בעולם החרדי קורה צונאמי אודות אזכרת אימרת הלל שאין משיח ללישראל, וכולם מתרצים את הרב שטינמן שליטא שכוונתו היתה לזכות את עם ישראל וכו'

אבל אף אחד אינו מזכיר את שיטתם של גאוני ושרפי מעלה ראשוני חובבי ציון כהרב קלישר והגריידיץ'ר עד להרב רייניס ולהרב מוהליבר והאור שמח ועוד מאות רבני חובבי ציון וגאולה בדרך הטבע, שהם אכן פירשו וליבנו הסוגיא בכל הצדדים, והגיעו למסקנה שאכן לכל יהודי יש בלבו משיח, וצריך להוציאו מכח אל הפועל ככל שיכול, ולאחד יוצא להיות דרשן, ולאחד בעל שדה, ולאחד מנהיג, ומזה יוצא תמונה שלימה של מלכות יהודי בארץ הקודש עם כל המשתמע מזה

ועכשיו אני תמה ומתמה! איפוא הם תלמידי חובבי ציון? אפוא הם? הלא צריכים להרעיש תבל ומלואה ולפרסם את השיטה הבהירה ולפרסמם בכל מיני אופנים כמו שעושים תלמידי הרב גינזבורג או הרב אליהו! אבל יש בארץ אלפי יהודים ההולכים לאור הצדיקים שתמכו בגאולה בדרך הטבע, למה לא יהא ניכר אף במשהו איזשהו פירסום של תורת חובבי ציון הראשונים????

ואני מעתיק לכאן דברים מאתר חרדי שתהנו קצת:

"כשמכניסין אדם לדין שואלים אותו...ציפית לישועה?"

יש להניח, שרוב ככל החרדים יוכלו להיישיר מבט מול בית דין של מעלה ולומר: "נשאתי ונתתי באמונה! קבעתי עיתים לתורה!" אבל כשיגיעו לשאלה "ציפית לישועה"-חוששני שרוב ככל החרדים יהיו בבעיה: במה ציפית לישועה? איפה זה בא לידי ביטוי?

ומאידך, יהיו כמה קבוצות שיוכלו לומר בקול רם: "אני ציפיתי לישועה!"

למשל,החבדניקים (בעיקר ה"משיחיסטים"). הברסלבים המתבודדים (לא התכוונתי ל"ערסים" המתקראים ברסלב).המקובלים הקמים מדי לילה ל"תיקון חצות" (מעטים המה, נער יספרם) והקבוצה האידיאליסטית מתוך המתנחלים. אלו שמתגוררים ב"גבעת עיזים ג".

כל אלו שציינתי, מאמינים בדבר שהם עושים, משקיעים בו, גם מקבלים עבורו בזיונות. וממשיכים בשלהם.

אפשר לטעון כנגדם שהם הזויים, הם טועים, הם ככה וככה. אבל אחרי כל הטענות והפירכות והקושיות והלעג: במה אתהציפית לישועה?

קחו תרגיל קטן: כל יום, בסוף התפילה, לפני "עושה שלום".עיצרו והתפללו 60 שניות עבור כלל ישראל. לא עבור הפרנסה שלכם, או כל ענין אישי אחר, אלא אך ורק  עבור עם ישראל. הרי אין חולק שאנחנו שרויים בחושך איום ונורא מכל צד ופינה! מספיק לקרוא 15 דקות בפורום הנכבד הזה כדי לוודא שזה המצב! מה אנחנו עושים בנידון חוץ מאשר להשתלח איש ברעהו יום יום?

כל איש גדול בהיסטוריה, בין אם הוא מצד הקדושה או מצד הטומאה, פעל את מה שפעל בכוחו של חלום פנימי. שהניע אותו לעשות מעשים. החלום שלך עושה אותך גדול.

הרב מפוניביז זצ"ל יצק את אבן הפינה לישיבה בעיצומם של ימי השואה-כי היה לו חלום.

מרן הרב עובדיה זצ"ל פעל כל ימיו להנחלת פסיקתו של ה"בית יוסף"-וזכה להגשים חלום.

הרבי מליובאוויטש חלם ( "מיום הלכי ל'חדר' ועוד קודם לזה..." כלשונו במכתב) על גאולת ישראל. חלומו טרם הוגשם במלואו. אך צאו וראו את השינוי הכביר שחולל בעם היהודי אחרי השואה!

ומצד הטומאה: לא לחינם מתעקש לפיד על מה שמתעקש. הוא מרגיש קרוב כמטחווי הצבעה בכנסת להגשמת חלומו (היל"ת): חורבן עולם התורה.

ישאל כל אחד את עצמו מה החלום שלי? ומה אני עושה להגשמתו?

ייתכן מאד שהגאולה תלויה בחלום: "בשוב השם את שיבת ציון-היינו כחולמים". אולי זהו עניינו של "תיקון חצות". כולם ישנים-ורק אתה קם ממיטתך, ומדבר על החלום.

רבים נעלבו והתקוממו כנגד הסדרה "שטיסל". היא הציגה את כולנו, החרדים, כאנשים קטנים, שורדים בלבד ונטולי חלומות.מובן מאליו שצריך "שתי רגלים על הקרקע", אבל אם לא נחלום-אנו עלולים למצוא את עצמנו על ארבע. ולא על שתיים. 

במקום פעם אחת ולתמיד לגמור את הסיפור (להפציץ את כל מה שקשור לחשמל, מים והתשתיות הכי בסיסיות ככה שפשוט טכנית

לא יהיה אפשר לגור שם), עוד פעם כמה טילים לפה, כמה טילים לשם. הכל מטומטם לחלוטין.

אירן בתגובה: מי סופר אותך? ג'יננ'י טיפש, וגס רוח. 

עוד מאירן: צוחק מי שצוחק אחרון.

הפרעות שנעשו אתמול בביתו וברכושו של השופט סולברג, שמצטרפות לאלו שנעשו לאחרונה בביתם של קצין משטרה צבאית ראשי ושל ראש אגף התנועה, הם תופעה חדשה במלחמה החרדית נגד מדינת ישראל ואזרחיה. החברה החרדית עברה מלהפגין ולמחות נגד מוסדות, רעיונות וארגונים, למחאות אישיות נגד שופטים וקצינים. בכל המקרים לא מדובר בקומץ או ביוזמה מקומית, אלא בארגון מערכתי - הסעות מאורגנות, ממוסדות עם כסף והיררכיה. לא אפול מהכסא אם יתגלה מחר שאת האוטובוס שהביא את הפורעים לביתו של סולברג, שילם באופן זה או אחר משלם המסים הישראלי.

החברה החרדית היא החברה האלימה ביותר בישראל. אלימות היא לא רק מכות והתעללות, אונס או ונדליזם (שגם מכל אלה יש בה בשפע). אלימות היא כתיבת התסריט לחייו של הזולת. אדם שאינו יכול לכתוב את מהלך חייו בעצמו, ואחרים שולטים בו, כופים עליו ושוללים את חירותו, הוא אדם שחי תחת אלימות. ובישראל אין אף קבוצה שמפעילה באופן כל כך אגרסיבי, כפייה אלימה על הפרטים החיים בתוכה. מוסדות וארגונים ששוללים את חירותם של חבריהם ובעלי כוח שמחליטים בשביל אחרים, איך ייראו החיים שלהם. הסיבה שרובנו לא מודעים לכך היא שרוב האלימות החרדית הופנתה עד היום רק כלפי חרדים. רק לאחרונה היא החלה לזלוג גם לשאר החברה הישראלית.

האדם החרדי הממוצע בישראל אינו אדון לעצמו. הוא אינו רשאי לבחור היכן יגור והיכן יעבוד, איפה ילמדו ילדיו, עם מי יתחתן או כמה ילדים יוולדו לו. הוא לא יכול לבחור האם לשמור מצוות, וגם לא באמת יכול להחליט אם להתגייס לצבא. המחירים האישיים שתגבה ממנו החברה החרדית ומוסדותיה אם יחליט איזושהי החלטה על דעת עצמו, הם בלתי נתפסים. הוא יהיה חשוף לחרם ונידוי, ילדיו יסולקו ממוסדות הלימודים, משפחתו עלולה לנתק איתו קשר, וכל הקרובים לו עשויים שלא להצליח להשתדך. הוא תלוי במוסדות הקהילתיים כדי לשרוד, פיזית וכלכלית, שכן הוא חסר השכלה ויכולת לרכוש מקצוע, להתפרנס או לקבל הלוואה, ויש לו בדרך כלל ב"ה הרבה ילדים שעליו לדאוג להם.

כמו כל ראש ארגון פשע, גם דרעי וגולדקנופף, או הרבנים לנדו והירש, לא צריכים לאיים הרבה. הם פשוט "יודעים איפה אתה גר" ו"איפה לומדים הילדים שלך". המנגנון כל כך אלים, והתלות כל כך גדולה, שהפרט החרדי חי בתודעה (הדי מוצדקת) שרק הם יכולים להציל אותו. והם צודקים - במשך שנים רבות זה היה הדיל - אתם תשלטו בחיי, אבל גם תדאגו לכל מחסורי.

אלא שבחודשים האחרונים משהו השתנה. זה לא חובת הגיוס (הלא חדשה) וגם לא הסנקציות (הבאמת אפסיות ושוליות). גם מעצר העריקים הוא לא סיפור דרמטי - מדובר במעצר של בודדי בודדים לשעות או ימים ספורים. לא במאסר עולם בצינוק באלקטרז. הסיפור הוא שלראשונה אי פעם, מדינת ישראל הפסיקה להתייחס לחברה החרדית כקבוצה והתחילה להתייחס לאזרחים החרדים כפרטים. עד היום מי שהתנהל מול הצבא היה הישיבות, העסקנים, הפוליטיקאים וה"רבנים". הבחור החרדי היה תלוי לגמרי בכל אלו, אבל חופשי לחלוטין ממוסדות המדינה.

כשהמדינה מתחילה להתייחס אל האדם החרדי כפרט בודד - הן בזכויות ובמענקים שהיא מרעיפה עליו והן בחובות או בסנקציות שהיא מטילה עליו, היא משחררת אותו במידה רבה מהלפיתה של העסקנים והפוליטיקאים החרדים. אם הם לא יכולים להגן עליו ממאסר, ולא יכולים לשלוט בכסף שהוא יקבל, אז מי צריך אותם? למה לו להישמע להם?

הסנקציות המדוברות לא פוגעות ב"לומדי תורה" (שחלקם כזכור בכלל נופשים בתאילנד), הן פוגעות בארגון הפשע החרדי שמדינת ישראל טיפחה פה במשך שנים. קצפם של הפוליטיקאים והרבנים החרדים לא יוצא על שלילת החירות של האברכים החרדים. הוא יוצא על כך שהמדינה מעזה להתייחס לחרדים כפרטים ולא כקבוצה מאורגנת, וכך לפרק את השליטה של הפוליטיקאים החרדים וראשי הישיבות באנשיהם.

המאבק האישי בשופטים ובקצינים, נובע בדיוק מכך - אתם מתייחסים אלינו כפרטים ולא כמוסד, גם אנחנו נתייחס אליכם כפרטים ולא כמוסדות. לא עוד איומים על פירוק הממשלה או על הפרת המשמעת הקואליציונית, אלא איומים על חייה של אשת השופט, או הטלת אימה על בניו של הקצין.

לכן גם ברור לי כשמש בחצי השמים שלא מדובר ביוזמה פרטית של כמה בחורים חרדים אלא במערך מאורגן וממוסד, שמגיע בהכוונה ברורה מלמעלה. למרות הגינויים הרפים של הפוליטיקאים החרדים, האלימות הזו היא לגמרי בצלמם ובדמותם. הם לא יכולים להרשות לעצמם שלאדם החרדי תהיה זהות פרטית. "הפסקת האש" שהם שואפים לה היא כזו שתחזיר את הדיון לרמת המוסדות - אנחנו נחזור להפגין מול בית המשפט ולא מול בתי השופטים, ואתם תחזרו להטיל סנקציות על הישיבות אבל לא על המשתמטים.

בדיוק בגלל זה אסור להיכנע לטרור. לא רק למען מדינת ישראל, בטחונה וכלכלתה. לא רק למען תורת ישראל שהייתה לביזה ולמרמס. אלא גם למען אחינו החרדים - לא הקהילות והמפלגות המתועבות, אלא האנשים והנשים, שחיים תחת הדיכוי המחריד הזה, שטיפחנו ויצרנו פה בעשרות שנים של הזנחה. מדינה מתוקנת מתנהלת מול כל אזרח בנפרד, לא מול אוטונומיות, חמולות או חסידויות. גם אם אזרח מסכים או אפילו מבקש שתדבר עם השכן שלו עליו או שהרב שלו יחליט במקומו, במדינה מתוקנת פשוט אין אופציה כזו.

משפחת סולברג הגיבורה ושכניה היקרים בגוש עציון, ספגו אמש את הנזק האגבי של פיצוץ שחייב היה להתפוצץ. למרות הקושי - אסור להתבלבל ואסור להרפות. אם נמשיך להזניח, המחיר בעוד שנה או שנתיים יהיה גבוה הרבה יותר.

תיאוריית "מלכודת הדבש" הכפולה: איך איראן והיועמ"שית נפלו באותו פח (ובאותו היום)

​יש צירופי מקרים, ויש תוכניות שפשוט נראות טוב מדי בשביל להיות מקריות. באותו היום ממש, התפתחו לנגד עינינו שתי קונספירציות פוליטיות-ביטחוניות שונות לחלוטין, אבל אם צוללים פנימה, הן מבוססות על אותה טקטיקה בדיוק: בימוי חולשה מדומה כדי לגרור את היריב לטעות פטאלית.

​הנה ההקבלה המטורפת בין השתיים:

​קונספירציה 1: המלכודת האמריקאית-ישראלית לאיראן

* ​ההצגה: הנשיא טראמפ מביים "ברוגז" ומריבה פומבית מתוקשרת עם ראש הממשלה נתניהו.

* ​הפיתיון: איראן מפרשת את הסדק לכאורה ביחסים כחולשה ישראלית וכחוסר גיבוי אמריקאי.

* ​התוצאה: האיראנים מתפתים להתגרות בישראל, מורידים את הכפפות - ואז חוטפים מנה אחת אפיים מישראל, שהייתה מוכנה ומגובה לחלוטין מאחורי הקלעים.

​קונספירציה 2: המלכודת הפרלמנטרית שעשתה טלי גוטליב ליועמ"שית

*​ההצגה: שר הביטחון נותן אור ירוק ומאפשר להעמיד לדין את חברת הכנסת טלי גוטליב.

* ​הפיתיון: המהלך הזה מחייב את העברת התיק דרך ועדת הכנסת - מה שפותח לה במכוון במה פומבית וחסינה.

* ​התוצאה: גוטליב מנצלת את הבמה הזו בדיוק כפי שתוכנן, "שופכת" את כל המידע והטענות שיש לה על השולחן, ומאלצת את היועמ"שית להתמודד איתן ישירות ופומבית.

​השורה התחתונה:

בין אם מדובר באסטרטגיה גיאופוליטית מול איראן ובין אם במשחקי כוחות בכנסת - בשני המקרים המערכת כביכול "הפקירה" חזית מסוימת, רק כדי לגרום לצד השני לרוץ קדימה בעיניים עצומות אל תוך המארב.

​צירוף מקרים שיצאו באותו יום? אולי. אבל הדמיון המחשבתי בין שני המהלכים פשוט מרתק.

כל עוד החילונים רוצים לגייס בכפיה בנות דתיות לצבא, אז חסימת הכבישים של החרדים לגיטימית.

כי דרישה לחייב גיוס חרדים לצבא+דרישה לחייב בנות דתיות בגיוס=דרישה לגייס בנות חרדיות לצבא בעתיד.

החילונים רוצים שלא יחסמו כבישים? שמחר יחוקקו חוק יסוד ברוב שני שליש שנותן פטור מגיוס לבנות דתיות וחרדיות שלא מעוניינות להתגייס. ושגופי התקשורת יפרסמו התנצלות בכותרות הראשיות על רדיפתם את הדתיים (למשל את סמוטריץ בין בתנו לבתו של סמוטריץ' ) על כך שאמרו שלא יחנכו את בנותיהם להתגייס.

לא רוצים לעשות זאת? כדאי שיתחילו להתרגל לסוע בכביש 6, כי את הלגיטמיות לסוע בכבישים אחרים הם איבדו, אלא אם כן החרדים יואילו בטובם לא לחסום אותם לפנים משורת הדין.

אבל ברגע שכן יעשו זאת ויחוקקו את חוק היסוד הנ"ל , החרדים יאבדו כל לגיטימציה לחסימות, כי הגברים החרדים חייבים להתגייס למלחמת מצווה, ואני בעצמי אצטרף למשטרה להעיף את החרדים שחוסמים