ואולי אני אומרת את זה כי אני חדשה בעולם הדייטים

אבל ירגיש לי לא נעים לחשוב על זה שבעלי אהב מישהי אחרת לפני

כאילו אני רק עוד 'אחת' מתוך רשימה

אהבה משאירה רשמים על הנפש 

איך נהיה בטוחים שלא נשאר עליו משו?

(כמה שאני מבולבלת)

וכן זה מעצב את האדם כמו שהרבה דברים מעצבים את הזהות

אני מניחה שאת מאוד צעירה. ההתאהביויות שלפני גיל 18-20 בערך הם ממש לא משמעותיות.

סתם הדלקויות

זה אולי נראה לך משמעותי כרגע אבל זה ממש לא

והזמן תמיד עושה את שלו. בסוף אפילו שוכחים את ההרגשה של להיות מאוהבים

תהיה להם רשימה הרבה יותר ארוכה.

בסופו של דבר אם יהיה לכם טוב ביחד ותאהבו אחד את השניה, את לא תחשבי "עוד אחת" אלא "ה-א-ח-ת".

אז לא נראה לי ששיקול כזה רלוונטי בכלל.

אינו מחוייב כלל.

תלוי במי מדובר/ת, ציבור, חינוך (כמו שרואים גם מתגובות כאן, לגבי מציאות אצל עצמם).

וגם - יש נבדל בין "עומק" הרושם - על אף שבאמת אין זה דומה לנישואין.

טוב - כבר כתבתי שלא מסכים. לגבי להתנער ולעלות - זה כבר ענין אחר.

גם מי שהיו לו קשרים בעבר- אם ידע להתנתק מהם- אין לזה שום משמעות.

הם הרי לא סתם נגמרו, ולא סתם הוא יבחר בך דווקא.

וכאשר יש קשר משמעותי, הקשר הקודם מתמוסס ונהפך לחסר כל שמץ של משמעות. 

לא עונה בתור "צדיק" (אם כי אין אדם משים עצמו רשע - ויש במישהו מהראשונים שאפילו לא "שאינו צדיק"..).

ב. אני חושב שעקרונית זה דבר גרוע. צריך להיזהר לכתחילה, גם מצד עצם הענין,  וגם כולל חשיבה על החשבון של להגיע לחתונה בלי זה.

ג. גם "במסגרת קשר ארוך למטרת נישואין" - צריך לדעתי תמיד לזכור ש"קשר" כזה אין לו כל תכלית עצמית. כל ה"הרגשה" שם היא במסגרת הבדיקה אם יש התאמה; אז בודקים אם נוצרת הרגשה. ואין כל ענין שיהיה "ארוך" מעבר לנדרש לצורך הענין. לפעמים, מרוב שרשורים בנושא, עוד יכולה מישהי לחשוב שבלי כך-וכך "קשרים" אולי "לא יצאה ידי חובה", חלילה...

ד. זה לא טוב שהיה. זה לא טוב ש"אהבה". אבל, בדיעבד, יש להניח שזה נגמר כי הבינו שלא שייך. אז עדיף לא לשאול "חוות דעת" כללית - אלא להשתדל לתפוס את עומק ההבדל בין נישואין לזה, להתמקד ברצון לבנין אמיתי ולהתנער מ"שאריות". בעז"ה תמצאי מי שמתאים ותוכלי להתחדש לגמרי. זה תלוי הרבה בגישה הנוכחית.

אבל לפסול מישהו, כי היא השניה שלו? כי אולי הוא אהב פעם מישהי אחרת?

מוגזם לחלוטין!

התגובות שהוא כתב לעיל.

אינני יודע אם "אף אחד לא אמר".. אבל חשוב להדגיש את זה - כאן קוראים גם חבר'ה צעירים. כדאי שידעו שזה לא טוב, וגם שעלולות להיות השלכות.

ב. בהיות שההנחה היא שלמי ששאלה יש השלכה מעשית, אז אפשר לראות בתגובה שלי שאני דווקא נזהרתי מלהתייחס ישירות לכך כדי לא להחליש חלילה - אלא יותר למה שראוי להיזהר לכתחילה ולמה שכדאי לעשות כעת.

אבל כיוון ש"הגבת" על משהו שלא כתבתי מפורש, אז אכן אני לא חושב שזה מוגזם, וזה לגיטימי (אגב, היא לא שאלה על "שניה שלו" אלא ההיפך. לפעמים יש הבדלים. ודיברה על משהו "ממושך". ושאלה אם זה "יכול להפריע"). ובוודאי שהכי טוב זה שאדם לא בא עם אופציה של "חוויות" קודמות שאין להן מקום. ואם כותבים כאן כאילו "אין לכך כל משמעות", אז זה יכול לגרום את הפעם הבאה שתישאלנה כאלו שאלות, ע"י חבר'ה צעירים ש"הסתמכו" על זה, ויבואו לכאן לפתור מה שהסתבכו בו... 

אבל לגבי בדיעבד - אכן אני חושב שאין טעם כעת לעשות "סקרים" על הענין. כמה שיהיה ברור שבאמת אין לכך מקום, וכמה שיהיה ברור שזה "לא רציני", וההתחדשות של הנישואין - כך בעז"ה תמצא מי שמתאים לה. יכולת הבחירה של האדם והתיקון וההתרוממות גדולה מאד.

מה שאמרתי, קשר שהיה רציני והיה בו רגש, אם האדם לא נכה רגשית, אין סיבה שימחק מהלב..תמיד ישאיר משהו.

אנחנו כולנו תמצית האינטראקציות שקרו מסביבנו. כלומר, לאורך חיי ההתנהגות והאישיות שלי התפתחה בהתאם לאנשים שפגשתי, התחברתי, חוויתי איתם חוויות וכו', החל מהמשפחה דרך חברים, דרך קשרים רומנטיים וכו' וכו'.. גם לעולם יישאר לך בתוכך, החלקים מהאישיות שלך שהושפעו בצורה חזקה מהאדם הזה. ומאישיות שלך עצמך אי אפשר וגם לא כדאי ולא בריא להתעלם...

מה שיש זה להכיל את זה בתור עבר. ולא לחיות דווקא בתחושה רעה. אלא לצמוח מזה לכיוון טוב

אפשר לעבוד על דברים. לראות את הקטנות שבהם. ו"להעיף" אותם.

אופנה חדשה של ותרנות נהייתה היום. אדם שמשאיר לו "חוויות" מקשר עם מישהו אחר כשהוא נשוי - זו ה"נכות" ולא ההיפך. לקרוא "נכה רגשית" למי שמוחק דברים כאלה, זה משחק-מילים שבא "להכשיר" שֶרץ בקלות..

"תמיד ישאיר משהו"?.. ככה מתחתנים?  ואח"כ "מתפלאים" שאנשים אומרים שאינם רוצים את זה?.. אין מה להתפלא. אם מישהו שמר עצמו למי שיתחתן/תתחתן עימו/ה - אין סיבה שיסכים להתחתן עם מישהו/י שמצהיר מראש ש"תמיד ישאר משהו" מקשר קודם. ר"ל.

אנחנו לא "תמצית אינטראקציות". אנחנו קודם כל אנחנו, כאשר ה' עשה את האדם ישר. אח"כ יש אינטראקציות - ולכל אדם הבחירה מה לעשות איתן.

ו"קשרים רומנטיים" זו בחירה של האדם אם לקשור אותם. עפ"י התורה והשכל הישר, אין להם כל מקום שלא לנישואין.

אז מי אומר שה"אינטראקציה" זה "להכיל את זה" "לא בתחושה רעה". לדעתי, זו "מכבסת מילים". אולי ה"אינטראקציה" זה דווקא לדעת לעבד את הדברים בצורה שדוחה אותם ממך?  היום בקלות דברים נהיים "אי אפשר". זו בחירה.

מה זה "לצמוח לכיוון טוב" עם "השארה" של רגשות קרובים עם מישהו מהעבר, במובן המדובר?..  כאשר זה הופך לסתם עוד בן אדם שהיכרנו, למדנו מזה משהו וכו' - ניחא. כאשר זה השארה של "רגש" בתוך האדם, כדבר שהיה - אז מובן לחלוטין מי שלא ירצה להינשא עם "שארית" כזו.

יש לאדם יכולת בחירה גדולה. מוטב להשתמש בה  - ולא להיכנע לתיאוריות של החלשה, תחת הכותרת "אי אפשר". ומי שאוחז בכך, אל ידרוש מאחרים ללכת עם זה. 

יצאתי מקשר ארוך יחסית לפני כמה חודשים. סה"כ כמה חודשים. קשר רציני שמשלב מאוד מוקדם היה מוגדר בדיוק לאן הוא הולך, ולפי כל הכללים והמסגרות שאתה קובע פה (למרות שאני אישית חושב שאין להם תמיד מקום אבל נזרום איתך...) אבל מה לעשות, שהקשר הזה לא הגיע לחתונה בסוף. וב"ה שהוא לא הגיע כי במבט מבחוץ אני יכול לומר כל מיני דברים שלא תפסתי כשהייתי בפנים. אני אחריו ומאוד ברור לי מה מקומם של הדברים. זה לגביי, בגילי זה הגיוני לגמרי ובטוח שיישמע גם לך הגיוני לגמרי. ואני חייב לומר לך, שלמרות הכל, נשארים (אני לא יודע אם לקרא לזה) 'צלקות ריגשיות', כלומר כל מיני קונוטציות שבהם אתה נזכר, וסיטואציות ומצבים שאתה פשוט מרגיש חוסר בגלל שבאמת היה חיבור מבחינה רגשית.

ואותו דבר לגבי נניח בחורה שהיה לה חבר בשנות הנעורים. (לטעמי גם קשר שלא הבשיל אבל היה בו פוטנציאל לנישואין הוא בסדר גמור. ואני נוטה לחשוב שבאזור 17-18 כבר יכול לצמוח קשר כזה שיש בו פוטנציאל לנישואין)

אני ממש לא משאיר רגשות קרובים, אבל מה לעשות, שבתוך קשר שכזה אדם משתנה ומתפתח. קשר רציני שלמטרת נישואים שלא מגיע בסוף לתמציתו יש לו כוח בדיוק כמו לקשר שמגיע בסוף לכדי נישואים כי האינטראקציה הריגשית שנוצרת בו היא חזקה מאוד. משום מה לא נראה לי שהיית כותב אותו דבר על מי שביטל אירוסין או על גרושה צעירה, אבל מה לעשות, שהמילה "חברה" ו"קשר לפני הנישואין" מביאות לך את הקדחת. אז מי שמכבס פה מילים זה לא אני זה אתה.

ומה לעשות, שמתוך כל החוויות האלה יש לצמוח לכיוון חיובי, ממש לא אמרתי להישאר עם רגשות קרובים, אבל לדעת להכיר את המקום הזה בתוכך. כי אין מנתחים לנפש. ואי אפשר פשוט לחתוך חלק. וכמובן שכולנו כאן מסכימים איתך שאי אפשר להשאיר את האהבה שהייתה במקביל לאהבה הגדולה שאנחנו מתפללים שתצמח,

ומקווים גם בשבילנו, שלא יפסלו אנשים כמו מרב וכמוני, כדי שיצליח להיות פה משהו

(ושוב פעם אגיד. יש לי תחושה חזקה שהסמנטיקה והמילים "חברה" ו"קשר אהבה לפני הנישואין" העלו לך את הסעיף. תעבור בבקשה על מה שכתבנו למעלה, ובכל מקום שכתוב חברה תכתוב ארוסה, ובמקום "קשר"- אירוסין שהתבטלו- ותראה אם זה ככ מרגיז אותך.

כי אחרי הכל, זה רק עניין של טיימינג. יש אנשים שהיו פיפס מלהתארס וחתכו, וזה האהבה שנשארה להם, ויש אנשים שהזדרזו להתארס והיו צריכים לבטל את האירוסין., וזו האהבה שנשארה להם. מבחינתי קשר ארוך זה ממש ככה. ולא ניכנס כאן עכשיו לנושא הזה כי זה באמת לא ייגמר. אבל בגדול דעתי היא שלא חייבים להתארס תיק תק וברור לי שיש כאן אנשים שיחלקו עליי)

אני בכוונה לא הגבתי, אע"פ שזה לא קשה - 

כי אין לי כל ענין לגרום ל"פסילות" כלשהן,

יש ענין שחבר'ה צעירים ידעו להיזהר מראש. ויש ענין לדעת שלגיטימי לחוש לא נוח עם מי שבא עם משהו משמעותי מקודם.

ויש הבדל עצום בין לחפש כשכל הזמן מול העיניים הבירור האם זה מתאים לנישואין או לא. לבין כאילו "משהו בפני עצמו" בין בן לבת, שזה דבר אכן גרוע ומזיק. ומי שכותב שקשר בגיל צעיר זה "בסדר" גם כשאינו מוכוון-נישואין כי יש בו "פוטנציאל נישואין".. אז שלא יתפלא שלא ירצו בכך, ושמי שנוהגים כך עלולים להסתבך אח"כ. גם לפי דרכה של תורה, וגם לפי הבריאות הפשוטה, אין מקום ל"סתם" קשר קרוב בין בן לבת - וזה אכן יכול להזיק אח"כ בנוסף. שוב - לא אומר שבדיעבד זה "אבוד" חלילה, אבל "להכשיר" כדי לתת הרגשה נוחה, זה לא.

ולהציע לכתוב "במקום" דברים כאלו, שזה כאילו "לצורך נישואין", זה אכן משחק מילים שאינו משנה את התוכן.

יש מצבים דיעבדיים, שאדם הולך לשם שמיים ומשהו לא הלך. כיוון שכל כוונתו למטרה נכונה - ומן הסתם לא סתם "התבטל" - זה יעזור לו לצאת מזה. אין לכך שמץ "הכשר" לבנין "קשרים" סתם וגם לא לטענות כלפי מי שאינו רוצה להיות עם שאריות מהם.

ובוודאי שצריך להשתדל לצמוח מכל דבר שעוברים, לקחת את נקודות הטוב - ולהרחיק מה שלא שייך.

גם אני..

כל אחד יכול להסכים או לא..

אבל לגבי הדבר השני, חלילה. ומי אני שאשאיר מישהו "בחוץ", חס ושלום. הרי הדגשתי מפורש שאני מדבר כדי למנוע תקלות מראש, וכדי שמי שחש משהו כזה ידע שזה לגיטימי.

אבל לא הזכרתי בכהו-זה "לפסול".

ואדרבה, אמרתי שאני מאמין שאפשר ע"י עבודה נכונה לעלות ולהתחדש. 

מגלים שאהבה ראשונה משאירה במוח חותם כמו שימוש בסמים...

ככה שזיכרון של אהבה כזאת נשאר תמיד...

בס"ד

שלא מרדו באף אחד ולמרות זאת היו להם קשרים בגיל הזה...)

קורה גם ב"משפחות טובות" שעושים דברים לא בדיוק נכונים..

בס"ד

לא רוצה בכלל להיכנס לדיון.

רק הבהרתי שיש המון אפשרויות...

בדיוק על זה דיברתי!

שעל זה דיברת.

אבל על זה בדיוק אני לא דיברתי...

אדרבה, זו דוגמה טובה למה שאמרתי. ובוודאי שיש הבדל מהותי בין המדובר בנושא השרשור לבין דברים שקורים תוך כדי חיפוש לנישואין, שאינו נסחב סתם כ"קשר" שיש לו כביכול מהות בפני-עצמו, ומתבררים כלא-שייכים.

[וגם אני מכיר כמה דברים מנסיון חיים, גם של אחרים, לכל מיני כיוונים]

למרות שאני חייבת להודות שבילבלתם אותי קצת

תודה

נלחצתי שבגלל השטויות שעשיתי פעם אף אחד כבר לא ירצה אותי

בכ"מ, בהצלחה!

שאת יודעת שזה היה שטויות.

תמשיכי לעלות - ותמצאי מישהו מצוין בעז"ה.

בשו"ט בקרוב.

חח מוזמנת לאישי לשמוע כמה שטויות שלי, את התוצאות שלהן ועל הבחורים שיצאתי איתם למרות שהם ידעו עליהן או על חלקן...

[רמז: הבחורים בחורים טובים. מאוד. אני לא מרגישה ראויה לטוב הזה.. (לא בגלל זה זה נגמר אלא כי לא התאמנו, אבל בחורים מעולים אחד אחד..)]

ושלום בית, יפה שאתה עף על עצמך

"יתרון" לדבר שאינו יתרון.

זה בדיוק מה שגורר את התגובות ההפוכות.

מכל דבר בחיים צריך ללמוד - גם מטעויות.

זה לא הופך אותן ל"יתרון". ברור שלכתחילה עדיף בלי "נסיונות קודמים" ש"מלמדים משהו בחיים".

ואין כל מקום לסגנון של "קלות ראש" (מרב) ביחס ל"שטויות". ובשביל לאזן - אני כבר ראיתי גם דברים רעים מאד שקורים לנישואין בגלל "שטויות" קודמות, בפרט כאלו שמתייחסים אליהן בקלות ראש.

וזה לא עניין של קלות ראש, אלא עניין של למידה.

למדתי ממה שהיה לי, למדתי מכל אחד שעברתי. זה לא ישאר כמשקע אלא כמקפצה.

והמקפצה זה מה שהופך את זה ליתרון.

כמובן יש גם יתרון למי שמגיע נקי לקשר הראשון והאחרון שלו..

וא"א להשוות.

[אם אני לא הייתי עוברת מה שעברתי ועושה מה שעשיתי לא הייתי איפה שאני היום. וכנ"ל על בנאדם נקי.. אולי זה לא 'יתרון', אבל זה בהחלט עזר לי להגיע למי שאני, ובלי זה הייתי במקום אחר לגמרי.]

שעבורך אישית, בדיעבד, יש לימוד מכל דבר שהיה. אם כי לא בהכרח זה גם יתרון כלפי הזולת.

גם מי שנפגש באופן כשר לגמרי ורואה שלא היה שייך, יכול ללמוד מזה להמשך, ויכול גם לראות בחיוב את האישיות שעימה נפגש - ככל אדם - בלי שיישאר מכך "משקע" לא רצוי. אין בעיה.

אבל כאשר מדובר לא ב"בירור" כזה, אלא ב"קשרים" לא נכונים מהעבר, זה לא "יתרון" להתחתן עם זה; וגם לא למישהו לרצות כביכול דווקא בזה. ואין כל מקום ל"הקבלה" בין זה לבין כאילו "גם יתרון מקביל" להגיע בלי זה.. פשוט לא שייך. 

מה שכתבת בסוגריים בסוף - אכן יכול להיות נכון לגבייך, אם כך את חושבת. יש כמה וכמה בעלי תשובה בעולם - בלי להתייחס אלייך שאינני מכיר את עניינך כלל - שמתוך שעברו דברים שאינם רצויים, העלו את עצמם, תיקנו וכו'. זה בוודאי לא "יתרון", כפי שאכן ציינת, לעבור דברים לא טובים. אבל לפעמים אדם אומר, בדיעבד, זה מה שניער אותי, בגלל שמלפני כן לא היה היכן ש"צריך". 

אבל אין לערבב בין מה שאישית אדם עבר והעלה את עצמו, לבין איך ראוי וטוב להגיע לנישואין לכתחילה, וכאילו לנהוג "קלות" בדברים מצערים כאלה (וה"קלות ראש" שהזכרתי היה על סגנון מסוים שהוזכר מקודם לגבי "שטויות"..).

אלא שאכן מי שבאמת מתאמץ לעלות, יודע להבחין בין רע לטוב ולא עושה "אידיאולוגיות" מהרע - גם אם יודע להפיק ממנו לקחים חשובים - אז בוודאי הקב"ה יסייע בעדו למצוא מי שמתאים וטוב; לתקן ולהיבנות ולהתחדש. 

אך את מה שמגיבים - גם לא אליך - אתה מכנה "מבקש שתפסיק לתקוף על כל חצי מילה שמעצבנת אותך מבחינת סמנטיקה". זה קיים גם בחלק מההודעות הקודמות שכתבת, והערתי על זה. לחשוב שע"י "מילים" משנים את המהות. אז לא. אני לא "תוקף" אלא מביע את דעתי, שאני חושב שהיא אמיתית לגמרי. סגנון ה"תקיפה" נמצא דווקא בדבריך, גם בתגובה זו, וגם בתגובה קודמת שהתעלמתי מזה אז במכוון כדי לא לרדת לכך. מי שעונה עניינית אינו צריך להיזקק לכך. לא לנסות לסתום פה למי שאומר אחרת, ודברים נכונים לגמרי.

אתה מחליט בשביל השני שהדברים "מעצבנים אותו מבחינה סמנטית" - נא לא להכניס מילים/דעות לפי. הדברים אינם "מעצבנים" אותי - ואני מעיר לא על דברים סמנטיים-בעיני אלא על מהות לגמרי. עקרונית. וכבר הסברתי את זה כמה פעמים.

וסגנון ההערה מנסה לנווט בין אמירת מה שצריך לומר, כדי שלא יעשו "לא-כלום" מדברים חמורים - שאני גם יודע מה עלולות להיות תוצאותיהם בנישואין - לבין הצורך לשמור על כבוד האנשים וגם לא להחליש מי שאכן רוצה להתרומם מדברים ואני מאמין שיכול, כפי שסיימתי את הודעתי הקודמת. 

ולגבי מה שאמרת על הודעותיך הקודמות - אע"פ שכלל לא הגבתי אליך כאן כעת - אתה לא דיברת שם רק על "מקום שבע"ת עומדים" אלא גם על לגיטימיות כביכול של "קשרים ארוכים קודמים" אפילו שאינם מוכווני בירור נישואין, על "לא נורא" כלפי רגשות שנשארים לאחרים, ועוד. אין טעם לחזור - כבר דובר לעיל.

לגבי "מקום שבע"ת עומדים" - כמובן זה לא צריך הסכמה של מי מאיתנו. אבל זה לא כמו שאתה מנסה להציג כעת, בגלל "יכולת הכלה", כאילו לוקחים לא כ"כ חמור דברים שלא בסדר...  הרמבם כותב שמדרכי בע"ת להיות עניו, לא להתפאר בדברים לא ראויים ולהגיד שהוא "מכיל" אותם. מעלת התשובה היא בחרטה ובהתנקות הגמורה, שמביאה להוצאה לפעל של כחות חשובים בשביל זה, וכן להעלאת כחות למקומם האמיתי.

[זה בלי להתייחס לכך שאיש כלל לא דיבר פה על כאילו מי שחוזר בתשובה מעלתו פחותה משל מישהו אחר. זה שייך למעלתו האישית. דובר על אפשרות שדברים מסויימים יפריעו. זה לא בהכרח קשור למעלתו הרוחנית של האדם. גם אם אדם אישית במעלה חשוב המבחינה זו, לזולת יכולים להפריע משקעים מקשרים אחרים]

ומכל מקום, דווקא התגובות האלו שלך, חושבני שחבל שבאות. אני משתדל כל פעם להדגיש את הצד של האפשרות החיובית לתקן ולעלות. באות "תגובות" כאלה שמציגות במעוות מה שנאמר, או - לפני כן - מקצינות לצד השני - ו"מכריחות" להגיב, מה שלא רציתי.

שהצלחת לחזק את עצמך. וכמובן, אין כל ענין להפריע בכך. אדרבה..

ורק שתי הערות:

גם ההיא שמכיתה ו' זה לא טוב (וכמו שאכן הזכרת). כל קשר לא מתוך נישואין לא טוב ואין לו מקום. וה"ראשון שלה" זה אחרי החתונה. רק אז זה "שלה". לא לטשטש בין נישואין ללא-נישואין, כי אז מפסידים מה זה נישואין. "חברה" זה אחרי שמתחתנים: "כי היא חברתך ואשת בריתך".

ב. לא "אוהבים את הנפילה", אבל אכן עולים ממנה. וזה מתחיל כן מחרטה וצער: "אוי".. ודווקא מתוך זה יש התנקות ועליה.

התחתנה עם הראשון שפיתחה איתו קשר כלשהו, סבבה? לא כדאי לתפוס אותי על המילה..

אוהבים את מה שיצא מהנפילה ומבינים שהיית במקום אחר (יכול להיות שזה היה יותר טוב, אבל היי- אנחנו במקום נפלא עכשיו! למה לחשוב על *מה היה אילו* כשאפשר להתמד ב*מה אני היום ומחר*?) ומתוך זה לוקחים את הנפילה והקושי והטעות למקום עמוק, גדול, חזק, מחזק.

שלא ניתן להשוות אליו שום דבר קודם. לא רואים את זה ליד זה.

לעניות דעתי

אבל כן יש ערך לבחורה\בחור שלא עברו קשרים לדעתי.

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.