|מלמדת זכות|

התכוונתי שהכומר נפגש עם נזיר...

 

(פשוט שגם הנזיר מתנזר מנזר הבריאה..)

.

של התורה,הוא לא מקפיד לא לספר את השיער וכו'

ומשאירים פס שיער מסביב, כי הם המשיכו את מנהגם של עובדי השמש

הין נוהגים להקריב קורבנות. כי הם המשיכו את מנהגם של עובדי האלילים הפגאניים. (רמב''ם. אז אם יש השגות - לפנות אליו, לא אלי).

להקריב לה' במקום הע"ז, לעומת הכמרים הקדמונים שפשוט המשיכו מנהגי ע"ז.

להמשיך עם המנהג הזה, היא הם היו עם אלילי, כמו שהיה בתקופתם. ולכן מה שהיה אפשר לעשות - זה "לנווט" את זה למקום יותר נכון.

 

כלומר - גם עמ"י היו מושפעים מע"ז אז.

מה שחסדי הים התכוון הוא שישנו מיסוד מעשי של מנהג עבודה זרה בתוך חלק ממנהגי ה"נזירות" הנכריים שלהם.

אתה מערבב יסודות רעיוניים עם מצוות מעשיות,קורבנות היא מצווה וגם לעתיד לבוא שבו אין ע"ז ואין צורך בזה לפי הפרדיגמה הזו,ולכן אי אפשר להביא דברים של הרמב"ם ללא הקשר,ללא ציטוט וללא לימוד מעמיק,שבודאי יש קושיות על הדרך שהצגת את הדברים והם אינם יורדים לסוף דעת הרמב"ם.

מאיפה הגיע להם הרעיון? אלא שהרב קוק כותב שהיצר של ע"ז זה יצר של בקשת אלוהות. והם ידעו שע"י זה הם מסוגלים להתקרב לאלוה. בקרבנות יש משהו עצמי של התקרבות לה'. וההוכחה הכי פשוטה היא מאדם הראשון שהקריב בלי שאף אחד ציווה אותו.‎
נמצא שלא עמ"י העתיק מהגויים. אלא הפוך. שנזכה אמן...

זה לא שהם המשיכו את מנהג האלילות.

 

היה כח גדול מאוד בעולם של הקרבת קורבנות ואכילת בשר.

 

אצל הגויים- זה נעשה בצורה מאוד גסה ולא מעודנת (כמויות בלתי- נתפסות של בשר) ובשביל עבודה זרה.

 

בעולם כל דבר שקיים בטומאה- קיים בקדושה.

 

הקב"ה הוריד כח עצום של קורבנות, שמקויים בצורה קדושה ומעודנת.

 

אכן, לפי הרמב"ם עבודת הקורבנות היתה כמענה לצורך שהיה באותו דור- רק בקדושה.

 

אבל לא הבנתי את הקשר של זה לשרשור הזה..

אבל הרב קוק מחדש שזה לא רק צורך שהיה. זה צורך שקיים ואנחנו לא מרגישים כי אנחנו נחותים מדי. בגלל זה אין לנו נבואה. בקרוב זה יתחדש שוב רק בצורה מתוקנת

בבית המקדש עולם  החומר שימש בשלמות לתכלית רוחנית- של התקרבות לה'.

בימינו גם כן יש תשוקה לבשר (אנשים אוכלים בשר) היכולת לשתף את העולם החומרי עם  עבודת ה'  יש לה ערך הרבה יותר גדול מאשר רק לשכך  תשוקה של עבודה זרה.

 

(וזה באמת לא קשור לשרשור, רק תוספת, כי יש לאנשים לפעמים נטייה לחשוב בטעות שעבודת הקורבנות לא רלוונטית לימינו.)

כל עוד יש יצר של אכילת בשר-

 

יהיה לזה מענה בקדושה.

וכן שלכל הפחות - כל עוד האנושות תופסת הרג חיות לצרכי מאכל זה לגיטימי,

אז אין מקום לטעון כלפי מי שעושה זאת לצורך עבודת הבורא.

 

זה לפי הקבלה או מה שתרצי. אבל זה לא רמב"ם. אז נא לא לערבב. הרמב"ם לא אוחז מכל הנ"ל, כידוע. ונוצר ערבוב אצל הציבור עם כל העניין של הקבלה.

 

אם לא התכוונת שזה כוונת הרמב"ם, אני מתנצל מראש. אבל היה חשוב לי להבהיר.

מסוימת שהיא חריגה כפי שכתבת בהמשך השרשור, אז למה אתה מבכר את שיטת הרמב"ם בזה.

[אין לי אישית בעיה שאדם יאמין בהסבר הרמב"ם אם גם במודע אצלו שזה ציווי אלוקי, אני רק שואל על שיטתך שלכאורה לא עקבית]

קרוא - וכתוב !

את המתקפה הזאת שהדגשת את שיטת הרמב"ם, ויכלת להוציא את היהודים נקיים לפי הדעות האחרות על קרבנות.

אבל בחרת משום מה להתקיף את היהודים עם שיטת הרמב"ם, [וגם בשיטת הרמב"ם הבהרנו לך את ההבדל.]

תרתי משמע!

הוא סה''כ מדבר איתה! לא דייט ולא כלום! הוא קתולי. איזה דייט הוא יעשה במקום ציבורי??

ולגבי 'תרתי משמע'... אז גם הראשון לציון 'רודף שמלות'?... - הרי יש לו שמלה...

בקיצור - חוסר רמה.

[במקרה למדתי הסמסטר בהיסטוריה "בין יהודים לנוצרים בימי הביניים", אבל דרך הקורס הזה אי אפשר להבחין בלבוש. זה יותר מהידע הכללי והנסיון שלי.]

שם מובאים הסברים על לבוש כמרים לפי זרמים....

לא היית רוצה שאיזה זר יצלם אותך עסוק בענייניך הפרטיים ויפרסם את זה באינטרנט.. 

 

וכאן הוא לא ממש חבר שלך. ולהפך

 

ביקשת ממנו רשות להעלות את זה לכאן?

אם איזה גוי משוקץ היה מעלה תמונה לרשת של זוג יהודי סופר דוס, ולועג (הרי מבחינתו זו עבודה זרה מנהגינו! אז מותר לו הכל...): "תראו את היהודונים המסריחים האלו! תראו איך הם יוצאים לדייטים...." (ולועגים על המרחק הפיזי, הלבוש, הגינונים, אנערף מה)

הם עושים זאת בכ"מ

וליצנותא דע"ז מותרת

נראה אחלה בשביל דייטים

אם אתה מעוניין... <צ>

אולי אפשר לוותר על המסעדה, אבל המקום בכללו מתאים בהחלט...

[חוץ מהכנסיות והמנזרים]

ולחתוך

 

אולי זאת אחותו או אמא שלו,

 

ואולי הוא חשב ששם אף אחד לא ישים לב שהוא בעצם בדייט

בבקשה לאשר להם להתחתן...

 

 

ומעלים את זה לאינטרנט.

מדובר ברשע שעובד ע"ז ומטמא את העיר הקדושה,
יש לו זכויות בכלל אנושיות?! יש לו זכות קיום בכלל?

 

הקב"ה ברא אותו.

 

מוזר שאני צריכה לכתוב את זה בכלל.

ועדיין צריך להרוג אותו

תודה באמת שאתה מזכיר לכולנו שאי אפשר לדעת היום מי זה עמלק.

הידעת?

גוי שנמצא בסכנה בעיקרון אסור להציל אותו (גמרא ושולחן ערוך מפורשים)

 

למעשה אנחנו מצילים משום איבה, כדי שגם הגויים יצילו יהודים, אבל לא בשביל הגוי עצמו

הרחמנות הזאת על הגויים לא נראית לי במקום!

כך שמה שאת אומרת זה בעצם שלהם יש בעיה בראיה(!?!?!)
וב. מאוד לא יפה לרדת על חסרונות של אחרים, את הרי יודעת שהוא היה כמעט עיוור! ( ואח"כ את עוד מתלוננת על האנושיות שלו?!?! )

ואגב אם הית פונה אלי בצורה מעליבה שכזו גם אני לא היתי עונה לך

יום טוב.

גם אתה עובד ע''ז מבחינתם.

לנו מותר ולהם אסור... היושר האנושי בהתגלמותו...

כאילו מדברים ב"תיאוריה", ולא יודעים מי עשה מסע צלב למי...

 

 

ודווקא לכן שואלים - מה גורם לאותו הדבר להיות בסדר כשהוא מגיע מצד ההלכה היהודית ("תיאוריה" לשיטתך).

 

כבר צוינה כאן מספר פעמים במהלך השרשור ההלכה היהודית (רמב"ם)

שלפיה בזמן שמלכות ישראל תקיפה וחזקה - יש להציב בפני הגויים בארץ את האולטימטום הבא:
לקבל עליהם את הדת היהודית (7 מצוות בני נוח), או לצאת מהארץ, או להיהרג!.

 

האם במקרה זה יוכל מישהו לטעון כי רצח המוני של גויי הארץ יהיה מוסרי?.. - לא.

אבל אתה מקבל זאת כמוסר משום שלפי אמונתך זה מה שאלוהים ציווה לעשות.

 

וכמוך אף הם...

7 מצות בני נח איננה דת יהודית אלא מוסר וערך אנושי בסיסי,כבר כאן את רואה את הפער שלא מדובר בכפיית דת,אלא בדרישת אמת ערכית ומוסר בעולם.

מעבר לכך אין כאן הסתכלות של "נרטיבים" השאלה היא מהי האמת לאמיתה,מסעות הצלב נועדו להפיץ ולמסד ע"ז ואיננה אמת,לכל אלו ניתן להגיע מברור מעשי ולכן שאלת האמת היא הרלוונטית כאן ביותר.

 

הרי אחת ממצוות בני נח זה - ע"ז !!

 

כלומר - אתה מחייב אותם להאמין באלוהים שלך! ואוסר עליהם להאמין בשלהם.

 

זה לא שאתה אומר להם, תהיו פה, אבל רק תהיו מוסריים.

 

אנשים!! - אתם משקרים במצח נחושה, או פשוט עיוורים? (וסליחה מראש, אבל זה מדהים ממש).

 

 

ולגבי שאלת האמת - אתה יכול להעיד על עצמך שיש לך ראיות פילוסופיות ליהדות? קראת חצי ממורה נבוכים? (אולי תתן פה ראיה אחת?). (שונא את המשחק של "יש הוכחות פשוטות ליהדות", כי אין. פשוט אין. רק חבל שכבודו לא טורח לקרוא את המורה ועוד ספרים).

כמו שהציבור שלנו מאמין (בדר"כ) ללא ראיה - כך גם הם.

כמה פעמים אאלץ להסביר את זה?.

זה לא רק האלוקים "שלנו" אלא האלוקים בה. הידיעה,זו האמת.

ואין דבר מעוות יותר מאשר להתהלך בעולם שברא הקב"ה ליצור לך אלילים ולעבוד אותם תוך התרסה והתעלמות מבוראך,זה בודאי מוסר וערך בסיסי ,ויותר מזה...מעבר לצד הזה,אדם לא יכול לחיות ולקיים את משמעות חייו תוך ניתוק ממקורם.ואין כאן הרבה מקום להרחיב על הדברים הגדולים הללו.

 

כל אחד יכול להגיד זאת ? גם כל משוגע יכול להגיד שלרצוח זה "בסדר",ובכל זאת נגדיר זאת כשגעון ולא כ"נרטיב",מדוע ? כי האמת שלא מתקבל על הדעת שלקיחת חיים בכח וכפייה מאחרים זה דבר "בסדר",כך גם בסוגיות אחרות,בהן ניתן לברר מהי האמת.ולכן לא כל אחד יכול להגיד שהאמת אצלו ולהראות זאת.

 

אתה לא יכול להעליב ביודעין ולבקש על כך סליחה מיד אחר כך

כתבת שלא מחייבים אותם בדת, אלא במוסר. הנה דבריך: "7 מצות בני נח איננה דת יהודית אלא מוסר וערך אנושי בסיסי,כבר כאן את רואה את הפער שלא מדובר בכפיית דת,אלא בדרישת אמת ערכית ומוסר בעולם."

 

ועל זה אמרתי שזה פשוט שקר (שהרי מחייבים אותם להאמין באלוהינו, ולא באלוהיהם, ואוסרים להם לעבוד את אלוהיהם). ותהיתי איך אפשר להיות עיוור כל כך.

 

ואתה הולך למקומות אחרים.

 

סוף דיון. (משום שההגדרה של דיון - לא קיימת בשיח הזה).

כוונתי הייתה שהם לא יהודים,ולא מחוייבים ב"דת יהודית"

 

אין הכוונה שאין כאן חיוב ערכי,רעיוני רוחני.אלא שאין כאן כפייה של מערכת מעשית במובן הרגיל של המילה על הרבים,אלא יסודות ערכיים מוסריים ורוחניים.

שאסור להם...

 

כמו שיגידו לך, "אני לא כופה עליך להיות נוצרי, רק אוסר עליך למול את הבן שלך, לשמור שבת, חגים, לקרוא בתורה, להניח תפילין וכו'... כי זו ע"ז. אה... עוד דבר קטן, אתה חייב להכיר בישו כאלוהים. וזהו... אני לא מחייב אותך לקיים שו"ע נוצרי... חלילה... מה, אני אכפה עלייך?...".

אסור להם לעבוד אלילים,זו הגדרה אובייקטיבית מבחינת האמת.לא מדובר פה בנסיון סובייקטיבי של כפייה משום שזו אמת.

כוונתי הייתה שאין מטרה לכפות עליהם מערכת "דתית" מסויימת שאינה מתאימה להם,ואין מטרה לכפות עליהם מערכית "דתית" שהיא שקרית כגון נצרות.אלא לחייב אותם במוסר,ערך,אמונה ורוחניות שכל אדם מעצם היותו בריה של ה' מתחייב בה כיסוד להווייתו.

 

ב"ה....

 

אז תשלים עם זה שגם הם יכפו עליך את האמת שלהם... ואל תצרח "אנטישמיות"... ואל תצרח "לא... תנו חופש דת..."

לא התפיסה(אמת היא אמת,אין מושג כזה "אמת שלי" או שלך) הסובייקטיבית שלי שאין דרך להשיגה ולבררה.אלא זו שהיא אמת

יכפו עליך.

 

ואל תתלונן על "מלכויות הרשעה" שניסו לכפות אותך לדתם.

 

הם עושים מה שאתה עושה.

 

והכי נורא - שאנשים מאמינים כי הם נולדו לזה - ועוד מעזים לכפות.

 

נראה לי שמיצינו.

למעשה,הם אינם מתיימרים להוכיח את אמונתם בראיית אמת,הם טוענים שאמונה זה המנותק לחלוטין מיסודות חשיבה,ולכן המציאות היא שהם אפילו לא מתיימרים ללכת בדרך הזו.זאת לעומת כל מי שהגיב כאן,שככל הנראה לא התכוון לתפיסה הזאת ולנתק הטוטאלי הזה כלל.

אני גם אתלונן אם זו סתם אמטלה אם הם אומרים שהם "בירור את האמת" ולא הגיעו לתוצאות משכנעות ובכל זאת פעלו פעולות שהשפיעו על חייהם של אחרים,אני גם אתלונן אם הם אומרים שהם "ביררו את האמת" ולא עשו זאת.

מכיון שהאמת ברורה ומתבארת אצל עם ישראל דור דור,לא יכול לטעון אדם שהוא בירר את האמת והגיע למסקנה מנוגדת,זו סתירה לוגית,כמו כן כפי שכבר אמרתי,אותן דתות מודעות שאין להן כח בזה,ואינן מתיימרות מלכתחילה לצעוד בנתיבים אלו

 

אתה כותב: "מכיון שהאמת ברורה ומתבארת אצל עם ישראל דור דור,לא יכול לטעון אדם שהוא בירר את האמת והגיע למסקנה מנוגדת,זו סתירה לוגית"

 

מומלץ שתלמד קורס בלוגיקה.

תיאוריה "לשיטתי"...  

 

אנחנו לא יודעים מההיסטוריה מי שפך דמם של ישראל כמים?...

 

מה זה "אותו דבר"?.. היה דבר כזה בעם ישראל?! זה "במקרה" לא היה?.. עם ישראל עשה פעם "אינקויזיציה"?!.. הרי אפילו לפי "שיטתך" המעוותת, יש אפשרות לצאת מהארץ.. כדאי אולי קצת לקרוא איך נתנו אפשרות ליהודי פוטוגל "לצאת" בזמנו; עם השארת ילדיהם שם.

 

יש לי חשש לא-קטן מי מסתתרת מאחורי ההודעה הזאת (מלבד בחירת שם הניק..). יהודי שיוכל לכתוב בשיוויון נפש שאצלנו "בסדר" לעשות אינקויזיציה?...  "רצח המוני של גויי הארץ"..  כאילו עם ישראל הוא משהו שעוד לא התחיל ומדברים בתיאוריה מה יכול להיות...  כאילו לא עברנו מה שעברנו מיד הרשעים הללו.

 

ובנוסף גם הכתיבה "לפי אמונתך זה מה שאלוקים ציוה לעשות" "וכמוך גם הם" (בלי להתייחס כרגע לחוסר הדיוק במובאה. זה בהמשך). כלומר: כאן כותבת מישהי ש"לפי אמונתה", מה שכתוב בתורה שלא ימצא חן בעיניה, זה לא מה'. זה כמו שהנוצרים אומרים בשם האל...  אז למה את כותבת כאן?!  כאן ערוץ 7 על הבסיס של האמונה בתורת ה'. אפשר לכתוב ישירות באתר של המיסיון; לא צריך "להתחפש" (אגב, מסע הצלב שלהם היום, "צלב הכסף", לנסות להעביר ישראל על דתם ולהשמידם מהעולם כך, אינו טוב הרבה משל אז).

 

 

ב. איזו "הלכה יהודית"?... (אגב, מענין מאד שבדיוק אלו שמקודם ציטטו את הרמב"ם חלקית ומגמתית, כדי להראות כאילו הדרך האמונית שהכוזרי עצמו משבחה, היא בעצם "ע"ז"...  ר"ל - יש להם פתאום "טענות" על הלכות מהרמב"ם.  לא יחס אל תורת ה', אלא יחס של כפירה בתורת ה', שמצטעצע כביכול "בשם גדולים" עד שיגידו משהו שלא מוצא חן..  מלבד הבעיה שגם הציטוטים מעוותים) - 

 

אגב ה"ציטוט" מהרמבם: הרמבם לא כותב בהלכות מלכים ש"בזמן שמלכות ישראל תקיפה, יש להציב בפני הגויים בארץ את האולטימאטום הבא".

 

הרמבם כותב שזה היה הדין בשבעת עממים כשנכנסו ישראל לארץ, וכן בעמלק.  כלומר: נתנו להם אפשרות ללכת, לקבל שבע מצוות (לא את "הדת היהודית". שקר! אדרבה: "אין כופין אותו לקבל תורה ומצוות". ההיפך מטומאת וזוהמת הנוצרים). או להילחם מלחמת חורמה.  כמובן, לא היה אף בעולם אז שנהג בהתחשבות כזו באויבי נפשו (לא שאנחנו צריכים "הסכמה", אבל רק כנגד העיוות שהוצג כאן).

 

השאר בכלל כתוב לגבי "מלחמת רשות". כלומר: שאם פותחים במלחמה עם מישהו (לא קשור ל"מלכות ישראל תקיפה" וגם לא לארץ דווקא) - מציאות שעמים אחרים לא היו עושים בה שום חשבון - אז קוראים קודם לשלום. ושלום כולל קבלת 7 מצוות בני נוח (הדברים האלמנטריים של מוסר אנושי, שלא ירצחו, שלא ינאפו, שיהיה להם בתי דין, וכו'); אם לא השלימו/לא קיבלו - הורגים את הזכרים, לא את הנשים והטף.

 

 

יש ענין כללי, שכלל אינו תלוי "בארץ" והוא שעקרונית על כל באי העולם לקיים 7 מצוות בני נוח. וכמו שבישראל יש דין מיתה על עבירות מסויימות, כך לגביהם על 7 מצוות.

 

וכמו שאין היום דין מיתה נוהג בישראל למעשה. כך קל וחומר בזה. ומסביר הרב קוק זצל שזה לא "במקרה". אלא כאשר יש מצב שזה יתקיים, זו מציאות בה בהיר בעם ישראל חומר המשמעות והריסת האומה שיש בעבירה על העבירות החמורות הללו. אם כן - במקביל באומוצת העולם. ועל כגון דא נאמר "הלכתא למשיחא"

 

אבל מי שבא מגישה שמתאימה למה שהיתה מגמת העברת ישראל על דתם אז - הוא יקרא את הדברים לא כפי שהם כתובים, ו"יבינם" ההיפך מכל מה שההיסטוריה שלנו אומרת, ובדם חתומה.

 

 

 

 

אין לי מה להייחס... שכל אחד יקרא.

 

בעניין ההלכה ברמב"ם - תבדקו מי שיקר כאן... בדקו מה הדין של גויים בארץ (ולא רק 7 עממין) כשמלכות ישראל תקיפה...

 

לגבי הטענה ששבע מצוות בני נוח הן לא כפיית הדת היהודית...

 

הרי אחת ממצוות בני נח זה - האיסור לעבוד ע"ז !!

 

כלומר - אתה מחייב אותם להאמין באלוהים שלך! ואוסר עליהם להאמין בשלהם.

 

זה לא שאתה אומר להם, תהיו פה, אבל רק תהיו מוסריים.

 

כמו שיגידו לך, "אני לא כופה עליך להיות נוצרי, רק אוסר עליך למול את הבן שלך, לשמור שבת, חגים, לקרוא בתורה, להניח תפילין וכו'... כי זו ע"ז, ואסור לך לעבוד ע"ז.... אה... עוד דבר קטן, אתה חייב להכיר בישו כאלוהים. וזהו... אני לא מחייב אותך לקיים שו"ע נוצרי... חלילה... מה, אני אכפה עלייך?...".

 

אנשים!! - אתם משקרים במצח נחושה, או פשוט עיוורים? (וסליחה מראש, אבל זה מדהים ממש).

באמת כבוד גדול שהיינו תמיד עם קטן ומסכן, שלא יכול היה לקיים את כל המצוות של רצח עמים אחרים.

 

(ואגב - קרא את תאור כיבוש הארץ... ניסית פעם לספור כמה פעמים כתוב: "וילכדו אותה (את העיר) ויכוה לפי חרב, ואת העיר שלחו באש" או "ויכו את העיר לפי חרב, מאיש עד אישה עד עולל ויונק" וכד'? ושאר התיאורים איך באנו לעמים שישבו כאן ורצחנו את כולם צ'יק צ'אק? אז אל תמכור לנו שאנחנו מדברים רק "בתיאוריה"... זה היה גם בפועל).

 

ושוב - אם זה התיאוריה - זה מה שנעשה כשיהיה בכוחנו. אז מה הטענה על הנוצרים? שהם היו חזקים והוציאו את התיאוריה לפועל ואנחנו לא??...

 

אז כל מה שאני אומר - לפעולות בשם אלוהים - יש השלכות.

ואם לך מותר - מה לך כי תלין עליהם?.

 

איך אנשים טוענים שמסעות הצלב הם דבר נורא, ומדברים על השקר של "דת האהבה", בעוד זו בדיוק ההלכה היהודית....?

 

ואתה עוד אומר בסוף שאני צבוע (ומי שהסכים איתי). לא יאמן.

וכמאמר הילדים - אתה צבוע!.

מי היו עמי כנען ? למד על מנהג התופת ממנו התפתח המושג "כאבי תופת",על מנהגי עבודה זרה בסגנון של קבירת הבנות של עובדי האלילים בחיים וכו',ותחזור עם מסקנה האם ברור לך כ"כ שהם בגדר בני אדם על כל המשתמע מכך,ומה הרציונאל שהיה מאחורי הדברים.

אם זה היה העניין - היה צריך להרוג אנשים לא רק בארץ.

 

הרגנו אותם - כדי לכבוש את האדמה. ואם זה לא ברור לך, אין לי מה לעשות.

 

 

ובכלל - לא התייחסת לעובדה שההלכה מצווה לנהוג כמו האינקוויזיציה. (למה קשה לכם לעכל? כי אז תאלצו לומר שהנוצרים תאכלס היו סה"כ עובדי ה'?... על פי הבנתם? בדיוק כמו שלנו יש הלכה לנהוג כך, ולא היינו אומרים שזו רשעות להרוג עכו"ם בארץ, כי זו ההלכה...?)

"{טז} וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא-שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד-הֵֽנָּה:" (בראשית פרק טו)

 

כי לא שלם עון האמורי. להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיה כז, ז.): (רש"י)

 

,הפרדיגמה שלך לא נכונה,אם זה לא היה רלוונטי אז היה אפשר להכנס לארץ מוקדם יותר.

 

דבר שני,הדבר הזה התאפשר בגלל עוונם,ובנוסף לכך לעם ישראל היה מצווה לכיבוש הארץ.

 

ב.אני כן התייחסתי בתגובה אחרת שהגבת עליה,ולא התייחסת לדברים שנאמרו שם

שמפריכה את הנסיון להטיל דופי במוסר הישראלי ובתורת ישראל

ברור שהתורה - *מבחינת התורה* - מוסרית. הרי אלוהים אמר, ואם אמר - בטוח יש סיבה.

 

הנה, ראה את השלבים...

 

1. אני מנסה כבר 100 שנה להסביר, שגם מסעות הצלב נעשו מתוך אמונה שזה דבר אלוהים, ולכן אין להאשימם בחוסר מוסריות, שהרי גם אתה מאמין שיש מצווה לבער עובדי ע"ז... (עכ"פ בארץ, כשיד ישראל תקיפה) ולהשמידם...

 

2. ואז אתם עונים שאנחנו לא רצחנו בפועל... (ראה את מהלך השרשור...)

 

3. ואז אני עונה שכן... ושזה גם ההלכה...

 

4. ואז אתה עונה שיש לנו סיבה טובה... כי אלוהים אמר, ויש לו סיבות.... (היה להם עוונות וכו')

 

אז לאן חזרנו? - להתחלה. (חזור ל 1 ....)

 

שמת לב שזה גלגל חוזר?...

הבאתי לך כאן רציונאל שאנו כבני אדם יכולים להבין לגבי עמי ארץ כנען

 

אני לא מבין איך 1-4 יכולים להוות תגובה למה שדיברנו עליו עניתי לך מפורשות על רוב הדברים הללו ובפרט על 1,עוד אינני מבין איך זה מתקשר בפרט לתגובה האחרונה

אני מתרשם שאתה עונה לא לעניין בכלל. כפי שהראיתי כמה פעמים. וגם אתה טוען ככה עלי...

אז עזוב. בזבזתי כאן יותר מידי זמן.

 

רציתי שמי שיקרא - ויבין, יבין את דברי. עכשיו זה סתם וויכוח סרק.

אני חושב שיש כאן תפיסה שאינך מקבל,וזה מושג ה"אמת" מול מושג שנקרא "נרטיב",אני מאמין שאם תקרא את הדברים שוב תראה את ההפרש,ותקבל תשובה,ויהיה ברור לפחות יותר,מדוע לא ניתן לעשות אנלוגיות בין שקר ובין אמת כאשר סוף סוף מבררים את האמת ויודעים להצביע על כיוונה.וכן שנרטיבים,אינם רלוונטיים ונובעים מחוסר בירור של האמת (לפחות במשמעות המקבולת של המושג הזה),ומימלא אין צידוק או איזה שהיא נחמה על מי שמייצג שקר ונקט בפועולות חמורות שהשפיעו על חיי אחרים,זאת לעומת מי שייצג את האמת למעשה.

 

שבת שלום

יש שתי אפשרויות: או שאת ממש ממש דוס. או שאתה חוזר בתשובה. אחרת לא הייתה כל כך מקובע בנרטיב *שלך* ועוד טוען את זה עלי. (והמטרה היא לא לפגוע, אלא לומר לך לנסות לבחון את נקודת המבט שלך).

(יש גם את האפשרות של טיפש, אבל לא חשדתי אותך).

 

שבת שלום.

אלא האמת שרבים מעם ישראל שותפים לה במשך דורות,דורות ממעמד הר סיני.*אגב,אני לא זוכר שטענתי דבר לגביך.מה שאמרתי,הוא שאתה ממשיך לדבר על מושג הנרטיב,ואני מסבר שאנו לא מדברים על נרטיבים,אלא דורשים את האמת,ולפי האמת,ע"ז אינה לגיטמית וכו'.אתה יכול להתייחס לזה בתור נרטיב,אבל ברור יביא לידיעה שזה אינו נרטיב,אלא יסוד אובייקטיבי.

 

ובכלל אינני מבין למה משמשת ההבחנה הזו,יש בעיה בלהיות מאד תורני ?,ואם נצא מהשדה של הגדרות חברתיות ודאי כוונתך לשומר מצוות וירא שמים ?,או חוזר בתשובה שחקר באופן אובייקטיבי והגיע לאמת של הכרה בתורת ישראל ?

 

כל קבוצה מחשיבה את הנרטיב שלה,אחרת לא הייתה חייה לפיו,אומנם,הם לא ישאו אותו בגאון באופן מפורש מול אחרים (אומנם חלקם כן בצורה עקיפה שאינה מפורשת מילולית.לדוג' למרות שהשמאל טוען לפלורליזם,הוא דווקא מרבה לפסול דעות המנוגדות באופן יסודי לתפיסותיו),אין להם ראיות,והם לא הגיעו לתפיסה הזו בצורה של ברור וליבון.דווקא שני הקבוצות הללו הצטרכו לעשות זאת.

מי שמאד תורני בירר את יסודות אמונתו כדי להמשיך להיות כזה,ביתר שאת וכח או בירר והגיע לרמה תורנית גבוהה ממה שהיה במובן של קיום האמת בצורה שלמה,ומי שלא היה בכלל שומר מצוות בירר ונעשה שומר מצוות.

 

מימלא אני דווקא מבין מהצד הזה למה אתה מזהה את מי שטוען ל"אמת" לעומת "נרטיבים" שהוא משתייך לאחת מהקבוצות הללו.. אומנם אני כלל לא בא להכניס או לייחס את עצמי לאחת הקטגוריות,זה לא קשור אלי.אלא הדברים נסובים רק על ההבחנה שלך ע"פ הדברים שנאמרו.

 

שבת שלום

אני מבין את מה שהם עשו. לא סותר את זה שאני שונא אותם שנאה יוקדת על מה שהם עשו לעם שלי
ב. יש הבדל היהדות לא שואפת לגייר את כל העולם. מי שנמצא בארץ שלי, זכותי המלאה לגרש/להרוג אותו אם הוא לא לפי אמונתי. בחו"ל אין ציווי כזה. אנחנו שואפים שכל הגויים בעולם יכירו בעמ"י מתוך בחירה ולא כפייה. בטח שלא רצח המונים ח"ו

אנחנו יכולים להרוג רק בתנאים מסויימים,

 

בטח לא בגלל שהם בדת אחרת.

ואני שונא שאנשים כותבים "בטח" - על דבר שהם לא יודעים. (באמת בלי כוונה לפגוע, אבל... זה מעצבן).

 

הדת שלך, כן - שלך, מצווה בהחלט להרוג עובדי ע"ז... (עכ"פ בארץ ישראל, כשיש לנו אפשרות).

אלוהיהם בכל העולם. מופרך?

 

וספרד - הייתה שלהם.

שכתב שלא בא לגרוע דבר ממה שכתוב בתורה

וחוצמזה איך זה מסתדר עם "דת החסד" שלהם?

אבל עזוב את זה אני לא בקיא מספיק בנצרות להתוכח על זה

 

אני רק פשוט שואל מה אתה טוען תכל'ס?

שורה תחתונה? כן זוהי דתם. ו..... אז...

יותר מדי פעמים

תכל'ס אתה טוען שאמונה שלא עוברת את מבחן השכל לא שווה כלום

ואנחנו מנסים להסביר לך שיש מעלה עצומה בלחקור בשכל

אבל זו לא ה-אמונה. אלא מחזקת אותה.

 

ולגבי הטיעונים שלך מהנוצרים זו אכן שאלה שחשבתי עליה כבר כמה פעמים

א. רב אמר לי: כן. אין צדק בעולם. כמו שאפרקאי מת ברעב כי ככה הוא נולד

והוא נדפק. ככה נוצרי או מוסלמי יעבוד כל החייים שלו וידפק מזה. ב"ה שנולדתי לדת הנכונה

(אישית מאד קשה לי אם התשובה הזו)

ב. אפשר להניח בפשטות ששופט כל הארץ יעשה משפט. ולכן לכל מוסלמי או נוצרי יש הזדמנויות

בחיים לחזור בו. ולהבין שהוא טועה. אם הוא לא עשה את זה- יקבל גיהנם/ לא ג"ע

ג. נכון שבאמת להגיע לרמת אמונה מאד גבוהה זה קשה וצריך ללמוד הרבה ספרים

אבל רמה שמספיקה להפריך את שאר הדתות ולהאמין שהיהדות היא אמיתית היא רמה קלה

שהרבה מגיעים אליה. ואני מניח שאצל הדתות האחרות זה אפ' לא מתחיל.

ד. יש אמונת חכמים שאני מכיר רבנים גדולים שחקרו את כל הנושא הזה

ובכל זאת חושבים שהיהדות היא אמת. וניכר מתוך דברם שהם דוברי אמת

מה גם שחזקה עליהם שלא שיקרו סתם ויקבלו על עצמם כלכך הרבה מצוות לחינם

לכן אני סומך עליהם שהם עשו את העבודה כמו שצריך.

שעונים שצריך להוכיח.

ועל סמך מה אתה קובע שזו ''לא ה-אמונה''? כאשר זו *כן* דעתם של הרמב''ם, הרס''ג, החובות הלבבות ועוד?

מה שהרב ענה לך - 1. לא הגיוני. 2. סותר לכל הראשונים הנ''ל.

אני מניח שיש לרב ראשונים להסתמך עליהם

כן אני יודע אני לא אוהב את ההסבר הזה

חייב לברר שכלית. שאל כל רב הבקיא התורת הרב קוק, ואל תביא ציטוטים מפה ומשם. הרי כתבי הרב בהחלט מסודרים מורכב, ולא ערוכים כספר פשוט שאפשר לקרוא פסקה אחת ולהוכיח משם. (אני לדוגמא, ווידאתי עם הרב שרקי, הבקיא מאוד בתורת הרב, ולא הסתמכתי על ידיעתי, כי בתורת הרב קוק, אינני בקיא מספיק).

 

ולומר ש"מן הסתם" הרב ששאלת הסתמך.....כן, הבנת יפה שזה לא ראיה לכלום.
(מה גם, שאינני יודע מי הרב. היום כדי להיות רב יש מבחני הסמכה הבוחנים ידע פרקטי הלכתי. ולא שום ידע במחשבת ישראל, לצערי, שהרי זה יסוד היסודות, עוד לפני מה עושים עם כפית חלבית שהתערבבה. ככה שזו ממש לא ראיה...).

אם היתה פה קריאה לצאת ברצח המוני של נוצרים- היה קשר לוגי.

 

אבל אין.

בדיוק מה שהאינקוויזיציה אמרה.

 

זה מה שאני אומר.

זה הכל.

 

אם ה' אמר - אז אמר. אבל תבינו שזה מה שגם הם מאמינים.

(מכאן הכאב על אמונה עיוורת.... בין היתר)

אז מה,מדינת ישראל הורתה לעשות לאייכמן בדיוק מה שהנאצים עשו ליהודים ?,זה בדיוק האנלוגיה שאתה מציב.ההבדל שהוא היה בעל דין מוות מבחינת האמת.

מעבר לכך ההשוואה לאנקויזציה פשוט לא במקום,מקוממת,אי אפשר להשוואות בין דברים בעלי מגמות סותרות ומנוגדות משום שבמציאות לא אידיאלית שאיננה אחרית הימים גם לפי דין תורה יש מקום להשית מוות.אצלם לא תמצא מושג ביקורתי של "בית דין קטלני" וכיוצא בזה,אלא תאוות שפיכות הדם שלטה שם מאד.ולכן כל הקריטריונים,המגמות,ודרכי הפעולה שונים גם מבחינה ערכית,וגם מבחינה ישומית,זאת מעבר לערך הגדול של האמת ודין אמת.

 

מכיון שהמערב נטש כליל  את המושג אמת,והפך אותה ל"כל אחד עם האמת שלו" אפשר להבין מדוע אתה מסתכל על הדברים בצורה כזו,אבל זה בודאי לא נכון,לא רק מבחינה מעשית חומרנית יש אמת (כמו שאני מקליד עכשיו על מקלדת) אלא גם מבחינה רעיונית,רוחנית,ערכית.

 

והקריטריון הזה תמיד יהיה מוצב כאור ודרך לכל החלטה ופעולה.

אפשר גם לומר שאנחנו אוכלים כפי שהנאצים אכלו,אלא שהם אכלו כדי לצבור כח ולרצוח,ואנו כדי לצבור כח ולעשות הטוב. וכך הלאה.. את זה אנחנו מבינים באופן ממש אנטואיטיבי דווקא

 

 

לך יש מצווה להרוג עובדי ע"ז, וכן להם.

 

מה אתה רוצה? זכותם גם להאמין בדת שלהם. לא? (הרי אתה לא חש מחוייב לברר את הדת באופן שכלי עמוק. כפי שראינו, אז גם הם מאמינים).

 

מה הקשר אייכמן שרצח - ולכן הרגו אותו?.

הדברים שלך לא נשמעים חזקים ותקיפים יותר.

 

אנא,תקרא שוב את מה שכתבתי,כל התשובות נמצאות שם על זכותם או שאין זה זכותם ומה הקשר בין מי שרצח והרגו אותם לבין רצח.

 

אתה מניח הנחות יסוד רבות,ולא שם לב שיש כאן עניין של טרימינולוגיה.

א.לא אמרתי שלא צריך לברר. ב.גם ברור של קבלת המסורת הוא ברור שכלי,הגיוני, אך לא נקרא ע"י הכל בשם "ברור שכלי" רק משום טרימנולוגיה,זה מושג,אך אין הכוונה שאין כאן "הפעלת שכל" מן הסתם.

הרמב"ם מצווה קפה
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב).

ואם יש לך ספק למי הוא התכוון אז בכבוד:
עבודה זרה א,ג:
ודע שזאת האמה5 הנוצרית, הטוענים טענת המשיח, לכל שינויי כיתותיהם, כולם עובדי עבודה זרה.

חולין א,ב:
ומינים אצל חכמים הם הכופרים מישראל... ופקפקו בתורה והנביאים עליהם השלום מתוך סכלותם, ומכחישים את הנבואה במה שאין להם בו ידיעה, ועוזבים את המצוות מתוך זלזול, והכת הזו היא כת של ישוע הנוצרי...

2. משנה תורה
עבודה זרה ט,ד:
הנוצרים - עובדי עבודה זרה הן.

עבודה זרה י,א:
אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורוסין - מצוה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת, מפני שהן מצרין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהם... .

תשובה ג,ח:
שלשה הם הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה'...; וכן הכופר בפירושה... והכחיש מגידיה, כגון צדוק וביתוס; והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצווה אחרת וכבר בטלה תורה זו, אע"פ שהיא היתה מעם ה', כגון הנוצרים והגרים...

תשובה ג,י:
מחטיאי הרבים... - שהטעה אחרים והדיחם כישוע.

מאכ"א יא,ז:
הנוצרים - עובדי עבודה זרה הן.

מלכים יא,ה:
אף ישוע הנוצרי, שדימה שיהיה משיח... גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה ולהטעות רב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.

3. מורה הנבוכים
א,נ: אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים, כבר אמר, שהוא אחד - במילתו, והאמינו רבים - במחשבתו; וזה - כמאמר הנוצרים: הוא אחד, אבל הוא שלשה, והשלשה - אחד... כאילו כוונתנו וחיפושנו: איך נאמר, לא: איך נאמין...

ללא חקירה אישית - הוא עובד ע''ז. ו'אלוהי אינו אלוהיו'.
על זה אתה מקפיד? (אם לא, כלשון הרמב''ם, מה עדיף אתה מהם, המאמינים משום שקיבלו אף הם...).

אני מאמין בבורא עולם ששמו נכתב ואינו נהגה, והם מאמינים בהבל ורעות רוח. הם יענשו ואני אקבל שכר, אותם צריך לבער מהארץ ואני צריך ליישבה, ואם ינסו הם להורגנו נהרגם.

שאם אתה מאמין כי אבא אמר לך, וגם הם - אין הבדל מהותי.

 

יש לך סתירה להגיונו הצרוף של הרמב"ם?

אבל על כך שע"ז צריך לבער קצת קשה יותר לחלוק.

ולא החולקים עליו מחמת שחששו מהתפקרות הקהילות....

אלא מסיבה עניינית.

 

ושוב יש לך סתירה להגיונו הצרוף של הרמב"ם (שאם אתה מאמין כי אבא אמר לך, וגם הם - אין הבדל מהותי.)?

"ומי שקיבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחכמות, מעוּלֶה הוא מן המִּתְחַכֵּם והחוקר". (מאמר שני, סוף אות כ"ו, עיין שם באורך)

מצטט מהזכרון: "אבל בדורינו, אין אשר יכול להגיע למדרגת האמונה, אלא מי שעבר את כל מדרגות הכפירה כולם" - כי כבר לא שייך "תמימות".

 

ולא ענית על ההגיון....

וגם אם לו - הוא היחיד! לעומת הרמב"ם, הרס"ג, החובות הלבבות, ועוד.

אות כו...
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38087&st=&pgnum=49

מצרפת קישור נוסף:
http://www.tsel.org/torah/kuzari/sheni.html

 

כתוב במפורש בהמשך:
"אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוהית מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון".

הסוף שם 2 עמודים אח"כ, אפשר לנוע שם.

 

מה את מנסה לומר בציטוט שלך?

לא שמתי לב שאפשר לנוע שם.

 

הציטוט לא היה מיועד אליך, אלא למגיבים הקודמים.

(ביקשו את ההמשך לציטוט שהביא "חסדי הים").

היא התמימות.

[לפי שיטת הכוזרי כמובן]

מן המדרגה העליונה הזו אל המחקר - מוטב לו.

 

[לפי שיטת הכוזרי כמובן]

 

קיראו תחילה את סוף או כ"ו שהביא שמואלג.

 

ועכשיו הכוזרי חוזר לזה במאמר חמישי, לקרוא את אות א', ותחילת ב. (מספיק חצי ראשון להבין את העניין).

 

הוא כותב שם שהיום אין מי שיכול להגיע ישר לאמונה - אלא יחידים, שמזהים מייד את הטעות.. (כלומר - הם יחידים חכמים, שמבינים מייד את מקור הטעות הפילוסופית. לא "תמימים מאוד" שלכן אין להם בעיה.) אבל כל שאר האנשים - כפי שציטטתי, חייבים לעבור על דעות הכפירה כדי לבדוק. ואין מי שיכול ללא זה, מלבד יחידים. (אגב, זה תרגום ישן ומסורבל. מומלץ לפתוח ספר בתרגום "אבן שמואל" או של הרב קאפח).

 

הינה: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38087&st=&pgnum=114&hilite=

כפי שכותב ה"כוזרי" בפירוש בפסקה א.

אלו שכבר חוקרים, אז יש יחידים שעומדים ישר על הטעות, ויש שצריכים לעבור את דעות הכופרים.

אבל עדיין המאמין בתמימות הוא המדרגה העליונה, כפי שכתב לעיל.

ה"פרשנות" שהובאה לפניך אינה דברי הכוזרי.

 

ה"יחידים" אינם כאלה שבכוונה מתעסקים עם ה"ניצוח" הפילוסופי ותופסים מהר את הטעות..

כמו שאומר מלך כוזר: "כי כבר חסרתי המדרגה העליונה מבירור האמונה מבלי מחקר". בלי להתעסק כלל בטענות ה"מחקר", הפילוסופיות, כדרך כת ה"מדברים" הערבים שניסו להתאים הפילוסופיה עם הדת. בכך הוא רואה חיסרון. והמעלה העילאית היא אכן תמימות האמונה הבאה מהמשך ישר מפגישתנו עם ה', מיציאת מצרים, היותנו לעם, מעמד הר סיני, המשך הנבואה בכל הדורות, קיום האומה וכו'. כל אלו אינן "הוכחות", אלא פגישה חיה עם דבר ה' המחיה אותנו ומדריכנו.

 

ולא במקרה דחה הכוזרי, ריה"ל, דבר זה לחלק האחרון של ספרו. לא זו דרך המלך שלו בבנין האמונה.

ריה''ל כותב שכיום אין מאמין אלא מי שעבר בדעות האפיקורסיות.

ובכלל - נניח שריה''ל כדבריכם, מה עם על הראשונים שהבאתי? למה אתם מבכרים אותו? - סתם כי אתם חוששים ש'אנשים יצאו בשאלה' אם הם יפעילו את השכל?. ככה נוצר מצב שאף אחד לא יודע למה הוא מאמין, וכולם מאמינים שאסור לבדוק... (זה התיאור של החובות הלבבות - שורה של עיוורים שכל אחד מניח ידו על כתף חברו שמלפניו, ויש לקוות כי יש בראש השיירה אדם שהוא לא עיוור).

שכותב בפירוש בפסקה שהבאתי, הפסקה שלך הוא על אנשים שחוקרים, כפי שהוא כותב בפירוש שם.
יש לי ענין לאמת את דעת הריה"ל, ולא שום כוונה אחרת.

[לא ביכרתי את הריה"ל בשום הודעה, אבל אני כן חושב שמי שהולך על פי הריה"ל והגר"א שהסכים עמו, הוא הולך בדרך ישרה]

ושוב - ממליץ לקרוא בתרגום של אבן שמואל, או הרב קאפח, שהם חדים יותר.

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך"

 

ותמיד אני תוהה,

מה הערך של עם שהולך כמו זומבים (זה הדימוי שעולה בעיני רוחי) אחרי המנהיג שמודיע מהי האמת, בלי לחשוב, בלי להקשות, ולקבל כך סתם. ל"תמימות" הזו אין  ערך רב בעיני.

(אותה השאלה על "נעשה ונשמע")

בס"ד

 

שחוץ מלעשות,

אנחנו גם שואלים, חושבים, מקשיבים, אבל באים מתוך קבלה.

עמוק לנקודת האמונה האמתית שנמצאת בפנימיותו של כל אדם.

[לא באתי להכריע בין ראשונים רק להציג את דעתם]

פשוטות, ישירות, יפות וססגוניות...

 

 

(ואני לא חיפשתי הכרעה בין מי למי. אמרתי את דעתי שלי)

כלומר לעבוד את ה' בשלמות, לא 'לפסוח על שני הסעיפים'?

כמה אנשים דתיים כבר יש שחקרו ברצינות את אמונתם?...

וכולם כל-כך בטוחים בעצמם.....

לא צריך להפריך את מה שלמדת בשביל להוכיח שאתה חיפשת וחקרת שיכלית.

הרוב לא בודקים.
נסי לערוך סקר כמה למדו מורה נבוכים, רס"ג, עקרים, וכד'. (ולא אלה שלמדו כמה רעיונות מכל ספר... אלא לימוד מכריכה לכריכה).
תהיי מופתעת...
(את יודעת שהראשונים בצרפת שרפו את ספרי הרמב"ם, נכון?... לא הכל פשוט כל כך).

ולפי דברים שכתבת במקומות אחרים, נכון שאת מאלה שמאמינים כי אחרים כבר בדקו?... (בדיוק מה שהרמב"ם, הרס"ג והחובות הלבבות יוצאים מכליהם להתנגד לו. עייני לדוגמא בהקדמה לחובות הלבבות).

הנוצרים לא לומדים עשירית ממה שבחור ממוצע לומד באמונה

לא משנה
נכון שזה חשוב ללמוד הכל. לא אמרתי שלא. אבל מי אמר שזה חובה? א"א להיות יהודי ולהאמין גם בלי זה?
מי שמרגיש שזה חסר לו, אדרבה שילמד. אבל מי שלא, אני לא חושב שזה חיסרון באמונה.‎
את מתיחסת לאמונה כאילו הייתה רק שכל
הרב קוק כותב במאמרי הראיה שאמונה היא לא שכל ולא רגש. הם רק כלים לחזק אותה. אבל מי שהשכל שלו לא מפותח בתחום, לא אומר שהוא בחסרון של אמונה
‏(חוצמזה שלא חייבים דווקא את הספרים האלו. לא חסרים ספרים אחרים של עבודת ה'. כל אחד צריך ללמוד מה שליבו חפץ)

אבוי לנו אמונה בלי שכל

 

(דרכו לאליליות סלולה)

 

(וגם מדבריך זה מתחייב, בלי כלים אין תוצר)

חשוב מאד ללמוד אמונה. אבל תגיד שמי שלא לומד הוא לא מאמין. האמונה תבועה בתוך היהודי פנימה. אין אפשרות לשנות אותה. כמו שראינו שברגעים של מסירות נפש היא מתגלה בכל תקפה. לימוד האמונה משבח את הופעתה בחיי היומיום. אבל היא איננה תלויה בו. השכל כפוף לאמונה ולא האמונה לשכל

אבל ככל שהשכל מוזנח - המצב האמוני חמור.

 

העמקה באמונה היא הכרחית, והיא מצווה ראשונה במעלה

(אותה שם הרמב"ם בראש ספריו)

הוא מוביל קו מאד שכלתני שלא בהכרח נכון לכולם

הרמב"ם הוא היחיד שמונה אמונה כמצווה?

(גם אלה שלא מונים את "אנוכי" כמצווה יסכימו על

החיוניות של מושג אמוני מבורר.)

המקורות שלו הם לא בחז"ל?

 

 

האם לא כתבו גדולי ישראל חוץ מהרמב"ם

ספרים שעוסקים ברצינות ובחרדת קודש בבירור

המושג האמוני בישראל?

 

האם לא חזרו בכל תוקף על חשיבותו

של הבירור הזה?

(גם אם לאו דווקא במישור המחקרי)

מי שיודע את הי"ג עיקרים הוא מאמין, וקיים מצות אמונה

יש מידת חסידות להשקיע בזה, זה הידור במצוות אמונה, אבל יש עוד מידות חסידות בעולם!

 

מי שלא מקפיד על ר"ת במוצ"ש מצבו "חמור"?

מי שקונה אתרוג כשר לברכה מצבו "חמור"?

 

לא הגזמנו קצת?

 

 

חקירה ועיון.

האמונה היא מעל השכל, אך יש להעמיק בה.

 

(והטענות שהם מעלים מופיעות במורה נבוכים).

אז היא לא כלום. דמיון בלבד.

 

איך את מאמינה "מעל השכל"??

 

מתקשה להבין את המילים הללו. - מעל השכל זה אשליה. זה רגש.

 

אנא עייני בתגובתי הארוכה. כמה שורות מתחתייך.

 

הכוונה היא שאני לא צריכה הוכחות רציונאליות כדי להאמין שהקב"ה קיים (עם כל כמה שאני שכלית בתחומים אחרים בחיים).

"מעל השכל" = חכמים ככל שנהיה, לא נוכל להוכיח את זה וגם אין צורך.

 

זה ***לא*** סותר את העובדה שיש להעמיק ולחקור באמונה.

למה את מאמינה?...

 

זה ב-ד-י-ו-ק  מה שהרמב"ם (ושאר הראשונים שצויינו) אומרים. שאם אין הוכחה - לא נאמין. (ולמה שכן??).

 

יש היום הוכחות, זה נכון --

אבל, בסופו של דבר, אחרי כל החקירה והעיון צריכה להיות גם אמונה תמימה.

 

אני מסכימה עם מה שכתבת בהודעה הארוכה ההיא.

*היום* - כוונתך לכל ההוכחות בעקבות המדע? - שתדעי שהכל שקר. בדקתי. ההוכחות הללו לא מחזיקות מים. ובכלל - חז"ל אומרים במפורש שהידע המדעי שלהם הוא מחכמי התקופה.

 

אם כבר הוכחות - זה מה שהיה *פעם*. שוב - רמב"ם רס"ג וכו'.

לומר: "אחרי כל החקירה והעיון צריכה להיות גם אמונה תמימה." ולומר: "הנקודה היא שגם אילו לא הייתה הוכחה, הייתי מאמינה."

זה אוקסימורון... ממש פרדוקס שאין להכיל.

 

(אין לי כל כוונה לפגוע חלילה, סליחה אם לא מנוסח יותר עדין. אני פשוט מותש. הייתי כאן שעות. אצא להפסקה...).

 

לכן יש ללמוד הרבה הגות ראשונים, לחקור ולשאול. לא לפחד מזה.

האמונה נשענת על השכל, במובן הזה שאין לנו דרך התייחסות לעולם מלבד השכל.

 

אבל אמונה לא יכולה להתבסס *רק* על שכל.

היא צריכה להיות אמונה ודאית שספקות בשכל, לא משפיעים עליה.

היא צריכה להיות שילוב של אמונה תמימה ושל עיון וחקירה.

 

"גדר האמונה בכללה היא, שאמתת העניין הנודע קבועה בקרבו, לא מצד הידיעה לבדה, כי אם מצד מנוחת הנפש כשהוא מקבל אותה בקבלה שלמה, מבלי שיסתער בו מאומה נגד זה".

(הראי"ה זצ"ל)

 

"האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך"

(הראי"ה זצ"ל).

 

 

 

אתה רואה כאן סתירה? אני לא.

 

הרב מדבר על שלבים שאחרי.

 

ואני יכול ציטטות אחרות מהרב עצמו.

 

ושוב - ההגיון!! לא ציטטות, לא מקורות. - איך אפשר להאמין ללא וודאות של השכל??

 

התכוונתי למה שכתבתי. צריך להיות שילוב של השניים.

אם אתה מתכוון לזה שאמרתי: "גם אילו לא הייתה הוכחה, הייתי מאמינה", אז הכוונה היא שכאשר מתקיים השילוב הנ"ל אז לספקות שכליים יש פחות משקל.

 

אתה חושב שאמונה שהיא רק מצד השכל היא אמונה שלמה?

 

ואדרבה, אשמח אם תביא מקורות, כפי שכתבת.

 

 

ההוכחה צריכה להיות שכלית לחלוטין. לא ייתכן "לתת פחות משקל" וכד'.

 

ציטטתי את הרמב"ם - הוא כותב במפורש שזה דמיון ללא חקירה שכלית מוחלטת.

 

תקראי את הפרק...

וגם את ההקדמה לחובות הלבבות..

וההקדמה לאמונות ודעות...

 

אבל שוב - זה אמור להיות ברור מהשכל. אם אין הוכחה (נקייה מרגש) - אין להאמין. מה יותר פשוט?...

 

ההוכחה צריכה להיות שכלית באופן מוחלט. כן.

אמונה שמתבססת *רק* על השכל היא לא אמונה שלמה (לדעתי) כיוון שבנוסף לזה צריכה להיות תמימות בעבודת השם ("תמים תהיה עם השם אלוקיך" והדברים ידועים).

 

מעבר להוכחות השכליות, האדם צריך לקבל על עצמו את האמונה ולרצות בה והקבלה הזו היא הודאות הנפשית.

 

כך שלמעשה מצד אחד יש לחקור וללמוד ומצד שני לא צריך לסמוך רק על השכל כיוון שבסופו של דבר הראיה שלי וההבנה שלי מוגבלות.

 

לכן, צריך לשלב את שניהם. לאחר ההוכחות השכליות ותוך כדי.

בשילוב של השניים יוצא שלהוכחות שכליות יש פחות משקל. לא בגלל שלא לומדים אותן! לא בגלל שמסתמכים רק על אמא ואבא!

 

לא אמרתי שלא צריך ללמוד בעיון את ההוכחות ולא אמרתי שהאמונה לא מתבססת על השכל. ההפך הוא הנכון.

 

ואת המקורות שכתבת  - קראתי ואני משתדלת לחיות ככה.

 

אני מסיים בזאת...

 

לא יודע מה תאכלס יוצא מדברייך. אני שואל שוב, מה שכתבת מקודם, שגם ללא הוכחות היית מאמינה - התכוונת לזה?

 

אם השכל היה מראה לך שאין הוכחות - היית יוצאת בשאלה?

 

אם לא - את לא מאמינה ע"פ השכל. זה הכל.

(אלא ע"פ רגש וכו'... ואז אין הבדל בין דתי יהודי, לדתי נוצרי שמאמין. שניהם מאמינים להורים או ל"רגש". תשמעי שיחות של נוצרים... יש שם טונות רגש. וחבל שהיהדות הולכת לשם. ולכל מיני אמונות טפלות).

 

 

הדבר הכי חשוב שצריך לדעת הוא שאנחנו לא מסוגלים לדעת הכל. השכל שלנו הוא מוגבל! אבל-- עצם העובדה שאדם מבין שהוא אינו יודע הכל, מאפשרת לו להגיע לידיעה מושלמת.

 

תראה,

 

אתה מנסה להציג את הדברים שחור-לבן, אבל זה לא כך.

 

אני חושבת שצריך להאמין בקב"ה מתוך *ידיעה* אך צריכה להיות האמונה תמימה שבאה לידי ביטוי אחרי הידיעה.

 

גם אדם שחקר ולמד ויש לו ודאות מוחלטת מצד השכל, לא יגיע לאמונה שלמה אם זה המימד היחיד בעבודת השם שלו. הוא צריך לקבל את זה ולרצות את זה.

 

אם ע"י לימוד וחקירה שכלית הגעתי לכפירה ח"ו, טעיתי איפה שהוא בדרך

וגם הכוזרי מדבר על זה בדרך משל.

 

המלך ביקש מאדם מסוים לחלק סכום כסף, בין כמה אנשים.
הלך האיש וחילק את הכסף.
כשחזר, שאל אותו המלך כמה כסף נשאר לו.
לאדם היו שתי אפשרויות - או לספור את הכסף או לחשב כמה היה לו בהתחלה וכמה הוא נתן וכך להגיע לסכום.

 

במקרה וזה לא יצא חופף, הוא היה צריך לבדוק שוב ושוב.

 

הכוזרי משווה את זה לאמונה. הספירה היא אמונה תמימה.

 

 

יש דברים שאני לא מבינה ולעולם לא אוכל לדעת הכל. אני רק בן אדם (ולפעמים זה קשה לקבל את זה שאנחנו לא מושלמים) אבל הקב"ה קיים ואין עוד מלבדו.

אני *יודעת* את זה. בשכל ושלא בשכל.

 

עד כאן.

היה מעניין

 

 

גם המחבל המתאבד חקר, וגם אם הוא גילה שזה לא הגיוני, הוא האמין שזה נשגב מבינתו. וכן הנוצרי. וכן את.
ואם זה פייר שצריך להאמין בכל אופן - כולם צריכים לסיים בגן עדן. לא? למה רק לך מותר להיות בטוחה שהיהדות אמת אף אם תגלי שלא מסתדר לך בשכל?...

ושוב - את חולקת על כל הראשונים שמניתי על דעת עצמך. ולא עונה לסתירה ההגיונית שבאמונה ללא יכולת לצאת ממנה ע''י שכל. - כי תחליטי שטעית, אם תגיעי למסקנה שלא מתאימה לך. שהרי את אומרת, שאם תגיעי באופן שכלי שאין אמת בדת - את תחליטי שטעית בחקירה...

 

וזו חקירה שאין טעם להתחילה, והיא אף שקרית מראש. כי את כבר החלטת מה יהיה בסוף. (אולי נעשה ככה גם ניסויים על תרופות חדשות? נחליט מראש מה יהיו תוצאות הניסויים הקליניים?...)

להוסיף ל"המלצות", לקרוא עוד כמה דברים, מהכוזרי וכו'.

 

ואת דברי הגר"א ש"היה אומר ללמוד ספר חובות הלבבות זולתי שער היחוד ובמקומו היה אומר ללמוד ספר הכוזרי שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו".

 

המשפט האחרון, "אם אין הוכחה"... וכו' - הוא כפירה כפשוטה, לא לראשונה חייבים לציין ("בשם היהדות" כמובן, כפי שהזכרתי בהודעתי הקודמת..).

 

ולומר על זה "מה יותר פשוט"... זו אפילו לא בדיחה, חוץ מהשקר.

 

 

הדברים הללו, הם חולי אחד גדול. באים מחולשות ידועת, כמו גם ביזויי חז"ל שהיו מכותב זה בעבר, ולא במקרה.

 

[מענין אם אנשים כאלה גם מבקשים "הכוחות" מהוריהם על הורותם לפני שהם מאמינים בכך..]

הנח לי לנפשי.

 

תתדיין עם עצמך.

 

עכ"פ - אמרת על הרמב"ם עכשיו דברים חמורים מאוד. כי הוא כותב כמוני במפורש.

 

שלום - ולא להתראות.

הרב לא מדבר על שלבים שאחרי.

 

להגיד מה שאמרת "בשם הרב"  -עד כאן.

 

באוזני שמעתי מהרצי"ה שציטט את האדר"ת, שאמר כשמישהו הביא לו ספר  עם "הוכחות" בשם "אכן יש ה' " - שהאדר"ת שילחו ממנו ואמר - דבר שצריך "הוכחות" זו כבר בעיה..

 

הרצי"ה - בנו של הרב, וכן מתוך דברי הרב עצמו באין-ספור מקומות, היה לחלוטין נגד מה שאתה אומר.

 

והאמונה אינה מתחילה מ"הוכחות" במובן זה, אלא הרבה מעבר לכך.

 

 

 

השכל של האדם הוא כח חשוב ויסודי, אחד הכחות. כשבני ישראל עמדו בהר סיני - הם לא חיפשו "הוכחות".

 

 

 

 

 

 

לא צריכה להתבלבל..

 

ואת צדקת במה שכתבת מקודם: האמונה היא מעל השכל וגבוהה ממנו. היא קישור עצמי. כמו "ויהי אומן את הדסה". היא כח עצמי, ללא סתירה לחשיבות הופעתה גם בשכל, גם ברגש, גם בדימיון. וגם מה שאנו רואים בעינינו אינו צריך "הוכחה", וגם לא היחס אל הורינו.

 

והרמבם כותב באיגרתו המפורסמת: "וגדלו בניכם על המעמד (מעמד הר סיני) שהוא העמוד הגדול שכל האמונה נשענת עליו" (כותב מזיכרוןף, בערך לשונו), שבעינינו ראינו..

 

אצל הרב קוק זצ"ל יש הרבה מאד בירורים מעמיקים בענין הזה.  

 

ובאמת הפלטורמה הזו לא בדיוק מתאימה לכך..

 

 

 

 

 

 

 

 

למה הפלטפורמה לא מתאימה?

קרא את ההודעות שלי לפחות, אם את הרמב"ם כולו אין לך כח....

 

"תאמיני כי זה טוב"....

 

גם המחבלים מאמינים! ואפילו מתים על זה!

הם יהיו איתך בגן עדן - כי אין הבדל בין האמונה שלך לשלהם.

 

אתה מאמין ללא ראיה, וגם הם.

את הרמבם אני הרי קורא, עוד לפני שזה כתוב בהודעותיך... [וגם מה שציטטתי מאיגרתו אינו "עיוותו", אלא בדיוק מה שאומר]

 

את שלך לא - כי כבר הבאת לא פעם דברי תורה בצורה מוטה.

 

והנה, כרגע ציטטת (במרכאות של מובאה..) כביכול מהודעתי הנמצאת שתי שורות מלמעלה.. מה שלא נאמר שם - לא במיליו ולא ברעיונו. דוגמה קלאסית ל"יושר" שבציטוט, ולמגמה...

 

להמשך הדברים שכתבת - לא ראוי אפילו להתייחס.

 

ומי שמשווה אמונת ישראל, שיצאו ממצרים ("התגלות האמת המעשית שאינה יכולה להשתנות בבהירותה הכללית ג" אצל כל יחיד ויחיד", לשון הרב קוק..) שעמדו על הר סיני, ורואים המשך גילוי שכינה לאורך כל הדורות, ל"אמונת המחבלים" - מוטב שלא יספר לאחרים חלקו של מי עלול להיות עימם...

 

כך גם ביחס למי שעושה מחולשותיו וספקותיו "מעלות" - ואינו תופס, כדברי הכוזרי, את מעלת הראיה הנעלה על כל "ראָיה" שקוצר שכלו של האדם משיגה. בלי לשלול את ערך השימוש השכלי, במקומו וערכו. 

 

חבל לנסות לרדד דברים שאחרים אומרים, רק כי לא מבינים על מה הם מדברים.

אותה מנחה גם המוסר, מלבד האמונה. דרך ארץ וכו' וכו'

שניתן להכריע האם האמונה היא שכל/ מעל השכל- רגש/השתיי כות וכו'. כל אחד בדרכו שלו יכול להאמין ולקיים את 13 עיקרים בשלמות. בכך שאתה מכריע לכאן ולכאן בדרך האמונה אתה בעצם פוסל יהודים כשרים אחרים שלא דוגלים בשיטה שלך.

אמונה (אמונה באל, בשונה משאר האמונות) בסופו של דבר היא הכנעה של השכל אל מול משהו גדול ונשגב *שאין בכוחך להכיל ולהבין באמת* ואתה *בוחר* להאמין. (אין הדגשה דרך הפון)

זה מעל השכל.
(אשליה או רק רגש (?))


אם היא כלום או לא- זה כבר האדם דתי/לא דתי יחליט.

על סמך מה את מאמינה?

 

ולמה לא נצרות? סתם כי זה מה שנהוג בבית?

כמו שאמרתי-
הכל ענין של החלטה והכנעת השכל.

כן.
גם נוצרי וגם בודהיסטי מאמינים, באותו האופן.
ולכל דת יש את הסיפורים והמסורות שלה.

מה ערך יש בזה? אם את מאמינה במקרה?

 

גם הנוצרי יהיה בגן עדן ממש כמוך? - כי גם הוא האמין "סתם"?

 

ומה נותן לך את הזכות להרוג גויים וכד', אם זה לא דבר אלוהים (בוודאות)?

ניסחת טוב ממני.

 

 

מקובלנו שהאמונה שורשה עליון,

ועדיין צריך לעמול על הגילוי שלה בקרבנו

באופן נאות ולא עקום.

אזי החקירה שלך - מוטה מלכתחילה.

אתה כותב שזו לא חובה, כאשר מסבירים לך שוב ושוב שזו כן. לו רק היית לומד את הדברים... הם (הראשונים שהוזכרו) כותבים מפורשות שזה חיוב מן המעלה הראשונה לחקור בעיון. שללא זה - אין ערך. כי אם אתה מאמין סתם, אז הכל שווה לכלום. בדיוק כמו נוצרי שמאמין בסיפור שלהם. לדעתך הוא יהיה איתך בגן עדן? כי הוא האמין בדיוק כמוך? למה לך מותר להאמין לאבא ואמא, ולו אסור?
זה בדיוק ההגיון המנחה של הרמב"ם (ושאר הראשונים שצויינו).

"ספרים אחרים של עבודת ה" - זה לא לימוד הוכחות האמונה היהודית.

"עבודת ה' ", זה לא מה ש"בא בטוב".

אגב, למדת פעם את ההלכה הראשונה בי"ד החזקה? "יסוד היסודות ועמוד החכמות *לידע* שיש שם מצוי..."

והרמב"ם לא משאיר לנו ספק מה הכוונה "ליידע". זה לא "להאמין לאבא ואמא" וגם לא "ללמוד בערך". קרא את עמדתו ואת עמדת הרס"ג ושאר הראשונים. (הרמב"ם כותב שרבנים שלמדו הלכה וגמרא, ולא למדו פילוסופיה, משולים לאנשים שסובבים סביב ארמון המלך, ולא יודעים אפילו איפה הדלת. יודע מה... טרחתי... ואני מביא פה את פרק נ"ג ממורה נבוכים חלק שלישי. ככתבו וכלשונו. הרמבם כותב שם משל לכל העניין. - אין חשש. זה רק משל והסבר עמדת הרמב"ם, אין שם פילוסופיה שעלולה להטות פה מישהו. אנא לא להבהל, והמצנזר - מצנזר את הרמב"ם -
הנה: - אנא קרא הכל. בריכוז.
 פרק זה, שאותו אנו מביאים עכשיו, אינו כולל עניין נוסף על מה שנכלל בפרקי ספר זה, אלא הוא רק מעין חתימה המבהירה גם את העבודה¹ המיוחדת למשׂיג האמיתות² - אחרי שהשׂיג מה הוא [יתעלה] - מדריכה אותו להשׂגת עבודה¹ זאת אשר היא תכלית האדם, ומלמדת אותו כיצד תהיה ההשגחה בו בעולם זה עד אשר יעבור לצרור החיים (שמואל א', כ"ה, 29)³. 

הריני פותח את הדיבור בפרק זה במשל שאמשיל לך. אומַר אפוא: המלך בארמונו⁴. בין כל האנשים הכפופים למרותו יש אנשים בעיר ויש מחוץ לעיר. בין אלה שבעיר יש מי שפונה עורף לבית המלך ופניו פונים אל דרך אחרת, ויש מהם מי שמתכוון אל בית המלך, פונה אליו, ומבקש להיכנס אל ביתו ולהתייצב בפניו, אלא שעד עתה לא ראה מעולם את חומות הבית. יש בין המתכוונים אל בית המלך מי שהגיע אל הבית ומסובב אותו כדי לחפשׂ את השער שלו. ויש ביניהם מי שנכנס בעד השער והוא הולך בפרוזדורים. יש מהם מי שהגיע לטרקלין הבית והוא נוכח עם המלך במקום אחד והוא בית המלך. אבל עם שהוא בתוך הבית אין הוא רואה את המלך או מדבר אליו. אלא אחרי שאדם נוכח בבית המלך יש הכרח שישתדל השתדלות נוספת ואז יעמוד לפני המלך ויראה אותו מרחוק או מקרוב או ישמע את דיבורו של המלך או ידבר אליו⁵. 
והנה אסביר לך את המשל הזה שהמצאתי⁶, ואומַר: אלה שמחוץ לעיר הם כל אדם שאין לו אמונה דתית⁷, עיונית⁸ או מסורתית⁹, כמו התורכים שבקצה צפון¹⁰והסודאנים¹¹ בקצה דרום והדומים להם מבין הנמצאים עִמנו באקלימים¹² אלה. דינם של אלה כדין בעלי-חיים מחוסרי שׂכל. בעינַי אין אלה בדרגת בן-אדם. הם בדרגות הנמצאים נמוכים מדרגת בן-אדם וגבוהים מדרגת הקוף, שכּן יש להם תבנית ומִתאר של בן-אדם והבחנה גבוהה מדרגת הקוף¹³. 
אלה אשר הם בעיר, אבל הפנו עורף לבית המלך הם בעלי דעה ועיון שנוצרו להם דעות לא נכונות, או בשל טעות גדולה שאירעה להם בשעת עיונם, או מתוך שקיבלו⁹ ממי שטעה. לכן בגלל דעות אלה, כל-אימת שהם הולכים הם מוסיפים להתרחק מבית המלך. הללו גרועים בהרבה מהראשונים. אלה הם אשר לעתים ההכרח מחייב להורגם ולמחות את עקבות דעותיהם, כדי שלא יַתעו את דרכי זולתם. 
אלה הפונים אל בית המלך ומתכוונים להיכנס אליו, אולם מעולם לא ראו את בית המלך הם המון בני-התורה, כלומר, עמי הארץ העוסקים במצוות¹⁴. 
המגיעים אל הבית וסובבים סביבו הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות נכונות שקיבלום במסורת⁹, דנים בהלכות הפולחניות, ואינם בקיאים בעיון בעקרונות הדת¹⁵, וכלל לא חקרו לְאַמֵּת אמונה¹⁶. 
אלה שהעמיקו לעיין בעקרונות הדת¹⁵ נכנסו לפרוזדורים. האנשים שם ללא ספק בדרגות שונות. מי שיש לו הוכחה מופתית לכל מה שהוכח בהוכחה מופתית ויודע ידיעה ודאית את כל מה שאפשר לדעת ידיעה ודאית מהדברים האלוהיים, והוא קרוב לוודאות במה שבו אפשר רק להתקרב לוודאות - הוא עם המלך בתוך הבית¹⁷. 
דע, בני חביבי, שכּל עוד אתה עוסק במדעי המתמטיקה ובמלאכת ההיגיון אתה בכלל הסובבים סביב הבית ומחפשׂים את השער שלו, כמו שאמרו (החכמים) ז"ל על דרך המשל: עדיין בן זומא מבחוץ¹⁸. כאשר תבין את הדברים הטבעיים¹⁹, הרי נכנסת לבית²⁰ ואתה מהלך בפרוזדוריו. כאשר תשלים את הפיסיקה ותבין את המטפיסיקה, נכנסת אל המלך אל החצר הפנימית (יחזקאל מ"ד, 21, 27)²¹ ותהיה עמו בבית אחד. זאת היא דרגת החכמים. והם שונים מבחינת השלמות²². 
המפעילים את מחשבתם, לאחר שהגיעו לשלמות, במטפיסיקה, ונוטים כל-כולם כלפי האל יתגדל ויתרומם, ונמנעים ממה שזולתו, ומפנים את כל פעולות שׂכלם להתבונן בנמצאים להביא מהם ראיות עליו [יתעלה] כדי שיֵדעוּ את הנהגתו אותם בכל אופן אפשרי - הם הניצבים במושב המלך. זאת היא דרגת הנביאים²³. יש מהם מי שמגיע מתוך השׂגתו הגדולה והימנעותו מכּל מה שזולת האל יתעלה לידי כך שנאמר עליו ויהי שָם עִם ה' (שמות ל"ד, 28)²⁴, שואל ונענה, מדבר ודיבור מופנה אליו באותו מעמד קדוש. מרוב שׂמחתו במה שהשׂיג לחם לא אכל ומים לא שתה (שם), שכּן השׂכל התחזק עד כדי שהושבת כל כוח גס בגוף, כלומר, מיני חוש המישוש²⁵. אך יש נביאים שרק רואים. מהם הרואים מקרוב, ומהם הרואים מרחוק: מרחוק ה' נראה לי (ירמיה ל"א, 2). וכבר דיברנו על דרגות הנבואה²⁶. 
נחזור-נא אל מטרת הפרק והיא הדגשת הפעלת המחשבה על האל לבדו, לאחר השׂגת הידיעה אותו, כמו שהבהרנו. זאת העבודה¹ המיוחדת למשׂיגי האמיתות²⁷. וככל שהם מרבים לחשוב עליו ולשהות אצלו, הם מרבים לעבוד אותו. אבל החושב על האל ומרבה להזכירו בלי ידיעה, אלא בעקבות דמיון גרידא, או בעקבות אמונה שקיבל⁹ מזולתו - הרי, לדעתי, לא רק שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו אלא גם אינו מזכיר את האל באמת ולא חושב עליו, כי דבר זה שבדמיונו ושהוא מזכירו בפיו אינו תואם שום נמצא כלל. אלא הוא בדוי. דמיונו בדה אותו, כמו שהבהרנו כאשר דיברנו על התארים²⁸. אין ראוי להתחיל במין זה של עבודה¹ אלא לאחר התפישׂה²⁹ השׂכלית. כאשר תשׂיג את האל ואת מעשׂיו לפי מה שהשׂכל מצריך, אחרי זאת תתחיל להתייחד עמו³⁰ ותשתדל להתקרב אליו וּתְעַבֶּה את הקשר³¹ אשר בינך ובינו שהוא השׂכל. הוא אמר: אתה הָרְאֵיתָ לדעת כי ה' [הוא האלהים. אין עוד מלבדו] (דברים ד', 35)³². ואמר: וידעת היום והשבֹת אל לבבך [כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד] (שם, שם, 39)³³. ואמר: דעו כי ה' הוא אלהים (תהלים ק', 3). 
התורה הבהירה שהעבודה¹ האחרונה הזאת שהסבנו את תשׂומת-הלב אליה בפרק זה לא תהיה אלא אחרי ההשׂגה. הוא אמר: לאהבה את ה' אלהיכם ולעָבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם (דברים י"א, 13)³⁴. וכבר הבהרנו כמה פעמים שהאהבה לפי מידת ההשׂגה³⁵. אחרי האהבה (תבוא) אותה עבודה¹ שגם (החכמים) ז"ל העירו עליה ואמרו: זו עבודה שבלב³⁶, והיא, לדעתי, הפעלת המחשבה³⁷ על המושׂכל הראשון וההתבודדות לשם זאת במידת היכולת³⁸. לכן מוצא אתה שדוד ציווה לשלמה והדגיש בפניו את שני אלה, להשתדל להשׂיג את (האל) ולהשתדל לעבוד אותו לאחר ההשׂגה. הוא אמר: ואתה, שלמה בני, דע את אלהי אביך ועָבדהו [בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה', וכל יֵצֶר מחשבות מבין]. אם תדרשנו יִמָּצֵא לך [ואם תעזבנו יזניחך לעד] (דברי הימים א', כ"ח, 9). 
הזירוז הוא לעולם להשׂגות השׂכליות, לא לדמיונות, מפני שהמחשבה על הדמיונות אינה קרויה דעה. היא קרויה רק העֹלָה על רוחכם (יחזקאל כ', 32). התברר אפוא שלאחר ההשׂגה הכוונה היא להתייחד עִמו [יתעלה] ולהפעיל את המחשבה השׂכלית לחשוק³⁹בו תמיד. זה קורה לרוב ביחידות ובהתבודדות. לכן מרבה כל אדם מעולה להתבודד ולא נועד עם אף אחד אלא לצורך⁴⁰. 
הערה 
כבר הבהרנו לך שהשׂכל הזה ששָפַע עלינו ממנו יתעלה הוא הקשר³¹ שבינינו ובינו⁴¹. לך ניתנת הבחירה: אם תרצה לחזק קשר זה וּלְעַבּוֹת אותו, תעשׂה זאת, ואם תרצה להחלישו וּלְדַקֵּק אותו בהדרגה עד שתקטע אותו - תעשׂה זאת⁴². אתה תחזק קשר זה רק על-ידי שתפעיל אותו באהבתו [יתעלה] ותלך לקראת זאת, כמו שהבהרנו. תחליש אותו וּתְדַקֵּק בהעסיקך את מחשבתך בזולתו. דע שאפילו היית האדם הבקי ביותר באמיתת המטפיסיקה, כאשר תרוקן את מחשבתך מן האל ותעסוק כל-כולך באֹכֶל הכרחי או בעיסוק הכרחי, כבר קטעת את הקשר אשר בינך ובין האל. אז אין אתה עִמו וכן אין הוא עִמך, מפני שאותו יחס שבינך ובינו נקטע בפֹעַל באותה שעה. לכן היו המעולים מקמצים בפרקי הזמן שבהם עסקו לא בו. הם הזהירו מפני זאת ואמרו: אל תְּפַנּוּ אֵל מדעתכם⁴³. ודָוִד אמר: שִוִּיתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אֶמּוֹט (תהלים ט"ז, 8). הוא אומר: אני לא רוקנתי את מחשבתי ממנו⁴⁴, וכמוהו כיד ימיני שאיני מתעלם ממנה הרף עין בגלל תנועתה המהירה. לכן איני נוטה, כלומר, איני נופל. 
דע שכּל המעשׂים האלה של עבודת ה', כגון קריאת התורה, התפילה ועשׂיית שאר המצוות אין מטרתם אלא שתרגיל עצמך לעסוק בְּצִווּיָיו יתעלה, ולא תעסוק בענייני העולם הזה, כאילו אתה עוסק בו יתעלה ולא בזולתו⁴⁵. כשאתה מתפלל בהנעת שׂפתיך בפנותך אל הקיר וחושב על מה שאתה קונה ומוכר, וקורא את התורה בלשונך כשלבך נתון לבניין ביתך מבלי שתתבונן במה שאתה קורא, וכן כל-אימת שאתה עושׂה מצוָה אתה עושׂה אותה באיבריך כמי שחופר חפירה בארץ או חוטב עצי הסקה מן היער מבלי להתבונן במשמעות המעשׂה הזה ולא במי שממנו יצאה (המִּצְוָה) ולא מה תכליתו (של המעשׂה) - אזי אל תחשוב שהגעת לתכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה י"ב, 2)⁴⁶. 
מכאן ואילך אחל להדריכך אל צורת התרגול, כדי שתשׂיג את התכלית הגדולה הזאת. הדבר הראשון שתשתדל לעשׂותו הוא שתרוקן את מחשבתך מכּל דבר בשעה שאתה קורא קריאת שמע ומתפלל. אל תסתפק בכַוָּנָה בקריאת שמע בפסוק ראשון⁴⁷ ומן התפילה בברכה ראשונה⁴⁸. כאשר זה יעלה בידך וישתרש במשך שנים, השתדל לאחר-מכן שכּל-אימת שאתה קורא בתורה או שומע אותה, אל תחדל מלפנות כל-כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שאתה שומע או קורא. וכאשר גם זה ישתרש לך במשך תקופה, השתדל שבכל מה שאתה קורא מכּל דברי הנביאים תהיה מחשבתך לעולם נקייה (מהרהור בעניין אחר). אפילו בכל הברכות תתכוון להתבונן במה שאתה מבטא ולשׂים לב מה משמעותו⁴⁹. כאשר יזדככו לך מעשׂים אלה של עבודת ה' ומחשבתך תהיה בשעת עשׂייתם נקייה מהרהור בדבר כלשהו מענייני העולם הזה, השתדל לאחר-מכן להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרות חייך, ובכלל תפעיל מחשבתך במילי דעלמא⁵⁰ בשעה שאתה אוכל או שותה, או שאתה בבית-הכיסא, או בשעה שאתה שׂח עם אשתך או בניך הקטנים או בשעה שאתה שׂח עם המון העם⁵¹. אלה הם זמנים מרובים וארוכים שזימנתי לך לחשוב על כל ענייני הרכוש, הנהגת הבית ותקנת הגוף. אבל בשעת המעשׂים שעל-פי התורה, לא תעסיק את מחשבתך אלא במה שאתה עושׂה, כמו שהבהרנו. בשעה שאתה לבדך בלי אף אחד ובשעה שאתה מתעורר על מיטתך - היזהר מאוד מאוד מלהפעיל את המחשבה בשעות יקרות אלה בדבר אחר מלבד אותה עבודת האל השׂכלית, והיא לִקְרַב אל האל ולהתייצב לפניו בדרך האמיתי שלימדתיך, לא בדרך ההיפעלויות הדמיוניות⁵². זאת בעינַי התכלית שעשׂוי להשׂיג אותה חכם שהכשיר עצמו לה בדרך זאת של תרגול⁵³. 
אבל שייווצר לבן-אדם מצב כזה של השׂגת האמיתות ושׂמחה במה שהשׂיג, שישׂוחח בו עם אנשים ויעסוק בצרכים ההכרחיים של גופו - ובו בזמן שׂכלו מופנה כולו כלפיו יתעלה כשהוא בלבו תמיד לפניו יתעלה - תוך שהוא עם בני-אדם בחיצוניותו - באופן שנאמר במשלים הַשִּירִיִּים שהומשלו לעניין זה: אני ישנה ולבי ער. קול, דודי דופק, [פִּתְחִי לי אחֹתי, רעיָתי, תמתי, שראשי נִמלא טל, קוֻצותַי רסיסי לילה] (שיר השירים ה', 2) - איני אומר על דרגה זאת שהיא דרגת הנביאים כולם, אלא אומר שזאת דרגת משה רבנו, שנאמר עליו: ונִגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו (שמות כ"ד, 2)⁵⁴, ונאמר עליו: ויהי שם עם ה' (שמות ל"ד, 28)⁵⁵, ונאמר לו: ואתה פה עמֹד עמדי (דברים ה', 28⁵⁶)⁵⁷, כמו שהבהרנו משמעות פסוקים אלה⁵⁸. זאת גם דרגת האבות שקרבתם אליו יתעלה הגיעה עד כדי ששמו נודע לָעולם בם: אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב[...] זה שמי לעֹלם⁵⁹ (שמות ג', 15), והתאחדות שׂכליהם בהשׂגתו⁶⁰ הגיעה עד כדי שכרת עם כל אחד מהם ברית מתמדת: וזכרתי את בריתי יעקוב [ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכֹר והארץ אזכֹר] (ויקרא כ"ו, 42)⁶¹, כי באשר לארבעה אלה, האבות ומשה רבנו, התברר שהתאחדו עם האל⁶², כלומר השׂיגוהו ואהבוהו, כמו שמעידים הכתובים. כן השגחת האל עליהם ועל צאצאיהם אחריהם רבה. עם זאת עוסקים היו בהנהגת האנשים, בריבוי הממון ובהשתדלות למען הקניין. לדעתי זאת ראיה שעשׂו מעשׂים אלה באיבריהם בלבד בשעה ששׂכליהם לא פסקו מהיות לפניו יתעלה⁶³. כן נראה לי שמה שחִייב את הישארותם של ארבעה אלה בתכלית השלמות אצל האל, כשהשגחתו עליהם מתמדת, אפילו כאשר עסקו בריבוי הממון, כלומר, בשעת הרעייה, העבודה החקלאית והנהגת הבית, הוא שבכל המעשׂים האלה מטרתם היתה להתקרב אליו יתעלה. ואיזו התקרבות! שכּן תכלית מאמציהם במשך קיומם היתה להביא לידי מציאות אומה היודעת את האל ועובדת אותו⁶⁴: כי ידעתיו למען אשר יצוה [את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשֹות צדקה ומשפט...] (בראשית י"ח, 19). התברר לך אפוא שתכלית כל מעשׂיהם היתה מופנית להפיץ את ייחוד השֵם בעולם ולהדריך את בני-אדם לאהוב אותו יתעלה. לכן נכונה להם הדרגה הזאת, שכּן העיסוקים האלה הם עבודת ה' צרופה וגדולה⁶⁵. דרגה זאת אינה דרגה שאיש כמוני יבקש להדריך אל השׂגתה⁶⁶ 
אבל אותה דרגה שהוזכרה לפני-כן יש לבקש להגיע אליה בתרגול זה שהזכרנו. נתחנן אל האל שיסלק את המכשולים החוצצים בינינו ובינו, אף אם רוב המכשולים האלה מקורם בנו, כמו שהבהרנו בפרקי ספר זה⁶⁷: עֲוֹנֹתֵיכֶם היו מבדִלים בינכם לבין אלהיכם (ישעיה נ"ט, 2). 
עלה בדעתי⁶⁸ עכשיו היבט נפלא⁶⁹ מאוד של עיון שעל-ידו נפתרים ספקות ומתגלים סודות אלוהיים. כי כבר הסברנו בפרקי ההשגחה⁷⁰ שלפי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה ההשגחה בו, לכן האדם שהשׂגתו שלמה, ששׂכלו ממשיך להיות עם האל תמיד, תהיה ההשגחה עליו תמיד. אך האדם שהשׂגתו שלמה שבמשך זמן-מה התרוקנה מחשבתו מהאל, ההשגחה עליו תהיה רק בשעה שהוא חושב על האל, ותסור ממנו בשעה שהוא עסוק. אבל אין היא סרה ממנו כמו שהיא סרה ממי שלא השׂכיל מעולם. אלא ההשגחה עליו מתמעטת, שכּן אין לאותו בעל-השׂגה-שלמה בזמן עיסוקו שׂכל בפֹעל, אלא אותו שלם משׂיג אז בכוח קרוֹב⁷¹, והוא משול אז לסופר מומחה במצב שאין הוא כותב⁷². אבל מי שלא השׂכיל את האל כלל כמוהו כמי ששרוי בחושך ולא ראה אור מעולם, כמו שהבהרנו באשר לדברו: ורשעים בחֹשך יִדָּמּוּ (שמואל א', ב', 9)⁷³. ואילו מי שהשׂכיל והוא ניגש בכל ישותו אל מושׂכלו כמוהו כמי שבְּאוֹר השמש הצלול. מי שהשׂכיל והוא עוסק (בזולת האל) משול בשעת עיסוקו למי שהוא ביום מעונן שאין השמש זורחת בו בגלל הענן החוצץ בינה ובינו. לכן נראה לי שכּל מי מבין הנביאים או המעוּלים השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה, לא פגעה בו אותה רעה אלא בשעת הסחת-הדעת ההיא. ולפי מידת אורך אותה הסחת-הדעת, או שפלות הדבר שבו התעסק, יהיה גודל הצרה. אם כך הדבר, נפתר הספק הגדול שעורר את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכּל פרט מפרטי האדם ולהשוות בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי-החיים⁷⁴. הראיה שלהם לזאת היתה שבמעולים הטובים פוגעים פגעים גדולים. והנה התברר הסוד, אפילו לפי מה שדעותיהם מצריכות. השגחת האל יתעלה מתמדת על מי שיש לו השפע ההוא המסור לכל מי שמשתדל להשׂיגו⁷⁵. כאשר מחשבתו של אדם, השׂגתו את האל יתעלה בדרכים האמיתיות ושׂמחתו במה שהשׂיג (כולן) זַכּוֹת, לא ייתכן כלל שיפגע באדם ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עִם האל והאל עִמו⁷⁶. אבל כאשר הוא סר ממנו יתעלה ויש אז חציצה בינו ובינו - אזי הוא חשׂוף לכל רעה המזדמנת לפגוע בו. מפני שהעניין המחייב את ההשגחה וההצלה מִיַּם המקרה הוא השפע השׂכלי הזה⁷⁷. לעתים יש לזמן-מה חציצה בינו לבין האדם המעולה הטוב הזה או שאינו מגיע כלל אל האדם הפגום הרע ההוא, לכן קורה לשניהם מה שקורה. 
אמונה זאת נכונה, לדעתי, גם על סמך לשון התורה. הוא יתעלה אמר: והסתרתי פָנַי מהם והיה לאכֹל ומצאֻהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא: הלֹא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים ל"א, 17)⁷⁸. ברור שאנחנו הסיבה להסתרת הפנים הזאת ואנחנו עושׂים את החציצה הזאת. זה דברו: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשֹה (שם, שם, 18)⁷⁹. ואין ספק שדין היחיד כדין הציבור⁸⁰. 
התברר לך אפוא שהסיבה להיות אדם מופקר למקרה ושהוא מסור להיאכל כמו הבהמות, היא שיש חציצה בינו לבין האל. אבל כאשר אלהיו בקרבו לא יפגע בו רע כלל. הוא יתעלה אמר: אל תירא כי אתך⁸¹ אני, אל תִּשְתָּע כי אני אלהיך, [אִמַּצְתִּיךָ אף עזרתיך, אף תמכתיך בימין צדקי] (ישעיה מ"א, 10). והוא אמר: כי תעבֹר במים אתך אני, ובנהרות - לא ישטפוך [כי תלך בְּמוֹ-אֵש לא תִכָּוֶה ולהבה לא תבער בך] (שם, מ"ג, 2) <שיעורו: כי תעבור במים ואני אתך - הנהרות לא ישטפוך>⁸², מפני שכּל מי שנעשׂה ראוי שישפע עליו השׂכל הזה, צמודה אליו ההשגחה, ונמנעות ממנו הרעות כולן. הוא אמר: ה' לי - לא אירא. מה יעשֹה לי אדם? (תהלים קי"ח, 6), ואמר: הַסְכֶּן-נָא עִמּוֹ וּשְלָם (איוב כ"א, 21). הוא אומר: פְּנֵה אליו ואז שלום לך מכּל רע⁸³. 
התבונן בשיר של פגעים⁸⁴. תמצא אותו מתאר את ההשגחה הרבה, השמירה וההגנה מפני כל הפגעים הגופניים הכלליים ואלה המיוחדים לפרט אחד ולא לאחר, הן אלה מהם הנובעים מטבע המציאות והן אלה שמקורם נִכְלֵי האדם⁸⁵. הוא אמר: כי הוא יצילך מִפַּח יָקוּש, מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶך לָך, תחת כנפיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתוֹ. לא תירא מִפּחד לילה, מֵחֵץ יעוף יומם; מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹך, מִקֶּטֶב יָשוּד צָהֳרָיִם (תהלים צ"א, 3-6). בנוסף אל תיאור ההגנה מפני נִכְלֵי בני-האדם הוא אמר שאם יזדמן לך לעבור בשׂדה קרב רחב-ידיים - כשאתה בדרכך - אפילו ייהרגו אלף חללים משׂמאלך ועשׂרת אלפים מימינך, לא יפגע בך רע כלל. אלא אתה תסתכל ותראה בעיניך את דין האל וגמולו לרשעים אלה שנהרגו, ולך שלום⁸⁶. זה שאמר: יפֹל מצדך אלף ורבבה מימינך - אליך לא יִגש. רק בעיניך תביט, וְשִלֻּמַת רשעים תִראה (שם, שם, 7-8). אחרי-כן הוא מדבר על הנצירה, ולאחר-מכן הוא נותן את הטעם להגנה רבה זאת ואומר שהסיבה להשגחה רבה זאת באדם פרטי זה היא: כי בי חָשַק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כי ידע שמי (שם, שם, 14)⁸⁷. וכבר ביארנו בפרקים קודמים שמשמעות ידיעת השם היא השׂגתו. הרי הוא, אפוא, כאומר: הגנה זאת לאדם זה היא מפני שידע אותי ולאחר-מכן חשק בי. הרי יודע אתה את ההבדל בין אוהב וחושק, כי האהבה המופלגת עד שלא נותרת מחשבה על דבר אחר זולת האהוב הזה היא החשק⁸⁸. 
הפילוסופים הבהירו שבגיל הנעורים הכוחות הגופניים הם לרועץ לרוב מעלות האופי⁸⁹, כל שכּן למחשבה זכה זאת הנובעת משלמות המושׂכלות והמביאה לחשוק בו יתעלה, כי לא ייתכן שהיא תימצא עם רתיחת הלחויות של הגוף⁹⁰. אבל ככל שנחלשים כוחות הגוף ואש התאוות דועכת, מתחזק השׂכל ומתפשט אורו ומזדככת השׂגתו ו(האדם) שׂמח במה שהשׂיג. והיה כאשר השלם בא-בימים ומתקרב למוות, גדלה השׂגה זאת מאוד. והשׂמחה בהשׂגה זאת והחשק אל המושׂכל גדלים מאוד עד שהנפש עוזבת את הגוף אז, בשעת אותו עונג⁹¹. 
אל עניין זה רמזו החכמים במות משה ואהרון ומרים ששלושתם מתו בנשיקה ואמרו שדברו וַיָּמָת שם משה עבד ה' בארץ מואב על-פי ה' (דברים ל"ד, 5) מלמד שמת בנשיקה⁹² וכן נאמר על אהרון: על-פי ה' וימת שם (במדבר ל"ג, 38). וכן אמרו על מרים: אף היא בנשיקה מתה⁹³, אבל לא נזכר בה: על-פי ה' בגלל היותה אשה, שלא נאה להזכיר משל זה לגביה⁹⁴. הכוונה היא ששלושתם מתו במצב של עונג ההשׂגה מעוצם החשק⁹⁵. החכמים ז"ל נהגו באשר לקביעה זאת בדרך השירית המפורסמת הקוראת את ההשׂגה המצויה בשעת עוצם החשק בו יתעלה בשם נשיקה, כמו שאמר: ישקני מנשיקות פיהו [כי טובים דֹדיך מיין] (שיר השירים א', 2)⁹⁶. 
אופן זה של מוות, שעניינו באמת להיות שמור מן המוות, ציינו (החכמים) ז"ל שהיה למשה אהרון ומרים⁹⁷. יתר הנביאים והמעוּלים נמוכים מזאת⁹⁸, אבל, כללית, מתחזקים שׂכליהם בשעת העזיבה, כמו שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (ישעיה נ"ח, 8). אחרי זאת נשאר שׂכל זה הישארות נצחית במצב אחד, שכבר התבטל המוֹנֵעַ שהיה חוצץ בעדו לעתים⁹⁹. הישארותו תהיה באותו עונג גדול שאינו מסוג הנאות הגוף, כפי שהבהרנו בחיבורינו¹⁰⁰ והבהירו אחרים לפנינו¹⁰¹. 
התאמץ להבין את הפרק הזה ותהי שאיפתך להרבות שעות אלה אשר אתה בהן עם האל או משתדל להגיע אליו ולמעט את השעות שבהן אתה עם זולתו ולא משתדל להגיע אליו¹⁰². הנחיה זאת מספקת בהתאם למטרת ספר זה. 

 

ואגב, אמונה - זה לא כמו שמקובל היום בשפה העברית, שזה "להאמין", אפילו שאין הוכחות. אמונה בעברית קדומה, פירושה "אמיתה". אמונה = אמיתה. לכן כשאתה עונה "אמן" אתה בעצם עונה "אמת". שמת לב?.. זה הפירוש של "אמן" (בדוק בספרי ההלכה...).

תודה. חסכת לי תגובה.

לדעתי הספרים האלו הם ספרי יסוד.

 

בכל מקרה, בשביל להבין על מה ברוך מאמסטרדם וקאתרן מדברם חייבים להיות בקיאים בהגות ראשונים,

 

בעיקר במורה נבוכים.

מה שכן, כדאי להכיר אישית לפני שממהרים להסיק מסקנות על אחרים.

מה שאמרת (עלי)- כשלעצמו לא מדוייק בכלל (ואין לי עצבים לפרט). (ובמקרה למדתי את הנושאים האלו).

לא מכירה אותך אישית,

ולא הייתי צריכה לקפוץ למסקנות אודותייך.

מתנצלת אם פגעתי.

לך אין זכויות אנושיות! אתה עובד ע''ז!

(רק שכנראה הם מתקדמים יותר. ולא חושבים כמוך)

עם המתקדמים שלך.

לגבי הטענה שלך-
גם הם מבני נוח.

לא רואה צורך להתייחס.

 

ולא הבנתי מה הקשר לבני נוח.

 

אפשר לעבור לדיבור מהוגן?

כל עוד הוא לא עושה עם זה משהו בזוי. (ראו לשון החוק בצילומי רחוב)

כל שכן שלא רואים פה בכלל את פני המצולם.

ובכלל - הוא לא היה עושה דייט במקום ציבורי.

תוהה אם זה ברצינות בכלל...

חובה, וצדיקים לכף זכות, ואתה בכל השרשור עושה הפוך. או שאולי בעצם התגלה מי אתה חושב שצדיק (הכומר) ומי אתה חושב שרשע (אנשים כאן בפורום)...

לחשוב שקתולי יוצא לדייט לעיני כל - זה *מאוד* לא הגיוני...

 

ובכלל, ההגיון בלדון רשעים לכף חובה, זה שהם *רעים*, ולכן מן הסתם הם אכן עשו דבר רע. וצדיקים הם *טובים* ולכן מן הסתם לא עשו רע.

 

ולכן - לגבי כומר, שפשוט מאמין בדת שנולד אליה (כמו 99% מהחבר'ה אצלנו), אין כל סיבה להניח שהוא *רע* באופן אישי. כאדם. אנא נסה להבין.

אני בטוח שרוב מוחלט של הדתיים יודע בדיוק למה הוא דתי. ולא כי ככה הוא התרגל

יש למעלה ממליון וחצי חרדים+דתיים.

 

יש לפחות 800,000 חרדים. - אצלם לימוד אמונה זה כמעט ע"ז... (ובוא לא נתווכח על זה).

 

אצל הדתיים - זה בעיקר כוזרי. וראי"ה. - ממש לא לימוד מקיף. ממש ממש לא. זאת האמת.

 

עכשיו, אני אמרתי 99% לא למדו, אז אחוז אחד כן, כלומר - לפי דברי יש לפחות 150,000 אנשים שלמדו אמונה ברמה גבוהה! והאמת - אפילו זה אין. והדברים ברורים (נסה לחשוב, כמה למדו מורה נבוכים מכריכה לכריכה? וזה רק ספר אחד מתוך הרבה! וכדי ללמוד את המורה, צריך לדעת פילוסופיה יוונית, שהרי הרמב"ם מבוסס עליהם, ויש הרבה חומר... וכו' וכו').

 

אם כל רצונך להתנצח - בבקשה לא איתי.

'ברמה גבוהה' לשיטתך?
אמונה היא לא שכל בכלל. והארכתי קצת יותר בתגובה למעלה

כמה חרדים אתה מכיר שאתה ככה מוציא להם שם רע? אחד?
וכן, דווקא בא לי להתווכח על זה.

וזה רדוד לצאת עלי ככה...

 

אתה לא מודע לזה שמתנגדים שם ללימוד אמונה?

שאתה צריך להגדיר מה זה לימוד אמונה.

 

אתה משתמש במושגים שרוב החברה פה לא מכירים מהזווית שלך,

 

וזה יוצר בלבול מיותר.

 

אצל רוב הציבור הדתי/חרדי לימוד אמונה לא נתפס כרמב"ם/רס"ג ובטח לא לימוד פילוסופיה מתאימה כדי להבין נכון את 

 

הכתוב, שזה בעצם מה שאמרת- אבל הם מתעצבנים כי הרי ברור שבישיבות לומדים אמונה-

 

רק שזה מתפרש כלימוד שונה לגמרי...

קראו לו ללמוד אמונה. - זה ללמוד למה אתה מאמין. ולא להאמין כי אבא ואמא אמרו.

 

אין כוונתי ללימוד של כל מיני ספרים "אמוניים" שבכלל לא מתעסקים בהוכחות, בפילוסופיה וכו'...

 

ואת צודקת. זה כנראה לא מבינים. אבל זה אמור להיות ברור.

מספר "שיחות הרב צבי יהודה"?

 

 

אם יש לנו ויכוח אמוני היום, זה לא עם אריסטו וה"מדברים".

אלא על לדעת למה אתה מאמין בכלל!

בספר השיחות הנ"ל יש הוכחות פילוסופיות לאמונה?

יש עוד דרכים להגיע לאמונה כמו שיש אנשים מסוגים שונים.

 

אתה מדבר כ"כ הרבה על אמונה בשרשור.

האם אתה מאמין בה'? האם אתה מאמין שה' בחר בעם ישראל להיות לו לעם? אתה מאמין שהתורה ניתנה מה' למשה? אתה מאמין שגם התורה שבעל פה וכל מה שכלול בה היא גם מהשמיים?

אתה מדבר על אמונה אבל בעצמך לא מאמין?

זה לא המקרה כאן. ניכר בו שהוא רוצה להראות עד כמה הוא חכם ובעל ידע ושהאחרים בורים ומאמינים בגלל טיפשותם....

אני לא רואה שום עניין להגיב לו.

 

 

אני מאמין - אבל זה לא רלוונטי. (כי אם אני לא - דברי לא דברי טעם?).

 

אבל אחרי שתלמד בעיון את המורה - תבין למה הוא אמר שרוב הדתיים למעשה עובדי ע"ז...

ותבין למה הראשונים האחרים שרפו את ספריו.

 

ויותר מזה - לא היו מקבלים אותו היום לשום ישיבה.

 

לומר "יש עוד דרכים" זה אמירה ריקה. תענה על ההגיון - איך אתה מאמין אם לא הוכחת?? מה שווה אמונה ללא ביסוס? במה אתה שונה מכל מוסלמי שמאמין ל"רב" שלו?

 

ובכלל - בראשונים - כמעט ולית מאן דפליג על הרמב"ם, הרס"ג, החובות הלבבות, וכו'.

אפילו הכוזרי - כותב שהיום "אין אדם יכול להגיע למעלת האמונה אלא לאחר שעבר את כל מדרגות הכפירה כולם". והוא עוד תמך בעיקרון בסוג של אמונה תמימה. אבל לא היום. (וזה עוד לפני 1000 שנה...)

איתך ויותר מזה- אם תהיה בסכנת חיים יהיה אסור להציל אותך.

 

 

בכל אופן - אני לא.

 

ונכון. זו ההלכה.

 

ולפי ההלכה אף יש להציב אולטימטום לגויי הארץ - או לקבל 7 מצוות, או לצאת, או למות.

 

אז מי אמר שהאינקוויזיציה לא הייתה ממש מוסרית?...

 

(לפחות שים לב במה אתה מתגאה...)

 

וחבל שלא אמרנו את ההלכות הנפלאות הללו לפרנסיסקוס שביקר כאן לאחרונה. שידע לו... כמה אנחנו מתים עליו.

 

ואגב - כל ההסתכלות הזו, הילדותית משהו, על "כופרים" "גויים" ועוד, נובעת בדיוק מחוסר לימוד הספרים הללו! אם רק היית לומד מורה. היה לך מושג. כמה שהרמב"ם שופך שבחים על אריסטו, איך הוא קורה לו, ומה הוא כותב על כל מיני דברים שאתה היית קורא להם כפירה.

 

אבל - אתה לא טורח ללמוד. אז לא עליי לטרוח.

רק אני כאן רואה את זה כתוב???

 

ובלי קשר, וזה לא אישי אלייך- אלא באופן כללי לחבר'ה בשרשור הזה:

 

תלמדו לדון בצורה עניינית.

 

כל מי שלמד מורה נבוכים בצורה רצינית אי פעם בחייו, מבין למה הוא אומר את מה שהוא אומר.

 

אני ממש לא מסכימה עם הרבה מדבריו,

 

ואני חושבת שבדברים מסויימים הרמב"ם התכוון למשהו שונה בתכלית,

 

אבל לכן יש כאן דיון.

 

מי שמתאים לו לענות בצורה עניינית- סבבה,

 

זה יכול להעשיר.

 

אבל השתלחויות אישיות לא מתאימות בכלל.

 

באמת שאני לא מצליחה להבין את זה.

 

בעולם תפגשו כל כך הרבה פעמים עם דעו שונות, גם כאלו שיהיו הרבה יותר מנוגדות מאלו לדרככם.

 

כדאי מאוד ללמוד איך לענות ולהגיב.

 

"דברי חכמים בנחת נשמעים".

 

אפשר לא להסכים ועדיין להגיב עניינית ולא לעבור לפסים אישיים.

לא "הראשנים האחרים". אלא כך כתבו ר"א בן הרמבם והרד"ק אל הנוצרים לעשות זאת. ור"י גירונדי, על אף שהיה מהמתנגדים, אמר ששריפת התלמוד אח"כ היתה כעונש על כך.

 

ב. הוא  כמובן לא אומר ש"רוב הדתיים" הם "למעשה עע"ז", הוצאַת דברים מהקשרם התכני וממגמת כתיבתם.

 

ג. להגיד "לא היו מקבלים אותו", זה לגלוג נמוך. הרמב"ן - שגישתו אחרת - יצא להגנת הרמב"ם בדברי הערצה נלהבים. וגם הסביר חלק ממגמתם.

 

איני מתכוין להמשיך לדון כאן בכך, שהרי המקום לא יכיל ורק תינתן במה להוספת שמן מגישה ידועה. כתבתי לטובת מי שהתרשם מה"ציטוטים", כפי שכבר נעשה בעבר, להראות שיש עולם אחר לגמרי - כולל בהסתכלות על אותם דברים (הרב קוק זצ"ל, שכנ"ל, גישתו הפוכה מהכותב כאן, דיבר על "חמשת ספרי המופת" שלנו בלימוד אמונה מהראשונים: מו"נ, הכוזרי, חוה"ל, רס"ג והעיקרים.  אז יש "קריאה אחרת לגמרי...)

ולמעשה - לא ענית על כלום.

 

תמיד אתה בא, אומר "יש תשובות להכל", מפזר כמה אמירות שלא עונות - והולך.

 

ותמיד אומר "לא להתרשם"....

 

תהנה.

 

דוגרי - קראת את המורה נבוכים כולו? או לפחות חצי?

על מה שרציתי ושהיה כתוב.

 

[אח"כ אתה הוספת עוד להודעתך...]

 

 

"מפזר כמה אמירות והולך".. באמת מגוחך. רק לפני כמה הודעות "הסברת" למישהי שטענה כך עליך, שיש לך עוד מה לעשות חוץ מלכתוב כאן.. 

 

ואכן, זו היתה דרכך גם בנושאים אחרים שעלו בעבר, להביא ציטוטים מוצאים מהקשרם, ועם מגמה ברורה. כולל ביזוי חכמי ישראל ומסורתם.  כעת, זה קצת יותר "מתוחכם", כנראה הפקַת-לקחים, ואולי מזה גם הרוגז על מי שעולה על זה.

 

וברור שכאשר אדם שהוחזק להביא דברים מגישה שהיא היפך מסורת ישראל, בצורה בוטה, "מצטט" דברים שרוב הקוראים מן הסתם לא הספיקו ללמוד בעומק אותם ומה שסביבם, ראוי להתייחס בקצרה, ולהראות שאכן יש התייחסות אחרת לגמרי לאותם דברים עצמם מגדולי עולם (לכן ההבאה מהרב קוק זצ"ל, שאותו עצמו הבאת מקודם, אינני יודע אם בטעות או במכוון).

 

וגם ברור שאין כאן המקום להתייחס באריכות לנושאים הללו - גם בגלל שזו בדיחה, להעלות המוני מקורות כאן והסברות עיוניות עמוקות (בערך כמו שמישהו היה אומר שתורת היחסות אינה נכונה, ואח"כ אומר: אה, אם לא כותבים בפירוט הפוך, סימן שצדקתי..); וגם בגלל שברור שיש כאן מגמה הרסנית - וכבר כתבתי בעבר שלא אני אהיה זה שאתן לה את הבמה ע"י "ויכוח" כביכול. כנראה גם מסיונרים כבר ניסו באותה שיטה לכתוב בפורומים פה. זו לא חוכמה גדולה. קל מאד להוליך אנשים שולל ע"י כל מיני "ציטוטים" כביכול, ולנצל את תמימותם.  אבל את ה"רוח" של הדברים - אפשר לזהות מיד.

 

על כן כתבתי בקצרה, לטובת אנשים אחרים, שמכירים מי כותב, יותר מאשר לגלוגך שאינו ראוי להתייחסות.

 

אתה יכול להמשיך עם הסגנון הזה, הוא לא מראה על תוכן מרשים.  

 

ואני באמת חושב שזו טעות - לצד השני ממה שרק לפני זמן קצר נכתב עליו בצמ"ע - שנותנים את הבמה לכתיבותיך, שבאות ממי שמתעקש לקרוא עצמו על-שם שפינוזה, שהחרימוהו חכמי אמסטרדם "ברוח ה' אשר עליהם", כדברי הרב קוק זצ"ל, וממגמה ברורה. ומי שנאיבי כאן ואינו תופס שזה כך - בטוחני שבעוד כמה שרשורים, כש"יורגלו" שכאילו הדברים חוזרים שוב - יתפוס...

 

כפי שאמרתי - אתה יכול להמשיך בלגלוגיך, אני לא אתייחס יותר. לא אני זה שאתן את הבמה לרוח כזו, שכלל אינה באה מתוך רצון ל"דיון אמוני" טהור.

 

מעבר לכך שזה פורום,כשם שאתה לא פתחת בהסבר,אלא רק הרצת את דבריך בצורה מגמתית כך הוא ענה ותיקן אותך,זה לא בית מדרש.למען האמת החכמה הגדולה בפורום היא לזהות את מגמות הכותבים יותר מאשר לצפות לדיון רחב ועמקני שירד לסוף דעתה של תורה ולהסתמך על המסקנות שלו.

 

דווקא בגלל שיש ענין "לזהות את מגמות הכותבים" - התרעתי מהמגמה שהוכרה כאן לא לראשונה. אין ענין להיות נאיביים בדברים כאלו.

 

ב. אני לא "פתחתי" אלא עניתי. בצורה מוסברת בקצרה, למען הדיוק.. (והוא לא "תיקן" אותי..)

 

 

[תיקון: כרגע שלח לי "שואף לאור" שתגובתו לא היתה לדברי, אלא ל"אמסטרדמי"... טוב, אז חיזקתי את דבריו..]

הוויכוח האמוני עם אריסטו- אכן נגע לתקופתם,

 

אבל מה שהרמב"ם טען כנגדו- נכון יהיה לעולם.

 

עיקר דבריו- באמונה, הם נצחיים.

 

אני אקרא את אריסטו כדי להבין היטב את מה שהרמב"ם אומר,

 

אבל אין לי שום ספק שאם היה פילוסוף אחר, הרמב"ם הי עונה לו בכלים שלו-

 

אבל על אותו קונספט. ולכן, אני אלמד את הרמב"ם.

 

השיחות של הרצי"ה זה דבר חשוב ועליון, ואני לא מזלזלת בחשיבותו חלילה,

 

אבל אני כן חושבת שיש משהו מאוד מאוד בסיסי אצל הרמב"ם,

 

שחבל לפספס. בדורות שעברו לא הבינו את מעלת המורה, כיום יש יותר למידה שלו-

 

ועדיין, לא מספיק.

 

רמב"ם, כוזרי, רס"ג ומסילת ישרים זה ספרי הבסיס לדעתי,

 

ואחריהם כל השאר...

 

(אגב- גם במרכז וישיבות הקו ההוראה היא ללמוד קודם כוזרי ומסל"ש לפני שיחות הרצי"ה..)

ואין ספק שיש הרבה מאוד מה ללמוד בהם במישור האמוני.

 

 

אבל בהקשר של ליבון ספקות שצצים בפועל,

הרי המקומות בהן לבן דורנו יש ספקות וקשיים באמונה

לא נוגעים לפילוסופיה האריסטוטלית הקדומה.

 

 

אם אני יודע לגונן על אמונתי מפני הקשיים בפניהם הרמב"ם

ושאר הראשונים עמדו, אין ספק שזכיתי.

 

אבל לא בטוח (או: בטוח למדי שלא) שזה נותן לי כלים

להתמודד עם ספקות דורנו,

ואפילו אלה שהפילוסופיה (העכשוית) או המדע מעוררים.

 

 

(מסכים לחלוטין עם אמירתך שאלה ספרי הבסיס,

סתם מעיר כהערת אגב שבד"כ שיחות הרצי"ה לא

נלמדות כחלק מסדר מסויים אלא ע"י מגוון של לומדים

בגילאים שונים)

אם לוקחים את דבריו כנצחיים- אז כן.

 

לי אישית המורה עזר הרבה פעמים,

 

חלק לא מבוטל מעולם האמונה שלי מבוסס על הרמב"ם.

 

וודאי, שעם התפתחות הדורות- הצרכים נהיים שונים ויש צורך בעוד תוספות.

 

אני חושבת שמי שלא בקיא במורה הנבוכים מפספס חלק אדיר בבניין הרוחני של אדם מאמין.

 

(לא חשבתי שזה נלמד כחלק מסדר מסויים, התכוונתי לחשיבות ולשלב של כל ספר.)

למה אתה מזלזל בכל מי שלא מסכים איתך?
אני בהחלט מודע לכך שכן מעודדים למוד אמונה

לשאול אם אתה לא מודע למשהו - זה לא זלזול.

 

דבר שני - אתה זה שיצאת עלי ככה. ולכן גם ערכו אותך.

 

אני לא יודע מאיפה אתה יודע שכן - אבל זה שקר מוחלט.

 

אנחנו מדברים על חרדים, כן?

 

כן, מדברים על ישיבות חרדיות
ואני ממש לא יודע איפה למדת שלא עודדו אותך ללמוד אמונה
אותי תמיד עודדו (ב5 ישיבות שונות)

ולא קראתי לך שקרן. כל מי שקורה רואה שלא.

 

ובכלל - מדובר בישיבות חרדיות מיינסטרים?... פונוביז', חברון, עטרת, וולפסון, מיר?...  (כי אני בא מישיבות חרדיות... ורק תנסה לפתוח שם ספר אמונה.... אז ככה שיש כאן איזו אי הבנה בסיסית...).

לא עוברים אנשים.

זאת יחסה של הגמרא ל'כומר':
"המינין היו מורידין ולא מעלין" רש"י:" 'מינין'- כומרין לעובדי כוכבים". [ע"ז כו:]
"הנוצרים עובדי עבודה זרה". [רמב"ם הלכות ע"ז ט, ד]

ולא מצילין אותם וכד'.

 

אבל - לומר שהוא אדם רע *במהות* - אין סיבה. ולא הגיוני. ואתה יודע את זה. הוא מאמין במה שלימדו אותו.

 

ואגב, יש דברים שהשתנו. נניח היה דין שהיזק גוי פטור. והנימוק הוא משום שגם הם נוהגים כל כלפינו. לכן, המאירי כותב, שבזמנינו (זמנו של המאירי...) שהמלכות מתוקנת, ויש בתי משפט שלהם שפועלים גם לטובת יהודים, אין את הדין הזה.

על הכמרים שלהם. זאת הסוגיא שם בע"ז שמחלקת בפירוש.
הכמרים של היום לומדים תיאולוגיה בעומק. ברור שהוא אדם רע שבחר בשקר ומגשים את הבורא.

עכ"פ לענין הסוגיא הנדונה, יש את דברי אביו של הרד"ק שהבאתי בהמשך, ומעשיהם של הכמרים רק החמירו במשך הדורות, ועברו לילדים רח"ל.

בכל אופן - לומר "מעשיהם של הכמרים...עברו לילדים" - זו סתם הכללה. אפשר לחשוב שכל כומר הוא פדופיל.

 

איך הרגשת כשהיה יחס כזה לדתיים בגלל הרב ** והרב **............. שהורשעו?

"ואפילו כמרים שלכם והגמונים שלא יישאו נשים, בידוע שכולם מנאפים". [ספר הברית עמ' 28]

שסיפר שמה שהולך שם זה שמחה וששון.

המערכת מספקת סיפורים מביכים בנדיבות רבה.

רוה"ק חוגגת שם...

כומר שהתגייר אמר לי שהבדיחה המפורסמת -שבין כניסיה למנזר נשים, יש בית יתומים- כ"כ נכונה

כמה אמין זה נשמע?...

 

על אותו רעיון - אדם שחזר ליהדות, להעיד על הנוצרים...

אצלך: יהודי> נוצרי.

אצלי: יהודי>נוצרי> יהודי.

 

 

 

אך תיתי לנו שלא עליו בלבד אנו נשענים. השמועות היו קימות גם לפניו וכנראה יהיו קיימות גם אחריו.

דפוס החשיבה שלך עובד רק בצורת "יש/אין הוכחה". הרשה לעצמך לחשוב גם בסיגנון של ראייה נסיבתית.

הרי לא היית חותם על כל מה שאבא של הרד"ק אמר...  (ומקובל בשם הגר"א, שאמר על הרד"ק ש "רובו שקר". סתם לידיעתך. וכמובן - כי הרד"ק היה חדשן, כלומר, כתב נגד חז"ל וכד', לא שאני פוסל את דבריו חלילה. אלא מראה לך שהגר"א... כמו נניח שהאור החיים, כותב על האבן עזרא ש"יכו אותו עם שוטים של אש בגהנום", - כי הוא חולק על חז"ל בכמה דברים. וכן שריפת ספרי הרמב"ם. לא הכל שחור לבן. והכללות הם דבר רע).

אני מאמין, אלא אם כן הוכח או יש לי סיבה טובה לחשוב אחרת.

בייחוד שקראתי עדויות מגוים על זה.

היקף האחוזים של מקרי אונס של ילדים בכמורה הקתולית היום, הוא לא בר השוואה לשום כוהני דת אחרים, ויש על זה עדויות משפטיות.

זה "עובדות" מעדות שמיעה. מה שטענו בימיו. הוא הרי לא "ראה". וברור שהיה גם עניין להכפישם, ולא ללמד זכות.

אלא להפך.

(בדיוק כמו שנניח יש מקרים חמורים של נטיות הפוכות בישיבות, שנובעים מבידול חמור של הבנים. מגורים יחד, וללא שום קשר לנשים במשך זמן ארוך. זה טבע האדם).

* מוזר לי שדווקא חלק מאלו שטענו לחקירה שכלית חודרת ומוחלטת בענין האלוקות, דווקא יצאו להגן על כומר נוצרי שמאמין בדבר הסותר את ההגיון השכלי כפי שכותב הרס"ג, והם יצאו לתקוף יהודים במקום.

* מזעזע ההשוואה בין האמונות והציווים האלוקיים הישראלים לבין אמונות וציווים שהומצאו בידי אדם.
[השוואת הקרבנות, השוואת מסעי הצלב והאינקוויציזיה, השוואת האמונה היהודית לנוצרית]
מה שנראה שאנשים שכן נטו להשוות, הם באמת לא מקבלים בלב שלם את ההנחה שאלו ציווים אלוקים של בורא עולם, ואלו הומצאו בידי אדם. [וצריך לשכנע אותם בנקודה יסודית זו]

*העידוד שיש בשרשור לחקירה שכלית לכולם. לפענ"ד מנותקת לגמרי מהמציאות, ויכולה לגרום פריצות מוסרית איומה.
הרי אנחנו יודעים שרוב העולם אין בכוחו לחקור שכלית וגם זה לא מעניין אותם, אז להגיד להם, שלא יהיה לכם בסיס כל שהוא לאמונה בלי החקירה השכלית, יכול להביא לפרצות איומות מבחינה דתית ומוסרית, כי יגידו לעצמם אנחנו לא חוקרים שכלית, אז אין לנו בסיס לשום אמונה, ואנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו.
הרס"ג שהיה בעד חקירה שכלית, כותב בפירוש שיש אמונה בסיסית על פי הקבלה מדור דור, וזה נותן בסיס אמוני לאלו שלא יכולים לחקור.

ובסוף דבריך - אז אם כן גם רוב הנוצרים יאמינו בתמימות. אם לך מותר אז גם להם. ויהיו איתך בגן עדן. וגם המוסלמים. (אם מותר להאמין סתם - אז מותר).

וממי קיבלת תגובות?....מאלה שזה נוח להם לא ללמוד... כפי שראינו בשרשור.

טוב שאתם מעודדים את עצמכך.

ש"תמימות", זאת התחברות לנקודה האמונה פנימית באדם, ועל פי קבלה אמתית מהאבות.

האם הנוצרים והמוסלמים הפשוטים (לא אנשי הדת שלמדו והיתה ביכולתם בצורה שכלית להגיע לאמת), יש להם יכולת להשתחרר מכבלי דתם על ידי התבוננות פנימית והכרה שקבלת אבותם לא מבוססת. זה מחלוקת גדולה בין תיאולוגים יהודים ופוסקים יהודים במשך הדורות.


עכ"פ, או שיש לאנשים הפשוטים בדתות אלו עוה"ב, או שיש בכוחם בהתבוננות פנימית והכרה במסורת לא מבוססת, לדעת שהם חיים בשקר.
[אני מקווה שיש להם אכן עוה"ב, אבל ברור שאין בכוחי להכריע]

 

בלי קשר לנושאים שאליהם התגלגל השרשור.

זה לא מביא שומדבר מלבד שנאה ולעג.

 

ואני מתעלמת משאר העיוותים שהצגת בהודעה. זה לא מה שנאמר לאורך השרשור.

 

שבת שלום