פפ

מומחית.. מומחית

חחח היה מעניין לראות תפרצוף שלו אז...

אני אומר ביי אני כבר עייף שיהיה לך לילה טוב. ואז אני צריך לרדת למקלט להיות בכוננות ספיגה .

או שמשעמם לצד השני..

ובמיוחד אם אחד הצדדים באמצע לשתף בחוויה או משהו.

אני לא בעד רמיזות, אך בהחלט בעד עדינות ונעימות..

משהו בסגנון: "תקשיב/י, אני מה זה גמור/ה מעייפות.. סליחה. בוא/י נדבר מחר בלנ"ד. סבבה?"

(מה 'כפת לי שזו לא שפה תקנית..)

כך הצד השני לא חושש שמא כבר נמאס לו/ לה לדבר איתי

(ומבין שוואלה- 3:00 בלילה זו בהחלט שעה מאוחרת/ מוקדמת בבוקר.. ).

"וואו, ראית מה השעה? נראה לי הגיע הזמן להפרד אם אנחנו רוצים להיות עירניים מחר"

או "היה ממש כיף\נחמד לדבר, אבל אני כבר גמור מעייפות, אז נסיים?" (תלוי בשלב של הקשר)

ככה זה פחות אישי ויותר מובן ומתקבל

בת דודה שלי/אחותי/... הרבה יותר  ... ממך

טוב, אני לא יכול להפגש החודש, גם לא חודש הבא, עוד חודשיים- גם לא, אז בואי נדבר בינתיים ועוד 3 חודשים ככה נראה אם ומתי נוכל להפגש

כמו  שאנחנו בדר"כ (בעצם כמעט תמיד..) לא מצליחים להבין את הצד שלכן.. אה.. ועוד משו.. אצלינו זה הרבה יותר נפוץ- הרבה שיחות שלי עם חברים שמתייעצים מסתכם ב : "איי בנות" /אנחה/..

בדיוק לזה התכוונתי..

נועם, ניסחת את זה בצורה מעולה!!

רק אוסיף דבר אחד -

אתה לא יכול להגיד "ככה אני רגיל.."

ילד קטן רגיל להיות עם טיטול - בסופו של דבר הוא נגמל.. (לא מצאתי דוגמה יותר טובה..)

כנ"ל במקרה הזה, צריך לעבוד על דברים כאלה!!

וממש לא מתאים לי להגיד למדוייט שלא יגיד "אני הולך ל*****, נדבר עוד מעט" (לא יודעת מה איתך, אבל לי יש טקט..)

אז כן, זה-לא-נורמאלי-להגיד-את-זה-!!-קצת-טקט-!!

הוא לא צריך ללכת ל***

(מצחיק הצינזורים כאן )

חוץ מזה שזה לא פיר, כי לבנות מותר לדבר גם כשהם שם, ורק לבנים אסור לדבר שם

מסכימה לגמרי!!!

קצת! לדעתי זה סימן טוב, מה רע בלזרום ולהבין שמהצד השני יש בנאדם עם חיים?

זה פשוט הגיון בריא, קצת לחשוב לא יזיק..

וכן, יש הבדל בין שיחה עם חברה (כשאני מדברת עם חברה, אני אגיד דברים שעם מדוייט לא..כמו שדברנו^^^)

ועם מדוייט אני אחשוב יותר לפני שאגיד משהו חסר טקט כגון זה..

אז רק תקח את זה לתשומת לבך, וכדאי (מ-א-ו-ד) שתפסיק עם זה.. (אם הספקת כבר להגיד את זה למדוייטת..)

חשבנו שאת לא רוצה שנשתף אותך גם בזה שאנחנו הולכים כרגע לתפילת מנחה.

אם היית מדגישה אולי את צמד המילים "כל דבר!!",

אז זה היה יותר פשוט להבנה.

ואת צודקת לחלוטין, יש דברים שלא אומרים.

וזה מן הסתם קשור בעיקר לחינוך מהבית.

נראה לי שרוב הגברים לא יפרטו לך דברים כאלה.

וזה לא אמור להיות קשור לזה שהראש שלנו עובד אחרת, זה נימוס די בסיסי.

קוצי'נית! בלי רמזים תמוהים

ומוכרח לומר שזה ממש צורם לאוזן.

כשאתן נותנות לנו טיפים,

אל תתנו לנו אותו ברמזים.

עייני בשרשור שהתפתח לעיל,

אם הייתן נותנות את הטיפ נורמלי,

כל החוסר הבנה היה נפתר,

ולא הייתן מתוסכלות מאיתנו.

מה נסגר עם הדיונים האלה פה? 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳