דבר ראשון אני חדשה
אני קוראת פה כמה זמן ורציתי להגיד שזה אחלה פורום באמת רמה גבוה
ועכשיו השאלה
בינשים וצדיקים..תצאו עם מישהי שהיה לה חבר בשנות הנעורים (קשר ארוך)
זה יהיה שונה בעינכם שאהבה מישהו אחר במסגרת הזאת
מאשר שאהבה מישהו במסגרת קשר ארוך למטרת נישואין?
גם אם תצאו עצם המחשבה שאהבה אחר תפריע לכם?
מקווה שהובנתי ותודה מראש לעונים
ואולי אני אומרת את זה כי אני חדשה בעולם הדייטים
אבל ירגיש לי לא נעים לחשוב על זה שבעלי אהב מישהי אחרת לפני
כאילו אני רק עוד 'אחת' מתוך רשימה
אהבה משאירה רשמים על הנפש
איך נהיה בטוחים שלא נשאר עליו משו?
(כמה שאני מבולבלת
)
וכן זה מעצב את האדם כמו שהרבה דברים מעצבים את הזהות
אני מניחה שאת מאוד צעירה. ההתאהביויות שלפני גיל 18-20 בערך הם ממש לא משמעותיות.
סתם הדלקויות
זה אולי נראה לך משמעותי כרגע אבל זה ממש לא
והזמן תמיד עושה את שלו. בסוף אפילו שוכחים את ההרגשה של להיות מאוהבים
תהיה להם רשימה הרבה יותר ארוכה.
בסופו של דבר אם יהיה לכם טוב ביחד ותאהבו אחד את השניה, את לא תחשבי "עוד אחת" אלא "ה-א-ח-ת".
אז לא נראה לי ששיקול כזה רלוונטי בכלל.
אינו מחוייב כלל.
תלוי במי מדובר/ת, ציבור, חינוך (כמו שרואים גם מתגובות כאן, לגבי מציאות אצל עצמם).
וגם - יש נבדל בין "עומק" הרושם - על אף שבאמת אין זה דומה לנישואין.
טוב - כבר כתבתי שלא מסכים. לגבי להתנער ולעלות - זה כבר ענין אחר.
גם מי שהיו לו קשרים בעבר- אם ידע להתנתק מהם- אין לזה שום משמעות.
הם הרי לא סתם נגמרו, ולא סתם הוא יבחר בך דווקא.
וכאשר יש קשר משמעותי, הקשר הקודם מתמוסס ונהפך לחסר כל שמץ של משמעות.
לא עונה בתור "צדיק" (אם כי אין אדם משים עצמו רשע - ויש במישהו מהראשונים שאפילו לא "שאינו צדיק"..).
ב. אני חושב שעקרונית זה דבר גרוע. צריך להיזהר לכתחילה, גם מצד עצם הענין, וגם כולל חשיבה על החשבון של להגיע לחתונה בלי זה.
ג. גם "במסגרת קשר ארוך למטרת נישואין" - צריך לדעתי תמיד לזכור ש"קשר" כזה אין לו כל תכלית עצמית. כל ה"הרגשה" שם היא במסגרת הבדיקה אם יש התאמה; אז בודקים אם נוצרת הרגשה. ואין כל ענין שיהיה "ארוך" מעבר לנדרש לצורך הענין. לפעמים, מרוב שרשורים בנושא, עוד יכולה מישהי לחשוב שבלי כך-וכך "קשרים" אולי "לא יצאה ידי חובה", חלילה...
ד. זה לא טוב שהיה. זה לא טוב ש"אהבה". אבל, בדיעבד, יש להניח שזה נגמר כי הבינו שלא שייך. אז עדיף לא לשאול "חוות דעת" כללית - אלא להשתדל לתפוס את עומק ההבדל בין נישואין לזה, להתמקד ברצון לבנין אמיתי ולהתנער מ"שאריות". בעז"ה תמצאי מי שמתאים ותוכלי להתחדש לגמרי. זה תלוי הרבה בגישה הנוכחית.
אבל לפסול מישהו, כי היא השניה שלו? כי אולי הוא אהב פעם מישהי אחרת?
מוגזם לחלוטין!
התגובות שהוא כתב לעיל.
אינני יודע אם "אף אחד לא אמר".. אבל חשוב להדגיש את זה - כאן קוראים גם חבר'ה צעירים. כדאי שידעו שזה לא טוב, וגם שעלולות להיות השלכות.
ב. בהיות שההנחה היא שלמי ששאלה יש השלכה מעשית, אז אפשר לראות בתגובה שלי שאני דווקא נזהרתי מלהתייחס ישירות לכך כדי לא להחליש חלילה - אלא יותר למה שראוי להיזהר לכתחילה ולמה שכדאי לעשות כעת.
אבל כיוון ש"הגבת" על משהו שלא כתבתי מפורש, אז אכן אני לא חושב שזה מוגזם, וזה לגיטימי (אגב, היא לא שאלה על "שניה שלו" אלא ההיפך. לפעמים יש הבדלים. ודיברה על משהו "ממושך". ושאלה אם זה "יכול להפריע"). ובוודאי שהכי טוב זה שאדם לא בא עם אופציה של "חוויות" קודמות שאין להן מקום. ואם כותבים כאן כאילו "אין לכך כל משמעות", אז זה יכול לגרום את הפעם הבאה שתישאלנה כאלו שאלות, ע"י חבר'ה צעירים ש"הסתמכו" על זה, ויבואו לכאן לפתור מה שהסתבכו בו...
אבל לגבי בדיעבד - אכן אני חושב שאין טעם כעת לעשות "סקרים" על הענין. כמה שיהיה ברור שבאמת אין לכך מקום, וכמה שיהיה ברור שזה "לא רציני", וההתחדשות של הנישואין - כך בעז"ה תמצא מי שמתאים לה. יכולת הבחירה של האדם והתיקון וההתרוממות גדולה מאד.
חבר זה החלק הטוב של התקופה..מה שאמרתי, קשר שהיה רציני והיה בו רגש, אם האדם לא נכה רגשית, אין סיבה שימחק מהלב..תמיד ישאיר משהו.
אנחנו כולנו תמצית האינטראקציות שקרו מסביבנו. כלומר, לאורך חיי ההתנהגות והאישיות שלי התפתחה בהתאם לאנשים שפגשתי, התחברתי, חוויתי איתם חוויות וכו', החל מהמשפחה דרך חברים, דרך קשרים רומנטיים וכו' וכו'.. גם לעולם יישאר לך בתוכך, החלקים מהאישיות שלך שהושפעו בצורה חזקה מהאדם הזה. ומאישיות שלך עצמך אי אפשר וגם לא כדאי ולא בריא להתעלם...
מה שיש זה להכיל את זה בתור עבר. ולא לחיות דווקא בתחושה רעה. אלא לצמוח מזה לכיוון טוב
מרב.)אפשר לעבוד על דברים. לראות את הקטנות שבהם. ו"להעיף" אותם.
אופנה חדשה של ותרנות נהייתה היום. אדם שמשאיר לו "חוויות" מקשר עם מישהו אחר כשהוא נשוי - זו ה"נכות" ולא ההיפך. לקרוא "נכה רגשית" למי שמוחק דברים כאלה, זה משחק-מילים שבא "להכשיר" שֶרץ בקלות..
"תמיד ישאיר משהו"?.. ככה מתחתנים? ואח"כ "מתפלאים" שאנשים אומרים שאינם רוצים את זה?.. אין מה להתפלא. אם מישהו שמר עצמו למי שיתחתן/תתחתן עימו/ה - אין סיבה שיסכים להתחתן עם מישהו/י שמצהיר מראש ש"תמיד ישאר משהו" מקשר קודם. ר"ל.
אנחנו לא "תמצית אינטראקציות". אנחנו קודם כל אנחנו, כאשר ה' עשה את האדם ישר. אח"כ יש אינטראקציות - ולכל אדם הבחירה מה לעשות איתן.
ו"קשרים רומנטיים" זו בחירה של האדם אם לקשור אותם. עפ"י התורה והשכל הישר, אין להם כל מקום שלא לנישואין.
אז מי אומר שה"אינטראקציה" זה "להכיל את זה" "לא בתחושה רעה". לדעתי, זו "מכבסת מילים". אולי ה"אינטראקציה" זה דווקא לדעת לעבד את הדברים בצורה שדוחה אותם ממך? היום בקלות דברים נהיים "אי אפשר". זו בחירה.
מה זה "לצמוח לכיוון טוב" עם "השארה" של רגשות קרובים עם מישהו מהעבר, במובן המדובר?.. כאשר זה הופך לסתם עוד בן אדם שהיכרנו, למדנו מזה משהו וכו' - ניחא. כאשר זה השארה של "רגש" בתוך האדם, כדבר שהיה - אז מובן לחלוטין מי שלא ירצה להינשא עם "שארית" כזו.
יש לאדם יכולת בחירה גדולה. מוטב להשתמש בה - ולא להיכנע לתיאוריות של החלשה, תחת הכותרת "אי אפשר". ומי שאוחז בכך, אל ידרוש מאחרים ללכת עם זה.
יצאתי מקשר ארוך יחסית לפני כמה חודשים. סה"כ כמה חודשים. קשר רציני שמשלב מאוד מוקדם היה מוגדר בדיוק לאן הוא הולך, ולפי כל הכללים והמסגרות שאתה קובע פה (למרות שאני אישית חושב שאין להם תמיד מקום אבל נזרום איתך...) אבל מה לעשות, שהקשר הזה לא הגיע לחתונה בסוף. וב"ה שהוא לא הגיע כי במבט מבחוץ אני יכול לומר כל מיני דברים שלא תפסתי כשהייתי בפנים. אני אחריו ומאוד ברור לי מה מקומם של הדברים. זה לגביי, בגילי זה הגיוני לגמרי ובטוח שיישמע גם לך הגיוני לגמרי. ואני חייב לומר לך, שלמרות הכל, נשארים (אני לא יודע אם לקרא לזה) 'צלקות ריגשיות', כלומר כל מיני קונוטציות שבהם אתה נזכר, וסיטואציות ומצבים שאתה פשוט מרגיש חוסר בגלל שבאמת היה חיבור מבחינה רגשית.
ואותו דבר לגבי נניח בחורה שהיה לה חבר בשנות הנעורים. (לטעמי גם קשר שלא הבשיל אבל היה בו פוטנציאל לנישואין הוא בסדר גמור. ואני נוטה לחשוב שבאזור 17-18 כבר יכול לצמוח קשר כזה שיש בו פוטנציאל לנישואין)
אני ממש לא משאיר רגשות קרובים, אבל מה לעשות, שבתוך קשר שכזה אדם משתנה ומתפתח. קשר רציני שלמטרת נישואים שלא מגיע בסוף לתמציתו יש לו כוח בדיוק כמו לקשר שמגיע בסוף לכדי נישואים כי האינטראקציה הריגשית שנוצרת בו היא חזקה מאוד. משום מה לא נראה לי שהיית כותב אותו דבר על מי שביטל אירוסין או על גרושה צעירה, אבל מה לעשות, שהמילה "חברה" ו"קשר לפני הנישואין" מביאות לך את הקדחת. אז מי שמכבס פה מילים זה לא אני זה אתה.
ומה לעשות, שמתוך כל החוויות האלה יש לצמוח לכיוון חיובי, ממש לא אמרתי להישאר עם רגשות קרובים, אבל לדעת להכיר את המקום הזה בתוכך. כי אין מנתחים לנפש. ואי אפשר פשוט לחתוך חלק. וכמובן שכולנו כאן מסכימים איתך שאי אפשר להשאיר את האהבה שהייתה במקביל לאהבה הגדולה שאנחנו מתפללים שתצמח,
ומקווים גם בשבילנו, שלא יפסלו אנשים כמו מרב וכמוני, כדי שיצליח להיות פה משהו
(ושוב פעם אגיד. יש לי תחושה חזקה שהסמנטיקה והמילים "חברה" ו"קשר אהבה לפני הנישואין" העלו לך את הסעיף. תעבור בבקשה על מה שכתבנו למעלה, ובכל מקום שכתוב חברה תכתוב ארוסה, ובמקום "קשר"- אירוסין שהתבטלו- ותראה אם זה ככ מרגיז אותך.
כי אחרי הכל, זה רק עניין של טיימינג. יש אנשים שהיו פיפס מלהתארס וחתכו, וזה האהבה שנשארה להם, ויש אנשים שהזדרזו להתארס והיו צריכים לבטל את האירוסין., וזו האהבה שנשארה להם. מבחינתי קשר ארוך זה ממש ככה. ולא ניכנס כאן עכשיו לנושא הזה כי זה באמת לא ייגמר. אבל בגדול דעתי היא שלא חייבים להתארס תיק תק וברור לי שיש כאן אנשים שיחלקו עליי)
אני בכוונה לא הגבתי, אע"פ שזה לא קשה -
כי אין לי כל ענין לגרום ל"פסילות" כלשהן,
יש ענין שחבר'ה צעירים ידעו להיזהר מראש. ויש ענין לדעת שלגיטימי לחוש לא נוח עם מי שבא עם משהו משמעותי מקודם.
ויש הבדל עצום בין לחפש כשכל הזמן מול העיניים הבירור האם זה מתאים לנישואין או לא. לבין כאילו "משהו בפני עצמו" בין בן לבת, שזה דבר אכן גרוע ומזיק. ומי שכותב שקשר בגיל צעיר זה "בסדר" גם כשאינו מוכוון-נישואין כי יש בו "פוטנציאל נישואין".. אז שלא יתפלא שלא ירצו בכך, ושמי שנוהגים כך עלולים להסתבך אח"כ. גם לפי דרכה של תורה, וגם לפי הבריאות הפשוטה, אין מקום ל"סתם" קשר קרוב בין בן לבת - וזה אכן יכול להזיק אח"כ בנוסף. שוב - לא אומר שבדיעבד זה "אבוד" חלילה, אבל "להכשיר" כדי לתת הרגשה נוחה, זה לא.
ולהציע לכתוב "במקום" דברים כאלו, שזה כאילו "לצורך נישואין", זה אכן משחק מילים שאינו משנה את התוכן.
יש מצבים דיעבדיים, שאדם הולך לשם שמיים ומשהו לא הלך. כיוון שכל כוונתו למטרה נכונה - ומן הסתם לא סתם "התבטל" - זה יעזור לו לצאת מזה. אין לכך שמץ "הכשר" לבנין "קשרים" סתם וגם לא לטענות כלפי מי שאינו רוצה להיות עם שאריות מהם.
ובוודאי שצריך להשתדל לצמוח מכל דבר שעוברים, לקחת את נקודות הטוב - ולהרחיק מה שלא שייך.
גם אני..
כל אחד יכול להסכים או לא..
אבל לגבי הדבר השני, חלילה. ומי אני שאשאיר מישהו "בחוץ", חס ושלום. הרי הדגשתי מפורש שאני מדבר כדי למנוע תקלות מראש, וכדי שמי שחש משהו כזה ידע שזה לגיטימי.
אבל לא הזכרתי בכהו-זה "לפסול".
ואדרבה, אמרתי שאני מאמין שאפשר ע"י עבודה נכונה לעלות ולהתחדש.
מגלים שאהבה ראשונה משאירה במוח חותם כמו שימוש בסמים...
ככה שזיכרון של אהבה כזאת נשאר תמיד...
בס"ד
שלא מרדו באף אחד ולמרות זאת היו להם קשרים בגיל הזה...)
קורה גם ב"משפחות טובות" שעושים דברים לא בדיוק נכונים..
בס"ד
לא רוצה בכלל להיכנס לדיון.
רק הבהרתי שיש המון אפשרויות...
בדיוק על זה דיברתי!
שעל זה דיברת.
אבל על זה בדיוק אני לא דיברתי...
אדרבה, זו דוגמה טובה למה שאמרתי. ובוודאי שיש הבדל מהותי בין המדובר בנושא השרשור לבין דברים שקורים תוך כדי חיפוש לנישואין, שאינו נסחב סתם כ"קשר" שיש לו כביכול מהות בפני-עצמו, ומתבררים כלא-שייכים.
[וגם אני מכיר כמה דברים מנסיון חיים, גם של אחרים, לכל מיני כיוונים]
למרות שאני חייבת להודות שבילבלתם אותי קצת
תודה
מי מנוחותנלחצתי שבגלל השטויות שעשיתי פעם אף אחד כבר לא ירצה אותי
בכ"מ, בהצלחה!
שאת יודעת שזה היה שטויות.
תמשיכי לעלות - ותמצאי מישהו מצוין בעז"ה.
בשו"ט בקרוב.
חח מוזמנת לאישי לשמוע כמה שטויות שלי, את התוצאות שלהן ועל הבחורים שיצאתי איתם למרות שהם ידעו עליהן או על חלקן...
[רמז: הבחורים בחורים טובים. מאוד. אני לא מרגישה ראויה לטוב הזה.. (לא בגלל זה זה נגמר אלא כי לא התאמנו, אבל בחורים מעולים אחד אחד..)]
ושלום בית, יפה שאתה עף על עצמך 
"יתרון" לדבר שאינו יתרון.
זה בדיוק מה שגורר את התגובות ההפוכות.
מכל דבר בחיים צריך ללמוד - גם מטעויות.
זה לא הופך אותן ל"יתרון". ברור שלכתחילה עדיף בלי "נסיונות קודמים" ש"מלמדים משהו בחיים".
ואין כל מקום לסגנון של "קלות ראש" (מרב) ביחס ל"שטויות". ובשביל לאזן - אני כבר ראיתי גם דברים רעים מאד שקורים לנישואין בגלל "שטויות" קודמות, בפרט כאלו שמתייחסים אליהן בקלות ראש.
וזה לא עניין של קלות ראש, אלא עניין של למידה.
למדתי ממה שהיה לי, למדתי מכל אחד שעברתי. זה לא ישאר כמשקע אלא כמקפצה.
והמקפצה זה מה שהופך את זה ליתרון.
כמובן יש גם יתרון למי שמגיע נקי לקשר הראשון והאחרון שלו..
וא"א להשוות.
[אם אני לא הייתי עוברת מה שעברתי ועושה מה שעשיתי לא הייתי איפה שאני היום. וכנ"ל על בנאדם נקי.. אולי זה לא 'יתרון', אבל זה בהחלט עזר לי להגיע למי שאני, ובלי זה הייתי במקום אחר לגמרי.]
שעבורך אישית, בדיעבד, יש לימוד מכל דבר שהיה. אם כי לא בהכרח זה גם יתרון כלפי הזולת.
גם מי שנפגש באופן כשר לגמרי ורואה שלא היה שייך, יכול ללמוד מזה להמשך, ויכול גם לראות בחיוב את האישיות שעימה נפגש - ככל אדם - בלי שיישאר מכך "משקע" לא רצוי. אין בעיה.
אבל כאשר מדובר לא ב"בירור" כזה, אלא ב"קשרים" לא נכונים מהעבר, זה לא "יתרון" להתחתן עם זה; וגם לא למישהו לרצות כביכול דווקא בזה. ואין כל מקום ל"הקבלה" בין זה לבין כאילו "גם יתרון מקביל" להגיע בלי זה.. פשוט לא שייך.
מה שכתבת בסוגריים בסוף - אכן יכול להיות נכון לגבייך, אם כך את חושבת. יש כמה וכמה בעלי תשובה בעולם - בלי להתייחס אלייך שאינני מכיר את עניינך כלל - שמתוך שעברו דברים שאינם רצויים, העלו את עצמם, תיקנו וכו'. זה בוודאי לא "יתרון", כפי שאכן ציינת, לעבור דברים לא טובים. אבל לפעמים אדם אומר, בדיעבד, זה מה שניער אותי, בגלל שמלפני כן לא היה היכן ש"צריך".
אבל אין לערבב בין מה שאישית אדם עבר והעלה את עצמו, לבין איך ראוי וטוב להגיע לנישואין לכתחילה, וכאילו לנהוג "קלות" בדברים מצערים כאלה (וה"קלות ראש" שהזכרתי היה על סגנון מסוים שהוזכר מקודם לגבי "שטויות"..).
אלא שאכן מי שבאמת מתאמץ לעלות, יודע להבחין בין רע לטוב ולא עושה "אידיאולוגיות" מהרע - גם אם יודע להפיק ממנו לקחים חשובים - אז בוודאי הקב"ה יסייע בעדו למצוא מי שמתאים וטוב; לתקן ולהיבנות ולהתחדש.
אך את מה שמגיבים - גם לא אליך - אתה מכנה "מבקש שתפסיק לתקוף על כל חצי מילה שמעצבנת אותך מבחינת סמנטיקה". זה קיים גם בחלק מההודעות הקודמות שכתבת, והערתי על זה. לחשוב שע"י "מילים" משנים את המהות. אז לא. אני לא "תוקף" אלא מביע את דעתי, שאני חושב שהיא אמיתית לגמרי. סגנון ה"תקיפה" נמצא דווקא בדבריך, גם בתגובה זו, וגם בתגובה קודמת שהתעלמתי מזה אז במכוון כדי לא לרדת לכך. מי שעונה עניינית אינו צריך להיזקק לכך. לא לנסות לסתום פה למי שאומר אחרת, ודברים נכונים לגמרי.
אתה מחליט בשביל השני שהדברים "מעצבנים אותו מבחינה סמנטית" - נא לא להכניס מילים/דעות לפי. הדברים אינם "מעצבנים" אותי - ואני מעיר לא על דברים סמנטיים-בעיני אלא על מהות לגמרי. עקרונית. וכבר הסברתי את זה כמה פעמים.
וסגנון ההערה מנסה לנווט בין אמירת מה שצריך לומר, כדי שלא יעשו "לא-כלום" מדברים חמורים - שאני גם יודע מה עלולות להיות תוצאותיהם בנישואין - לבין הצורך לשמור על כבוד האנשים וגם לא להחליש מי שאכן רוצה להתרומם מדברים ואני מאמין שיכול, כפי שסיימתי את הודעתי הקודמת.
ולגבי מה שאמרת על הודעותיך הקודמות - אע"פ שכלל לא הגבתי אליך כאן כעת - אתה לא דיברת שם רק על "מקום שבע"ת עומדים" אלא גם על לגיטימיות כביכול של "קשרים ארוכים קודמים" אפילו שאינם מוכווני בירור נישואין, על "לא נורא" כלפי רגשות שנשארים לאחרים, ועוד. אין טעם לחזור - כבר דובר לעיל.
לגבי "מקום שבע"ת עומדים" - כמובן זה לא צריך הסכמה של מי מאיתנו. אבל זה לא כמו שאתה מנסה להציג כעת, בגלל "יכולת הכלה", כאילו לוקחים לא כ"כ חמור דברים שלא בסדר... הרמבם כותב שמדרכי בע"ת להיות עניו, לא להתפאר בדברים לא ראויים ולהגיד שהוא "מכיל" אותם. מעלת התשובה היא בחרטה ובהתנקות הגמורה, שמביאה להוצאה לפעל של כחות חשובים בשביל זה, וכן להעלאת כחות למקומם האמיתי.
[זה בלי להתייחס לכך שאיש כלל לא דיבר פה על כאילו מי שחוזר בתשובה מעלתו פחותה משל מישהו אחר. זה שייך למעלתו האישית. דובר על אפשרות שדברים מסויימים יפריעו. זה לא בהכרח קשור למעלתו הרוחנית של האדם. גם אם אדם אישית במעלה חשוב המבחינה זו, לזולת יכולים להפריע משקעים מקשרים אחרים]
ומכל מקום, דווקא התגובות האלו שלך, חושבני שחבל שבאות. אני משתדל כל פעם להדגיש את הצד של האפשרות החיובית לתקן ולעלות. באות "תגובות" כאלה שמציגות במעוות מה שנאמר, או - לפני כן - מקצינות לצד השני - ו"מכריחות" להגיב, מה שלא רציתי.
שהצלחת לחזק את עצמך. וכמובן, אין כל ענין להפריע בכך. אדרבה..
ורק שתי הערות:
גם ההיא שמכיתה ו' זה לא טוב (וכמו שאכן הזכרת). כל קשר לא מתוך נישואין לא טוב ואין לו מקום. וה"ראשון שלה" זה אחרי החתונה. רק אז זה "שלה". לא לטשטש בין נישואין ללא-נישואין, כי אז מפסידים מה זה נישואין. "חברה" זה אחרי שמתחתנים: "כי היא חברתך ואשת בריתך".
ב. לא "אוהבים את הנפילה", אבל אכן עולים ממנה. וזה מתחיל כן מחרטה וצער: "אוי".. ודווקא מתוך זה יש התנקות ועליה.
מרב.התחתנה עם הראשון שפיתחה איתו קשר כלשהו, סבבה? לא כדאי לתפוס אותי על המילה..
אוהבים את מה שיצא מהנפילה ומבינים שהיית במקום אחר (יכול להיות שזה היה יותר טוב, אבל היי- אנחנו במקום נפלא עכשיו! למה לחשוב על *מה היה אילו* כשאפשר להתמד ב*מה אני היום ומחר*?) ומתוך זה לוקחים את הנפילה והקושי והטעות למקום עמוק, גדול, חזק, מחזק.
שלא ניתן להשוות אליו שום דבר קודם. לא רואים את זה ליד זה.
לעניות דעתי
אבל כן יש ערך לבחורה\בחור שלא עברו קשרים לדעתי.
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
פשוט אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
ובסה"כ,
יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.
חלקם עולות כסף.
ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.
יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.
אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!
הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו!
ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש
ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…
חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע
היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)
ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?
לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.
אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?
ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?
בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"
כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-
הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?
ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.
ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד
ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.
שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.
והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.
וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?
ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)
כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.
אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.
לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.
אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.
(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
כדור בדולח. נניח שהוא אמיתי כמו בסרטים.
מציג לכם 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
אם לא תתפשרו בצורה רצינית, כואבת - אתם במסלול של 10 שנים חיפושים *ורק אז* אתם מוצאים בני זוג בלי להתפשר יותר מדי.
אפשרות 2 :
אם כן תתפשרו, בצורה רצינית, כואבת - אז כן, ההתחלה תהיה טיפה חמוצה אבל לאט..לאט..זה ישתפר כל שנה,
מערכת היחסים תתחזק משנה לשנה ותוך 10 שנים של זוגיות,
תגידו *לאותה נקודה* של אושר וסיפוק מבני הזוג, כמו אנשים שבגדול לא התפשרו.
מה אתם בוחרים ?
1 או 2.
כמובן רצוי לנמק אבל לא חייב.
שבת שלום.
אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.
חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו..
כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית
ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה
אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב
