אנקת גבהים, של אמילי ברונטה, בתרגומו של אהרן אמיר.
עברית משובחת מהסוג הישן (וזה אחרי כמה ספרים שקטעתי באמצע, שניסו להתחקות אחריה בצורה צורמת).
מכתה ח' לא קראתי בהפסקות, ולא נסחבתי עם התיק ללימודים. והנה היום הפכתי לרגע לילדה החננה נטולת החברים, שיושבת כל ההפסקה וקוראת ואז גונבנת שניות קריאה עד שהמורה פוצה את פיו.
זה מה שנקרא- לא יכולה להניח מהיד.
לראשונה קראתי את הספר(ון) הזה ל book report בכתה ח'-ט', וכל כך נהניתי והתרגשתי, שסבתי היקרה הזמינה לי אותו במיוחד מאיפשהו (גם לצומת ספרים וגם לסטימצקי לא היה אותו). ואני גמעתי אותו בשקיקה.
זכור לי מאותה קריאה הרבה כאב ושכול, וקצת (הרבה?) טירוף. מסוג הספרים שלא הייתי קוראת היום- אני הולכת ונעשית רגישה עם הזמן. אלא שהספר נודף זיכרון קסום, נוסטלגיה, וגם אהבה של סבתא שאיננה עוד, אז אני עושה סיבוב חוזר, ובינתיים נהנית מאוד.
אז מי קרא?
עברית משובחת מהסוג הישן (וזה אחרי כמה ספרים שקטעתי באמצע, שניסו להתחקות אחריה בצורה צורמת).
מכתה ח' לא קראתי בהפסקות, ולא נסחבתי עם התיק ללימודים. והנה היום הפכתי לרגע לילדה החננה נטולת החברים, שיושבת כל ההפסקה וקוראת ואז גונבנת שניות קריאה עד שהמורה פוצה את פיו.
זה מה שנקרא- לא יכולה להניח מהיד.
לראשונה קראתי את הספר(ון) הזה ל book report בכתה ח'-ט', וכל כך נהניתי והתרגשתי, שסבתי היקרה הזמינה לי אותו במיוחד מאיפשהו (גם לצומת ספרים וגם לסטימצקי לא היה אותו). ואני גמעתי אותו בשקיקה.
זכור לי מאותה קריאה הרבה כאב ושכול, וקצת (הרבה?) טירוף. מסוג הספרים שלא הייתי קוראת היום- אני הולכת ונעשית רגישה עם הזמן. אלא שהספר נודף זיכרון קסום, נוסטלגיה, וגם אהבה של סבתא שאיננה עוד, אז אני עושה סיבוב חוזר, ובינתיים נהנית מאוד.
אז מי קרא?
בשמחה!