ואולי אני אומרת את זה כי אני חדשה בעולם הדייטים

אבל ירגיש לי לא נעים לחשוב על זה שבעלי אהב מישהי אחרת לפני

כאילו אני רק עוד 'אחת' מתוך רשימה

אהבה משאירה רשמים על הנפש 

איך נהיה בטוחים שלא נשאר עליו משו?

(כמה שאני מבולבלת)

וכן זה מעצב את האדם כמו שהרבה דברים מעצבים את הזהות

אני מניחה שאת מאוד צעירה. ההתאהביויות שלפני גיל 18-20 בערך הם ממש לא משמעותיות.

סתם הדלקויות

זה אולי נראה לך משמעותי כרגע אבל זה ממש לא

והזמן תמיד עושה את שלו. בסוף אפילו שוכחים את ההרגשה של להיות מאוהבים

תהיה להם רשימה הרבה יותר ארוכה.

בסופו של דבר אם יהיה לכם טוב ביחד ותאהבו אחד את השניה, את לא תחשבי "עוד אחת" אלא "ה-א-ח-ת".

אז לא נראה לי ששיקול כזה רלוונטי בכלל.

אינו מחוייב כלל.

תלוי במי מדובר/ת, ציבור, חינוך (כמו שרואים גם מתגובות כאן, לגבי מציאות אצל עצמם).

וגם - יש נבדל בין "עומק" הרושם - על אף שבאמת אין זה דומה לנישואין.

טוב - כבר כתבתי שלא מסכים. לגבי להתנער ולעלות - זה כבר ענין אחר.

גם מי שהיו לו קשרים בעבר- אם ידע להתנתק מהם- אין לזה שום משמעות.

הם הרי לא סתם נגמרו, ולא סתם הוא יבחר בך דווקא.

וכאשר יש קשר משמעותי, הקשר הקודם מתמוסס ונהפך לחסר כל שמץ של משמעות. 

לא עונה בתור "צדיק" (אם כי אין אדם משים עצמו רשע - ויש במישהו מהראשונים שאפילו לא "שאינו צדיק"..).

ב. אני חושב שעקרונית זה דבר גרוע. צריך להיזהר לכתחילה, גם מצד עצם הענין,  וגם כולל חשיבה על החשבון של להגיע לחתונה בלי זה.

ג. גם "במסגרת קשר ארוך למטרת נישואין" - צריך לדעתי תמיד לזכור ש"קשר" כזה אין לו כל תכלית עצמית. כל ה"הרגשה" שם היא במסגרת הבדיקה אם יש התאמה; אז בודקים אם נוצרת הרגשה. ואין כל ענין שיהיה "ארוך" מעבר לנדרש לצורך הענין. לפעמים, מרוב שרשורים בנושא, עוד יכולה מישהי לחשוב שבלי כך-וכך "קשרים" אולי "לא יצאה ידי חובה", חלילה...

ד. זה לא טוב שהיה. זה לא טוב ש"אהבה". אבל, בדיעבד, יש להניח שזה נגמר כי הבינו שלא שייך. אז עדיף לא לשאול "חוות דעת" כללית - אלא להשתדל לתפוס את עומק ההבדל בין נישואין לזה, להתמקד ברצון לבנין אמיתי ולהתנער מ"שאריות". בעז"ה תמצאי מי שמתאים ותוכלי להתחדש לגמרי. זה תלוי הרבה בגישה הנוכחית.

אבל לפסול מישהו, כי היא השניה שלו? כי אולי הוא אהב פעם מישהי אחרת?

מוגזם לחלוטין!

התגובות שהוא כתב לעיל.

אינני יודע אם "אף אחד לא אמר".. אבל חשוב להדגיש את זה - כאן קוראים גם חבר'ה צעירים. כדאי שידעו שזה לא טוב, וגם שעלולות להיות השלכות.

ב. בהיות שההנחה היא שלמי ששאלה יש השלכה מעשית, אז אפשר לראות בתגובה שלי שאני דווקא נזהרתי מלהתייחס ישירות לכך כדי לא להחליש חלילה - אלא יותר למה שראוי להיזהר לכתחילה ולמה שכדאי לעשות כעת.

אבל כיוון ש"הגבת" על משהו שלא כתבתי מפורש, אז אכן אני לא חושב שזה מוגזם, וזה לגיטימי (אגב, היא לא שאלה על "שניה שלו" אלא ההיפך. לפעמים יש הבדלים. ודיברה על משהו "ממושך". ושאלה אם זה "יכול להפריע"). ובוודאי שהכי טוב זה שאדם לא בא עם אופציה של "חוויות" קודמות שאין להן מקום. ואם כותבים כאן כאילו "אין לכך כל משמעות", אז זה יכול לגרום את הפעם הבאה שתישאלנה כאלו שאלות, ע"י חבר'ה צעירים ש"הסתמכו" על זה, ויבואו לכאן לפתור מה שהסתבכו בו... 

אבל לגבי בדיעבד - אכן אני חושב שאין טעם כעת לעשות "סקרים" על הענין. כמה שיהיה ברור שבאמת אין לכך מקום, וכמה שיהיה ברור שזה "לא רציני", וההתחדשות של הנישואין - כך בעז"ה תמצא מי שמתאים לה. יכולת הבחירה של האדם והתיקון וההתרוממות גדולה מאד.

מה שאמרתי, קשר שהיה רציני והיה בו רגש, אם האדם לא נכה רגשית, אין סיבה שימחק מהלב..תמיד ישאיר משהו.

אנחנו כולנו תמצית האינטראקציות שקרו מסביבנו. כלומר, לאורך חיי ההתנהגות והאישיות שלי התפתחה בהתאם לאנשים שפגשתי, התחברתי, חוויתי איתם חוויות וכו', החל מהמשפחה דרך חברים, דרך קשרים רומנטיים וכו' וכו'.. גם לעולם יישאר לך בתוכך, החלקים מהאישיות שלך שהושפעו בצורה חזקה מהאדם הזה. ומאישיות שלך עצמך אי אפשר וגם לא כדאי ולא בריא להתעלם...

מה שיש זה להכיל את זה בתור עבר. ולא לחיות דווקא בתחושה רעה. אלא לצמוח מזה לכיוון טוב

אפשר לעבוד על דברים. לראות את הקטנות שבהם. ו"להעיף" אותם.

אופנה חדשה של ותרנות נהייתה היום. אדם שמשאיר לו "חוויות" מקשר עם מישהו אחר כשהוא נשוי - זו ה"נכות" ולא ההיפך. לקרוא "נכה רגשית" למי שמוחק דברים כאלה, זה משחק-מילים שבא "להכשיר" שֶרץ בקלות..

"תמיד ישאיר משהו"?.. ככה מתחתנים?  ואח"כ "מתפלאים" שאנשים אומרים שאינם רוצים את זה?.. אין מה להתפלא. אם מישהו שמר עצמו למי שיתחתן/תתחתן עימו/ה - אין סיבה שיסכים להתחתן עם מישהו/י שמצהיר מראש ש"תמיד ישאר משהו" מקשר קודם. ר"ל.

אנחנו לא "תמצית אינטראקציות". אנחנו קודם כל אנחנו, כאשר ה' עשה את האדם ישר. אח"כ יש אינטראקציות - ולכל אדם הבחירה מה לעשות איתן.

ו"קשרים רומנטיים" זו בחירה של האדם אם לקשור אותם. עפ"י התורה והשכל הישר, אין להם כל מקום שלא לנישואין.

אז מי אומר שה"אינטראקציה" זה "להכיל את זה" "לא בתחושה רעה". לדעתי, זו "מכבסת מילים". אולי ה"אינטראקציה" זה דווקא לדעת לעבד את הדברים בצורה שדוחה אותם ממך?  היום בקלות דברים נהיים "אי אפשר". זו בחירה.

מה זה "לצמוח לכיוון טוב" עם "השארה" של רגשות קרובים עם מישהו מהעבר, במובן המדובר?..  כאשר זה הופך לסתם עוד בן אדם שהיכרנו, למדנו מזה משהו וכו' - ניחא. כאשר זה השארה של "רגש" בתוך האדם, כדבר שהיה - אז מובן לחלוטין מי שלא ירצה להינשא עם "שארית" כזו.

יש לאדם יכולת בחירה גדולה. מוטב להשתמש בה  - ולא להיכנע לתיאוריות של החלשה, תחת הכותרת "אי אפשר". ומי שאוחז בכך, אל ידרוש מאחרים ללכת עם זה. 

יצאתי מקשר ארוך יחסית לפני כמה חודשים. סה"כ כמה חודשים. קשר רציני שמשלב מאוד מוקדם היה מוגדר בדיוק לאן הוא הולך, ולפי כל הכללים והמסגרות שאתה קובע פה (למרות שאני אישית חושב שאין להם תמיד מקום אבל נזרום איתך...) אבל מה לעשות, שהקשר הזה לא הגיע לחתונה בסוף. וב"ה שהוא לא הגיע כי במבט מבחוץ אני יכול לומר כל מיני דברים שלא תפסתי כשהייתי בפנים. אני אחריו ומאוד ברור לי מה מקומם של הדברים. זה לגביי, בגילי זה הגיוני לגמרי ובטוח שיישמע גם לך הגיוני לגמרי. ואני חייב לומר לך, שלמרות הכל, נשארים (אני לא יודע אם לקרא לזה) 'צלקות ריגשיות', כלומר כל מיני קונוטציות שבהם אתה נזכר, וסיטואציות ומצבים שאתה פשוט מרגיש חוסר בגלל שבאמת היה חיבור מבחינה רגשית.

ואותו דבר לגבי נניח בחורה שהיה לה חבר בשנות הנעורים. (לטעמי גם קשר שלא הבשיל אבל היה בו פוטנציאל לנישואין הוא בסדר גמור. ואני נוטה לחשוב שבאזור 17-18 כבר יכול לצמוח קשר כזה שיש בו פוטנציאל לנישואין)

אני ממש לא משאיר רגשות קרובים, אבל מה לעשות, שבתוך קשר שכזה אדם משתנה ומתפתח. קשר רציני שלמטרת נישואים שלא מגיע בסוף לתמציתו יש לו כוח בדיוק כמו לקשר שמגיע בסוף לכדי נישואים כי האינטראקציה הריגשית שנוצרת בו היא חזקה מאוד. משום מה לא נראה לי שהיית כותב אותו דבר על מי שביטל אירוסין או על גרושה צעירה, אבל מה לעשות, שהמילה "חברה" ו"קשר לפני הנישואין" מביאות לך את הקדחת. אז מי שמכבס פה מילים זה לא אני זה אתה.

ומה לעשות, שמתוך כל החוויות האלה יש לצמוח לכיוון חיובי, ממש לא אמרתי להישאר עם רגשות קרובים, אבל לדעת להכיר את המקום הזה בתוכך. כי אין מנתחים לנפש. ואי אפשר פשוט לחתוך חלק. וכמובן שכולנו כאן מסכימים איתך שאי אפשר להשאיר את האהבה שהייתה במקביל לאהבה הגדולה שאנחנו מתפללים שתצמח,

ומקווים גם בשבילנו, שלא יפסלו אנשים כמו מרב וכמוני, כדי שיצליח להיות פה משהו

(ושוב פעם אגיד. יש לי תחושה חזקה שהסמנטיקה והמילים "חברה" ו"קשר אהבה לפני הנישואין" העלו לך את הסעיף. תעבור בבקשה על מה שכתבנו למעלה, ובכל מקום שכתוב חברה תכתוב ארוסה, ובמקום "קשר"- אירוסין שהתבטלו- ותראה אם זה ככ מרגיז אותך.

כי אחרי הכל, זה רק עניין של טיימינג. יש אנשים שהיו פיפס מלהתארס וחתכו, וזה האהבה שנשארה להם, ויש אנשים שהזדרזו להתארס והיו צריכים לבטל את האירוסין., וזו האהבה שנשארה להם. מבחינתי קשר ארוך זה ממש ככה. ולא ניכנס כאן עכשיו לנושא הזה כי זה באמת לא ייגמר. אבל בגדול דעתי היא שלא חייבים להתארס תיק תק וברור לי שיש כאן אנשים שיחלקו עליי)

אני בכוונה לא הגבתי, אע"פ שזה לא קשה - 

כי אין לי כל ענין לגרום ל"פסילות" כלשהן,

יש ענין שחבר'ה צעירים ידעו להיזהר מראש. ויש ענין לדעת שלגיטימי לחוש לא נוח עם מי שבא עם משהו משמעותי מקודם.

ויש הבדל עצום בין לחפש כשכל הזמן מול העיניים הבירור האם זה מתאים לנישואין או לא. לבין כאילו "משהו בפני עצמו" בין בן לבת, שזה דבר אכן גרוע ומזיק. ומי שכותב שקשר בגיל צעיר זה "בסדר" גם כשאינו מוכוון-נישואין כי יש בו "פוטנציאל נישואין".. אז שלא יתפלא שלא ירצו בכך, ושמי שנוהגים כך עלולים להסתבך אח"כ. גם לפי דרכה של תורה, וגם לפי הבריאות הפשוטה, אין מקום ל"סתם" קשר קרוב בין בן לבת - וזה אכן יכול להזיק אח"כ בנוסף. שוב - לא אומר שבדיעבד זה "אבוד" חלילה, אבל "להכשיר" כדי לתת הרגשה נוחה, זה לא.

ולהציע לכתוב "במקום" דברים כאלו, שזה כאילו "לצורך נישואין", זה אכן משחק מילים שאינו משנה את התוכן.

יש מצבים דיעבדיים, שאדם הולך לשם שמיים ומשהו לא הלך. כיוון שכל כוונתו למטרה נכונה - ומן הסתם לא סתם "התבטל" - זה יעזור לו לצאת מזה. אין לכך שמץ "הכשר" לבנין "קשרים" סתם וגם לא לטענות כלפי מי שאינו רוצה להיות עם שאריות מהם.

ובוודאי שצריך להשתדל לצמוח מכל דבר שעוברים, לקחת את נקודות הטוב - ולהרחיק מה שלא שייך.

גם אני..

כל אחד יכול להסכים או לא..

אבל לגבי הדבר השני, חלילה. ומי אני שאשאיר מישהו "בחוץ", חס ושלום. הרי הדגשתי מפורש שאני מדבר כדי למנוע תקלות מראש, וכדי שמי שחש משהו כזה ידע שזה לגיטימי.

אבל לא הזכרתי בכהו-זה "לפסול".

ואדרבה, אמרתי שאני מאמין שאפשר ע"י עבודה נכונה לעלות ולהתחדש. 

מגלים שאהבה ראשונה משאירה במוח חותם כמו שימוש בסמים...

ככה שזיכרון של אהבה כזאת נשאר תמיד...

בס"ד

שלא מרדו באף אחד ולמרות זאת היו להם קשרים בגיל הזה...)

קורה גם ב"משפחות טובות" שעושים דברים לא בדיוק נכונים..

בס"ד

לא רוצה בכלל להיכנס לדיון.

רק הבהרתי שיש המון אפשרויות...

בדיוק על זה דיברתי!

שעל זה דיברת.

אבל על זה בדיוק אני לא דיברתי...

אדרבה, זו דוגמה טובה למה שאמרתי. ובוודאי שיש הבדל מהותי בין המדובר בנושא השרשור לבין דברים שקורים תוך כדי חיפוש לנישואין, שאינו נסחב סתם כ"קשר" שיש לו כביכול מהות בפני-עצמו, ומתבררים כלא-שייכים.

[וגם אני מכיר כמה דברים מנסיון חיים, גם של אחרים, לכל מיני כיוונים]

למרות שאני חייבת להודות שבילבלתם אותי קצת

תודה

נלחצתי שבגלל השטויות שעשיתי פעם אף אחד כבר לא ירצה אותי

בכ"מ, בהצלחה!

שאת יודעת שזה היה שטויות.

תמשיכי לעלות - ותמצאי מישהו מצוין בעז"ה.

בשו"ט בקרוב.

חח מוזמנת לאישי לשמוע כמה שטויות שלי, את התוצאות שלהן ועל הבחורים שיצאתי איתם למרות שהם ידעו עליהן או על חלקן...

[רמז: הבחורים בחורים טובים. מאוד. אני לא מרגישה ראויה לטוב הזה.. (לא בגלל זה זה נגמר אלא כי לא התאמנו, אבל בחורים מעולים אחד אחד..)]

ושלום בית, יפה שאתה עף על עצמך

"יתרון" לדבר שאינו יתרון.

זה בדיוק מה שגורר את התגובות ההפוכות.

מכל דבר בחיים צריך ללמוד - גם מטעויות.

זה לא הופך אותן ל"יתרון". ברור שלכתחילה עדיף בלי "נסיונות קודמים" ש"מלמדים משהו בחיים".

ואין כל מקום לסגנון של "קלות ראש" (מרב) ביחס ל"שטויות". ובשביל לאזן - אני כבר ראיתי גם דברים רעים מאד שקורים לנישואין בגלל "שטויות" קודמות, בפרט כאלו שמתייחסים אליהן בקלות ראש.

וזה לא עניין של קלות ראש, אלא עניין של למידה.

למדתי ממה שהיה לי, למדתי מכל אחד שעברתי. זה לא ישאר כמשקע אלא כמקפצה.

והמקפצה זה מה שהופך את זה ליתרון.

כמובן יש גם יתרון למי שמגיע נקי לקשר הראשון והאחרון שלו..

וא"א להשוות.

[אם אני לא הייתי עוברת מה שעברתי ועושה מה שעשיתי לא הייתי איפה שאני היום. וכנ"ל על בנאדם נקי.. אולי זה לא 'יתרון', אבל זה בהחלט עזר לי להגיע למי שאני, ובלי זה הייתי במקום אחר לגמרי.]

שעבורך אישית, בדיעבד, יש לימוד מכל דבר שהיה. אם כי לא בהכרח זה גם יתרון כלפי הזולת.

גם מי שנפגש באופן כשר לגמרי ורואה שלא היה שייך, יכול ללמוד מזה להמשך, ויכול גם לראות בחיוב את האישיות שעימה נפגש - ככל אדם - בלי שיישאר מכך "משקע" לא רצוי. אין בעיה.

אבל כאשר מדובר לא ב"בירור" כזה, אלא ב"קשרים" לא נכונים מהעבר, זה לא "יתרון" להתחתן עם זה; וגם לא למישהו לרצות כביכול דווקא בזה. ואין כל מקום ל"הקבלה" בין זה לבין כאילו "גם יתרון מקביל" להגיע בלי זה.. פשוט לא שייך. 

מה שכתבת בסוגריים בסוף - אכן יכול להיות נכון לגבייך, אם כך את חושבת. יש כמה וכמה בעלי תשובה בעולם - בלי להתייחס אלייך שאינני מכיר את עניינך כלל - שמתוך שעברו דברים שאינם רצויים, העלו את עצמם, תיקנו וכו'. זה בוודאי לא "יתרון", כפי שאכן ציינת, לעבור דברים לא טובים. אבל לפעמים אדם אומר, בדיעבד, זה מה שניער אותי, בגלל שמלפני כן לא היה היכן ש"צריך". 

אבל אין לערבב בין מה שאישית אדם עבר והעלה את עצמו, לבין איך ראוי וטוב להגיע לנישואין לכתחילה, וכאילו לנהוג "קלות" בדברים מצערים כאלה (וה"קלות ראש" שהזכרתי היה על סגנון מסוים שהוזכר מקודם לגבי "שטויות"..).

אלא שאכן מי שבאמת מתאמץ לעלות, יודע להבחין בין רע לטוב ולא עושה "אידיאולוגיות" מהרע - גם אם יודע להפיק ממנו לקחים חשובים - אז בוודאי הקב"ה יסייע בעדו למצוא מי שמתאים וטוב; לתקן ולהיבנות ולהתחדש. 

אך את מה שמגיבים - גם לא אליך - אתה מכנה "מבקש שתפסיק לתקוף על כל חצי מילה שמעצבנת אותך מבחינת סמנטיקה". זה קיים גם בחלק מההודעות הקודמות שכתבת, והערתי על זה. לחשוב שע"י "מילים" משנים את המהות. אז לא. אני לא "תוקף" אלא מביע את דעתי, שאני חושב שהיא אמיתית לגמרי. סגנון ה"תקיפה" נמצא דווקא בדבריך, גם בתגובה זו, וגם בתגובה קודמת שהתעלמתי מזה אז במכוון כדי לא לרדת לכך. מי שעונה עניינית אינו צריך להיזקק לכך. לא לנסות לסתום פה למי שאומר אחרת, ודברים נכונים לגמרי.

אתה מחליט בשביל השני שהדברים "מעצבנים אותו מבחינה סמנטית" - נא לא להכניס מילים/דעות לפי. הדברים אינם "מעצבנים" אותי - ואני מעיר לא על דברים סמנטיים-בעיני אלא על מהות לגמרי. עקרונית. וכבר הסברתי את זה כמה פעמים.

וסגנון ההערה מנסה לנווט בין אמירת מה שצריך לומר, כדי שלא יעשו "לא-כלום" מדברים חמורים - שאני גם יודע מה עלולות להיות תוצאותיהם בנישואין - לבין הצורך לשמור על כבוד האנשים וגם לא להחליש מי שאכן רוצה להתרומם מדברים ואני מאמין שיכול, כפי שסיימתי את הודעתי הקודמת. 

ולגבי מה שאמרת על הודעותיך הקודמות - אע"פ שכלל לא הגבתי אליך כאן כעת - אתה לא דיברת שם רק על "מקום שבע"ת עומדים" אלא גם על לגיטימיות כביכול של "קשרים ארוכים קודמים" אפילו שאינם מוכווני בירור נישואין, על "לא נורא" כלפי רגשות שנשארים לאחרים, ועוד. אין טעם לחזור - כבר דובר לעיל.

לגבי "מקום שבע"ת עומדים" - כמובן זה לא צריך הסכמה של מי מאיתנו. אבל זה לא כמו שאתה מנסה להציג כעת, בגלל "יכולת הכלה", כאילו לוקחים לא כ"כ חמור דברים שלא בסדר...  הרמבם כותב שמדרכי בע"ת להיות עניו, לא להתפאר בדברים לא ראויים ולהגיד שהוא "מכיל" אותם. מעלת התשובה היא בחרטה ובהתנקות הגמורה, שמביאה להוצאה לפעל של כחות חשובים בשביל זה, וכן להעלאת כחות למקומם האמיתי.

[זה בלי להתייחס לכך שאיש כלל לא דיבר פה על כאילו מי שחוזר בתשובה מעלתו פחותה משל מישהו אחר. זה שייך למעלתו האישית. דובר על אפשרות שדברים מסויימים יפריעו. זה לא בהכרח קשור למעלתו הרוחנית של האדם. גם אם אדם אישית במעלה חשוב המבחינה זו, לזולת יכולים להפריע משקעים מקשרים אחרים]

ומכל מקום, דווקא התגובות האלו שלך, חושבני שחבל שבאות. אני משתדל כל פעם להדגיש את הצד של האפשרות החיובית לתקן ולעלות. באות "תגובות" כאלה שמציגות במעוות מה שנאמר, או - לפני כן - מקצינות לצד השני - ו"מכריחות" להגיב, מה שלא רציתי.

שהצלחת לחזק את עצמך. וכמובן, אין כל ענין להפריע בכך. אדרבה..

ורק שתי הערות:

גם ההיא שמכיתה ו' זה לא טוב (וכמו שאכן הזכרת). כל קשר לא מתוך נישואין לא טוב ואין לו מקום. וה"ראשון שלה" זה אחרי החתונה. רק אז זה "שלה". לא לטשטש בין נישואין ללא-נישואין, כי אז מפסידים מה זה נישואין. "חברה" זה אחרי שמתחתנים: "כי היא חברתך ואשת בריתך".

ב. לא "אוהבים את הנפילה", אבל אכן עולים ממנה. וזה מתחיל כן מחרטה וצער: "אוי".. ודווקא מתוך זה יש התנקות ועליה.

התחתנה עם הראשון שפיתחה איתו קשר כלשהו, סבבה? לא כדאי לתפוס אותי על המילה..

אוהבים את מה שיצא מהנפילה ומבינים שהיית במקום אחר (יכול להיות שזה היה יותר טוב, אבל היי- אנחנו במקום נפלא עכשיו! למה לחשוב על *מה היה אילו* כשאפשר להתמד ב*מה אני היום ומחר*?) ומתוך זה לוקחים את הנפילה והקושי והטעות למקום עמוק, גדול, חזק, מחזק.

שלא ניתן להשוות אליו שום דבר קודם. לא רואים את זה ליד זה.

לעניות דעתי

אבל כן יש ערך לבחורה\בחור שלא עברו קשרים לדעתי.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.