במקרה כזה חובה לערוך את האירוע ברמתם של ההורים.

היום אנחנו רגילים לרמה מאוד גבוהה ב"ה ואפשר לחלוטין לערוך אירוע צנוע.

טוב להם, טב למצפון, טוב לחשבון בנק, טוב לעתיד וטוב, הכי טוב לכלה.

שהזוג שיש לו פחות יכולות כלכליות, יתן את הסכום שבו הוא מעוניין.

והזוג שמעוניין בחתונה מפוארת, ישלם את הפער במחיר על חשבונו.

אתם לא אמורים לייעץ לי מה לעשות, אלא לענות איך אתם הייתם מתנהגים אם זה היה קורה לכם.

מי אני שאכניס את ההורים שלה לצרות כספיות?

בטח יש להם גם עוד אחים לממן..

אם כל כך חשוב לאחד מזוגות ההורים חתונה מפוארת- שיממנו מעצמם..

אני לא אוהבת חתונות מפוארות בכל מקרה. גם במידה ויש כסף לזה

החתונות הגדולות מוגזמות לדעתי

והלוואי שאני אתחתן בדרך צנועה יותר (מישהו אמר רבנות + 10 עדים?)

אבל אם זה מאוד חשוב לצד השני, אז אפשר להתפשר ולמצוא את דרך האמצע

(לא על זה יקום וייפול דבר... זו רק התחלת הדרך)

אם מתכננים נכון, החתונה יכולה לכסות את עצמה ולא צריך להכביד על ההורים

אההההם (מכחכח בגרוני)

מכת אסתר , התתקדשי לי?

אני מוכן לאכול טוסטים בשביל שמלה טובה

עושים ברבנות...

מאשר בבית כנסת

כאשר את ההוצאות נשלם בסיוע המתנות (כמובן, לא חתונה שתכניס אותנו לפערים כלכליים, אבל כן שתרגיש יותר מאשר סתם קידוש בבית כנסת, אולם קטן וקיטרינג)

לא אבקש מההורים שלה שקל שהם לא יכולים לתת

העיקר שיבואו וישמחו באמת!

אבל זאת נקודת זכות גדולה בשבילה

שהיא אחראית!

שלי להיום אז אני לא אפרט.

כל חתונה זה פשרה...וממש לא בין בני הזוג...

החתונות של היום זה סתם בזבוז כסף ענק.

צריך שיהיה מכובד, אבל לבזבז עשרות אלפי ולפעמים מאות אלפי שקלים על ערב אחד, זה מוגזם!

ואני אומר את זה, לא כי להורים שלי חסר כסף ב"ה, אם יהיה צורך הם גם יכולים לחתן אותי ב"גני התערוכה" או ב"הדר-דימול".

אלא שאם יש כסף, אז כבר להפנות אותו לדברים הרבה יותר מועילים.

מה שקורה היום, זה שנוצר סטנדרט חברתי מעוות, על איך חתונה צריכה להיראות.

ואז גם זוגות שאין להוריהם כסף, עושים חותונות בעשרות אלפי שקלים ונכנסים לחובות.

אני כן ארצה שהחתונה שלי לא תראה כמו סיום מסכת, אלא משהו קצת יותר מכובד.

ואם אפילו לזה לא יהיה להם כסף, כמו שאני מכיר את הורי הם יהיו מוכנים לקחת הכל על עצמם, כל עוד מדובר בסכום סביר.

ואם להורים שלי היה חשוב חתונה מפוארת,

הייתי בהתחלה מנסה לשכנע אותם שאני זה שמתחתן, ושזה יעשה לי רע חתונה מפוארת.

ואם הם לא ישתכנעו, אני פשוט אודיע להם שאני מוציא את החסכונות שלי ומשלם על החתונה בעצמי.

אני מכיר מקרוב כמה סיפורים שאחד הצדדים רצה חתונה מפוארת ולצד השני לא היה כסף.

ומתוכם אני מכיר רק מקרה אחד שבו הצד שרצה חתונה מפוארת שילם עליה בעצמו,

ברוב הפעמים, הצד החלש נכנס לחובות. ובמיעוט הפעמים הזוג פשוט ביטל את האירוסין.

או לשפוט קטגורית התנהגויות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t573673#6346363

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t573673#6348794

אני מופתע מאוד לשמוע ש"הצד החלש נכנס לחובות", מדוע? זה מעיד על חולשה אישיותית יותר מאשר על החולשה הכלכלית, לא? לתומי חשבתי שבדיון הזה אנחנו מדברים על צדדים הגונים ולא על אנשים נצלנים וחמדנים, הגוזלים מהרש את כבשתו. אגב, אתה למעשה מערער נחרצות על מה שרוב המגיבים כאן מבטיחים (לפחות בפיהם), וטוען שברוב המקרים העניין לא ייגמר יפה. האם אתה מסכים איתי שאתה לא נותן אמון במה שהרוב כאן מביעים?

א. אתה מדבר רק על חתונות של עשירים בחו"ל (בארה"ב), רוב העולם זה לא כך.

ב. לא אמור להיות אכפת לנו היחסיות, מצידי שברוסיה יעשו חתונות במיליארדים, זה לא מצדיק אותנו לעשות חתונות בעשרות אלפים.

ג. נכון שהמצב בציבור הדתי יותר טוב מהציבור החילוני.

ד. בד"כ אנשים שיש להם יותר כסף, יש להם אופי יותר חזק (דורסני?) מאנשים פשוטים.

ה. העדתי רק על מקרים שאני מכיר מקרוב ולא על כולם.

    וגם בהם מעל פני השטח, הכל נראה יפה וטוב, אבל אח"כ כשחוזרים לבית המצב בטטה.

    יש לי חבר מהשבט, שעשו לאחר חתונתו מגבית ביישוב בשביל ההורים שלו, בלי שהוא ידע (נראה לי שעד היום הוא לא יודע).

בדרך כלל מקובל שהורי החתן והכלה מתחלקים בהוצאות שווה בשווה. ריהוט, מוצרי חשמל, כלי מיטה ועוד.

ככלל, עדיף להשקיע בקטע הזה יותר מאשר בקטע של אולם יקר, שזה דבר מתכלה.

אבל, אם להורים מצד אחד חשובה חתונה מפוארת והחתונה תהיה באולם בי"כ קטן וצנוע, זה יכול לצער אותם. מצד שני,

לא יתכן לדרוש מהצד השני הוצאות גדולות כשאין הכנסות גבוהות או שיש ילדים נוספים לחתן.

לכן, אפשר ללכת על אולם צנוע (אפשר במקרה הצורך גם אולם שיותר מותאם לבר מצוה). אפשר להתחלק 

בדברים המשותפים כמו נגן (לא צריך כמה נגנים, אפשר בחור מהישיבה עם אורגן, כדי לחסוך בעלויות) צלם (והצד שמעוניין יוכל לשלם על שעה נוספת ולוותר על וידאו), הוצאות של החברים/ות (אפשר לארגן שולחן נפרד לחברות של הכלה ולהזמין ארוחה פחות מושקעת ) או מחיר בסיסי לאולם.

אם יש צורך בתשלום גבוה על האולם עצמו, אפשר להתחלק 1/3 ו-2/3 לפי מס' המוזמנים.

אפשר לוותר על הכיבוד של קבלת הפנים ולבקש להגיש אותו בסיום כמנה אחרונה (ולקבוע שעה מוקדמת יחסית, כדי שהמנה אכן תינתן לרוב המוזמנים ולא רק לאלו שנשארים עד 11).

כל צד משלם את ההוצאות של האורחים שלו, כך שאם צד אחד מזמין 100 אורחים והשני 200, התשלום בהתאם.

אפשר לחסוך בעלויות ע"י שבת 7 ברכות משותפת וחלוקת ההוצאות בין 2 הצדדים (אצל מי שנוהג לעשות שבת חתן בנוסף, 

או ע"י שבת מאורגנת קרוב למקום מגורי אחד הצדדים כדי לחסוך בהוצאות על השבת).

מה שעושים היום בחתונות זה סתם בזבוז כסף.

משקיעים מלא כסף באולם מפואר ואוכל כשאפשר לעשות את זה בצורה הרבה יותר פשוטה זולה ומשביעה ומשמחת.

אני חושב שהייתי אומר להורים את המצב ושהיינו צריכים לחשוב ביחד על פתרון שיהיה מוסכם עלהם.

אבל זה גם בגלל שאני אוהבת חתונה פשוטה... 

זה נראה לי קשור גם לאופי ... כי אם חתן חי חיי עושר ושהכל יש.. אז גם החיים שלהם ככה.. ויכול להיות שיהיו במהלך החיים הוריי החתן דורשים מהוריי הכלה כספים.. לצורך דירה... למשל..

אז צריך לשקול לפני שמתחתנים אם איזה בחור מבוסס יותר מהבחורה. 

אבל, 

א- החתן והכלה גם יכולים לממן את החתונה, אפשר לדחות את החתונה בחצי שנה מהמתוכנן ולחסוך כסף ליום החתונה בעצמם. גם חתונה קטנה וגם חתונה גדולה- ההורים לא חייבים לממן אותה. (כמובן שזה לא הכי פרקטי ועדיף לחתן לשבת וללמוד בתקופה הזאת ולא להיות מונח בדברים גשמיים..) 

ב- יש הבדל גדול בין חתונה קטנה ומצומצמת לחתונה רגילה ולא מפוארת אבל ההבדל הגדול הוא לא בכסף, אפשר לעשות חתונה פשוטה ויפה באולם ל300 מוזמנים בלא הרבה כסף. אפשר להתחשב במצב הכלכלי של הצד השני אבל אם רק המשפחה הכי קרובה (בני דודים) זה 150 איש אז לא נראלי שמישהו מצפה ממך לא להזמין אותם. 

ג- הדור הקודם היו מתחתנים בבתי כנסת בחצר ואפילו בבית, זה יכול להיות יפה ושמח בדיוק כמו בכל מקום אחר  

כתוב שם, שפעם היו מתארסים ואז מחכים שנה עד לחתונה,

ובזמן הזה הגבר היה בונה את הבית, ומכין את כל הצד הכלכלי לבניית משפחה,

כדי שיוכלו להתחיל את החיים כמו בני אדם.

יש סיפורים של גדולי התנאים והאמוראים,

שההתמודדות שלהם עם היצר הייתה קשה מנשוא.

מבחינה כלכלית, יש שינוי, הדור של היום מתנתק מהתלות בהורים בגיל מאד מאוחר.

אבל דעתו מבוססת, ויש בה היגיון מאד בריא (גם אם אני לא יודע אם אהיה מסוגל באופן אישי לעשות אותו).

כיום יש את האינטרנט שהופך את הנפילות ליותר זמינות ונגישות.

אבל מכיוון שלא היה בעבר את "זכויות האדם" (כן יצא מזה גם קצת טוב)

אז הנפילות החמורות היו הרבה יותר נפוצות.

אני לא הולך להביא את זה כאן, אבל אם תחפשי, תראי שהמצב פעם לא היה בוודאות יותר טוב מהיום.

זה נושא שיש בו ירידות ועליות במהלך התקופות. (למשל עד בית שני, היה יצר מאד חזק בתוך המשפחה, שכיום הוא אינו)

גם הצד החלש אוהב את הבת שלו, והוא רוצה בטובת הזוג.

ומה שהוא מציע, זה בעצם המקסימום שהוא יכול להציע.

וכל דבר שמעל זה, בעצם מכניס אותו לחובות שהוא לא רוצה להיכנס אליהם.

אז מה שייך כאן פשרה?

נגיד הזוג העשיר רוצה חתונה בחצי מליון = 250,000 לכל צד.

והזוג הפשוט יכול לעשות חתונה ב-50,000 = 25,000 לכל צד.

ואז נעשה פשרה ל- 300,000 = 150,000 לכל צד.

אז יוצא שהזוג הפשוט משלם פי 6 ממה שהוא מסוגל בכלל לתת?!?!

יש למישהו תשובה?

פשרה זה נשמע טוב, אבל למעשה אפילו בסכומים יותר קטנים יש כאן מחסור בהוגנות.

נראה לי שהכי טוב, שהצד החלש יתן תקציב גג, והצד בעל הנכסים ישלים את הפער בעצמו.

כבר נזכר בשולחן ערוך (אבן העזר, ס"ב ס"א) שאין לשאת אישה לשם ממון.

ועוד מצאנו בחז"ל שאמרו: נחית דרגא ונסיב איתתא (יבמות סג.)

וכן כתבו הפוסקים שאין חיוב לשמוע בקול ההורים בעניינים מסוג זה.

אם מצאת אדם הגון עם מידות טובות, יראת שמיים וצניעות, יש לך יותר טוב מזה?

ב. תציגו להורים משני הצדדים את התכנון שלכם ותראו מה אפשר לעשות

אם להורים של הצד השני חשוב להם חתונה מפוארת. שישלמו עליה. אסור להגרר לחובות בגלל ערב אחד. אם צריך להשקיע אז  בדברים אחרים. לפעמים קיים חישוב (חייב להיות מציאותי!!!) שהמתנות יכסו את הוצאות החתונה. יש מקרים שזה עובד.

שאתה לא מתחתן בשביל כסף לתת להם להחליט ביחד אם ההורים של הכלה מה הם מעדיפים ואיך הם יתחלקו ביניהם

אני חושבת שזה סתם להאכיל אנשים רעבים...

בלי קשר לתקציב שיש או שאן להורים זה יכול להיות משהוא צנוע בלי הוצאות מיותרות...

לא צריך להתחיל את החיים במינוס!!

ההגדרות "מפואר" ו"צנוע" הן משתנות מאוד מאדם לאדם.

אני אישית בעד חתונה צנועה.

נראה לי זה לא הכי חכם להשקיע כסף על שלוש וחצי שעות כדי שתהיה חתונה שמתקתקת לפי כל החוקים ההוליוודיים, ולמחרת לקום בבוקר כשאין לך מושג מאיפה להשיג כסף בשביל שבסה"כ לא תלך לישון מתחת כיפת השמים (וזו אך דוגמא אחת מני רבות). וזו מציאות ממש לא רחוקה. כולנו יודעים (ורואים...) היטב במה דברים אמורים.

וזה עוד בלי לגעת ב"בל תשחית" שעושים עם המתנה שקיבלנו מה'. אם למישהו יש כסף מיותר - שיתן לעניים שזקוקים לו באמת במקום לזרוק אותו לאשפה בצורה של זיקוקי הר הרצל ביום העצמאות בשביל "שיהיה שמח בחתונה". 

למעשה, היום ב"ה ניתן למצוא הרבה פתרונות לכך שתהיה חתונה מכובדת ויחד עם זאת - צנועה. רק צריך לחפש.

כמובן שתמיד לזכור שהכי חשוב זו השמחה שבחתונה. את זה לא קונים בכסף וגם אין לזה תחליף...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים