בבחירות האלו התחילו (ואולי העלו הילוך) כמה מהלכים משמעותיים.
נתחיל בידועים ונעבור ליותר ספקולטיבים.
המהלך הראשון זהו תחילת הקמפיין של גדעון סער נגד ביבי,
זהו מהלך משמעותי לאחר שכבר שנים אין לו מתמודד משמעותי בליכוד.
אני מאמין שהמהלך לא יהיה פשוט בכלל, ואולי אף יכלול מספר שנות אופזיציה.
בסופו גדעון סער יהיה מנהיג הליכוד.
אגב הח"כ הצמוד שלו(על משקל שטייניץ של ביבי ואולמרט של שרון) יהיה חיים כץ.
המהלך השני זהו תחילת המהפך בש"ס.
אלי ישי הצליח בסיבוב השני להטות את כימעט כל ש"ס (למעט אטיאס וכמובן דרעי) לצד שלו.
כיום שמרן כבר לא נמצא המשמעות של המועצת גם היא כבר לא מי יודע מה (ואני לא יתפלא אם בעוד כמה שנים ש"ס תהיה כמו אגודה שלכל אחד יש את האדמו"ר שלו), ולכן למרות שהמועצת של דרעי, המפלגה לאט לאט מתחילה מהפך ודחיקה של דרעי לטובת ישי.
מצטרף לזה הדבר לטעמי הכי משמעותי בפוליטקה וזה במקום שהצמד דרעי ליברמן שהיה פעם הצמד הממליך, הפך להיות הצמד הלוזר..
הבחירות היתה תחילתו של מהפך, ירושלים היתה אבן דרך משמעותית והנשיאות היא כבר פחות או יותר סופו(אני רק יזכיר לכם את לשונו של ליברמן "הליכוד ביתנו לפחות 40 מנדטים" "משה(ליאון) יהיה ראש העיר ברוב ענק" "דליה איציק בסיבוב הראשון לפחות 40 קולות").
וכהערה מהצד לחובבי המפלגות החרדיות, הבחירות לנשיאות ובכלל התקופה האחרונה החזירו את מילחמות דגל ואגודה וביחוד גור(ליצמן) מול דגל..
מי שזה מעניין אותו מוזמן להקשיב מדיי יום ב19 לקול חי (המהדורה המרכזית) כרגע זה מה שמעסיק אותם.. אני רק יכול לספר לכם שאתמול טענו בשידור הפרשנים החרדים שלא ברור אם הסיבה שגפני העדיף בסיבוב הראשון את שיטרית על ריבלין היתה שינאתו לביבי או לליצמן(אחד הראשונים שחתמו לריבלין ותמך בו לאורך כל הדרך).
לא כתבתי פה על הערות בהקשר לכנס הרצליה, אלא רק מה שקשור לנשיאות.
