סיבוב שני: פואד וריבלין.

זוכה: ריבלין.

בסגנון יהודי

לפני שנים הכרתי באיזה אולפן טלוויזיה את ענת ריבלין, הבת של רובי, שערכה את התוכנית 'ארץ נהדרת'. היא ראתה דוס-מחמד ומיד שחה באוזניי בתסכול אישי: "מה עושים עם אבא שלי? הוא הורס סדרתי של מסיבות יום ההולדת!"

***

1. באייר תשל"ז, מאי 1977, הפתיע מנחם בגין ונבחר לראשות ממשלת ישראל. ביום שבו הגיע ללשכתו לראשונה הוא יצא ממכונית השרד ואז ראה את העיתונאים שמחכים בחוץ. הוא ניגש אליהם בחיוך ושאל: "אתם רוצים לשאול משהו, לדעת משהו?". אחר מהם, יעקב אחימאיר, שאל כך: "אדוני ראש הממשלה, האם תוכל לומר לנו בשעה זו, באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה?". בגין לא חשב הרבה ואמר: "בסגנון יהודי", ואז נכנס למשרד ראש הממשלה.
שתי המילים האלה, "בסגנון יהודי", מהדהדות גם 37 שנים אחרי. כמה חסרים פה אנשים שזו התשובה הספונטנית שלהם, ושהיא מגיעה ישר מהלב, לא כי יועץ התקשורת אמר להם שכך צריך לומר. 
ביום שלישי הקרוב יש למדינת ישראל הזדמנות לבחור נשיא בסגנון יהודי. זה עלול לא לקרות, בגלל סימפטום בעייתי במגזר הדתי והחרדי: חוסר היכולת להתפשר על פחות ממושלם. אם הוא לא לגמרי משלנו – אז הוא בכלל לא משלנו.
רובי ריבלין אינו מושלם, אבל נראה שיש ח"כים שבשבילם אף מועמד לא יהיה מספיק מושלם. נכון, הוא לא דתי. נכון, הוא לא הצטרף למורדים בהתנתקות (אם כי תקף אותה בכל הזדמנות ואף הצביע נגדה). נכון, הוא הצביע יחד עם הקואליציה בעד חוק הגיוס, הקיצוץ בקצבאות הילדים ועוד. וכן, הוא ממלכתי מאוד ודמוקרט וליברל אמיתי וגם חלק מהח"כים מהמפלגות הערביות ומהשמאל תומכים בו. 
רגע, מישהו התבלבל וחושב שאנחנו בוחרים את מלך המשיח?

2. לפני כשמונה שנים, הרבה לפני הבחירות לנשיאות, הכרתי לראשונה באיזה אולפן טלוויזיה את ענת ריבלין, הבת של רובי, שערכה את התוכנית 'ארץ נהדרת'. השבוע ביקשתי ממנה רשות לספר על המפגש ההוא, והיא הסכימה. אז ככה: היא ראתה דוס-מחמד ומיד שחה באוזניי בתסכול אישי: "מה עושים עם אבא שלי? הוא הורס סדרתי של מסיבות יום ההולדת של הנכדים שלו. אנחנו גרים בתל אביב והוא פשוט לא מוכן להיכנס לרכב ולנסוע אלינו בשבת בבוקר. זה התחיל כשהוא היה יו"ר הכנסת, כשחשב שאדם בתפקיד כזה ממלכתי צריך לשמור שבת, אבל כבר עברו כמה שנים והוא ממשיך עם זה, גם לא בתפקיד". אמרתי שאני ממש לא יכול לעזור לה בעניין הזה, למעט להמליץ גם להם לנהוג כמוהו, ואז פשוט לעשות את השבת כולם יחד, אצלם או אצלו. 
בעצם, אתם יודעים מה? בואו לא נדבר על רובי. בואו נלך על דרך השלילה, ונדבר תחילה על מתחריו ואחר כך על מתנגדיו. ביחס למתחרים, אני לא רוצה להיות קיצוני ומתלהם. בואו נאמר זאת באופן מעודן: אם דליה איציק תיבחר להיות נשיאת המדינה, ותהפוך לפרצופה הממלכתי של ישראל, אשקול לרדת מהארץ. נזכרתי בימים האחרונים בתחושות של חלקים רחבים בשמאל הישראלי כשביבי ניצח את פרס, לאחר רצח רבין. שמענו כאן בלי הרף התבטאויות בנוסח "הלכה לי המדינה", "צריך להחליף את העם", "שהאחרון יכבה את האור". ופתאום אני חושב שאולי לא הייתי אז מספיק רגיש לתחושות האלה. למה לזלזל? אולי מבחינתם זה כמו שבשבילי דליה איציק תהיה נשיאת המדינה? 
אני לא חושב שצריך לעבור כאן ולנתח מועמד אחרי מועמד, ממאיר שטרית (האיש שאני אף פעם לא זוכר באיזו מפלגה הוא) ועד פרופסור שכטמן (המועמד שהוא מספיק גאון כדי לקבל פרס נובל אבל לא מספיק נבון כדי להבין שלא מכריזים רשמית על מועמדות לנשיאות בעיצומה של שבת קודש). אני גם לא רוצה להידרש לנימוקים מעליבים כמו "היא אישה" (אז מה? זה מספיק כדי להיות נשיאה? כחמישים אחוזים מאוכלוסיית העולם הן נשים, לא?) או "הוא מזרחי" (איזה טיעון גזעני, למען השם). 
ועכשיו נעבור ממתחריו של ריבלין – למתנגדיו. אמור לי מי מתנגדיך ואומר לך אם אני איתך. שימו לב לשני מאמרי דעות ב'הארץ' שקראו בימים האחרונים לא לתמוך בריבלין. בראשון כתב ספי רכלבסקי כי לא ייתכן להצביע בעד מועמד לנשיאות שהגיע לטקס חנוכת 'בית מנחם' ביישוב היהודי בחברון בשנת תשס"ה. בדקתי בגוגל. ריבלין אכן ישב שם, בתמונות מרשיעות מאוד, לצד הרב מרדכי אליהו זצ"ל, לצד נתן שרנסקי שליט"א ולצד מתיישבי חברון ובכירי הרבנים של חסידות חב"ד. איום ונורא. אבל חכו, זה לא העוון היחיד שלו. אריק יופה, ממנהיגי התנועה הרפורמית בארצות הברית, תקף אותו על כך שהוא מסרב לקרוא לו "רב". "ריבלין לא מכיר ברבנים הרפורמיים כרבנים אמיתיים", מאבחן יופה, ומוסיף ומספר איך בשנות השמונים לקח את רובי לתפילה רפורמית בארצות הברית והתאכזב לגלות כמה האורח לא אהב את מה שראה שם ואף אמר זאת אחר כך בריאיון.

3. אבל מה הם כל הדיבורים הרציונליים האלה מול הקונספירציה. כמה כיף להיות מיעוט נרדף והזוי ובעיקר קונספירטיבי. להאמין בתיאוריות סתרים שמוכיחות כמה מועמד אחר יהיה טוב יותר, למרות שזה לא נראה כך. לדעתי עד לבחירות נגיע גם לקונספירציות שריבלין ממומן על ידי הקרן החדשה והקרן לידידות ביחד, והוא בכלל שתול שלהן בתוך הליכוד.
בשיחות שהיו לי לאחרונה עם חברי כנסת בליכוד, בבית היהודי, בש"ס וביהדות התורה שמעתי לופים מחשבתיים שהדהימו אותי בכל פעם מחדש. שימו לב, למשל, לטיעון החרדי הבא: "אבל ביבי תומך בו! ואנחנו לא נתמוך במי שביבי תומך בו אחרי שממשלת הרשע הזו פוגעת בכל מה שקדוש ויקר לנו!". התשובה ההגיונית היא כמובן: "נכון, אתה צודק, אם ביבי היה מריץ לנשיאות את שרה, יכולת לנקום בו ולא להצביע בעדה. אבל ביבי לא תומך בריבלין. הוא נאלץ לתמוך בו, ורוב הפרשנים מעריכים שבקלפי הוא בכלל יצביע פואד, ממש כמו מה שאתה מתכנן לעשות, אדוני הח"כ. אז האם אתה דופק את ביבי ולכן מצביע למועמד שהוא תומך בו פומבית אבל בעצם לא רוצה אותו ולא בוחר בו, או שבסופו של דבר אתה מצביע יחד עם ביבי למועמד שביבי באמת רוצה שינצח?". עם כאלה פלפולים, כבר עדיף ללמוד דף גמרא.
ואלה עוד נימוקים אידיאולוגיים. מה נאמר על סתם נקמנות פנים-סיעתית מגעילה? באמת קשה לי לדמיין אנשים כמו לימור לבנת וסילבן שלום עומדים מאחורי הפרגוד – חושבים על בוראם, על הוריהם, על הבוחרים שלהם – ושמים פתק של מועמד אחר. אין דרך אחרת לומר זאת, זו תהיה פשוט בגידה ברבבות ששלחו אותם לכנסת ומצפים מהם לבחור בנשיא שהכי קרוב לאידיאולוגיה שלהם.

4. ובעצם, למה נשיא זה תפקיד כזה חשוב בכלל? זה הרי תפקיד כמעט בלי סמכויות ביצועיות. הכול דיבורים. כלומר, ביום שלישי הקרוב לא ייבחר נשיא למדינת ישראל אלא נואם ראשי למדינת ישראל. אז אולי צריך רק להסתכל על הנאומים של המועמדים ולראות איזה שיח הם יביאו. מאחד או מפלג, מכיל או מקטב, משמעותי או סתמי. לכן טוב שהוקם לאחרונה האתר המושקע "רוביקון" שבו מבחר מנאומיו של רובי ריבלין לאורך השנים, מנאומו הראשון בכנסת ב 1988 ועד לימי הזיכרון והעצמאות, דרך הספדים ליצחק רבין ונאומים על המחאה החברתית. מבין ששת הנואמים הראשיים שעומדים בפנינו, אין ספק שזה פס הקול שיעשה הכי טוב למדינה בשבע השנים הקרובות.
הנה פסקה אחת מנאום שלו על יהונתן פולארד: "היום עלינו להכות על חטא. כמו אחי יוסף בשעתם, גם אנחנו צריכים להכות על חטא, חטא מכירת אחינו יהונתן. כמו אחי יוסף, אנו אומרים היום לעצמנו, החברה הישראלית אומרת לעצמה: אבל אשמים אנחנו, על אחינו-בשרנו, יהונתן, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו... שמו של יהונתן עלה לא פעם כקלף מיקוח ששומרת ארצות הברית, לקידום המשא ומתן המדיני בין ישראל והפלשתינים. כך ששחרורו יהיה בבחינת מחווה, בתמורה לוויתור על שטחי מולדת. אנו אמנם מצפים בכל מאודנו לשובו של יהונתן, אולם אל לאיש להשתמש בו כמשקל נגד לארץ ישראל. שחרורו של פולארד הוא נושא נפרד ועצמאי בתוך מערכת יחסינו עם האמריקנים, ועלינו להמשיך ולתבוע את שחרורו ללא הרף". 
ובתקופה פוליטית כה רוויה בהתנשאות יאיר-לפידית ובשנאה יש-עתידית, שימו לב לפסקה הבאה מנאום של רובי על החרדים: "מטרתנו בשום אופן איננה לכווץ את החרדים או את החרדיות. זהו ביטוי איום שמזכיר לנו ימים אפלים ורעיונות אפלים, ואני מגנה אותו מכול וכול. עלינו לזכור שמדינת ישראל הוקמה על ידי ציונים, אך היא איננה מדינת הציונים בלבד, אלא מדינת היהודים כולם וביתם של כל האזרחים הגרים בה". 
את הנאום הזה הוא לא נשא בישיבת מיר אלא בכנס של לשכת עורכי הדין, ודווקא שם ניבא מראש, לפני שנתיים, את כל הכשלים בשיח הנוכחי בניסיון לחוקק מחדש את חוק טל, והוכיח שהוא מבין בנושא יותר מרבים מהפוליטיקאים שעסקו השנה בסוגיה: "הדמוקרטיה אינה יכולה להפעיל אמצעי כפייה כלפי ציבור כל כך גדול מבלי לסכן את המרקם החברתי שלה ואת החוסן שלה. צריך להודות על האמת: חלק מהבעיה של חוק טל נבע מכך שהיו יותר מתגייסים מאלו שהצבא הצליח לשבץ. הצבא לא היה מוכן לקלוט, תקציבית ואירגונית, חרדים רבים שרצו להתגייס. כל הצעת חוק שעניינה גיוס בכפייה, מבלי שנעשה ניסיון כנה להדברות בין הצדדים, יש להתייחס אליה כהצהרת חוק. הצהרה, המכוונת כלפי הפופוליזם הפוליטי ולא כלפי פתרון הבעיה".
טוב, מפתה לצטט עוד ועוד. ניכרים דברי אמת. אז הנה רק קטע אחד מתוך הספד מרגש על חנן פורת ז"ל: "אילו יכולתי שלא לדבר, הייתי מתעטף בשתיקה. שתיקה על ייסוריו, ועל אמונתו, שתיקה על חיוכו ועל מאור פניו, שתיקה על שירת חייו שנדָמָה, ולא תלווה אותנו כבעבר... לעולם לא נדע אילו ייסורים גברו בתוכו: אם ייסורי הגוף והבשר, או ייסורי הלב והנפש על העם התועה בדרך, על הארץ שנתרחקה מהחזון, על הפירוד והמחלוקת בתוכנו, ועל האמונה שכהתה ושאיננה עוד כפי שבערה". 
ויש גם נאומים שבהם הטקסטים אינם שלו כלל. כזה היה נאום הכניסה שלו לתפקיד יו"ר הכנסת. את הנאום הוא פתח כך, כשהוא נשנק מבכי (כן, אני יודע שתקציב הממחטות של בית הנשיא הולך לגדול בקדנציה הזו): "אוחילה לא ל, אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון, לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". הוא סיים את אותו נאום במילים הבאות: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל, הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, השיבם מה שישאלו, ידעם איך יפארו, שלא ייכשלו בלשונם, ולא יינקשו בשינונם, ולא יבושו במשענם, ולא ייכלמו בם שאונם, ואל יאמר פיהם דבר שלא כרצונך. כן יהי רצון".

5. רגע, ככה קונים אותי, בציטוט של כמה תפילות ופסוקים? הרי גם דליה איציק בטח מצטטת פסוקים בימים אלה באוזניו של כל ח"כ דתי מזדמן, וגם עוד תשבץ המון תפילות נאות ופיוטים בנאום ההכתרה שלה לנשיאה. בהחלט ייתכן. רק שבמקרה כזה אני כבר לא אהיה בארץ כדי לעקוב. איאלץ להכריז, כבגין בשעתו: "איני יכול עוד".

וארי קצב ורפס חסר רק אחד לחזק שזה לא דמות למופת

בשעות האמת ריבלין יביא את אותן האיכויות שלו

שהופיעו בשעות האמת הקודמות.

שלי יחימוביץ' הרעיפה עליו שבחים ועודדה אותו במרץ

בדרכו לכיסא הנשיא.

מעורר תהיות לגבי מה אנחנו עוד לא יודעים.

(ועכשיו, אחרי ש"רפס" הגדיר רף חדש ותקדימי

במידת האקטיביזם והעצמאות של הנשיא -

אנחנו מבינים שזה לא רק דיבורים).

את דעותיו כולם יודעים.

ובבית הנשיא אין יותר מידי מה להזיק.

כמה צרות וכאב ראש גרם בפעלתנות ובחופשיות שלו.

פעם גם היועץ המשפטי היה רק יועץ.

עד שהוא החליט שהוא כבר יותר מזה...

שמאלני לא הייתי רוצה לראות מצד שני ימני יקרעו לו את הצורה אם הוא לא יישר קו (עיין ערך משה קצב).וזה יהיה הפסד לימין

אני הייתי מעדיף את פואד לטובתו של רובי..

בס"ד

כרגע זה רק ביבי והחרדים (שרוצים שוב לנסות לשכנע את דוד לוי) בעד.

אגב, יכול להיות שזה המהלך שיקשר בניהם שוב?

הרי ביבי מפחד עכשיו, אחרי חוק הגיוס, לעצבן את החרדים בעוד כמה דברים.

בס"ד

אבל הנתק יגיע מכיוון החרדים ולעומת זאת ביבי, שמפחד כרגע על מעמדו, ינסה לקרב.

זה מה שאומרים המרגיעים מחוק הפונדקאות שביבי לא יתן לזה לעבור מכיוון שזה יפתח עוד חזית עם החרדים, וזה דבר שהוא לא רוצה (למרות שהטענה הזאת מעט תמוהה, מכיוון שאם אני לא טועה אז לביבי יש קשר לתרגיל שעשו יש עתיד לבית היהודי שהראשונים לא תמכו בחוק עם המחבלים למרות ההסכם בין המפלגות). 

שהיא אשתו של יצחק רביץ, מהפעילים הבולטים של דגל התורה ובנו של ח"כ אברהם רביץ.

לא כל ום נופלת הזדמנות של מישהי משלהם בתוך משכן הנשיא עם עדכונים שוטפים..

ריבלין בטוח יקח אותה איתו(היא הולכת איתו שנים באש ובמים).

מה שיגרום למבוגרים במפלגה (אייכלר, פורוש וליצמן) כנראה לרצות אותו..

אני מניח שלגפני זה לא מספיק יעזור..

חמיה היה ממקימי דגל התורה - סיעתו של גפני

להזכירכם מדובר בבחירות שנעשות מאחורי פרגוד והבוחרים נמנים על גדולי המאכרים והפוליטיקות הקנות במדינה-

דהיינו חברי הכנסת.

אין בחירות שמועמדים שלא קיבלו אפילו 10 קולות בבחירות (סף החתימות הדרוש לריצה לנשיאות) שואלים מה ארע כאן, וכיצד כאלה שהבטיחו להם "בהן צדק" ובקריצות עין שקולם מובטח- חזרו בהם מאחורי הפרגוד..

סיבוב שני- ריבלין ופואד

מנצח- ריבלין

בס"ד

סיבוב שני: ריבלין ופואד

מנצח: ריבלין.

עד עכשיו נטתי לרצות את ריבלין, אבל לאחרונה הביאו לי עוד כמה נקודות הסתכלות לגביו,

השאלה אם יש משהו יותר עדיף?

אבל אני אישית מעדיפה את איציק.

כנראה ריבלין יזכה.

(אם כולנו חושבים אותו דבר זה אומר משהו...?)

בס"ד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/277601

ריבלין עומד לקחת את הנשיאות בהליכה איטית,

לסיבוב השני מולו אני מעריך שתעלה דליה איציק.

מעניין רק במי החרדים יתמכו עכשיו?

בס"ד

בכיכר השבת פורסם ביום שישי מאמר רחב על זה בו תוקף הכותב את תמיכת הח"כים בדליה איציק וטוען שאם הם אכן תומכים בה אז יש לפרק את מפלגת ש"ס (ולהרכיבה מחדש). 

אגב, הכותב, שהאתר מגדיר אותו כאיש שמאל חרדי, דווקא קורא לח"כים החרדים לתמוך במצב הקיים בח"כ מאיר שיטרית.

(ולא אני לא מסכים בכלל עם הכתוב, למעט העובדה שעל פי ההלכה ישנה בעיה לבחור באישה לתפקיד ציבורי).

על פי כתבה נוספת בכיכר השבת נכתב עוד לפני שפואד הודיע על פרישתו שב'דגל התורה' יעדיפו לבחוק בו או באיציק.

לעומת זאת באתר החדשות החרדי קוקר מובא פרסום ראשון שעל פיו ישם קולות ב'יהדות התורה' שכלל לא להשתתף בבחירות לנשיאות בעקבות פרישתו של פואד, ההחלטה כמובן בנושא תובע להכרעת רבני המפלגה

בש"ס יש לה תמיכה רחבה וגם ביהדות התורה נשמעים קולות כאלה.

בכירי 'דגל התורה' רומזים: "אין כל פסול לבחור אישה"

http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%93%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A8.html

אולי איציק או שטרית יעלו לסיבוב שני

אחרי פרישתו של בנ"א נראה כי לסיבוב השני יעלו איציק ורבלין.

מנצח ריבלין.

יום אחד (והיום שבו האייתולות יבינו שזה סופם עלול להיות היום הזה) זה עלול להתפרץ.

אבל לכאורה טיל עודה כברת דרך עד שהוא מגיע מאיראן לישראל. על הדרך מגיע מולו המיירט ומפיל אותו באיזשהו מקום.

אם הם יורים לכל שטח ישראל, זה יכול ליפול בכל מקום בטווח הזה, לכל אורך הדרך.

צריך לבדוק במפה אם מכה היא בדרך (עד כמה שזכור לי, אל-מדינה יותר דרומית מישראל).

בכל מקרה אם זה מעניין אולי אשאל בהזדמנות את ידידיי מומחי הטילים..

גם מכה וגם מדינה מאוד דרומיות.

לא נורא, מה שלא יעשו השיעים - יעשה המהדי שלנו, "כי יום נקם בליבי".

להרוס את מוסדותיו, אלא לתקנם שיכירו בכך שהאמת היא רק אצל עם ישראל.
 

הרב קוק טוען שעם ישראל יעלה ויזכך את הדתות ולא בהכרח יגרום לכלייתם.

איך אומר הרב שרקי ? לעתיד לבוא מגיעים האומות אל המשיח,ומניחים על הדלפק את הדתות שלהם, והוא כבר יתקן אותם. יסיר מהדתות את החלקים הרעים , ישפץ וישאיר את החלקים הטובים

אבל זה נכון שהמדינה תתקן על חשבון מס רכוש.

חמאס עדין פועל מכח האנרציה של המלחמה

חזבאללה לא מתקרב למה שהיה פעם

ובאיראן הכל יתפרק שם גם המחליף שלו לא יחזיק מעמד

כמעט חצי יובל אירן בנו אותו בשביל הרגע הזה. כל השנים שהתלבטו על תקיפה באירן, אחד החסמים היה שגם אם יש לנו מספיק מטוסים לגל ראשון, רגע אחרי כל המטוסים ישועבדו למלחמה שבהכרח תיפתח מלבנון.

כמעט שנה וחצי שחיזבאלה מפרפר, צה"ל תוקף אותו יום יום והוא לא מעז להגיב. בעם כלביא הם הסתפקו בהודעות לתקשורת וכעת חיסלנו את מנהיג אירן ונם שלחו כטב"מ אחד.

לגבי אירן, העולם שותק, אבל בעוד שבוע אירופה תתהפך עלינו בהכוונת קפלן שר"י

לגבי חמאס העניין יותר מורכב. ההחלטה האסטרטגית של ממשלת ישראל (בעקבות לחץ ציבורי כבד מאוד ובכל זאת מי שהוא הממשלה הסמכות והאריות אצלו) היתה להחזיר את החטופים, למרות שזה אמר להשאיר את חמאס כשאנחנו מסובכים בין-לאומית עם היכולת להפר זאת.

אני עדיין מתפלל ומקווה שנתניהו ינצל אחת מאין ספור ההפרות של חמאס ויכריז על חזרה ללחימה עד חיסול החמאס. בנתיים לא נראה שזה המהלך שהוא מתכנן. (הלוואי שזה עוד תרגיל הטעיה. מי יודע)

לפי מה שאני מבין יש המון הגירה של עזתים לחול מסיבות רפואיות וכל מיני

אבל זה לא מספיק אנחנו צריכים שיהגרו בכמויות מסחריות אחרת הם מולידים יותר מאלה שעוזבים

מקווה שיפולו עליהם איזה כמה טילים איראניים שם בחוץ שנמצאים בו כל הפליטים

לכל היותר יתנהל כתנועה רעיונית, שלא בדיוק מחובבי ציון...

לגבי חמאס, יותר משהוא פרוקסי של אירן, הוא פרוקסי של קטאר, החברה של משפחת טראמפ. נתניהו מבין את זה יותר טוב מכולנו, וידיו כבולות באמת.

בפגישתו האחרונה עם טראמפ הושגו הבנות לגבי האיום האירני, אבל באשר להמשך הטיפול בחאמס הוא יצא מהפגישה בלא כלום.

אני לא אומר זאת כרגע ממקום מאשים, היתה כאן בחירה קשה בין שתי חלופות שכל אחת מהם היא חשובה מצד עצמה, אך עם מחיר כבד בצידה.

לדעתי (וכנראה לדעת רוב חברי הפורום) זאת היתה האופציה הלא נכונה, אבל קשה להכחיש שהאווירה הציבורית נטתה אליה. אבל זו היתה הבחירה של נתניהו.

עם כניסתו לתפקיד טראמפ הודיע לחמאס שאנחנו יכולים לפתוח עליהם את שערי הגיהנום, הוא גם דיבר על הגירת עזתים. אם היינו פותחים עליהם את שערי הגיהנום - טראמפ היה תומך לחלוטין.

נתניהו העדיף עסקת חטופים. גם כשחודשה הלחימה (מרכבות גדעון א וב) היא היתה כולה מכוונת ללחץ עד שחמאס יסכים לעסקה (ממליץ לחפש את הפרקים של עקיבא ביגמן על המבצעים).

טראמפ, שכפי שרואים שוב ושוב מתואם איתו בכל פסיק (וכל הטענות על 'פערים' הם רק הצגות לתקשורת שכל מיני קונים שוב ושוב את אותה 'סחורה'), נתן לנתניהו בדיוק את מה שהוא רצה.

מה לעשות שחמאס אינם טפשים ואפילו שהם נאלצו לוותר על רוב דרישותיהם, שבזמן ביידן הם לא העלו על דעתם, אבל בהחלט שמרו על הישרדותם. כעת זה ההסכם שנתניהו רצה וטראמפ ערב לו.

לבוא לערב שאתה גררת לסיפור בתלונות - זו עזות מצח.

(חשוב להדגיש, נתניהו עצמו לא בא בתלונות. אני משוכנע שהוא רוצה תיאורתית בהשמדת חמאס, אבל לא באמת רוצה בכיבוש וישוב הרצועה. רק חסידיו, שמנסים להאמין בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו - מספרים לעצמם שטראמפ הוא הבעיה).

עמדת נתניהו מהרגע הראשון היתה לפרק את חמאס ולהחליפו בממשל צבאי ישראל, אלא שהוא נתקל בשני מחסומים לא פשוטים:

א. היהודונים של טראמפ הוזהרו מפני ההשלכות הכלכליות שיהיו עליהם אם חמאס תחת הגדרת כיסוי חדשה: "ממשלת טכנוקרטים" יחדל מלהיות סוס טרויאני של קטאר בחצר האחורית של ישראל. טראמפ אכן מקשיב לנתניהו, אבל על היהודונים שלו הוא סומך יותר.  

ב. צמרת צה"ל, כאיש אחד, הטילה וטו על עצם הרעיון להחיל ממשל צבאי על עזה.

בנסיבות האמורות בחר נתניהו להשהות את הכרעת חמאס, וללכת בכל הכח על שחרור כל החטופים, וכך היה. וכמאמר השקלישאה: מוטב ציפור אחת ביד, וכו'

בתוך כך זימן את עצמו נתניהו לפגישה נוספת עם טראמפ שבה עלתה תכנית מגירה למוטט את משטר האייטולות, אולי כחלופה לפירוק חמאס שתקוע כאמור.

במאמר מוסגר יאמר שטראמפ נעתר, כי ליהודונים שלו אין אינטרסים כלכליים באירן- לכאורה.

סוף דבר, דוקטרינת נתניהו גורסת שאם משהו תקוע, זה הזמן ללכת על משהו גדול אחר. כך למשל הסכמי אברהם יצאו לדרך במקום תכנית המאה של טראמפ ש"חברים טובים" טרפדו.  

אי אפשר להאשים את טראמפ, במה שלא הוכרז כמטרה רשמית ולא כהוראה לצבא, עוד בזמן ביידן.

טראמפ אפשר לפתוח על עזה את שערי הגיהנום ולתת לתושביה להגר. נתניהו המהם, אבל מנהלת ההגירה לא הוקמה עד רגע זה (זה עניין פנים ישראלי, לא תלוי באנשי טראמפ בכלל) ובמקום שערי הגיהנום, הפעילו לחצים כשכל הזמן היה ברור שהמטרה היא עסקת חטופים במחירים יחסית סבירים.

זה מה שנתניהו רצה וזה מה שהוא קיבל.

הסדר הוא תמיד הפוך וטוב שכך.

גורמי הבטחון עוקבים אחרי פצצות מתקתקות, וכשסוגרים על מישהו, מבקשים אישור מראש הממשלה, שמאשר או לא מאשר לפי העניין, ולפי שיקול דעתו.

כך גם לגבי כיבוש עזה, ראש הממשלה הציע בחדרים סגורים להערך לביצוע, ושמע את ששמע, אז הוא נסוג.

כבר חוסל ראש סיעת חיזבאלה בפרלמנט. משום מה ל'מדיניים' מהפרלמנט נתנו חסינות בסיבוב של לפני שנה וחצי. אז כעת הסרנו את הכפפות גם בעניין הזה.

פעם נרתעו מלפגוע בהנהגות פוליטיות של גופי טרור, אז לא עוד.

כולם בני מוות.

וגם נגד איראן יש קונצנזוס של ארהב אירופה והסונים למוטט את השלטון. ורוסיה וסין לא מתערבות כבר

הייתם מתפללים עליו שיחזור בתשובה!!!

יתמו חטאים מן הארץ!  חטאים ולא חוטאים!!!!

🥳🥳🥳🥳🤠🤠🤠🤠

עוד חודש אפטר פארטי במצרים.

שמעתי בשם הרב שמואל אליהו שנכון בהחלט להכליל את צבא ארהב והעומד בראשם בתפילות שלנו להצלחה ולניצחון.

את ישראל ואת עוזריהם מהעמים מצליחים" אבל להתפלל בשלום מלכות גויית זה רק חידוש של ירמיהו מגלות החרש והמסגר "וישלח ירמיהו לאנשי הגולה לאמר התפללו לשלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום", עצם זה שירמיהו היה צריך לחדש זאת סימן שזה לא היה לפני, גם כשצבא מצרים עזר ליהודה. כשם שתפילה מתפללים "רופא חולי עמו ישראל" ובמילא זה כולל את כל החולים בעולם, למעט רשעים שמותם עדיף לעולם.

בארץ ישראל במדינה, לא מתפללים תפילה לשלום המלכות הגויית.

וצריך לזכור שעדיין ארהב מייצגת את מלכות רומי הרשעה שהגלתנו לבין האומות, ושרפה את היכלינו. ואת הפרוגרס. נכון שחצי ממנה טוב וטראמפ ידיד ישראל ונגד הפרוגרס, ולא במקרה ה' השתמש בו כשליח להגן על ישראל דווקא חצי שנה אחרי שחוקק חוק שיש רק 2 מגדרים, בעוד הפרוגרסיבים בארהב בעד איראן כמו קאמלה האריס. אבל "חסד לאומים חטאת" וכל מה שעושים הקולקטיבים הגויים, אינם עושים אלא לטובת עצמם, בסוף יש לארהבה אינטרס להשמדת איראן לא פחות מאיתנו, והיא עושה זאת במחיר מזערי כאשר אנחנו סופגים את רוב ההרס. ואל תבטחו בנדיבים. והנביאים מוכיחים אותנו על בטחוננו במצרים ויחזקאל רואה בזה ממש ניאוף ובגידה בה' לסמוך על האומות שיצילו את ישראל.

להיעזר ריאלית כן, לסמוך בקטע הנפשי, לא.

מישהו סיפר פעם על תחזית לבצורת בשנה הבאה, והנוכחים זלזלו, ואז הוא תיקן את עצמו לבצורת בשנה הבאה- בארצות הברית, וכולם נכנסו ללחץ.

ככה זה כשאנחנו תלויים בארצות הברית...

גם נגד גרמניה הנאצית ומדינות הציר התאספו בעלות הברית לשתף פעולה ולהכריע.

החברים שלנו באו לעזור לנו, בוודאי שארצה בהצלחתם ואתפלל עליהם. מה גם שהם כיום מדינה של צדק ומוסר תחת טראמפ; כמדינה.

אנחנו רק ביום הראשון של מלחמה, שתימשך זמן.  לא רק כמה ימים אלא הרבה יותר

המנגנונים השלטוניים באירן לא קורסים בגלל סילוקו של המנהיג. צריך הרבה מעבר כדי לגרום לשלטון לקרוס. 

לפני חודש יצאו 40 אלף

כמו בסבב הקודם.

כמות הנרצחים שהיו אז, עולה על 40,000.

ומפגינים היו הרבה יותר מהמספר הזה.  

פורסם עכשיו:

אבל אם הם יצאו עכשיו לרחובות יהרגו אותם.

איראן זאת מדינה מאוד גדולה ולוקח זמן להחליש את השלטון שם.

קודם כל, צריך לתת לנו לעבוד. ורק כשהשטח יהיה מספיק פנוי וחלש, העם יוכל ויצטרך לצאת ותפוס את המדינה. כרגע זה סתם יהיה טבח המוני וחבל על החיים.

התפקיד שלהם יגיע בעיתו ובזמנו. בנתיים טראמפ אמר להם שדווקא יישארו בבתים. שלא יפריעו, לא יסכנו את עצמם, ולא חלילה יגרמו לשינוי תוכניות מבצעיות כדי למנוע פגיעה באזרחים תמימים באמת.

רק התחלנו. הם עוד יצאו לרחובות בעז"ה.

יצרתם מם? שלחו לכם אחד? שתפו איתנו
 

אמנם אל יתהלל חוגר כמפתח ואכמ"ל, אבל על הטוב הזה אי אפשר שלא להודות - ובעז"ה נהפוך הוא וישלטו היהודים המה בשונאיהם

והאמת, לרגע לא האמנתי שהם יורידו את חמינאי (ועדיין אני מתקשה להאמין שזה קרה...).

יש הבדל גדול בין להטריד פוליטיקאים או אנשי צבא (=טרוריסטים), ללהוריד שייך לשוב מצאצאי מוחמד ימ"ש

הוא משחק "קפלניזם" (המשחק הומצא כשהודו רק לטראמפ על שחרור החטופים).

כשהוא רואה הצלחה, הוא מזהה אותה כשילוב של חוכמת הצבא (שמשום מה ברור שכולו כולל אך ורק שמאלנים) וטיפשות האויב.