התקשורת מנסה להכתיב לנו סדר יום ציבורי ועל ידי זה להכתיב לנו גם מה יותר חשוב. זה נעשה בתת-מודע.
אם על גרפיטי שעל הקיר נשפכים טונות של פרשנויות, ואילו הצתה של בית כנסת עוברת כמעט ללא התייחסות, זה גם מה שמטה את דעת הקהל.
מה אנחנו הכותבים בפורומים, חדורי מוטיבציה יהודית ומוטיבציה לאומית, מה אנחנו יכולים לעשות בזה?
לפעמים אנו מתעסקים ומשקיעים יותר מדי אנרגיה בסכסוכים הפנימיים שלנו, וזה גם מה שקובע את סדר היום, ולא מרגישים שבכך גם מזניחים - בעקיפין - את הדברים היותר חשובים.
קביעת סדר יום ציבורי, בעידן האינטרנט גם כל אחד יכול לתרום משהו לזה.
גם דברים שהם מוסכמים על כולנו, מה שחשוב לכולנו צריכים להתעסק בזה, למרות שכולנו כבר מסכימים לזה. ובעיקר בזה להתעסק, עוד יותר מאשר דברים שיש בינינו חילוקי דעות. העלאת הנושאים האלו לדיונים מעלה את זה לסדר יום הציבורי.
צריכים לא להתעייף. אפשר ללמוד "מאויבי תחכמני", שגם נושאים שכולם יודעים ומוסכם על כולם, כשטוחנים את זה עוד ועוד, זה משפיע על דעת הקהל. ולאידך, אם מפסיקים לדבר על זה, זה נחלש. זה יכול להיות עד כדי כך שאפילו נושאים כמו להיות יהודי ושזה ימשיך לדורות הבאים, גם זה - רחמנא ליצלן - יכול להיות כבר לא כל כך מובן מאליו.
נושא לדוגמה שכמעט ונשכח זה שהערבים מוצאם חצי האי ערב. בספרות העתיקה, המילה ערב הכוונה חצי האי ערב, איפה שנמצאת היום ערב הסעודית. כל שאר ארצות הערביות הענקיות הם כולם תוצאה של כיבוש אימפריאליסטי. נישול יהודים מארץ ישראל בגלל שבמשך 2000 שנה היהודים התעסקו אך ורק בלימוד תורה והתפללו על הגאולה ולא ניהלו מלחמות עקובי דם, זה בעצם נתינת פרס לאימפריאליסטים וענישה לשוחרי שלום.
בכדי להזכיר את זה, אני לכשעצמי הוספתי את הסיסמה
ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
שתופיע בכל הודעה. אבל אני עמוד בזה בודד. בכדי שתהיה תזוזה ממשית בדעת הקהל, צריכים עוד ועוד קולות, שזה יהיה כמו במקהלה...




