הספר היחיד בתנך שנוגע בצורה רצינית בשאלה הקשה כל כך  של "צדיק ורע לו"  

יש לר' קלונימוס מפיאסצנה מאמר מאוד יפה

ב"דרך המלך" שבו הוא מדבר על המצבים האלו...

קשה מאוד

ושום תפילה אינה "לשווא".

הקב"ה אינו בן אדם.

וכשאנחנו חלילה עושים משהו מאד לא-טוב, איננו נוהגים לשאול איזה אבא היה רואה ולא מחטיף על המקום..

"לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".

אנחנו צריכים לעשות את שלנו.

ואכן, הרגשת נכון - לא כותבים כך;

גם כשכואבים כאב אמיתי.

לשכינה כואב יותר מאיתנו. גם לאבא שהילד שלו בחדר ניתוח כואב יותר ממי שמתפלל מהצד ושומע צעקות שאינו יודע מה תכליתן.

ובוודאי צריך להתפלל, בענוה, שהקב"ה  יראה את "כאבנו ולחצנו".

ואל דאגה - אם חלילה היה קורה לך משהו - ולא יקרה בעז"ה - אף אחד לא היה מעיף אפילו מבט על הרקפות החסרות-כל-משמעות לעת כזאת, והיו לוקחים ספר תהילים בצד ההשתדלות הממשית..

אז עושים מה שאפשר

והתפילות עוזרות

שנוגעות לקשר שלנו אליו- מביעה, בעיני, קרבה עצומה לקב"ה).

אין כאן מערכת יחסים של ´תן וקח´. יש כאן אמונה בזה שהקב"ה רוצה להיטיב איתנו ויש כאן אהבה גדולה.

אהבה שלא תלויה בדבר.

מחשבות לא מסודרות במיוחד:

אני שכלית ברוב תחומי החיים והתחום הזה שונה. כאן משתלבים שכל ורגש.

אני קוראת את אורות התשובה בשקיקה כי שם התשובה אל השם הופכת מהלקאה של עצמנו לכנות בינינו לבין בוראנו, לאמת ולאהבה. אנחנו עומדים מולו, ככה, כמו שאנחנו, חסרי מילים והוא עוטף אותנו לאט לאט. ברחמים גדולים.

כל עוד יש בינינו דיאלוג, זה אומר שאכפת לנו. אם לא היה אכפת לנו, היינו טורקים את הדלת בלי לומר שלום.

אני מקווה שלעולם-לעולם לא ארגיש שאין לי מה לומר לו יותר, שאין לי מה לשאול אותו.

כל עוד אני רוצה בו, בנוכחות שלו, בתשובות שלו, באמת שלו - אני יודעת שיש לזה תוחלת. שיש למה לחכות.

אני נלחמת עליו. גם כשאני לא מבינה כלום-כלום. גם כשאין לי מילים מול המציאות, כשהכל ריק ובשביל-מה-בכלל.

אני נלחמת לראות אותו במקומות שלפעמים נראה שהוא נעדר מהם (חס ושלום), במקומות שאין יותר לאן.

מדהים אותי לראות את מי שעברו כל כך הרבה ממשיכים לחפש אותו בפרטים הכי קטנים של החיים, לממש את האהבה הזו, את האמת.

לפעמים במציאות של מצוות והלכות, נעלם המימד של-- הוא ואני.

איפה זה נכנס בחיים שלי?

אחרי כל המצוות, ההלכות שלפעמים נראות "קרות" ומנותקות כל כך מהחיים היומיומיים שלנו ומכל המלחמות, בעיניים הצרות שלנו.

אני יודעת שהוא אלוקים שלי.

גם כשהוא לא עונה, גם כשכואב.

הוא מחייה אותי, האהבה הזו מחייה אותי. היא המשמעות לקיום שלי. לחיים שלי.

היא הרבה יותר בשבילי, מאשר בשבילו.

"על כל פשעים תכסה אהבה"

ואני רוצה לראות אותו, "את פניך השם אבקש".

לראות אותו בכל פרט בחיים שלי. בכל שלב.

לדעת אותו בכל דרך במציאות שלי.

אני רוצה לתקשר איתו, לדבר איתו, למצוא אותו.

כמובן שיש מימד של יראת השם ואני עפר ואפר לעומתו. לא מבינה שומדבר לפעמים, לא מצליחה לראות.

אבל עם כל זה, יש לי עניין להילחם על להבין אותו, כמה שאפשר. להילחם על הקשר איתו.

כי לפעמים כשזה נראה שהוא גדול ונורא ואי שם בשמיים, קשה לנו 'לתפוס' את גודל האהבה שלו אלינו, את משמעות הקרבה שלו אלינו, לדבר באמת.

יש גישות מסוימות ביהדות שלפיהן ההשגחה הפרטית היא מאוד מצומצמת ובעצם, יש משהו שהוא למעלה מאיתנו שמסדר את הכל ולא נוכל להבין עד הסוף מי הוא או מה הוא, אבל אין לנו קשר ישיר ואמיתי איתו ואליו. הגישה הזו לא לא מאמינה שהוא מלווה אישית בכל צעד שאנחנו עושים, בצורה כזו שהוא יושב ומסתכל עלי כל רגע ורגע.

אני חושבת שזה מאוד עצוב...

ברגע שנהפוך לאדישים כלפיו -- לא נשאל שאלות, לא נכעס, לא נצעק, לא נשאל "למה?", כבר לא יישאר מה.

כי גם רגש של כעס הוא סוגשל אהבה.

אנחנו לא מרגישים רגשות חזקים כל כך, אל מי שלא אכפת לנו ממנו.

בשולי הדברים - כזו אני.

לא חושבת שיכולתי לחיות במציאות של להאמין רק מתוך שמחה, חיוכים וריקודים.

דווקא בגלל שאני כל כך כל כך אוהבת אותו ומאמינה בו, אני גם צועקת, כועסת, רוקעת ברגליים ושואלת.

שואלת המון.

מאוד מבולגן. מקווה שזה עונה לכם על השאלה.

חשבונות שמיים תשאיר לקב"ה.

סיבות XYZ, יש מרחק גדול מאוד.

יש הבדל בין להתנער מהאחריות למעשים שלנו ומהמאמץ שאנחנו בתור בנ"א צריכים לעשות ("עדיף לא לשים מעקה"), לבין לקבוע בוודאות שיש קשר של סיבה ותוצאה במקרים שקרו.

הקשר הסיבתי מובן ופשוט מאוד: השארנו כאן אויבים שלנו - זה מה שהם עשו לנו.

לא גירשנו אוייבים מהארץ -----> קרה מה שקרה,

אלא על:

לא קיימנו את דבר השם שאומר לעשות כך וכך ----> קרה מה שקרה.

את זה^^^, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות.

צריך ענווה כדי לדעת שאנחנו לא יודעים הכל וכל אחד יכול לומר שזה קרה מסיבה אחרת (ואומרים בלי סוף, לצערי. רוצה דוגמאות? בגלל גיוס תלמידי ישיבה / בגלל חקיקה אנטי-דתית ועוד ועוד).

כל אחד צריך להתעורר בתשובה ולפשפש במעשיו, אבל לא לטעות ולחשוב שאנחנו יודעים מה הם דרכי השם וסיבותיו.

חסדי הים - שומדבר לא אישי, כמובן

חשבונות שמיים שאל לנו להתעסק בהם - לומר שזה בגלל X או בגלל Y

אבל כל דבר שנראה לנו רע בעולם הזה, ומגיע אלינו בצורה של חסד - שהוא אינו טוב עבורנו,

הוא תוצאה ישירה של חטאנו ומעשנו.

בימות המשיח בעז"ה, שנהיה כולנו כבר מתוקנים: לא תהיה מציאות בכלל של שכול וכאב,

לא חטיפות ולא פיגועים, לא דכאונות ולא סמים..

(יש לדברים האלו ^^ מקור כמובן, זו לא המצאה שלי , אני צריכה לחפש את הסיכומים שלי.. )

שגורמים למצב שעם ישראל נמצא בו.

החטא ,כמו שכתבת, הוא ברור מאוד וכתוב בפירוש בתורה אך מה אדם פרטי יכול לעשות? זו השאלה האמיתית כאן לדעתי.

הלב שלו נקרע

הוא רואה איך אנחנו מתאמצים ומרבים בטוב

והלב שלו יוצא אלינו

הוא רוצה לעזור לנו

בוכה יחד איתנו, ועוד יותר מאיתנו

פשוט סובל בסבל של כל אחד מאיתנו בנפרד ושל כולנו יחד

אבל הוא יודע שלטובתינו חייבים להמשיך עם ההסתר פנים

אז בחירוק שיניים, בכאב עצום, הוא מתגבר על עצמו, וממשיך עם המכות

כי הוא מוכן לסבול בשבילינו, מוכן להשקיע בשבילנו כמה שיידרש

העיקר שבסוף יהיה לנו טוב

את חושבת שאם היה אפשרות אחרת הוא לא היה משתמש בה?!

תתארי לך שחובש היה מוכרח לעשות ניתוח שדה בלי הרדמה, והוא רואה איך הפצוע צורח, ומתחנן שיעזבו אותו

והוא חבר שלו, חבר קרוב, והלב שלו נקרע

אז מה? הוא יעזוב אותו? לא יציל לו את החיים כי זה כואב?

הוא ימשיך את הניתוח בחירוק שיניים

ואחרי זה הפצוע עוד יאמר לו תודה, כי בסופו של דבר הוא עשה את זה לטובתו

אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני" (מו"ק כז: ). 

מותר ורצוי להביע כאב,

אך עדיף שלא לנפנף בדגלי רחמנותינו מול בעל הרחמים.

מה אתה מביא חצי משפט, אין סיכוי שהיא תבין!

הגמרא אומרת שאדם שמת לו מת יש את האבילות שאמרו חז"ל, וצריך להקפיד לא להתאבל יותר ממה שאומרים חז"ל

ומי שבוכה על המת שלו יותר מדי הקדוש ברוך הוא אומר לו - די, תפסיק! אתה לא רחמן יותר ממני, ואם לקחתי אותו יש לי סיבה

ואני מוסיף שהגמרא לפני כן אומרת יותר חריף, שמי שבוכה יותר מדי גורם לעצמו שימות לו עוד מת שיבכה גם עליו

ומפרש הריטב"א שכשהוא בוכה יותר מדי הוא נראה כמתאונן על הדיין

ולפיכך הפינקס שלו בשמים נפתח, ובודקים מה המעשים שלו, ואם באמת הוא צדיק גמור שלא עשה עבירות שיש לו סיבה לא להתלונן

ופתיחת הפנקס הזאת מסוכנת, כי עדיף לכולנו שלא יזכרו בשמים מה עשינו...

כי הוא מביא חצאי משפטים

בגלל זה הבאתי את הכל, כדי שגם בנות יבינו

(באמת למדתן קיחה קיחה משדה עפרון ועם מה רוצעים עבד עברי?)

וגם לא תביני - את אשה.

שבשולחן שבת אחיך אומר לך להפסיק להתביינש..

[אבא דווקא אוהב את זה.. ]

זה אפילו לא הגיע לגמרא. די לאחי ב"התפלפלות" שלי על מה שאבא אומר בד"ת.. 

בשיר העצוב הזה שאת הגרסה של מונה רוזנבלום מתקופת הגירוש אני עוד מחפשת...

Daddy dear, tell me please

is it true what they say

in the heavens there's a cup

that gets fuller each day

and I've heard that Hashem

keeps it close nearby

and He fills it with His tears

each time that we cry

Zaidy told me, daddy dear

did he tell you the same

that when sarrow

strikes his people

Hashem feels all the pain

tell me why, does He cry

far away in the sky

tell me why daddy dear

are there tears in your eyes?

Little one, little one

it is true yes it's true

Zaidy told me years ago

and his dad told him too

fathers cry for their children and Hashem does the same

when we hurt, so does He yes He feels our pain

tears of pity from His eyes

in this cup sadly flow

till one day when it's full

all our troubles will go

we will dance, we will fly

in the sky like the birds

and I cry little one

cause I'm touched by your words

One more question,

daddy dear

tell me please if you will

just how deep is this cup

tell me when will it fill

don't you think it is time

that the sun forever shine

don't you think it is time

dear daddy of mine?

Little one it is time

and I questioned that too

so let us ask Him together

together me and you:

Father dear, do you hear

our worries our fears

will your eyes ever dry

is your cup filled with tears''

יש גביע זהב מיוחד במינו
מבריאת העולם הוא עומד על כנו
הוא עומד לרגליו של כיסא הכבוד
מתמלא הוא לאט, מתמלא עוד ועוד

לא שיכר בו נמצא, ולא דבש וחלב
רק דמעות הבורא, הזולגות מעיניו
טהורות וזכות עגולות כפנינים
ניגרות מעיני קל מלא רחמים

הוא בוכה עם עמו הזועק בכאבים
על צרת היחיד וצרת הרבים
עם כל אם הבוכה על ילדה הנעקר
על בתים ושדות נמסרים לעם זר

על כל עין בוכיה של בניו יקיריו
דמעה אז תרד לגביע מעיניו
מה עומקה של הכוס, עד כמה התמלאה
לא ידע איש הרז הגדול המופלא

יום יבוא והכוס תתמלא עד תומה
ותיגדש אז סאת ייסורינו עימה
בו ביום נתבשר בבשורת הגואל
יום ששון ושמחה לכל עם ישראל

אך ודאי הגביע יעבור על גדותיו
אם נצעק מן הלב, אם נזעק לפניו
אב אדיר, קל כביר, העושה נפלאות
די לכוס היגון, זמן לכוס ישועות!!

אמן!!!

בלי להכיר אותך ובלי כלום.. אני מגיבה רק על ההודעה הספציפית הזאת שפשוט נראית לי טעות איומה. אז קחי את דבריי בערבון מוגבל, ולא אישית.

כשחושבים על זה- כל פעם שה' עושה לנו דברים טובים, כל יום שאנחנו חיים, כל נסיעה שלנו שעוברת בשלום לדוגמא- זה נס עצום. לחשוב רק כמה דברים היו יכולים ח"ו לקרות..

ולכן זה שהדברים הרעים לא קורים, ושהכל בסדר- ושה' עושה לנו טוב- זה חסד!!!

מי אנחנו בכלל שזה מגיע לנו?!? לפעמים כשאני מסתכלת מסביבי ורואה כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה דברים בסיסיים שהם פשוט טובים- באלי לפתוח את הסידור בהלל ופשוט להודות לו.

אני לא מבינה מי אני בכלל שמגיע לי כל הטוב הזה?? כמה אני צריכה להודות על החסד הזה שהוא עושה איתי, הקב"ה!!

ואז כשקורה רע- אני מבינה שבאמת זה לא כזה פשוט ואכן לא מגיע לי כל הטוב הזה.

אני מבינה. אני אומרת לך באמת- אני פשוט מבינה את זה לגמרי. לא מגיע לי כלום ואני צריכה להשתפר יותר בX וY. ה', תודה רבה שאתה מראה לי את המציאות, ולא מסתיר את זה ממני.

כשדברים כאלה קורים זה לדעתי פשוט עיוות להגיד למה זה מגיע לנו, ומה זה ההסתר פנים הזה. בדיוק הפוך.

ה' מראה לנו את האמת כשהוא עושה לנו דברים שלכאורה נראים לנו רע גמור. האמת היא שאנחנו ככה קטנים. הוא לא מסתיר את זה עכשיו. הוא מנפנף בה.

יצא לי קצת מבולגן.. מקווה שבכל זאת העיקרון מובן.. בשורות טובות!

ב. נסתרות דרכי ה'.

ג. תלמדי ספר איוב - אולי זה יעזור.

ד. כמו שאמא של נפתלי פרנקל אמרה "לקב"ה יש את החשבונות שלו, הוא לא עובד אצלנו"

    אז אם היא אומרת עם כל הקושי של דאגת אם, אז עם כל מה שקשה לי, מי אני שאתלונן.

   (למרות שהמשפחות מקבלות קצת יותר מידע לעומת הציבור, עדיין נראה לי שהן הרבה יותר מודאגות)

ה. תפילת שווא - תפילה שכבר לא יכולה להתקיים, לדוגמא: להתפלל על משהו שכבר אנחנו יודעים שהוא כבר קרה.

    תפילה שלא התקבלה, זו לא תפילת שווא. גם אם לא קיבלנו את מה שרצינו, היא השפיעה לטובה על דברים אחרים בעולם.

שחשבנו שלא היה לו לב במלחמת העולם הראשונה, בשואה, אבל למה לדבר על היום? על הרוגי ביתר שמעת? על חורבן הבית?

כל אלו דברים שהיו, העולם שלנו הוא לא טוב מוחלט, יש טוב ורע, ויש אור וחושך- ולכן אנחנו בעלי בחירה חופשית כדי להחליט לאן אנחנו הולכים עם כל מה שקורה סביבנו. 

אישית אני לא מבינה איך אדם יכול בכלל להצביע על א-לוהים ולומר: "הוא עשה את זה, הוא חטף בתכלס את שלושת הנערים, הרי הוא מלך העולם". לא מסוגלת להבין, ויהי מה. ישנם אנשים שבחרו לחיות את חייהם כחיות ולא כבני אדם שפויים, לא בגלל בחירה מעוותת כזו או אחרת של חיות אדם- האמונה שלנו תתערער, בדיוק מאותה הסיבה שבחירה שגויה שלנו לא מערערת את האמונה במי שברא אותנו.

מקווה שהובנתי נכון

בס"ד

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז