לומר שמותר בלי הסיוג - אין עניין לכאורה,

השאלה היא לדעתי בין א. ל-ב. 

תלוי מציאות מאד, האם הסיוג שלך מסיר את החשש, או לא, וכמה.

אבל לומר שאסור, כשמותר, נשמע גם כן בעייתי...

שאלה קשה, ושוב, לדעתי, תלוי במציאות מאד.

להאיר להם פנים

להראות להם את מתיקות התורה, את זה שהיא יודעת גם להקל,

שיבואו ללמוד, שיתחברו יותר טוב לתורה

?

כדי להבין את החילוק- למה פה מותר ושם אסור? 

לדעת יותר -יגרום להם לשמור יותר? 

האם האנשים מדברים ביניהם ומעבירים איזה היתרים הם קיבלו- או שכל אחד שומר לעצמו את השאלות והתשובות שלו? 

האם יש לך אפשרות לעסוק בנושא הזה בשיעור- בזמן הקרוב? 

פשוט למדתי אתמול בגמרא (שבת קלט.) מעשה

ששלחו לרב מכתב עם שלוש שאלות, ועל שלושתם ההלכה בשו"ע היתה שמותר

והוא פסק להם לאיסור בלי להסביר - אסור וזהו!

כי "אינם בני תורה" ומקילים יותר 

וחשבתי לעצמי שיש אנשים שחושבים שאם רואים אנשים שמקילים - צריך להקל להם יותר, שלא יקילו לגמרי

וכאן רואים בגמרא שאדרבה אם אנשים מקלים צריך לאסור יותר, אפילו שלא כדין

(אני תקועה על הפסחים הזה כבר... יותר מידי זמן...אבל כל הזמן עולה לי הנושא מכל מיני מקומות...) 

לא הבנתי את הסיפור - בגמרא כתבו מכתב לרב? בגמרא היה לפי פסק השו"ע? 

לא מסכימה עם המסקנה שלך- 

אם אנשים מקילים צריך להעמיד אותם על שורת הדין, מה מותר ומה אסור

אם יש להם מנהג- צריך לא לשבור להם אותו 

שאלה מעניינת מה זה אומר "בני תורה" במושגים מודרניים- 

האם זה אומר שיש להם יכולת קוגנטיבית ואינטלקטואלית כדי להבין מורכבות של הגדרות- חיים

או שיש להם תפיסה אמונית - דתית- הלכתית  מפותחת 

מה הבעיה?

"שולחן ערוך" זה לשון מושאל, אני מתכוין להלכה שנפסקה באותו זמן.

וכמעט לא אמרתי כלום, העתקתי את הגמ' - את מתכוונת להתווכח איתה?

אז בגמרא רואים שלא! אם אנשים מקלים צריך להחמיר להם יותר

ובני תורה זה לא נשמע "טיפשים", יותר נשמע עמי הארץ, שלא יודעים תורה, וחיים את החיים שלהם בטבעיות

(יותר קרוב לצד השני שלך)

מצינו בפוסקים כמה פעמים שלפעמים אנחנו מחשיבים את הדור שלנו כאילו כולנו "לא בני תורה", ומחמירים עלינו יותר מעיקר הדין...

וכמובן, גם לדרך האמצע - ללכת לפי שורת הדין, יש מקום גדול.

הדבר דומה מעט לנידון של הביאור הלכה בסימן של"ב, מתי הקלו על האדם במצב שהוא בהול כדי שלא יבוא לעבור על איסור חמור יותר, ומתי דווקא החמירו עליו.

http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=1602

הוא מביא גמרא שצריך להיזהר לא להגזים, אבל לא מביא שום מקור לחפש קולא, הוא ממש עושה את זה ויכוח בין אנשים של היום לחז"ל

מי יעיז להתווכח עם חז"ל?!

היחס בין העמדה על עיקר הדין ל"הסתמכות על שיטות מקילות".

אבל, אם אם ניקח את העיקרון שיש מציאות שבה ריבוי האיסורים מביא לזלזול גם בדברים החמורים, אז אפשר להסיק מכאן שמצב כזה הוא שעת הדחק, ולדון בו את גדרי שעת הדחק.

אגב, אין מקרים שהרב עובדיה הקל משיקולים כאלה?

שכמו שאסור להתיר את האסור - אסור לאסור את המותר

מצד שני בגמרא מסופר שבמקרה כזה אסרו במקום שמותר (כמו שהבאתי למעלה - שבת קלט.)

אני מניח שהכוונה היא לא "לומר שאסור כשבאמת מותר", אלא באמת לכם אסור, כיון שאתם מקילים, אנחנו גוזרים עליכם שאסור לכם, ואולי כך תקפידו יותר על הלכה

פשוט כשקראתי את הגמרא, חשבתי על כל אותם אנשים, שבשביל לקרב את התורה לעם, מורידים אותה לעם במקום להעלות את העם לתורה, ויוצרים "תורה ידידותית למשתמש" עם כמה שיותר קולות

וכאן אנחנו רואים שאדרבה, ככל שאתה יותר רחוק, צריך יותר להחמיר עליך, וודאי לא להקל יותר ולהדגיש את הקולא

במחשבה שניה אני חושב שיש חילוק אמיתי.

בזמנינו - ימי החופש והדרור, אם תחמיר על אנשים הם עלולים לברוח לך, ואין לך איך להכריח אותם להקשיב לך

גם מצינו בפוסקים שמקילים יותר לבעלי תשובה

אבל העיקרון הזה - שהתורה לא יורדת לעם ולא עושים לתורה יחסי ציבור, הוא עיקרון נכון.

עי' בתשב"ץ קטן (סי' תקלז) ובחידושי מהרי"ץ חיות (חולין נג: ).

ועי' בזה בחידושי זכר יהוסף על הש"ס (ברכות ס.) ובשו"ת בית דוד

ח"ב (סי' צד) מ"ש שם בשם הב"ח.

ברור שאם "תחמיר" על מי שלא צריך - רק תרחיק יותר.

זה כלל לא דומה למצב שה"עונש" גורם לאדם לקחת מוסר. מציאות שונה לחלוטין.

וזה לא קשור לנושא שלא "מורידים את התורה". בוודאי שכעיקרון צריך להעלות אל התורה - עם זה באופן מעשי, אכן אין ענין להחמיר כאשר יש אפשרות להקל וההחמרה רק תרחיק או תכביד. 

העיקר זה הענין העקרוני - האם תופסים שאת התורה לא "משנים" בשביל מישהו. האם כשמנסים להראות הצורה "ידידותית" (שזה בהחלט חיובי), זה לא ע"ח המהות.

אבל פרטי הוראת ההלכה  -זה לפי ראות עיני המורה.

מדובר שם על הלכה רגילה - האם מותר או אסור

ובמקרים אחרים אסור.

שתהיה מנהיג קהילה תבין לבד איך להסביר לאנשי המקום.

תוכל לשאול כל שליח חבד"י כל כאלו סיטואציות...

לא חושבת שיש כאן כאלו שיוכלו להחכים בנידון הזה יותר מידי

נהיה רב וכעת כל גדולי התורה שמעליו משתווים לו והוא יכול לחלוק/להוסיף/להמעיט מדבריהם, שכחתי.

*(לא קשור למקרה הזה, איני ככ מכירה את מופים היקר שלנו)

וגם רבנים גדולים יכולים להתיעץ לפעמים עם רב אחר

אפילו משה רבינו התיעץ כשנסתתרה ממנו הלכה.

אני לא מנהיג קהילה, לא רב ולא נעליים!!!!!

מישהו יכל לחשוב כזה דבר בכלל?!!

סיפרתי סיפור דימיוני, והתכוונתי לשאול מה הייתם אומרים במקרה כזה

לא התכוונתי שמשהו כאן אמיתי!

להירגע!

תיארתי לעצמי...

ועי' בביצה (יד: ) שאני בי מר שמואל וכו'. וע"ע בשבת (קלט.) ובעירובין (מ.)

ובע"ז (נט.). וע"ע ברש"י נדה (סו.) ד"ה בשדות.

אי אפשר ליצר הלכה ומידות על גבי שקר.

הכי נכון זה לשים את הדברים על השולחן.

משו בסגנון: "בעקרון המקרה הזה ספציפי להבדיל משאר המקרים האחרים מותר, אני אישית(בהנחה שזה נכון) בגלל שזה מקרה מאוד דומה מחמיר על עצמי, כמובן שאתם לא חייבים, אבל רק שתדעו שזה מקרה מיוחד מהסיבות הבאות..."

יראת שמיים לא יכולה להיבנות על גבי זה שאוסרים את המותר, התורה וחכמינו ז"ל ידעו מתי צריך לגדור לרבים.(כמובן שכל ירא שמים צריך לגדור את עצמו בעבודת השם הפרטית שלו איפה שהוא יודע בעצמו שקשה לו).

למרא דאתרא לאסור בהתאם לצורך במקומו, בדומה לכח שהיה לחז"ל לתקן איסור לכל עם ישראל.

[וראה במאמר הזה שער שלישי - http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091195.asp]

וכשם שאמרו לחז"ל לאותו אחד שלא יודע מה לברך- שילך לת"ח וילמד,

כך מצופה מרב הקהילה לחלץ את צאן מרעיתו מהעם-ערצות שלהם.

בכל קהילה שהיא יהיו כמה סוגים- אלו שלומדים ויודעים הכל, אלו שלומדים חלק ויודעים לפתוח ספר אם יש שאלה- אבל קודם יפנו לרב ואלו שסומכים נטו על הרב ועל שו"ת סמס ולא יודעים לפתוח ספר.

על האחרונים- אולי יועיל לאסור, כי אחרת הם לא ידעו להבדיל, אבל עדיין- צריך להגיד, שבעקרון מותר אבל כדאי להחמיר.

על אלו שיודעים- הרי הם יודעים את ההלכה, ואם הרב שלהם יאסור את המותר זה גם יכול לגרום להם לחשוב שמא הוא לא יודע ולא להקשיב לו. או שסתם יהיה להם קשה עם זה.

ועל אלו שפותחים ספרים- הם יקשיבו לו בהתחלה עד שיגלו שהשו"ע פוסק אחרת, ואז יהיה להם משבר אמוני.

ואני אומרת את זה מניסיון, לי היתה תקופה מאד קשה כשגיליתי שהרבה מהדברים שאמרו לי עליהם שהם מוחלטים ושההלכה בהם אוסרת לחלוטין- ואז אופס, גיליתי שהיא מתירה ורק חלק אוסרים וכו' ושזה מורכב יותר ושזו חומרא ולא עיקר הדין וכו'- זה קושי בלהאמין אח"כ לרבנים ולספרים ולהכל. 

ועד היום קשה לי עם ספרים שמערבבים בין הלכות למנהגים לענינים ובים עיקר הדין לחומרא או קולא. ספר כזה- אני לא אקבל ממנו בכלל. רק ספר הלכתי נטו שמבדיל ושם כל דבר במקום שלו.

זה עיקר הדין, Y- קולות שיש להן מי שמתיר אבל.. ויש שמחמירים X.

בכללי- אני מאמינה שאנחנו צריכים לשאוף לחברה של ת"ח שיודעים (ויודעות) ללמוד ויודעים לפתוח ספר ולא לחברה של שו"ת סמס וחוסר ידע הלכתי.

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '