על מה כל החגיגה?!מירבמירב

על מה כל החגיגה??!

 

מאות אלפים מידי שנה עולים בל"ג בעומר לקברו,

פקקי ענק,

דוחק ועומס רב,

שעות של המתנה,

יש המגדילים לעשות ומתמקמים בציונו שבועות (!) מראש, תוך המתנה דרוכה ליום הגדול..

 

במה זכה רבי שמעון משאר צדיקים וחסידים לכאלה כמויות של כבוד הערצה ואהבה מהמוני בית ישראל?

ולא רק הם, מסופר אף על האור החיים הקדוש כי השתטח מלוא קומתו כשנכנס לקברו וזחל על ארבע, כיוון שטען כי מול רבי שמעון הוא מרגיש כחיה ההולכת על ארבע (!)

 

מיהו האיש שהעיד על עצמו כי יכול לפטור את העולם כולו ממידת הדין?

כי ראוי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק?

על מי מעיד הכתוב כי הקב"ה משתבח בו יום יום?

שביום פטירתו נשתתקו לכבודו השטנים המקטרגים ?

 

 

מיוחדת היתה דרכו של רבי שמעון בר יוחאי.

איש האמת הצרובה.

בעוד רוב חכמי ישראל נטו לדרך האמצע,

המפשרת בין האידיאל לבין המציאות המסובכת שלנו בעולם הזה,

רבי שמעון בר יוחאי דבק באמת המוחלטת,

בלי להתחשב במציאות המוגבלת שבעולם הזה,

ונעשו לו ניסים והצליח!

הדבר נכון ביחסו למלאכת הפרנסה של תלמידי חכמים (תורה בלבד, בלא דאגה או טרדה בענייני פרנסה)
הוא דבק בלימודו במסירות נפש ושקידה עצומה תוך שהוא סומך על הנס.ובאורח פלא, וה' מסייע בעדו ומפרנסו.
הדברים ניכרים גם ביחסו לשלטון הרומי ,

בשונה מעמדתם המתונה של רוב חכמי ישראל,

היה רש"בי מתריס ומתגרה כנגד מלכות הרשעה.

"עוון" שבגינו נאלץ לברוח ולהסתתר במערה,

ובזכותו נכתב ספר הזוהר.

 

עיסוקו של רשב"י בתורת הסוד קשור לאישיותו.

על ידי תורת הסוד ניתן להתקשר יותר לעולם הנצח,

שלמות האמונה,

סגולת ישראל וביטחון הגאולה.

הלימוד בה מרומם את הלומד בה מעל למציאות החיצונית,

היום יום המעיק,

הסתר הפנים,

ומאירה לפניו את מושגי הנצח באור פשוט וברור.

 

נראה כי זו הסיבה לכך שהמוני בית ישראל הקדישו והעריצו את רשב"י.

גם פשוטים שבהם ידעו לזהות את מסירות נפשו, האמת הצרובה היוצאת מפיו.

וידעו גם ידעו, קטנים כגדולים, להעריך ולהוקיר זאת.

 

נכון כי להלכה נפסק כי דרכו אינה דרך לרבים, ולא נפסקה הלכה כמותו,

אך כולנו מתבשמים ממנה.

 

 

הסתלקותו מתוארת בפירוט הזוהר.

רשב"י שמח שמחה גדולה ביום זה,

גילה למובחרי תלמידיו סתרי תורה שהיה מנוע מללמדם עד אותו רגע.

כל אותה העת אש סבבה את אותו הבית ולא היה יכול איש להכנס,

ואור גדול מאד בקע ממנו באופן שסינוור את כל הסובבים לו .

 

"...לאחר שפסקה האש ראיתי את המאור הקדוש קדש הקדשים רבי שמעון, שנסתלק מן העולם,

שנתעטף, ושופר על ימינו,ופניו צוחקות.

התחילו החברים בבכיה ולא יכלו לפתוח את פיהם'

 

וכך נמשך הדבר, עד שעמד רבי חייא ואמר:

'כעת אין הזמן אלא להשתדל בכבודו'."

 

 

 

על אף שלרוב יום פטירה אינו מהוה סיבה לשמחה,

צוואתו של רבי שמעון הייתה כי דווקא ישמחו ביום מותו.

חשוב לציין כי השמחה בל"ג בעומר על תורת הנסתר שייכת גם לרבו הגדול של רשב"י- רבי עקיבא.

רבי שמעון בר יוחאי תלמידו המשיך את דרכו,

בתורה ובמסירות הנפש,

ולכן יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי מתייחס גם רבי עקיבא.
(אך מפאת מותו הטראגי של רבי עקיבא לא נקבע כהילולא)

 

 

 

ביום מיוחד זה,

נתכנס לתפילה גדולה, לשמחה גדולה, בוקעת שערים!

את מוזמנת לשלוח את שמך המלא + שם אימך למייל זה,

ולקבל בעז"ה תפילה מיוחדת לל"ג בעומר ושם לתפילה.

 

ההזמנה מיועדת למתכוונות לסוע למירון וגם לאלו שלא.

(אגב, ניתן לסוע גם בשלושה ימים שלפני\אחרי ל"ג בעומר).

 

אז יום ל"ג בעומר, שנדחה ליום שני עוד שבוע (מפני חשש לחילול שבת)

החל מי"ח אייר בשקיעה עד שקיעתו למחרת,

בזמן ובמקום שתוכלי.

 

בתקווה ותפילה כי זכות הצדיק תגן בעדינו, ויהי מליץ יושר לפניו יתברך,

ונשמע נבשר ונתבשר רק רק בשורות טובות ומנחמות!

וסליחה על הבלבולמירבמירב

נא לא לשלוח מסר אישי, אלא למייל שרשמתי.

תודה!

אשרייך אני שולחת!!מעריצה של אבא
אין אף מקור מוסמך לכך שזהו יום פטירתו!גוונא

ואם זה היה יום פטירתו הדבר הנכון יותר היה לצום ולא לשמוח.

 

וכבר דיברו בזה גדולי הדורות ולא מצאו לכך אסמכתא , ועיקר השמחה ביום זה הוא משום שבו פסקה המגיפה של פטירת תלמידי רבי עקיבא עליו השלום , וסמך את חמשת תלמידיו היקרים הלא הם רבי מאיר , רבי יהודה , רבי שמעון , רבי נחמיה ורבי אלעזר בן שמוע .

 

המקום היחיד בו הדבר כן הוזכר זה בפרי עץ חיים של ר' חיים ויטאל, אבל כבר כתבו גדולי הפוסקים (הגאון הרב חיד"א בברכי יוסף ובשיורי ברכה, הרב יוסף חיים בדעת ותבונה וברב פעלים) שאין לסמוך על שמועה זו כלל.

אם תביא מקור מדויק נוכל לבדוק את דבריךמופים

ולא הבנתי מה יש לשמוח שהפסיקו למות, הם הפסיקו למות כי הם נגמרו, "והיה העולם שמם". מה יש לשמוח בזה, פשוט לא היה עוד שום תלמיד שיכול היה למות.

בבקשהגוונא

בספרי הרב חיד"א:

ברכי יוסף ח"א סימן תצ"ג-ד', מראית העין ליקוטים סימן ז'-ח', שיורי ברכה סימן תצ"ג.

בספרי הרב יוסף חיים:

דעת ותבונה דף ד ע"א, שו"ת רב פעלים או"ח סימן י"א, לשון חכמים ח"א סימן נ"א, הילולא רבה ועוד.

בכל אלו נכתב שאין לסמוך על הכתוב בפע"ח שהוא יום פטירתו.

 

הפרי חדש כתב שהוא יום שמחה על כך שלא מתו אלו חמשת התלמידים, ונסמכו ביום זה (או"ח תצ"ג ב').

גם ביום זה יצא רשב"י מהמערה אחרי 13 שנה וכפי שכתב הרב ערוך השולחן (או"ח תצ"ג).

המהרש"א במועד קטן (כח.) כתב של"ג בעומר הוא שני שליש ספירת העומר והוא יום טוב.

והגאון החת"ם סופר כתב שביום זה ירד המן לישראל במדבר (יו"ד רל"ג).

 

עניין העליה למירון בימים אלו מיוסד על מנהגם של חכמי צפת ובראשם האר"י והבית יוסף להכין עצמם בלימוד תורה עשרה ימים קודם חג השבועות שהוא מתן תורה (מצרף לחכמה דף מ"ו, עמק המלך פ"ו, ועוד).

 

מי יתן וזכות רשב"י תגן עלינו וכל כל ישראל!

גוונא ומופים היקריםמירבמירב

תיארתי לעצמי שזה יעורר את המחלוקת הידועה..

אבל לדעתי  זה הרבה פחות רלוונטי.

מועד פטירתו המדויק - שעליו כאמור יש מחלוקת, רלוונטים הרבה פחות מהתכנסות התפילה הענקית שיש שם, במקום אחד , ביום אחד, לשם תפילה.

והנח להם לישראל..

מכל מקום, חשוב לדעת גם את זה, ותודה על ההערה, זה רק מחדד בעיני את הפלא שבדבר, שלמרות כל הספקות והסימני שאלה, גדולים שבישראל ציינו יום זה ברוב פאר והדר, נסעו למירון, ביום ל"ג בעומר ..

הרב מרדכי אליהו למשל.

זה ממש לא נכוןנשוי שמח
תלמד אח"כ תכתוב
לא נכון.ד.

איך אפשר לומר: אם זה היה יום פטירתו הדבר הנכון יותר היה לצום ולא לשמוח...

 

הרי אנו רואים המוני בית ישראל ובתוכם תלמידי חכמים וצדיקים שסבורים שזה יום פטירתו (בלי להתייחס לשניה לזה עצמו), וכן שמחים. אז כולם טועים?....  לא יודעים ש"צריך לצום".?...  לא שייך.

 

הענין בפשטות הוא בגלל שבזוהר הקדוש כתוב שיצאה בת קול בעת פטירתו וקראה לצאת ל"הילולא דבר יוחאי". דהיינו, שמחה כמו חתונה. שנשמתו, בעלייתה ממגבלות הגוף - האירה בכל העולמות, וזכויות גדולות מתוך כך לכלל ישראל.  אכן, יש אפשרות לומר ש"הילולא" - רק אז. אבל השמחים מפרשים שבכל שנה, ביום זה של עליית נשמתו - ההילולא. ופוק חזי מאי עמא דבר.

 

השאלה ששאלת על "צום ולא לשמוח" - שואל רבי צדוק הכהן מלובלין, ומתרץ שצדיקים שהם משורש תושבע"פ אדרבה יש לקבוע שמחה ביום פטירתם. ומשה רבינו היה משורש תושבע"פ ולכן נקבעה תענית, ורע"ק היה משורש תושבע"פ ולכן היה צריך לקבוע שמחה - אלא כיוון שנהרג, לא קבעו. ובמקומו קבעו בפטירת תלמידו המובהק רשב"י (והנה, גם ר' צדוק, שבוודאי היה ענק בנגלה ובנסתר סבור של"ג בעומר הוא אכן יום הסתלקותו והילולא דיליה).

 

והחכם המקובל הרב יעקב משה הלל שליט"א מסביר באריכות את דבריו.

 

וכתב עוד החכם הנ"ל, שבכל פטירת צדיק יש צד של תוספת הארת הנשמה ביציאתה ממגבלות הגוף, ויש צד של צער על חסרונו כאן. אבל בגלל ההארה המיוחדת של לג בעומר מסיבות נוספות שמבאר, נשאר כאן רק צד השמחה.

 

 

ולגבי מה שכתוב ברח"ו בפע"ח, אכן היו שהשיגו על הגירסה שם, יום "שמת רשב"י" ואמרו שצ"ל "יום שמחת רשב"י" (אם כי - כנ"ל - זה לא בהכרח סותר. שהרי יום פטירתו נקרא גם "הילולא" בזוהר).

 אבל יש האומרים שאכן טעם השמחה הוא בגלל פטירתו, הנקראת בזוהר "הילולא" ולדבריהם זה כעין צוואה לדורות לשמוח ביום זה.

 

ולכן גם מובן למה השמחה מיוחסת דווקא לרשב"י ולא לתלמידים האחרים שנסמכו באותו יום (אם כי יש שאמרו שהוא גם יום יציאתו מהמערה).

 

ובכת"י של ר' חיים ויטאל עצמו, לגבי מהר"א הלוי ז"ל (שהיה בזמן האר"י) שאמר "נחם" בל"ג בעומר, ונתגלה רשב"י בהקיץ לאר"י ז"ל, ואמר לו למה אומר נחם "ביום שמועתנו".. (וזה ניתן לפרש הן כיום פטירה-שמועה, והן כיום בשורה על קיום התורה). ובכת"י אחרים, "יום שמחתנו". ורח"ו עצמו כותב שם שהביא את זה רק כדי להראות שיש טעם לשמחה המיוחדת ברשב"י בלג בעומר, ובפרט שהוא היה מחמשת התלמידים שנסמכו אז. משמע שה"יום שמועתנו-שמחתנו" הוא משהו אחר ונוסף על יום הסמיכה.

 

וב"כף החיים" כותב שאפשר דהא והא איתא. כלומר: גם יום סמיכתו וגם יום פטירתו.

 

ולכן, מיושב גם מה שסבורים שהוא יום הסתלקותו, וגם מה ששמחים ביום זה, "יומא דהילולא" דיליה.

זו לא דעתי האישיתגוונא

ראה מה שכתב אחד מגדולי הפוסקים בעל שואל ומשיב (מה' חמישית, סימן ל"ט):

"אדרבא במות צדיק וחכם יש להתענות, ואנו מתענין על מיתת צדיקים ואיך נעשה יו"ט במות רבנו הגדול רשב"י. ואם הזוהר קראו הילולא דרשב"י, היינו שמחה היא לו שהלך למנוחה, אך אותנו עזב לאנחה."

 

וכן מה שכבר כתבתי בצמ"ע:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t638070#7124364

כן, בסדר...ד.

כי הוא מפרש מן הסתם מה שנא' בזוהר, כאילו הקריאה לצאת להילולה שלו היתה לשוכני מרום.

 

אבל מי שאינם מפרשים כך - מסבירים את הבת קול הקוראת לצאת להילולא, כמופנית למי ששמעו אותה, דהיינו לכאן.

 

וההסבר - במה שהבאתי לעיל.

 

ומכיוון שאנו רואים שהתקבל כך על המוני בית ישראל וחכמיו וצדיקיו - הנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם..

 

[וחלילה, לא התכוונתי לזלזל בדבריך. יפה שמעוררים דיון תורני]

איזה יופי תודה על החיזוק!mem_559
בשמחה!!מירבמירב
מקפיצה!מירבמירב
והקפצה אחרונה בהחלטמירבמירב

לג שמח!!

מקסים!מירבמירבאחרונה

תודה!

מחשבותאשר ברא

לפעמים אני חושבת איך זה הגיוני שיש אנשים שהם לא משולי הנורמה של החברה והם מתחתנים?

בזמן שהרבה אנשים נורמאלים עדיין רווקים?

מצד אחד ממש התגלות שיש ה' בעולם לחתן גם אנשים שכביכול מה הסיכוי שהם יתחתנו?..

ומנגד-

בא לי לצעוק לה' שלא ישכח גם אותי. ואותכם.

יש לזה הרבה סיבותמשה

חלק פשוט מתחברים בדברים המוזרים ושאר המכלולים אצלם להפעיל זוגיות הם תקינים.

אני לא בטוח שיש "אנשים נורמלים". כלומר ברור שיש חריגים יותר ופחות אבל כל אחד יש לו את היחודיות שלו. וזה בסדר. אחרת הוא לא היה פה.

להפךפשוט אני..

אם אני בשולי הנורמה,

ומוצא מישהי בשולי הנורמה,

היא ואני לא מרגישים שיש לנו אלפי אפשרויות... אנחנו נשמח שמצאנו אחד את השנייה ונתקדם הלאה.

נקודה נוספת, קל יותר להתחבר לאדם שהוא שונה באותה השונות שיש לך. כמו להיות יהודי בעיר כמעט נטולת יהודים. אתה מיד מרגיש קשר חזק מאוד ליהודים אחרים, אפילו אם למעשה אין לכם שום דבר אחר משותף, ואם הייתם חיים במדינת ישראל אז לא הייתם אפילו חושבים על לדבר זה עם זה.

במילים אחרות:

יש עוד אלפי בנות בישראל אשר דומות לך ברמה זו או אחרת. אבל אם היית גמדה, נניח 1.20 מטר, דווקא אז היה לך הרבה יותר קל להתחתן - גבר גמד שרוצה להתחתן מיד יראה בך אופציה כמעט יחידה מבחינתו, וזה מה שאת תחשבי עליו, ודווקא מתוך שתי הנקודות שכתבתי קודם (מחסור באפשרויות וחיבור נפשי למי ששונה כמוך) אתם תרצו לסגור עניינים מהר מאוד.

והייתי מביא דוגמה גם מניסיוני האישי, אבל אני לא בטוח מה מידת שמרנותו של הפורום בימים אלה...

אני מדברת על מצבי קיצוןאשר ברא

לא רוצה לתת את הדוגמה שבעקבותיה כתבתי, אבל היא קיצונית.

עם הרבה מאוד השלכות..

אבל מבינה את הנקודה שכתבת.

ועדיין, זה מוזר לי

זה כמו כסףזיויק

יש אנשים מאד לא חכמים שמצליחים ויש להפך.

וכבר אמר שלמה המלך "לא לחכמים לחם ולא לקלים המירוץ"

כן צריך להשתדל

כל אחד והמסלול והדרך שלו, ולא כוורטנוגע, לא נוגע

לפעמים ה' נותן לאדם קושי מסויים, ועוזר לו באורח פלא להתחתן מהר, כי הוא גזר מראש שבשלב כלשהו הוא כבר לא יעבור את הקושי הזה לבד.

ה' לא שוכח אף אחד. אף אחד.

גם אם לנו זה נראה שאנשים נשכחו, כי אנחנו לא מצליחים לתפוס איך אפשר להיות רווק כל כך הרבה שנים, ה' לא שכח אותם. והרבה פעמים אם מדברים איתם רואים שגם הם מרגישים שה' לא שכח אותם אלא איתם בכל שלב ושלב בדרך שלהם.

וכמו שכתבתי בעבר באריכות, אנחנו בדור של פרטים שסובלים מטעויות של הכלל (אני לא אומר שאין אנשים שזו אשמתם שהם רווקים הרבה שנים, אבל ברור שהרוב לא ככה. אם כבר הרבה נשרטים בגלל הרווקות).

ומכיוון שרוב מוחלט של שומרי התומ"צ, מכל המגזרים, לא פועלים מספיק (אם בכלל) למען בניין המקדש, ומעדיפים לתרץ תירוצים שהיום ברור שהם לא מחזיקים, אז יש הרבה בתים שלא נבנים, והמון רווקים ורווקות שנושאים על גבם את צער השכינה (ואגב, זה לא חייב להיות משהו אפלטוני, מספיק שה' מכסה את עיניהם ולא יורד להם האסימון והם לא מפנימים את הנקודה שחוסמת אותם מלהתחתן)

זה כנראה בגלל שהם מוכנים להתפשרהמקורית

על הרבה דברים, ואת מה שהם כן מוצאים אחד בשני - הם נאחזים בו מאוד

אני מכירה הרבה מקרים כאלה

כי לכל אחד יש סיפור אחראני:)))))אחרונה

חזרתי אשר ברא

ברוך ה' שמחה מאוד על המקום שנמצאת בו, מרגישה שהצלחתי ליישם כל מיני דיבורי שהיו לי כאן בשרשורים קודמים..

וזה דווקא מאוד יפה בעיניי, להיות מונחת במקום הזה-

מרגיש טבעי.

וממשיכה להתקדם.

אז גם רציתי להגיד לכם תודה על זה!

והשאלה הנוכחית:

אולי טיפים מאנשים בשטח.

וודאי שכל אחד עבר סיפורים בחיים שלו, או עובר וכו'

מה אתם מרגישים שעוזר לכם להביא בכנות את הדברים שעברתם (עד כמה ששייך) מול החצי השני?

ואיך מתמודדים עם הפחד שישפטו?

זהoo

אמנם לא נעים ששופטים אותך

אבל זה מידע ברור על האדם מולך

אם כדאי להיות לידו או לא

ככל שחווים פידבק מכיל ולא שיפוטי משיתוף כנה ופתוח

וגם ככל שמתרחקים מאנשים שכן שופטים

הפחד יורד

זה אגב תקף לכל סוג קשר

ואם רוצים לעבוד על זה

כדאי להתחיל מקשרים רגילים ולאו דווקא בקשר זוגי

למה את מרגישה שאת בבית משפט?משה

את יוצאת לדייט. את באה לשם בכיף כמו שאת. אם מישהו שופט אותך אז הוא פשוט לא מתאים. את לא צריכה "שהוא ירצה אותך". את לא במבחן.

חריג:

אם כן את שופטת את עצמך והאנרגיה הזו רק עוברת החוצה, זה יכול לקרות וזה משהו אחר לגמרי. אם את שופטת את עצמך על מי היית פעם זה טבעי שהאנרגיה הזו תהיה שם בפגישה.

מדייקתאשר ברא

מדברת שנגיד וחוויתי חוויה כזאת, איך לחזק את עצמי אחכ.

גם אם הצד השני כבר לא חלק בסיפור?

חוויה של שפיטה?משה

להביןoo

שהפחד מוצדק

כי זו חוויה קשה

והיא בהחלט יכולה לחזור על עצמה

אני חושבת שמה שהכי עוזר להתרפא מזה

זה לחוות חוויה הפוכה

של הכלה וקבלה

לאו דווקא בקשר זוגי

ואולי לפני זה לבדוק כמה קבלה ואהבה עצמית יש

כי התחושות מגיעות מבפנים החוצה

לקבל את עצמך קודם כלהמקורית

ולהבין שבאמת כנראה שלא כולם יסתכלו עלייך כמו שאת רוצה. וזה בסדר. את לא צריכה שכולם לא ישפטו אותך וזה לא תלוי בך בכלל, את צריכה שהבנאדם היחיד שיהיה לך טוב איתו ותרצי איתו יהיה כזה

ואגב זה נכון גם לאחרי תקופת השידוכים. ביקורת יש גם בתוך זוגיות שהתחילה כמקבלת ומכילה. ויותר מצד מי שלא מקבל את עצמו כי זה נובע החוצה

ביקורת זו לא שיפוטיותoo

ביקורת יכולה להיות עניינית בונה ומאפשרת

שיפוטיות מטרתה להקטין ולגרום לשני לפעול בניגוד לרצונו

וקשרoo

שהוא באמת מכיל ונטול שיפוטיות

לא יכול להפוך את עורו

כי זה לא תלוי סיטואציה

זו התנהלות עם מודעות ויכולת יישום גבוהה שלא יכולה להעלם מחר בבוקר

לא מסכימה עם זההמקורית

בנאדם שלא טוב לו עם עצמו יכול להיות מאוד מריר כלפי חוץ וביקורתי גם אם בהתחלה הוא לא היה כזה כי עוברים עלינו דברים

ולא כולם מודעים לעצמם

הרבה נשים בעיקר

מי שלא מודע לעצמוoo

לא יכול להיות מכיל ומקבל בהתחלה

אפשרי בהחלט לדעתיהמקורית

אנשים עוברים דברים כאמור, לא תמיד יודעים לגעת ב-מה עובר עליהם אבל ייתכן שינוי כזה

מודעות לפעמים נבלעת בקשיי החיים

אז בעיניי ביקורת אף פעם איננה חיוביתהמקורית

ותמיד מגיעה עם שיפוטיות

אז מה עושיםoo

כשרוצים להגיד למישהו משהו שזקוק לתיקון?

לא מעבירים ביקורת, אומרים מה זה גורם ליהמקורית

להרגיש

כשהשיח עובר מאיתנו החוצה להתעסקות באדם השני, לרוב זה ביקורת. לרוב זה שיפוטי. לרוב זה : הבעיה שלך היא, את/ה עושה דברים שלא מקובלים עליי ותשנה/י, תמיד את/ה עושה כך וכך

מה זה אם לא שיפוטיות?

אמoo

לא תמיד מספיק להגיד מה זה גורם להרגיש

כי זה לא מספיק ברור מה הבעיה

זה שיש לאדם בעיה/ חיסרון

זה לא צריך להיות רע

כולנו בעלי חסרונות

זו עובדה

הבעיה בשיפוטיות היא לא הביקורת אלא הכוונה מאחוריה

(במקצועי אני צריכה לתת הרבה ביקורות

בעיקר מקצועיות

אבל חלקן גם עם השפעה אישית

זה לא גורם לי לשפוט אנשים/ לנסות לגרום להם לעשות משהו שהם לא רוצים

אני משתדלת להתנסח נקי

להבהיר את הבעיה

להציע עזרה/ פתרונות

ולתת מרחב לפעולה

זה רחוק מאד משיפוטיות

ואני גם נזהרת שזה לא יהיה קרוב

כי זה נושא חשוב אצלי)

זה שלכולם יש בעיותהמקורית

לא אומר שהתפקיד שלך להצביע עליהם, בחיים הכוונה כן? לא בעבודה בכובע של מנהלת כי זה קצת שונה בעיניי

אז אותו דבר בזוגיות. אין הבדל בעיניי

אני מאמינה שקודם כל בנאדם צריך לבדוק באיזו נקודה פנימית זה לוחץ לו כי הרבה פעמים זה בכלל לא קשור לאדם שמולנו אלא משו אצלנו שמטרגר אותנו והוא משקף

אחרי שאנחנו יודעים איפה זה לוחץ אפשר להגיד איך זה גורם לנו להרגיש מתוך אמון שבן הזוג שלנו רוצה בטובתנו ושלא תהיה לנו תחושה לא נעימה. אבל לא כל דהר ולא בכל מחיר כי לא כל דבר שמפריע לך הוא בעיה. אולי זו לא בעיה בעצם עבורו ולך זו בעיה כי זה מטרגר אותך אבל מותר לו להיות הוא, את מבינה?

דווקא פה אפשר לזהות כל מיני בעיות, אצלנו דווקא.

זה לא נכון לכל סיטואציה מן הסתם אבל רוב הבעיות הזוגיות לדעתי נמצאות שם. אנחנו תולים את הבעיה בבן הזוג ומבקרים אותו כדי שישתנה כשלמעשה אולי השינוי צריך לקרות אצלנו ובן הזוג הוא שולי לעניין ורק לוחץ לנו על נקודות רגישות, ולכן ביקורת לא מועילה.. כי היא הופכת לאישיו תקשורתי בפני עצמו (ולדעתי זו צורת תקשורת רעילה אם לא עושים עבודה פנימית קודם כי תמיד השני הוא אשם ואני בסדר. וביקורת לדעתי היא תמיד מה אני מרגישה מול הסיטואציה ומה זה הפעיל אצלי ולא מה הוא לא בסדר) ואז הדברים האמיתיים שצריכים לצוף זזים הצידה כי נוצר אנטי ויש פגיעה כי אף אחד לא אוהב ביקורת וזה נהיה לופ שלא יוצאים ממנו וזה דופק את התקשורת הבריאה שצריכה להיות בינינו לבין עצמנו וגם מול בן הזוג

לעשותoo

את העבודה הפנימית שלנו

זה שלב אחד בחיים

כדי לחיות בזוגיות (או בכל קשר קרוב אחר)

חייבים לתת ביקורת לפעמים

כדי להתאים את המרחב אחד לשני

לתקשר רצונות מול קשיים

לנסות למצוא דרך ביניים

אם כל אחד עושה רק את העבודה שלו בלי להיות חלק בעבודה אחד של השני

התקשורת והקשר יהיו חסרים

שלא לדבר על מצבים שרק אחד עושה עבודה

כדי להתאים מרחב לא צריך ביקורתהמקורית

אפשר להגיד מה מתאים לי ומה פחות ומה עושה לי הרגשה לא טובה יותר טובה

ביקורת לרוב היא האשמה. האשמה לא מקדמת יצירת שום מרחב היא יותר מכווצת וגורמת לרצות לברוח, ורוב האנשים לא עובדים על עצמם מספיק ומי שכן יודע שזו עבודת חיים, לא רק שלב אחד. זה לא נגמר אף פעם.

אפשר לא להסכים איתי כמובן אבל זו דעתי

חוויתיoo

מספיק סיטואציות של האשמה שהביאו דברים חיוביים

ומספיק סיטואציות של אנשים שלא אומרים ביקורת ומביאים על עצמם דברים שליליים

אגב בעיניי זה גם מדד לטיב הקשר

אם אפשר להאשים ולא רק להישאר בחיים

אלא להתפתח מזה

לא רק ביקורת מביאה דבריםהמקוריתאחרונה

שליליים ויש אנשים ש'מתקדמים' מהאשמה כי יש להם רגשי נחיתות והם מאוד מרצים (לא מדברת עלייך כן? ) או שהם מרגישים ששמו סכין על צווארם בדמות אולטימטום ולטווח הרחוק הבעיה לא באמת נפתרה ויש בקשר הזה פגם ככל הנראה

(אם זה סיטואציה שמגיעה מעולם התעסוקה אז שוב, דעתי היא שזה לא מהווה שיקוף לחיי זוגיות)

אפשר להאשים ולצאת מזה בחיים. השאלה היא מה הדרך שעוברים עד אז, כמה הקשר הזוגי נבנה מזה ומה מידת ההתבוננות הפנימית שלנו שם.

כמו שאמרתי מה שכתבתי לא נכון לכל סיטואציה אבל נכון להרבה סיטואציות זוגיות. אולי לרובן. לדעתי לפחות

אני יכולה לתת הרבה דוגמאות אבל מפאת קוצר הזמן אחסוך וזה גם חתיכת ניצלוש רציני לפותחת שבטח לא חשבה שהדברים יתגלגלו עד פה😅

ויש המון גישות לכל דבר. אני לא יודעת הכל מן סתם. אבל מה שכן נראה לי כתבתי בכל זאת

פה ושם נתקלתי גם בביקורות שנוסחו בצורה חיוביתמשה

ובעיקר כאלה שהיו עם בקשת רשות לפניהן.

הנוסח לא משנה מאודהמקורית

כל עוד המטרה בסוף היא להצביע על השני כאשם

לדעתי זה שיח לא מקדם ולא נכון (בגלל התגובה הארוכה שכתבתי למעלה)

גם אם הבנאדם בסיטואציה ההיא נתן רשות קשה לי להאמין שזה "בא לו טוב" ושיצא מזה משו בסוף

הדבר שהכי יקדם בעולם זוגיות בעיניי זה להגיד לצד השני תמיד מה טוב בו מצד אחד, ומצד שני - עם מה קשה לי ואיך אני מרגיש/ה כשקורה x y z וזה חייב לבוא ביחד עם עבודה פנימית תמידית

כי בסוף התכנסנו כדי לעשות טוב אחד לשני הרי לא? ביקורת לא עושה טוב ולדעתי לא ייצא ממנה שום טוב

לא טוב היות האדם לבדולגיטימי?

אתם בטח שמעתם על זה מלא וורטים.

שמעתי שיעור לפ"ש, והרב שם הציג רעיון של המנחם ציון, והוסיף הערת ביניים (שאני מאמינה שהגיע ממנו), וחשבתי שראוי להביא את זה פה.

בתיאור הבריאה כתוב על דברים שהקב"ה בורא, ורואה שהם טובים. זה בולט שבבריאת האדם לא רק שהקב"ה לא רואה כי טוב - אלא "לא טוב היות האדם לבדו".

וורט ידוע שהטוב נמצא במציאת אישה - "מצא אישה מצא טוב".

אדם לבד אינו שלם, הוא לא מממש את הפוטנציאל שגלום בו, שמופיע מתוך מציאת האישה.

וכאן החידוש -

זה לא שרווק הוא לא שלם. יש רווקים שהם הרבה יותר שלמים, מפותחים, בוגרים, קדושים, טובים, נותנים מאשר נשואים. זה לא הסטטוס הזוגי שקובע את שלמות המידות שלך. אתה יכול להיות רווק בעל מידות, ולהפך.

התורה מנסה להגיד לנו שאנחנו לא אמורים לחיות לבד בעולם הזה. אנחנו לא לוקחים, אנחנו נותנים. נישואין זה פלטפורמה שבאמצעות אפשר לתת,ללמוד להעניק, לוותר, לדאוג לאחר, להעדיף טובה של האחר על פני טובתך האישית.

אבל אפשר ללמוד את המידות האלה גם בפלטפורמות אחרות. אפשר לבטא את הנתינה כלפי בני משפחה, שכנים, חברים וכו'.

וכשהאדם לומד להיות נותן ולא רק מקבל - במקרה של בראשית דרך נישואין, ויש דרכים נוספות - אז הקב"ה לא רואה כי טוב, אלא - טוב מאוד.

(מי שמעוניין במקור - שיחה בע"פ באנגלית, אפשר לפנות אליי).

זה יפה, אבל לעצם הענין, זו קריאה בתר תנכי"תנוגע, לא נוגע

שהופכת את הנישואין ממהות לאמצעי.

פשוט בתיאור הבריאה של אדם וחווה, שהם מהות אחת. וממילא החיבור ביניהם הוא לא אמצעי למישהו אחר, אלא פשוט חזרה למהות שלהם, ולכן זה טוב מאוד. לכן גם כל כך קשה להיות רווק וזה לא טוב.

כשפסקה הנבואה והתמעטה השראת השכינה לאחר ימי התנ"ך, כשאין לאנשים את ההרגשה של "צלם אלהים" שממילא רוצה להידבק לשורשו, נותר לפחות הרצון הזוגי כמשל וכנגזרת של זה. צריך לשמור על זה מכל משמר, אחרת במקום אחדות מהותית שהנישואין אמורים ליצור, הם הופכים לפונקציונליים ולאחדות סביב משהו, בין אם ערכי בין אם לא.

מחשבה עמוקה מאוד. זוגיות אמיתית היא לא רק שותפות לaibrainora

מחשבה עמוקה מאוד. זוגיות אמיתית היא לא רק שותפות למען מטרה משותפת, אלא חיבור מהותי בין שני אנשים, שבונים יחד שלמות מתוך אהבה וקרבה. ❤️

מטרת פרשות הבריאהטאביאחרונה

(בראשית, נח וגם חלק מהפרשות הבאות) היא להציג אמיתות קיומיות שעומדות בבסיסו של עולם.

כניסיון פרשני אפשר להכניס את הסיפור המקראי במובנים של לקיחה/נתינה או כל קריאה אחרת שרוצים, אבל נראה שנקודת המוצא אינה אמורה להיות תיאוריה שלפיה הכתובים מסתדרים, אלא כתובים שאפשר לקרוא אותם דרך עדשה של תיאוריה מסוימת.

בהקשר הזה, הסיפור הבראשיתי מתאר מהות של גבר ואישה שהופרדו בבריאתם, את הימצאות הגבר בלא האישה כבעייתית, ומאידך גם את הקשיים שבאיחודם.

כהתחלה, אין לנו ממש הבנה מה זה "שלמות", "טוב", "מהות גברית-נשית" וכן הלאה. אלא אם אנחנו שואבים את מושגינו מרגשות חולפים או מ"נשים מונוס וגברים ממאדים" או מה שזה לא יהיה.

כך בשאר המצוות, המצווה היא שם כשלעצמה, אפשר אמנם למצוא לה משמעויות (לא־מחייבות) ברוח התורה, משמעויות יותר סובייקטיביות או פחות, בין־דוריות או ממש לזמן שלנו, אבל המצווה היא שם כמצווה כדי שיקחו אותי כמו שהיא.

כאן גם נמצאת חולשה של פרשנות מעין זאת, "וכי איני אדם מאמין גם בלי להניח תפילין? וכי איני אדם טוב גם בלי לשים על עצמי כל־מיני סמלים?" וכי אין אנשים שאינם שלמים רוחנית, בוגרים, נותנים מעניקים ומתנדבים פי מיליון מזוג נשואים ממורמר ולא־יוצלח? בטח שיש, אבל לא סביב זה הסיפור. סביב מה? קטונתי. באמת שאין לי מושג.

בהתחלה, חשבתם שזה יקח זמן רב?advfb

כןעיונית

אבל טעיתי

כמה זמן לקח לך?advfb

שלושה חודשיםעיונית

ישועת ה' כהרף עין

לא שמתי לב שיצאתי לדייט ראשון וכבר הייתי מתחת לחופה ב"ה

לא, אבל זה כן לוקח זמןאביעד מילוא

אני במסע הזה כבר כמעט שנה וחציאביעד מילוא

לא קל כל יום מתאמצים להתמלא

ובאמת יכול להיות לא פשוט, חזק ואמץ!advfb

ממש לאהפי

הייתי בטוחה שזה תלוי בי ספק גאווה ספק תמימות

בכלל לאשימושית

חשבתי שייקח גג חצי שנה, לקח בסוף מעל 5 שנים...

האמת היא שבהתחלה לא רציתי שזה יהיה מהרפתית שלג

וואלה לאניצן*

זה נהיה ארוך כמו שרוך

ממש כולנו באותה סירהאביעד מילוא

ושרוך שהסתבך עם עצמונוגע, לא נוגע

הפרשנות שלי אחרתניצן*

עם ממשיכים עם הדימוי, אולי היה פעם מסובך וזה היה נראה "קצר", עם הזמן הכל מתבהר והקשרים בו מותרים ואז הוא נהיה ארוך.

לא הבנתיזיויק

יפהנוגע, לא נוגע

לא חשבתי בכיוון הזה

החוויה הראשונית שלי הפוכה, זה היה פשוט והסתבך

??נחלת

מה יקח יותר זמן: לימוד אסקימוסית? נקיון הבית? (רצינו שתי קומות...), סיום התואר?

הספר שהמליצו עליו? החיים?....... נא לדייק בשאלה.......

חחחחadvfb

אנחנו רובנו אנשים שמחכים לזוגיות יציבה ועדיין לא מצאנו את זה, אז על זה היתה השאלה חח

אהה!! תודה על ההבהרה.....נחלת

אם תרצו, אין זו אגדה! באמת. הרצון עושה את התפילהנחלת

הנכונה והראויה והמתקבלת. אני מאמינה בזה.

ולא להיפגע מזה; ברור שאתם ואתן רוצים. התכוונתי שאם יש רצון,

הכל יבוא על מקומו בשלום, בעזרת השם. אני מאמינה בזה.

וכמובן (כסבתא, מותר לי להגיד את זה) - להיות כנים וישרים עם

עצמנו; לבדוק אם אנו מוכנים לוותר על כך וכך או לא מוכנים

לוותר על כך וכך. האם אנו קצת...תקועים? האם זה קשור

אלינו, איכשהו? כן. לפעמים כדאי לחפש חברותא בנושא -

דהיינו, מישהו המכיר אותי מספיק טוב, לא חושש להיות

כן איתי, מעודד אותי ללכת בדרך הנכונה ומחזק את ידי

בדרך שלי, ו/או יכול להעיר לי בכנות על נקודה או נקודות

מסויימות שאני, בלי לשים לב, שם קצת לנגף בדרכי....

אני גם מאמינה די פאנאטית ביעוץ.

חורף טוב ושמח ובשורות טובות לכולכם, ואל תשכחו

לצלם לי את ההזמנה לחתונה!

תודה על התזכורת advfb

ואחרי כל היעוץ

ואחרי כל הוויתורים

לפעמים

מה שנותר זה

לחכות

ולחיות בתקופת המתנה יש לזה איכות

אבל זה לא פשוט.

וכן ששומעים אנשים הרבה יותר מבוגרים מאיתנו (סבתות)

אז באמת כיף לשמוע שיש פרספקטיבה רחבה

ויום יבוא ונסתכל גם אנחנו מלמעלה

אמתאביעד מילוא

רק שלפעמים קשה להסתכל ככה על תקופת המתנה של שנה פלוס

ומה איתי??advfb

אני מסתכל על תקופה של למעלה מ7 שנים שעדיין נמשכת

ויש כאלה שמסתכלים על תקופה יותר ארוכה

אז תן לי ברירה אחרת יותר טובה ואני אלך עליההה

העצה הכי טובה שנתנו ליאביעד מילוא

היא לנסות למצוא את המתנות של התקופה הזו לנסות קצת לקבל חיות מהטוב שהיה

"אשר אנוכי מצווך *היום*"advfb

בתור מיריבוזום

שחיפשה במשך תקופה כזו (שבע שנים), אני יכולה לומר שהגעתי אל הנישואין הרבה יותר בוגרת ומוכנה מבתחילת המסע. גם עם יכולות יותר טובות לבנות קשר, שנבנו עם הזמן, וגם עם הרבה הערכה לאיש ולקשר המדויקים שמצאתי אחרי הרבה חיפושים ונסיונות.

כמובן זה לא סותר קשיים שהיו בדרך.

בע"ה בקרוב... חזק ואמץ!

תסתכלי באיזה פורום את נמצאתאני:)))))אחרונה

מרגיש שהתחושה שלי ביחס לכך יחסית ייחודיתadvfb

אם לא - אשמח אם תשתפו גם.

ככל שהזמן עובר יש לי יותר אורך רוח ביחס להמתנה. לפחות בינתיים. טפו טפו טפו חמסה חמסה.

מה הכוונה? איך זה בא לידי ביטוי?אשר ברא

הגישה שלי:אשר ברא

יגעת ומצאת- תאמין.

ידעתי שזה יקח זמן. ועדיין.

דווקא הזמן הזה מאוד מדייקא אותי ואת מי שאני, גורם לי להעריך מאוד את מה שאני מביאה מעצמי.

בשבילי נברא העולם

כן. ולקח...לגיטימי?

למה?

בגלל האופי שלי, הצורה שבה אני מקבלת החלטות בחיים וכו'.

קיוותי שברגע שאפגוש את האדם הנכון, התהליך שנעשה יהיה פשוט, קל ומהיר.

זה לא קרה. גם זה לקח לי זמן, דרך ומאמץ.

בשלב הזה אני לא מתחרטת על הזמן שלקח, למדנו ועבדנו יחד.

על כל השנים בדרך עד שם, כל הקשרים שלא הבשילו -

כן, אני מתבאסת עליהם. לא יכולה להגיד שמכל קשר למדתי, שמכל קשר צמחתי - יש הרבה שהרגשתי שהיו בזבוז זמן.

כן, רציתי להתחתן צעירה יותר.

לא קרה.

באסה.

שמחה במה שיש לי עכשיו, שמחה בנקודה שהגעתי אליה - אבל עדיין יש תחושה של החמצה.

ובמבט לאחור על הדרך - מבחינת הקשרים שהסתיימו מצידי, לא רואה איך מבין האנשים שפגשתי דברים היו מתנהלים אחרת.

ייתכן שבדיעבד מתוך הקשרים המשמעותיים שהיו לי, אם היינו חוזרים ועושים עבודה - הייתי יכולה 'לחסוך' לעצמי די הרבה שנים. אבל לא חזרנו ולא עשינו את העבודה, אז לא קרה.

השאלה היאזיויק

אם יש לך טיפים לאחרים שבתחילת הדרך

בנות מה דעתכן? הציעו לי לצאת עם רועה צאןשובי-השולמית

...

מדהיםםזיויק

שידוךנוףילדות
עבר עריכה על ידי נוףילדות בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ז 0:42

מטורף מבחינתי שכל אחד צריך למצוא את אשתו/בעלה לעתיד לבד. חברים משותפים או טרמפ בהשגחה, אלו דברים מאוד ספציפיים.

זה נראה לי גורם להרגשה של בדידות ולחץ.

לא?

בשונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את התהליך

מה זה משנה המגזר?אביעד מילוא

כולנו יהודים וכולנו רוצים להקים בית נאמן בישראל. נכון יש ניואנסים שונים אבל העיקרון הכללי הוא לעשות הרבה השתדלויות ללכת לשדכנים לבקש מחברים נשואים קרובי משפחה כל מי שיכול לסייע ולעזור. ולצד זה הרבה השתדלות ותפילות

מעניין למה (ממה שאני נתקלתי) כמעט ולא עוסקיםנוגע, לא נוגע

בכל מיני דפוסים חוסמים שנוצרו בעקבות הורים.

גם אצל אלו שיש להם מודעות, לפעמים לא מודעים עד כמה זה עמוק בפנים ומשפיע.

זה לכאורה שורשי יותר בנפש מדברים אחרים שמדברים ועובדים עליהם הרבה.

אני חושבתoo

שהחלק הארי של האישיות

זה חוויות ילדות

לטוב ולרע

חוויות ילדות מושפעות בעיקר מההורים

ככה שבסוף רוב הדברים שעובדים עליהם קשורים ישירות אליהם

לכן אני מתפלאנוגע, לא נוגע

מעניין שלא נתקלתנעמי28

כי זה בסיס בפסיכולוגיה

אולי לא יצא לך ללכת לפסיכולוג קליני

כן ברור. התכוונתי שלא מדברים על זה בהקשרנוגע, לא נוגע

של לנו

נכון, הרבה מהדפוסים שנוצרו בילדות יכולים להיות עמוaibrainora

נכון, הרבה מהדפוסים שנוצרו בילדות יכולים להיות עמוקים מאוד ולהשפיע גם בלי שנשים לב. לפעמים דווקא המודעות למקור שלהם היא הצעד הראשון לשינוי.

מי אמור לעסוק בכך שאינו עוסק?טאבי

אני לא יודע מה קורה באחד על אחדנוגע, לא נוגעאחרונה

אבל נניח קראתי הרבה פעמים מאמנות שכותבות דברים, או נניח בפרסומים של 252, וכמעט אף פעם לא התייחסו לזה (זה לא קשור לשאלה "אימון כדאי או לא", זה פשוט מראה על מה הפוקוס נמצא ועל מה לא)

נכון, דפוסים שנוצרים בילדות יכולים להשפיע עלינו שנaibrainora

נכון, דפוסים שנוצרים בילדות יכולים להשפיע עלינו שנים רבות, לפעמים גם בלי שנשים לב לכך. מודעות היא צעד חשוב, אבל ההבנה של המקור והעבודה הפנימית הן אלו שיכולות לעזור ליצור שינוי אמיתי.

לפי מה שכתוב שם זה לא רקנוגע, לא נוגעאחרונה

אולי יעניין אותך