זה נכון שצריך לקיים מצוות ושהלכה חשובה מהחמרות ושצריך להסתכל על המכלול. 

אבל אני מדבר על חיפוש הזהות הפנימית והמשמעותית של הזולת. 

התכוונתי לשלול את השקר שהבגדים או השיוך החברתי מספרים לנו. 

ולומר, שרק אחרי היכרות אמיתית עם האדם, אפשר לדעת 

מה המשמעות של המעשים של האדם. 

כשעומדים מול בורא עולם הוא מחפש את האמת שיש לך בלב

הוא לא קונה הצגות. 

כמובן שאדם מאמין שאומר אני דתי בלב,

הוא חי בשקר,

יכול להיות שלא באשמתו, אבל שקר. 

אבל מי שעובד את ה' בכל ליבו אז הוא קרוב אל ה', ואת זה קשה לזהות, אפילו בהיכרות עמוקה

"חיצוניות מסויימת" - תבטא דברים מסוימים, וחיצוניות אחרת, תבטא דברים אחרים.

כמעט לא יקרה מצב, נניח, שאדם שרוצה לפרוק כל עול, שונא את הדת בבדם וכבר אוכל חזיר בפרהסיה - יילך עם כיפה סרוגה ענקית, ציצית צמר מעל הבגדים, סנדלים וגרביים, פאות ארוכות, זקן, וחולצה משובצת מכופתרת.

אלא אם כן הוא שקרן ונוכל - אבל גם זה, זה דבר שיהיה די קל לעלות עליו במהירות.

בהנחה שאדם בכללי ביום יום הוא שפוי ולא שקרן כרוני ולא מתלבש בדיוק ההיפך ממה שהוא מרגיש - אזי, כן - בסופו של דבר - מה שהוא ילבש, בדרך כלשהי, באופן כלשהו - יבטא את מי שהוא.

וזה לגיטימי לחלוטין שלא יתאים לאנשים מסוימים לצאת עם מישהו שהחיצוניות שלו היא משהו מסוים - כי הם מאמינים שבסופו של דבר זה מצביע על דבר כלשהו שהם אישית לא מתחברים עליו.

כן, בפירוש - אם הא "מתלבשת לא צנוע מידי" - אז זה לא יתאים לי. אני לא צריך להתנצל על זה, בכלל. גם אם היא "רק מבולבלת", ו"זה לא מעיד עליה, זה רק חיצוניות". לא נכון. אם היא לובשת את זה כרגע, אז היא החליטה במודע שזה מה שיגדיר אותה כרגע. אי אפשר לנתק בין החלטות של אדם לבין ההבנה שלו שזה יגדיר אותו.

ובחורה שהולכת עם חצאית מיני, בחורה שהולכת עם מחשוף, בחורה שהולכת עם ביקיני - מצטער, גם אם היא תעיד על עצמה שהיא הכי דוסית שיש והיא לא חושבת שהחיצוניות מעידה עליה - אני לא אצא איתה, חד וחלק.

כלומר אולי אחת מן אפשרויות ה"התבטאות היא "אני לא מבטא כלום ותפסיקו לחפור לי"?

בנאדם שבאמת ובתמים לא מאמין ששום דבר חיצוני מייצג אותו, ומחליף כל יום לבוש או לובש משהו שהוא 180 מעלות מהמראה החיצוני המקובל ל"אופי" שלו- זה מעיד שמשהו אצלו קצת משובש, במחילה.

לא אמרתי את זה. יש לבן אדם סגנון מסוים. (גם לי,) ולעיתים אי אפשר ממש לחקות אותו. אבל למה זה אומר עליו משהו?

זה מעיד על סגנון. אוקי. על צריכת בגדים מצבע/בד מסוים. לא בהכרח יותר מזה...

אלא הרבה יותר מזה.

האם תגידי שגם בחורה שהולכת עם אורך חצאית מסויים - זה לא יגיד עליה כלום בשום מצב?

בחור שהולך עם ג'ינס עם קרעים, או לחלופין עם דגמ"ח או לחלופין עם מגבעת וכובע - זה לא יגיד עליו שום דבר? האם לא תגדירי בחור עם מגבעת וכובע אוטומטית כחרדי? ואולי הוא בכלל חילוני שמת על הלבוש הזה? ואולי הוא חילוני שלא מזיז לו איך שיחשבו שהוא הולך?

ואת רוצה להגיד לי שבת שהולכת עם מחשוף עמוק לא עלינו - לא מגדירה בזה את עצמה שהיא לא הכי מקפידה?

ואת רוצה להגיד שבת שתלך רק עם גופיות - לא תגדיר בזה את עצמה לעולם, בשום מצב?

נשמע מופרך משהו.

בגדים הם לא רק עניין של מבע, צורת בד וסוג הבד.

בגדים זה השתייכות חברתית, אישית וכללית. בגדים זה הרבה יותר ממה שהן מבחינה טכנית. ואת יודעת את זה. אז אנא, להפסיק לטשטש את המציאות כאילו אין שום משמעות לבגד מעבר ל:"זה חולצה משי, זה מכנסיים בצבע אפור". יש משעות לבגדים, מאז ומתמיד - ואדם מין השורה בהחלט יודע שבגדים יגדירו אותו, וגם על פי זה קובע איך הוא יילך.

אענה בסבלנות על ה-כ-ל: 

1. זה אור שהיא הולכת עם אורך חצאית מסוים. אם זה לפי ההלכה- זה אומר שהיא הולכת לפי ההלכה, או/ו היא אוהבת את זה, ואם לא- זה אומר שהיא הולכת לא לפי ההלכה או/ו היא אוהבת את זה. {יש מה להוסיף?}

{אני מדלגת על כל הדוג' שהן קיצוניות מכדי להתייחס}

2. בדיוק.. בת שהולכת עם מחשוף גדול אומרת שהיא לא הכי מקפידה בהלכות צניעות. {יש מה להוסיף?}

3. בת שהולכת רק עם גופיות תגדיר את עצמה כאחת שהולכת רק עם גופיות, ולא מקפידה על ההלכה. {יש מה להוסיף?}

4. לא מופרך... היא לא "מגדירה את עצמה" היא פשוט זה.. כמו לאמר שחולצה שחורה מגדירה עצמה כשחורה. 

ו.. ממש לא התכוונתי לכל מה שהציגת לעיל, דוג' להלכה, נטו. (ו"השתייכות" למקפידים על ההלכה וכו' וכו')

כוונתי הייתה להודעה הפותחת, שכמדומני דילגה על כל ה"דיאלוג" הארוך הזה שלך עם ההלכה.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר