ותאמיני, כמה שאני אוהבת מוזיקה, אני מעדיפה לא לשמו כבר מעכשיו..

זה פשוט מדכא

איך אפתח את הבוקר שלי???

מי שמכור למוזיקה זה באמת קשה לו.. (ואני מהמכורים..)

3 שבועות שחז"ל קבעו כשבועות של אבל בבין המיצרים זה מספיק, עוד 5-7 שבועות כאלה בשנה זה פשוט מוגזם לדרוש מאנשים להיות בתודעה של אבל במשך תקופה מצטברת ארוכה כל כך בשנה.

(משנה ברורה, סי' תקנד, ס"ק כה).

להתבוננות על מטרת האבל ועניינו:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/13656

האבילות בספירת העומר היא לא על חורבן בית המקדש, בשביל זה יש את האבילות בבין המיצרים וכמו שאמרתי זה מספיק, וגם חז"ל שלא ראו לנכון להעמיס יותר מכך כנראה גם חשבו כך.

לגבי המאמר שציינת, לא משכנע. אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי. בייחוד אם ניקח בחשבון, ומסתברא הכי, שהמגפה המדוברת היתה מרד בר כוכבא.

א. שכרכת במקום אחד את שתי תקופות האבל,

וממילא גם בתגובה נכרכו שניהם.

ב. שיש דברים שראוי להתאבל עליהם!

לגופו של עניין, החכמים שחיו בדור החורבן ראו לנכון 'להעמיס' תקופת אבל אחת

[וגם זה מעט מאוד לעומת מה שהיה ראוי לעשות - עי' ב"ב סוף פ"ג (דף ס ע"ב)],

והחכמים שחיו בזמן מות תלמידי ר"ע ראו לנכון 'להעמיס' עוד אחת.

ובכלל, להלכה נפסק שאין לשמוע מוזיקה כלל מיום שחרב המקדש (מקור).

העובדה שהדבר אסור עלינו רק בשבועות אלו היא כבר קולא גדולה.

"והחכמים שחיו בזמן מות תלמידי ר"ע ראו לנכון 'להעמיס' עוד אחת".

זה כמובן לא מדוייק בכלל ומראה על חוסר בקיאות בנידון.

בחתונות, אם לוקחים את ההגדרה הכי פחות מחמירה של הפוסקים - מה תגיד על זה? 

ואת זה, כיום, אין כמעט אחד שנוהג. גם לא בחתונות. ויותר מזה - אפילו בירושלים עצמה, לא ראיתי הרבה שמקפידים על זה, ואפילו כאלו של חתונות של בני ונכדי גדולי הרבנים.

אז לכל הפחות חודשיים וחצי בשנה, כן - חודשיים וחצי, שזה קצת יותר משישית מהשנה, להתאבל ולא לשמוע מוזיקה - זה "קצת" פחות מאשר אםבכל חתונה שהיית הולך אליה לא היית יכול לשמוע מוזיקה. או לדעות המחמירות יותר - כ-ל השנה לא לשמוע כלי זמר בכלל.

מותר קצת להתאבל על החורבן. אדרבה - מי שזה הכי קשה לו - אמור לשמוח על כך, כי למעשה זה מחדד אצלו עוד יותר את תחושת החורבן. כאשר ייבנה בית המקדש, לא יהיה צורך יותר באבל הזה - גם על תלמידי רבי עקיבא, וגם בהקשר של שלושת השבועות.

ואנו צריכים לעשות חשבון נפש - כמה במהלך חיינו אנחנו ב-א-מ-ת מצטערים בלב שלם ומתאבלים על בית המקדש? זה דבר קשה מאוד, כן, אני מודה - כי זה מאוד רחוק מאיתנו.

אז לפחות מנהגי אבלות, שנתעורר. שמתוך זה נגיע אולי טיפה יותר להתאבל על חורבן המקדש.

גם לי יהיה קשה עכשיו במשך כמה וכמה שבועות להתנזר לחלוטין ממוזיקה עד כמה שאני מסוגל,, ושזה תלוי בי, וכל פעם שאני מקשיב לרדיו חילוני ויש שם פתאום שירים, להנמיך (בלי קשר כל השנה זה מעצבן, בגלל השירת נשים - ובגלל זה, ובעיקר בימים אלו של העומר, משמח במיוחד לשמוע את התחנות החרדיות-דתיות, שמקפידות להשמיע רק וואקלי...)

שולחן ערוך

ותסתכלי סעיף ג'...

בין מה שהשו"ע עצמו כותב, לבין הרמ"א, וגם להערות - לגבי מי ש"רגיל בזה". ובטוחני שכולם יסכימו היום שמה שפעם "מלכים" היו רגילים בו - אנחנו רגילים על אחת כמה וכמה, בשפע שיש היום...

יכול לעמוד בה, חד וחלק.

וגם אתה עושה סלט, חז"ל ייעדו את בין המיצרים לאבילות על בית המקדש, ולשם כך הם הסתפקו ב- 3 שבועות! ספירת העומר לא קשור לזה.

ולמה המציאות היא דווקא שדורות ע"ג דורות היא מתקיימת?

[אגב, המושג של 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה'-

מקורו בדיוק בגמרא בב"ב אליה הפנתי,

כלפי מנהגי אבלות שלא נתקבלו, כמו למשל,

המנעות לחלוטין (לא רק בתשעת הימים) מאכילת בשר ושתיית יין.

המנהגים שנקבעו - נקבעו למרות הטענה הזו].

ב. בעניין התגובה הזאת-
אין שום הבדל אם מתו במגפה או במלחמה.

בשורה התחתונה חסרה לנו המון תורה,

וזו הנקודה עליה עומד הגר"ד ליאור במאמר אליו הפנתי.

ג. לגבי חוסר הבקיאות עליו עמדת בתגובה הזאת - 

אשמח שתחכים אותי.

מ"מ עובדה היא, שגדולי ישראל הם שתיקנו את האבלות הזאת,

ולא חשבו שיש בה כדי 'להעמיס', או שאין הציבור יכול לעמוד בה.

א. "שמנן מי אסר את השמן. רב יהודה אמר דניאל אסר את השמן (דנייאל א) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו. ומי התירו רבי ובית דינו התירו בשמן. בג' מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. ויקראו לו ב"ד שרייא. שכל ב"ד שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא ב"ד שרייא. א"ר יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין. ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו. אלא רבי יוחנן כדעתיה. ומר רבי יוחנן בשם ר' ליעזר בי רבי צדוק מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן" (ירושלמי שבת פ"א ה"ד)

זה מקור מעניין, רואים מכאן שרבי ביטל גזירה של דניאל על סמך בדיקה של המציאות בימיו, ומניין לו שגם בדורות קודמים הגזירה לא היתה מקובלת על רוב הציבור כמו שאתה מקשה עלי? צ"ע.

בכל מקרה, אם תהיה ישר עם עצמך תבין שהסיבה שאף אחד כיום לא מעלה בדעתו בכלל להזכיר את העניין הזה של לא לשמוע מוזיקה כל השנה כי ברור לו שזאת "מלחמה אבודה", וזה בדיוק במילים אחרות גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה.

ב. נו באמת. על כל נקודה בלוח השנה שתצביע עליה, אני בטוח שאפשר למצוא צרות שארעו לעם ישראל שאפשר לומר עליהן שבגללן "חסרה לנו המון תורה". חורבן בית המקדש הוא האסון הראשון במעלה, שממנו נגזרו יתר הצרות, ובכל זאת גם עליו חז"ל הסתפקו ב- 3 שבועות!

ג. נתחיל בזה שלא מדובר בחכמים שחיו בזמן מות ר"ע כמו שאתה חושב אלא מאות רבות של שנים אחר כך. זה מנהג מאוחר ומוגזם.

- היא החזיקה עד ימי רבי. זה הגיון פשוט.

טעות לומר ש'אף אחד לא מעלה בדעתו להזכיר איסור שמיעת מוזיקה',

כאשר רבים מפוסקי דורנו אכן דנו בשאלה,

האם וכיצד מותר לשמוע מוזיקה (הרב עובדיה, הרב וואזנר ועוד)

(ולגבי עצם המושג 'מלחמה אבודה' - כדי שלא לקטרג על ישראל חלילה,

לא נדון כאן בדברים שהציבור מזלזלים בהם ויכולים להיכנס לקטגוריה הזו. 

אתה בטוח שאת כולם צריך לבטל?).

ב. בשאלה הזו כבר דנו חז"ל במסכת ר"ה יח: ואכמ"ל.

ג. עוד לא הבנתי למה תקנת ימי בין המצרים

נראית בעיניך חמורה יותר מתקנת ימי הספירה?

הרי לא חז"ל תיקנו את אבלות בין המצרים, ואין לה מקור בתלמוד.

מקורה הוא בערך אותו מקור של אבלות ימי הספירה...*

למה אתה מנסה להכניס בכוח חילוק ביניהם?

ועל סמך מה אתה קובע שלציבור יותר קל בבין המצרים מאשר בימי הספירה?

* כמובן, לא שמיעת מוזיקה שנאסרה בתלמוד לחלוטין,

אלא שאר מנהגי האבלות.

ולגבי התגובה הזאת,

אדייק: גם את ימי בין המצרים לא תיקנו החכמים שחיו באותה התקופה,

אלא הם גזרו גזרות זכר לחורבן כפי שמבואר בגמרא שציינתי.

אלא שכאשר ייבנה בית המקדש, והחורבן, הפירוד בין עם ישראל, ייגמרו - ממילא לא יהיה צורך ב"הנצחת" הפירוד בימי רבי עקיבא. ניסיון בר כוכבא היה ניסיון משיח שכשל. אומנם בר כוכבא לא היה חלילה שבתאי צבי שהיה משיח שקר - אבל עדיין, ניסיון שכשל, וסיכויים רבים שבאמת, בגלל הפירוד בעם, אפילו בתוך תלמידי החכמים עצמם - כמו במקרה תלמידי רבי עקיבא.

אני אישית מאמין שכאשר משיח יגיע, עם ישראל יתאחד שוב, והמחלוקות בסוף יגוועו כאשר מלכות יהודה תחזור בכל הודה ותפארתה, כמו שלא הייתה מאז ימי שלמה המלך - שהייתה מלכות כל ישראל - ואז, לא יהיה צורך עוד להתאבל על דברים שכאלו, כמו שלא יהיה צורך עוד בצומות החורבן.

לגבי גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה - תשובה שלא בטוח שהיא קיבלה הלכתית בכל מקום, וגם - הציבור קובע לעצמו מה הוא יכול לעמוד בו ומה לא, ואם הציבור יחליט שהוא עומד בזה, אז אחרי שניים-שלושה דורות, הוא יעמוד בזה, או לפחות רובו המכריע. 

אבל גם אם לא - לא יודע מה ההלכות עליהם נסמכו הרבנים, העובדה היא שהיום הם לא מוחים לגבי רוב השנה, ולפחות - רוב הרבנים לא מוחים על כך. את השיקולים שלהם אני משאיר להם, אבל אתה אל תעשה דין לעצמך...תפוס לך רב והלך אחריו בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך, להחמרה ולהקלה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר