הוא רוצה להחליט בשביל עצמו איזו אחריות הוא רוצה לקחת על עצמו.

ולא שאיזו אחת (שהוא עדיין לא באמת מכיר אותה) כבר תקבע בשבילו איזו אחריות הוא אמור לקחת.

זה דבר שלא אמורים לדבר עליו בפגישות ראשונות, אלא רק כשמתחילה להתפתח "זוגיות".

כשמתחילים לחשוב כזוג, אז חושבים על הדברים ביחד, בלי שצד אחד כופה עצמו על השני,

וממך נשמע, שאת מאד חד-צדדית בנושא, ויש לך ציפיות גבוהות מאד מהצד השני.

אל תפילי אחריות על הצד השני, אם הוא לוקח תשמחי על זה.

בשלבים מתקדמים, אפשר לדון על חלוקה של האחריות.

כבר קרה לי ולעוד חברים שאני מכיר. כולה נפגשים פעם פעמיים וכבר מדברים על כסף... קודם כל לראות אם יש חיבור, להנות מהקשר. האחריות תגיע מאליו אם היא קודם תתן צ'אנס לבנאדם.

גברים אוהבים מרחב תמרון, הם לא מעוניינים על תחילת הקשר כבר לסגור פינות.

רובם ירגישו תחושת מחנק, והם פשוט יעזבו אותך לטובת אחת שיותר משחררת.

את יכולה לדון איתו, על איך הוא רואה את עצמו בעתיד, וע"י כך לעמוד על טיבו.

אם הוא רוצה לצאת לעבוד, ללמוד וכו'.

לגבי איך הוא חושב שהאחריות בזוגיות תתבצע בפועל?

זה גם ככה חלומות באספמיא, ואף אחד כמעט לא יודע בפועל איך זה מתבצע לפני שהוא מתחתן.

וזה דבר שלומדים אותו בעיקר עם הנחיתה למציאות של חיי הנישואין.

וגם מהצד של הבת זה נוח לדבר על הנושאים האלה,

כי בד"כ הבנות שמעוניינות לדון בנושאים האלה, הן כבר כאלה שמעוניינות שרוב האחריות תיפול על הבעל.

אבל לגברים, תתני עוד קצת מרחב נשימה והנאה מן החירות, לא צריך כבר בשלב כ"כ התחלתי "ליפול" עליהם.

לא צריך לדבר על נושאים כאלה לדעתי לפני שמתחילים כבר לחשוב בפועל על חתונה, ואולי אפילו למעשה רק לאחריה.

יש עוד המון דרכים לבחון את הפוטנציאל שמולך, בלי להיכנס לנושאים שמכניסים אותו "לפינה".

ועוד, לדבר איתו באופן ישיר על זה, זה קצת מגוחך, כי הוא יכול לספר לך סיפורי אלף לילה ולילה,

אבל כשתנחתי למציאות, את תגלי שהוא סתם סיפר לך סיפורים.

ועוד דבר אחרון, עצם המציאות הזאת שבוחנים אחד את השני, הוא לא בריא.

זה סתם מעכיר את הקשר, ובד"כ נמצאים יותר במגננה מאשר הנאה מעצם הקשר.

וגם האנשים פחות טבעיים בקשר, כי הם יודעים שכל אימרה והתנהגות שלהם ישר מנותחת ע"י הצד השני.

בד"כ, גם אם לא עושים את ה"בחינות", אז המוח והלב עושים את העבודה לבד בתת-מודע,

את פשוט תרגישי אם טוב לך ונעים לך בקשר, או שאת לא מרגישה בנוח.

העניין, שזה לוקח יותר זמן, אז אם את בלחי"ת, את כן תצטרכי להשתמש בתחקירי שב"כ (היינו לבחון אותו).

שמעתי לא פעם טענה דומה על המגדר הנשי כיום, שבנות כבר אינן בנות.

אז הגברים יחפשו את חבריהם והנשים את חברותיהן, ושלום על ישראל.

לגוף השאלה:

ישנם דברים שלמרות שהם מובנים מאליהם, אם הם נורים על הצד השני כירי ארטילרי 

של רשימת מטלות וציפיות, זה מרתיע. ויש לי חשש שזה מה שקרה כאן.

ככה זה בעולם?

כל מין נוצר בצורה מסויימת.

עלינו לשאול מה אנחנו יכולים לעשות עם זה!

ולא איך אפשר לשנות את זה?

ב"ה

השאלה איך מתמודדים איתו,

פחד משתק או פחד ממנף.

הם פשוט לא רוצים להתחייב לסטנדרטים,

שהם עדיין לא החליטו אם הם בכלל מעוניינים לעמוד בהם.

ואפילו יותר מזה, הם לא החליטו אם היא בכלל שווה את הסטנדרטים, שהיא שואפת שהוא יעמוד בהם.

תגידי לי איזה בן-אדם שפוי ירצה כבר להתחייב לסטנדרטים גבוהים,

עוד לפני שהוא יודע מה הוא מרוויח מהם?

כשהוא מזהה שעומדת מולו בחורה עם דרישות, הוא פשוט מקיים את המלצת שלמה המלך בקהלת פרק ז' פס' כ"ו.

וכשהבחורה מולו מגיעה עם אהבה ללא דרישות, אז הוא מקיים את המלצת שלמה בקהלת פרק ט' פס' ט' ו במשלי פרק י"ח פס' כ"ב.

ומומלץ לעיין כאן.

ביום שבו הבחור לא יודיע שברור לו שמקומה של האישה הוא להיות בעיקר בבית,

גם אם היא יוצאת לעבוד,

ועוד כל מיני כאלה.

אז אם הנורמה היא שכל אחד אומר מה חשוב לו-

זה מאוד לגיטימי שגם זה ייאמר..

הבנתי ממנה שהיא דיברה על בחורים  שמחפשים אישה משכילה וכו'.

ובד"כ, בחור מבין שאישה משכילה וכו' היא לא עקרת בית.

אז למה השאלה כ"כ חשובה לך? |תמיהה|

ואם את בוחנת אותו, אז או שהוא יענה לך תשובה לא אמיתית שתספק אותך - ואז לא הרווחת כלום.

או שהוא יתחמק כי הוא לא מעוניין להגיד דברים שאח"כ הוא לא יוכל לעמוד בהם (היינו להתחייב).

ולכן יצא שכמעט בכל המקרים, השאלה הזאת הרבה יותר הורסת את הקשר ממועילה לקשר.

אז אין טעם לשאול אותה, היא רק מזיקה.

וחוץ מזה, אם תסתכלי בתגובות לעיל, תראי שכבר עניתי לך.

מה שיש כאן זה שרשורים, ולא בכל תגובה ותגובה אני כותב את הכל מהתחלה.

אז תקראי את התגובות שכותבים לפני, ואז תגיבי, כי ולא זה סתם מעיק.

נראה לי את מקובעת לזה שזה פחד של גברים,

וגם רואים שאת מגיבה רק לתגובות שנוח לך להגיב עליהן.

תעצרי, תנשמי עמוק, ועכשיו תשמעי, זה לא פחד,

זה פשוט מעיק ומרגיז שלבחורה יש ציפיות ממך לפני שהיא בכלל מכירה אותך.

אף גבר נורמלי שהוא לא שקרן, יצהיר שהוא עומד להשקיע באישה, לפני שברור לו ששניהם אוהבים אחד את השני.

ואם גבר מצהיר זאת לפני, אז זה סימן או שהוא לא נורמלי או שהוא שקרן.

ולכן מומלץ לך לחכות עם השאלה הזאת רק לשלבים מאד מתקדמים.

אה, וגם אני ממליץ לך לקרוא את התגובה הזאת.

ואז אולי תביני למה השאלה הזאת כ"כ מעצבנת.

זה לגיטימי לדעת מה הוא רוצה לעשות בשנים הבאות.

כמו שאני אומרת מה אני לומדת (ואז אני אעבוד בזה) ככה הגיוני שהוא יגיד לי מה הוא מתכנן (רק שאצל בנים זה מעומעם יותר לפעמים ולכן צריך לשאול)

זה הדבר הכי לגיטימי בעולם, ואפילו מומלץ.

החלק הבעייתי הוא, שהיא מדברת כבר על אחריות.

ועל אחריות, גבר לא יהיה מוכן לדון ולהתחייב בשלב כה מוקדם.

(לא קרה לי מעולם)

אולי במקום להתעניין מה התוכניות שלהם,

שזה לגיטימי לחלוטין- זה הרי חלק מהיכרות עם אדם-

אז הן בודקות אם הוא מודע לזה שהוא יישא באחריות הכלכלית

וכאילו "מטילות" את זה עליו בדייטים הראשונים.

|אולי אני ממציאה, זה מה שהבנתי מפה.

גישת העולם שלי באופן כללי קצת שונה, אז הגיוני שפישלתי בנסיון להסביר את זה|

ולכן, גם כנראה שהבחורים שיוצאים איתך לא מבינים אותך כך, ולכן הם חוששים.

ומהמשפט הזה: "נושאים שבהם הגבר צריך לקחת אחריות, כמו פרנסה ואחריות משותפת על הילדים"

קשה להבין ממך, שכל מה שאת רוצה, זה התעניינות תמימה בתוכניות העתידיות של הבחור.

אבל אם זה כל מה שאת באמת מעוניינת לדבר עליו, אז באמת אין שום סיבה שיפחדו.

בהנחה שבאמת את רק מתעניינת בתוכניות העתידיות, בלי להתחיל לדבר על לקיחת אחריות,

אז אני ממליץ לך לעצור ולחשוב עם עצמך,

או שאת סתם נפגשת עם בחורים פחדנים במיוחד, ותאלצי לסנן אותם מראש.

או שאת משדרת לבחורים שאת נפגשת איתם משהו מאיים, ולכן הם מפחדים.

ואני גם לא חושב שתוכניות ברורות זה משהו שמעיד בוודאות על רצינות ואחריות.

החיים הם מורכבים, ולא הכל אפשר לדעת מראש, ומה שצריך רק לבדוק זה את התגובות שאדם מגיב לסיטואציות משתנות.

וחוץ מזה, אם את נפגשת עם בחור שלומד בישיבה, אז מראש רוב הסיכויים שחייו ישתנו מאד בשנים הראשונות.

כי רובם לא נשארים אברכים להרבה שנים.

וכדי שזה לא ימשיך להיות שיח חרשים, כמו שאת מתעקשת שזה יהיה.

אני לא אמשיך להגיב לך, לפני שתתני תגובה רצינית להודות הבאות:

לזאת, לזאת ולזאת. (אפשר גם לתת בתגובה אחת)

לפני כמה זמן חברה סיפרה לי כולה מפודחת, שהיא שאלה את מי שהיא יוצאת איתו, בדיוק את השאלה הזאת.

וכמה שניות אח"כ, היא כבר לא ידעה איך לאכול את עצמה.

כי הוא אמר לה שכדי שהוא יוכל לענות לה הוא צריך לשאול אותה כמה שאלות,

אז היא אמרה לו שישאל, אז הוא שאל אותה:

כמה עולים הבגדים שהיא לובשת? והנעליים?

וכמה עולה האיפור? והבושם?

הוא אמר שהוא צריך לדעת את זה לפני שהוא עונה לה, כדי לדעת אם הוא יכול להסתדר כלכלית.

ואז הוא גם ביקש ממנה שתסביר לו איך היא שוטפת את הכלים, ואיך היא שוטפת רצפה,

ואיך היא בדיוק מחטה את השרותים וגם כמה פעמים בשבוע, ועם איזו אבקת כביסה היא משתמשת (רק אריאל).

הוא אמר שאם היא כבר הזכירה את הנושא, אז יש לו סטנדרטים של ניקיון מאד מאד גבוהים,

והוא מעוניין לדעת אם היא מסוגלת בכלל לעמוד בסטנדרטים האלה.

הוא גם התחיל לשאול אותה על איך היא מבשלת, אבל אז היא אמרה לו שהיא כבר הבינה את הפרנציפ, ושיפסיק.

והם הפסיקו את הפגישה באמצע..

בהתחלה, כשהיא חזרה מהפגישה, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה והיא הייתה בטוחה שהם עומדים להיפרד,

אבל בסוף הוא ויתר לה. והיום הם מאורסים

אני גם יצא לי לשאול את זה. אבל למדתי מאז, שזאת שאלה שלא שואלים אותה, כי כנראה הגברים חושבים אחרת מאיתנו, וכנראה זה גם מעצבן אותם.

אני אומרת תסטנדרטים שלי...

מי שרואה תצמו מצליח להיענות אליהם... מיצויין 

מעכשיו אדע לעשות את זה לבנות שישאלו אותי שאלות מרגיזות.

זה יעזור לי ?

ללאאאאאאאא!

למה ? כי אני נשוי !

ולמה לא (עוד סיבה) - כי לקטר לא מועיל 

לא מתאים - NEXT ... 

אבל הרי לא באמת מעוניינים לשמוע את זה

רק לפרוק 

זה דווקא מעניין לשמוע...

עד עכשיו חשבתי באמת שזה סתם קיטורים,

אבל אם יש לך סיבה...

אני הבנתי שזה מעצבן אתכם, אז אני לא אשאל.

אבל כן מעניין אותי לשמוע, למה זה כ"כ מרגיז אתכם?

מצטערת, אבל שאלתי את הגברים (-נפשי תערוג).

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק