חונק אותם כל המצוות וההלכות, ובצדק!

לא חושב?

אני ישתדל לענות  בצורה הטובה ביותר.

המצוות הם דבר נפלא ,

דרך המצוות אנחנו מתחברים אל ה' כל עוד ועוד  מצווה  כך אנחנו מתקרבים עוד ועוד .

ה' לא צריך את המצוות שלנו , אנחנו צריכים את המצוות!

המצוות הם מחכנים אותו עושים אותנו, בני אדם !

כל מצווה שאדם עושה שווה זהב !

אני יכולה להבין אותם!!

ההלכות לפעמים יכולות פשוט לחנוק!!

כשתהיה בת אולי תבין...(אולי גם כשבנים מבינים... אין לי מושג)

יש כ"כ הרבה מצוות! שלא נדבר על ההלכות!

ה' כ"כ מדייק ונותן אפילו לפעמים פקודות (מצוות) שת'כלס די הזויות!

כמו שהוא כתב במכתב: 

-מדוע היהדות היא היחידה מבין הדתות הדורשת נוסף לאמונה, גם ביצוע מירבי של כ"כ הרבה מצוות מעשיות?

פעם הראו לי ספר בשם "קיצור שולחן ערוך". פתחתי רק את "תוכן העניינים" וחשכו עיני. רשימה ארוכה, רובה הנחיות מה 

לא לעשות, חודרת לכל הפרטים, כל פרטי הפרטים בחיים- תסלח לי, אך "הלכות הנהגת בית הכסא", "דין לבישת בגדיו", 

"שמירת הגוף עפ"י הטבע", "הלכות סעודה", "דיני יולדת ומפלת" ועוד...

זה לא מוגזם ומגוחך? שילמדו אישה איך ללדת? שידריכו אותי איך לסעוד? איך להתיישב בבית הכסא? תנו לחיות!

מה תענה לו על השאלה הזאת?? 

כתבת שאדם שמבין יכול להבין שהמצוות הן בשבילו! אז איך אתה יכול להסביר לו את זה שיבין! וכך הוא ידע את המשמעות של המצוות!

א.סחטיין! כל הכבוד! באמת.

ב. הסברת איך כל זה מראה לי איך זה קשור לה' ומה הסיבה שה' עשה זאת... אחרי כל זה לך תסביר לבנאדם שיש דבר כזה ה', ואיך זה שלא איזה מישו בא והמציא את כל הסיבות האלו והמציא שיש דבר כזה ה'! נכון! אני יודעת שיש ה' ואני יודעת שיש מקורות! הבנאדם לא מאמין!!!! הוא לא יודע!! 

 אני רוצה תשובה שקשורה יותר למכתב... הוא כותב שזה מגוחך לו והוא *נגיד* מאמין שיש ה' אז למה כל המצוות האלו?? למה יש כ"כ דיוקים ודברים הזויים שבכלל עושים אותם רק בגלל שפעם היה לכמה אנשים שבמקרה היו בעם שלי מר ובגלל זה אוכלים מרור? מה זת'ומרת עכשיו אני בדיכאון אז עוד איזה 2000 שנה יצטרכו לעשות צום ולהיות בדיכאון??

הוא אמר שנתנו לו פעם ספר שקוראים לו קש"ע הוא רק ראה את תוכן העניינים וחשכו עניו!! רק הוא ראה את הנושאים (יענו התוכן) והוא התפעל! כמה הלכות אפשר לקיים?? ועוד כאלה "שטויות"  ודברים הזויים כמו איך לשבת "בבית הכיסא" וכו' (ח"ו אני לא רוצה לזלזל בהלכה...)

הוא אמר שעם אורך התוכן...של קש"ע נראה ככה אז הוא לא רוצה לחשוב איך נראה השולחן ערוך (כתבתי במילים אחרות...) אחלה? שים לב למה שהוא כותב... הוא לא מאמין!!

ב. אני יודעת... אני מאמינה!! אני באה להעלות פה גם את הצד של החילונים! לאנשים שלא מאמינים! וגם.. אתה לא צריך לפרט כ"כ על החגים והצומות סתם רציתי להראות לך דוג' ספציפית שיכולה לעלות בשאלה אצל החילונים, ועוד דבר זה מה שאני אומרת שכל דבר אנו מסתמכים על מה שאמרו פעם!! רוב החילונים לא מאמינים מה שהיה פעם... איך זה שירד מן מהשמיים?? פחח זה נשמע שאיזה ילד בא והמציא את זה! סיפור של ילד בגן...

אנחנו יודעים את זה כי אנחנו באמת מאמינים שיש ה' ויש לנו הרבה הוכחות ומקורות שיש ה' ויש כזה דבר נס, רואים שיש פה מאחורי העולם הזה שיש מישהו שדואג ונותן ועושה ניסים ונפלאות!

מובן? אל תכוון ת'תשובות שלך אלי, תכוון אותן למכתב! לבנאדם הזה שלא מאמין בה', ורוצה לדעת למה כל ההלכות האלו? למה בכלל המצוות האלו? מי זה ה' בעצם?

כמו שכשמרכיבים שולחן יש לך הוראות וכל אחד בוחר אם לקרוא את ההוראות ולעבוד איתם או אם לבנות איך שהוא חושב כך גם בחיים יש לנו אמונה ודרך חיים וספר התורה הוא ספר ההוראות שלנו ואנחנו בוחרים לפעול על פי ההוראות ודתות אחרות בוחרות לזרוק את הספר ולפעול לבד (לא רק ליהדות יש מצוות גם לדרוזים יש וגם למוסלמים).

לגבי העניין שיש כל כך הרבה מצוות הרב יוני כתב על זה פעם קטע,

שאלה: למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטיים, כמו כמה מצה בדיוק צריך לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי ואיזה בשרי, איך לקשור את שרוכי הנעליים שלי. לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות. לזה היהודים קוראים רוחניות?

(כבר שלחתי לך שאלה זו לפני שבוע אך לא נעניתי. אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין עליה תשובה?!...)

תשובה: שלום לך.

מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה שאלות הינם מעבר להשגתי. אך האמת היא שעניתי לך ואתה קיבלת את תשובתך. כשקיבלתי את שאלתך תיכף עניתי לך, והעובדה שלא קיבלת את תשובתי היא היא התשובה לשאלתך! ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך לא הוספתי נקודה לפני המילה com. סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל חסרה רק נקודה אחת קטנה. זאת אומרת, זה לא שכתבתי את שמך לא נכון או מילה מוטעית, או משהו דרסתי אחר צריך להיות מאוד קטנוני כדי להבין ש- gmailcom ו- gmail.com זה אותו דבר. זה לא מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר נקודה אחת קטנה ולא רלוונטית?

לא, זה לא מגוחך! כי הנקודה היא לא רק נקודה. היא מבטא משהו. לאתה נקודה הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך. לי היא נראית בלתי רלוונטי בעליל, אך זה נובע רק מחוסר הידע שלי בדרכי האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה הדוא"ל שלי מגיע ליעדו אך בלא הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן שהוא.

למצוות יש עומק עצום. כל פרט מכיל עולם של משמעויות, ומרכיב את התמונה השלמה. כשמקיימים מצווה בשלמות ובדייקנות, גל רוחני נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר הנכנס" של הקב"ה. אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה באינטרנט, תלמד על תפעולה של הרשת. אם ברצונך להבין את משמעות מצוות היהדות, תלמד תורה.

מקווה שעניתי בצורה טובה... (:

נתי- אהבתי שכתבת:

ה' לא צריך את המצוות שלנו , אנחנו צריכים את המצוות!

המצוות הם מחנכים אותנו עושים אותנו, בני אדם !

אך לא ניראלי שבנאדם חילוני יבין זאת... 

שתגיד לבנאדם חילוני "המצוות עושים אותנו בני אדם" 

הוא יכול לענות לך הרבה דברים...

כמו: מה? אני לא בנאדם? תראה! אני הולך לים, אח"כ אני הולך לשופינג מה יותר טוב מיזה?. איזה סיפוק זה? 

זה סיפוק ענק בשבילם! הם קנו כ"כ הרבה דברים שהם צריכים לבית, למשפחה וכו', הם הלכו לים ונהנו!! היה כ"כ כיף! 

בשבילנו אם יהיה לנו יום פנוי ונתפלל בבוקר ואח"כ נסדר ת'בית כדי לעזור לאמא ולהגיד איזה 10 דקות תהילים וכו' זה סיפוק

גדול בשבילנו מכיון שעשינו וקיימנו מצוות! אם נחשוב על היום הזה ונאמר לעצמינו איזה יום מלא במצוות ובמעשים טובים! איזה כיף שהספקתי לעשות ולקיים זאת! איך אמא עכשיו תשמח! ואילו הייתי כל היום במחשב והייתי רואה סרטים הייתי אומרת לעצמי "יופי. ראיתי היום סרט שכ"כ רציתי לראות" ו..?? מה היום הזה עשה לי? זה באמת סיפק אותי?

מקווה שהובנתי...

זורמת עם החיים- אהבתי את המשל עם הנקודה! זה משל מאוד טוב! תשובה ממש יפה...

אומנם שורשיה רחבים יותר ומתקשרים למהות המצוות,טעמי המצוות,תפקידו של היהודי בעולם ועוד..

קטונתי לענות תשובה מקיפה בכלל ובפרט בכמה דקות,אומנם אולי אכתוב דבר קצר.

למעשה,היהדות אינה משקרת לאדם,אנחנו חיים בעולם מעשי,עולם שכדי להניע אותו ולהפיק ממנו יש צורך לפעול בו הרבה.

אנשים מקבלים כמובן מאליו מתוך נורמת החיים שללכת לעבודה מוקדם בבוקר ולצאת מהבית ב 5 או 6 בבוקר ולחזור ב 8 בערב (אם ניקח את הקרייריסטים שעובדים יומם וליל כפשוטו) זה דבר "נורמלי","מכובד","הכרחי" וכו'.למה אנשים חושבים כך ? האדם הזה מתעורר לפני שזרחה השמש,וחוזר לביתו לאחר שקיעתה שילדיו כבר ישנים,האם אין זה עול כבד ? האם אין זה עול כבד לעבוד במשך כל השבוע בצורה כזו בשביל לבלות כמה שעות בסוף השבוע בשקט ?

מכאן נמצאנו למדים,שכל השאלה איננה מגיעה מתוך תפיסת עולם המנוגדת לעמל ולעבודה,אלא מתוך חוסר היכרות עם עולם המצוות שלא נמצא בתוך הנורמה הרגילה להם.

אם ניקח מציאות נורמלית יותר שאדם קם בבוקר וחוזר לביתו ב5 או 6 בערב,על אף שהשעות סבירות יותר והוא יכול להשקיע במשפחתו,זהו עמל רב.בשביל מה הוא עשה את זה ? כולנו יודעים שזה לשם מטרה,אם לא יעשה זאת הוא לא יוכל לפרנס את עצמו ואת משפחתו ולכן משקיע מאמץ רב במשך רוב חייו בדבר הזה.(לא נכנס עכשיו לשאלות המהות,מדוע הוא לא שואל שאלות יסוד של "בשביל מה אני צריך משפחה ?") אם כן נמצאנו למדים שאף אחד לא חושב שהחיים הם כקלילות צפייה בסרט(ולא באתי לתת לגיטמציה להלך הזה,אלא לדבר על מציאות שגם קיימת בחברה המערבית) ומתן המפתחות לאדם אחר לחיות את חייך,כל הסיפורים על חג החירות והחוסר מחוייבות שבו הם רק לגבי יום אחד בשנה כאשר בשאר הימים (בעיקר אמריקאים) מזיעים מבוקר ועד ערב משאיפות חומרניות שהם כבר מעבר לפרנסה רגילה של משפחה.

כלומר,אפילו האמריקאים לא מאפשרים לעצמם לחיות בקלילות כזו,הם ברדיפה אחרי משהו,משהו שאינו ברור להם,אבל הם יוצאים,עובדים.ברדיפה תמידית אחרי סיפוק עצמי(ובהערה צדדית,הם לא משיגים,אלא רצים מאטרקציה לאטרקציה,משום שהעיסוק באחת הוא מוגבל ונגמר מהר מדי והאמת שזו רק הסחת דעת,ולכן הם באמת בעלי חיים "נהנתניים" משום שהם לא באים לסיפוק הם רצים ממקום למקום).

אנחנו יודעים אחרי מה אנחנו רודפים,אנחנו רודפים אחרי עשיית הטוב,אחרי עבודת ה' ית',תיקון עולם במלכות ש-די,בחירה בטוב.וכדי לעשות כן ישנה דרך ברורה לאדם שנולד לעם ה' לעשות זאת,וזה נוגע לפרטים הקטנים ביותר,כי גם שם קיימת כל המהות הגדולה הזו.שהרי אם לא כן,בשביל מה היינו קיימים באותו רגע ? אם הגענו לעולם לשם משמעות,לשם עשייה,אז גם שם ישנה עשייה ומשמעות,ולכן בין השאר צריך גם שם הדרכה,איך אפילו שם עושים ומקיימים את אותה מהות.

לא די באידיאלים,הגענו לעולם מעשי כדי לקיים אותם בפועל,בעולם המעשה,שאם לא כן לא הייתה משמעות לעולם הגשמי כלל.

מה לנו ידיים ורגליים,פה,אף,עיניים אוזניים אם אין בהם שימוש והכל צריך להשאר בחזקת הלב ??

הוזכר כאן ביטוי מזעזע כלפי הנצרות "דת אהבה והחסד",והאומנם שאולי אין קבוצה רעיונית בעולם מלבד המפלגה הנאצית בעצמה שלא ראויה לשבח זה פחות מהנצרות,גם הנצרות לא האמינה שהכל צריך להשאר בלב,היא הוציאה מתוכה פעולות שכתוצאה מהם היה אפשר למלא ימים של דם שנשפך.מסעות "צלב",אינקויזיציה,ובאופן "מיוחד" כלפינו: פוגרומים,עלילות דם,אנטישמיות,ובסופו של דבר שוטפות רעיונית ומעשית לשואה מצד אנשי דת בכירים רבים,ואף גילוי דעת מצד נציג האפיפיור לכך ש"אין דם נקי של ילדים יהודים" עדות מזעזעת שכתב הרב יששכר טייכטל הי"ד (בעל הספר החשוב,"אם הבנים שמחה") במפגש עם אותו "אדם" ביומנו שנקרא "אמונה צרופה בכור השואה".

כאמור ישנם שורשי יסוד רבים שהיה ראוי להרחיב שנוגעים לשאלה זו,ולכן האמת שהתשובה מקיפה יותר

א.איך אנחנו בתור הדתיים (שומרים תורה ומצוות) יכולים להסביר לאינם שומרי תורה ומצוות שזו הדרך הנכונה, הטובה והבחירה??

ב.המשל ממש יפה, כתבת שהחיים שלנו לשם משמעות, לשם עשייה אך לדוגמא חברה שלי אומרת לי שהיא ממש לא מרגישה שיש לה משמעות בחיים! היא אומרת לי  שהיא לא מרגישה שהיא עושה משהו בעולם הזה ותורמת משהו לעולם הזה!

מה אני אמורה לענות לה??

ג.אל תיקח קשה כ"כ על מה שהוא כתב כי הרי אנו לא נדע ולא יודעים מי הוא, גם אם הוא צודק וגם אם לא זה הטענות שלו...

התשובות שלכם מאוד יפות אך תבינו! אני מדגישה לכם! אני שאלתי מה אתם הייתם מגיבים לו!!

התשובות שכתבם לא יכולות להגיע אל אוזן שאניה שומרת תורה ומצוות!!

הוא לא מבין שזו הדרך הטובה... וכו'

א.כאן כבר מדובר על נושא אחר,ולכן אמרתי שאני לא יכול לתת היקף שלם לכל היסודות שצריך להתייחס אליהם,למעשה הוא מביע קושי מעשי,אך יכול להיות שאף לא מכיר באמיתות התורה,ואפשר וצריך להיוכח בכך.אולם זה שאלה אחרת ולה תשובות מגוונות ורבות מאד,מקור מרכזי בנושא הוא ספר הכוזרי,כיצד מעבירים דברים שדורשים העמקה זמן וחשיבה במהלך שיחה קצרה ודיבור ? אינני יודע,אולי להמליץ לו ללכת לשיעורים ברמה שלו בנושאים הללו.בשיח אקראי עם אנשים לפעמים ניתן להרחיב יותר ולפעמים פחות תלוי בסיטואציה ובידיעות של האדם שהוא שואל.

מה שכתבתי היה לגבי הטענה שזה מאד קשה וחונק כביכול,ולמעשה אין אדם שישן מבוקר עד ערב ולא עושה כולם.לכן מהבחינה הזו גם מי שלא קיבל חינוך תורני מלא יכול להבין מעט את הרציונאל ושלמעשה זו תורת חיים,קושי ? גם לקום בבוקר לעבודה זה מאד קשה,אבל אנשים עושים זאת כי הם מבינים את ההשלכות של העשייה הזו.

אם מדובר ב"הרגשה" שהיא לא עושה ולא תורמת ואומנם היא מקיימת מצוות,היא צריכה לפקוח עיניים ולראות מה היא עושה יש לנו נטייה להתרגל ולחיות מתוך הרגל,וצריך להלחם ולשבור אותה,לראות ולהבין מה אנחנו עושים,ללמוד אל חשיבות המצוות ולהגביר לימוד באמונה.אלו דברים כלליים אך למעשה יש צורך לראות מה מציק לאותו אדם באופן ספציפי ולתת מענה כמה שיותר מדויק בהתאם.

ב.לא לקחתי ללב אל תדאגי כוונתי הייתה לגנות את המושג הזה כי הוא הופיע כאן,ולא משהו אחר.גם ברור שאין ספק בכך שמי שכתב זאת לא יודע על דת זו מעבר לסממנים חיצוניים שהוא רואה בכל מיני תכנים מערביים,ולכן לא הייתה כוונה להאשים אותו (עצם ההתקלות במושג הזה אכן קשה בתור יהודים בפרט,כאשר השקר הזה חריף כ"כ על מי שגרמו לכ"כ הרבה שפיכות דם ודם יהודי יהודי בפרט,ולכן שלא יהיו לך ספקות הביטוי הזה אכן לא מתאים לדת זו בלשון המעטה).

משהו לעולם ובעולם הזה. כמו שתמיד אומרים ה' ברא אותנו כי לכל אחד יש תפקיד בעולם, אז היא מרגישה שאין לה שום תפקיד. זה שמקיימים מצוות לא אומר שזה התפקיד שלנו בעולם הזה, היא מקיימת מצוות אך היא חושבת שהיא לא תורמת שום דבר לעולם...

ת'אמת אתה צודק בעניין של ההרגל! בגלל זה, אולי אנחנו לא מבינים עד כמה יש חשיבות למצוות, אך אתה כותב שאנחנו צריכים להילחם ולשבור אותה... מה זת'ומרת? איך אפשר לשבור את ההרגל? את המצוות אני מקפידה לעשות כל הזמן, מתישהו כבר אני לא שמה על החשיבות של המצווה וזה לא דבר טוב, כבר יש פחות כוונה...

ב.. חחח לא התכוונתי שאתה לקחת ללב... סתם, איך שהגבת לביטוי "הנוצרי" הוא די היה התקפי (בצדק...) הבנתי את מה שכתבת ובאמת ידוע לנו שהכותב לא יודע על דת וכמו שכתבת אין כוונה להאשים אותו (המושג הזה באמת לא מתאים...אך זו טענתו ולא רציתי לשנות כלום כדי שתבינו עד כמה הבנאדם מתעניין ורוצה להבין זאת ולהשוות בין העמים וכו')

שכמו שהיצרן מביא הוראות ייצור לאיך להשתמש בבגד ואיזה צד ללבוש אותו ואיך לכבס אות.

ככה ה' מביא את ההוראות יצרן על ה"בגד" שלו = העולם איך להנהג וכו'

אתה רק ענית על המצוות...

-נערך-

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

גם אם הן לא חייבות במצוות לימוד התורה עצמה, השדר שנותנים לה כאילו הם צריכות להיות מנותקות מהבסיס של היהדות ולהסתפק בוורטים עלובים ו"איך זה גורם לך להרגיש"- יוצר אצלן חור גדול בהבנה של מה זה בכלל תורה והמצוות. גם בפן ההלכתי וגם בפן המחשבתי.

ניהול הזמן יכול באמת להיות מכשול, אבל אפילו בשנת מדרשה או מדרשת ערב או ערב לימוד לנשים או כל מסגרת זמנית וחלקית שאמורה להביא איזה מענה לבעיה הזו, מאכילים אותן בברבורים המיותרים האלו. חלק אפילו מגדילים לעשות וקוראים לזה "תורה נשית". כאילו הקב"ה התגלה בהר סיני לגברים בלבד ונשים קבלו פטור לא רק ממצות עשה שהזמן גרמן אלא גם מלהפעיל את השכל שעוד איכשהו נשאר להן.

כשנשים גם ככה לא משכילות באף תחום זה עוד איכשהו יכול לעבוד, אבל בחורה שעושה תואר, עובדת בעבודה מכובדת, דוסית ורצינית, אבל אין לה מושג בדיני החזרה על הפלטה או מה ההבדל הכוזרי למשנה תורה, זה אמור להיות מביך.

יצא שאחרי החתונה עברתי לגור ממש קרוב לאיפה שהייתה מדרשת שילוב שילוב שלי, אז יצא לקפוץ מידי פעם, אבל ככל שהתקדם הזמן הבנתי איזה בזבוז זמן כל השיעורים שם.

שיעור זוגיות, שיעור מסל"ש שבו הרבנית מקריאה אולי חצי פסקה וכל שאר השיעור הוא דוגמאות מהחיים על גידול הילדים שלה, שיעור אחרון ב10 בלילה של שו"ת כי לרב אין זמן/ כח להכין משהו, וכל השאלות הן בסגנון "איך עובדים את ה' למרות שלא הכל הולך" ואיזה רעיון כאילו-עמוק ששולפים מהמותן בשנייה.

השיעור היחיד שהיה רציני היה שיעור הלכות שבת, ושם הרב אפילו הביא- שומו שמיים- קטעים קצרים מהגמרא כדי להבין את השתלשלות הבסיסית ביחד עם קצת ראשונים ואחרונים.

אולי זה כי בעלי קלקל אותי, הוא הציע לי לראות שיעורי תנ"ך מוקלטים מהישיבה שלו באתר.

מה אני אגיד, שמיים וארץ. זה לא היה גמרא עיון, אבל מסתבר שאת הביינישים אשכרה מלמדים אשכרה את הכתוב עם פרשנים ומקורות, ולא את סיפור חייו של הרבנית, ואפילו אפשר להבין ולהתעניין ומסתבר "לא בשמיים היא".

לנשים אין מחויבות הלכתית לנצל כל רגע ללימוד תורה, אבל אני חושבת שבשביל להיות יהודי מאמין ומקיים צריך שיהיה לך בסיס בדבר הכל כך בסיסי הזה. לא רק שורות תחתונות וקצת וורטים שכולם פן אישי. ובגלל זה אני חושבת שיש עניין גם לדעת להסתדר עם גמרא בקיאות. (אני לומדת בעלי מסכת מגילה) לא "להכעיס" ולא כלום, פשוט בשביל להבין מי בדיוק היו חז"ל, מה הייתה צורת החשיבה שלהם ומה היה עיקר עיסוקם, ומתוך זה על מבוססת כל התורה שאנחנו מקיימים היום. מסתבר להפתעתן של הרבה בנות, שוב דוסיות ורציניות, שהתורה היא לא קטעים מרגשים לתלייה על הקיר, אלא התעסקות ופירוש דקדקני בדבר ה' ויישום שלו בשטח.

לדעתי גם חלק מלהבין מה באמת הקב"ה ציווה אותנו זה לפעמים ללמוד משהו על מנת לסיים גם כשאין הרבה חשק או "התחברות".

כיום התורה משמשת בעיקר קרדום לחפור בה,

לשררה, ממשלה, כסף, כבוד, גאווה.

לומדים בשביל התואר תלמיד חכם ועניבה - אבל כשמגיע הרגע לקיים זה לא בשבילם.

ראיתי נשים מעטות מאוד שיש להם קצת מסירות נפש ומחפשות אמת, וכולן הושפעו מאוד מבעליהן.

נשים לא יודעות מה זה בדידות או ללכת לבד נגד הזרם, האדם נברא והיה לבד.

חייה של אישה הם חיי קהילה משפחה בית היא תמיד מוקפת באנשים סביבה מטבעה.

מלחמה זה לא בשביל נשים.

הלוואיי שילמדו ויקיימו.

בינתיים העולם מתקיים על פי חוקי הנצרות.

להתקדם בלי לסגת בכלל אחורה... זה נראה לי חלק שחייבים בתהליך

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

היא מלאכותית משתי פנים:

1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

2. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

• חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

• חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

• התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

• שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!