עובדת במקום גדול, עם המון המון עובדים.
40 אחוז מהעובדים הם דתיים (ירושלים, בכל זאת)
אבל הם הרימו ידיים או שלא אכפת להם ממה שקורה בעבודה.
כהקדמה:
(מוסד גדול ומכובד מאוד, חלקכם אפילו צורכים את שירותיו..)
ימי כיף לעובדים, שמעתם על זה?
(הדבר הזה שאחרי שעובדים כמו חמור אז מישהו מפרגן)
אז היום כיף שלנו בעבודה הוא משהו ממש ממש ממש לא צנוע
(זה לא סרט אפילו, זו פשוט תועבה בהתגלמותה)
לדתיים לא אכפת, הם לא באים וזהו. אבל לי כאב בטירוף שמקום כזה עוד מעיז לעשות דבר כזה אפילו לחברים שאינם דתיים עדיין (
ׂ)
אז אמרתי מה שיש לי להגיד, בשיא העדינות (ואני עוד מרוקאית!)
הראש צוות שלי הבין לגמרי, ואין לו מה לעשות בנידון. בדיוק הבוסית שמעליו נכנסה לחדר והסתכלה עלי במבט כזה מזלזל..
|מקיא|
יופי, הלאה.
היום יש איזה יום מסויים בעבודה שבמסגרת העבודה שלנו אנחנו צריכים לבוא עם צבעים של מדינות אחרות
הצעתי שאנחנו נבוא עם כחול לבן, לא הסכימו, יופי.
עכשיו השטויות האלו ממש מעצבנות אותי, לא בא לי לבוא עם צבע של מדינה אחרת. סבבה?
זה לא שזה צבע סביר שאני הולכת איתו בד"כ, זה פשוט צבעים שונים מאוד.
זה ממש שטויות והבלים וטמטום (ויש לי עוד מה להוסיף אבל אני ארגע 
)
אז לא בא לי.
מצד שני אני כבר יוצאת דופן שם בזה שיש לי אמירות.
השאלה אם לא "להתפשר" ולהיות כמו כולם.. (זה סה"כ כביכול לבוא עם צבעים של מדינה.. זה לא אסור.) מצד שני : וואלה, זה עקרון.
אז היום זה צבעים של מדינה מגעילה, ומחר זה היום כיף המזעזע שלכם, ועוד יומיים תבקשו ממני מה שנראה ל-כם. לא לפי השקפת עולמי (וזה עוד לא קשור לעבודה עצמה..)
אבקש רק ממי שמבין אותי, שיענה.
מי שלא מבין מה הדילמה בכלל או שיש לו איזשהם הערות ציניות יש כאן עוד מלאנתה שרשורים שאתם מוזמנים ללכת להגיב שם..
)
)
)