אבל אני לא חושב שבגלל זה צריך לעכב את תחילת הקשר.

גנטיות,

זאת שאלה של התאמה ולא עדה נגועה יותר או פחות..

*טעות נפוצה שחוזרת על עצמה ונובעת מחוסר הכרות עם התחום..

אצל אשכנזים.  ולכן למי שלא אשכנזי עדיף לעשות את הבדיקות הגנטיות ולא דור ישרים. (באופן כללי לדעתי עדיף את הבדיקות של קופת חולים...)

כן

בעיקר בציבור החרדי..

ואם לדייק - בציבור החרדי האשכנזי

בציבור אחר, אפשר לעשות לאחר מס' פגישות..משהו כמו 4-5

(שזה למעשה בדיוק השאלה לעיל)

סתם לפתח ציפיות ורגשות, ואז להפסיק את הקשר על משהו שיכולנו לבדוק כבר בהתחלה.

לא חבל?

נ.ב.

למרות שאני חושב שאין כ"כ סיבה לבדוק,

אם מישהי תבקש ממני לבדוק לפני שמתחיל קשר רציני אעשה זאת בשמחה.

כי בדור ישרים לא אומרים לך סיכויים, אומרים לך פשוט כן/לא וזהו!

אצלם סיכון מתחת ל25% לא אומרים לך כלום, ואתה לא יודע שיש סיכון בכלל.

וסיכון שמעל 25% אומרים לכם שאתם לא מתאימים וחסל!

אין שם משחקים כי זה נהלים של חרדים, כי זה עלול לפגוע להם בשידוכים.

כשמדובר במחלות גנטיות רציסיביות אוטוזומליות (ובזה מדובר), הסיכוי להוליד ילד חולה להורים בריאים יכול להיות או בדיוק 0% או בדיוק 25%, לא פחות ולא יותר. לפי זה הם אומרים "כן" או "לא". זה הבסיס של הגנטיקה הקלאסית.

תבקש ממך לבדוק אחרי כמה פגישות- זה מה שיצור את הציפיות והרגשות.

עדיף כמה שיותר מוקדם.

אם כבר שניהם עשו דור ישרים זה רק להרים טלפון.

אני מנסה להבין במה אתה בוטח ובמה אתה לא מאמין.

אתה לא מאמין בבדיקות דם?

אתה לא מאמין שאפשר למנוע מחלות?

אתה לא מאמין שהקב"ה נתן לך כוח לבחור בטוב? 

למה אתה מתפלל בכלל? או שאתה אומר רק ברכות שבח והודאה? לא מבקש כלום מה'? לא מתפלל לרפואת אנשים? לפרנסה? לזיווג?

ורגע, אתה יוצא לדייטים? למה? אתה לא בוטח בה' שאם אתה צריך להתחתן אז היא תנחת לך מהשמיים ישר על הסטנדר? 

עשיתי בדיקות גנטיות (ואגב, עדיף דרך קופ"ח ולא דרך דור ישרים) מאותה סיבה שאני הולכת לעבודה ומאותה סיבה שאני הולכת לרופא ומאותה סיבה שאני לא קופצת מהגג.

אני מאמינה בכוח של יהודי לשנות את המציאות. אני מאמינה בכוח של הבחירה החופשית.

למוסלמים יש מוכתב- הכל מלמעלה ומה שלא תעשה לא משנה, מה שהוחלט יקרה בכל מקרה. 

אז כשמישהו דרס אדם אחר, אין לו מצפון- כי זה מוכתב. והוא לא יבדוק מה הוא לא היה בסדר

ואין טעם לעשות בדיקות- כי זה מוכתב אם תהיה חולה או לא.

ולא אכפת להם לעשות מה שהם רוצים ולפגוע באחרים- כי "אם זה לא היה מוכתב, זה לא היה קורה"

לנו אין דבר כזה. לנו יש "ובחרת בחיים".

הסבירות שמחר תהיי חולה במחלה קשה,

היא גבוהה למעלה מפי עשר (אולי אפי' למעלה מפי מאה) מהסבירות שיוולד לך ילד שיאובחן באחת המחלות שדור ישרים בודקים.

אז א"כ, למה שלא תלכי היום לרופא?

מכיוון שדור ישרים בודקים רק חלק מהמחלות, וגם לא כולם מתאימות לציבור שלנו,

וגם יש מחלות שקיימות בציבור שלנו, שאינן נבדקות,

וגם מכיוון שיש כ"כ הרבה אפשרויות גנטיות, אז עדיף כבר לסמוך על ה'.

אבל כמו שכתבתי לעיל, הגישה שלי שאני לא יוזם בדיקה, אבל אם היא תבקש (עד פגישה שלישית) אסכים בשמחה.

זה כמו שאתה ישן בשטח, ונכנס בלילה לשק"ש שהיה פתוח הרבה זמן בשטח, או נועל נעליים בבוקר מבלי לבדוק לפני כן אם יש שם עקרב או נחש. נכון שהסיכוי תכל'ס לא ממש פיפטי-פיפטי, אבל הוא קיים. על זה נאמר בגמרא "היכא דשכיח היזקא שני", ומחלות גנטיות הם דבר לא נדיר כלכך לצערנו. בפרט אחרי השואה, שהאוכלוסיה היהודית-אשכנזית התמעטה מאוד, ונוצרה תופעה המכונה בגנטיקה "צוואר בקבוק" שמגדילה את השכיחות באוכלוסיה לתכונות\מחלות שבעבר היו יותר נדירות.

מדור ישרים שמעתי שבארה"ב, איפה שהתחילו את הבדיקות הללו, כעבור כמה שנים פשוט נסגרו מחלקות שלמות בבתי חולים בזכותן.

ובכלל, הכלל בהלכה הוא שבכל ספק שיש במציאות, שואלים את המומחה. והמומחים (רופאים וגנטיקאים) - כולם - ממליצים בכל לב על הבדיקות הללו, עד כדי שקופות החולים (והמדינה) מסבסדות אותן. זה פשוט משתלם להן כלכלית, משום שזה חוסך אחר-כך את הטיפול היקר בילדים החולים.

אני חושב שמי שקופץ לבריכה בלי לבדוק מה עומק המים למטה - דמו בראשו, ואם יצא שהוליד ילד חולה שימות בייסורים קשים - משמיים יתבע על כך, מפני שהיה בידו למנוע זאת.

אתה יכול לרכוש כרטיס הגרלה לגיהנום בתמורה לחיסכון של 200-300 ש"ח (ההשתתפות העצמית), אבל ביטחון בה' זה לא.

הסיכוי הוא פחות מאחד לאלף, זה ממש לא נקרא שכיח.

ודור ישרים, ברור שיספרו לך ניסים ונפלאות, כדי שתבוא לעשות בדיקה אצלם.

על המושג פירסום, שמעת?  בא נבדוק את הנתונים שדור ישרים בעצמם מביאים (ואפילו נניח שהם אמינים).

במשך 25 שנה, הם פסלו כ-1200 בדיקות התאמה (נתעלם כרגע משני הנתונים הבאים כדי להשיג את התוצאה המקסימלית הכי פסימית:

א. רובם עשו את הבדיקה לפני שהם החליטו להתחתן, וחלקם וודאי לא היו מתחתנים ללא קשר לבדיקה. ב. רוב הבדיקות שנפסלות, הן כפולות.).

אז מחישוב פשוט, הסיכוי של זוג שנפסל ללדת תינוק בעל מום - 25%, למשפחה ממוצעת יש שישה ילדים.

אז למעשה הם חסכו (אולי) כ-450 לידות של בעלי מומים בסה"כ במשך 25 שנים.

מצטער לומר לך, אבל על סכום כזה לא נסגרת אפילו מחלקה קטנה בבי"ח קטן.

וזה עוד לפי התחשיב הכי פסימי שיש! (מתוך נק' הנחה שכל אלה שנבדקו היו מתחתנים, ושלא נעשו בדיקות כפולות)

ואם נפעל מתוך התחשיב המציאותי (דהיינו שפחות מ50% מהשידוכין מצליחים + הורדת הבדיקות הכפולות.),

יצא שהם "חסכו" פחות מ-150 לידות של בעלי מומים מתוך מאות אלפי בדיקות התאמה.

אז אפילו מהנתונים הכי פסימיים שלהם, זה רחוק מאד מלהיות שכיח!

הרופאים דווקא אינם ממליצים על בדיקת דור ישרים,

אם כבר הם ממליצים על הבדיקות של קופ"ח, שהן הרבה יותר מדוייקות.

ודרך אגב, גם הרופאים ממליצים על בדיקות גופניות תקופתיות כלליות,

כדי שאם יש לך סרטן, מחלות-לב וכד', אז שיגלו את זה בשלב כמה שיותר מוקדם.

ואז הסיכוי להתרפא גדל, וגם זה משתלם להם כלכלית.

סרטן זה שכיח? ברור! (כיום זו המחלה שמתים ממנה הכי הרבה אנשים)

מחלות-לב שכיח? כן! (מספר 2 בגורם התמותה, היה מספר 1  עד לפני כמה שנים)

אז אם אתה לא עושה את הבדיקות האלה, אתה רשלן! רשע! תקבל גהינום גם בלי הגרלה! דמך בראשך!

הויכוח הוא בדיקה גנטית לפני החתונה- כן או לא.

אז אני אומרת- חוץ מX שביר- ודאי וודאי.

אם זוג רוצה להתחתן בכ"ז ולמצוא דרכים אחרות (הפריה חוץ גופית או אימוץ) זה מתוך בחירה ולא מתוך התגלגלות אירועים ואחרי שכבר נולד להם ילד פגוע ל"ע.

חוצמזה שזה לא 150 ילדים. לפני דור ישרים היו גם משפחות שהיו להם כמה ילדים פגועים.

ולגבי סגירת המחלקה- זה בגלל היא היתה מיועדת לילדים כאלו, וב"ה היום בקושי שיש. ולצערינו יש עוד כמה שעוצמים עיניים ולא בודקים- ומגיעים לשם ל"ע..

כיום, שיש לנו את האופציה והאפשרות לעשות בדיקות גנטיות- לפני החתונה או אחריה- ברור לי לחלוטין שלכל אחד יש את האחריות, והחובה לעשות את זה.

"לא תעמוד על דם רעך" וק"ו שלא על דם ילדיך.

אם שוטר יראה נהג שיכור ולא יוריד אותו מהכביש, והוא יהרוג מישהו- הוא אחראי לא פחות להרג. ולמעלה יתבעו גם אותו כי היתה לו היכולת למנוע והוא התעלם מזה.

ולגבי בדיקות תקופתיות- אני גם חושבת שחשוב לעשות. ואני משתדלת לעשות כאלו. 

לגבי המחלקות בבי"ח זה מה שהוא כתב (ציטוט):

"מדור ישרים שמעתי שבארה"ב, איפה שהתחילו את הבדיקות הללו,

כעבור כמה שנים פשוט נסגרו מחלקות שלמות בבתי חולים בזכותן."

אז רק הסברתי לו שלוגית זה לא אפשרי,

כי בארה"ב ובישראל יחד, נמנעו כ-150 (450 - לפי התחשיב הפסימי) ילדים בעלי מום במשך 25 שנים.

כלומר, ששה (18 בתחשיב הפסימי) ילדים לשנה, בארה"ב וישראל יחד (מתוך עשרות אלפי בדיקות בשנה).

וזה לא כמות שמצדיקה קיום מחלקה אחת קטנה, ק"ו מחלקות שלמות (ברבים).

חוץ מזה שאין (לפחות בארץ) מחלקות יעודיות למחלות הגנטיות שדור ישרים בודקים.

ואין שום חובה לעשות את הבדיקות האלה, יש אולי המלצה.

וגם אשמח שלא תקחי מצוות קיימות, ותעוותי את ההגדרות שלהן כדי שיתאימו לדעתך.

אפילו זוג שיודע ששניהם נשאים והחליט להביא ילדים לעולם בדרך הטבע, לא עובר על "לא תעמוד על דם רעך".

"הלל אומר...הוא היה אומר:...ודאשתמש בתגא חלף"  (מסכת אבות פרק א' משנה י"ג)

זה כמו שאני אגיד שאסור לסוע ברכב כי יש סיכוי שתהיי מעורבת בתאונת דרכים,

ולכן מי שנוסע ברכב הוא מוחזק כאחד שעובר על "לא תרצח".

בקיצור, נחמד מה שאת אומרת, אולי גם חשוב, אבל אל תגזימי!

לגבי בדיקות תקופתיות, שמן הסתם את לא עושה אותם גם בצורה מקיפה.

בכ"א, אפילו לדעת הרמב"ם שהוא נחשב יחסית מיקל, זה מסובך הלכתית להתיר בדיקות כאלה,

והן יהיו מותרות רק לאנשים בעלי סיכון גבוה, או לאנשים שנצרכים מאד נפשית לבדיקות כאלה.

כי זה דבר שמראה על חוסר ביטחון בה' בצורה די קיצונית, וזה בעייתי.

ע"כ, כדאי להתייעץ עם רב על הדבר הזה.

אם 1200  בדיקות לא מתאימות, ולכל אחד מהזוגות היה בממוצע 6 ילדים, ו25% אחוז מהם היו פגועים, אז זה 1800, לא 450.

.1200*0.25*6=1800

עדיין מדובר על סבירות נמוכה אפילו בחישוב הפסימי.

בפועל מדובר על פחות מ25 ילדים בשנה בישראל וארה"ב ביחד,

כך שזה עדיין מאד רחוק מהתיאור של סגירת מחלקות שלמות.

ותחשוב עוד, שמדובר על 9 מחלות שונות, שלא כולן מטופלות באותה המחלקה.

בכ"א, אני לא מתנגד לבדיקה, אני רק מתנגד לטררם שעושים סביבה.

ואם מישהי תבקש ממני לבדוק, כל עוד לא מדובר על קשר מתקדם, אסכים בשמחה.

הנתונים שאתה מביא ממש עושים "שיווק" טוב לדור ישרים (המרכאות הן כי זה לא בדיוק ביזנס...)

אלף שמונה מאות ילדים?! אתה קולט כמה סבל הם הצליחו למנוע?!

בנוגע לחישובים שלך, במחילה, הם ממש לא נכונים.

ניקח לדוגמא מחלה אחת: טאי זקס. שכיחותה בקרב יהודים-אשכנזים בארה"ב היא אחד ל-27. בחור אשכנזי מבקש להתחתן עם בחורה אשכנזיה. מה הסיכוי שלהם לזכות בהגרלה לגהנום? חשבון פשוט מראה כי הסיכוי הוא 1 ל-729.

מה? זהו? אז מה אנחנו קטנוניים? 1 לאלף, 1 ל-729, בקטנה...

אז לא. זה לא הכל. יש עוד מחלות קשות מאוד שצריך להוסיף לחשבון:

סיסטיק-פיברוזיס, מחלה קשה נוספת השכיחה לא רק אצל אשכנזים, אך היות והתחלנו לעסוק באשכנזים, נמשיך עם עדה זו: 1 ל-29. לפי זה, הסיכוי של זוג אשכנזים להיות נשאים הוא 1 ל-841.

נמשיך...

דיסאוטונומיה משפחתית, מחלה קשה מאוד נוספת. שכיחות בקרב יהודים-אשכנזים: 1 ל-38. סיכוי לזוג נשאים: 1 ל-1444.

תסמונת בלום - מהמחלות הפחות שכיחות שנבדקות ע"י דור ישרים, רק 1 לאלף אצל יהודים אשכנזים, ו-1 ל-98 אלף לידות בישראל, לכן נזניח אותה כרגע.

נימן פיק מסוג A - גם מחלה זו פחות שכיחה - בערך 1 ל-90, ולכן נרשה לעצמנו להזניח אותה.

GSD I - אמנם לא מצאתי מה השכיחות, אבל היות והמחלה היא קלה יחסית, נזניח גם אותה.

קנוואן - שכיחות אצל אשכנזים 1 ל-40. סיכוי לזוג אשכנזים נשאים: 1 ל-1600.

פנקוני אנמיה - שכיחות 1 ל-90, נוכל להזניח.

מוקוליפידוזיס סוג IV - שכיחות 1 ל-95, נוכל להזניח.

(הנתונים מעובדים מוויקיפדיה העברית והאנגלית).

אם נספור רק את ארבעת המחלות הכי שכיחות, יוצא כי הסיכוי לרשת גהנום עבור זוג אשכנזים המזלזלים בבדיקת דור ישרים עומד על כ-1 ל-258.

אני הייתי מעדיף לשלם את ה-300 ש"ח כדי לוותר על ההגרלה הזו...

ב. עובדתית זה לא נכון, כי מתוך מאות אלפי בדיקות התאמה (ככל הידוע לי למעלה ממליון),

    נפסלו רק כ-1200 בדיקות שכמעט כולן היו בדיקות כפולות.

    אז אם נספור את כל ה-9 ביחד, יצא שמדובר על פחות מ1/1000.

אז או שהבדיקות של דור ישרים מאד מאד לא אמינות (סטטיסטית 1/4 במקרה הטוב), או שהנתונים שאתה הבאת רחוקים מהמציאות.

מעבר לזה, מכיוון שמדובר רק על סבירות של 1/258 (בחישוב שלך), אז יכולה להיות בעייה הלכתית לבדוק זאת אפילו לדעות המקלות ועיין בהמשך השרשור למטה.

הטיעונים שלך שגויים הן מבחינה מתמטית והן מהבחינה הגנטית. אני חושש שאתה לא הבנת בכלל איך הגעתי לתוצאות הללו.

אין שום סיבה לחשוב שהבדיקות של דור ישרים הן לא אמינות.

תלמד קצת סטטיסטיקה וגנטיקה, ואז תקרא שוב מה שכתבתי.

(אני למדתי כל אחד מהתחומים האלו שנה שלמה באוניברסיטה, ברמה גבוהה למדי).

פחות מ1 ל1000 - אלא - אם זוג נשאים מתחתן, בוודאות יש להם סיכוי של 1 ל4 שהילד שלהם ימות - ואני מכיר אישית זוג כזה שמתו להם שני ילדים. אז נכון, יש להם עוד כמה מלבד זה - אבל השאלה היא אם זוג נשאים רוצים לקחת את הסיכון המאוד גבוה שכמה ילדים ימותו להם - וזה רק מטאי זקס, ולא מעוד מחלות.

הרי אני לא מבין למה אתה מתנגד כל כך לבדיקות - הרי הבדיקות לא שוללות חתונה ויציאה של זוג לא נשאים, או של זוג שרק אחד נשא - אלא רק במקרה ששני בני הזוג נשאים, הבדיקות של דור ישרים מתריעות והשידוך לא יוצא אל הפועל - ולא משנה כרגע אם זה דור ישרים או קופ"ח.

ואם השידוך לא יצא אל הפועל - הרי שבחישוב פשוט מאוד חסכת כמה מקרי מוות נוספים מיותרים, ואל דאגה - ה' כבר יחתן כל אחד מבני הזוג האלה עם מישהו אחר, בעז"ה.

אז אני באמת לא מבין מ הבעיה שלך עם הבדיקות האלו? איזה חסרון יש בהם? רק יתרון...

בלי שהסתכלת במכלול של השרשור, עיין בכל התגובות שכתבתי בשרשור הזה, ואח"כ תתקוף תגובה ספציפית.

מבחינה הלכתית, אפילו לדעות הקלות, צריך להתחשב בסטטיסטיקה, כי אם אתה בודק כל דבר שיש בו סיכון אפילו בסבירות נמוכה, אתה בעצם מעיד על פגיעה בביטחון שלך בקב"ה.

אז תעיין בכל הפיצולים בשרשור, החל מהתגובה הזאת.

ובייחוד תעיין בתגובה הזאת, שבה השתדלתי לרכז את הדברים.

ועוד טעות שלך שנבעה מחוסר קריאה של תגובותי,

אני לא מתנגד לבדיקות, אני רק לא אזום בעצמי בדיקה כזאת,

אם הצד השני יבקש ממני לבדוק כשהקשר עדיין נמצא בחיתוליו, אעשה זאת בשמחה.

אם אני זוכר נכון, אז היא בין הרמב"ם לרמב"ן.

המחלוקת היא, היכן עובר הגבול בין הביטחון בה' להסתייעות בבני-אדם,

והיא מתמקדת בעיקר סביב העניין הרפואי.

הרמב"ן די נטה לקוטביות של הביטחון בה', וצריך לדייק בפירושו שרק ניתנה רשות לרופא לרפא, אבל לבן-אדם עצמו מומלץ שלא ללכת לרופא. (יש כמה מקורות, אחד מהם בפירושו על התורה ויקרא פרק כ"ו פסוק י"א)

לעומת הרמב"ם שנטה יותר לדרך האמצע, בפנים (בתוך הלב) לבטוח בה', אבל בפועל לעשות השתדלות, ע"י הליכה לרופא.

אבל גם לפי הרמב"ם, כנראה שיאסר לעשות דברים שמעידים על חוסר ביטחון בה', כמו השתדלות יתירה ומוגזמת.

"השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם"

וגם "ניתנה רשות לרופא לרפא" - אפילו נפסק בשו"ע להלכה.

אין ערך גם לתגובות שאתה כותב, כי ה' יכול לשנות אותם!

נראה לי שאפילו הרמב"ן לא יסכים לדעתך.

יש ערך למה שהרופא יגיד, וה' יכול לשנות הכל!

דור ישרים זה לא משחק בקוביות,

כי מחקר גנטי נחשב לעוסק בישובו של עולם לכל הדעות,

לעומת משחק בקוביות שנחשב ללא עוסק בישובו של עולם (סנהדרין כד עמוד ב).

מה שאולי אפשר לטעון, זה להגדיר את בדיקת דור-ישרים כהשתדלות יתירה ומוגזמת.

שאז גם לפי הרמב"ם, לא יהיה כדאי לעשות את הבדיקה. אבל זה רק אולי אפשר לטעון...

ב. איך הבנת זאת מדברי?

רק אמרתי שהגזמת בדעתך לעיל, שאמרת שאין לדבריו של הרופא כל ערך.

ועל זה, אפילו הרמב"ן שאתה מנסה ללכת בדעתו חולק עליך.

אה! וגם התורה והגמרא חולקות עליך.

""ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (שמות כ"א י"ט, מסכת ברכות דף ס עמוד א)

ושמואל (האמורא) גם היה רופא, ועוד...

(בכוונה הבאתי רק דוגמאות קדומים לרמב"ן, כי עליהם הוא לא יכול לחלוק)

וכמו שהסברתי לעיל, הרמב"ן רק אומר שעדיף לחזור בתשובה ולבטוח בה', מאשר ללכת לרופא,

אבל להגיד שהוא אמר שלדבריו של הרופא אין כל ערך??

נשתבשה דעתך!

ברור שה' יכול לרפא בלי רופא, אבל מה לעשות הוא לא ברא ככה את העולם.

חז"ל אומרים שאסור להסתמך על הנס. רק במקרה של חוסר ברירה.

אם הרופא אומר שאין מה לעשות- פה צריך להתפלל לנס. למה שמעל הטבע.

אבל מה שאפשר לפתור בדרך הטבע- אסור לך להגיד שה' יעשה לך נס וזהו ולזרוק עליו הכל..

(הסיפור הידוע על ההוא שטבע והגיעה סירה והוא ענה להם "ה' יעזור לי" ומת.. כי ה' עזר לו- הביא לו סירה! אבל היתה לו בחירה אם לקחת את הסירה או לא..)

הקב"ה עוזר- הוא נתן לאנשים שכל לפתח את הגנטיקה והרפואה ונתן לאנשים את היכולת למנוע מחלות.

אבל הוא גם נתן לאנשים חופש בחירה מלא- אם להשתמש בזה או לא.

הקב"ה נתן רשות לרופא לרפא- אבל הוא גן נתן רשות ובחירה לא ללכת לרופא ולמות בגלל זה..

לגבי הטענה שלך שדור ישרים הוא משחק בקוביות- אתה מבלבל לחלוטין. ישנן בדיקות שעושים בהריון שמראות אחוזים לסיכוי למחלות כמו תסמונת דאון. במקרה כזה- אתה צודק שאין צורך או חובה ללכת לבדיקה כזו. אני אישית לא עשיתי- כי היה לי ברור שגם במקרה של 100% לא אלך לעשות הפלה. ק"ו שזה אפילו לא 100% אלא פחות מזה..

דור ישרים זה לא אחוזים ולא סיכויים- יש בזה כן או לא. אין באמצע. או אין התאמה ואז רבע מהילדים יהיו נכים בצורה איומה, או שיש התאמה ואז הכל בסדר. 

אין בזה שום בעיה הלכתית

זה לא עולה כ"כ הרבה (במיוחד אם עושים דרך קופ"ח)

בעצם מה שאתה אומר- אין טעם לבדוק כלום, נתחתן והכי הרבה- אחרי שכבר יוולד לנו ילד פגוע- נחליט מה לעשות. 

ילד פגוע זה אומר להיות כל הזמן בבתי חולים ורופאים, או שגם את זה לא תעשה כי הקב"ה יעשה נס והוא יהיה בריא לבד?

ועוד שאלה- אתה כותב אם אברהם אבינו היה הולך לבדיקה ,היו עונים לו שלא יהיו לו ילדים..

נניח וח"ו אחרי שתתחתן, אשתך לא תכנס להריון יותר משנה. האם תלך לרופא לבדוק למה או שתשב בבית ותגיד שה' יעזור אם הוא ירצה? 

10% מהנשים יצטרכו טיפולים ועזרה רפואית כדי להכנס הריון מסיבות כאלו ואחרות, האם אתה טוען שהן לא צריכות לעשות את זה? לשבת ולחכות לנס? 

את מסתמכת על הרמב"ם,

והוא מסתמך בכלל על הרמב"ן.

אז כדי לסתור את דעתו, את צריכה להוכיח שגם הרמב"ן לא מסכים לדעתו.

וזה יהיה לך קשה, כי מדובר על דקויות מאד קטנות.

לגבי המשחק בקוביה, זה לא העניין כאן מה קורה כשכבר גילו שיש משהו, האם זה נכון.

העניין כאן, זה האם יש צורך בכלל לגלות משהו שהסבירות שלו נמוכה מאד (פחות מ-1/1000).

בייחוד בזה שהסיכוי שיש משהו ולא ימצאו אותו, גדול מהסיכוי שימצאו משהו.

כי יש מוגבלות בבדיקות, גם כי בכל אחד שנבדק בודקים רק חלק מהדברים,

וגם לאחר שסיימו לרצף (סופית) את הגנום האנושי לפני כשנתיים, התברר שיותר לא יודעים מאשר יודעים.

אז כיום המחקר הולך לכיוון של האפי-גנטיקה, אבל עוד דרך ארוכה לפניהם.

בכ"מ, לדעתי ההשוואה למשחק בקוביה לא נכונה מסיבה אחרת (אם הוא התכוון לסוגיה בסנהדרין).

כי במשחק בקוביה אין תועלת כלשהי לעולם, לעומת כאן שיש ודאי תועלת גם אם היא קטנה.

הרמב"ן לא אומר את מה שאוראל מציג, אבל למדתי את זה לפני כ10 שנים, אז אני חוששת לסמוך רק על זכרוני בעניין.

והבדיקות הללו ספציפית- הן ודאיות. הסיכוי שלא יגלו משהו קיים הוא אפסי ונמוך משתתגלה חוסר התאמה.

התועלת פה היא ענקית- גם אם היא רק לחלק קטן באוכלוסיה. (והלוואי שהיו יכולים היום למנוע יותר מחלות. גנטיות או לא..)

בכל מקרה, עדיין לא קיבלתי תשובה למה כן לקחת את הסיכון.

אני עובדת בצורה של מחיר מול תמורה- מה אני מסכנת ומה אני מרויחה.

כשאני עושה את הבדיקה- אני משלמת, אבל מחיר זניח יחסית, סכום כסף ואי נעימות של בדיקת דם.

ואני מרויחה למנוע מחלות איומות מהילדים שלי. (אני מסתכלת על הילד שלי, וחושבת על כמה קשה לי- נפשית. לראות אותו סובל משיניים או מדלקת אוזניים פשוטה, אז מצב כזה? אני מצטמררת רק מהמחשבה..)

כשאני לא עושה את הבדיקה- אני מרויחה את סכום הכסף ואת אי הנעימות,

אבל מהצד השני- מסכנת את חיי הילדים שלי, את הזוגיות והמשפחה שלי (כי דברים כאלו פוגעים בכל הסביבה. בזוגיות, במשפחה המצומצמת ולעיתים גם במורחבת)

אתה באמת רוצה לקחת את הסיכון הזה בשביל להרויח 500 ש"ח ובדיקת דם? שווה לך?

 אני מרגישה שיש פה בלבול בין השאלה על בדיקות כאלו ואחרות בהריון (שזו שאלה חשובה ויש בה צדדים לכאן ולכאן) לבין השאלה הזו- שהיא יחסית פשוטה ואין בה באמת סיבה לא לעשות. 

על חלק מהשאלות שלך כבר ענינו לפני, אז אני אביא לך כאן קישורים ותקראי משם.

לגבי הרמב"ן, אוראל בהחלט הולך בדרכו של הרמב"ן,

שכותב מפורשות שאם אדם חולה, אז עדיף לחזור בתשובה ולהתקרב אל ה' ולא ללכת לרופא.

הטעות (לדעתי) של אוראל בדרכו של הרמב"ן הייתה נקודתית שהוא הקצין את דעתו של הרמב"ן. כאן וכאן

ואין שום בעיה שאדם ילך בדרכו של הרמב"ן, גם אם רוב עמ"י לא נוהג כך.

את שואלת למה כן לקחת סיכון?

באופן כללי, כי אפילו לדעת הרמב"ם שהיא הכי קרובה לדרכך, שאומרת שאדם חולה צריך ללכת לרופא.

יש גבול להשתדלות שלאדם מותר לעשות, כי גם יש חובה לבטוח בה'.

השתדלות יתירה ומוגזמת, מעידה על חוסר ביטחון בה', וזה אסור.

אז כשאדם בריא, או שלא ידוע לו על סיכון מסויים, יש בעייתיות ללכת לרופא רק כדי לבדוק.

השאלה שנשארה היא שאלת הגבול, מתי ההשתדלות היא לגיטימית והיא תהיה מותרת,

ומתי ההשתדלות נחשבת יתירה ומוגזמת, ואז היא נאסרת? (וזאת לדעה המקילה, וק"ו שגם לדעה המחמירה)

לענ"ד, אמורים להשתמש במדדים הבאים: הסטטיסטיקה, הסבירות האישית למחלה, והסבל של המחלה.

מכיוון שלא לומדים בפקולטה לרפואה ביטחון בה', וגם כל בעל מקצוע חושב שהמקצוע שלו הכי חשוב, קשה לסמוך עליהם כי:

השיננית אומרת שאני צריך לבוא אליה לניקוי כל שלשה חודשים, והרופא שיניים אומר שצריך לבוא אליו לבדיקה פעם בחודש, האופטמיטריסט טוען שצריך לעשות בדיקת ראייה פעם בחצי שנה, האונקולוג מבקש שאעשה צילום .C.T לכל הגוף פעם בשנה שנתיים, הקרדיולוג רוצה בדיקת מאמץ של הלב ריאה פעם בחצי שנה וצינתור פעם בשנה, והרופא עיניים רוצה לעשות בדיקת קרקעית העין פעם בשנה, והאמתולוג ממליץ על בדיקות דם חודשיות, הגריאטר מבקש בדיקת קולונסקופיה "גסטרו", האורתופד......

(וזה לא צחוק, באמת אלו המלצות רפואיות לרוב בני האדם)

רוב הבדיקות לעיל, כל אחת לבדה לא דורשת מאמץ מיוחד, וכולן יותר זולות מבדיקה גנטית.

וברור שאם אדם הולך לעשות את כולם, מדובר בהשתדלות מוגזמת. (וזה עוד לפני הדור ישרים)

אז מה עושים?

אם אדם יודע שיש לו סבירות יחסית גבוהה למחלה מסויימת הוא הולך לבדוק אותה,

אבל אם הסבירות נמוכה, אז זה כבר נכנס לגדר השתדלות מוגזמת וזה אסור.

בדיקות גנטיות נמצאות על הגבול בין הלגיטימי למוגזם, כי מצד אחד רמת הסבל מאד גבוהה,

אבל מצד שני הסבירות שלילד שלך יהיה את זה הוא מאד נמוך,אא"כ ידוע על נשאים בקרבת משפחה.

וגם אשמח אם תקראי את שתי הפסקאות האחרונות בתגובה הזאת.

עדיין לא יצא למישהו לתת לי תשובה מתקבלת על הדעת למה לא (מלבד במקרה שגם הוא וגם היא לא רוצים להביא ילדים לעולם).

ותבין שאני ואתה כנראה מדברים על דברים שונים.

דור ישרים לפני דייט ראשון. היא יכולה לבקש אבל אם הצד השני לא עשה היא לא יכולה עדיין לדרוש לעשות לפני דייט ראשון- זה לוקח זמן.

אז או שהיא תפסול מראש כל מי שלא עשה או שהיא תיכנס בכל זאת לקשר למרות שהוא לא עשה.

(היא לא שאלה האם לעשות דור ישרים)

השאלה היא לא מתי לדרוש מהצד השני לעשות את הבדיקה אלא באיזה שלב לברר את ההתאמה.

לפחות כך אני הבנתי את השאלה.

פשוט לעשות בקופ"ח.

ואז את יודעת אם יש משהו שצריך לברר או לא.

אבל אם כבר עשית דור ישרים- אז כן, לגיטימי לברר אם הוא גם עשה כבר ולבדוק התאמה. אפילו חכם יותר..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

X שביר וכד'.. בשביל מה? מספיק שידע אם מתאים לבחורה שהוצעה לו. והרעיון שלהם לא להתחתן בכלל לא הזוי אם מדובר בשלבים מאוד ראשוניים של הקשר.

ואם בכל זאת רוצים להתחתן אף אחד לא מונע מהזוג לבדוק את אפשרויות ההפרייה החוץ גופית וכד'  וזה לא קל..

מאחלת לך שלעולם לעולם לא תחווי צורך בהפריה חוץ גופית. ב"ה לא מנסיון, אבל מנסיון של אחרות, אני יודעת שזה מאוד לא פשוט, פיזית ונפשית (ועד כמה שידוע לי גם כלכלית). למה להיכנס לכל הסרט הזה כשאפשר למנוע אותו מראש? 

לפסול בחור כי הוא קטן מדי/ נמוך מדי/ לא למד בישיבה הנכונה זה סביר, אבל לפסול בחור שיהיה מאוד לא פשוט להקים איתו משפחה בריאה זה מופרך?

התבלבלתי כי השאלה בתחילת השרשור היתה על תחילת קשר. 

א. זה יותר זול.

ב. זה מותאם ספציפית לעדה שלך. ואז בן/בת זוגך יצטרך לבדוק דברים ספציפיים לפי העדה שלו. (ואם אתם מעדות שונות אז ייתכן שלא יהיה צורך בכלל לבדוק).

ג. באמת דור ישרים בכללותו בודק מחלות שכיחות אצל אשכנזים. כלומר רק אם את/ה ממשפחה אשכנזית למהדרין זה יכול לעזור. אם לא זה פשוט מיותר...

מכל אלו שלא הולכים לעשות בדיקות (אם זה דור ישרים ואם זה בדיקות של קופ"ח).

לכו אל בתי הספר ואל מוסדות של פיגור עמוק (לא קל או בינוני) ואז תדברו...

את המחלות שבודקים בדור ישרים כנראה שלא תראו שם כי הם נפטרים בגיל צעיר יותר. אבל את חלקם כן תראו...

ותבינו שאין לנו אפשרות למנוע את כל המחלות בעולם... אבל !!!! אם יש לנו אפשרות למנוע את חלקם, אז אנחנו מחוייבים לעשות את זה!!!

הקב"ה בסופו של דבר יחליט אם יהיה לנו ילד כזה גם אם נעשה את כל הבדיקות, אבל הוא נתן לנו את היכולת ואת ההבנה איך להמנע לפחות מחלקם (ושבע"ה ימצאו פתרון לשאר המחלות).

שבע"ה נמצא בדיקות ואפשרויות נוספות לשאר החולים!!!

(וד"א- עד כמה שידוע לי, Xשביר מועבר רק על ידי האמא, ככה שאת הבדיקה הזאת צריך לעשות בלי קשר לדור ישרים... וגם כמובן שמומלצים הבקידות של קופת חולים).

יום טוב!

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.