לומר שמותר בלי הסיוג - אין עניין לכאורה,

השאלה היא לדעתי בין א. ל-ב. 

תלוי מציאות מאד, האם הסיוג שלך מסיר את החשש, או לא, וכמה.

אבל לומר שאסור, כשמותר, נשמע גם כן בעייתי...

שאלה קשה, ושוב, לדעתי, תלוי במציאות מאד.

להאיר להם פנים

להראות להם את מתיקות התורה, את זה שהיא יודעת גם להקל,

שיבואו ללמוד, שיתחברו יותר טוב לתורה

?

כדי להבין את החילוק- למה פה מותר ושם אסור? 

לדעת יותר -יגרום להם לשמור יותר? 

האם האנשים מדברים ביניהם ומעבירים איזה היתרים הם קיבלו- או שכל אחד שומר לעצמו את השאלות והתשובות שלו? 

האם יש לך אפשרות לעסוק בנושא הזה בשיעור- בזמן הקרוב? 

פשוט למדתי אתמול בגמרא (שבת קלט.) מעשה

ששלחו לרב מכתב עם שלוש שאלות, ועל שלושתם ההלכה בשו"ע היתה שמותר

והוא פסק להם לאיסור בלי להסביר - אסור וזהו!

כי "אינם בני תורה" ומקילים יותר 

וחשבתי לעצמי שיש אנשים שחושבים שאם רואים אנשים שמקילים - צריך להקל להם יותר, שלא יקילו לגמרי

וכאן רואים בגמרא שאדרבה אם אנשים מקלים צריך לאסור יותר, אפילו שלא כדין

(אני תקועה על הפסחים הזה כבר... יותר מידי זמן...אבל כל הזמן עולה לי הנושא מכל מיני מקומות...) 

לא הבנתי את הסיפור - בגמרא כתבו מכתב לרב? בגמרא היה לפי פסק השו"ע? 

לא מסכימה עם המסקנה שלך- 

אם אנשים מקילים צריך להעמיד אותם על שורת הדין, מה מותר ומה אסור

אם יש להם מנהג- צריך לא לשבור להם אותו 

שאלה מעניינת מה זה אומר "בני תורה" במושגים מודרניים- 

האם זה אומר שיש להם יכולת קוגנטיבית ואינטלקטואלית כדי להבין מורכבות של הגדרות- חיים

או שיש להם תפיסה אמונית - דתית- הלכתית  מפותחת 

מה הבעיה?

"שולחן ערוך" זה לשון מושאל, אני מתכוין להלכה שנפסקה באותו זמן.

וכמעט לא אמרתי כלום, העתקתי את הגמ' - את מתכוונת להתווכח איתה?

אז בגמרא רואים שלא! אם אנשים מקלים צריך להחמיר להם יותר

ובני תורה זה לא נשמע "טיפשים", יותר נשמע עמי הארץ, שלא יודעים תורה, וחיים את החיים שלהם בטבעיות

(יותר קרוב לצד השני שלך)

מצינו בפוסקים כמה פעמים שלפעמים אנחנו מחשיבים את הדור שלנו כאילו כולנו "לא בני תורה", ומחמירים עלינו יותר מעיקר הדין...

וכמובן, גם לדרך האמצע - ללכת לפי שורת הדין, יש מקום גדול.

הדבר דומה מעט לנידון של הביאור הלכה בסימן של"ב, מתי הקלו על האדם במצב שהוא בהול כדי שלא יבוא לעבור על איסור חמור יותר, ומתי דווקא החמירו עליו.

http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=1602

הוא מביא גמרא שצריך להיזהר לא להגזים, אבל לא מביא שום מקור לחפש קולא, הוא ממש עושה את זה ויכוח בין אנשים של היום לחז"ל

מי יעיז להתווכח עם חז"ל?!

היחס בין העמדה על עיקר הדין ל"הסתמכות על שיטות מקילות".

אבל, אם אם ניקח את העיקרון שיש מציאות שבה ריבוי האיסורים מביא לזלזול גם בדברים החמורים, אז אפשר להסיק מכאן שמצב כזה הוא שעת הדחק, ולדון בו את גדרי שעת הדחק.

אגב, אין מקרים שהרב עובדיה הקל משיקולים כאלה?

שכמו שאסור להתיר את האסור - אסור לאסור את המותר

מצד שני בגמרא מסופר שבמקרה כזה אסרו במקום שמותר (כמו שהבאתי למעלה - שבת קלט.)

אני מניח שהכוונה היא לא "לומר שאסור כשבאמת מותר", אלא באמת לכם אסור, כיון שאתם מקילים, אנחנו גוזרים עליכם שאסור לכם, ואולי כך תקפידו יותר על הלכה

פשוט כשקראתי את הגמרא, חשבתי על כל אותם אנשים, שבשביל לקרב את התורה לעם, מורידים אותה לעם במקום להעלות את העם לתורה, ויוצרים "תורה ידידותית למשתמש" עם כמה שיותר קולות

וכאן אנחנו רואים שאדרבה, ככל שאתה יותר רחוק, צריך יותר להחמיר עליך, וודאי לא להקל יותר ולהדגיש את הקולא

במחשבה שניה אני חושב שיש חילוק אמיתי.

בזמנינו - ימי החופש והדרור, אם תחמיר על אנשים הם עלולים לברוח לך, ואין לך איך להכריח אותם להקשיב לך

גם מצינו בפוסקים שמקילים יותר לבעלי תשובה

אבל העיקרון הזה - שהתורה לא יורדת לעם ולא עושים לתורה יחסי ציבור, הוא עיקרון נכון.

עי' בתשב"ץ קטן (סי' תקלז) ובחידושי מהרי"ץ חיות (חולין נג: ).

ועי' בזה בחידושי זכר יהוסף על הש"ס (ברכות ס.) ובשו"ת בית דוד

ח"ב (סי' צד) מ"ש שם בשם הב"ח.

ברור שאם "תחמיר" על מי שלא צריך - רק תרחיק יותר.

זה כלל לא דומה למצב שה"עונש" גורם לאדם לקחת מוסר. מציאות שונה לחלוטין.

וזה לא קשור לנושא שלא "מורידים את התורה". בוודאי שכעיקרון צריך להעלות אל התורה - עם זה באופן מעשי, אכן אין ענין להחמיר כאשר יש אפשרות להקל וההחמרה רק תרחיק או תכביד. 

העיקר זה הענין העקרוני - האם תופסים שאת התורה לא "משנים" בשביל מישהו. האם כשמנסים להראות הצורה "ידידותית" (שזה בהחלט חיובי), זה לא ע"ח המהות.

אבל פרטי הוראת ההלכה  -זה לפי ראות עיני המורה.

מדובר שם על הלכה רגילה - האם מותר או אסור

ובמקרים אחרים אסור.

שתהיה מנהיג קהילה תבין לבד איך להסביר לאנשי המקום.

תוכל לשאול כל שליח חבד"י כל כאלו סיטואציות...

לא חושבת שיש כאן כאלו שיוכלו להחכים בנידון הזה יותר מידי

נהיה רב וכעת כל גדולי התורה שמעליו משתווים לו והוא יכול לחלוק/להוסיף/להמעיט מדבריהם, שכחתי.

*(לא קשור למקרה הזה, איני ככ מכירה את מופים היקר שלנו)

וגם רבנים גדולים יכולים להתיעץ לפעמים עם רב אחר

אפילו משה רבינו התיעץ כשנסתתרה ממנו הלכה.

אני לא מנהיג קהילה, לא רב ולא נעליים!!!!!

מישהו יכל לחשוב כזה דבר בכלל?!!

סיפרתי סיפור דימיוני, והתכוונתי לשאול מה הייתם אומרים במקרה כזה

לא התכוונתי שמשהו כאן אמיתי!

להירגע!

תיארתי לעצמי...

ועי' בביצה (יד: ) שאני בי מר שמואל וכו'. וע"ע בשבת (קלט.) ובעירובין (מ.)

ובע"ז (נט.). וע"ע ברש"י נדה (סו.) ד"ה בשדות.

אי אפשר ליצר הלכה ומידות על גבי שקר.

הכי נכון זה לשים את הדברים על השולחן.

משו בסגנון: "בעקרון המקרה הזה ספציפי להבדיל משאר המקרים האחרים מותר, אני אישית(בהנחה שזה נכון) בגלל שזה מקרה מאוד דומה מחמיר על עצמי, כמובן שאתם לא חייבים, אבל רק שתדעו שזה מקרה מיוחד מהסיבות הבאות..."

יראת שמיים לא יכולה להיבנות על גבי זה שאוסרים את המותר, התורה וחכמינו ז"ל ידעו מתי צריך לגדור לרבים.(כמובן שכל ירא שמים צריך לגדור את עצמו בעבודת השם הפרטית שלו איפה שהוא יודע בעצמו שקשה לו).

למרא דאתרא לאסור בהתאם לצורך במקומו, בדומה לכח שהיה לחז"ל לתקן איסור לכל עם ישראל.

[וראה במאמר הזה שער שלישי - http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091195.asp]

וכשם שאמרו לחז"ל לאותו אחד שלא יודע מה לברך- שילך לת"ח וילמד,

כך מצופה מרב הקהילה לחלץ את צאן מרעיתו מהעם-ערצות שלהם.

בכל קהילה שהיא יהיו כמה סוגים- אלו שלומדים ויודעים הכל, אלו שלומדים חלק ויודעים לפתוח ספר אם יש שאלה- אבל קודם יפנו לרב ואלו שסומכים נטו על הרב ועל שו"ת סמס ולא יודעים לפתוח ספר.

על האחרונים- אולי יועיל לאסור, כי אחרת הם לא ידעו להבדיל, אבל עדיין- צריך להגיד, שבעקרון מותר אבל כדאי להחמיר.

על אלו שיודעים- הרי הם יודעים את ההלכה, ואם הרב שלהם יאסור את המותר זה גם יכול לגרום להם לחשוב שמא הוא לא יודע ולא להקשיב לו. או שסתם יהיה להם קשה עם זה.

ועל אלו שפותחים ספרים- הם יקשיבו לו בהתחלה עד שיגלו שהשו"ע פוסק אחרת, ואז יהיה להם משבר אמוני.

ואני אומרת את זה מניסיון, לי היתה תקופה מאד קשה כשגיליתי שהרבה מהדברים שאמרו לי עליהם שהם מוחלטים ושההלכה בהם אוסרת לחלוטין- ואז אופס, גיליתי שהיא מתירה ורק חלק אוסרים וכו' ושזה מורכב יותר ושזו חומרא ולא עיקר הדין וכו'- זה קושי בלהאמין אח"כ לרבנים ולספרים ולהכל. 

ועד היום קשה לי עם ספרים שמערבבים בין הלכות למנהגים לענינים ובים עיקר הדין לחומרא או קולא. ספר כזה- אני לא אקבל ממנו בכלל. רק ספר הלכתי נטו שמבדיל ושם כל דבר במקום שלו.

זה עיקר הדין, Y- קולות שיש להן מי שמתיר אבל.. ויש שמחמירים X.

בכללי- אני מאמינה שאנחנו צריכים לשאוף לחברה של ת"ח שיודעים (ויודעות) ללמוד ויודעים לפתוח ספר ולא לחברה של שו"ת סמס וחוסר ידע הלכתי.

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)