ותאמיני, כמה שאני אוהבת מוזיקה, אני מעדיפה לא לשמו כבר מעכשיו..

זה פשוט מדכא

איך אפתח את הבוקר שלי???

מי שמכור למוזיקה זה באמת קשה לו.. (ואני מהמכורים..)

3 שבועות שחז"ל קבעו כשבועות של אבל בבין המיצרים זה מספיק, עוד 5-7 שבועות כאלה בשנה זה פשוט מוגזם לדרוש מאנשים להיות בתודעה של אבל במשך תקופה מצטברת ארוכה כל כך בשנה.

(משנה ברורה, סי' תקנד, ס"ק כה).

להתבוננות על מטרת האבל ועניינו:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/13656

האבילות בספירת העומר היא לא על חורבן בית המקדש, בשביל זה יש את האבילות בבין המיצרים וכמו שאמרתי זה מספיק, וגם חז"ל שלא ראו לנכון להעמיס יותר מכך כנראה גם חשבו כך.

לגבי המאמר שציינת, לא משכנע. אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי. בייחוד אם ניקח בחשבון, ומסתברא הכי, שהמגפה המדוברת היתה מרד בר כוכבא.

א. שכרכת במקום אחד את שתי תקופות האבל,

וממילא גם בתגובה נכרכו שניהם.

ב. שיש דברים שראוי להתאבל עליהם!

לגופו של עניין, החכמים שחיו בדור החורבן ראו לנכון 'להעמיס' תקופת אבל אחת

[וגם זה מעט מאוד לעומת מה שהיה ראוי לעשות - עי' ב"ב סוף פ"ג (דף ס ע"ב)],

והחכמים שחיו בזמן מות תלמידי ר"ע ראו לנכון 'להעמיס' עוד אחת.

ובכלל, להלכה נפסק שאין לשמוע מוזיקה כלל מיום שחרב המקדש (מקור).

העובדה שהדבר אסור עלינו רק בשבועות אלו היא כבר קולא גדולה.

"והחכמים שחיו בזמן מות תלמידי ר"ע ראו לנכון 'להעמיס' עוד אחת".

זה כמובן לא מדוייק בכלל ומראה על חוסר בקיאות בנידון.

בחתונות, אם לוקחים את ההגדרה הכי פחות מחמירה של הפוסקים - מה תגיד על זה? 

ואת זה, כיום, אין כמעט אחד שנוהג. גם לא בחתונות. ויותר מזה - אפילו בירושלים עצמה, לא ראיתי הרבה שמקפידים על זה, ואפילו כאלו של חתונות של בני ונכדי גדולי הרבנים.

אז לכל הפחות חודשיים וחצי בשנה, כן - חודשיים וחצי, שזה קצת יותר משישית מהשנה, להתאבל ולא לשמוע מוזיקה - זה "קצת" פחות מאשר אםבכל חתונה שהיית הולך אליה לא היית יכול לשמוע מוזיקה. או לדעות המחמירות יותר - כ-ל השנה לא לשמוע כלי זמר בכלל.

מותר קצת להתאבל על החורבן. אדרבה - מי שזה הכי קשה לו - אמור לשמוח על כך, כי למעשה זה מחדד אצלו עוד יותר את תחושת החורבן. כאשר ייבנה בית המקדש, לא יהיה צורך יותר באבל הזה - גם על תלמידי רבי עקיבא, וגם בהקשר של שלושת השבועות.

ואנו צריכים לעשות חשבון נפש - כמה במהלך חיינו אנחנו ב-א-מ-ת מצטערים בלב שלם ומתאבלים על בית המקדש? זה דבר קשה מאוד, כן, אני מודה - כי זה מאוד רחוק מאיתנו.

אז לפחות מנהגי אבלות, שנתעורר. שמתוך זה נגיע אולי טיפה יותר להתאבל על חורבן המקדש.

גם לי יהיה קשה עכשיו במשך כמה וכמה שבועות להתנזר לחלוטין ממוזיקה עד כמה שאני מסוגל,, ושזה תלוי בי, וכל פעם שאני מקשיב לרדיו חילוני ויש שם פתאום שירים, להנמיך (בלי קשר כל השנה זה מעצבן, בגלל השירת נשים - ובגלל זה, ובעיקר בימים אלו של העומר, משמח במיוחד לשמוע את התחנות החרדיות-דתיות, שמקפידות להשמיע רק וואקלי...)

שולחן ערוך

ותסתכלי סעיף ג'...

בין מה שהשו"ע עצמו כותב, לבין הרמ"א, וגם להערות - לגבי מי ש"רגיל בזה". ובטוחני שכולם יסכימו היום שמה שפעם "מלכים" היו רגילים בו - אנחנו רגילים על אחת כמה וכמה, בשפע שיש היום...

יכול לעמוד בה, חד וחלק.

וגם אתה עושה סלט, חז"ל ייעדו את בין המיצרים לאבילות על בית המקדש, ולשם כך הם הסתפקו ב- 3 שבועות! ספירת העומר לא קשור לזה.

ולמה המציאות היא דווקא שדורות ע"ג דורות היא מתקיימת?

[אגב, המושג של 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה'-

מקורו בדיוק בגמרא בב"ב אליה הפנתי,

כלפי מנהגי אבלות שלא נתקבלו, כמו למשל,

המנעות לחלוטין (לא רק בתשעת הימים) מאכילת בשר ושתיית יין.

המנהגים שנקבעו - נקבעו למרות הטענה הזו].

ב. בעניין התגובה הזאת-
אין שום הבדל אם מתו במגפה או במלחמה.

בשורה התחתונה חסרה לנו המון תורה,

וזו הנקודה עליה עומד הגר"ד ליאור במאמר אליו הפנתי.

ג. לגבי חוסר הבקיאות עליו עמדת בתגובה הזאת - 

אשמח שתחכים אותי.

מ"מ עובדה היא, שגדולי ישראל הם שתיקנו את האבלות הזאת,

ולא חשבו שיש בה כדי 'להעמיס', או שאין הציבור יכול לעמוד בה.

א. "שמנן מי אסר את השמן. רב יהודה אמר דניאל אסר את השמן (דנייאל א) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו. ומי התירו רבי ובית דינו התירו בשמן. בג' מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. ויקראו לו ב"ד שרייא. שכל ב"ד שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא ב"ד שרייא. א"ר יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין. ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו. אלא רבי יוחנן כדעתיה. ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן" (ירושלמי שבת פ"א ה"ד)

זה מקור מעניין, רואים מכאן שרבי ביטל גזירה של דניאל על סמך בדיקה של המציאות בימיו, ומניין לו שגם בדורות קודמים הגזירה לא היתה מקובלת על רוב הציבור כמו שאתה מקשה עלי? צ"ע.

בכל מקרה, אם תהיה ישר עם עצמך תבין שהסיבה שאף אחד כיום לא מעלה בדעתו בכלל להזכיר את העניין הזה של לא לשמוע מוזיקה כל השנה כי ברור לו שזאת "מלחמה אבודה", וזה בדיוק במילים אחרות גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה.

ב. נו באמת. על כל נקודה בלוח השנה שתצביע עליה, אני בטוח שאפשר למצוא צרות שארעו לעם ישראל שאפשר לומר עליהן שבגללן "חסרה לנו המון תורה". חורבן בית המקדש הוא האסון הראשון במעלה, שממנו נגזרו יתר הצרות, ובכל זאת גם עליו חז"ל הסתפקו ב- 3 שבועות!

ג. נתחיל בזה שלא מדובר בחכמים שחיו בזמן מות ר"ע כמו שאתה חושב אלא מאות רבות של שנים אחר כך. זה מנהג מאוחר ומוגזם.

- היא החזיקה עד ימי רבי. זה הגיון פשוט.

טעות לומר ש'אף אחד לא מעלה בדעתו להזכיר איסור שמיעת מוזיקה',

כאשר רבים מפוסקי דורנו אכן דנו בשאלה,

האם וכיצד מותר לשמוע מוזיקה (הרב עובדיה, הרב וואזנר ועוד)

(ולגבי עצם המושג 'מלחמה אבודה' - כדי שלא לקטרג על ישראל חלילה,

לא נדון כאן בדברים שהציבור מזלזלים בהם ויכולים להיכנס לקטגוריה הזו. 

אתה בטוח שאת כולם צריך לבטל?).

ב. בשאלה הזו כבר דנו חז"ל במסכת ר"ה יח: ואכמ"ל.

ג. עוד לא הבנתי למה תקנת ימי בין המצרים

נראית בעיניך חמורה יותר מתקנת ימי הספירה?

הרי לא חז"ל תיקנו את אבלות בין המצרים, ואין לה מקור בתלמוד.

מקורה הוא בערך אותו מקור של אבלות ימי הספירה...*

למה אתה מנסה להכניס בכוח חילוק ביניהם?

ועל סמך מה אתה קובע שלציבור יותר קל בבין המצרים מאשר בימי הספירה?

* כמובן, לא שמיעת מוזיקה שנאסרה בתלמוד לחלוטין,

אלא שאר מנהגי האבלות.

ולגבי התגובה הזאת,

אדייק: גם את ימי בין המצרים לא תיקנו החכמים שחיו באותה התקופה,

אלא הם גזרו גזרות זכר לחורבן כפי שמבואר בגמרא שציינתי.

אלא שכאשר ייבנה בית המקדש, והחורבן, הפירוד בין עם ישראל, ייגמרו - ממילא לא יהיה צורך ב"הנצחת" הפירוד בימי רבי עקיבא. ניסיון בר כוכבא היה ניסיון משיח שכשל. אומנם בר כוכבא לא היה חלילה שבתאי צבי שהיה משיח שקר - אבל עדיין, ניסיון שכשל, וסיכויים רבים שבאמת, בגלל הפירוד בעם, אפילו בתוך תלמידי החכמים עצמם - כמו במקרה תלמידי רבי עקיבא.

אני אישית מאמין שכאשר משיח יגיע, עם ישראל יתאחד שוב, והמחלוקות בסוף יגוועו כאשר מלכות יהודה תחזור בכל הודה ותפארתה, כמו שלא הייתה מאז ימי שלמה המלך - שהייתה מלכות כל ישראל - ואז, לא יהיה צורך עוד להתאבל על דברים שכאלו, כמו שלא יהיה צורך עוד בצומות החורבן.

לגבי גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה - תשובה שלא בטוח שהיא קיבלה הלכתית בכל מקום, וגם - הציבור קובע לעצמו מה הוא יכול לעמוד בו ומה לא, ואם הציבור יחליט שהוא עומד בזה, אז אחרי שניים-שלושה דורות, הוא יעמוד בזה, או לפחות רובו המכריע. 

אבל גם אם לא - לא יודע מה ההלכות עליהם נסמכו הרבנים, העובדה היא שהיום הם לא מוחים לגבי רוב השנה, ולפחות - רוב הרבנים לא מוחים על כך. את השיקולים שלהם אני משאיר להם, אבל אתה אל תעשה דין לעצמך...תפוס לך רב והלך אחריו בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך, להחמרה ולהקלה...

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)