מישהו בחר לקום.

זאת "בעיה" שלו, אני לא רואה טעם להכנס לשיקולים של אחרים.

אל תרגישי רע. את יש לך את האמונה שלך ובחרת לשבת שצד כשיש עוד תיקים ביניכם ולא דווקא צמוד אליו - והוא עם האמונה שלו בחר שזה לא מספיק לו והוא רוצה לקום ולעמוד - זה בחירה שלו ושלו בלבד...אל תתעצבי מזה...

אבל הרגישות שלך לזולת זה מדהים!

לבין לקום, לא בפרובוקטיביות, אלא פשוט לקום, כאשר מישהי מתיישבת.

מה ההבדל? לירוק - פעולה אקטיבית נגד אדם אחר. לא צריך לירוק - אבל אם אותו אדם לא יסתכל על הילדה הזאת שעוברת אף אחד לא יוכל להאשים אותו - למה אתה לא מסתכל עליה? כי היא לא צנועה בעינייך? חצוף, זה לא דרך ארץ... - זכותו לא להסתכל...

ומוכר בחנות - בוחר להיות מוכר על כל המשתמע מכך. ברור שהוא יודע שהוא צריך לשרת גם בנות וברור שהוא יודע שהכלל מספר אחד לנותן שירות זה להיות אדיב. ככה שאם בחר לעשות אחרת - זה הוא שבמודע בחר לעשות טעות, ואכן הקושי הוא עליו...

אבל אדם שיושב בתחנת אוטובוס, ומגיעה בחורה ומתיישבת בספסל, ולו, לפי אמונתו, זה לא מתאים - אין בעייה שבנימוס יקום, ויעמוד ליד או בצד - אף אחד לא הכריח אותו לעמוד, אבל גם אף אחד לא יכול להכריח אותו לשבת.

בהנחה שלא ידעתי מראש שיהיה בו שירת נשים/חייבו אותי להיכנס בהתחלה.

את מייחסת את זה לאובייקט נשי, ייתכן שהוא הולך על פי דעה מחמירה בהלכה. אי אפשר סתם ככה לזלזל בדעות של אנשים - שזה מה שאת עושה כעת - ובה בעת לצפות שכולם יתחשבו בך.

זה לא שהוא העיף אותך מהמקום וזה לא שהוא אמר לך בפרצוף שאת ערומה או שאת מטרידה או אפילו שסתם הוא לא רוצה לשבת לידך - הוא פשוט קם. את יכולה לראות את זה כהטרדה או כדבר מגעיל, ואת יכולה לבחור לראות את זה כאדם שמקפיד הקפדה מיוחדת בהלכה שאת לא מקפידה אותה, או שאת לא מגיעה לרמת החמרה כזאת.

את רוצה להגיד שזאת לא הלכה בכלל, ואין שום חומרה כזאת בפוסקי זמננו או בכלל? האם את פוסקת הלכה?

ועם כל הכבוד למה שנחשב מנומס בשאר העולם - זה לא אומר כלום לגבי עם ישראל, עם סגולה. בשאר העולם מנומס ללחוץ יד כשנפגשים - זה אומר שאני אלחץ יד עכשיו לכל אישה שאנחנו נפגשים? 

את לא מסיבה לו אי נוחות בקיומך, חלילה - אלא שבסיטואציה שנוצרה, כשמתיישבת קרוב אליו בת, כן, זה לא נעים לו.

למה לך מותר שיהיה כל הזמן נעים ואסור  "לגרום לך אי נעימות" - ואילו לו כן מותר "לגרום אי נעימות"?

ואולי את זאת שלא תתיישבי מראש כדי לא לגרום לו אי נעימות? חשבת על זה?

אז זהו - אם את בוחרת לשבת על כל המשמעויות של כך, הוא יכול לבחור לקום על כל המשמעויות של כך, ולצאת נגד זה יהיה מעשה קצת לא הכי צודק והוגן...

של שירת נשים.

ההבדל הוא שהאירועים האלו של צה"ל עם שירת נישם ידועים כרגישים, והכפייה שם ברורה (ואת דעתי אני שומרת

כעת לעצמי) שהן (או יותר נכון- מארגני האירוע) עושות משהו במוצהר שלא לרוח החייל הדוס (ראה: שירת נשים) בעוד שנעם, או כל יצור ממין נקבה שנתקל בתופעה המובאת בשירשור, כולה מהלך. מתישב. חי נושם (שלא נדע מצרות!)

אין בעיה, אז הוא הולך לפי "דעה מחמירה בהלכה". סיים סיים. אז הוא בבוחר ללכת בדרך חיים (כמו שאמרו כאן, זו לא אמונה, זו תרבות) שמתיחסת לאשה כאל אובייקט מיני-נשי שמסוכן לו ולנפשו המיוסרת. ויש להתרחק ולהשמר. אפילו ממרחק מטר על ספסל, עם מחיצה.

חולני משהו. ופוגע ומבזה, כשאתה בצד השני.

ושה' ישמרנו מה"הקפדות" האל.

ואל תגיד לי שזה "נימוסים" של עם ישראל הסגוליים.

יש יותר הלכות (הילכות דרך ארץ כוונתי) מאשר הוראות כיצד לברוח מנשים כמו מאש. וזה קודם כל. דרך ארץ קדמה לתורה, מה שנקרא.

ולטעון שזה "גויי" לנהוג כך, זה פשוט נסיון לטאטא את הכיעור הזה תחת שקר.

לעמ"י יש הוראה להיות צנועים וקדושים. זאת לא קדושה.

אני גורמת לו אי נעימות??

אוי! אני מצטערת כל כך.

סליחה שהתישבתי "לידו" (או מלפניו, כשמדובר בקו 2 של בני ברק, או 402 בני ברק-ירושלים) או שהעזתי לבוא לקראתו על המדרכה, או לקנות אצלו בחנות.

למה שלא נבנה "עיר של תורה" נוסח מאה שערים/שכונת ויזניץ' בבני ברק וזהו  (המכיר יבין)

[אני מתה לאיזה דיבור עם ההוא למעלה, לשמוע את דעתו על ההתנהגות הזאת שמתרחשת בעולמו, בין מין אחד למשנהו. איזה "נחת רוח" זה עושה לו]

[אה, אין צורך. יש שביררו ואמרו כבר שזה "רצונו"...]

את בעצמך חשה שהוא גורם לך אי נעימות - למה לו אסור להרגיש אי נעימות מכך שמישהי יושבת לידו? אם הוא חש את אי הנעימות הזאת - מי את שתגידי לו לא ללכת משם? האם הוא עושה לך בזה משהו? הוא אומר לך משהו? הוא מקים אותך מהמושב?

את חושבת שזה הסתכלות על האישה כאובייקט מיני - אם ככה תסבירי לי את כל הדיוקים בהלכה עד איפה מותר לגלות ומאיפה כבר לא, באיזה אורך צריכה להיות שמלה, מתי מותר לבעל לגעת באישתו, על מה מותר להסתכל ועל מה לא (ההלכה אומרת שאפילו להסתכל על בגדים של אישה שאתה מכיר שתלויים בכביסה - זה אסור) - את טוענת בזה בעצם שכל התורה, כל המפרשים, כל גדולי הרבנים - החל מאביי ורבא, עבור ברמב"ם ובבעל הטורים, וכלה ברבי יוסף קארו וברב מרדכי אליהו - כל אלו, ראו באישה אובייקט מיני בלבד? הרי גם הם לא התירו ללחוץ יד, לא התירו לשמוע שירת נשים, וכו' וכו' - ההלכה מלאה בזה, אפילו לפני הקפדות מסוימות של חוגים חרדיים מסוימים...

זה קצת...יומרני להגיד דבר כזה...להגיד שאת יודעת יותר טוב מכולם.

את ביררת את ההלכה? את יודעת מהן הקפדות נורמליות ומה לא? שאלת פעם רב בנושא הזה? שאלת פעם רב האם ישנם חוגים רדיים שמקפידים יותר והאם זה נראה לו סביר ובגבולות ההלכה?

תועות יוצאות דופן לגמרי - גם חרדים יצאו נגדם, ברבם - כמו למשל תופעת נשות השאלים (אמא טאליבן) - שגם דעת רוב הרבנים החרדים לא נוחה מזה.

אבל כאן, מי אמר לך שרבו לא מורה לו להימנע מלשבת במושב אחד עם אישה?

למה את כופה את אורח החיים שלך על כולם - מעניין אותי לדעת?

את יושבת ליד גברים, או עם מחיצה ליד גברים - על הכיאפק, סבבה, תעשי מה שבא לך - אבל בשם זה לכפות גם את החרדי לשבת לידך כי אחרת "הוא פוגע בך וזה לא קדוש"? זה לא קצת...חצוף, נקרא לזה? ז-ה דרך ארץ?

הוא לא ביקש ממך כלום, ואם תנסי להיות קצת יותר עם עין טובה, הרי שבמילא לא תראי בזה זילזול ופגיעה בך, אלא שאותו אדם, חשוב לו מאוד דבר מסוים, והוא בוחר לשמור עליו בדרך של-א תפגע בך במישרין. הוא היה יכול להתחיל לצעוק עליך שתלכי, הוא היה יכול לקום תוך שהוא מסנן משהו עלייך, וכו' וכו' - והוא בחר להיות נורמאלי, לשמור על דרכו ובה בעת לא לפגוע בצד השני, ופשוט קם. 

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, דינה - אפילו לא בשם הקדושה/לא קדושה שאת מדברת עליה... מצטער...

זוהי דעתי האישית.

שנוכחות אישה ברדיוס של איש, גם אם לא קרובה, גורמת לו אי נוחות. זה לא נראה לי בריא.

אבל פסדר. אני לא אפסכלג את המין הגברי, הדתי.

>> רק עכשיו ראיתי שלא כתבתי מדויק, מה שגרם לאי הבנה, לכן אני אתקן את עצמי:

אני לא אתישב מלכתחילה ליד גבר חרדי. התכוונתי לסוגריים: לפניו, למשל. בקוים החרדים, שמתי לב, קבוע הגבר שמלפניו אני מתישבת קם (ויש המגדילים לעשות, ומבקשים ממני לקום. $@#%@$ או, נשים שמעירות לי שזה לא בסדר.)

בכל אופן, הדיון פה לא נסוב על ישיבה בסמיכות לאשה באותו ספסל.

לא הבנתי מאיפה הגעת, ולמה הזכרת, את כל פסקתך השניה. אני לא בענין בכלל של לדון בזה, וזה לא קשור לדיוננו.

וכן, אני מכירה את ההלכות.

אני לא כופה את דרך החיים שלי על אף אחד, ואני לא עושה בדווקא לאף אחד (כמו שציינתי למעלה)

מה שכן, אני לא מוכנה שיתיחסו אלי כאל נושאת נגיף מסוכן, או כאל אשה מוחפצת- וזאת ההתיחסות שמובאת כאן. אשה, שיש לברוח ממחיצתה (גם אם היא לא אינטימית בעליל.) ולא כאל אדם,

בנחת.

וזאת הבעיה לדעתי. שמרוב ה"הקפדות וההחמרות" האלו, יש גברים שרואים "נ ש י ם" ולא אנשים.

אני לא הולכת לומר לו תודה על מה שהוא היה יכול לומר לי/לעשות לי, ולא עשה.

לא מגיע לבנאדם כפיים על שהוא מתנהג יפה (אא"כ הוא מתחת לגיל 5).

וגם על ההתנהגות שהוא כבר עושה (בסיפור הנ"ל) לא מגיע לו כפיים. עם או בלי עין טובה.

ועל איזה עוגה אתה מדבר למען ה'?

שזה עוד עלול להגיע לדברים חמורים יותר. אבולוציה תרבותית שקל לצפות (ואפשר בהחלט להרחיב). גם דברים שכרגע נראים מזעזעים - ובעוד כך וכך זמן ייראו "תנאי בסיסי לכבוד"...

ואנשים עלולים להתגמש גם אז מאותם טיעונים.

אני מקווה שזה לא יגיע לשם.)

את יכולה להסתכל על המקרה הזה כאל השפלה של המין הנשי,

ואת יכולה לחשוב שאותו בחור קיבל על עצמו לשמור מרחק מנשים, כי הוא חושב שזה מה שיחזק אותו בצניעות

וזה בשביל לחזק את העולם הרוחני שלו.

את יכולה להיעלב ולהגיד שההתחזקות שלו לא צריכה לבוא על חשבון היחס האנושי הבסיסי כלפי הנשים.

אבל נראה לי שאת העלבונות כדאי לשמור לעניינים אחרים ולהבין שזה ממש לא מגיע ממקום של ניסיון לפגוע או להשפיל.

מה שלעניות דעתי נכון לעשות, כשאפשר, זה לקום בצורה לא פתאומית, כאילו זה בדרך אגב, כי אתה לא יודע עד כמה תפגע במי שהתיישבה.

כל טוב!

אני מוצאת שלהיכנס למערכת השיקולים שלו -- רק יוסיף כאב ראש.

הוא קם כשהוא ראה שהיא ישבה באותו ספסל;

*את* רואה בזה אקט מפלה/מבזה/משפיל ואילו *הוא* רואה בזה קיום של ההלכה (ולא אכנס עכשיו לסייגים של ההלכה או הלכה-כן-או-לא).

לדעתי, הכי טוב יהיה להסתכל בעין טובה ולצאת מנקודת הנחה שהוא לא מתכוון לפגוע, אלא לקיים את מה שרבותיו הורו לו.

אם היא הייתה צריכה לקום?

לענ"ד, חד משמעית, לא.

אני לא מנהלת את החיים שלי ע"ס בחירות של אחרים.

את המצאת. רק תדאגי להזכיר את זה לעצמך, כי בקצב הזה השמש בצבע ירוק.

את הקודים שלך תשאירי לעצמך.

בעברית

צריך שמשהו יהיה "חפץ" כדי שיהיו כללים איך להתנהג מולו?

בן מתיישב בספסל שיש שם אישה.

הגברת בהריון וריח הבושם של הגבר כרגע גורם לה בחילה נוראית והיא קמה.

הבן צריך להעלב?

{רמז: לא, הבעיה פה היא של השני, היא יש לה בעיה, ופותרת אותה מבלי לערב את האחרים. אם הוא בוחר לקחת את הקימה כפגיעה זה בחירה, טיפשית, שלו}

זה אשכרה פוגע בך.

זה יכול להיות גם כל אחד אחר.

זה כמו שאם יתיישב לידי בן באוטובוס אני אבחר לקום.

ולא,

אני לא חרדייה.

אבל (בלי קשר אלייך) אני מרגישה שנוצרה אוירה כזו שדי מתקיפים את החרדים

ולוידעת, אולי הבעיה בי, אבל זה לא מרגיש לי נכון ונח כל הפילוג הזה (שאני יודעת שהוא קיים)

ואני מרגישה צורך לומר,

יחד (ולמרות) עם כל הפערים ההשקפתיים

ויחד עם כל חילוקי הדעות

אני אוהבת את החרדים, מעריכה ואפילו מעריצה אותם

(ואני חלילה לא יוצאת אישית נגדך או נגד מישהו אחר מכאן)

|מה הקשר?|

אני מרגישה שנוצרה אוירה כזו שדי מתקיפים את החרדים

אנחנו (הדת"לים) (רובנו לפחות) מסתדרים טוב יותר עם החילונים מאשר עם החרדים..

ויש לזה הרבה סיבות (גם מצד הנכונות שלנו וגם מצד הנכונות שלהם)

(אני חושבת שהיה על זה שרשור פעם אאל"ט)

מי זה ה"אנחנו" האלו? י'ענו הדוברת וכאלה?

סתם..

תראי לי איזו הידברות יש לציבור הדת"לי עם החרדים?

יש כ"כ הרבה ארגוני חזרה בתשובה, גרעינים תורניים

אבל נתק מוחלט (אני מקצינה) מהחרדים

(אני חושבת שגם כנ"ל החרדים הידברות/ערכים וכדו')

יש מחלוקות בין החרדים לדת"לים ואני לא רואה שמישו מנסה לגשר או להידבר

הדת"לים: החרדים האלה

החרדים: המסרוחניקים האלה

(אני לא מכלילה, אבל זה הלך הרוח בגדול)

אול יכי אין נפקא מינא ל"קרב" את החרדים לא-לוהים? הם כבר קרובים, לא? 

את צודקת.  אבל למה זה קשור לכך ש"אנחנו" יותר קרובים לחילונים? קיים פער. דברים שחרדי חושב שהם חשובים וברומו של עולם- הדתי לאומי מבטל. החרדי נפגע ויוצר חומה כדי שח"ו זה לא יכנס אליו. הדת"ל חש מושפל ו"מחזיר" מנה אחת אפיים (או שדן לכף זכות ותוקע ראשו בחול) 

זה ממש נשמע בנאלי, אבל ככה זה בערך נשמע/נראה/מרגיש.

למה זה קשור למי אנחנו יותר קרובים? הדת"ל ככלל לא בונים חומות ולא סוגרים עצמם בתוך מן "גטו", אז הם פתוחים לאיבה מחד, ול"חול" מאידך. אני לא רואה את זה "יותר קרובים". הדת"ל יודע טוב טוב להיות במחלוקת ולהתעצבן כשהשמאלני/אנטי דתי/לא משנה מה בונים חומה ו"סוגרים" את הדת"ל מכל אפשרות של "איש לגיטימי"

אבל אם נחבר את זה להידברות בתכלס,

ההידברות עם החילונים עולה על ההידברות עם החרדים..

כי אנשים כנראה לא ככ רואים מטרה בהידברות עם חרדים.

(אני חייבת לאמר שלא כולם ככה. אני עובדת לפעמים עם עמותה כלשהו של זהות יהודית , אנשים פשוטים ומאמינים ולא מקוטלגים כאן או אחרת. את היית אומרת שהם "דת"ל". בכל אופן שם אני לא רואה העדפה בהידברות עם מגזר כזה או אחר.*)

*מה שאני עושה שם זה פרוייקט החברותות. חברותא של מאמינה עם חילונית והמאמינה היא לאו דווקא ממגזר מסוים. אין שם שום העדפה, ולו הקטנה ביותר, וזה די אווטינג מה שעשיתי עכשיו אז להעריך

ומשפחתי המורחבת בתוכם,

מסתדרים עם חרדים טוב יותר מאשר עם חילונים

(לא שיש בעיה עם חילונים, פשוט העולם שלנו הרבה יותר קרוב לחרדים, כי בסופו של דבר כולנו רוצים לעשות את רצון ה' ולכן יש יותר תקשורת ונושאי שיחה. אותי למשל לא מעניין הרבה נושאים שיעניינו חברה חילונית- ספורט, אופנה, פוליטיקה, תוכניות טלויזיה וכו'. ואני בכוונה מדברת על חברה חילונית, כי כשמדברים עם אדם בודד אפשר להסתדר עם כל אחד שהאופי מסתדר עם שלך)

ולכן לא כתבתי כולם, כי בכל כלל יש יוצא מן הכלל

דווקא מרגיש ממש בנוח בבתי כנסת\מדרש חרדים

ותמיד יש עוד הרבה דתיים לאומיים יחד איתו

שלא לדבר על זה שיש להורים שלי הרבה חברים חרדים, שיש להם הרבה נושאי שיחה משותפים

ושוב, זה ממש לא רק ההורים שלי, כי אני מכירה עוד הרבה אנשים באותו מצב

(מי שנגד חרדים בציבור התורני זה בד"כ אנשים עם השקפת עולם מוצקה ונוקשה שלא מוכנים לשמוע על דעות אחרות, ולא מדובר על לקבל אלא לשמוע, לכן הם מסתדרים רק עם חילונים כי פה זה לא לשמוע שיש דעה אחרת, אלא להשפיע, וזה מצב אחר. כל אחד מעדיף להשפיע. ככה לפחות אני רואה את זה)

כן ירבו

|מוציא לשון|

תעזור לה להחליט, יהיה לה קשה מן הסתם

ינשוף כיוון לדעת

אני מבינה אותך לגמרי,

ואני בטוחה שהוא לא נפתח מהמניע הזה

פשוט היה לי קצת קשה עם המילה "חרדי" אחרי כל השרשורים שיצאו כאן נגדם

מחילה שכתבתי את זה דווקא בשרשור שלך..

ואולי כדאי שתפתחי שוב איזשהו שרשור כמו הקישור שהתנערי הביאה

(אני חושבת שזה ישפר את ההרגשה)

התלבטתי איך להגיב על זה.

חבל לתת יד וכתף בשינאת חינם הזאת, זה לא מקרב את הגאולה השלימה ובניין המקדש.

מזכירה שפעם ניפתח פה שרשור יפה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t598582#6644346

נועם, במקרה את פתחת אותו

הגעתי לתחנת אוטובוס וכבר ישב שם בחור חרדי.

נשארתי לעמוד כי האוטובוס בדיוק היה צריך להגיע.

הבחור: "מה, את לא יושבת בגללי? אני יכול לקום".

אני מנסה להסביר לו שזה לא בגללו.

הוא בשלו. נעמד ואומר לי: "שבי, נו!".

|אם הוא היה מכיר אותי...|

הבחור הזה שמוטיבציה מספרת לך עליו, הוא חמוד, אבל על החרדי שכתבת למעלה - עליו לא אמרת מילים כאלו...אף שלמעשה מה שקרה ברמת הרעיון זה אותו דבר - אותו בחור חרדי אצל מוטיבציה קם ברעיון כדי שמוטיבציה תשב, כי הוא חשב שהיא לא יושבת בגללו - ואותו בחור חרדי אצלך, התיישבת, והוא קם...

אומנם כל אחד בא מכיוון שונה - אבל התוצאה הסופית היא אותו דבר... אצל הבחור החרדי של מוטיבציה ציינת שהוא חמוד - בטח, הרי הוא חושב על הבת ודואג לה וחושב שבגללו היא לא יושבת... אבל אצל הבחור החרדי מההודעה הפותחת, עליו את חושבת שהוא מעצבן - אוף, רק אני מתיישבת והוא קם?

תחשבי רגע על מצב שהיית נשארת לעמוד והוא היה שואל אותך "מה, את עומדת כי אני יושב? שבי, אני אקום..." - אז פתאום הוא היה הופך לחמוד?

האם כל העניין כאן זה רק מי ש"גורם" לבחורה להרגיש טוב? 

עין טובה, זה מה שאני חושב...

נסי לתת קצת פרטים מזהים, אני בטוח שחברינו החרדים כאן יוכלו לעזור לך...

אולי קם בלי קשר?

אולי בלי קשר לדת הוא רצה ספסל ריק?

אולי עם קשר לדת, וזו באמת זכותו וזה לא אמור להזיז לך במטר?

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.