נמאס לי שהבית לא מתפקד 100 אחוז.
נמאס לי שהילדים שלי מסכנים כי אמא חסרת סבלנות.
נמאס לי שבעלי כתובת לעצבים ומצבי רוח וחוסר כוח שיש לי
נמאס לי להיות כלכך כבדה, חלשה וכואבת.
מתי כבר יגמר ההריון הזה?????????????????
מתי אני יחזור להיות קלילה, שמחה, סבלנית ומתקתקת??????????
מתי אני יפסיק להיות עייפה כל כך, חלשה כל כך, סוג של נכה
????????????
אני יודעת מה זה הריון (רביעי) ואף פעם לא הייתי ככה..
אבל עכשיו פתאום הכל כל כך כואב לי ואני לא מצליחה לישון בשום תנוחה שהיא ודווקא עכשיו, הילדים כל כך במצב רוח של דווקא
ובדיוק בעלי בתקופת חפיפה בעבודה אז הוא לא בבית כדי לעזור..ומצד שני, יש לי אחריות לגבי הצרכים שלו (אוכל, כביסות, הכלה וכו)
אל תציעו לי להביא עזרה כי אנחנו בשכונה צעירה שאין בה ילדות שיכולות לעזור או לשמור..
ייסורי המצפון גורמים לי להרגיש כל כך רע עם עצמי..
ואני תוהה אם אני לא חוטאת למטרה בהריון הזה.
האם התפקיד שלי הוא לא להתמקד בקיים? (ילדים, בית, בעל)
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)


