גם אם אני אישית לא מכירה אדם שיש לו את זה-

או לא יודעת שאני מכירה

לדעתי זה שאני חושת על מצב חיים כזה כאופציה- זה מרחיב משהוא באישיות שלי

אם חברה שלי היתה באה ואומרת לי- תקשיבי, אובחנתי על d.i.d

מה הייתי אומרת לה? מתנהגת מולה?

זה כואב. כואב שיש לחברה שלי כזה סבל.

וזה גם קצת משמח- כי גם קודם היה קשה לה, אבל עכשיו יש לזה שם ומשמעות וטיפול

הייתי מבררת היטב מה זה אומר

איך זה מבטא את החיים שלה

איזה מקום זה יתפוס מבחינתי

גם שואלת הכי בישרות וגם ברגישות- איזה מקום היא צריכה אותי

כתומכת למצבים קשים, כחברה רגילה כאילו כלום

וגם שואלת את עצמי- למה יש לי כוחות? למה אני מסוגלת?

אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להתייחס הכי בשלווה וכאילו כלום במצב של התחלפות

אבל אני לא חושבת שה"פאדיחה" הייתה גורמת לי לנתק איתה כל קשר

מדובר שהיא הייתה כל הזמן כזאת, או לפחות כבר למשך תקופה ארוכה לפני האבחון,

והשינוי היחיד שנעשה הוא האבחון עצמו.

לכן, אם היית חברה שלה לפני ואהבת אותה, גם עם ההתחלפויות שאז עוד לא היה להם שם.

אז למה שישתנה משהו עכשיו?? רק כי עכשיו יש לזה שם??

אם הייתי מבין שמצריך הבנה מיוחדת ורגישות מיחודת, לא הייתי מתנהג טבעי, זה די אסור

אז מסתבר שהייתי נזהר יותר, מדבר יותר בעדינות, ומנסה לעזור

ואם הייתי מבין שאין שום בעיה, הייתי מתנהג רגיל. מה משנה לי שאדם חולה לגבי איך להתייחס אליו? אם הוא היה חולה שפעת הייתי מתייחס אליו אחרת?

מה זה עוזר?

הייתי בודק בשביל החבר מה יהיה יותר טוב בשבילו.

זה יכול להיות להמשיך כרגיל, ואולי אפילו להתקרב יותר כדי לעזור.

זה בדיוק העניין של אהבה שאינה תלויה בדבר.

האם הייתי מתייחס להפרעה? אם הוא היה מעלה את הנושא כן, אם לא, כנראה שלא. 

בזמן ההתחלפות עצמה, אני לא בטוח שהייתי יודע איך להגיב.

ושאלה לגבי האזהרה, למה זה עלול להיות טריגר? איזה סוג של דברים עלולים להיות טריגר?

[דידי כתבה על מצבים של התרגשות, אבל נראה שאת חוששת שעצם העיסוק בנושא עלול להיות טריגר]

אני אומנם לא נתקלתי במצב כזה, אבל בכל זאת אני לא מהאנשים שינתקו קשרים בגלל קשיים שיש לחברה, גם אם זה ברמה כזו. (אלא אם כן החברה מעוניינת לנתק את הקשר בגלל זה, ואז זה משהו אחר) אז מן הסתם זה מה שהייתי עושה.

למרות שבזמן החלופות לא הייתי יודעת מה לעשות.

לי יש טריגר של ריח מסוים, עיסוק בנושאים מסוימים הוא טריגר, לחברה (עם did) קול נמוך ולחישות הן טריגר..ככלל, טריגר הוא כל דבר שעשוי לגרום רגש ומחשבה ודבר מה שלא ניתן לעמוד בו בלי התחלפות. לעיתים עיסוק בנושא עלול לגרום לתחושת קושי חדה כזו..יש מבין?

אי אפשר לדעת מה יגרום לכם לתגובה כזאת, ואין שום דרך לנחש

אפשר לדבר על הירח וזה יהיה טריגר,

אפשר על עצים, אפשר על אהבה, אפשר על בית ואפשר על מילואים

כל נושא שהוא יכול להוות רגש מסוים שיגרום להתחלפות

כך שכשאני יודע על משהו ספציפי, אני אזהר ממנו כמה שאפשר, וכן אני אזהר לא לדבר על דברים טעונים מדי רגשית, אבל חוץ מזה, לפני שאני יודע, אני לא רואה דרך להיזהר מזה, חוץ מלא לדבר בכלל

הוא, ככל הנראה, יידע מה מעורר אותו. בנוסף, אדם שהולך ומכיר טוב יותר ויותר את החבר שלו החולה, תוך מודעות למחלה, יכול כבר מעצמו ללמוד מה גורם להצפת המחלה ומה לא..

כי הוא חייב כאלו שבאמת מבינים אותו. בגלל שאני מכיר את המצב הזה מקרוב, אני כבר יודע להתמודד עם זה ברמה כלשהיא, ולא מפחד מזה. אבל, לעיתים בזמן השינוי צריך לתת יחס אחר, על פי הדמות אליו הוא השתנה (מישהו שמשתנה לילד קטן, לדוגמה, צריך לדבר בשפה שקרובה יותר לשפה של ילדים. זה לא הזמן לשאול אותו שאלות אמוניות למשל

מה שכן, הייתי מדבר איתו על הנושא ומנסה לברר איתו איך הוא רוצה שימשיך הקשר בינינו, באיזה צורה. לא הייתי מתעלם מההפרעה כאילו היא לא קיימת - זה לא הוגן כלפיו. זה קיים, וצריך להכיר בזה, בלי לפחד.

גם אם הוא מרגיש ילד קטן, הוא באמת אדם בוגר, ואין סיבה שלא יבין

נראה לי.

זה לא עובד ככה, מצטער...

זה ממש תלוי בהמון גורמים.

"הם לא אני", אבל בגדול את צודקת.)

כבר יצא לי להישאר במקרים של חברות עם התמודדויות נפשיות אחרות,

נטיות הפוכות,

וכדומה...

קודם כל הקשבה, הייתי שואלת שאלות שברור לי שזה בסדר לשאול מבחינת התעניינות,

והייתי אומרת שמתי שבא לה לשתף עלזה- בשמחה, ושואלת אותה איך היא רוצה שאתייחס לזה.

שלא אדבר על זה?

על זמן החלופות גם הייתי שואלת- איך היא רוצה שאגיב, ומה יעשה לה טוב.

ברור שהייתי נשארת חברה שלה, זו לא שאלה בכלל.

ומתייחסת רגיל, גם בתוכי- פנימה, חוץ מזמן החלופות- שמנסתם מצריך משו שונה (בהגיון שלי, לא מכירה מקרוב.)

לא חשבתי על זה לפני, אבל עניתי ישר ולא הייתי צכה לחשוב יותר מידי- ברור לי שזה מה שהייתי עושה במציאות.

שאם בזמן החלופות יש מקום לגונן גם פיזית

(לא יודע, לא חוויתי אבל נראה לי שיש צורך)

אז לעשות זאת.

הכי חשוב לשאול כיצד להגיב בחלופות כי לא תמיד יודעים

אבל אני לא בטוח שהיא בעצמה יודעת כיצד נכון להגיב ומה היא רוצה בזמן החלופות,

אבל לא בטוח שההערכה שלי נכונה....

ברור שלא לעזוב את החברות, אבל אני רוצה להסתייג, שכל האמירות שלי ממקום שלא נתנסה,

יתכן שבזמן הנסיון עצמו יהיה קשה לעמוד בו, מי שלא נתנסה לא יודע רק יכול להעריך,

ואת זה הוספתי כדי להיות אמיתי כפי שבקשת.

אני כותבת את זה- לא כי אני בהכרח מרגישה ככה

אלא כי אני בטוחה שיש מי שמרגישים ככה- אבל לא מעיזים לכתוב

כולם פה כתבו ברגישות, בביטחון עצמי, באהבה

אבל יש גם אנשים שיותר קשה להם להכיל - אולי הם ימצאו הזדהות עם מה שאכתוב להלן-

אני לא חושבת שהייתי נשארת חברה שלה

הייתי משתדלת שזה לא יהיה להיפרד ממנה בבום (היא לא דייט... רק חברה...) אבל הייתי נותנת לקשר לדעוך לאיטו...

אני לא יודעת להכיל מחלות נפש, זה גדול עלי, אני לא יודעת לחשוב כל שניה מה טוב לה ולהיות רגישה כי אולי זה יהיה לה טריגר ולא לזרום עם החיים

איזה פחד זה- את עושה משו לא נכון- ובמקום לומר טוב סליחה- אז היא מתחלפת! יו!

אני הייתי מתפדחת ממה טילים. אם היא בהתחלפות- איזה מוזר זה? מה אני יעשה איתה? עם עצמי? מה כל העולם יחשוב עלי שאני חברה של המוזרה\ היצורה \המסכנה הזו?

ואחרי ההתחלפות אני בכלל לא אוכל להתייחס אליה טבעי - לעשות כאילו כלום, כאילו זה לא היא.

אז אני אתפלל עליה מרחוק. ואם אני אראה אותה פעם- שלום שלום ודי.

חבל

מי שמרגיש\ה הזדהות עם תקובה כזו^ - תגובה קשה יותר, אבל גם טבעית

יכול להנהן לעצמו, או לכתוב הזדהות, או לכתוב התנגדות בשיא הכוח כדי להלחם עם עצמו, או כל תגובה אחרת

חברות שיש להן דידי (ככה להגדיר את זה? מוזר...) יקרות!

בטח פגשתן אנשים כאילו....

זה בטח כאב... והיה קשה ללמד זכות

אבל זה גם יכול להיות פשוט מהסיבה הפשוטה שמעולם לא נתקלת במציאות כזאת באמת, ואת לא יודעת איך זה בדיוק - ואם היית נחשפת למציאות כזאת, היית רואה שלא בטוח כצעקתה כמו שאמרת.

אני אישית למשל, גם לא בטוח שהייתי מגדיר את עצמי אדם שמתמודד טוב עם מחלות נפש, ובכל זאת, אחרי שהיה לי חבר עם מאניה דיפרסיה, אחרי שהכרתי חולה בהפרעת זהות - ראיתי שנכון, זה מחלה - אבל אפשר לחיות לצד אדם כזה, עם יותר התמודדויות, כן, אבל אפשר לחיות.

הגיוני שכאשר לא מכירים, הדעות יותר מחודדות, וכאשר נחשפים במציאות למקרים כאלו,נחשפים יותר למורכבות ולכך שזה לא שחור לבן, ואז, אולי, כן היית מוכנה יותר לקחת נשימה עמוקה לפני שאת מדעיכה את הקשר, ומנסה בכל זאת לראות האם את כ-ן מסוגלת להישאר איתה בקשר.

ייתכן גם, שמצב כזה שבו את כבר חברה מהעבר של מישהי כזאת ורק עכשיו זה התגלה אצלה, הרגש האנושי של לא לנטוש חברה בשעת צרה, היה גובר אצלך מעל לרגש הדחיה והפחד. יש הבדל גדול בין להתחיל להיות חברה של מישהי כזאת כשאת כבר יודעת שיש לה את זה, לבין להיות חברה שלה שנים, ורק לאחר מכן זה מתגלה או פורץ...

שוב, אני לא חולק על עצם מה שאת אומרת כעת, אלא רק מסייג ואומר שזה ייתכן בגלל מצבך כיום, שאת לא באמת מכירה מצב אחר (למעשה, ייתכן אפילו שיש לך חברה/חברות כאלו, שאת פשוט לא מודעת לכך שהן כאלו, כי הן מסתירות את זה...) 

שזה בכלל לא נכון שצריך לחשוש כל שניה, אולי עושים משהו לא נכון והיא מתחלפת.. זה בכלל לא כך..

וגם "אם היא בהתחלפות" - זה לא כ"כ מוזר. למי שיש מספיק שלוה וטיפה הרגל "להכיל" דבר כזה - יש בכך אפילו משהו נחמד. סה"כ - רבדים שבנפש של האדם; וכשמתגלים הצדדים האציליים, זה יכול להיות אפילו מפעים - איזה טוב יש באדם הזה (ובעצם - כנראה בפנים אצל כל אחד..).

ו"אחרי ההתחלפות" - אין כל סיבה לא להחליף חוויות, אדרבה: עידכון מה יש שם בפנים. כמו: מה דיברתי כשחלמתי?...

"מה יחשבו כל העולם"?... נו..  אבל "המסכנה" - זה לא. אולי הגיבורה, האישיות, המתמודדת-המופלאה..

ויש כאלה שנהיו חברות דווקא בגלל זה.

[אבל נכון שזה עוזר ללמד זכות על מי שקשה לה להכיל את זה. ביחוד "מרחוק", כשלא באמת מכירים במה מדובר. ולפעמים אנשים באמת "מפחדים" להיפגש עם משהו לא רגיל. אדרבה, כ"כ נורמלית ובכל זאת כך?... קצת מבהיל אותם.. אבל אל דאגה - זה לא יקרה לכם. זה נדיר.. אפשר להתייחס אליה בנחת..]

אם אתה אומר מהיכרות או לא (נראה שכן)

אבל כנשאלה כאן השאלה בפעם הראשונה (שאני מכיר) בפורום,

היא הוצגה כשאלה האם היא יכולה להינשא,

אז עניתי שנראה שכן רק צריך בעל מיוחד שיידע לקבל את ההתחלפויות

וגם שיידע להעניק חיים רגועים ללא ריגושים פתאומיים,

ועכשיו אני ממש שמח על תשובתך,

היא מחזקת מאד את הכיוון של יכולה להינשא..

מדבר מהיכרות לגמרי. מאיזה מקרה שקצת סייעתי.

וגם אני עניתי כמוך שבוודאי יכולה להינשא בעז"ה.

וגם מה שכתבת כעת מתאים לדעתי- ו"ריגושים" לא נורא תמיד.. רק באופן המתאים.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.