אישה יפהתוהה...
אוקי אז ככה.. אני קוראת פה הרבה אף פעם לא יצא לי לרשום משהו...
אני רואה פה כל מיני מקרים שונים או דומים של גברים שאינם שלמים עם המראה של האישה שלהם /או שהיו רוצים שיותר תטפח , תשקיע וכו..
שזה דבר שאני מבינה ומכבדת..
הבעיה לדאבוני שאצלנו המצב הפוך.. אין פה איזו רמיזה על גאווה כי אינכם יודעים מי אני כלל , אך , המקרה הוא שאני יפה , מאד.
ובעלי פשוט מוטרד מכך !
אני יודעת שאני כזאת , לא חסכו ממני מילים כל חייי אך נושא זה רק הורס לי בזוגיות במקום להפך..
בהתחלה זה עזר אך אחרכך זה רק עשה את העבודה ההפוכה... הוא מקנא , וכל גבר שפונה אלי אף במסגרת עבודתו או דבר דומה , הוא חושד בו על מניעיו , הבנתי שזה קורה להמון בנות אך עד איפה ? מגיע למצבים שאני צריכה לשמור על פרופיל נמוך מהרגיל עד כדי לא לדבר כי רוב הפעמים שהוא חשד הוא באמת צדק לצערי...
עצות ?
יש 2 אופציותקשלש

א. בצד של הבעל 

ב. בצד שלך

 

בצד שלך להתכער, בצד שלו להתחנך 

אני אישית דוגלת בא' (כל עוד את שומרת על פרופיל נכון עם בני המין השני.. בהצלחה !)

למה היא צריכה להתכער? צריך להשקיע לבעלה אבל גםבימבה

בחוץ- לא לבלוט אך גם לא להתכער! אני למשל שמה בושם רק בבית ולא בחוץ.

לדעתיאות והדר

העיסוק המופרז בזה מגביר את המתח מכל הכיוונים. 

הוא לא צריך להיות לא גאה ולא קנאי

 

הוא צריך לעבוד על עצמו להשתחרר מהקנאה ולסמוך עלייך לגמרי

אם לא תתעסקו בזה, ממילא ההערות יפסיקו...

 למעשה, אם הוא לא מצליח לצאת מזה לבד, דחוף להתחיל טיפול....

לענ"ד זה מצב לא בריא

כל עוד הוא חושד בהם ולא בךחלב ודבש

אז הכל בסדר.

זו דרכו של עולם - היופי החיצוני מושך את האנשים, אנשים יפים מעוררים סקרנות ורצון להתקרב אליהם ולדמות להם.

צריך להתנהג בהגיון ובשכל.

למה בעלך מוטרד? אם הוא יודע שאת איתו בלב ונפשבימבה

מה העניין? הוא צריך לסמוך עלייך! ולשמוח עלייך... וגם את- בגלל הנתונים שלך המבורכים, צריכה לדעתי להוריד פרופיל מול גברים אחרים הרבה יותר מאשר כל אישה ממוצעת מראה. גם ככה הדיבור בין גברים לנשים שאינם נשואים צריך להיות ענייני ולא צחוקים ושיחות זורמות ובטח שלט שחנשים, אז את לדעתי צריכה יותר להיזהר ...

זה שוב,ד.

אי תפיסה של נשים את ה"ראש" האחר.

 

הוא בוודאי סומך עליה.

 

אבל אין דעתו נוחה מכך שאחרים "יתעסקו" עם אשתו כדי ליהנות מיופיה.

 

כשזה לא מוגזם (ולפי דבריה, אכן אינו "מדמיין") יש בכך דבר בריא.

ואם הוא באמת צודק אז מה?עדיין טרייה
אם באמת כל גבר שמדבר איתך זה כדי להתחיל איתך כל עוד רמת השיתוף פעולה שלך היא אפס למה זה צריך להדאיג אותו? הוא צריך לדעת לסמוך עליך ואת מצד שני צריכה לתת לו סיבה טובה לסמוך עליך וזה אומר כן להיות יותר עיניינית בשיחות עם בני המין השני ואולי את צריכה לשקול אם הסביבה שלך היא סביבה נכונה בשבילך כי כל אשה לא משנה כמה יפה שתהיה ברגע שהיא מתחתנת ושמה כיסוי ראש (סימן היכר רציני להיותך נשואה) הסביבה מתייחסת אליה בצורה שונה ואם סביבת העבודה שלך כזאת שגברים מרשים לעצמם לפלרטט איתך למרות שרואים שאת נשואה הייתי שוקלת לעבור סביבה (לדעתי רק ערסים וגברים חצופים יכולים להתנהג ככה)
אהה..ד.

אם רוב הפעמים שהוא חשד בהם (כי תפס את ה"ראש" שלהם..) הוא צדק, לצערך ולצערו - אז אפשר להבין אותו.

 

אדם אינו רוצה שאשתו תהיה מושא תצפית והנאה לכל גבר זר.

 

 

אז כדאי לשוחח ביניכם, גלוי. להגיד לו שאת שמחה שהוא שמח בך אישית, ושזה באמת לא שייך שזה יגרום לאחרים לשיחת-יתר וכד', ולהתייעץ ביחד מה כדאי לעשות, איך לנהוג.

 

ובאמת - לפעמים צריך לשמור על פרופיל "נמוך מהרגיל" בחברת גברים כאלו, אחרים. ולהגביהו בחזרה בחברת חברותייך, משפחתך, בעלך.  חושבני שזה שוה את הענין - גם בשביל כבודך וגם בשבילו.

סליחה שאני שואלת- אבל מה מצב כיסוי הראש שלך?yifat_s

קשה לי להאמין שגברים יתחילו עם אישה עם כיסוי ראש אמיתי

אני עם כיסוי מלא וזה בהחלט קורהעדיין טרייה

וגם אני הייתי מופתעת מהעזות של גברים אבל לרוב אלו גברים זרים לגמרי ברחוב שלעולם לא הייתי מגדירה את עצמי מכרה שלהם...גברים נורמליים עם קצת טאקט בחיים לא התנהגו ככה ולכן כתבתי לה לגבי הסביבה שבה היא מסתובבת שאולי הגברים בה חצופים בלשון המעטה...

אני רק אציין לכף זכות שיש חילוניםעדיין טרייה

שלא מודעים בכלל להלכות הצניעות ולא יודעים שכיסוי ראש = אישה נשואה. (למד איתי מישהו שנה שלמה ואחרי שנה הוא שאל אותי בתמימות האם גם אצל רווקות יש עיניין להדר ולשים כיסוי ראש עניתי לו שלא ואז הוא שאל אותי אז למה את עם כיסוי ראש? הייתי המומה הייתי בטוחה שזה ברור לכולם שאני נשואה...) + יש גברים שאמרו לי שהיו בטוחים שהכיסוי שלי זה סתם משהו אופנתי ששמתי לקישוט ולא חשבו שזה מסמל שאני נשואה...

לצערנו זה קורה הרבהפרח-בר
פעם מישהו אף התחיל איתי שהייתי בהריון! אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק..
אז ככהתוהה...
קודם כל תודה רבה לכל העונים ,
לשאלתך יפעת -אני לובשת כיסוי ראש מלא ! הולכת רק ארוך עד הרצפה , לתדהמתי מאז שאני מכסה את ראשי זה לא פחת , אלא גבר ! וזה לא רק ברחוב סתם שאני עוברת גם גברים ניגשים אלי בכל מקום , אפילו בסביבתו של בעלי חברים , קרובים לא היה אחד שפסח מלפלוט על כך משו ... ובהתחלה בעלי היה גאה בי קצת למרות שהפריע אבל כשראה שהוא ממש צריך להשתיק אנשים כי הם כבר גורמים לי להרגיש לא בנח הוא התחיל ממש להתבאס על הענין...
במיוחד זה היה בהכנות לחתונה שהיו מלאות בהערות מצד כולם כשראו אותי לראשונה וזה התחיל לחלחל.. תאמינו לי שאני ליד גברים עם פרופיל ברצפה אני לא רוצה לדבר כמעט כדי שלא יווצר מצב שאולי זה ישמע כסתם שיחה...
באמת לא פשוט..ד.

תתייחסי בקרירות גמורה להערות הללו - שאנשים ירגישו שזה לא לענין..  מה זה שהם אומרים דברים על מראיה של אשה נשואה.

 

ובאמת את צודקת שאת ממעטת מאד בשיחה עם גברים סתם. תודי לה' על המתנה הטובה שנתן לך, ותקבלי את ה"מחיר" באהבה.

 

אם תהיו "ביחד" בענין הזה, ועם זה - שזה לא יהפוך לנושא קבוע אצלכם, אלא "קרירות" של שניכם ל"העזה" הזו להעיר לך, יש להניח שגם מעשית זה יפחת, וגם הרגשת שניכם תהיה נוחה יותר.

דעתי -שוג

זה אחלה שבעלך מקנא לך!! ושומר עליך..

 

אולי צריך להוריד פרופיל לגמרי בקטע של בנים.. גם אם זה מהעבודה שלך / שלו..

 

אני עזבתי ת'עבודה בגלל שלבעלי לא היה נוח בכלל אם זה שאני עובדת עם בנים ולא משנה שהם היו דוסים..

הורדתי פרופיל..

 

וב''ה שמחה על זה שטוב לו

 

אוף...תוהה...
הבעיה היא שזה כל הזמן סביב זה.. כאילו אני כל הזמן מוצאת את עצמי מתנצלת על מקרים שבכלל לא אשמתי.. זה יוצר מרמור מצידי וחוסר אמון מצידו.. למה ההוא אמר לך ככה ולמה פה ולמה שם.. אוף זה כבר חונק ממש לא אכפת לי לא לדבר לא כלום אבל אכפת לי שבסוף יוצא שאני מתנצלת על כלום כאילו שאני אשמה במשהו... איך זה אצל אחרות מאז שהם נשואות ?אני יותר מאשמח לשמוע... בעלי קנאי ממש אני ממש ישמח לשמוע איך זה אצל עוד כאלה ואיך אפשר להתמודד ???!
אבל זו לא אשמתך!! תתפללי לה' על זה!! שתהיה לך סיעתבימבה

א דשמיא, אני לא דוגמא כי אני לא בסביבה חילונית ואני בשוק שלא יודעים שכיסוי ראש=נשואה...אולי תשקלו לעבור לחברה אחרת? דתית? זה יכול ממש להקל...

את יודעת, גם לי היה אותו הדבררחלים

בתחילת הנישואים.

אני נחשבת גם לאישה דיי נאה, ובתחילת הנישואים כל דבר שהייתי מדברת עם גברים, בעלי חשד שיש לי או היה לי משהו איתם.

לא אסתיר, נפגעתי מאד, אפילו בכיתי, זה פגע בי כיוון שמעולם לא יצאתי עם גברים מלפני החתונה, וגם יש לי דחיה מגברים זרים שאני אפילו לא מסתכלת להם בעיניים כי אני נגעלת. (מצטערת, אם זה פוגע במישהו, זה שריטה שלי)

 

דיברתי איתו והסברתי לו שאני ככלל לא מהטיפוסים שששה לדבר עם גברים ויש לי אפילו דחייה מהם. אם הוא רוצה מצידי לענות רק בכן ולא כשיש צורך ובאמת לשדר ריחוק ועינייניות.

 

לאט לאט בעלי הכיר אותי וראה באמת שאין לי כל עסק בעיניינים אלו, אני מצידי משתדלת אפילו לא להיות בקרבת חברים שלו וכו' אני הולכת למטבח או יושבת במחשב (אין לי בעיה עם זה, זה רצוני,) כי בעלי כיום בוטח בי לגמרי אפילו אם אצחק עם מישהו הוא לוקח את זה עינייני כי הוא מכיר אותי כבר.

 

מאחלת לך בקרוב למצוא את הדרך לליבו. ולליבך.

זה כבר משהו אחר לגמריחלב ודבש

נראה כאילו בעלך מקנא לך באופן לא רציונלי ומצב כזה טומן בחובו גם סיכונים רבים וחלילה עד כדי אלימות.

לדעתי עליכם ללכת יחד ליעוץ נשואין כי דברים מסוג זה עלולים להביא לדרדור באיכות חייכם המשותפים.

מה הקשר??גוועלד
לא כל מי שהוא קנאי לאשתו הוא גבר אלים!
קנאות ברמה כזו זו אלימותהולכת בחצות

 

 

נכון זו לא אלימות פיזית.

 

אבל כל מי שמתייחס לאשתו כאל רכושו, הוא אלים. אשה יכולה לפעול כאוות רצונה, ועצוב לקרוא פה בשרשור נשים שמגבילות את עמם, עוזבות את העבודה, "מורידות פרופיל" וכו'.. .בגלל שלבעליהן לא נח..

 

 

 

 

 

 

וואי וואי לאן הגענו.. מה קשור אלימות?!ender13

"תוהה" חולקת את ההרגשה הסובייקטיבית שלה, היא מרגישה חנוקה.

זה לא אומר שבעלה מתנהג בצורה קיצונית.

סביר להניח שהוא צריך ללמוד איך להמודד עם המצב החדש, אולי צריך להתייעץ אם אדם חכם שהוא סומך עליו (רב שלו?).

גם אמא שמגזימה קצת עם הדאגה לילדים קרובה לאלימות?!

יש לי הערה לפותחת האשכולאין כמו אמאאחרונה

את מאוד מאוד אישה יפה וכולם נופלים לרגליך ומתחילים איתך, את אפילו לא מסתכלת, לא מדברת וכו...

תשמעי לי זה נשמע מוזר מאוד ואני אסביר להם.

בגלל שיש לך עינים תכלת מדהימות כמו הים? בגלל אף קטן ומחודד?

יש בנות שיש להם עינים מעלפות ולא מתחילים איתם .

ויש בנות מכוערות עם אף ענק,אבל הן מרשימות , אז מתחילים איתם.

 

לדעתי אל תאשימי את היופי בלבד.

לפעמים זה כל הפוזה, העמידה וכו..משיכת צומת הלב.

בוודאי שאת לא"אשמה"..ד.

תנהלו שיחה על הענין.  תסבירי לו שאת באותו "ראש" שלו בעיקרון - ושלא נעים לך שאת יוצאת "מתנצלת" על מה שאינך מעוניינת בו ואין לך בו כל חלק - ותחשבו ביחד מה כדאי לעשות.

אבל את בעצמך הודית שהוא לא מקנא לך סתםאלעד

ולגבי רוב הגברים בהם הוא חשד אכן הסתבר שהוא צדק.

נכון?

אז אנא הוציאי את בעלך מהמשוואה (וממילא מהתואר הנורא "קנאי").

והביני שמי שעומד כאן זה את מול הגברים האחרים, עימם את באה במגע.

 

רק עתה ניתן לחשוב על פתרון.

ההפך בדיוק - הבעל הוא הבעיההולכת בחצות

 

 

לה אין שום "אשמה" במצב הזה. גברים נוטים לפלרטט יותר עם נשים יפות, זו המציאות.

 

התגובה של הבעל לעניין היא לא פורפוציונית, והוא זה שצריך ללמוד להתמודד עם זה, והדבר הראשון שהוא צריך להתחיל איתו זה הדימוי העצמי הנמוך שלו שגורם לו להרגיש כל הזמן מאויים.

 

 

אבל הוא צודק.היא מודה שהוא צודק ושיש מקום לחשש שלואלעד

אחרת ודאי הייתי מסכים איתך

 

"כי רוב הפעמים שהוא חשד הוא באמת צדק לצערי... "

 

כמובן שחלק מהפתרון יכול בניה זוגית איתנה יותר,

אבל לטעמי לא ניתן להאשים את הבעל על כך שגברים אחרים שמים עין על רעייתו, ולהורות לו שלא יקפיד ולא ינסה למנוע את זה. זה לא נכון מכל הבחינות.

לא הבנת אותיהולכת בחצות

 

 

נכון שהוא "צדק" הכרכור סביבה ברוב המקרים הוא לא תמים. זה מה שכתבתי "לה אין שום "אשמה" במצב הזה. גברים נוטים לפלרטט יותר עם נשים יפות, זו המציאות"

 

התגובה הקנאית שלו, היא זו שבשליטתו והיא זו שצריכה התייחסות וטיפול אם מדובר בתגובות קיצוניות. ולפי התאור של פותחת השרשור אכן נראה שהתגובה שלו קיצונית.

 

 

 

איך היית מגיבה במקומו? אלעד

אני במקומו הייתי נבהל מאוד מהסיטואציות שהיא מתארת

מה זהד.

"לא פרופורציונאלית"?..  היא אשתו.

 

ומה זה "גברים נוטים"?  עם אשה נשואה?..

 

ואת רוצה שאֶת זה הוא יקבל כ"מציאות"?  גם אם נשים אחרות היו "מתחילות" עם בעלך, כי הוא אדם שנשים נמשכות אליו, היית אומרת שזה בסדר, ואת צריכה לעבוד על תדמיתך?!  וגם אם כן - אז איש לא.

 

 

מאיזו "תרבות" זה לקוח?!

 

הוא מרגיש "מאויים"?!..  "דימוי עצמי נמוך"?!  את באמת חושבת שבעל עם דימוי עצמי גבוה מוכן שגברים אחרים "יתחילו" עם אשתו?!

 

מה זה קשור ל"אשמה" שלה - בוודאי שהיא לא אשמה, אם היא מנסה לברוח מזה.

 

אבל הבעיה מבחינתו ברורה. אם היה מדובר באדם שמדמיין, היה צריך לבדוק ממה זה בא.

 

לפי דבריה, הוא סובל ממציאות שאכן קיימת. אז בגלל שזו לא "אשמתה", הוא לא אמור להרגיש במצוקה?  הוא צריך "להתמודד עם זה"?!....

שמעתי שיעור פעםהלוי מא

שניסיון העשירות קשה מניסיון העניות עני נסיונו להסתדר עם מה שאין יותר פשוט מלהסתדר עם ריבוי הטוב

לעיתים זה עושר השמור לבעליו לרעתו.

 

אולי ניתן להדר בהתייפות לבעלך יוותר בבית בכלל ובפרט בעת החיבור ואולי במשהו זה יקהה את התיסכול שלו ואצלך זה יבנה יחס

נכון למטרת יופייך בחיים 

שני דברים, תמשיכו לחזק אתהורות משמעותית

הזוגיות שלכם, תעמיקו אותה ותגביהו אותה, כשיש מבול בחוץ מסתגרים בתיבה ומחזקים את הפנימיות,

בנוסף, תחברו תפילה על כך שלא תתנסו עוד בנסיונות כאלה  ועל חיזוק הזוגיות שלכם וותשאו אותה כל יום ביחד,

 

 

בהצלחה

דבר נוסף בקשר לבעלךהלוי מא

תשלחי אותו לפסיכולוג!!!

 

יש לך אישה יפה תהנה מזה עזוב אותך מספקולציות

 

"אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם" לא מחריבים דעתו של אדם

אני שוב ממליצה לכם לשקול לעבור לחברה שלבימבה

אנשים יראי שמיים שכשרואים אישה עם כיסוי ראש- זה מיד יורד מהפרק מבחינתם. זה עולם אחר ויחסוך לך הרבה תקריות.

 

(ותעשו לי טובה, אל תתחילו לחפש עכשיו סיפורים שגם אצלם זה קורה. בד"כ זה לא.)

אסור לברוח מהעולםחלב ודבש

אנחנו לא צריכות להסתתר, לא אנחנו ולא משפחתנו ולא הקהילות שלנו.

צריך להתמודד עם כל הסביבות החברתיות של מדינת ישראל מתוך גאווה ובטחון, אנחנו לא בגלות ואין חשש מפני רדיפות ואנטישמיות.

ההצעה שלך פירושה לא לעבוד, לא לבלות, לא לנסוע לשום מקום ורק להסתיר ולהסתתר.

זה לא קשור לרדיפות או לפחדרחלים

מי שיודע את ההלכה, יודע שאישה שמכשילה גבר שמסתכל בה להנאה, נענשת בעונש של כל אחד ואחד שהכשילה.

 

אף אחד לא רוצה ליפול בזה.

מי שיודע את ההלכההולכת בחצות

 

 

אכן מכיר את הגישה הזו.

 

האשה צריכה להגביל את עצמה, להסתיר את עצמה, לכסות את עצמה ולהדיר את עצמה מהמרחב הציבורי.. כדי שח"ו היא לא תכשיל גברים.

 

עצוב לראות עד כמה התפיסה הזו עדיין אינסטנקטיבית אצל חלק מהנשים, שישר מציעות פתרונות כמו הפסקת עבודה או הורדת פרופיל.

 

 

 

מה שאת כותבת נכון לגבי חילוניםרחלים

אני רואה את העולם רק כמעבר לעולם העליון

ובראיה זו לא אכפת לי להסתיר את עצמי מחברת גברים, אני כלל לא מחפשת את חברתם, טוב לי בחברת נשים,

כך אני מגשימה את רצונו של הבורא, הוא שמח בי ואני שמחה בו.

בעולם העליון אני אהיה מאושרת על כל רגע שהדרתי עצמי חברת גברים (ולא שהיום אני סובלת מזה)

גישה גרועה מאדחלב ודבש

אנחנו כאן וחובתנו לפעול במרץ ובשמחה כל עוד אנחנו כאן.

בנוסף להקמת משפחה ומילוי מצוות, עלינו ללמוד, ליצור, לפתח, לקדם, לבנות, ליהנות מהחיים ולהביא ברכה לעולם בעמלנו ובשקידתנו.

אם נשב ונסתתר עד שנצא מהפרוזדור ונמצא את עצמנו בעולם עליון לא יהיה לנו קיום.

 

מה שאת מתארת זה עולם שובינסטי פאטריאכליהולכת בחצות

 

 

שקיים בכל תרבות עתיקה, לא משנה עם זה ביהדות באיסלאם או בנצרות או בכל תרבות שמרנית אחרת.

 

המרחב הציבורי היה מרחב גברי בלבד, ונשים נדרשו להסתיר ולהדיר את עצמן מהמרחב הזה. ולכן נשים לא למדו, לא ידעו קרוא וכתוב, לא עבדו, לא החזיקו רכוש, לא לקחו חלק בשלטון, והכל בשם "הצניעות". האשה יועדה למרחב הפרטי של הבית והילדים וזהו.

 

למזלנו אנחנו חיים בדור, שלנשים יש זכות הצבעה, שנשים שרות בממשלה, נשים שופטות בבית המשפט העלין, אלופות במטכ"ל, מורות עורכות דין, רופאות, מרצות באוניברסיטה, מדעניות במכוני מחקר, עיתונאיות ועוד ועוד..

 

התודעה שלך אינה שונה, מאשה טליבנית באפגניסטן או אשה עם רעלה בערב הסעודית, שלושתכן מקבלות בהכנעה ובאהבה שהעולם הזה מיועד לגברים ונשים אמורות להמנע מהמרחב הגברי.

 

אז זהו שאנחנו חיים במאה ה21 והעולם שונה, תזכרי את זה בפעם הבאה שאת פוגשת רופאה או עורכת דין, או פוליטקאית. 

 

 

לא תשכנעי אותה כך אלעד

היא חיה את חיה שלה, ומרוצה מכך.

ואני כמו רבות ורבים אחרים נוטים ומצדדים דווקא בגישה שלה

בריאה ויהודית ופשוטה ותמימה. ב"ה.

אשתך יודעת קרוא וכתוב?הולכת בחצות

 

 

אשתך למדה בבית ספר? תיכון? אוניברסיטה? היא מצביעה בבחירות? היא יוצאת לעבוד?

 

 

העובדה שהיא עושה את כל הדברים האלו, היא בזכות אנשים ונשים שהעזו לחשוב אחרת מהגישה הפשוטה והתמימה שאתה מהלל פה. 

 

 

מה טוב אתה מוצא בפשטות ותמימות?חלב ודבש

הדרך הנכונה לחיות היא בצורה בוגרת ומתוחכמת.

טעותד.

בכתובת.

 

כנראה התלבלת עם האתר של מר"צ.

 

ראשית - כדאי קצת לדעת היסטוריה גם..

 

"בתרבות העתיקה" נשים לא ידעו קרוא וכתוב, וגברים כן?...  מענין ביותר. אל דאגה, גם חלק גדול מהגברים לא.

 

אצל עם ישראל זה היה חריג שלמדו קרוא וכתוב באופן מוסדר.

 

 

ולמה להעליב את הנשים, ש"לא עבדו"?.. עבדו קשה מאד. בלי מכונת כביסה, בלי תנור. האשה עבדה בבית, האיש עבד בחוץ.

 

אגב, על המלכה מריה תרזה שמעת? על איזבלה מלכת ספרד?  יחד עם הכנסיה, ולא בפחות רשעות מהגברים.. ימ"ש.

 

רוב ההבדלים לא התחילו מ"צניעות", אלא מהבדלים מנטאליים בין גברים לנשים.

 

 

ב. תסלחי לי -אם בעינייך "היהדות, האיסלאם, הנצרות" - זה הכל "תרבות שמרנית", "תרבות עתיקה", אז מבחינתי תעופי מכאן, בסדר?.. מי שמגדף את היהדות - שיצפה כך כלפי עצמו.

 

כאן, אצל ה"פרימיטיבים", היהדות זה דבר ה'. לא כמו האיסלאם, ולא כמו הנצרות, אויבותיהן הגדולות. וגן לא כמו רבים כמותך שניסו כל הדורות להשוות - ולא נותר מהם כלום.

 

 

ג. תפיסה מעוותת ועקומה ומתוסבכת של  הצניעות.  המקצועות שהזכרת, בחלקן הגדול, אכן אין כל מניעה שנשים תעסוקנה בהן. הזמן הפנוי מעבודות הבית רב יותר היום, ונשים יראות שמיים מתפקדות שם לא כי "נחלצו מהעולם העתיק", אלא כי  יש להן תפיסה נורמלית של היהדות, שואלות רב, ואינן מציירות לעצמן את ה"צניעות" כמו את.

 

וחלק מהמקצועות - אכן אינם מתאימים לנשים ובד"כ הן מזיקות שם, וכל הזעקות הפמיניסטיות לא ישנו את זה. יש הבדל בין גברים לנשים. איש לא יוליד ילדים, ואשה עפ"י רוב לא תהיה חיילת מתאימה לקרבי, על אף ה"פטנט הגאוני" להוריד את רף הדרישות בצבא...

 

ואכן, במקומות שזה פוגע בצניעות - הצניעות קודמת. "ולא ייראה בך ערוות דבר - ושב מאחריך". לא מוצא חן בעינייך? זו היהדות. וזו גם האמת המציאותית. אני גם שמח על ההתקדמות בזמננו בכל מיני תחומים, ומצטער על ההתפרקויות בעקבות שיבושים בצניעות. מי שורצה לעצום את עיניו כאילו הכל "המצאה" ולא לראות את התפרקויות המשפחה שיש בעקבות ה"תרבות" הנאורה הזו, שימשיך לשנן לעצמו מנטרות על הקידמה.

 

 

ד. למזלנו, אנו חיים בדור, כלשונך, שאנשים כבר לא מתרשמים מתעמולה זולה כזו. ויש נשים יראות שמיים בתכלית, מוצאות מה התחום המתאים להן, ועם זה נזהרות מאד בהלכות צניעות והנהגותיה הנפלאות.  ואם תהיה סתירה - תעדפנה, כן.. , את הצניעות. אשריהן. גם איש יעדיף הלכות שקשורות אליו.

 

 

ה. התודעה שלך, על משקל מה שכתבת לה, אינה שונה משל לבני, עליזה לביא, ועוד כמה שאינני בקי בשמותן. כל מיני כאלה שלא תתננה למציאות לבלבל אותן, תכנינה בשמות (טאליבאן..) כל מי שאומרת אחרת מהן, ואח"כ "תיעלבנה עד עומק הנשמה" כשמישהו ישיב להן כראוי: "הדרת נשים"...

 

את לא תתני למציאות לבלבל אותך: את תגדירי בשמן של נשים אלו, ש"העולם הזה מיועד לגברים"..  העיקר שתוכלי להילחם במטרה שהצבת.  וגם אם הן נשים משכילות ממך, צנועות ממך, מצליחות ממך, אימהות, נשים מסורות - את לא תתבלבלי: אתן חושבות שהעולם הזה שייך לגברים.  את יכולה להמשיך - השיירה תעבור גם כך.

 

את חיה בתשע"ד (אוי, איזו פרימיטביות.. מה עם "המאה ה..") - תזכרי את זה, כלשונך, בפעם הבאה שאת כותבת לאשה שמדברת בשבח הצניעות ומוכשרת כנראה לא פחות ממך..

 

 

 

 

 

אני מבינה שאנחנו מחזיקים בעולם ערכי שונה לחלוטיןהולכת בחצות

 

 

בעולם שלי להידמות לד"ר עליזה לביא זו מחמאה, לא קללה.

 

 

אתה יכול להמשיך ולהשמיע את דעותייך, וכך גם אני אעשה מבלי שתברך אותי ב"תעופי מכאן"

 

 

 

הנחתי שכך תכתביד.

ולכן גם הסתפקתי אם להזכיר אותה..

 

לשמחתי, אני אוחז בגישה שונה משלך (וגם של עוד מיעוט קטן פה, שמטעם זה גם איני נוהג לפתוח את הודעותיהן, אין לדבר סוף) לאיך מכנים את הצניעות וכד'. הבעיה היתה שמעבר לכך את "הכנסת" בכח את מי שאמרה אחרת ממך לתיאור מציאות שאינו נכון.וזה כבר ענין של יושר בסיסי בדיון. וזו שיטה קבועה אצל בעלות הגישה הזו, לצערי. בלי להכירך אישית.

 

ומה שכתבתי לך - כבר אמרתי: את נכנסת פה לאתר דתי. אם את תכתבי בביזוי על היהדות, ותשווי אותה לנצרות וכד', אז אם מחרפת את היקר מכל לרוב האנשים שכאן. אל תתפלאי שינהגו בך לא יותר בנימוס מאשר את כלפי דבר ה', ויציעו לך לעוף מכאן. בוודאי כשאת קוראת פה לנשים "טאליבאן" וכו'. גם קלאסי לשיטה הזו ולציפי לבני (למה לא הזכרת גם אותה..) - כינויים, "דימויים", וכו'.

דן- יישר כוח. ( נשמע לי שזואותה הטרול בשינוי הניק)משיח עכשיו!

אם למישהי יש דעות שונות היא טרול?פרח-בר
כל העניין בפורום הוא מגוון הדעות .. מותר לאשה להיות דתייה ופמינסטית זה לא עברה על החוק
שאלה טובה ונכונהחלב ודבש

אין שום סיבה להשתלחות הפרועה הזו בכותבת שמביעה את דעתה אף אם היא מנוסחת בצורה מרגיזה.

לא יודעת אם כל דעה מותר לבטאמשיח עכשיו!

יש הלכה ושולחן ערוך ולפיה אנחנו מתבטאים. לא לפי מה שאנחנו מאמינם שהוא נכון.

 

וכן, כשמישהי כותבת שוב ושוב דברים נגד ההלכה, מותר לי להביע את דעתי ולומר שאני חושבת שזה טרול.

[כשאני כותבת "נגד ההלכה" אני לא מתכוונת לאיפור או הליכה ברחוב, אני מתכוון לנסיון להראות את ערך הצניעות כמשהו לא מוסרי, משפיל, מדיר וכו'.]

ערך הצניעות כפי שהוא נתפס ונאכף בימינו הוא אכן כךשירק


דיבור נגד ההלכה ?הולכת בחצות

 

 


הרמב"ם פוסק: "גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם
ברחובות
, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת
בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה
שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה"

 

 

יש מישהי היום שמקיימת את ההלכה הזו? כולן יוצאות מבית, כולן היום ב"ה לא צריכות רשות מהבית להסתובב בחוץ. ההלכה נכתבה בתקופה שבה נשים היו סגורות ומוגבלות. והיום ההלכה השתנתה. וזה לא אני אומרת אלא כל אשה ואשה אחותך אמא שלך אשתך הבנות שלך וכו'.. כל אשה שכיום חייה חיים מלאים בעצם משנה בפועל את ההלכה.

 




 

סבבה!!!ארץטרופיתיפה

מהיום בעלי יוצא מהבית, באמת אני עייפה מהעבודה והקניות.

הוא גם יחזור מוקדם מהעבוודה כדי לקחת את הילדה מהמטפלת,

אחר כך ירוץ למנחה ויתלה גם כביסה, כי אסור לי לצאת.

אם שכחנו משהו הוא שוב יקפוץ לסופר, אם הילדה חלילה צריכה רופא הוא ייצא איתה.

בכלל למה יש שעות נפרדות בבריכה? איך אני אגיע אליה?

 

בעצם - היא ילדה ולא ילד. אולי מגיל שלוש גם היא תישאר בבית??? כי אנחנו בשיא הכנות וללא טיפה ציניות מקפידים  על הלכות צניעות מגיל 3.

 

איזה כיף לנו ! רק אני והיא כל היום וכל הלילה

 

בקיצור - טיפת הגיון עוד לא הרגה אף אחד.

מה שמדובר כאן זאת לא בעיה הלכתית , אלא בעיה זוגית. שיישבו וידברו, היא תסביר לו שזה פוגע בה והוא יסביר לה שזה כואב לו והם ילמדו להתמודד עם העולם כזוג ולא אחד מול השניה..

נו, מה לעשות, כל ההתחלות קשות.

הדיון כבר מזמן לא אוחז בשאלה המקורית...רחלקה
יש הרבה פנים לתורהרחלים

ויש דברים שנפסקו להלכה ויש דברים שלא.

הרמב"ם הזה לא נפסק להלכה.

אבל הוא מייצג תפיסת עולםהולכת בחצות

 

 

שהייתה הבסיס לכל הפסיקות בעניין "צניעות".

 

תפיסת היסוד היא שאשה מהווה גורם שצריך להדיר מהמרחב הציבורי, השאר זה ניואנסים.

 

אל תרבה שיחה עם האשה, נשים דעתן קלה, אשה פסולה לעדות..

 

צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני
שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה
לדברי הבאי לפי עניות דעתן
, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה
כאילו למדה תפלות.

ומסביר המאירי: "מתוך הבנתה ביתר
מגדרה היא קונה ערמימות מעט ואין שכלה מספיק להבנה הראויה והיא סבורה
שהשיגה ומקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל".

 

ככה חז"ל התיחסו לנשים, ומתוך התפיסה הזו ד' בונה את השקפת עולמו עד היום.

 

 



 

מקצת דוג'רחלים

"תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהליך" יבמות ס"ב ע"ב

 

"אמר רבי חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה שרויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר "ואברהם היטיב בעבורה" וכך אמר רבא לבני עירו: הוקירו לנשייכו כי מכם תתעשרו (הוקירו לנשותיכם שתתעשרו על ידי כך) בבא מציעא נט ע"א

 

רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים: אנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצריימה, נשים אומרות: תנה לנו חלק ואחוזה בתוך אחי אבינו ספרי, במדבר, קל"ג

 

כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא טובה בלא ברכה.

 

הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה וכו'

 

אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה..

 

 

אני מצטערת אין לי עוד כח לקחת חלק בויכוח הזה, רק אומר משהו קטן: העולם הוא לא שחור לבן, אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה ואפשר על חצי הכוס הריקה.

יש הרבה פסוקים בגנות הנשים וגם בגנות האנשים, יש הרבה למעלה של זה ולמעלה של זו. כל אחת בוחרת על מה להסתכל, אני בוחרת להסתכל על הפסוקים בתורה שמוציאים את האשה באור יפה, וגם מה שלא, לעיל הדוגמאות שבחרת יש לזה פירוש לכל אחד שאין הכוונה כפשוטו, אלא שאין אני מתכוונת לפתוח פה דיון הלכתי על כל אחד ואחד, את יכולה לחפש במקורות תמצאי הרבה דברים יפים שיעשו לך טוב.

 

יש עוד הרבה פסוקים למעלת האשה מי שחשוב לה שתבדוק, היא תמצא דברים יפים, ואני אגיד את האמת את ריחמת עליי שאני הולכת כמו בטאליבן, אני מחרחמת עלייך שאת בוחרת להסתכל רק על השחור במקום על האהבה שאלוקים מחלק לנו, הנשים.

דיון חשוב מאדפרח-בר
תודה לך שאת מעלה את מעמדה של האשה לסדר היום .
חכמים צדקו! נקודה.החושב

מפורש ברמב"ם בסוף דבריו

"כפי הצורך" כלומר לא לצאת סתם כי הבטלה וכו'

ופוקי חזי מאי עמא דבר 

(אני מאוד מקוה שאת זה תביני)

נ.ב. בגמרא מבואר שכל המבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב

 

שוב...ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ב' בתמוז תשע"ד 18:44
 

הרי את אינך מדברת על כעת - שהרי כעת לא כתבתי מאומה מעבר למה שהגבתי פה - אלא מגיבה על מה שטענתי שכל כתיבתך בתגובתך הקודמת, כאן עכשיו, היא "התחשבנות אישית" עם מה שלא מצא חן בעינייך במענה על דברים לא ראויים לטעמי, שכתבת לפני זמן רב (ואני מציע לך לא לכתוב על "גידופים"... טלי קורה..).

 

אז את מחזקת את דברי: את אכן - בלי "למצמץ" - "הגבת" פה כעת, על אף שכדברייך את לא כ"כ מסכימה עם הכותבת, וגם לא מרבה להגיב פה, העיקר כדי "להתחשבן אישית", על מה שאינו קשור לא לכאן ולא לעכשיו.

 

ואת באמת חושבת, שזה חשוב מאד לכולם, לראות את "ראיותייך" על טינה שאת שומרת מפעם. וחשוב בשביל זה להגיב לא לענין - העיקר "לנקום"...  וכל זה - בשם הניהול.. ממש "דאגה לציבור"...

 

[כעת אני רואה שכנראה ההודעה עליה הגבתי, נמחקה]

לא יכולתי לנסח טוב יותר .פרח-בר
לא הבנתי היכן כתבתי שנשים אינן יכולות לפעול?רחלים

אין שום בעיה שאשה תהיה לה זכות הצבעה ושתהיה שופטת וכו', כל עוד היא שומרת על חוקי הצניעות, (וחוקי הצניעות חוץ מהשכר בעולם העליון הם בסופו של דבר לטובתה.) אם היא צנועה ושומרת על גדרות שלא תיצור קשר אישי מדי עם גבר, אין שום בעיה שתהיה בחברת גברים באופן ענייני.

אני עובדת במשרד עם גברים, מה זה סותר את אמונתי? אינני יוצרת איתם קשרים, אינני מתאפרת לעבודה וזה מבחירתי האישית בלבד, לא רוצה להחטיא אף אחד, כשאצא לרחוב אאפר ואתלבש כאוות נפשי לפי חוקי בצניעות ואני מרגישה יפה ומטופחת גם כך.

אין שום מניעה שאשה תתפתח, להפך.

ואני ממש לא חושבת שהעולם מיועד לגברים, כבר כתבתי כך טוב לי בעולם הנשי שלי ובאינטרקציה עם נשים.

מי אמר? אולי זו אני שמדירה גברים מהמרחב שלי?

זו זכותך לא להתאפרפרח-בר
אבל אישה שעושה זאת לא עוברת על שום איסור
נכון!רחלים

את יודעת כלפי עצמך מה נכון לעשות ומה לא.

(אני בחרתי לא להתאפר מסיבותיי שלי)

את מתארת עולם ״נאור״ ומתקדם שמושתתפנסאי
על ערכי האגו וה״אני״
עולם ללא ערכים בריאים ואמיתיים, עולם ללא ערכי משפחה, ללא מוסריות וללא בריאות ויציבות נפשים.

רק האגו העצמי מנהיג אותו...

בעולם כזה אני לא רוצה לחיות. ב״ה שהקב״ה נתן לנו אלטרנטיבה הרבה יותר טובה!
תמיהה:ד.

[בלי קשר לתוכן הדברים]

 

אם יש לך בעיה עם "ההלכה" - אז למה לכתוב כאן?..

 

אכן, ערוץ 7 זה מקום שההלכה היא הבסיס.

 

[ומסופקני כמה את באמת בקיאה בהלכה. מה שכתבת, זה הנוסח הידוע של לבני ושות', כולל  המנטרה על "להדיר מהמרחב הציבורי"..  הסלוגן החדש. אכן, יש בהלכה צורך של התנהלות צנועה של האשה, כולל מסיבות של השארת היחס בין המינים על מתכונתו הנכונה ואי הריסת החברה. בדיוק כמו שגם איש מוזהר לא לנסות לפתות נשים בנקודות חולשתן.  העוה"ז הוא עדיין עוה"ז. לא צירך להעמיד פנים.  מפליא לראות איך כשמישהי כותבת כאן על ש"הכשילו" אותה, מיד יש "עדת מרחמות" שמסבירות כמה אין לאשה כמעט - ח"ו - בחירה בדברים כאלו.. מה קרה פתאום? האיש צריך לא לדבר שמא היא תיכשל?... כן. הוא צריך להיזהר. וגם אשה.

 

אבל לאידך, הצורה הקריקטורית והמוקצנת שהצגת את הלכות צניעות - היא גם עיוות. רחמנות על מי שככה רואה את זה. אפשר להסתכל על כך לגמרי כדבר מכובד, נאה ומכבד.

 

ועוד: אפילו אם היה מדובר במקום שאכן כך הגברים שם. מענין שכאשר מדובר במקום שיש הרבה גנבים - אף אחד לא אומר, אז בגלל שיש גנבים אני צריך לסגור את הבית, לשים מערכת אזעקה?.. כי הכסף חשוב לו...  אבל כשמדובר בצניעות, ובשלום-בית שהבסיס שלו הוא הבלעדיות של אשה לבעלה, שם "ההלכה" מחביאה" את הנשים... מענין מאד..]

 

 

 

נשים היום יכולות להיות מה שהן לא היופרח-בר
לפני 50 שנים , אלו עובדות פשוטות מאד ואין להם קשר להלכה.
נשים היום במרחב הציבורי , כן גם חרדיות. נשים רופאות עורכות דין ובכלל נכנסו ״לעולם הגברי״ אין בזה שום רע להפך.
את מדברת על שני דברים שונים..כמו צמח בר
יש את ההתיחסות של הגברים לנשים בעולם העתיק שהיא לחלוטין לא קשורה ליהדות ולהלכה (אם כבר- ביהדות התיחסו הכי בכבוד לנשים-תראי כמה הלכות יש על כך שהבעל צריך לכבד את אישתו)

ויש את הלכות צניעות. העניין של צניעות זה לא להסתיר את האישה או להחביא אותה כי היא לא חשובה ואין לה מקום ב"מרחב הגברי" אלא דווקא מכך שהיהדות מכירה בערך של האישה-היא שומרת עליה. שלא תיעלם הקדושה שלה..

מי שמשלב בין 2 הדברים האלו חוטא לדעת חז"ל וגם לעצמו.
היא קשורה גם ליהדותשירק

משום מה שוכחים שמצבן העגום של הנשים בכל הדורות, גם ביהדות, נגזר מהעונש "והוא ימשול בך".

מעמד האישה ביהדות הוא לא רם מעלה כמו שמנסים לצייר היום בהרצאות, זה טיוח.

 

מהיכן אתה קובע את הקביעות שלך?רחלים

מעמד האישה ביהדות גבוה מאד,

והוא ימשול בך- קשור רק לבעלה ובכל אופן הכוונה להוביל.

ואיך קבעת שזה טיוח? מי אתה שתקבע? מהיכן אתה מביא את הקביעות שלך?

את מן הסתם סבורה שהנכון הוא לתת לבעל להובילשירק

מה העונש בזה אם כך?

?!כמו צמח בר

אני גם אשמח לדעת מאיפה הקביעה הזו?

 

ואגב, לכל אלו שאומרים שמצב האישה עגום, הייתי שמחה מאוד לראות חלופה בעינכם "למעמד אישה" שהוא טוב..

היהדות מאפשרת ביגמיה?שירק

אולי בהשוואה לדתות אחרות המצב יחסית טוב, אבל זה לא אומר שהמעמד גבוה כמו שעושים את זה..

אז נמשיך לעבוד בעבודה כשאנחנו יודעות בוודאותשוג

שחושבים עלינו?????

 

 

כל עוד את נוהגת בצניעות,אלעד

לא אמור לעניין אותך מה אחרים חושבים עלייך והאם הם חושבים עלייך.

שכל אחד תעשה את השיקול שלה אם זה נוח ונעים לה או לא, אבל קביעה גורפת לכאן או לכאן ודאי לא תהיה נכונה לכל אחת.

 

הבעל- אכן אומלל.

זה ממש לא קשור.הקולה טובה

אשה שמכשילה גבר- זה לא אשה יפה וצנועה שהולכת ברחוב.

זה אשה שהולכת לא צנוע\מתנהגת לא צנוע\עושה משהו אקטיבי במטרה שגבר יכשל.

 

כל עוד האשה צנועה- היא לא מכשילה. מי שנכשל עושה זאת על דעתו ומבחירתו בלבד!!!

פותחת השרשור מתארת פה מצב שבו מבחינתה- היא לא מחפשת יחס, אבל מה לעשות שה' ברא אותה יפה.

היא לא אשמה בזה. (כמו שאין לה מה להתגאות בזה)

מי שמתיחס אליה- זה אשמתו בלבד. ואם הוא דתי- שילך ויפשפש במעשיו ויעבוד על מידותיו, או שידיר את עצמו מהמרחב הציבורי שיש בו נשים. 

(אם הוא לא דתי- לצערי אין הרבה מה לעשות, אלא אם זה עובר את הגבול וגובל בהטרדה- ואז אפשר להעמיד אותו על מקומו)

 

ולגבי הבעל- שיעבוד על עצמו לא לקנא, ובטח לא לשדר לאשה שהיא ה"אשמה".

חתונה זה עבודת המידות, אז הנה- עוד מידה לעבוד עליה. 

(והייתי אומרת את אותו הדבר בדיוק אם היה מדובר באשה שקנאית לבעלה)

 

 

 

 

 

 

אני תוהה- אם היתה פה מישהי שכותבת שבעלה נורא חתיך, ובנות מתחילות איתו- גם אז הוא זה שהיה "מחטיא" והוא זה שהיה צריך להתחבא?

 

למה מכשילה היא לא אשמה!!בימבה
מה?????ארץטרופיתיפה

כנראה שאני כל כך מכוערת, שאף אחד לא טרח לספר לי אודות ההלכה הזאת.

תביאי מקור, שנראה על מה את מדברת (או מדבר)

זה לא לברוח- זה לבחור בחברה בריאה שם מכבדים נשיםבימבה

ומכבדים את מוסד הנישואין.

התגובה שלך קיצונית מאוד לדעתי.ורוד

"תשלחי אותו לפסיכולוג!!!"? היא מתארת מציאות שבה קשה לבעלה, ולא כ-ל קושי גורר אחריו צורך ללכת לפסיכולוג. אני מאוד בעד שמי שזקוק לזה ילך לטיפול, אבל לא כל בעיה, ואפילו לא כל בעיה מסובכת, דורשת ביקור אצל פסיכולוג.

נכון, הם צריכים לעשות עבודה כזוג וגם כל אחד עם עצמו, אבל עד קריאה נחרצת וקשה כל כך של "תשלחי אותו לפסיכולוג!!!" יש הרבה מרחק.

 

ולפותחת - את באמת לא אשמה. קיבלת מתנה מהשמיים ואת צריכה לשמוח בה ולתעל אותה למקום הנכון, לבעלך. נשמע שאת נוהגת כמו שצריך ושאת באמת מודעת לעניין שאישה צריכה להיות יפה בשביל בעלה. כל הכבוד לך על זה. יש הרבה שלא עומדות בניסיון ולא מתעלות את היופי שלהן למקום הנכון.

אני חושבת שכדאי לדבר על זה כזוג. קודם כל שיכיר בזה שאת לא צריכה להתנצל. שאת משתדלת למעט את המקרים האלה כמה שיותר אבל שיש דברים שהם לא בשליטתך. להסביר לו שאת חושבת רק עליו ורוצה רק אותו ולכן מבחינתך אף אחד אחר לא חשוב. אחרי שיבין את זה אני מאמינה שיהיה לו קל יותר לקבל את המקרים האלה כי הוא יבין שאת עושה מה שאת יכולה.

נשמע שהוא לא בוטח בך עד הסוף, כי אם הוא היה בוטח בך ב-100% הוא לא היה שואל ובודק האם דברים כאלה קורים. נסי לתת לו את התחושה שהוא יכול לתת בך אמון מלא בנושא.

אני לא חושבת שאת צריכה לבטל את עצמך בגלל זה, אבל את כן צריכה להיזהר יותר מכל אחת אחרת. צריך למצוא את דרך האמצע, ואני מאמינה שבשיחה פתוחה ורגועה על הדברים תצליחו למצוא את הפתרון.

 

 

בהצלחה מתוקה!

ורודהלוי מא

את צודקת 

 

זה היה כמליצה לא המלצה לטיפול! אני לא מטפל ולא מתיימר להיות כזה הייתי צריך לכתוב שזו מליצה

תודה שבעזרתך דברי יצאו מדרקוניותםכן

אני פותחת השרשןר ורציתי לאמרתוהה...
כמה דברים -התפתח פה דיון לגבי כמה נושאים חשובים..
אני מצטערת להיות חצופה , אבל -רחלים - אישהנענשת על כך שגבר הביט בה ןנהנה ? מה זה השטויות האלה ?הגבר נענש על כך שהוא הביט בה ונהנה !
וכל הבנות שממש מסתתרות בשביל לא להיות `בחברת גברים ` אולי הגברים בחברתינו ? לכל מי ששאל אני בחברה דתית דווקא... כן כן כל ההערות וכל האמירות באו מהחברה שלנו..
ואני לא אפסיק לעבוד , ללמוד , להתפתח רק כי יש גברים ?? אני עושה מה שאני יכולה מבחינת צניעות מכאן זה כבר לא הבעיה שלי...
ולכל הגברים בשרשור שצידדו בדעה של -נשים צנועות מחביאות ומסתירות עצמן , ... קל לכם לדבר יודעים למה ?כי אתם גברים ! זה לא אתם אלה שנדחקים הצידה... לא אתם יושבים למעלה בעזרת נשים הצפופה, לא אתם בשמחת תורה מקבלים מטר וחצי לרקוד בו , לא אתם צריכים לחשוב שכל גבר שמביט אולי היתי לא בסדר... לא אתם צריכים כל הזמן להתנצל בחברה שלנו על זה שאת רוצה יותר להשקיע בקרירה מבבית , לא בראש שלך ללדת עכשיו וכו פשוט לא אתם !! בקיצור , נכון
אה והולכת בחצותתוהה...
היא הקול הכי הגיוני כאן..
לא הבנתי את ה `תעופי מכאן ` למישהי שחןשבת אחרת ממך ?זה לא נגד התורה , זה פשוט עובדות שלולא נשים אמיצות לא הינו במצב שכרגע אלא הרבה יותר גרוע... אני מקווהשאתה לא מחזיק בדעותיך על אשתך דן , כי אם כן היא סובלת (מנסיון )
את באמת רוצה לומר שאת חיה בחברה דתית ועל אף הכיסויבימבה

ראש מנסים גברים דתיים להתחיל איתך? עדיין יש חברה יותר תורנית.

אני ב"ה גרה בקרב ישיבה ואברכים, ובוגרי הישיבה, ובחיים הם לא פונים לאישה נשואה במטרות כאלו,

אז תמשיכי להתלבש צנוע, ולהבליט את היותך נשואה (כיסוי ראש ואפילו טבעת נישואין בולטת) ולדבר בענייניות, וכן- אם חשוב לך ומפריע לכם- להחליף חברה ומקום מגורים.

כל מילה! ^הולכת בחצות

 

 

ואל תדאגי, יש ציבור דתי שמחזיק בעולם ערכים שונה.

 

 

 

צודקת.הקולה טובה

אין לך שום סיבה להתחבא כל עוד את צנועה- זו לא בעיה שלך.

מי שמטריד אותך- תלמדי לענות לו ולהעמיד אותו על מקומו.

 

אני בשוק מזה שמישהי מתארת פה שמטרידים אותה מינית- ועונים לה "תתחבאי" אם זה לא האשמת הקורבן- לא יודעת מה כן.

אם זה אותם אנשים שמעיריםl666

אז אולי לנסות להעמיד אותם במקום שלהם

אם זה מישהו ברחוב אז הולכים ומתעלמים

אם זה מישהו שאת פוגשת יום-יום אז להבהיר בצורה ברורה וקרירה שאת לא מעונינת ואם הוא ממשיך להטריד אז תאיימי לפנות למשטרה ותפני אפילו 

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.אחרונה

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2אחרונה

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאראחרונה
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך