בנים שמתפדחים שיאמרו שהם דוסים, והם "כבדים כאלה", יהיה קשה להם להגדיל כיפה בדיוק מאותה סיבה שקשה לך עם החצאית

(אני לא בת, לא דת"ל, ומתלבש כמו דוס מארץ הדוסים גם אצל החרדים, כך שאני לא פונקציה, אבל בכל זאת, כך קיבלתי הרגשה)

לצורך העניין, כן, כיפה זה כנראה כמו חצאית פחות או יותר - או לפחות לפי איך ששמעתי בנות רבות מתארות את הבעיות שלהן בנוגע לחצאית.

אבל תחשבי גם יותר מכיפה. נניח, ציצית. ואני לא מדבר על בפנים או בחוץ - זה כבר עניין הלכתי אשכנזים ספרדים - אלא יותר על עניין - ציצית בד/צמר. יש עניין יותר גדול בצמר, זה יותר הידור - ובכל זאת הרבה ירגישו שצמר מקטלג אותם (אגב - לפי הספרדים לפחות איך שאני הבנתי, צמר זה עיקר המצווה, אבל עדיין יש ספרדים שהולכים בלי צמר. אשכנזים - צמר בשבילם לא עיקר המצווה אבל כן הידור) - וגם, בערך כמו בקטע של החצאית - זה לא נוח הרבה פעמים, בעיקר בקיץ, מאוד מחמם, מגרד וכו'...

ובכל זאת מי שזה חשוב לו, ישים צמר.

אז זה כן אומר משהו על הבנאדם. לא במאה אחוז, כי אין מאה אחוז - אבל אומר.

כיפה קטנה ומקיימים קלה כחמורה פשוט אוהבים

מראה כזה.

מכיר בנות דוסיות,  פריקיות,

מקיימות קלה כחמורה פשוט אוהבות

מראה כזה.

רק לראות מהיכן זה מגיע 

אם ממקום של מרד או ממקום של ככה אני אוהב את עצמי.

השאלה היא האם האופן שבו אנו מפרשים את שנראה לעינינו הוא הנכון מצד האמת?..

אז תשובתי הסופית היא: כן, זה אומר משהו. השאלה היא מה..

ואפילו שקל להשמיץ את עצמנו , לדתיים יש באופן ממוצע מידות יותר טובות ממה שיש לאחרים .

 זה נגד כל מה  שעובדים עלינו באזרחות, על  שכאילו כל דרך מחשבה זה לגיטימי , ושיש חופש דת וכל אחד יכול לעשות מה שהוא חושב ( כולל כל מה שבסדר בעיני אנטי דתיים כמו להיות סוטה ובודאי להיות מחלל שבת ואוכל טריפות ) ושכולם בסדר גמור ( חוץ ממי שבאמת בעד הארץ ולא שותק לערבים בתוקפים אץת היהודים).. אבל במציאות רואיםפ שדתיים ברצינוץת יותר בסדר מאחרים ( באופן ממוצע כמובן ) . והמידות של דתיים ודתיים זה יותר משל חילוניים, ובהרבה מקרים אלו עם פיציכיפה  איכפת להם (כמעט) רק מעצמם .

בכל הדברים האלה אי אפשר להגיד במאה אחוז , אבל ברור שלא צריך מאה אחוז. יכול להיות מישהו עם כיפה קטנה ( ואדומה) אבל זה עוד לא  אומר שהוא דתי חלש ,  תסתכלו על אברום בורג   לדעתכם הוא : דתי , כמודתי ,או חילוני?

משהו שראיתי  ותוציאו את המסקנה.

 לפני חתונה באוהל הארועים בכפר עציון  ערכו תפילת מנחה. היו שם 24 שהצטרפו למנין . מהם 23  עם כיפה בינוני או גדולה ו1 עם כיפה זערורית אדומה. במרחק איזה 8 מטר משם עמדה ופטפטה קבוצה של שמונה , כולם עם כיפה פיצית.

 לדעתי זה אומר הכל.

לא מדובר כאן במקרה אחד .מדובר ב 32  אנשים . והסיכוי שזה רק מקרה  שכל אלה עם הכיפה הצטרפו וכל אלה בלי כיפה ( רק עם כמוכיפה)  חוץ מאחד לר הצטרפו זה  עשירית של מליונית אחוז !

 אותו דבר להגיד שאלה עם הכיפה לא התפללו ואלה שבלי כיפה ( רק עם כמוכיפה ) כן התפללו זה גם עשירית מיליונית האחוז !

 וחוץ מזה אם אלה עם הכמוכיפה היו דתיים הם היו מצטרפים להגיד קדושה .

אז למה לרמות את עצמנו ? ברור מהמקרה הזה לגמרי שמי שהולך עם כמוכיפה הוא רק כמודתי . ( חוץ מבודדים בודדים שהם קצת דתיים) .

הנתון לגבי בעלי הכיפה הקטנה הוא ש8 מ9 לא הצטרפו, ואחד מ9 הצטרף.

כלומר, אם ניקח אותם כמדגם מייצג, הרי ש11% מתפללים. 

ברור שבמדגם כ"כ קטן, טעות הדגימה יכולה להיות די גדולה. ובפרט שלא מדובר כאן בקבוצה אקראית, אלא בקבוצה שיתכן שכולם או חלק גדול מהם מגיעים מרקע דומה (והרי הם פטפטו ביניהם).

וגם אם נניח שבאמת 89% לא מתפללים, זה לא סיבה להכליל את ה11% הנותרים. (אם כי זו כן יכולה להיות סיבה להמליץ לאדם דתי לא להתלבש באופן שמזהה אותו ככזה.)

אתה דנת רק על  ה9  בלי כיפה אמיתית . והיזנחת את 24 שעם כיפה אמיתית .

 לגבי ה- 9 .

 בהחלט נכון שזה מראה שבערך  89% מאלה עם פיציכיפה  הם לא הכי דתיים . ( תגיד מה שגיד שם מכירים וכו' , אבל זה שהצשיכו לפטפט כשהדתיי ממש אמרו קדושה זה כן מראה ).

 אבל בגלל שהמדגם לא ענק  הגיוני להגיד שאולי  רק  80% מחובשי פיציפה  הם לא הכי דתיים , ואולי אפילו רק  75%  מאלה עם פיציפה  הם כאלה .

 אז זה לגמרי מספיק בשביל להגיד לשואלת איך להתיחס לאחד כזה . כמו שאם יציעו לה אחד שרק 75%  שהוא  גנב כרוני , או רק 80%  שיש לו סרטן עור , או רק  89%  שזרקו אותו משלושה  בתי ספר  של חינוך מיחוד. 

 וצריך לחשוב גם על ה 24 עם כיפה . שזה מראה ברור שלאלה עם כיפה יש יחס רציני לעניינים דתיים.  זה לא אומר שכל אחד הוא בטח שיא השלמות, לגמרי לא , אבל זה נותן תמונה בשטח של דתי / לא דתי.

 והכל מראה לגמרי  ( כמו שכתבתי עם אפשרות של טעות פחות מעשירית מליונית אחוז) שאלה עם כיפה יותר דתיים מאלה עם פיציפה.

לדעת הרבה אשונים שמירת נגיעה היא איסור דאורייתא

וגם אם היא מדרבנן מבואר בגמרא שיהרג ואל יעבור

זה ממש לא "רק" מנהג!

(בלי לזלזל ח"ו במנהגים)

"...לגלות ערווה" כל מגע שמטרתו לגילוי ערווה אסור מן התורה הא לאו הכי אסור מדרבנן! 

ולכן כל בחורה אע"פ שהיא נידה אסורה במגע מדרבנן מדין הרחקות!

גם אישה לבעלה בימי הוסת והליבון אסורה במגע כלשהו מדרבנן רק המעשה עצמו הוא בכרת

בכל מקרה אין קשר לשמירת נגיעה ומנהג זה איסור מדרבנן לכל דבר!

אבל אם הבנתי נכון את דבריך אתה אומר שהאיסור לשמירת נגיעה הוא מדרבנן ?,ראה את הכתבה המצורפת הרמב"ם אומר שזהו איסור תורה וכך נפסק בשולחן ערוך,הרב יוני לביא מדבר על זה כאן:

http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55290&kategory=1602

הכוונה , של הפשט לפחות, "לא תקרב" = לא תקיים איתה יחסי אישות. לא מדובר בלחיצת יד לשלום או בלקיחת מוצר מידה של מוכרת. בדור הזה יש הקצנה. על הסיבות להקצנה הזאת, כבר הכבירו מלים לפני.

[שמות רבה] אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי.. הריני תופשה ואין לי עוון וכו'.. אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים וכו'.. אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו וכו'.

מסילת ישרים: ועל דרך זה אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו באיזה חוש שיהיה..במעשה.. ראיה.. דיבור.. שמיעה ואפילו במחשבה ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז"ל וכו' (פרק יא).

אנחנו לא קראים. וכוונה אינה לפי "הפשט לפחות"...

אז ה"הקצנה" היא קודם כל בכותרת שהבאת. והיא גרועה בהרבה מה"הקצנה" השניה. אח"כ יש לבדוק הלכה למעשה.

לחיצת יד לשלום גם הרבה אסרו או ראו בכך דבר שאינו הגון. וכן שמעתי מר"א שפירא זצ"ל שפעם מישהו שאל אותו על דבר כזה "משום נימוס". אמר: "לא תהא כוהנת כפונדקית? זה הנימוס שלהם וזה הנימוס שלנו"...

"לקיחת מוצר" - אמרו חז"ל על המרצה מעות מידו לידה כדי ליהנות, ולא סתם כך. בווודאי שיפה שנזהרים מנגיעה כלשהי בזה.

אז אין כאן "חוכמת ישישים". חוכמת הישישים היא בדברי חז"ל שצוטטו לעיל, ולא בהתעלמות מהם ו"הסברת" הפסוק כאילו אין תושבע"פ.

http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55290&kategory=1602

ולא תפילה , ולכן לא אומרים  את זה , או שמוסיפים מילים. כמו ששמעתי בבית אל בבית הכנסת המרכזי אברהם אוהבי שמבקשים בהתחלה שיהיו בראש המדינה אנשים דתיים ייראי ה' .

רק בגיל 40 נכנס לחיידר לראשונה ושם התגדל

אממה

תיקן את מידותיו ב40 השנים שקדמו לתורה וכך נתיישבה התורה בליבו

כיפה קטנה + מידות טרומיות לרוץ על זה אישה חכמה תוכל להצמיח בן

תורה אמיתי מאיש עם מידות מתוקנות 

ומאידך גם מת"ח שינשא ל"מהבולה" אפשר לעשות אפיקורוס

ואידך זיל גמור

הפרוש של דברים זה איך שמבינים אותו האנשים.  בארץ מי שהולך בךי כיפה מכריZ בזה שהוא לא דתי ומי שהולך עם כיפה זה שלט אני בעד שצריך לשמור את המצוות . ומי שהולך עם כיפה פיצית ( אדומה בדרך כלל) מכריז בזה לחילוניים שהם אלה שחשובים לו : תיראו אני לא דתי ממש אני כזה רק קצת רק בערך. תבינו אותי אני בסדר ראני בעצם כמו אחד משלכם.

 כל הניסיונות למצוא הצדקה הלכתית ממש מצחיקות. כי לא ההלכתי זה העניין כאן. אלא מה שהכיפה הפיצית משדרת.

מתחת אליו- "התורה לא מחייבת אותי"

וכן, כללי החיוב של התורה הם ההלכה, ולכן היא משנה.

מעליו- על כל אחד מעיד דברים אחרים.

וכיפה קטנה היא לאו דווקא הכרזה לחילוניים.

באופן כללי מסכימה איתך.. ניסחת היטב

למה בדיוק את חושבת שמי שהולך עם כיפה קטנה רוצה להעביר מסר לחילונים???!!!!
 

יש שיטות שהיום אי לבישת כיפה (חוץ מבשינה) זה בעייה של "בחוקתיהם לא תלכו".

זה "בחוקותיהם לא תלכו" וכמובן זה "שיטות שהיום"..

ונכון שזה "שיטות שהיום" כי המציאות משתנה.

כיוון שכל ישראל קיבלו עליהם ללכת עם כיפה מי שלא הולך עם כיפה נידמה בזה לגויים,זה מאוד פשוט.

עלוב

תשובה לשאלה- כן, וודאי, ברור.

די מקומם שהמון בחורים שיצא לי להכיר, טובים באמת, "דוסים" אם את קוראת לזה כך- לובשים כיפה קטנה קטנה, אולי כי זה יותר יפה, (זה באמת כן), אני טוענת שכיפה גדולה יותר מכבדת את המשמעות שלה.

צריך לבדוק את המידות הטובות שלו

כיפה זה סתם סמרטוט! את צריכה  להכיר אותו באמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חלק חושבים שזה אהבת ישראל לא להגיד ת'אמת. אז מלמדים זכות אפילו שיודעים שזה סתאאאם. תירא ישר. אף אחד לא אומר שכיפה גדולה זה פחות דתי. למה הרבה אומרים על פיצית ואף אחד לא אומר על גדולה ? בגלל שיודעים ת'אמת.

 תשסתכלו ב 

    ותראו את הכיפה פיצית האופיינית חנוך דאום איך הוא מדבר על היהודים הדתיים  ב 2 דקות ו שניות : "העם רצה לז** אתכם" , ואיך הוא מצהיר הוא לא ממש דתי ב  17 דקות 54 שניות. ( אגב דאום זייף חלקים בראיון :http://tinyurl.com/nr9yujf    ) 

 למה חנוך דאום לקח כיפה פיצית אדומה  ולא כיפה גדולה ? בגלל שהוא יודע שכיפה פיצית זה אומר :"אני דתי כאילו , לא ממש , אני בעצם חילוני כמוכם".

 זאת האמת . ומי שאומר שהכיפה לא מראה על כלום ויכולך להיות בעל מידות הכי טובות וצדיק הכי גדול אבל עם כיפה פיצית , ולהפך עם כיפה גדולה והכי לא בן אדם . מי שאומר את זה אומר סתם . הוא יודע שכמעט תמיד זה לא ככה. 

 בקיצור אם את רואה מיהו עם כיפה פיצית אז לגמרי בשכל זה להבים שלפניך מישהו כמודתי. וזה כמו שתפגשי מישו שיש לו 3 הרשעות מהמשטרה על זה שגנב וישב פעם חצי שנה ופעם חודשים ופעם שנה בבית סוהר , והוא יגיד לך שהכל טעות  .

 נכון שלפעמים יש טעויות אבל מעניין מה יגישו אלה אומרים שאסור להגיד שמשהו שמראה זה בעצם לא מראה כלום.

ואיתמר עם הכיפה הענקית הוא קיצוני עם תמונה של דר' גולדשטיין על הקיר...אז כל בכל כיפה ענקית הוא קיצוני?

בקיצור, לא אומר כלום....

והנושא כאן זה דתיות. ובהחלט דאום עם הפיציכיפה שאומר שלא ממש מאמין ב א לוהים , ושאומר  כאילו רוב העם רצב  לז** את המתנחלים ולכן גרשו את היהודים ( הנפלאים !!! ) מחבל עזה בראה כמה שהוא  אפס. חשבת פעם שד"ר ברוך גולדשטיין קיבל הודאה מהמח"ט להתכונן , בתור רופא, לזה שמחר הערבים יכעשו טבח ביהודים " חשבת על זה שהמון פעמים ד"ר גולדשטיין טיפל ביהודים שהערסים פצעו או הרגו ?  חשבת על זה שכל מה שהוא רצה זה לעצור את הטבח ולהציל יהודים( ובטוח שהוא הציל).  אז אני לא שם תמונה שלו על הקיר וגם לא של מאיר הר ציון שהיה לוחם נפלא ועה המון בשביל כולנו , וגם לא של טרומפלדור וגם לא של  עוד הרבה שמסרו את נפשם בשביל העם שלנו.

 אבל  צריך להיות ממש צבוע בשביל לצאת נגד מי ששם תמונה של ד"ר ברוך גולדשטיין ולא להגיד מלה אחת נגד מי ששפ תמונה של יצחק רבין שירה והרג ( אם אכתוב רצח ימחקו)  ניצולי שואה ולוחמים מתנדבים שקפצו מאוניה טובעת בחוף תל אביב ושחו לחוף.   כן מהיריות שלו ושל  אלה שפקד עליהם לירות , נרצח  הילד  הקדוש אברהם כהן בן  16 שהיה תלמיד בתלמוד תורה נוה שלום בתל אביב  ושחה בים להציל את  ניצולי השואה והמתנדבים  שקפצו לים ולא ידעו לשחות.

 ארוון תהיה ישר  :  אתה מסכים שמי שתולה  תמונה של יצחק רבין שהרג בט"ו סיון תש"ח את  הילד אברהם כהן  הוא קיצוני  נוראי ?

 ןוחוץ מזה אתה מוחק את העובדה שחנוך דאום ערך וזייף את הצילומים כך שהוא יצא  לא לגמרי מגוחך.

 וחוץ מזה מי שמפריע לאזכרה של יהודי שנרצח בידי הערבים  שרוצים להשמיד את כולנו הוא אפס אחד גדול , ואפילו פחו מאפס.

זכרת לעלות לקבר של גולדשטיין היום?

כדוגמה ללא דתי[לא היית צריך להביא פרק שלם בשביל זה, הוא כבר מזמן אמר שיש לו ספקות..]

וממנו הסקת על הכיפה.

לגבי מעורבותו של רבין באטלנטה, כבר היום הראו מעורבותו לא הייתה גדולה כפי שניפחו, בכל מקרה הוא לא ירה בגבם של 29 מתפללים.

וזאת לא הוכחה לכלום בכל מקרה כי אני בטח לא אתלה תמונות של גולדשטיין כמו שלא אתלה תמונות של רבין...

בכל מקרה האם ניתן להסיק מחנוך דאום שכל דתי עם כיפה קטנה הוא בעל בעיות באמונה? ואם כך, האם כל בעל כיפה גדולה הוא קיצוני שמצית רכבים ומסגדים בכפרים ערבים?

וגשאיש מקצוע מחלליט שדתי לייט לייט אופיני הולך עם פיצי כיפה זה די מוכיח.

ולמען הדיוק.

אין שום בסיס על זה שיהודים שורפים מסגדים בכפרים ערביים ! שיקרו פעם שקר כזה והתברר שזה עניין פנימי של הערבים. ערבי שרף במסגד.

 כדאי שתיזהר מלהיגרר אחרי תעמולה של אנשים מסוגו של דאום.

 רבין הוציא פקודה לרצוח את השוחים בים . זו מוערבות מוחלטת. לפי החוק אז הייתה חובה לדון אותו על רצח הילד אברהם כהן ששחה בים להציל ניצולי שואה ומתנדבים מטביעה ,ועוד כמה. ולתת לו להתנדנד על חבל . בספר אלטלנה  עמוד 282 מסופר גם על זה שרבין אישית זרק רימוני יד על כאלה שהיו ע"י הבנין שבו היה רק בגלל שההם היו ימניים, (והוא היה יכול אז להרוג גם ילחדיםן שהסתובבו שם.).

 ד"ר ברוך גולדשטיין פעל למנוע טבח ביהודים ! זו האמת שמוחקים אותה .

יש "חילונים" שמאמינים ב-ה' יותר מהרבה דתיים, ולהיפך -- יש דתיים וגם חרדים שאין בליבם אמונה בכלל אבל הם נולדו וגדלו במגזר המסויים וטוב להם שם כי המשפחה והחברים שם. כלומר כל קבוצת התמיכה שלהם שם. חוץ מזה, הם מכירים את כל ההתנהגויות הנדרשות ומסתדרים איתן היטב. לעומת זאת, העולם בחוץ זר להם והם לא יודעים להסתדר שם, אז הם נשארים חרדים או דתיים אפילו שאין אמונה בליבם כלל וכלל.

חילונים שמאמינים ב-ה', הרבה פעמים בכלל לא יודעים מה דתיים עושים בחיי היומיום שלהם. אין להם מושג איך להתפלל. הם לא מכירים את הסידור. הם לא מכירים את המצוות. הם נולדו וגדלו כחילונים בסביבה חילונית. זה מה שהם מכירים. הם גם לא רוצים להיות מוזרים. גם להם חשוב להיות מקובלים בחברה שלהם. גם להם חשובה קבוצת התמיכה שלהם. חוץ מזה, הרבה פעמים הם בכלל לא מבינים שאמונה ב-ה' דורשת משהו מלבד להאמין בו. מה שנוגע לתפילה, הם חושבים שזה משהו שבא "מן הלב". משהו פרטי, אישי, אינטימי. משהו שנאמר במילים שלהם. לא משהו שכתוב בסידור.

,

אז איך אתה אומר שהם מאמינים?

הם חושבים שהם מאמינים...

כנ"ל הרבה שומרי מצוות...

שטובים רק בשביל להתווכח.

 אני בטוח שאתה לא תציע אחד כזה לאחות שלך שמעוניינת בדתי על אמת , אם אתה רוצה שיהיה לה מה שהיא רוצה.

וזה נכון שיש צבועים בעולם

אבל ברוך ה' הם מיעוט

וה"מגזר" הדתי לא כזה, וכן ה"מגזר" החילוני לא כזה.

דעתי היא שבנאדם הולך עם מה שההורים שלו שמו לו על הראש.

אחר כך זה כבר נשאר, כי ככה התרגלו לראות אותו:

אם יקטין יאמרו שהוא מוריד גם את הרמה הרוחנית שלו,

אם יגדיל - יאמרו שהוא יותר נהיה דוס.

לכן לפי דעתי זה לא אומר שום דבר, יש לכאן ולכאן, זה שאדם הולך עם כיפה קטנה זה לא בהכרח כי הוא מתבייש ביהדותו.

לרוב אני לא כותב פה, סתם בגלל שזה דיון שעשיתי כמה פעמים עם חברים..

 השתכנעתי יותר ויותר שגודל הכיפה מראה על רמת דתיות

זה פשוט עובר כחוט השני בתגובות של כל הדתיים שאני מכיר כאן

ואלה שאני מכיר שהם לא כל כך דתיים - הם אומרים שזה לא אומר כלום

זה עושה לי הרגשה שמי שלא כל כך דתי האמירה הזאת מציבה לפניו מראה - הנה החיצוניות שלך מראה לכולם שאתה שייך למגזר לא כל כך רציני מבחינה דתית

וכיון שאין אדם שחושב שהוא "לא מספיק דתי", כולנו חושבים שאנחנו זה הנורמה - מי שיותר דתי מאיתנו הוא מגזים, ומי שפחות דתי מאיתנו הוא חפיפניק (תחשבו רגע על עצמכם) אז כשאומרים לו שמבחינה חברתית מתקבל רושם שהוא לא רציני - הוא מזדעק - "לא נכון! זה לא אומר כלום, יש אנשים שלבושים כמוני, ובכל זאת הם בסדר (אני למשל...) לא צריך להכליל"

יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא (וברור שיש יוצאים מן הכלל, אני מדבר על רוב האנשים, על מגזר בכללותו, לא על כולם)

רק בשביל שאם מישהו יתנפל על מופים ויגיד לו "איך אתה אומר שאני שהולך עם כיפה פיצית , לא ממש דתי ". אז מופים יענה לו "לך התכונתי שיש יוצא מהכלל". אבל באמת מופים יודע שאין כאן יוצר מהכלל !

אבל עובדה... המציאות הזו שאתה מציג שם לא קיימת!

אני הרי יודע שימחקו לי את התגובה הזאת, כדרכם האלימה של הפורומים האלו. אבל אני בכל זאת מנסה שזה יישב כאן, אפילו אם לזמן קצר, רק כדי למחות נגד התוקפנות הברוטאלית של מחלק הציונים מטעם עצמו (או שאולי בהסמכת הרבנות הראשית). וכמובן שאם "זה עושה לי הרגשה", אז זו כבר ההוכחה החותכת. ההרגשות של מופים. פשוט תגיד במפורש שאתה בעל רוח הקודש, ויודע ב"הריחו ביראת" מה כן ומה לא, מה אסור ומה מותר, מה טמא ומה טהור. אה, אגב, ומה קורה כשהתיאוריה מתנפצת כי "יש אחד כאן יוצא מן הכלל בנושא" כדבריך? מאוד פשוט: מסבירים שיש לך את היכולת לדבר "על רוב האנשים, על מגזר בכללותו", ונפתרה הבעיה! חבר, אתה ואדון יונתן הפסקן המכונה "פיקאלו" יכולים לפתוח את ישיבת היודעים. אם לצטט גם מתובנותיו המבוססות: "מי שמשוחרר אפילו קצת מדעות קדומות... מבין שהגודל כן קובע, הכיפה קובעת והשרוולים קובעים..." בוודאי, אין ספק שהוא המשוחרר מדעות קדומות. נו, עכשיו אפשר למחוק בכיף.

[בלי להתייחס דווקא ל"גודל הכיפה" שהוזכר בתחילה, שזה ממש די "קטנצ'יק"..]

שאכן, יש אנשים במקומותינו, שהם בעלי רמה דתית ושל יראת שמיים גבוהה - 

והולכים עם כיפה לא-גדולה.

הם פשוט לא שמים לב לזה. לא כ"כ מודעים ל"גדרים" בנושא, וכמו דברים אחרים בלבוש שלהם - גם זה לא תופס אצלם מקום.

הכרתי כמה כאלה - מופלגים ביר"ש, מידות טובות ומצוות (לצערי, גם ראיתי קצת שעם כיפות "גדולות" וההיפך..)

אבל נכון שיש כאלה שזה מבטא אצלם "אמירה". לשני הכיוונים.

ויש מקומות מסויימים, שבהם הבוטות של "ללכת דווקא כך", גם מבטאת אמירה..

היחס בין גודל הכיפה לראש. אם הכיפה נראית מכל כיוון הרי אין כל בעיה שהיא קטנה.

ואם מכיוון מסוים נראה כאילו אין כיפה.. נראה שאין כיפה!

האם צריך שתהיה כיפה על הראש בשביל שיראו אותה או אולי מספיק שיהיה לי בכיס או בלב.

כנראה אחד שיש לו כיפה בכיס, הוא דתי בלב. האם דתי בלב יכול להיות דוס אמיתי? שאלה.

אורך החצאית קובע או לא ?

דוסית אבל עם חצאית גבולית - עד הברך בישיבה, יכולה להיות חיה כזו ?

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב