גם אם אני אישית לא מכירה אדם שיש לו את זה-

או לא יודעת שאני מכירה

לדעתי זה שאני חושת על מצב חיים כזה כאופציה- זה מרחיב משהוא באישיות שלי

אם חברה שלי היתה באה ואומרת לי- תקשיבי, אובחנתי על d.i.d

מה הייתי אומרת לה? מתנהגת מולה?

זה כואב. כואב שיש לחברה שלי כזה סבל.

וזה גם קצת משמח- כי גם קודם היה קשה לה, אבל עכשיו יש לזה שם ומשמעות וטיפול

הייתי מבררת היטב מה זה אומר

איך זה מבטא את החיים שלה

איזה מקום זה יתפוס מבחינתי

גם שואלת הכי בישרות וגם ברגישות- איזה מקום היא צריכה אותי

כתומכת למצבים קשים, כחברה רגילה כאילו כלום

וגם שואלת את עצמי- למה יש לי כוחות? למה אני מסוגלת?

אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להתייחס הכי בשלווה וכאילו כלום במצב של התחלפות

אבל אני לא חושבת שה"פאדיחה" הייתה גורמת לי לנתק איתה כל קשר

מדובר שהיא הייתה כל הזמן כזאת, או לפחות כבר למשך תקופה ארוכה לפני האבחון,

והשינוי היחיד שנעשה הוא האבחון עצמו.

לכן, אם היית חברה שלה לפני ואהבת אותה, גם עם ההתחלפויות שאז עוד לא היה להם שם.

אז למה שישתנה משהו עכשיו?? רק כי עכשיו יש לזה שם??

אם הייתי מבין שמצריך הבנה מיוחדת ורגישות מיחודת, לא הייתי מתנהג טבעי, זה די אסור

אז מסתבר שהייתי נזהר יותר, מדבר יותר בעדינות, ומנסה לעזור

ואם הייתי מבין שאין שום בעיה, הייתי מתנהג רגיל. מה משנה לי שאדם חולה לגבי איך להתייחס אליו? אם הוא היה חולה שפעת הייתי מתייחס אליו אחרת?

מה זה עוזר?

הייתי בודק בשביל החבר מה יהיה יותר טוב בשבילו.

זה יכול להיות להמשיך כרגיל, ואולי אפילו להתקרב יותר כדי לעזור.

זה בדיוק העניין של אהבה שאינה תלויה בדבר.

האם הייתי מתייחס להפרעה? אם הוא היה מעלה את הנושא כן, אם לא, כנראה שלא. 

בזמן ההתחלפות עצמה, אני לא בטוח שהייתי יודע איך להגיב.

ושאלה לגבי האזהרה, למה זה עלול להיות טריגר? איזה סוג של דברים עלולים להיות טריגר?

[דידי כתבה על מצבים של התרגשות, אבל נראה שאת חוששת שעצם העיסוק בנושא עלול להיות טריגר]

אני אומנם לא נתקלתי במצב כזה, אבל בכל זאת אני לא מהאנשים שינתקו קשרים בגלל קשיים שיש לחברה, גם אם זה ברמה כזו. (אלא אם כן החברה מעוניינת לנתק את הקשר בגלל זה, ואז זה משהו אחר) אז מן הסתם זה מה שהייתי עושה.

למרות שבזמן החלופות לא הייתי יודעת מה לעשות.

לי יש טריגר של ריח מסוים, עיסוק בנושאים מסוימים הוא טריגר, לחברה (עם did) קול נמוך ולחישות הן טריגר..ככלל, טריגר הוא כל דבר שעשוי לגרום רגש ומחשבה ודבר מה שלא ניתן לעמוד בו בלי התחלפות. לעיתים עיסוק בנושא עלול לגרום לתחושת קושי חדה כזו..יש מבין?

אי אפשר לדעת מה יגרום לכם לתגובה כזאת, ואין שום דרך לנחש

אפשר לדבר על הירח וזה יהיה טריגר,

אפשר על עצים, אפשר על אהבה, אפשר על בית ואפשר על מילואים

כל נושא שהוא יכול להוות רגש מסוים שיגרום להתחלפות

כך שכשאני יודע על משהו ספציפי, אני אזהר ממנו כמה שאפשר, וכן אני אזהר לא לדבר על דברים טעונים מדי רגשית, אבל חוץ מזה, לפני שאני יודע, אני לא רואה דרך להיזהר מזה, חוץ מלא לדבר בכלל

הוא, ככל הנראה, יידע מה מעורר אותו. בנוסף, אדם שהולך ומכיר טוב יותר ויותר את החבר שלו החולה, תוך מודעות למחלה, יכול כבר מעצמו ללמוד מה גורם להצפת המחלה ומה לא..

כי הוא חייב כאלו שבאמת מבינים אותו. בגלל שאני מכיר את המצב הזה מקרוב, אני כבר יודע להתמודד עם זה ברמה כלשהיא, ולא מפחד מזה. אבל, לעיתים בזמן השינוי צריך לתת יחס אחר, על פי הדמות אליו הוא השתנה (מישהו שמשתנה לילד קטן, לדוגמה, צריך לדבר בשפה שקרובה יותר לשפה של ילדים. זה לא הזמן לשאול אותו שאלות אמוניות למשל

מה שכן, הייתי מדבר איתו על הנושא ומנסה לברר איתו איך הוא רוצה שימשיך הקשר בינינו, באיזה צורה. לא הייתי מתעלם מההפרעה כאילו היא לא קיימת - זה לא הוגן כלפיו. זה קיים, וצריך להכיר בזה, בלי לפחד.

גם אם הוא מרגיש ילד קטן, הוא באמת אדם בוגר, ואין סיבה שלא יבין

נראה לי.

זה לא עובד ככה, מצטער...

זה ממש תלוי בהמון גורמים.

"הם לא אני", אבל בגדול את צודקת.)

כבר יצא לי להישאר במקרים של חברות עם התמודדויות נפשיות אחרות,

נטיות הפוכות,

וכדומה...

קודם כל הקשבה, הייתי שואלת שאלות שברור לי שזה בסדר לשאול מבחינת התעניינות,

והייתי אומרת שמתי שבא לה לשתף עלזה- בשמחה, ושואלת אותה איך היא רוצה שאתייחס לזה.

שלא אדבר על זה?

על זמן החלופות גם הייתי שואלת- איך היא רוצה שאגיב, ומה יעשה לה טוב.

ברור שהייתי נשארת חברה שלה, זו לא שאלה בכלל.

ומתייחסת רגיל, גם בתוכי- פנימה, חוץ מזמן החלופות- שמנסתם מצריך משו שונה (בהגיון שלי, לא מכירה מקרוב.)

לא חשבתי על זה לפני, אבל עניתי ישר ולא הייתי צכה לחשוב יותר מידי- ברור לי שזה מה שהייתי עושה במציאות.

שאם בזמן החלופות יש מקום לגונן גם פיזית

(לא יודע, לא חוויתי אבל נראה לי שיש צורך)

אז לעשות זאת.

הכי חשוב לשאול כיצד להגיב בחלופות כי לא תמיד יודעים

אבל אני לא בטוח שהיא בעצמה יודעת כיצד נכון להגיב ומה היא רוצה בזמן החלופות,

אבל לא בטוח שההערכה שלי נכונה....

ברור שלא לעזוב את החברות, אבל אני רוצה להסתייג, שכל האמירות שלי ממקום שלא נתנסה,

יתכן שבזמן הנסיון עצמו יהיה קשה לעמוד בו, מי שלא נתנסה לא יודע רק יכול להעריך,

ואת זה הוספתי כדי להיות אמיתי כפי שבקשת.

אני כותבת את זה- לא כי אני בהכרח מרגישה ככה

אלא כי אני בטוחה שיש מי שמרגישים ככה- אבל לא מעיזים לכתוב

כולם פה כתבו ברגישות, בביטחון עצמי, באהבה

אבל יש גם אנשים שיותר קשה להם להכיל - אולי הם ימצאו הזדהות עם מה שאכתוב להלן-

אני לא חושבת שהייתי נשארת חברה שלה

הייתי משתדלת שזה לא יהיה להיפרד ממנה בבום (היא לא דייט... רק חברה...) אבל הייתי נותנת לקשר לדעוך לאיטו...

אני לא יודעת להכיל מחלות נפש, זה גדול עלי, אני לא יודעת לחשוב כל שניה מה טוב לה ולהיות רגישה כי אולי זה יהיה לה טריגר ולא לזרום עם החיים

איזה פחד זה- את עושה משו לא נכון- ובמקום לומר טוב סליחה- אז היא מתחלפת! יו!

אני הייתי מתפדחת ממה טילים. אם היא בהתחלפות- איזה מוזר זה? מה אני יעשה איתה? עם עצמי? מה כל העולם יחשוב עלי שאני חברה של המוזרה\ היצורה \המסכנה הזו?

ואחרי ההתחלפות אני בכלל לא אוכל להתייחס אליה טבעי - לעשות כאילו כלום, כאילו זה לא היא.

אז אני אתפלל עליה מרחוק. ואם אני אראה אותה פעם- שלום שלום ודי.

חבל

מי שמרגיש\ה הזדהות עם תקובה כזו^ - תגובה קשה יותר, אבל גם טבעית

יכול להנהן לעצמו, או לכתוב הזדהות, או לכתוב התנגדות בשיא הכוח כדי להלחם עם עצמו, או כל תגובה אחרת

חברות שיש להן דידי (ככה להגדיר את זה? מוזר...) יקרות!

בטח פגשתן אנשים כאילו....

זה בטח כאב... והיה קשה ללמד זכות

אבל זה גם יכול להיות פשוט מהסיבה הפשוטה שמעולם לא נתקלת במציאות כזאת באמת, ואת לא יודעת איך זה בדיוק - ואם היית נחשפת למציאות כזאת, היית רואה שלא בטוח כצעקתה כמו שאמרת.

אני אישית למשל, גם לא בטוח שהייתי מגדיר את עצמי אדם שמתמודד טוב עם מחלות נפש, ובכל זאת, אחרי שהיה לי חבר עם מאניה דיפרסיה, אחרי שהכרתי חולה בהפרעת זהות - ראיתי שנכון, זה מחלה - אבל אפשר לחיות לצד אדם כזה, עם יותר התמודדויות, כן, אבל אפשר לחיות.

הגיוני שכאשר לא מכירים, הדעות יותר מחודדות, וכאשר נחשפים במציאות למקרים כאלו,נחשפים יותר למורכבות ולכך שזה לא שחור לבן, ואז, אולי, כן היית מוכנה יותר לקחת נשימה עמוקה לפני שאת מדעיכה את הקשר, ומנסה בכל זאת לראות האם את כ-ן מסוגלת להישאר איתה בקשר.

ייתכן גם, שמצב כזה שבו את כבר חברה מהעבר של מישהי כזאת ורק עכשיו זה התגלה אצלה, הרגש האנושי של לא לנטוש חברה בשעת צרה, היה גובר אצלך מעל לרגש הדחיה והפחד. יש הבדל גדול בין להתחיל להיות חברה של מישהי כזאת כשאת כבר יודעת שיש לה את זה, לבין להיות חברה שלה שנים, ורק לאחר מכן זה מתגלה או פורץ...

שוב, אני לא חולק על עצם מה שאת אומרת כעת, אלא רק מסייג ואומר שזה ייתכן בגלל מצבך כיום, שאת לא באמת מכירה מצב אחר (למעשה, ייתכן אפילו שיש לך חברה/חברות כאלו, שאת פשוט לא מודעת לכך שהן כאלו, כי הן מסתירות את זה...) 

שזה בכלל לא נכון שצריך לחשוש כל שניה, אולי עושים משהו לא נכון והיא מתחלפת.. זה בכלל לא כך..

וגם "אם היא בהתחלפות" - זה לא כ"כ מוזר. למי שיש מספיק שלוה וטיפה הרגל "להכיל" דבר כזה - יש בכך אפילו משהו נחמד. סה"כ - רבדים שבנפש של האדם; וכשמתגלים הצדדים האציליים, זה יכול להיות אפילו מפעים - איזה טוב יש באדם הזה (ובעצם - כנראה בפנים אצל כל אחד..).

ו"אחרי ההתחלפות" - אין כל סיבה לא להחליף חוויות, אדרבה: עידכון מה יש שם בפנים. כמו: מה דיברתי כשחלמתי?...

"מה יחשבו כל העולם"?... נו..  אבל "המסכנה" - זה לא. אולי הגיבורה, האישיות, המתמודדת-המופלאה..

ויש כאלה שנהיו חברות דווקא בגלל זה.

[אבל נכון שזה עוזר ללמד זכות על מי שקשה לה להכיל את זה. ביחוד "מרחוק", כשלא באמת מכירים במה מדובר. ולפעמים אנשים באמת "מפחדים" להיפגש עם משהו לא רגיל. אדרבה, כ"כ נורמלית ובכל זאת כך?... קצת מבהיל אותם.. אבל אל דאגה - זה לא יקרה לכם. זה נדיר.. אפשר להתייחס אליה בנחת..]

אם אתה אומר מהיכרות או לא (נראה שכן)

אבל כנשאלה כאן השאלה בפעם הראשונה (שאני מכיר) בפורום,

היא הוצגה כשאלה האם היא יכולה להינשא,

אז עניתי שנראה שכן רק צריך בעל מיוחד שיידע לקבל את ההתחלפויות

וגם שיידע להעניק חיים רגועים ללא ריגושים פתאומיים,

ועכשיו אני ממש שמח על תשובתך,

היא מחזקת מאד את הכיוון של יכולה להינשא..

מדבר מהיכרות לגמרי. מאיזה מקרה שקצת סייעתי.

וגם אני עניתי כמוך שבוודאי יכולה להינשא בעז"ה.

וגם מה שכתבת כעת מתאים לדעתי- ו"ריגושים" לא נורא תמיד.. רק באופן המתאים.

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.