הספר היחיד בתנך שנוגע בצורה רצינית בשאלה הקשה כל כך  של "צדיק ורע לו"  

יש לר' קלונימוס מפיאסצנה מאמר מאוד יפה

ב"דרך המלך" שבו הוא מדבר על המצבים האלו...

קשה מאוד

ושום תפילה אינה "לשווא".

הקב"ה אינו בן אדם.

וכשאנחנו חלילה עושים משהו מאד לא-טוב, איננו נוהגים לשאול איזה אבא היה רואה ולא מחטיף על המקום..

"לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".

אנחנו צריכים לעשות את שלנו.

ואכן, הרגשת נכון - לא כותבים כך;

גם כשכואבים כאב אמיתי.

לשכינה כואב יותר מאיתנו. גם לאבא שהילד שלו בחדר ניתוח כואב יותר ממי שמתפלל מהצד ושומע צעקות שאינו יודע מה תכליתן.

ובוודאי צריך להתפלל, בענוה, שהקב"ה  יראה את "כאבנו ולחצנו".

ואל דאגה - אם חלילה היה קורה לך משהו - ולא יקרה בעז"ה - אף אחד לא היה מעיף אפילו מבט על הרקפות החסרות-כל-משמעות לעת כזאת, והיו לוקחים ספר תהילים בצד ההשתדלות הממשית..

אז עושים מה שאפשר

והתפילות עוזרות

שנוגעות לקשר שלנו אליו- מביעה, בעיני, קרבה עצומה לקב"ה).

אין כאן מערכת יחסים של ´תן וקח´. יש כאן אמונה בזה שהקב"ה רוצה להיטיב איתנו ויש כאן אהבה גדולה.

אהבה שלא תלויה בדבר.

מחשבות לא מסודרות במיוחד:

אני שכלית ברוב תחומי החיים והתחום הזה שונה. כאן משתלבים שכל ורגש.

אני קוראת את אורות התשובה בשקיקה כי שם התשובה אל השם הופכת מהלקאה של עצמנו לכנות בינינו לבין בוראנו, לאמת ולאהבה. אנחנו עומדים מולו, ככה, כמו שאנחנו, חסרי מילים והוא עוטף אותנו לאט לאט. ברחמים גדולים.

כל עוד יש בינינו דיאלוג, זה אומר שאכפת לנו. אם לא היה אכפת לנו, היינו טורקים את הדלת בלי לומר שלום.

אני מקווה שלעולם-לעולם לא ארגיש שאין לי מה לומר לו יותר, שאין לי מה לשאול אותו.

כל עוד אני רוצה בו, בנוכחות שלו, בתשובות שלו, באמת שלו - אני יודעת שיש לזה תוחלת. שיש למה לחכות.

אני נלחמת עליו. גם כשאני לא מבינה כלום-כלום. גם כשאין לי מילים מול המציאות, כשהכל ריק ובשביל-מה-בכלל.

אני נלחמת לראות אותו במקומות שלפעמים נראה שהוא נעדר מהם (חס ושלום), במקומות שאין יותר לאן.

מדהים אותי לראות את מי שעברו כל כך הרבה ממשיכים לחפש אותו בפרטים הכי קטנים של החיים, לממש את האהבה הזו, את האמת.

לפעמים במציאות של מצוות והלכות, נעלם המימד של-- הוא ואני.

איפה זה נכנס בחיים שלי?

אחרי כל המצוות, ההלכות שלפעמים נראות "קרות" ומנותקות כל כך מהחיים היומיומיים שלנו ומכל המלחמות, בעיניים הצרות שלנו.

אני יודעת שהוא אלוקים שלי.

גם כשהוא לא עונה, גם כשכואב.

הוא מחייה אותי, האהבה הזו מחייה אותי. היא המשמעות לקיום שלי. לחיים שלי.

היא הרבה יותר בשבילי, מאשר בשבילו.

"על כל פשעים תכסה אהבה"

ואני רוצה לראות אותו, "את פניך השם אבקש".

לראות אותו בכל פרט בחיים שלי. בכל שלב.

לדעת אותו בכל דרך במציאות שלי.

אני רוצה לתקשר איתו, לדבר איתו, למצוא אותו.

כמובן שיש מימד של יראת השם ואני עפר ואפר לעומתו. לא מבינה שומדבר לפעמים, לא מצליחה לראות.

אבל עם כל זה, יש לי עניין להילחם על להבין אותו, כמה שאפשר. להילחם על הקשר איתו.

כי לפעמים כשזה נראה שהוא גדול ונורא ואי שם בשמיים, קשה לנו 'לתפוס' את גודל האהבה שלו אלינו, את משמעות הקרבה שלו אלינו, לדבר באמת.

יש גישות מסוימות ביהדות שלפיהן ההשגחה הפרטית היא מאוד מצומצמת ובעצם, יש משהו שהוא למעלה מאיתנו שמסדר את הכל ולא נוכל להבין עד הסוף מי הוא או מה הוא, אבל אין לנו קשר ישיר ואמיתי איתו ואליו. הגישה הזו לא לא מאמינה שהוא מלווה אישית בכל צעד שאנחנו עושים, בצורה כזו שהוא יושב ומסתכל עלי כל רגע ורגע.

אני חושבת שזה מאוד עצוב...

ברגע שנהפוך לאדישים כלפיו -- לא נשאל שאלות, לא נכעס, לא נצעק, לא נשאל "למה?", כבר לא יישאר מה.

כי גם רגש של כעס הוא סוגשל אהבה.

אנחנו לא מרגישים רגשות חזקים כל כך, אל מי שלא אכפת לנו ממנו.

בשולי הדברים - כזו אני.

לא חושבת שיכולתי לחיות במציאות של להאמין רק מתוך שמחה, חיוכים וריקודים.

דווקא בגלל שאני כל כך כל כך אוהבת אותו ומאמינה בו, אני גם צועקת, כועסת, רוקעת ברגליים ושואלת.

שואלת המון.

מאוד מבולגן. מקווה שזה עונה לכם על השאלה.

חשבונות שמיים תשאיר לקב"ה.

סיבות XYZ, יש מרחק גדול מאוד.

יש הבדל בין להתנער מהאחריות למעשים שלנו ומהמאמץ שאנחנו בתור בנ"א צריכים לעשות ("עדיף לא לשים מעקה"), לבין לקבוע בוודאות שיש קשר של סיבה ותוצאה במקרים שקרו.

הקשר הסיבתי מובן ופשוט מאוד: השארנו כאן אויבים שלנו - זה מה שהם עשו לנו.

לא גירשנו אוייבים מהארץ -----> קרה מה שקרה,

אלא על:

לא קיימנו את דבר השם שאומר לעשות כך וכך ----> קרה מה שקרה.

את זה^^^, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות.

צריך ענווה כדי לדעת שאנחנו לא יודעים הכל וכל אחד יכול לומר שזה קרה מסיבה אחרת (ואומרים בלי סוף, לצערי. רוצה דוגמאות? בגלל גיוס תלמידי ישיבה / בגלל חקיקה אנטי-דתית ועוד ועוד).

כל אחד צריך להתעורר בתשובה ולפשפש במעשיו, אבל לא לטעות ולחשוב שאנחנו יודעים מה הם דרכי השם וסיבותיו.

חסדי הים - שומדבר לא אישי, כמובן

חשבונות שמיים שאל לנו להתעסק בהם - לומר שזה בגלל X או בגלל Y

אבל כל דבר שנראה לנו רע בעולם הזה, ומגיע אלינו בצורה של חסד - שהוא אינו טוב עבורנו,

הוא תוצאה ישירה של חטאנו ומעשנו.

בימות המשיח בעז"ה, שנהיה כולנו כבר מתוקנים: לא תהיה מציאות בכלל של שכול וכאב,

לא חטיפות ולא פיגועים, לא דכאונות ולא סמים..

(יש לדברים האלו ^^ מקור כמובן, זו לא המצאה שלי , אני צריכה לחפש את הסיכומים שלי.. )

שגורמים למצב שעם ישראל נמצא בו.

החטא ,כמו שכתבת, הוא ברור מאוד וכתוב בפירוש בתורה אך מה אדם פרטי יכול לעשות? זו השאלה האמיתית כאן לדעתי.

הלב שלו נקרע

הוא רואה איך אנחנו מתאמצים ומרבים בטוב

והלב שלו יוצא אלינו

הוא רוצה לעזור לנו

בוכה יחד איתנו, ועוד יותר מאיתנו

פשוט סובל בסבל של כל אחד מאיתנו בנפרד ושל כולנו יחד

אבל הוא יודע שלטובתינו חייבים להמשיך עם ההסתר פנים

אז בחירוק שיניים, בכאב עצום, הוא מתגבר על עצמו, וממשיך עם המכות

כי הוא מוכן לסבול בשבילינו, מוכן להשקיע בשבילנו כמה שיידרש

העיקר שבסוף יהיה לנו טוב

את חושבת שאם היה אפשרות אחרת הוא לא היה משתמש בה?!

תתארי לך שחובש היה מוכרח לעשות ניתוח שדה בלי הרדמה, והוא רואה איך הפצוע צורח, ומתחנן שיעזבו אותו

והוא חבר שלו, חבר קרוב, והלב שלו נקרע

אז מה? הוא יעזוב אותו? לא יציל לו את החיים כי זה כואב?

הוא ימשיך את הניתוח בחירוק שיניים

ואחרי זה הפצוע עוד יאמר לו תודה, כי בסופו של דבר הוא עשה את זה לטובתו

אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני" (מו"ק כז: ). 

מותר ורצוי להביע כאב,

אך עדיף שלא לנפנף בדגלי רחמנותינו מול בעל הרחמים.

מה אתה מביא חצי משפט, אין סיכוי שהיא תבין!

הגמרא אומרת שאדם שמת לו מת יש את האבילות שאמרו חז"ל, וצריך להקפיד לא להתאבל יותר ממה שאומרים חז"ל

ומי שבוכה על המת שלו יותר מדי הקדוש ברוך הוא אומר לו - די, תפסיק! אתה לא רחמן יותר ממני, ואם לקחתי אותו יש לי סיבה

ואני מוסיף שהגמרא לפני כן אומרת יותר חריף, שמי שבוכה יותר מדי גורם לעצמו שימות לו עוד מת שיבכה גם עליו

ומפרש הריטב"א שכשהוא בוכה יותר מדי הוא נראה כמתאונן על הדיין

ולפיכך הפינקס שלו בשמים נפתח, ובודקים מה המעשים שלו, ואם באמת הוא צדיק גמור שלא עשה עבירות שיש לו סיבה לא להתלונן

ופתיחת הפנקס הזאת מסוכנת, כי עדיף לכולנו שלא יזכרו בשמים מה עשינו...

כי הוא מביא חצאי משפטים

בגלל זה הבאתי את הכל, כדי שגם בנות יבינו

(באמת למדתן קיחה קיחה משדה עפרון ועם מה רוצעים עבד עברי?)

וגם לא תביני - את אשה.

שבשולחן שבת אחיך אומר לך להפסיק להתביינש..

[אבא דווקא אוהב את זה.. ]

זה אפילו לא הגיע לגמרא. די לאחי ב"התפלפלות" שלי על מה שאבא אומר בד"ת.. 

בשיר העצוב הזה שאת הגרסה של מונה רוזנבלום מתקופת הגירוש אני עוד מחפשת...

Daddy dear, tell me please

is it true what they say

in the heavens there's a cup

that gets fuller each day

and I've heard that Hashem

keeps it close nearby

and He fills it with His tears

each time that we cry

Zaidy told me, daddy dear

did he tell you the same

that when sarrow

strikes his people

Hashem feels all the pain

tell me why, does He cry

far away in the sky

tell me why daddy dear

are there tears in your eyes?

Little one, little one

it is true yes it's true

Zaidy told me years ago

and his dad told him too

fathers cry for their children and Hashem does the same

when we hurt, so does He yes He feels our pain

tears of pity from His eyes

in this cup sadly flow

till one day when it's full

all our troubles will go

we will dance, we will fly

in the sky like the birds

and I cry little one

cause I'm touched by your words

One more question,

daddy dear

tell me please if you will

just how deep is this cup

tell me when will it fill

don't you think it is time

that the sun forever shine

don't you think it is time

dear daddy of mine?

Little one it is time

and I questioned that too

so let us ask Him together

together me and you:

Father dear, do you hear

our worries our fears

will your eyes ever dry

is your cup filled with tears''

יש גביע זהב מיוחד במינו
מבריאת העולם הוא עומד על כנו
הוא עומד לרגליו של כיסא הכבוד
מתמלא הוא לאט, מתמלא עוד ועוד

לא שיכר בו נמצא, ולא דבש וחלב
רק דמעות הבורא, הזולגות מעיניו
טהורות וזכות עגולות כפנינים
ניגרות מעיני קל מלא רחמים

הוא בוכה עם עמו הזועק בכאבים
על צרת היחיד וצרת הרבים
עם כל אם הבוכה על ילדה הנעקר
על בתים ושדות נמסרים לעם זר

על כל עין בוכיה של בניו יקיריו
דמעה אז תרד לגביע מעיניו
מה עומקה של הכוס, עד כמה התמלאה
לא ידע איש הרז הגדול המופלא

יום יבוא והכוס תתמלא עד תומה
ותיגדש אז סאת ייסורינו עימה
בו ביום נתבשר בבשורת הגואל
יום ששון ושמחה לכל עם ישראל

אך ודאי הגביע יעבור על גדותיו
אם נצעק מן הלב, אם נזעק לפניו
אב אדיר, קל כביר, העושה נפלאות
די לכוס היגון, זמן לכוס ישועות!!

אמן!!!

בלי להכיר אותך ובלי כלום.. אני מגיבה רק על ההודעה הספציפית הזאת שפשוט נראית לי טעות איומה. אז קחי את דבריי בערבון מוגבל, ולא אישית.

כשחושבים על זה- כל פעם שה' עושה לנו דברים טובים, כל יום שאנחנו חיים, כל נסיעה שלנו שעוברת בשלום לדוגמא- זה נס עצום. לחשוב רק כמה דברים היו יכולים ח"ו לקרות..

ולכן זה שהדברים הרעים לא קורים, ושהכל בסדר- ושה' עושה לנו טוב- זה חסד!!!

מי אנחנו בכלל שזה מגיע לנו?!? לפעמים כשאני מסתכלת מסביבי ורואה כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה דברים בסיסיים שהם פשוט טובים- באלי לפתוח את הסידור בהלל ופשוט להודות לו.

אני לא מבינה מי אני בכלל שמגיע לי כל הטוב הזה?? כמה אני צריכה להודות על החסד הזה שהוא עושה איתי, הקב"ה!!

ואז כשקורה רע- אני מבינה שבאמת זה לא כזה פשוט ואכן לא מגיע לי כל הטוב הזה.

אני מבינה. אני אומרת לך באמת- אני פשוט מבינה את זה לגמרי. לא מגיע לי כלום ואני צריכה להשתפר יותר בX וY. ה', תודה רבה שאתה מראה לי את המציאות, ולא מסתיר את זה ממני.

כשדברים כאלה קורים זה לדעתי פשוט עיוות להגיד למה זה מגיע לנו, ומה זה ההסתר פנים הזה. בדיוק הפוך.

ה' מראה לנו את האמת כשהוא עושה לנו דברים שלכאורה נראים לנו רע גמור. האמת היא שאנחנו ככה קטנים. הוא לא מסתיר את זה עכשיו. הוא מנפנף בה.

יצא לי קצת מבולגן.. מקווה שבכל זאת העיקרון מובן.. בשורות טובות!

ב. נסתרות דרכי ה'.

ג. תלמדי ספר איוב - אולי זה יעזור.

ד. כמו שאמא של נפתלי פרנקל אמרה "לקב"ה יש את החשבונות שלו, הוא לא עובד אצלנו"

    אז אם היא אומרת עם כל הקושי של דאגת אם, אז עם כל מה שקשה לי, מי אני שאתלונן.

   (למרות שהמשפחות מקבלות קצת יותר מידע לעומת הציבור, עדיין נראה לי שהן הרבה יותר מודאגות)

ה. תפילת שווא - תפילה שכבר לא יכולה להתקיים, לדוגמא: להתפלל על משהו שכבר אנחנו יודעים שהוא כבר קרה.

    תפילה שלא התקבלה, זו לא תפילת שווא. גם אם לא קיבלנו את מה שרצינו, היא השפיעה לטובה על דברים אחרים בעולם.

שחשבנו שלא היה לו לב במלחמת העולם הראשונה, בשואה, אבל למה לדבר על היום? על הרוגי ביתר שמעת? על חורבן הבית?

כל אלו דברים שהיו, העולם שלנו הוא לא טוב מוחלט, יש טוב ורע, ויש אור וחושך- ולכן אנחנו בעלי בחירה חופשית כדי להחליט לאן אנחנו הולכים עם כל מה שקורה סביבנו. 

אישית אני לא מבינה איך אדם יכול בכלל להצביע על א-לוהים ולומר: "הוא עשה את זה, הוא חטף בתכלס את שלושת הנערים, הרי הוא מלך העולם". לא מסוגלת להבין, ויהי מה. ישנם אנשים שבחרו לחיות את חייהם כחיות ולא כבני אדם שפויים, לא בגלל בחירה מעוותת כזו או אחרת של חיות אדם- האמונה שלנו תתערער, בדיוק מאותה הסיבה שבחירה שגויה שלנו לא מערערת את האמונה במי שברא אותנו.

מקווה שהובנתי נכון

בס"ד

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל